×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ס״ה.גמרא
;?!
אָ
לַאֲבִידַרְנָא בְּיוֹם אֵידָם אָמַר איָדַעְנָא בֵּיהּ דְּלָא פָּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה1 א״לאֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף וְהָתַנְיָא אֵיזֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי ג׳שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה2 כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְהַחְיוֹתוֹ. וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁעָבְרוּ עָלָיו י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא מָל הֲרֵי הוּא כְּמִין שֶׁבָּאוּמּוֹת3 הָתָם כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָמוּל וְלֹא מָל. רָבָא אַמְטִי לֵיהּ קוּרְבָּנָא לְבַר שֵׁישַׁךְ בְּיוֹם אֵידָם אֲמַר יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּלָא פָּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה4 אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב עַד צַוְּארֵיהּ בְּוַורְדָּא וְקָיְימָן זוֹנוֹת עֲרוּמּוֹת קַמֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אִית לְכוּ כה״גכְּהַאי גַּוְונָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי א״לאֲמַר לֵיהּ דִּידַן עֲדִיפָא טְפֵי מֵהַאי א״לאֲמַר לֵיהּ טְפֵי מֵהַאי מִי הָוֵה א״לאֲמַר לֵיהּ אַתּוּן אִיכָּא עֲלַיְיכוּ אֵימְתָא דְּמַלְכוּתָא אֲנַן לָא תֶּיהְוֵי עֲלַן אֵימְתָא דְמַלְכוּתָא א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא מִיהָא מַאי אֵימְתָא דְּמַלְכוּתָא אִיכָּא עֲלַי. עַד דְּיָתְבִי אֲתָא הָהוּא פְּרִיסְתָּקָא דְּמַלְכָּא א״לאֲמַר לֵיהּ קוּם דְּקָבָעֵי לָךְ מַלְכָּא כִּי נָפֵיק וְאָזֵיל א״לאֲמַר לֵיהּ עֵינָא דְּבָעֵי לְמִיחְזֵי לְכוּ בִּישׁוּתָא תִּיפְקַע א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא אָמֵן פְּקַע עֵינֵיהּ דְּבַר שֵׁישַׁךְ. אָמַר רַב פַּפִּי אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵימְרָא לֵיהּ מֵהַאי קְרָא {תהלים מ״ה:י׳} בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵימְרָא לֵיהּ מֵהָכָא {ישעיהו ס״ד:ג׳} עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.: שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת.: ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא א״לאֲמַר לֵיהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. וּרְמִינְהִי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל וּלְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב אָמַר לוֹ הַעֲבֵר חָבִית שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר טַעְמָא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב אִין כּוּלֵּי יוֹמָא לָא. אֲמַר אַבָּיֵי כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין דְּאָמַר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב תְּנַן רָבָא אָמַר ל״קלָא קַשְׁיָא הָא דַּאֲמַר לֵיהּ הַעֲבֵר לִי מֵאָה חָבִיּוֹת בְּמֵאָה פְּרוּטוֹת הָא דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ הַעֲבֵר לִי חָבִית חָבִית בִּפְרוּטָה. וְהָתַנְיָא בהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל וְאָמַר לוֹ הַעֲבֵר לִי מֵאָה חָבִיּוֹת בְּמֵאָה פְּרוּטוֹת וְנִמְצֵאת חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בֵּינֵיהֶן שְׂכָרוֹ אָסוּר חָבִית חָבִית בִּפְרוּטָה וְנִמְצֵאת חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בֵּינֵיהֶן שְׂכָרוֹ מוּתָּר.: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ שְׂכָרוֹ אָסוּר.: הָא תּוּ ל״ללְמָה לִי הַיְינוּ רֵישָׁא סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ שְׂכָרָהּ לֵישֵׁב עָלֶיהָ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ גּוֹי5 לְגִינוֹ עָלֶיהָ שְׂכָרוֹ מוּתָּר. לְמֵימְרָא דְּלָגִין לָאו דִּינָא הוּא לְאוֹתוֹבֵיהּ. וּרְמִינְהִי גהַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר שׂוֹכֵר מַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּסוּתוֹ וּלְגִינָתוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ מִכָּאן וְאֵילָךְ חַמָּר מְעַכֵּב עָלָיו חַמָּר מַנִּיחַ עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם מִכָּאן וְאֵילָךְ שׂוֹכֵר מְעַכֵּב עָלָיו. אָמַר אַבָּיֵי נְהִי דְּלָגִין דִּינָא הוּא לְאוֹתוֹבֵי מִיהָא אִי לָא מוֹתֵיב לֵיהּ מִי אָמְרִינַן לֵיהּ נַכִּי לֵיהּ אַגְרָא דִּלְגִינָתוֹ. ה״דהֵיכִי דָמֵי אִי דִּשְׁכִיחַ לְמִזְבַּן חַמָּר נָמֵי לְעַכֵּב וְאִי דְּלָא שְׁכִיחַ לְמִזְבַּן שׂוֹכֵר נָמֵי לָא לְעַכֵּב. אָמַר רַב פָּפָּא דלָא צְרִיכָא דִּשְׁכִיחַ לְמִיטְרַח וּלְמִזְבַּן מֵאַוָּנָא לְאַוָּנָא חַמָּר דַּרְכֵּיהּ לְמִיטְרַח וּלְמִזְבַּן שׂוֹכֵר לָאו דַּרְכֵּיהּ לְמִיטְרַח וּלְמִזְבַּן. אֲבוּהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״שבעובדי כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
גר תושב שקיבל עליו למול ולא מל

גמרא. והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גר תושב שעברו עליו שנים עשר חדש ולא מל – הרי הוא כמין שבאומות! התם – כגון שקיבל עליו למול ולא מל.
...וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל – הרי זה כמין שבאומות.(רמב״ם מלכים ח, י)

הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן שגר תושב שלא מל בתוך שנים עשר חדש הרי הוא כמין שבאומות, ולמסקנת הגמרא מדובר בכגון שקיבל עליו למול ולא מל.
בעל ספר באר מרים מפנה לדברי הירושלמי בשם רבי חנינא ״גר ותושב מגלגלין עמהן שנים עשר חדש, אם חזר בו – הרי יפה, ואם לאו – הרי הוא כגוי לכל דבר״, והוא מדייק מהירושלמי שכך הדין בכל גר תושב, אף שלא קיבל עליו למול. יוצא, אם כן, שבעניין זה שני התלמודים חלוקים, והרמב״ם פוסק כבבלי.
הלחם משנה מדייק מלשון הגמרא שלא זו בלבד שפקע ממנו שם ״גר תושב״ ודינו כשאר הגוים, אלא הוא נחשב אף ל״מין״, ונראה שזו כוונת הראב״ד המסביר שהוא כמין שבאומות מפני שמכיר, יודע וכופר. בדרך זו יש לעיין האם הוא מוגדר כ״מין״ גם לענין הדין שמורידים ואין מעלים, דהיינו שמותר לגרום למיתתו, ועיין בבירור הלכה לעיל כו, ב ציון א בנוגע למחלוקת אם יש גדר של ״מין״ באומות העולם לעניין זה.
לעומת זאת הכסף משנה כותב שדינו כשאר הגוים שנאמר עליהם בברייתא לעיל (כו, א – כו, ב) שאין מורידים ואין מעלים אותם, והוא מפנה לדברי הרמב״ם בהלכות רוצח (ד, י–יא) ובהלכות עבודה זרה (י, א) שעולה מהם שדין מורידים ואין מעלים נאמר על עובדי עבודה זרה מישראל ולא מהגוים.
בנוסח דפוסי הרמב״ם שלפנינו הגרסה היא ״הרי זה כמן האומות״, היינו כשאר הגוים, והלחם משנה לשיטתו מעיר על ההבדל בין לשון הגמרא לבין לשון הרמב״ם. אבל בילקוט שינויי נוסחאות (ברמב״ם מהד׳ פרנקל) מובא שבכתבי היד של הרמב״ם הנוסח הוא ״כמין שבאומות״, כלשון הגמרא. יחד עם זאת ניתן לומר שלשון הרמב״ם סובלת את שני הפירושים הנזכרים, כפי שניתן לומר בפירוש הגמרא.


שכר העברת חביות שביניהן חבית יין נסך

ציון ב.
משנה (סב, א). השוכר את הפועל... לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמר לו ׳העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום׳ – שכרו מותר.
גמרא. ואף על גב דלא אמר ליה לעיתותי ערב? ורמינהי: השוכר את הפועל, ולעיתותי ערב אמר לו ׳העבר חבית של יין נסך ממקום למקום׳ – שכרו מותר; טעמא דאמר ליה לעיתותי ערב – אין, כולי יומא – לא! אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – דאמר לעיתותי ערב תנן. רבא אמר, לא קשיא: הא דאמר ליה ׳העבר לי מאה חביות במאה פרוטות׳, הא דאמר ליה ׳העבר לי חבית חבית בפרוטה׳; והתניא: השוכר את הפועל, ואמר לו ׳העבר לי מאה חביות במאה פרוטות׳, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן – שכרו אסור; ׳חבית חבית בפרוטה׳, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן – שכרו מותר.
השוכר את הפועל ואמר לו: ׳העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות׳, ונמצאת אחת מהן יין – שכרו כולו אסור. השגת הראב״ד. ומאחר דקיימא לן כרבי אליעזר דאפילו יין ביין בסתם יינם יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה, אמאי כולן אסורות? אלא ודאי יוליך אחת מהם לים המלח והשאר מותר.(רמב״ם מאכלות אסורות יג, יח)
גוי עובד עבודה זרה ששכר את הפועל ואמר לו: ׳העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות׳, ונמצאת אחת מהן יין – שכרו כולו אסור, כיון שיש ביניהם שוה פרוטה משכר היין נסך, שאם היה פחות משוה פרוטה – מותר בדיעבד, ואם אמר לו: ׳העבר לי כל חבית בפרוטה׳, ונמצא ביניהם חבית של יין – שכר חבית של יין אסור, והשאר שכרו מותר, ולכתחילה אסור לעשות כן.(שו״ע יורה דעה קלג, ג)
א. כששכרו להעביר חבית חבית וכששכרו להעביר חביות רבות.

במשנה (סב, א) נאמר שאם שכרו לעשות מלאכה אחרת ואמר לו להעביר חבית של יין נסך – שכרו מותר, והגמרא מקשה על כך מדברי הברייתא שמתירה רק כשאמר לו להעביר את החבית לעת ערב ולא בתוך זמן שכירותו.
רבא מתרץ שבמשנה מדובר בכגון שהתנה עמו שיקבל פרוטה על כל חבית, שאז השכר על כל חבית עומד בפני עצמו ולא נאסר מחמת השכר על החבית של היין, ואילו בברייתא מדובר בכגון שאמר לו להעביר מאה חביות במאה פרוטות, שאז השכר האסור מעורב בתוך השכר המותר, ולכן הכל נאסר. הגמרא מביאה ברייתא המסייעת להעמדתו של רבא, ודבריו מובאים להלכה ברי״ף (דף לא, א) ברא״ש (סי׳ ה) ובראשונים נוספים.
אולם התוספות (ד״ה טעמא) מקשים מדוע לא הסבירה הגמרא שההיתר במשנה הוא לדעת רבי אליעזר (לעיל מט, ב) הסובר שבתערובת של יין נסך ויין כשר יוליך את האיסור לים המלח והשאר מותר, והוא הדין במשנתנו שיוליך את שכר החבית האסורה לים המלח ושאר השכר מותר. הם מתרצים שנוח היה לגמרא להעמיד את המשנה כדעת חכמים החולקים על רבי אליעזר וסוברים שאין פדיון לעבודה זרה, או שמלשון המשנה משמע שכל השכר מותר.
מדבריהם משמע שכיון שנפסקה הלכה כרבי אליעזר ניתן למעשה להתיר את השכר על ידי שיוליך את הנאת האיסור לים המלח, אפילו כשאמר לו ׳העבר לי מאה חביות במאה פרוטות׳, וכיוצא בזה מסיק הנמוקי יוסף מדברי הרא״ש בתוספותיו שכותב את תירוצי התוספות. הראב״ד (בהשגות) פוסק כך במפורש, ובחידושיו הוא מסביר שבסוגייתנו אוסרים את כל השכר מפני שלא הפריש לאיבוד את דמי השכר האסור.
לעומתם, הרמב״ן והר״ן (על הרי״ף, דף לא, א) סוברים שאין להשוות את הנידון של סוגייתנו להיתר של רבי אליעזר בחבית יין נסך שהתערבה בחביות של היתר. הם מסבירים שהעברת החבית של יין נסך גורמת לאיסור שכר כל החביות, שכן אילו לא הסכים להעביר חבית זו יתכן שלא היה משכירו כלל, ונמצא שכל השכר נחשב כשכר יין נסך. בדומה לכך מבארים הרא״ה, הריטב״א והמאירי שכיון שזוכה בשכר רק לאחר שמעביר את כל החביות, ואם לא יעביר את החבית של היין יעכב הגוי את כל שכרו, נמצא ששכר כל החביות אסור.
בראבי״ה (פסחים סי׳ תיד) מובאת סברה אחרת שלגבי חבית של איסור שנתערבה בחביות של היתר היתה לחביות האחרות שעת היתר לפני שנתערבו, אבל בנידון של סוגייתנו פרוטת האיסור מעורבת עם פרוטות ההיתר באופן שלא היתה להן שעת היתר מעולם, ולכן אין תקנה שיוליך את הנאתו לים המלח. כעין חילוק זה מובא גם במגדל עוז.
הרדב״ז כותב תירוץ נוסף על פי האמור בירושלמי (ג, יג) בעניין אחר שבדברים שאנשים רגילים לקחת מהגוים אסרו חכמים את הכל בהנאה, ואין תועלת בכך שיוליך את ההנאה לים המלח, ולדעתו אף כאן אנשים רגילים לקבל שכר מן הגוי, לכן אסרו את כל השכר כדי שלא יבוא לקבל שכר על עבודה ביין נסך ממש.
הטור מביא את שיטת הרמב״ן שאוסר כששכרו להעביר מאה חביות במאה פרוטות, וגם את שיטת הראב״ד שיש תקנה על ידי שיוליך את שכר החבית האסורה לים המלח. בהגהה על הפרישה (אות ח) מובאים דברי הרש״ל המדייק מלשון הטור שהראב״ד מתיר רק בדיעבד אם קיבל את המעות, ומשמע מדבריו שלכתחילה אסור אפילו לקבל את השכר מיד הגוי. אבל הב״ח כותב בדעת הטור שלפי הראב״ד יש תקנה לשכר אף לפני שקיבל את המעות מיד הגוי. הט״ז (סק״ה) כותב שאין כוונת הרש״ל שההיתר מועיל רק בדיעבד, אלא שצריך להוליך לים המלח פרוטה אחת מתוך כל השכר ובכך נחשב כמי שלא נהנה מהאיסור, ואין תועלת בכך שקודם לכן יוציא פרוטה מכיסו וישליכנה.
הרמב״ם והשלחן ערוך כותבים שאם אמר לו להעביר מאה חביות במאה פרוטות – כל השכר אסור, ואינם מזכירים שיש תקנה להשליך פרוטה לים המלח. הש״ך בנקודות הכסף מסביר שאין פוסקים כשיטת הראב״ד מפני שראשונים רבים חולקים עליו, ומתוך כך הוא תמה על הט״ז (שם) שדן בהסבר שיטת הראב״ד המובאת בטור.
מלבד זאת, בנוגע לפועל שנשכר להעביר חבית חבית בפרוטה פשוט שהשכר מותר, ורש״י מבאר שלא יקח מהגוי פרוטה על חבית היין, ואם לקחה – יטילנה לנהר, וכך נפסק ברמב״ם (הלכה יט) ובשלחן ערוך. יחד עם זאת הרשב״א (תורת הבית ב״ה ש״ב, דף מח, ב) כותב שלכתחילה אסור לעשות כן מפני שרוצה בקיום חבית יין הנסך שלא תישבר, ודבריו מובאים להלכה בשלחן ערוך.
ב. שכרו להעביר מאה חביות בחמישים פרוטות.

כאמור, רבא מעמיד את הברייתא האוסרת את השכר בכגון שאמר לו להעביר מאה חביות במאה פרוטות. הרשב״א (שם) מקשה על כך שלהלכה ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, כלומר שמיד כשמעביר חבית זוכה כנגדה בפרוטה אחת, ואם כן לא מובן מדוע שכר חבית היין אוסר את שכר שאר החביות. הוא מוכיח זאת מהגמרא לעיל (יט, ב) שהתירה את השכר של מי שעבר ובנה עבודה זרה לגוי בנימוק שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והפסל נאסר כדין עבודה זרה רק במכוש האחרון והוא אינו שווה פרוטה, לכן לא אסרו אף את שכר המכוש האחרון. הוא מתרץ שדווקא מפני שבמכוש האחרון אין שווה פרוטה לא גזרו עליו חכמים, וממילא אינו אוסר את כל השכר, אבל השכר על העברת חבית היין נאסר כיון שהוא שווה פרוטה, ואיסור זה נחשב כמעורב בכל השכר, כפי שנתבאר לעיל. גם בעל ההשלמה (סי׳ ג) מתרץ כן.
הרשב״א מסיק מכך שאם אמר לו הגוי להעביר מאה חביות בחמישים פרוטות, באופן שהשכר על כל חבית הוא פחות מפרוטה – שכרו מותר, והגמרא נקטה בדווקא מאה חביות במאה פרוטות.
אכן, השלחן ערוך כותב שאם היה שכר כל חבית פחות משווה פרוטה – שכרו מותר בדיעבד. אולם הש״ך (סק״ו) מעיר שהתוספות (יט, ב ד״ה מכוש) מפרשים את הגמרא לעיל באופן אחר, ולדעתם איסור עבודה זרה חל גם על פחות משווה פרוטה, והטעם שהתירו שכר מכוש אחרון הוא שהגוי אינו מקפיד על פחות משווה פרוטה, ולא היה מפחית משכרו עבור כך, ולכן אינו נחשב כמי שקיבל שכר על עבודה זרה. אבל בנידון שלנו יתכן שהגוי מקפיד על העברת חבית היין, ולכן גם אם השכר עליה פחות משווה פרוטה הוא יאסור את שכר כל החביות.
ג. כשמעביר את היין לעת ערב.

הגמרא מביאה תירוץ נוסף בשם אביי, שגם במשנה מדובר בכגון שהעביר את חבית היין לעת ערב, כמו שנאמר במפורש בברייתא. התוספות (ד״ה הא) מדייקים מפירוש רש״י (ד״ה וברייתא) שבכגון זה שכרו מותר אף שחבית היין היא מכלל החביות שהתנה עמו מתחילה, ומקשים מה בכך שהעביר אותה לעת ערב, והרי עדיין השכר האסור מעורב בשכר שאר החביות. על כן הם מפרשים שלעת ערב היינו לאחר שהשלים את כל מלאכתו, והחידוש הוא שאף על פי שהוא מקבל שכר לפי חשבון של מאה חביות במאה פרוטות, כפי שהתנה עמו בתחילה, אין אומרים שנכלל בשכר על עיקר מלאכתו אלא הרי זו שכירות אחרת מאחר שהשלים את קבלנותו.
גם הריא״ז (הלכה א, ד) והמאירי מפרשים שמעביר את חבית היין לעת ערב לאחר שהשלים את פעולת היום וזכה בשכרו, ובעל לחם סתרים כותב שניתן לפרש כן גם בדעת רש״י.
הרשב״א (שם) מסביר שהגמרא נקטה ״לעת ערב״ כדי ללמדנו שאפילו בסתם שכירות אם העביר לו יין לעת ערב אינו אוסר את שכרו, מפני שכבר השלים את שכירותו. אבל אם שכרו להעביר מאה חביות והשלים את מלאכתו, אף שמעביר יין באמצע היום שכרו מותר, ולאו דווקא לעת ערב.
יחד עם זאת הרשב״א כותב שלכתחילה אסור לעשות כן מפני שרוצה בקיומו של היין, והמאירי מביא לכך מקור מן התוספתא (ח, ד) שאומרת על ההיתר להעביר לעת ערב ״אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן, שכרו מותר״.
יתרה מזו, הרמב״ן (לעיל סד, א ד״ה כיון) מוכיח מהירושלמי (ה, א) שאפילו מי שעושה ביין נסך בטובת הנאה, דהיינו בחינם, קונסים אותו וממשכנים את נכסיו עד כדי שווי השכר על העבודה, משום שרוצה בקיום היין, והרשב״א (שם) כותב שהוא הדין למי שעושה מלאכה ביין לעת ערב, שהשכר הראוי לאותה חבית אסור והשאר מותר. אולם לדעת המאירי לא משמע כן מסוגיית הבבלי.
הרי״ף, הרמב״ם, הרא״ש והטור אינם מביאים את ההיתר של השכר כשמעביר לעת ערב, אולם הלחם משנה מסביר בדעת הרמב״ם שמפרש בגמרא שמעביר את חבית היין לאחר שהשלים את קבלנותו, והרמב״ם לא הביא דין זה מחמת פשיטותו. מסתבר שזוהי גם דעת השלחן ערוך שמשמיט היתר זה מהלכותיו, אף שבבית יוסף הוא מזכיר זאת בלא חולק.
בעל לחם סתרים מציע הסבר אחר בדעת הרמב״ם, שאינו מזכיר היתר זה משום שהרמב״ם מדבר על מציאות שבה חבית היין היא בכלל מאה החביות שצריך להעביר, ובכגון זה אפילו אם אמר לו להעביר לעת ערב – שכרו אסור. מלבד זאת הוא מציין שהברייתא האחרונה אינה מזכירה שיש היתר כשמעביר לעת ערב, ואולי הפוסקים סוברים שהברייתות חלוקות בעניין זה.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144