×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ס״ג.גמרא
;?!
אָ
הערות
E/ע
הערותNotes
ציון א.ב.ד.
עיין בירור הלכה לתמורה כט, א ציון ז.ח.ט. – כט, ב ציון א.ב.ג.



ציון ו.
עיין בירור הלכה לתמורה כט, ב ציון ד.



ציון ז–כ.
עיין בירור הלכה לתמורה כט, ב ציון ה.ו.



נתינת מזונות לפועלים על ידי חנווני כשעלולים לקנות איסור

ציון ל (סג, א), ציון ב (סג, ב).
גמרא. מתיב רב ששת, אומר אדם לחמריו ולפועליו: ׳לכו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר זה׳, ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר ולא משום יין נסך, ואם אמר להם: ׳צאו ואכלו ואני פורע, צאו ושתו ואני פורע׳ – חושש משום שביעית ומשום מעשר ומשום יין נסך; אלמא כי קא פרע – דמי איסור קא פרע, הכא נמי כי קא פרע – דמי איסורא קא פרע! תרגמה רב חסדא: בחנוני המקיפו, דמשתעבד ליה, דכיון דאורחיה לאקופי – קני ליה דינר גביה... אלא אמר רבא: לא שנא מקיפו ולא שנא שאין מקיפו, אף על גב דמשעבד ליה, כיון דלא מייחד שיעבודיה – לא מיתסר. אלא הכא אמאי חושש משום שביעית? הא לא מייחד שיעבודיה! הכא, אמר רב פפא: כגון שהקדים לו דינר. אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר לי: אי הכי, אדתני ׳צאו ואכלו, צאו ושתו ואני פורע׳ – ׳צאו ואכלו, צאו ושתו ואני מחשב׳ מיבעי ליה! אמר ליה, תני: ׳צאו ואני מחשב׳. רב אשי אמר: כגון שנטל ונתן ביד. אמר ליה רב יימר לרב אשי: אי הכי, אדתני ׳צאו ואכלו, צאו ושתו׳ – ׳טלו ואכלו, טלו ושתו׳ מיבעי ליה! אמר ליה, תני: ׳טלו ואכלו, טלו ושתו׳.
הנותן דינר לחנוני גוי ואמר לפועלו הגוי ׳לך ושתה ואכול מן החנוני ואני מחשב לו׳ – הרי זה חושש שמא ישתה יין, שזה כמי שקנה לו יין נסך והשקהו. וכנגד זה בשביעית – אסור, כגון שנתן דינר לחנוני ישראל עם הארץ ואמר לפועלו הישראלי ׳לך ואכול ואני מחשב לו׳, ואם אכל הפועל דבר שאינו מעושר – אסור.
אבל אם אמר להם ׳אכלו ושתו בדינר זה׳, או שאמר להם ׳אכלו ושתו עלי מן החנוני ואני פורע׳, אף על פי שנשתעבד, הואיל ולא נתייחד שעבודו – הרי זה מותר, ואינו חושש לא משום יין נסך ולא משום שביעית ולא משום מעשר.(רמב״ם מאכלות אסורות יג, כה–כו)
מי ששכר פועלים עובדי עבודה זרה ופסק להם מזונות – אסור להשקותם יין נסך, ואם אמר להם: ׳צאו ושתו מחנוני פלוני ואני פורע׳, אם לא הקדים לו דינר – מותר, אף על פי שייחד לו דינר והוא בעין ביד בעל הבית. אבל אם הקדים לו דינר – אסור. ודוקא כשאמר לו ׳יהא דינר זה בידך עד שתשקה לפועלים ואני אחשוב עמך באחרונה׳, אבל אם נתנו לו להוציאו עכשיו אם יצטרך לו – מותר. (וכן מי שמזמן גוים אצלו – מותר ליתן מעות לעבדו לקנות להם יין נסך).(שו״ע יורה דעה קלב, ד)
א. כשמקדים לו דינר.

בגמרא לעיל (סב, ב) למדנו שרבי ינאי ורבי יוחנן התירו ללוות פירות שביעית מעניים ולפרוע להם בפירות שנה שמינית, ואין מחשיבים אותם כחליפי פירות שביעית. רב ששת מקשה על כך מהסיפא של הברייתא המובאת בסוגייתנו האוסרת לאדם לומר לפועליו ׳צאו ואכלו ואני פורע׳ מחשש שיקחו מאכלים אסורים, מכאן שהתשלום שפורע לאחר זמן נחשב כדמי האיסור.
רב פפא מתרץ שבברייתא מדובר בכגון שבעל הבית נתן מראש דינר לחנווני, ורש״י (ד״ה כשהקדים) מסביר שעל ידי כך מה שהפועלים לוקחים מהחנווני הוא של בעל הבית, ונמצא שמאכילם איסור. רב פפא מוסיף לפי דרכו שיש לגרוס בלשון הברייתא ״צאו ואכלו ואני מחשב״, דהיינו שיעשה חשבון לפי מה שהקדים ונתן לו.
הרשב״א (בחידושיו ובתורת הבית ב״ה ש״ב, דף מט, א) מקשה על העמדתו של רב פפא מדוע הקדמת הדינר אוסרת, והרי בתחילה כשנותן את הדינר לחנווני אין בידו שום איסור, ובשעה שהפועלים לוקחים את האיסור אין בעל הבית נותן מעות, אם כן אין להחשיב אותם כדמי איסור. הוא מביא לכך ראיה ממה שנזכר בגמרא לפני כן לגבי אתנן, שאם נתן לה טלה ואחר כך בא עליה – אתננה מותר, הרי שהתשלום המוקדם אינו נחשב כדמי האיסור.
מתוך כך הוא כותב שבעל הבית אינו נותן את הדינר לחנווני על מנת שיוכל להשתמש בו מיד, אלא כוונתו היא שהחנווני יזכה בדינר רק בזמן שהפועלים יקחו את האוכל, ואז הוא יחשב עמו כמה מגיע לו מתוך הדינר. מובן אפוא שאסור לעשות כן, משום שבשעה שהפועלים לוקחים את האיסור החנווני זוכה בפירעון חובו, והרי זה כמו שבעל הבית נתן לו מעות באותו הזמן.
המאירי מביא את שיטת הרשב״א, וכותב שמן הסתם אין רשות לחנווני להוציא את הדינר עד שבעל הבית ירשה לו במפורש, ועל כך נאמר בברייתא שאסור לעשות כן, וגם הריטב״א סובר שהאיסור הוא בזמן שהדינר בעין.
אולם המאירי עצמו כותב שאין הדברים נראים, וגם הטור פוסק שאסור לעשות כן אפילו אם נתן לו רשות להוציא את הדינר, מפני שבנתינת הדינר נקנה לו היין שביד החנווני, והוא נותן אותו לפועלים בשליחות בעל הבית. הש״ך (סקל״א) מוסיף שגם מסתימת לשון רבנו ירוחם ופוסקים נוספים משמע שהאיסור נוהג אף כשהדינר אינו בעין.
באשר לראיה שמביא הרשב״א מדין אתנן, הט״ז (סק״ח) מסביר שבהקדמת הדינר הוא קונה חלק ביין משום שבישראל מעות קונות אף שעושה את הקניין עם גוי, בעוד שלגבי אתנן נתינת הטלה אינה מקנה לו דבר באתנן, ולכן אינו נאסר. אך בעל חידושי הגרשוני דוחה שלגבי קניין מעות אין הבדל בין גוי הקונה מגוי לבין ישראל הקונה מגוי.
ב. כשנטל ונתן ביד.

רב אשי מיישב את הקושיה מהברייתא על רבי ינאי ורבי יוחנן באופן אחר, ומסביר שהברייתא אוסרת משום ש״נטל ונתן ביד״.
רש״י (ד״ה שנשא) מפרש את הדברים כפשוטם, שבעל הבית לוקח את הדברים האסורים ונותן אותם לפועלים בעצמו, וזה אסור מפני שהוא קונה אותם במשיכה. התוספות (ד״ה תני) מוסיפים שהחידוש הוא שבשעה שבעל הבית נותנם לפועלים עדיין לא שילם לחנווני, והיה מקום להחשיבו כשלוחו של החנווני, אך כיון שמשלם לבסוף מתגלה הדבר למפרע שהוא קנה את המאכל, והרי הם אוכלים משל בעל הבית.
אולם הריטב״א כותב שלא מסתבר לפרש את דברי רב אשי כפשוטם שנתן לפועלים בעצמו, שזה דבר פשוט, אלא מדובר ששילם לחנווני בשעת המכר ממש והדבר אסור כמו שנטל נתן ביד, זאת בניגוד למעשה של רבי ינאי ורבי יוחנן ששילמו בהקפה.
הרשב״א (שם) כותב שמסתבר שרב אשי מסכים לדינו של רב פפא שקיים איסור כשמקדים לו דינר, וחולק עליו רק בפרשנות לשון הברייתא. הריטב״א מסביר שכוונת רב אשי להדגיש את ההבדל בין הברייתא לבין דברי רבי ינאי ורבי יוחנן, שזו עוסקת בנתינת האיסור בידיים ואילו הם דברו על תשלום בהקפה. כשיטה זו עולה מדברי הראבי״ה (סי׳ אלף עו), בעל ההשלמה (סי׳ א) והמאירי שמביאים להלכה את שני התירוצים.
עם זאת, הרשב״א מוסיף שניתן לדייק מדברי רש״י (ד״ה שנשא) שרב אשי בא לחלוק על רב פפא ולאסור רק כשנשא ונתן ביד, שאז איסורו הוא מחמת שקנה את האיסור במשיכה ומאכיל את הפועלים בידיו, ויתכן שלדעתו אין שום בעיה בעצם התשלום על האיסור.
ג. בתשלום בהקפה.

בשלב הראשון בגמרא סבר רב חסדא להעמיד את הברייתא בחנווני שרגיל לתת לבעל הבית בהקפה, ומשום כך בעל הבית משתעבד לפרוע את החוב באותה שעה שהפועלים לוקחים את האיסור. אך הגמרא דוחה תירוץ זה בטענה שגם בלא זה יש שיעבוד על בעל הבית, ואין בכך כדי לגרום איסור בפירעון.
מדברי הגמרא עולה שאין איסור כשמשלם בהקפה, ואפילו בחנווני שרגיל לתת לו בהקפה, והמאירי מדגיש שהיינו אפילו כשיודע שפועליו יקחו את הדברים האסורים והוא יצטרך לשלם על כך.
עם זאת מצינו מחלוקת בראשונים אם בעל הבית רשאי לומר לחנווני במפורש שיתן להם דברים אסורים. בעל ההשלמה (שם) והמאירי מתירים לומר לחנווני שיתן יין נסך לפועלים, אולם מדברי התוספות בכתובות (ע, א ד״ה ופרנס) עולה שמותר לו לומר רק באופן כללי שיתן לפועליו מזונות, אבל אם אומר שיתן להם דבר איסור הרי הוא נחשב כשלוחו של בעל הבית ואסור. גם מדברי רבנו ירוחם (ני״ז ח״א) והריטב״א (עא, א ד״ה גמרא) משמע שאסור לומר לחנווני במפורש שיאכילם איסור.
ד. כשייחד שעבודו.

הרשב״א (שם) מדייק מדברי רבא בסוגייתנו שאם בעל הבית ייחד מעות לשעבודו, אף שמשלם בהקפה הרי זה אסור. אך הוא מקשה מדוע יאסור הייחוד הרי החנווני הגוי אינו זוכה במעות בשעבוד בלבד עד שימשוך אותם, ואם כן ייחוד זה אינו מעלה ואינו מוריד.
המאירי מיישב קושיה זו שמדובר בכגון שהייחוד נעשה בדרך הקנאה, והב״ח כותב שאף שמן הדין אין הגוי קונה את השעבוד חכמים עשאוהו כאילו קנאו, כיון שעל ידי הייחוד נראה כאילו מאכיל לפועליו את האיסור.
הרשב״א עצמו חוזר בו מהדיוק בדברי רבא וסובר שאכן הייחוד עצמו אינו גורם איסור, וכוונת הגמרא לומר שאם לא ייחד לו מעות בשעבודו – בוודאי אין בכך שום איסור, אך אם ייחד לו מעות יש מצבים שיש בזה איסור, כגון שהקנה לגוי את השעבוד בחליפי כלי או בקנין אגב.
הטור כותב שיש מתירים כשייחד לו דינר לשעבודו ויש אוסרים. הב״ח מוכיח כדברי המתירים מכך שהגמרא אינה מעמידה את האיסור בברייתא בכגון שייחד שעבודו, מכאן שקיים איסור רק כשמקדים ונותן את הדינר לחנווני.
ה. שיטת ההלכה.

הרמב״ם והשלחן ערוך מביאים להלכה רק את הסברו של רב פפא שהאיסור קיים כשמקדים דינר לחנווני, ואינם מזכירים את דברי רב אשי שהאיסור הוא כשנשא ונתן ביד.
אכן, הכסף משנה מביא את דברי הרשב״א הכותב שמסתבר שאין מחלוקת למעשה בין רב אשי לרב פפא, והרדב״ז ובעל מעשה רקח מסבירים שהרמב״ם השמיט את דברי רב אשי מרוב פשיטותם. הלחם משנה מוסיף שהרמב״ם לא כתב שיש איסור בנשא ונתן ביד מפני שנלמד בקל וחומר מהאיסור להקדים לו דינר.
בנוסף לכך הרמב״ם כותב שאם ״אמר להם ׳אכלו ושתו עלי מן החנוני ואני פורע׳, אף על פי שנשתעבד, הואיל ולא נתייחד שעבודו – הרי זה מותר״. הרשב״א (תורת הבית שם) מדייק מלשונו שאם בעל הבית ייחד שעבודו – אסור, אף שכאמור הרשב״א עצמו מתיר בזה ונדחק לפרש את הגמרא בהתאם לכך.
אולם הבית יוסף כותב שמסתבר שגם לפי הרמב״ם אין ייחוד השעבוד אוסר, והרמב״ם רק נקט את לשון הגמרא, וכך הוא פוסק בשלחן ערוך. יתרה מזו, הב״ח מפרש בגמרא וברמב״ם שייחוד השעבוד היינו שמקדים דינר לחנווני.
בדברינו לעיל הובאה מחלוקת הפוסקים אם האיסור בהקדמת דינר לחנווני הוא דווקא כשאסר עליו להשתמש בו עד שיאכיל וישקה את פועליו, והשלחן ערוך מכריע להקל כדעת הרשב״א, וכן פוסק הב״ח.
אולם כאמור, הטור סובר שהאיסור נוהג בכל אופן, ובביאור שיטתו עיין בט״ז (סק״ח), בש״ך (סקל״א) ובגר״א (סקכ״ט). עם זאת, הש״ך מסיים שכיון שסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה – ניתן להקל במקום הפסד.
ו. הדין בעבד שלוקח חמץ בפסח.

בברייתא נאמר שאינו חושש משום שביעית, מעשר ויין נסך, אך מסתבר שאיסורים אלו נאמרו כדוגמה בלבד, ואכן הראבי״ה (סי׳ אלף עו) כותב שניתן ללמוד מסוגייתנו שאדם רשאי לומר לשפחתו לאכול ולשתות אצל הגוים בפסח.
המרדכי (פסחים סי׳ תקמט) מרחיב את הדברים וכותב בשם האור זרוע שמותר לומר לעבדו ולשפחתו בפסח שילכו ויאכלו בדינר זה בין הגוים, אף על פי שבוודאי יאכלו חמץ. המרדכי מוסיף שנראה שגם יכול לומר להם ׳צאו ואכלו ואני פורע׳, שלפי מסקנת הסוגיה מבואר שאין בזה איסור ביין נסך, ואינם נחשבים כאוכלים משל בעל הבית.
הטור (או״ח סי׳ תנ), לעומתם, מתיר רק כשנותן להם דינר מראש לקנות אוכל, אך לא כשאומר להם שיאכלו והוא יפרע לאחר מכן. השלחן ערוך (או״ח תנ, ו) מביא את שיטת הטור בסתם, ומוסיף שיש מתירים אף בתשלום בהקפה, כדעת המרדכי.
הב״ח (שו״ת סי׳ קמג) מעיר על הטור שבגמרא לא משמע כדבריו, וגם הוא סותר לכאורה את מה שכתב בעצמו בנידון של סוגייתנו שבהקפה מותר. אך הוא מסביר שלדעת הטור סוגייתנו עוסקת בפועלים, ובדרך כלל הם מקבלים תשלום עבור מזונותיהם, ואינו חייב לתת להם יין נסך ודברים אסורים, לכן רשאי לומר להם שיקחו אוכל והוא יפרע. אבל כלפי עבדו ושפחתו הוא מחויב לתת להם לאכול, וכשאומר לחנווני הגוי שיתן להם מזונות בפסח הרי זה כפורע חובו בחמץ. על כן התירו רק כשנותן להם דינר מראש, שאז התפייסו לקחת את המזונות בעצמם, ונמצא שהעבד קונה את החמץ בעצמו, וכן מסיק הב״ח למעשה.
בעל חק יעקב (או״ח שם סק״א) מסביר באופן אחר, שהטור והשלחן ערוך סוברים שיש להחמיר יותר בנוגע לאיסור חמץ, אף שמקלים באיסור יין נסך.
אולם בעל בגדי ישע (על המרדכי שם, אות יד) כותב שלדעת הרש״ל יש להקל גם באיסור חמץ כדעת המרדכי, וגם המגן אברהם (או״ח שם סק״ט) מכריע כדעת המקלים.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144