×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ס״ב.גמרא
;?!
אָ
פרק ה – השוכר את הפועל
מתני׳מַתְנִיתִין: הַשּׂוֹכֵר אאֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּיֵין נֶסֶךְ שְׂכָרוֹ אָסוּר שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר בהַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ שְׂכָרָהּ אָסוּר גשְׂכָרָהּ לֵישֵׁב עָלֶיהָ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ גּוֹי1 לְגִינוֹ עָלֶיהָ שְׂכָרָהּ מוּתָּר.:
גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעְמָא שְׂכָרוֹ אָסוּר אִילֵּימָא הוֹאִיל וְיֵין נֶסֶךְ אָסוּר בַּהֲנָאָה שְׂכָרוֹ נָמֵי אָסוּר דהֲרֵי עׇרְלָה הוְכִלְאֵי הַכֶּרֶם דַּאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וּתְנַן מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקוּדֶּשֶׁת. אֶלָּא הוֹאִיל וְתוֹפֵס אֶת דָּמָיו כַּעֲבוֹדָה זָרָה2 וַהֲרֵי שְׁבִיעִית דתופס׳דְּתוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וּתְנַן והָאוֹמֵר לְפוֹעֵל הֵילָךְ דִּינָר זֶה לְקוֹט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ אָסוּר לְקוֹט לִי יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר. א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זקְנָס הוּא שֶׁקָּנְסוּ חֲכָמִים בַּחֲמָרִין וּבְיֵין נֶסֶךְ יֵין נֶסֶךְ הָא דַּאֲמַרַן חַמָּרִין מַאי הִיא דְּתַנְיָא חהַחַמָּרִין שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית שְׂכָרָן שְׁבִיעִית. מַאי שְׂכָרָן שְׁבִיעִית אִילֵּימָא דְּיָהֲבִינַן לְהוּ שָׂכָר מִפֵּירוֹת שְׁבִיעִית נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִפֵּירוֹת שְׁבִיעִית וְהַתּוֹרָה אָמְרָה {ויקרא כ״ה:ו׳} לְאׇכְלָה טוְלֹא לִסְחוֹרָה. וְאֶלָּא ידְּקָדוֹשׁ שְׂכָרָן בִּקְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית וּמִי קָדוֹשׁ וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר לְפוֹעֵל הֵילָךְ דִּינָר זֶה וּלְקוֹט לִי יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר לְקוֹט לִי יָרָק בּוֹ הַיּוֹם שְׂכָרוֹ אָסוּר. אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם יָהֲבִינַן לֵיהּ שָׂכָר מִפֵּירוֹת שְׁבִיעִית וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ לְאׇכְלָה וְלֹא לִסְחוֹרָה דְּיַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ בְּצַד הֶיתֵּר כְּדִתְנַן כלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״כַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״כעבודת כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
איסור הנאה משכר עבודה ביין נסך

ציון א.ב.ז.
משנה. השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך – שכרו אסור... השוכר את החמור להביא עליה יין נסך – שכרה אסור.
גמרא. מאי טעמא שכרו אסור? ...אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך.
כבר ביארנו שכל דבר שהוא אסור בהנייה, אם עבר ומכרו – דמיו מותרין, חוץ מעבודה זרה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה... לפיכך, גוי ששכר את ישראל לעשות עמו ביין – שכרו אסור.
וכן השוכר את החמור להביא עליו יין או ששכר ספינה להביא בה יין – שכרן אסור, אם מעות נתנו לו – יוליכן לים המלח, ואם נתנו לו בשכרו כסות או כלים או פירות – הרי זה ישרוף אותן ויקבור האפר, כדי שלא ליהנות בו.(רמב״ם מאכלות אסורות יג, טו–טז)
כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו – כך אסור להשתכר בו. לפיכך, ישראל שנשכר לגוי לעשות לו מלאכה, אפילו בסתם יינם, או שהשכיר לו חמורו או ספינתו להוליכו בו, או מרתיפו להניחו בו – שכרו אסור בהנאה, ואם נטל ממנו מעות בשכרו – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. נתן לו פירות – יוליכם לים המלח או ישרפם ויקבור העפר בבית הקברות. וכו׳.(שו״ע יורה דעה קלג, א)
א. טעם האיסור.

למסקנת הגמרא השכר אסור משום קנס, ומבאר הר״י מלוניל שקנסו את הנשכר לעבוד ביין נסך כיון שזה איסור מאוס, וחכמים רצו למנוע מאנשים להשכיר את עצמם לכך. הרי״ד (בפסקיו) כותב בדומה לכך שקנסו כדי להיבדל מיין נסך.
התוספות במסכת פסחים (כב, ב ד״ה ואבר) כותבים שלכתחילה אסור לאדם להשכיר את עצמו לעבוד בכל איסורי ההנאה כיון שבכך הוא נהנה מהאיסור, אלא שבדיעבד אין השכר אסור אלא ביין נסך שקנסו בו חכמים. גם רש״י לעיל (נה, א ד״ה דורכין) והרי״ד (בפסקיו) כותבים שאסור לאדם להשכיר את עצמו לעבוד באיסורי הנאה.
לעומת זאת, הריטב״א והר״ן (בחידושיו) כותבים שאסור להשתכר בעבודה ביין נסך משום שבכך הוא מגלה את דעתו שרוצה בקיומה של עבודה זרה ואביזריה. מדבריהם משמע שמלבד טעם זה אין איסור על האדם להשכיר את עצמו לעבודה באיסורי הנאה ואינו נחשב כנהנה מהאיסור, כיון שהשכר שהוא מקבל הוא עבור עבודתו.
במשנה לא מבואר מהי המלאכה שהישראל עושה ביין נסך, ורש״י (ד״ה השוכר) מפרש שמדובר בכגון שנשכר לרוקן את היין מכלי לכלי או להעביר חבית ממקום למקום, ואף רבנו יונה, הרא״ה, הרי״ד (בפסקיו) והר״ן מבארים בדומה לכך. החתם סופר (בחידושיו) כותב שרש״י נוקט דווקא מלאכות כאלו שאינן משביחות את גוף היין, אולם השכר ממלאכות שמשביחות את גוף היין אסור מעיקר הדין, לפי הסוברים שאומן קונה את מה שהשביח במלאכתו והשכר שהוא מקבל מהווה חליפין של מה שקנה במה שהשביח, וממילא המשביח יין נסך ומקבל שכר על כך נחשב השכר כחליפי יין נסך, שאסורים מעיקר הדין.
לעומת זאת, המאירי (בביאורו למשנה) כותב שמדובר גם בכגון ששכר את הפועל לדרוך ענבים בגת, אף שבכגון זה מוסיף שבח ביין, וכך עולה גם מדברי התוספות ומדברי הר״י מפאריש על דברי הגמרא להלן (עמוד ב). המהדיר למאירי מבאר שהמאירי לשיטתו במסכת קידושין (מה, א) שפוסק שאין האומן קונה בשבח הכלי.
לגבי המחלוקת האם אומן קונה בשבח הכלי עיין בבירור הלכה למסכת בבא קמא צח, ב ציון ה.ז.
ב. האם נאסר גם לאחרים.

בעל ארחות חיים (ח״ב סי׳ כג, לב) כותב שהשכר אסור רק לפועל עצמו ולא לאחרים, ועל כן טוב שייקח את השכר ויתננו לעניים משיניחנו לגוי. עם זאת הוא מסיים שמדברי הרמב״ם נראה שהאיסור הוא גם לאחרים. בפשטות נראה שכוונתו לדברי הרמב״ם בסוף הלכה טז שכותב שיש לשרוף ולקבור את האפר של כסות או כלים או פירות שנתנו כשכר על עבודה ביין נסך כדי שלא יהנו בהם, ומשמע שהאיסור הוא על כולם.
גם התוספות (ד״ה והתנן) והר״ן (ל, א בדפי הרי״ף ד״ה גרסי׳) כותבים שמסתימת לשון המשנה ששכר הפועל אסור משמע שאסור לכולם. הריטב״א (על המשנה) כותב גם הוא שהשכר אסור לכולם, ומוכיח כדבריו מהמסופר בגמרא בהמשך (בעמוד ב) שרב חסדא ציווה לשרוף חיטים שנתקבלו כשכר על עבודה בסתם יינם ולקבור את האפר כדי שלא יהנו בו אחרים.
בעל בית מאיר מיישב את דברי בעל ארחות חיים שהוא עוסק בפועל שלוקח את השכר מלכתחילה רק כדי לחלקו לעניים ולכן לא נאסר, מה שאין כן כשלוקח את השכר כדי לזכות בו בעצמו שאז השכר נאסר לכולם.
בעל תפארת למשה מיישב באופן אחר שבעל ארחות חיים עוסק בכגון שהפועל קיבל את השכר לאחר שכבר סיים את עבודתו, ולכן אין השכר נאסר, וכך מצינו בדברי הטור (סימן קלב) ששכר שהתקבל על מכירת עבודה זרה לאחר שנקנתה על ידי הגוי לא נאסר. גם הב״ח כותב בדומה לזה שאין לאסור את השכר שהתקבל לאחר גמר המלאכה לאחרים, שלא קנסו כל כך לאחרים.
הרמב״ם והשלחן ערוך סותמים שהשכר אסור ואינם מחלקים בין הפועל עצמו לבין אחרים.
הש״ך (סק״א) מביא את דברי הב״ח וחולק עליהם, ונראה שלדעתו השכר אסור לכל גם כאשר התקבל לאחר גמר המלאכה.
ג. פחות משווה פרוטה.

בסוגיה לעיל (יט, ב) למדנו שאין לאסור שכר של פועל שבנה עבודה זרה כיון שכל עוד לא סיים את מלאכתו עדיין לא חל שם של עבודה זרה על פעולתו, ולמעשה האחרון שבו סיים את מלאכתו וחל שם של עבודה זרה על פעולתו אין ערך של שווה פרוטה. התוספות לעיל (שם ד״ה מכוש) מבארים שכיון שאין שווי של פרוטה במעשה האחרון, אין הגוי מקפיד עליו, ואף אם לא היה עושה אותו לא היה מפחית משכרו כלום. נמצא שהגוי אינו מוסיף לו שכר על מעשה זה, ואין כאן שכר על פעולה בעבודה זרה. הם כותבים כך מאחר שהכלל הרגיל הוא שעבודה זרה אסורה אף בפחות משווה פרוטה.
הראב״ד (בפירושו לעיל), הרשב״א (בחידושיו לעיל ובתורת הבית ב״ה ש״ב, דף מח, ב) והמאירי בשם רבותיו כותבים באופן אחר שלא קנסו שכר של פועל פחות משווה פרוטה. הם מבארים שאין להקשות מהכלל שעבודה זרה נאסרת גם בפחות משווה פרוטה מאחר שכאן אין מדובר בהנאה מעבודה זרה עצמה, אלא רק משכר על עבודה בה שנאסר משום קנס, ולא גזרו על פחות משווה פרוטה. גם בסוגייתנו הראב״ד כותב שלא קנסו על מלאכה ששכרה פחות מפרוטה.
הרמב״ם אינו מחלק בין שכר שיש בו שווה פרוטה לבין שכר שאין בו שווה פרוטה, אולם השלחן ערוך בסעיף ג פוסק ששכר פחות משווה פרוטה מותר בדיעבד, והש״ך (סק״ז) מעיר שלפי התוספות גם שכר של פחות משווה פרוטה אסור.
ד. עשיית מלאכה ביין נסך בחינם.

כאמור, יש איסור לעשות מלאכה ביין נסך מפני שרוצה בקיומו, ורש״י להלן (סד, א ד״ה רבנן) מבאר שיש מצווה לבטל את העבודה זרה ומשמשיה. הרמב״ן (להלן סד, א) מסיק מכך שיש איסור גם לעשות בחינם, ומוסיף שהאיסור שייך גם בסתם יינם, ולכן אסור לישראל להיות משמש ומוזג יין לגוי. דבריו מובאים גם ברשב״א (סג, ב ד״ה שכרו, ובתורת הבית שם) ובר״ן (דף לא, א בדפי הרי״ף).
הרמב״ן מביא לכך ראיה מדברי התוספתא (ח, ד) שם למדנו שאם שכר פועל לעשות עמו מלאכה, ולעת ערב אמר לו לקחת את כלי היין למקום פלוני, אף על פי שאסור לעשות כן – שכרו מותר. מבואר אם כן שגם לעת ערב, לאחר יום העבודה כשאין מקבלים שכר אסור לכתחילה לעשות מלאכה ביין נסך. יתר על כן, הוא מוכיח מהירושלמי (הלכה א) שיש קנס על עבודה בחינם, וכך נאמר שם: ״היה עושה עמו בטובת הנאה – את ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו״, הרי שקנסו חכמים גם את מי שעובד בחינם שממשכנים מנכסיו עד כדי שווי העבודה.
הרמב״ם אינו מזכיר שיש איסור לעבוד ביין נסך בחינם, אולי מפני שהדברים אינם כתובים בגמרא במפורש. אולם בעל אור שמח טוען שהבבלי חולק על הירושלמי בעניין זה, וסובר שלא קנסו חכמים אלא רק בדבר שתופס את דמיו, שכמו שחילופי עבודה זרה אסורים כך שכרם אסור.
לעומת זאת, הטור והשלחן ערוך (סי׳ קלג, סע׳ ד, ו) מביאים להלכה את דברי הרמב״ן שאסור לשמור אף בחינם על יין נסך, ואף על פי שעשה עמו ביין נסך בחינם – ממשכנים אותו כנגד שכרו.


שכר פועל המלקט ירק בשביעית

ציון ו.
גמרא. ותנן: האומר לפועל ׳הילך דינר זה לקוט לי בו ירק היום׳ – שכרו אסור, ׳לקוט לי ירק היום׳ – שכרו מותר.
האומר לפועל ׳הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום׳ – שכרו מותר ואינו כדמי שביעית, אלא מוציאו בכל מה שירצה, ולא קנסו את הפועל להיות שכרו כדמי שביעית. ואם אמר לו ׳לקט לי בו היום ירק׳ – הרי זה כדמי שביעית, ואינו מוציאו אלא באכילה ושתייה כפירות שביעית.(רמב״ם שמיטה ויובל ו, יב)
א. טעם החילוק בין הרישא לסיפא.

הגמרא בסוגייתנו מביאה את המשנה במסכת שביעית (ח, ד) שנאמר בה שהשוכר את הפועל ללקט ירקות בשביעית ואמר לו שילקט עבורו ירקות היום – שכר הפועל מותר ואינו נתפס בקדושת שביעית, ומוכיחה מכאן שאין שכר פועל נחשב כחליפי הדבר שהפועל עושה בו מלאכתו. לעומת זאת, ברישא של המשנה נאמר שאם בעל הבית אומר לפועל שיקח כסף ותמורתו ילקוט לו בו ירק – הרי השכר אסור, דהיינו שדינו כדין מעות שביעית שיש לנהוג בהם ככל הדינים הנוהגים בפירות שביעית.
רש״י (ד״ה לקוט) מבאר שכאשר אומר לפועל ׳לקוט לי בו׳ המשמעות היא שהירקות שהפועל לוקט הם תמורת הכסף שניתן לו, ובכסף שהוחלף תמורת פירות שביעית יש לנהוג ככל הדינים הנוהגים בפירות שביעית. גם הראב״ד, הריטב״א, המאירי, הריא״ז (הלכה א, ז) והר״ן מפרשים באופן זה.
לעומת זאת בירושלמי (שביעית ח, ד) שאלו מה בין הרישא לסיפא, והשיבו: ״מהלכות של עימעום היא״, דהיינו שהחילוק אינו ברור. הר״י בן מלכיצדק, הר״י קורקוס ובעל ספר הכריתות (לשון לימודים, שער ב, צב) מבארים שהיה ראוי לאסור גם בסיפא, אך חכמים הקלו בכך. הרדב״ז (בפירושו לרמב״ם) כותב שהקלו מפני ששביעית בזמן הזה מדרבנן, ואילו הר״ש סיריליו (מעשר שני ג, א) ובעל מלאכת שלמה כותבים שהקלו משום כדי חייו של הפועל.
בעל פני משה מסביר את הירושלמי באופן אחר, שמעיקר הדין היה ראוי להתיר גם ברישא, אך בכל זאת חכמים החמירו. הרדב״ז (שם) מבאר שהחמירו כיון ששוכרו בקבלנות ללקוט לו ירק והדבר דומה למכר.
ב. כשלוקט באיסור.

בעל פאת השלחן (סי׳ כו, בית ישראל סקל״ה) מבאר שהקלו בפועל משום ששכירות הפועל היא לצורך לקיטת ירקות מעטים ואין בזה איסור, בניגוד לשכירות של חמרים שהחמירו בשכרם כיון שבדרך כלל שוכרים אותם להביא פירות רבים, ולקיטת פירות רבים אסורה בשביעית. מכך ניתן להבין שפועל שנשכר לעשות מלאכה אסורה בפירות שביעית – שכרו אסור. כך עולה מדברי מרן הרב זצ״ל בספרו שבת הארץ הכותב שיש אומרים שפועל ששכרוהו ללקוט ירקות האסורים באיסור ספיחין השכר אסור. כמו כן הוא כותב שאם בעל הבית התנה עם הפועל שילקוט פירות יותר מהמותר – יש לקנוס את שכרו של הפועל.
בעל תוספות אנשי שם (על המשניות) חולק על בעל פאת השלחן וכותב שגם במלאכה אסורה לא קנסו את שכרו. הוא מוכיח זאת מדברי הרמב״ם שכותב (בהלכה יג) שלא קנסו את שכרו של הפועל משום ששכרו מועט ומשום כדי חייו לא קנסוהו, ומשמע שמדובר גם במלאכה אסורה. גם בעל בית רידב״ז (הל׳ שביעית ז, יב) מסיק שלא קנסו את הפועל העושה מלאכה אסורה משום ששכרו מועט, אך כאשר שכרו מרובה ועושה מלאכה אסורה בפירות שביעית אכן אין מקום להקל בו משום כדי חייו ויש לאסור את שכרו.



שכר חמרים העושים מלאכה בפירות שביעית

ציון ח (סב, א), ציון א (סב, ב).
גמרא. ...אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך... חמרין מאי היא? דתניא: החמרין שהיו עושין מלאכה בפירות שביעית – שכרן שביעית. מאי שכרן שביעית? ...אמר אביי: לעולם יהבינן ליה שכר מפירות שביעית, ודקא קשיא לך לאכלה ולא לסחורה – דיהביה ניהליה בצד היתר...
רבא אמר: לעולם דקדוש בקדושת שביעית, ודקא קשיא לך פועל, פועל דלא נפיש אגריה – לא קנסוהו רבנן, חמרין דנפיש אגרייהו – קנסו רבנן בהו.
החמרים העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יתר מדאי – הרי שכרן כדמי שביעית, ודבר זה קנס להם. ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפועל? מפני ששכר הפועל מעט לא קנסו בו משום כדי חייו.(רמב״ם שמיטה ויובל ו, יג)

בסוגייתנו אומר רבי יוחנן שקנסו את שכר החמרים שעושים מלאכה בפירות שביעית, ומבארת הגמרא שכוונתו למה שכתוב בברייתא ש״שכרן שביעית״. בהמשך הגמרא מביאה מחלוקת בנוגע לפירוש ברייתא זו, שלדעת אביי לא קנסו אותם אלא התירו לפרוע את שכרם מפירות שביעית באופן המותר, ואילו לפי רבא קנסו לנהוג בשכרם דיני קדושת שביעית. רבא מבאר שקנסו את החמרים כיון ששכרם מרובה, בניגוד לפועל ששכרו מועט שלא החמירו לנהוג בו דיני קדושת שביעית.
גם בירושלמי (שביעית ח, ו; עבודה זרה ה, א) מובאת מחלוקת אמוראים בקשר לברייתא זו. רבי זעירא מבאר שמדובר בפועלים שעושים מלאכה בפירות היתר, והפני משה מבאר שמותר לתת להם שכר מפירות שביעית, דהיינו כפירוש אביי בסוגייתנו. לעומת זאת, רבי הילא מבאר שמדובר בחמרים שעושים מלאכה בפירות איסור, וקנסו את שכרם לנהוג בו קדושת שביעית.
התוספות (ד״ה חמרין) והר״י מפאריש (ד״ה חמרין) מבארים שהקנס הוא משום שהם מרוויחים הרבה, והדבר דומה לסחורה בפירות שביעית.
הראב״ד והמאירי מבארים באופן אחר שקנסו את שכרם כדי שלא יבואו לעשות סחורה בפירות שביעית, דהיינו שיאמר להם להביא ירקות בדינר זה. הראב״ד מבאר שקנסו בחמרים מפני ששכרם מרובה, לכן יש חשש רב יותר שירגילו את עצמם במלאכה זו ויבואו להיכשל באיסור.
הרמב״ן (בפירושו הראשון) מבאר שכיון ששכרם מרובה יש חשש שיבואו לפרעו מפירות שביעית, לכן תקנו שיש לשכרם תמיד דין של פירות שביעית. הריטב״א (בפירושו הראשון) כותב שקנסו אותם כיון שהם מסייעים לבעל הבית לעבור על איסור סחורה בפירות שביעית. גם הגר״א בביאורו לירושלמי (שביעית שם) מבאר בדעת רבי הילא שאין הכוונה שהפועלים עושים מלאכה בפירות אסורים, אלא בפירות הקדושים בקדושת שביעית, ומכנים אותם פירות איסור.
לעומת זאת, הרמב״ן והריטב״א (בפירושם השני) מביאים את הירושלמי ומבארים שמדובר בפועלים שעושים מלאכה בפירות אסורים בשמיטה, דהיינו בפירות שביעית לאחר זמן הביעור, ומשום כך קנסו את שכרם. הר״ן (ל, א בדפי הרי״ף ובחידושיו) כותב בדומה לזה שמדובר בכגון שהפועלים עושים מלאכה אסורה בפירות שביעית.
גם הרמב״ם מפרש שעושים בפירות שביעית מלאכה שאסורה בהם, והר״י קורקוס מבאר שאם אינם עושים שום עבירה אין טעם לקנוס אותם. בעל בית רידב״ז (שם) ובעל תורת השביעית (הלכה ק) מדייקים מדברי הרמב״ם שאם עשו מלאכה מותרת בפירות אסורים – אין לאסור את שכרם, ורק כאשר הם עצמם עושים עברה בפירות קנסו את שכרם.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144