×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה נ״ו.גמרא
;?!
אָ
אוְאֵין בּוֹצְרִין עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשֶׂה פֵּירוֹתָיו בְּטוּמְאָה וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין דּוֹרְכִין אֲבָל בּוֹצְרִין עִם הַנׇּכְרִי1 בַּגַּת בשֶׁמּוּתָּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שבא״ישֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.: וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁיֵּרֵד לְבוֹר.: וְהָתַנְיָא יַיִן מִשֶּׁיְּקַפֶּה. אָמַר רָבָא לָא קַשְׁיָא הָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הָא רַבָּנַן דִּתְנַן יַיִן מִשֶּׁיֵּרֵד לַבּוֹר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשֶּׁיְּקַפֶּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ קִיפּוּי דְּבוֹר אוֹ קִיפּוּי דְּחָבִית. ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא יַיִן מִשֶּׁיְּקַפֶּה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁקִּפָּה גקוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּינּוֹר וְשׁוֹתֶה ש״משְׁמַע מִינַּהּ קִיפּוּי דְּבוֹר קָאָמְרִינַן ש״משְׁמַע מִינַּהּ. וְהָתָנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא יַיִן מִשֶּׁיֵּרֵד לַבּוֹר וִיקַפֶּה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דמִשֶּׁיְּשַׁלֶּה בֶּחָבִיּוֹת תָּרְצַהּ נָמֵי לְהָךְ קַמַּיְיתָא הָכִי יַיִן מִשֶּׁיֵּרֵד לַבּוֹר וִיקַפֶּה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשֶּׁיְּשַׁלֶּה בֶּחָבִיּוֹת. וְאֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי אֵינוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר לֵימָא תְּלָתָא תַּנָּאֵי הִיא לָא שָׁאנֵי יֵין נֶסֶךְ דְּאַחְמִירוּ בֵּיהּ רַבָּנַןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מאימתי נגמרת מלאכת היין לענין מעשר

ציון ג.ד.
משנה (נה, א). ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור.
גמרא. והתניא: יין – משיקפה! אמר רבא, לא קשיא: הא רבי עקיבא, הא רבנן; דתנן: יין – משירד לבור, רבי עקיבא אומר: משיקפה. איבעיא להו: קיפוי דבור או קיפוי דחבית? תא שמע, דתניא: יין – משיקפה, אף על פי שקפה – קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה, שמע מינה קיפוי דבור קאמרינן, שמע מינה. והתני רב זביד בדבי רבי אושעיא: יין – משירד לבור ויקפה, רבי עקיבא אומר: משישלה בחביות! תרצה נמי להך קמייתא הכי, יין – משירד לבור ויקפה, רבי עקיבא אומר: משישלה בחביות. ואלא מתניתין דקתני: אינו עושה יין נסך עד שירד לבור, לימא, תלתא תנאי היא?! לא, שאני יין נסך, דאחמירו ביה רבנן. ולרבא דלא שאני ליה, מוקים ליה כתלתא תנאי.
היין, משיניחנו בחביות וישלה הזוגין והחרצנין מעל פי החבית, אבל כשהוא בתוך הבור ומשיגביהנו להניחו בחבית – שותה עראי, וקולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום, ושותה.(רמב״ם מעשר ג, יד)
איזהו גמר מלאכת היין? משיניחנו בחבית וישלה החרצנין והזגין מעל פי החבית, אבל כשהוא בתוך הבור, כשיגביהנו להעמידו בחבית – שותה עראי, וקולט מן הגת העליונה ומן הצנור ומכל מקום, ושותה.(שו״ע יורה דעה שלא, פו)
א. הדעות השונות של התנאים.

הגמרא משווה בין הדין של יין נסך לבין הדין של חיוב היין במעשר, שבעוד במשנתנו נאמר שהיין נאסר משעה שירד לבור הרי שלענין מעשרות לפי סתם משנה (מעשרות א, ז) הזמן הקובע את החיוב הוא משיקפה, דהיינו שיסיר את החרצנים שצפים על היין, ולפי ברייתא אחת בגמרא רבי עקיבא סובר שהזמן המחייב למעשרות הוא רק משישלה בחביות.
מכל מקום, מבואר שהזמן הנזכר לענין מעשרות מאוחר מהזמן שהיין נאסר בו משום יין נסך, ויש על כך שתי דעות בגמרא.
לפי דעה אחת אכן יש הבדל בין ההלכות, מפני שהחמירו בדין יין נסך יותר מבדין המעשרות, ולענין מעשרות חכמים מחייבים משיקפה לבור ורבי עקיבא משישלה בחביות. אבל רבא סובר שאין הבדל בגדר היין בין ההלכות השונות, והתנא במשנתנו סובר שהזמן הקובע למעשרות הוא כבר משירד לבור, ונמצא שיש בענין זה שלוש דעות בתנאים.
הדיון בסוגייתנו נוגע לשלב של גמר המלאכה, אולם כידוע יש שלב נוסף הקובע את חיוב המעשרות והוא שיראה את פני הבית, ועיין על כך בבירור הלכה לבבא מציעא דף פח, א ציון א–ד על גדרי חיוב זה בכלל, וביין בפרט. כמו כן עיין בבירור הלכה לפסחים דף ט, א ציון ה בענין החיוב במעשרות בתבואה שהכניסה לבית במוץ, כלומר לפני גמר המלאכה, ונראה שהוא הדין ביין כשעושה את גתו בתוך הבית.
ב. מהו הקיפוי.

רש״י (ד״ה יין) מפרש שהכוונה לשלב שהחרצנים צפים בו על פני היין לאחר שירד לבור.
הרמב״ם בפירושו למשנה במעשרות כותב שהכוונה לשלב שבו קצף עולה על היין, ואילו הראב״ד מפרש שהכוונה לכך שהשמרים יורדים והיין הצלול צף למעלה.
הצד השווה שבשלושת הפירושים האלה הוא שמדובר על שלבים קבועים בתהליך ייצור היין שאינם תלויים במעשה האדם, אבל רבינו חננאל כותב שהכוונה לפעולה שעושה האדם שמסיר את הקצף מעל היין. בדומה לכך רש״י כותב במסכת בבא מציעא (צב, ב ד״ה משיקפה) שנוטלים את החרצנים והזגים שצפים על היין, וכך משמע מלשון הגמרא שם: ״באתרא דההוא גברא דנגיד איהו מקפה״.
לכאורה יוצא שיש סתירה בדברי רש״י, אך החזון איש (מעשרות ד, א) מיישב שאף לפי רש״י בסוגייתנו החיוב נקבע רק לאחר מעשה הנטילה, אלא שהוא מפרש שלשון ״קיפוי״ מכוון לכך שהחרצנים צפים על פני היין, וממילא אפשר להסירם.
ג. מהי השלייה.

רש״י בסוגייתנו מפרש שמוציא את היין מן הבור בשביל ליתנו בחביות, אבל בבבא מציעא (שם) הוא מפרש שדרכו של היין כשהוא תוסס בחביות שמקצת שמריו עולים למעלה, ולפני הגפת החבית מסירים אותם מעל היין. הרמב״ם בהלכה שלפנינו והמאירי מפרשים שלוקח את החרצנים והזגים מעל פני היין שבחבית, ונמצא לפי זה שקיפוי ושלייה הן פעולות דומות.
הראב״ד (בשטמ״ק, ב״מ שם) והערוך (ע׳ קף) בפירושו השני כותבים פירוש נוסף, שמרוקנים את היין מחבית לחבית כדי שייצלל.
ד. שיטת ההלכה.

הרמב״ם פוסק כרבי עקיבא שגמר מלאכת היין הוא משיניחנו בחביות וישלה את החרצנים והזגים מעל פי החבית, וכן פוסק השלחן ערוך. מהר״י קורקוס והכסף משנה מסבירים את הפסיקה כרבי עקיבא בכך שמסקנת הסוגיה בבבא מציעא (שם) כמותו.
אולם הגר״א (ס״ק קמט בליקוט) מקשה שלפי סתם משנה במעשרות הקיפוי בבור קובע למעשרות, ואף הרמב״ם (הל׳ יט) והשלחן ערוך (סע׳ פו) פוסקים כהלכה היוצאת מאותה משנה. אך ניתן ליישב את הקושיה השניה על פי דברי מהר״י קורקוס (הל׳ יט), שהענין שם אינו קשור לגמר מלאכה אלא לענין הקביעות למעשרות.
מלבד זאת יש להעיר שהטור בחושן משפט סי׳ שלז כותב דברים בקשר לזכות האכילה של הפועלים הסותמים חביות של יין, ומתוך דבריו ניתן להבין שפוסק כרבנן ולא כרבי עקיבא, כפי שכותבים מהרש״ל (חכמת שלמה) ומהרש״א. אבל בעל הדרישה (חו״מ שם אות ה) טוען שאין ללמוד מדברי הטור שחולק על הרמב״ם בענין גמר מלאכת היין למעשרות, ועיין על כך בבירור הלכה לבבא מציעא דף צב, ב ציון ד.ה.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144