×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה נ״ד:גמרא
;?!
אָ
וְאֶלָּא מִכֵּלִים דִּכְתִיב {דברי הימים ב כ״ט:י״ט} וְאֶת כׇּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְאָמַר מָר הֵכַנּוּ שֶׁגְּנַזְנוּם וְהִקְדָּשְׁנוּ שֶׁהִקְדַּשְׁנוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וְהָא אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֶלָּא כֵּיוָן דַּעֲבַד בְּהוּ מַעֲשֶׂה אִיתְּסַרוּ לְהוּ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה אֲסָרָהּ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אהַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְקַרְקַע עוֹלָם לֹא אֲסָרָהּ חָפַר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת אֲסָרָהּ כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבַעֲלֵי חַיִּים לֹא אֲסָרָן בעֲשָׂאָן חֲלִיפִין לַעֲבוֹדָה זָרָה1 אֲסָרָן. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר פְּלִיגוּ בַּהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ב״ר יוֹסֵי וְרַבָּנַן חַד אָמַר חֲלִיפִין אֲסוּרִין חֲלִיפֵי חֲלִיפִין גמוּתָּרִין וְחַד אָמַר אֲפִילּוּ חֲלִיפֵי חֲלִיפִין נָמֵי אֲסוּרִין. מ״טמַאי טַעְמָא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר חֲלִיפֵי חֲלִיפִין אֲסוּרִין אָמַר קְרָא {דברים ז׳:כ״ו} וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ וְאִידַּךְ אָמַר קְרָא הוּא הוּא וְלֹא חֲלִיפֵי חֲלִיפִין. וְאִידַּךְ הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי עׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם דשֶׁאִם מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִידַּךְ עׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם לָא צְרִיכִי מִיעוּטָא דְּהָוְיָא לְהוּ עֲבוֹדָה זָרָה2 וּשְׁבִיעִית שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכׇל שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. עֲבוֹדָה זָרָה3 הָא דַּאֲמַרַן שְׁבִיעִית דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:י״ב} כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מָה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְאָסוּר אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וַאֲסוּרָה. אִי מָה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְיוֹצֵא לְחוּלִּין אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וְיוֹצְאָה לְחוּלִּין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תִּהְיֶה הבַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא. הָא כֵּיצַד ולָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר אֵלּוּ וְאֵלּוּ מִתְבַּעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית לָקַח בַּבָּשָׂר דָּגִים יָצָא בָּשָׂר נִכְנְסוּ דָּגִים בַּדָּגִים יַיִן יָצְאוּ דָּגִים נִכְנַס יַיִן בַּיַּיִן שֶׁמֶן יָצָא יַיִן וְנִכְנַס שֶׁמֶן הָא כֵּיצַד אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּס בִּשְׁבִיעִית זוּפְרִי עַצְמוֹ אָסוּר. וְאִידַּךְ קָסָבַר שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד מְלַמְּדִין וְאִיצְטְרִיךְ הוּא לְמַעוֹטִינְהוּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה4 לָמָה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ אָמְרוּ לָהֶן אִילּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הָיָה מְבַטְּלוֹ הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים. אָמְרוּ לָהֶן א״כאִם כֵּן יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צוֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ וְיַנִּיחַ דָּבָר שֶׁצּוֹרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ אָמְרוּ לָהֶן אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת שֶׁהֲרֵי הֵן לֹא בָּטְלוּ.: גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁאֲלוּ פִלוֹסוֹפִין אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי אִם אֱלֹהֵיכֶם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה5 מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ אָמְרוּ לָהֶם אִילּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין הָעוֹלָם צוֹרֶךְ לוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הֲרֵי הוּא מְבַטְּלָהּ הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת יְאַבֵּד עוֹלָם מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין. דָּבָר אַחֵר הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּים [וְהָלַךְ] וּזְרָעָהּ בַּקַּרְקַע דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִּצְמַח אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין. דָּבָר אַחֵר הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּין לָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂין סֶלַע שֶׁלִּי פּוּמְבֵּי אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי וּמַחְתִּימִין אוֹתִי בְּעַל כׇּרְחִי. שָׁאַל פִלוֹסֹפוּס אֶחָד אֶת ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם {דברים ד׳:כ״ד} כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא מִפְּנֵי מָה מִתְקַנֵּא בְּעוֹבְדֶיהָ וְאֵין מִתְקַנֵּא בָּהּ. אָמַר לוֹ אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל למה״דלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד וְאוֹתוֹ הַבֵּן הָיָה מְגַדֵּל לוֹ אֶת הַכֶּלֶב וְהֶעֱלָה לוֹ שֵׁם עַל שֵׁם אָבִיו וּכְשֶׁהוּא נִשְׁבָּע אוֹמֵר בְּחַיֵּי כֶּלֶב אַבָּא כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ עַל מִי הוּא כּוֹעֵס עַל הַבֵּן הוּא כּוֹעֵס אוֹ עַל הַכֶּלֶב הוּא כּוֹעֵס הֱוֵי אוֹמֵר עַל הַבֵּן הוּא כּוֹעֵס. אָמַר לוֹ כֶּלֶב אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ וַהֲלֹא יֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ אָמַר לוֹ וּמָה רָאִיתָ אָמַר לוֹ פַּעַם אַחַת נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּעִירֵנוּ וְנִשְׂרְפָה כׇּל הָעִיר כּוּלָּהּ וְאוֹתוֹ בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה6 לֹא נִשְׂרַף. אָמַר לוֹ אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל למה״דלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ ב״ובָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה עִם הַחַיִּים הוּא עוֹשֶׂה אוֹ עִם הַמֵּתִים הוּא עוֹשֶׂה הֱוֵי אוֹמֵר עִם הַחַיִּים הוּא עוֹשֶׂה. א״לאָמַר לוֹ כֶּלֶב אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ מֵת אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ א״כאִם כֵּן יְאַבְּדֶנָּה מִן הָעוֹלָם אָמַר לוֹ אִילּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין הָעוֹלָם צָרִיךְ לוֹ הָיוּ עוֹבְדִין הֲרֵי הוּא מְבַטְּלָהּ הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה לַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹטִים וְכֵן הוּא אוֹמֵרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
האיסור בקרקע שחופר בה לשם עבודה זרה

ציון א. ...
גמרא. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות, שיחין ומערות – אסרה.
המשתחוה לקרקע עולם – לא אסרה, חפר בה בורות, שיחין ומערות לשם עבודה זרה – אסרה.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ח, א)
אף על פי שקרקע עולם אינו נאסר, אם עשה בו מעשה, כגון שחפר בו בורות, שיחין ומערות לעבודה זרה – נאסר.(שו״ע יורה דעה קמה, ז)
א. חלות האיסור.

במשנה לעיל (מה, א) למדנו שההרים והגבעות אינם נאסרים, וזה הטעם לדברי רבי יוחנן שהמשתחוה לקרקע עולם לא אסרה, אך הוא מוסיף שיש אפשרות לאסור גם את הקרקע על ידי מעשה, כגון שחופר בה.
הר״י מבירינא (לעיל מח, א ד״ה גידעו) מעלה אפשרות לפרש שיאסר רק החלל של הבור ולא שאר הקרקע, מפני שרק בו נעשה המעשה לשם עבודה זרה.
אולם התוספות לעיל (מז, ב ד״ה גידעו) כותבים שהחפירה אוסרת את כל הקרקע, וזו גם דעת הריטב״א בסוגייתנו והרא״ש ור״י מבירינא בתוספותיהם (מח, א), אך לפי זה צריך להסביר כיצד המעשה גורם לכותלי הבור להיאסר, ואין דנים אותם ככל קרקע שאינה נאסרת.
אכן הראב״ד, הריטב״א והרא״ש (שם) מפרשים שהמעשה בפני עצמו אינו אוסר את הבור עד שישתחוו לו, ובכל זאת הוא מועיל להחשיב את הבור כדבר שתפיסתו על ידי אדם, ולכן כשמשתחווה לו לאחר מכן הרי הוא כמשתחווה לדבר תלוש.
לעומת זאת, מסתימת לשון הגמרא ורש״י (ד״ה חפר בו) ניתן להבין שהאיסור חל מיד לאחר שחופר לשם עבודה זרה, גם בלא שחוזר ומשתחווה. כך עולה גם מדברי התוספות (הנזכרים לעיל) ור״י מפאריש (מח, א), והם מסבירים שהחפירה נחשבת כמעשה בכל הבור.
הראשונים דנים בעניין זה מתוך השוואה לסוגיה לעיל (מח, א) בעניין אילן שגדעו על מנת לעבדו, ובבירור הלכה שם (ציון ב) הובאה מחלוקת הראשונים לגבי חלות האיסור על עיקר האילן, האם הוא נאסר מיד או רק לאחר שישתחווה לו.
התוספות (שם), לדוגמה, משווים את שתי הסוגיות, ומתוך כך הם מסיקים שכל האילן וכל הבור נאסרים על ידי המעשה, אך ר״י מבירינא ור״י מפאריש בתוספותיהם (שם) כותבים שאין הכרח להשוות בין הדינים, שכן ניתן לומר שהמעשה של החפירה הוא משמעותי יותר מגדיעת האילן.
ב. מטרת החפירה.

כאמור, בגמרא נאמר שהחפירה אוסרת את הקרקע, ולפי פירוש רש״י הכוונה לחפירה שעושה לשם עבודה זרה.
הראב״ד והריטב״א מוסיפים שחופר לשם עבודה זרה, כדי שימצאו שם מים לעובדיה, אולם לפי פירוש רש״י יתכן שחפירה כזו אינה נחשבת עבודה האוסרת את הבור.
ניתן אולי לומר שהראב״ד לשיטתו, שהבור נאסר רק לאחר שמשתחווה לו, וכיון שכך אין צורך שהחפירה עצמה תיחשב לעבודה זרה, ודי בכך שמחשיבה את הקרקע לדבר שתפיסתו על ידי אדם לצורך העבודה זרה. אבל לפי מי שסובר שהאיסור חל מיד לאחר שחופר מסתבר שהבור נאסר רק בחפירה לשם עבודה זרה ממש.
ג. שיטת ההלכה.

הרמב״ם, ובעקבותיו השלחן ערוך, כותבים שאם עשה מעשה של חפירה לשם העבודה זרה אוסר את הקרקע, ומשמע שהאיסור חל מיד.
הטור כותב, לעומתם, שהאיסור חל רק לאחר שהשתחווה, זאת אומרת שצריך צירוף של מעשה ועבודה. הבית יוסף בבדק הבית כותב שזה כשיטת הרא״ש המובאת בטור בעניין אילן שגדעו לשם עבודה זרה, שעיקר האילן נאסר רק לאחר שמשתחווה לו.


חליפי חליפין של עבודה זרה

ציון ב.ג.
גמרא. כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן, עשאן חליפין לעבודה זרה – אסרן. כי אתא רבין אמר: פליגו בה רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבנן, חד אמר: חליפין אסורין, חליפי חליפין מותרין; וחד אמר: אפילו חליפי חליפין נמי אסורין. מאי טעמא דמאן דאמר חליפי חליפין אסורין? אמר קרא: ״והיית חרם כמֹהו״, כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו. ואידך? אמר קרא: ״הוא״, הוא – ולא חליפי חליפין. ואידך? ההוא מיבעי ליה למעוטי ערלה וכלאי הכרם, שאם מכרן וקידש בדמיהן – מקודשת. ואידך? ערלה וכלאי הכרם לא צריכי מיעוטא, דהויא להו עבודה זרה ושביעית שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד – אין מלמדין.
...במה דברים אמורים שאין הבהמה נאסרת? בשלא עשה בה מעשה לשם עבודה זרה, אבל עשה בה מעשה כל שהוא – אסרה. כיצד? כגון ששחט בה סימן לעבודה זרה. עשה אותה חליפין לעבודה זרה – אסרה, וכן חליפי חליפין, מפני שנעשת כדמי עבודה זרה. וכו׳.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ח, א)
אף על פי שבעלי חיים אינם נאסרים, אם החליף בעלי חיים בעבודה זרה – נאסרו. אבל חליפי חליפין, כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי עבודה זרה – מותרים, ויש אוסרים גם בזה.(שו״ע יורה דעה קמה, ט)

בגמרא מובאת מחלוקת תנאים האם חליפי חליפין של עבודה זרה אסורים, ומבואר שהמחלוקת תלויה בשאלה אם שני כתובים הבאים כאחד מלמדים: אם הם מלמדים צריכים את הפסוק ״כי חרם הוא״ למעט איסור חליפין בערלה וכלאי הכרם, וממילא הפסוק אינו פנוי למעט חליפי חליפין של עבודה זרה, ואם אין הם מלמדים פסוק זה נדרש למעט חליפי חליפין של עבודה זרה.
גם הפוסקים נחלקים בדין זה. הרמב״ם אוסר חליפי חליפין של עבודה זרה, וכך סותם הר״ן (על הרי״ף כד, ב) בדבריו, ואילו ספר ההשלמה, הריא״ז (הלכה ב, לט) והטור מתירים.
בעל ספר ההשלמה מסביר את הפסיקה להתיר על פי המקובל בגמרא ששני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים, ולפי זה נדרש הפסוק למעט חליפי חליפין.
הבית יוסף מוסיף שיש עוד טעם להתיר, והוא שזה איסור דרבנן שספקו לקולא. אמנם החתם סופר (שו״ת יו״ד סי׳ קכז) כותב שלא ברור שהאיסור הוא מדרבנן, אך אולי ניתן לקשור זאת לשיטת האור זרוע (המובאת בבירור הלכה לעיל נב, ב ציון ח) הסובר שכל האיסורים של עבודה זרה הם מדרבנן. מכל מקום, מהזדקקותו של הבית יוסף גם לטעם זה משמע שאינו סומך לגמרי על הנימוק הפשוט שההלכה היא בכל מקום ששני כתובים הבאים כאחד אינם מלמדים.
אכן החתם סופר (שם) כותב על פי דברי התוספות בסוגייתנו (ד״ה משום) ובקידושין (נח, א ד״ה ושני) שהנידון בסוגייתנו אינו דומה לדין הרגיל של שני כתובים הבאים כאחד מפני ששביעית ועבודה זרה שונות בהלכותיהן, על כן הוא מסביר שהתנאים בסוגייתנו נחלקו אם גם בכגון זה נאמר ששני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים. בדרך זו הוא מבאר את שיטת הרמב״ם שאוסר בחליפי חליפין של עבודה זרה, מפני שמחמיר כמו הדעה ששני הכתובים שבסוגייתנו מלמדים.
אולם הבית יוסף עצמו תמה על הרמב״ם שפוסק בניגוד לכלל הידוע ששני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים, ובכסף משנה הוא כותב בתחילת דבריו שפוסק לחומרא בדבר שאיסורו מהתורה.
הב״ח כותב בדרך אחרת שהאיסור הוא מדרבנן, ובכל זאת הרמב״ם אוסר משום החומרא של עבודה זרה.
מחלוקת התנאים שבסוגייתנו מובאת גם בירושלמי (ה, א), ושם נאמר שרבי ישמעאל אוסר ורבנן מתירים, ולפי זה יוצא שהלכה כרבנן שמתירים. אבל בעל מראה הפנים והגר״א (סקי״ז) כותבים שיש טעות סופר בירושלמי, באופן שיוצא שחכמים הם האוסרים, ולפי זה מובן שהרמב״ם פוסק כדעת רבנן שבירושלמי.
השלחן ערוך כותב שחליפי חליפין מותרים, אך מוסיף שיש אוסרים בזה.



ציון ד.
עיין בירור הלכה לקידושין נו, ב ציון א.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144