×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה נ״ג:גמרא
;?!
אָ
אִם עֲתִידִין לַחְזוֹר כְּמִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ אֵינָהּ בְּטֵילָה. וּצְרִיכָא דְּאִי תְּנָא לָוָה עָלֶיהָ מִדְּלָא זַבְּנַהּ לָא בַּטְּלַהּ אֲבָל נָפְלָה עָלֶיהָ מַפּוֹלֶת מִדְּלָא קָא מְפַנֵּי לַהּ אֵימָא בַּטּוֹלֵי בַּטְּלַהּ צְרִיכָא. וְאִי תְּנָא נָפְלָה עָלֶיהָ מַפּוֹלֶת מִשּׁוּם דְּסָבַר הָא מנחת כֹּל אֵימַת דְּבָעֵינָא לַהּ שָׁקֵילְנָא לַהּ אֲבָל גְּנָבוּהָ לִסְטִים מִדְּלָא קָא מַהְדַּר אַבָּתְרַהּ בַּטּוֹלֵי בַּטְּלַהּ צְרִיכָא. וְאִי תְּנָא גְּנָבוּהָ לִסְטִין מִשּׁוּם דְּסָבַר אִי גּוֹי1 שָׁקֵיל לַהּ מִפְלָח פָּלַח לַהּ אִי יִשְׂרָאֵל שָׁקְלָה אַיְּידֵי דְּדָמֶיהָ יְקָרִין מְזַבֵּין לַהּ לְגוֹי2 וּפָלַח לַהּ אֲבָל הִנִּיחוּהָ הַבְּעָלִים וְהָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּם מִדְּלָא שָׁקְלוּ בַּהֲדַיְיהוּ בַּטּוֹלֵי בַּטְּלוּהָ צְרִיכָא. אִם עֲתִידִין לַחְזוֹר כְּמִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ אֵינָהּ בְּטֵילָה מִידֵּי מִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ מִיהְדָּר הֲדוּר ה״קהָכִי קָאָמַר אאִם עֲתִידִין לַחְזוֹר הֲרֵי הוּא כְּמִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֵין לָהּ בְּטִילָה. וּלְמָה לִי לְמִיתְלְיַיהּ בְּמִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵאּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּקַף לְבֵינָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהּ וּבָא גּוֹי3 וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ. מְנָלַן דַּאֲסָרָהּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כַּתְּחִילָּה שֶׁל א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּאָמַר רַחֲמָנָא {דברים י״ב:ג׳} וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ מִכְּדֵי יְרוּשָּׁה הִיא לָהֶם מֵאֲבוֹתֵיהֶם וְאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִי מִשּׁוּם הָנָךְ דְּמֵעִיקָּרָא בְּבִיטּוּלָא בְּעָלְמָא סַגִּי לְהוּ. אֶלָּא מִדִּפְלַחוּ יִשְׂרָאֵל לְעֵגֶל גַּלּוֹ אַדַּעְתַּיְיהוּ דְּנִיחָא לְהוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה4 וְכִי אֲתוֹ גּוֹיִם5 שְׁלִיחוּתָא דִּידְהוּ עָבְדִי ה״נהָכִי נָמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּקַף לְבֵינָה גַּלִּיא דַּעְתֵּיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה6 וְכִי אֲתָא גּוֹי7 וּפְלַח לַהּ שְׁלִיחוּתָא דִּידֵיהּ קָעָבֵיד. וְדִלְמָא בְּעֵגֶל הוּא דְּנִיחָא לְהוּ בְּמִידֵּי אַחֲרִינָא לָא אָמַר קְרָא {שמות ל״ב:ד׳,ח׳} אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל מְלַמֵּד שֶׁאִיוּוּ לֶאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה. אֵימָא כֹּל דְּבַהֲדֵי עֵגֶל נִיתַּסְרוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ נִישְׁתְּרֵי מַאן מוֹכַח.: מתני׳מַתְנִיתִין: בעֲבוֹדָה זָרָה8 שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ בִּשְׁעַת שָׁלוֹם מוּתֶּרֶת בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֲסוּרָה בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב בֵּית נִמְרוֹד הֲרֵי הִיא כַּעֲבוֹדָה זָרָה9 שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ בִּשְׁעַת שָׁלוֹם וּמוּתָּר אע״גאַף עַל גַּב דְּכִי בַּדְּרִינְהוּ רַחֲמָנָא כִּשְׁעַת מִלְחָמָה דָּמֵי אִי בָּעֲיָא לְמִיהְדָּר הֲדוּר מִדְּלָא הֲדוּר בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֻהָ.: בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרוֹת.: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִין מוּתָּרִין. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ה״קהָכִי קָאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָן בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִין וּמְלָכִים מַנִּיחִין דֶּרֶךְ זוֹ וְהוֹלְכִין בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. כִּי אֲתָא עוּלָּא יָתֵיב אַבִּימְסָא פְּגִימָא א״לאֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְעוּלָּא וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּימוֹס שֶׁנִּפְגַּם אָסוּר ואפי׳וַאֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר אֵין עוֹבְדִים לִשְׁבָרִים ה״מהָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה זָרָה10 דְּזִילָא בֵּיהּ מִלְּתָא לְמִפְלַח לִשְׁבָרִים אֲבָל הַאי לָא אִיכְפַּת לֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ מַאן יָהֵיב לַן מֵעַפְרָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל ומלאינן עַיְינִין הָא רַבִּי יוֹחָנָן ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ גבִּימוֹס שֶׁנִּפְגַּם מוּתָּר ואפי׳וַאֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר עוֹבְדִין לִשְׁבָרִים ה״מהָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה זָרָה11 דְּכֵיוָן דְּפַלְחַהּ זִילָא בֵּיהּ מילת׳מִילְּתָא לְבַטּוֹלַהּ אֲבָל הָנֵי שָׁקְלִי לְהַאי וּמַיְיתוּ בִּימוֹס אַחֲרִינָא. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ בִּימוֹס שֶׁנִּפְגַּם מוּתָּר דמִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם אָסוּר עַד שֶׁיִּנָּתֵץ רוּבּוֹ ה״דהֵיכִי דָּמֵי בִּימוֹס ה״דהֵיכִי דָּמֵי מִזְבֵּחַ א״ראָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הבִּימוֹס אֶבֶן אַחַת מִזְבֵּחַ אֲבָנִים הַרְבֵּהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״כַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״כעבודת כוכבים״.
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
בימוסאות של מלכים

משנה. בימוסיאות של מלכים – הרי אלו מותרות, מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים.
גמרא. וכי מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין מותרין?! אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הכי קאמר: מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין, ומלכים מניחין דרך זו והולכין בדרך אחרת.
א. מהו בימוס.

רבנו חננאל, רש״י, הראב״ד, הרא״ה, הרי״ד והר״י מלוניל מפרשים שזו אבן שמניחים עליה עבודה זרה בשעה שהמלכים עוברים בדרך.
אבל הרמב״ם בפירושו למשנה מסביר שזה מזבח לעבודה זרה, ולכל מלך היה מזבח משלו. בדרך זו הוא מפרש שבשעה שהמלכים עוברים מתפקידם מעמידים מזבח עבור המלך החדש ואין מקריבים עוד במזבח הישן.
ב. ההיתר וטעמו.

הרמב״ם (שם) מסביר שלאחר שהמלך מת או שמלך אחר תחתיו מקימים בימוס אחר עבור המלך השני ואין מקריבין עוד על הבימוס הראשון, על כן הוא מותר.
בדרך זו יוצא שדין זה דומה לנאמר ברישא שעבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת, ויתכן שמטעם זה השמיט הרמב״ם את הדין הזה מהלכותיו, מפני שאין בכך חידוש על הדין הקודם שנפסק להלכה בפרק ח הלכה יא, ובדרך זו ניתן להסביר גם את השמטת השלחן ערוך.
לעומת זאת לפי הפירוש הראשון יתכן שהבימוס כלל לא נאסר, ואכן מפירוש רש״י משמע שההיתר הוא מפני שהעבודה זרה מונחת שם באופן ארעי.
על הגדר הזה למדנו גם במשנה לעיל (מז, ב ובבירור הלכה שם ציון ט–ל), שאבן שהעמיד עליה עבודה זרה וסילקה – הרי זו מותרת, ורש״י (ד״ה העמיד) מפרש שהעמידה רק לפי שעה ולכן לאחר שסילקה היא מותרת אף בלא ביטול. יחד עם זאת נאמר שם שכל עוד העבודה זרה נמצאת על האבן היא אסורה, אך הרמב״ן, הרא״ה, הריטב״א והר״ן כותבים שהאיסור הוא רק משום מראין עין, אבל לאחר שסילקה מותרת ואין לאבן דין של משמשי עבודה זרה.
הרא״ה והמאירי מוסיפים שגם בסוגייתנו הבימוס אינו נחשב קבוע לעבודה זרה מפני שלפעמים המלכים עוברים בדרך אחרת ואינם חוששים לבימוס, והרא״ה מדגיש שמטעם זה הבימוס מותר אף כשהמלך עובר באותה הדרך.
לדעת הראב״ד (נא, ב ד״ה בימוסיאות) היה ראוי לאסור את הבימוס מפני שנבנה מתחילה לצורך העבודה זרה, כפי שיטתו בסוגיה לעיל (מז, ב), ובכל זאת הוא מותר כיון שבונים אותו על הספק ואינם יודעים אם יצטרכו אותו בשביל עבודה זרה.
הראב״ד מביא פירוש נוסף שהבימוס מותר מפני שנתבטל כשלא הניח עליו המלך את העבודה זרה והניחה על בימוס אחר, והרי זה דומה לפירוש הרמב״ם שהבימוס נאסר אלא שהפסקת השימוש בו היא ביטולו.
חומרה גדולה יותר עולה מדברי התוספות (ד״ה והולכים) שההיתר תלוי בביטול ממש, שכן הם מפרשים שכאשר הכמרים שעבדום רואים שהמלך הולך בדרך אחרת גם הם מבטלים אותם, וגם תלמידי רבנו יונה כותבים כן.
גם מדברי הנמוקי יוסף עולה שיש לבימוס דין של משמשי עבודה זרה וצריך ביטול, אלא שהוא כותב שההיתר של הבימוס במשנה הוא מפני שהצלם לא נעבד בעודו עליה.
יתרה מזו כותב הר״י מלוניל (על המשנה, בפירוש השני) שיש מי שמפרש שהמשנה עוסקת בצלמים חדשים שלא נעבדו מעולם, והכומר מעמידם כדי שהמלך יחנכם בעברו לידם, אלא שלפעמים המלך נוטה מהדרך ויוצא שהצלם המונח שם לא נעבד כלל, ובכגון זה נאמר שאין לבימוס דין של משמשי עבודה זרה. אבל אם הונחו על הבימוס צלמים שנעבדו כבר משמע שאין היתר לבימוס בלא ביטול, אף שלא נעבדו עליו.


בימוס ומזבח שנפגמו

ציון ג.ד.
גמרא. כי אתא עולא, יתיב אבימסא פגימא. אמר ליה רב יהודה לעולא, והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בימוס שנפגם – אסור, ואפילו למאן דאמר אין עובדים לשברים – הני מילי עבודה זרה, דזילא ביה מלתא למפלח לשברים, אבל האי – לא איכפת ליה! אמר ליה: מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל ומלאינן עיינין, הא רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: בימוס שנפגם – מותר, ואפילו למאן דאמר עובדין לשברים – הני מילי עבודה זרה, דכיון דפלחה זילא ביה מילתא לבטולה, אבל הני – שקלי להאי ומייתו בימוס אחרינא! תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש: בימוס שנפגם – מותר, מזבח שנפגם – אסור, עד שינתץ רובו.
מזבח עבודה זרה שנפגם – עדיין הוא אסור בהנייה עד שינתץ רובו ביד גוים, ובימוס שנפגם – מותר. וכו׳.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ח, יב)
מזבח של עבודה זרה שנפגם – עדיין הוא אסור עד שינתץ רובו על ידי גוים, ובימוס שנפגם - מותר. וכו׳.(שו״ע יורה דעה קמו, יב)
א. מה בין בימוס למזבח.

בגמרא יש מחלוקת האם בימוס שנפגם מותר או שהוא נשאר באיסורו, ומובאת ברייתא המסייעת לדברי המתירים, אך לא נתפרש מה גודלה של פגימה זו.
הרשב״א והריטב״א כותבים בשם רש״י שהכוונה לפגימה בכל שהוא, ודי בכך להתיר את הבימוס מפני שהעבודה זרה חביבה על הגוים ומתבוננים בה תדיר, או שהפגימה נעשתה במקום בולט לעין, וכיון שהגוים רואים את הפגימה הרי הם מתייאשים מהבימוס, וכן כותב המאירי.
לעומת זאת הראב״ד סובר שהפגימה מתירה רק כשנעשית ברוב הבימוס, וכן כתוב בתוספתא (ו, ב) במפורש: ״בימוס שנפגם רובו – מותר״.
בברייתא שבגמרא נאמר שדין המזבח חמור מדין הבימוס, ואף שנפגם אסור עד שינתץ רובו, והמאירי מסביר לפי דרכו שהבימוס מותר בפגימה כל שהיא, והמזבח מותר רק כשנפגם ברובו.
אולם לפי הראב״ד יוצא שהמזבח אסור אפילו כשנפגם ברובו, ועל כן הוא מפרש שפגימה היא כאשר האבנים פגומות ואפילו ברובן, אבל עצם הבנין שלם, והמזבח מותר רק כשניתץ ברובו, דהיינו שהמבנה עצמו נהרס. עם זאת הראב״ד מסכים שבימוס מותר בפגימה כל שהיא כאשר הגוי פוגמו בידיו, מפני שבכך הוא נראה כמזלזל בו ומבטלו. אבל לגבי המזבח הוא מחדש שאפילו פגימה כזו שעושה בידיו אינה מועילה להתירו, עד שינתץ רובו.
ב. שיטת ההלכה.

הרמב״ם כותב שמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו, ובימוס שנפגם – מותר. ניתן להבין מדבריו שפגימה כלשהי מתירה את הבימוס, וכן משמע שאין הבחנה בין פגימה לנתיצה, כלומר שמזבח שנפגם ברובו מותר.
המפרשים דנים בהדגשת הרמב״ם ביחס למזבח ״שינתץ רובו ביד גוים״, משמע שרק כשגוים עושים זאת המזבח מותר, ולא בנתיצה שנעשית מאליה. הכסף משנה מסביר שחל בזה הדין של עבודה זרה שנשברה מאליה, ומבואר בבירור הלכה לעיל (מא, ב ציון ב) שהרמב״ם סובר שהיא אסורה. אבל הלחם משנה והגר״א (סקי״ח) מקשים שבסוגייתנו מבואר שאומרים כן רק בעבודה זרה עצמה שמפני חשיבותה אין מניחים אותה לאחר שנשברה, מה שאין כן בבימוס ומזבח שהם רק משמשי עבודה זרה, ומחליפים אותם לאחר שנשברו.
בעל מרכבת המשנה (ח״ב) מתרץ שדברי הגמרא נאמרו רק על בימוס, שאין צריך ביטול להתירו ודי בכך שמסלקים מעליו את העבודה זרה, וכיון שנפגם מן הסתם יסלקו ממנו את העבודה זרה. אבל מזבח דינו כשאר משמשים וצריך ביטול להתירו, ולכן צריך שהנתיצה תהיה על ידי גוי דוקא. בעל עבודת המלך מוסיף שלפי זה בימוס שנפגם מותר גם כשלא נעשה על ידי גוי.
בעל פרי חדש (מובא בספר הליקוטים על הרמב״ם מהד׳ פרנקל) כותב שהרמב״ם מתכוון לנתיצת האבנים דווקא, דהיינו שאבני המזבח התפרקו כשהן שלמות. כיון שכך ניתן לחזור ולבנות את המזבח עם אותן האבנים, ולכן הנתיצה אינה נחשבת לביטול אלא אם כן נעשה הדבר על ידי גוים.
בעל ספר אשר למלך כותב בדרך אחרת שאין כוונת הרמב״ם שנתיצה מאליה אינה מועילה, אלא שנתיצה מועילה רק כשהמזבח הוא ברשות הגוים מפני שהם מתייאשים ממנו, מה שאין כן אם הוא ברשות ישראל, שאז אין לו היתר אף לאחר שנהרס.
השלחן ערוך כותב במפורש שמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו על ידי גוי, וזה כהבנתו ברמב״ם שאם הוא נפגם מאליו הרי הוא אסור.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144