×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה נ״ג.גמרא
;?!
אָ
דְּרַבִּי וָולֶס לֹא נִצְרְכָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ שׁוּתָּפוּת וקמ״לוְקָא מַשְׁמַע לַן יִשְׂרָאֵל הוּא דְּלָא מְבַטֵּל דְּנׇכְרִי1 אֲבָל נׇכְרִי2 דְּנַפְשֵׁיהּ מְבַטֵּל. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אעֲבוֹדָה זָרָה3 שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בְּטִילָה עוֹלָמִית מַאי עוֹלָמִית א״ראָמַר רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי וָולֶס לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בשֶׁיֵּשׁ לוֹ לְגוֹי4 בָּהּ שׁוּתָּפוּת וקמ״לוְקָא מַשְׁמַע לַן דְּיִשְׂרָאֵל אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ פָּלַח.: מתני׳מַתְנִיתִין: כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ גקָטַע רֹאשׁ אׇזְנָהּ רֹאשׁ חוֹטְמָהּ רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ פְּחָסָהּ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִיסְּרָהּ בִּיטְּלָהּ רָק בְּפָנֶיהָ הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ גֵּרְרָהּ זָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵילָה מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ רַבִּי אוֹמֵר בִּיטֵּל וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים דלֹא בִּיטֵּל.: גמ׳גְּמָרָא: כִּי לֹא חִיסְּרָהּ בְּמַאי בִּיטְּלָהּ א״ראָמַר רַב זֵירָא השֶׁפְּחָסָהּ בְּפָנֶיהָ. רָקַק בְּפָנֶיהָ וְהִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ מנה״ממְנָהָנֵי מִילֵּי. אָמַר חִזְקִיָּה דְּאָמַר קְרָא {ישעיהו ח׳:כ״א} וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמַעְלָה וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה וְגוֹ׳ דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּקִלֵּל מַלְכּוֹ וֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמַעְלָה אֶל אֶרֶץ יַבִּיט.: מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ רַבִּי אוֹמֵר בִּיטֵּל [וְכוּ׳].: זְעֵירִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב ח״אחַד אָמַר מַחְלוֹקֶת בְּצוֹרֵף גּוֹי5 אֲבָל בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל דִּבְרֵי הַכֹּל בִּיטֵּל וְחַד אָמַר ובְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל מַחְלוֹקֶת. אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל מַחְלוֹקֶת אֲבָל צוֹרֵף גּוֹי6 דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא בִּיטֵּל אוֹ דִלְמָא בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה מַחְלוֹקֶת. ת״שתָּא שְׁמַע דא״רדְּאָמַר רַבִּי נִרְאִין דְּבָרַיי כְּשֶׁמְּכָרָהּ לְחַבְּלָהּ וְדִבְרֵי חֲבֵירַיי שֶׁמְּכָרָהּ לְעוֹבְדָהּ. מַאי לְחַבְּלָהּ וּמַאי לְעוֹבְדָהּ אִילֵּימָא לְחַבְּלָהּ לְחַבְּלָהּ מַמָּשׁ לְעוֹבְדָהּ לְעוֹבְדָהּ מַמָּשׁ מ״טמַאי טַעְמָא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר בִּיטֵּל ומ״טוּמַאי טַעְמָא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר לֹא בִּיטֵּל. אֶלָּא לָאו לְחַבְּלָהּ לְמִי שֶׁעָתִיד לְחַבְּלָהּ וּמַנּוּ צוֹרֵף יִשְׂרָאֵל לְעוֹבְדָהּ לְמִי שֶׁעָתִיד לְעוֹבְדָהּ וּמַנּוּ צוֹרֵף גּוֹי7 וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה מַחְלוֹקֶת. לָא ה״קהָכִי קָאָמַר א״ראָמַר רַבִּי נִרְאִין דְּבָרַיי לַחֲבֵירַיי כְּשֶׁמְּכָרָהּ לְחַבְּלָהּ וּמַנּוּ צוֹרֵף יִשְׂרָאֵל שֶׁאַף חֲבֵירַיי לֹא נֶחְלְקוּ עָלַי אֶלָּא כְּשֶׁמְּכָרָהּ לְעוֹבְדָהּ אֲבָל לְחַבְּלָהּ מוֹדוּ לִי. מֵיתִיבִי זהַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הַגּוֹיִם8 וּמָצָא בָּהֶן עֲבוֹדָה זָרָה9 אִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן מָעוֹת מָשַׁךְ יַחֲזִיר אִם מִשֶּׁנָּתַן מָעוֹת מָשַׁךְ יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל מַחְלוֹקֶת הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּצוֹרֵף גּוֹי10 מַחְלוֹקֶת אֲבָל בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל דִּבְרֵי הַכֹּל בִּיטֵּל הָא מַנִּי. שָׁאנֵי הָתָם דְּאַדַּעְתָּא דִּגְרוּטָאוֹת זַבֵּין אַדַּעְתָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה11 לָא זַבֵּין. תָּנוּ רַבָּנַן לָוָה עָלֶיהָ אוֹ חשֶׁנָּפְלָה עָלֶיהָ מַפּוֹלֶת אוֹ שֶׁגְּנָבוּהָ לִיסְטִין אוֹ שֶׁהִנִּיחוּהָ הַבְּעָלִים וְהָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
ביטול עבודה זרה על ידי גוי

ציון ג–ו.
משנה. כיצד מבטלה? קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חיסרה – ביטלה; רק בפניה, השתין בפניה, גררה, זרק בה את הצואה – הרי זו אינה בטילה.
גמרא. כי לא חיסרה במאי ביטלה? אמר רבי זירא: שפחסה בפניה, רקק בפניה והשתין בפניה. מנא הני מילי? אמר חזקיה, דאמר קרא: ״והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה״, וכתיב בתריה: ״ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה״ וגו׳, דאף על גב דקלל מלכו ואלהיו ופנה למעלה – אל ארץ יביט.
משנה. מכרה או משכנה – רבי אומר: ביטל, וחכמים אומרים: לא ביטל.
גמרא. זעירי אמר רבי יוחנן ורבי ירמיה בר אבא אמר רב, חד אמר: מחלוקת – בצורף גוי, אבל בצורף ישראל – דברי הכל ביטל; וחד אמר: בצורף ישראל מחלוקת. איבעיא להו: בצורף ישראל מחלוקת, אבל צורף גוי דברי הכל לא ביטל, או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?
כיצד מבטלה? קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה, פחסה בפניה אף על פי שלא חסרה, או שמכרה לצורף ישראל – הרי זו בטילה. אבל אם משכנה או מכרה לגוי או לישראל שאינו צורף, או שנפלה עליה מפולת ולא פינה, גנבוה ליסטים ולא תבעה, רקק בפניה, השתין בפניה, גררה, זרק בה את הצואה – הרי זו אינה בטילה.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ח, י)
עבודה זרה שקטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה או שמיעכה בפניה, אף על פי שלא חסרה – בטלה. מיעכה שלא בפניה ולא חסרה, או רקק בפניה או השתין בפניה או גררה או זרק בה את הצואה – לא בטלה. הגה. ויש אומרים דאפילו בטלה באמירה בעלמא – הוי ביטול. אבל אם בטלה מכח אונס – אינה מבוטלת עד שיעשה מעשה בגופה, כמו שנתבאר.
מכרה או משכנה, אפילו לצורף ישראל – לא בטלה, ויש מתירין בצורף ישראל.(שו״ע יורה דעה קמו, ז–ח)
א. גדרי הביטול וצורותיו.

באופן פשוט הביטול של עבודה זרה נעשה על ידי מעשה של ביזיון אשר מראה שאינו נוהג בה יותר כמנהג אלוה. עם זאת נאמר במשנה שאם ירק בפניה או זרק בה צואה – אין זה ביטול, והטעם הוא כפי שכותב רש״י שפעמים שהגוי כועס על העבודה זרה ואחר כך שב לעבדה. כמו כן ניתן להבין שביטול מועיל אף שנעשה בעל כורחו, כמבואר לעיל (מג, א), מפני שהעיקר הוא בכך שעושה בה דברים שאינם כמנהג אלוה.
אולם המרדכי (פ״ג סי׳ תתלח) כותב בשם ראבי״ה שהאמור בסוגייתנו שצריך לבטלה על ידי מעשה בגופה היינו דוקא כשהוא אנוס, אבל כשאינו אנוס ניתן לבטלה אפילו במחשבה בלבד, בלי שום מעשה. הוא מביא לכך ראיה מהמשנה להלן (נג, ב) הקובעת שעבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום – מותרת, משמע אף בלא שום מעשה, ורק כשהניחוה בשעת מלחמה היא אסורה, מפני שמן הסתם הניחוה באונס.
הבית יוסף מקשה על המרדכי ממה שאמרו חכמים במשנה שמכירה לבדה אינה מבטלת, ומשמע שכך הדין אפילו במכירה מרצון שהיא בעצם מחשבה של ביטול, ואכן בשלחן ערוך אין המחבר מביא להלכה את שיטת המרדכי, והיא מובאת רק בדברי הרמ״א.
הרמ״א בדרכי משה (אות א) מתרץ שמכירה אינה מבטלת מפני שאין יודעים בוודאות שביטלה, וכעין זה מסביר הב״ח שהמוכר מפני דוחק המעות נחשב כאנוס, כפי שהריטב״א כותב להלן (ע״ב ד״ה מתניתין).
הש״ך (סק״ח) מוסיף שלפי המרדכי המחשבה שמבטלת היא כשחושב להשחיתה, ומשמע שלא די במחשבה שאינו מאמין בה.
אולם החזון איש (יו״ד סי׳ סא) סובר להפך, שהמחשבה שלא יעבדנה עוד היא המביאה לידי ביטול. הוא מבאר שיש שני סוגים של ביטול: האחד מצד המעשה בגוף העבודה זרה, שמועיל אפילו בעל כרחו, והאחר מצד המחשבה כשאינו חפץ עוד לעבדה, שאז מבטלה בלבו, אך כשהביטול בלב אינו גמור אין הוא מועיל אף שהוא מלווה במעשים של ביזיון, כמו רקיקה וכדומה.
עם זאת צריך להבין איך החולקים על המרדכי מסבירים את המשנה להלן, שהרי ממנה משמע שעזיבה בשעת שלום כשלעצמה מועילה לבטל. אכן החזון איש (שם) כותב שניתן להבין שההיתר בעבודה זרה שהניחוה עובדיה אינו מחמת דין ביטול שגוי עושה לעבודה זרה, אלא כל שאין לה עובדים פוקע ממנה שם עבודה זרה והיא בטלה מעצמה. בדרך זו רק מי שעובד לעבודה זרה זו יכול לבטלה כשיניחנה, וכן לא יועיל ביטול של גוי יחיד אלא של כל העובדים לאותה צורה.
ב. במכירה לישראל שאינו צורף.

במשנה למדנו שיש מחלוקת בקשר למכירה, שרבי אומר שביטל וחכמים אומרים שלא ביטל. בגמרא מבואר שהמכירה היא לצורף, דהיינו למי שעשוי להתיכה ולהשתמש בחומר לצרכיו, ויש דיון אם מדובר על צורף גוי או ישראל.
הראב״ד, הרמב״ן והריטב״א מדייקים שרק במוכר לצורף נחשב למבטל, אבל כשמוכר לסתם אדם, אפילו מישראל, ודאי שאינו נחשב למבטל. הם מסבירים שהגוי סובר שהישראל לא ישברנה אלא ימכרנה לגוי אחר בדמים מרובים, כפי שנאמר בגמרא להלן (ע״ב) כשגנבה ליסטים ישראל.
אולם רש״י כותב שסתם לוקחי מתכת הם צורפים, והרשב״א מבאר שלדעתו אין כוונת הגמרא לצורפים דווקא והוא הדין כשמוכר לשאר בני אדם. התוספות (ד״ה אבל) כותבים בדומה לזה שכל ישראל לגבי עבודה זרה דינם כצורפים, ומביאים לכך ראיה מקושיית הגמרא בהמשך מהברייתא האומרת שהלוקח גרוטאות ומצא בהן עבודה זרה אינה בטלה, ואין מתרצים שם שהלוקח לא היה צורף, מכאן שאין מדובר בצורף דווקא.
הר״ן מוסיף שגם הסברה שהישראל ימכור בדמים מרובים ולא ישברנה נאמרה רק כשאין מעשיו של הגוי מוכיחים שכוונתו לבטלה, ולא כשהוא מוכרה מרצונו לישראל הכופר בה.
מדברי הרמב״ם מבואר שרק מכירה לצורף ישראל מבטלת, ולא כשמכרה לישראל שאינו צורף, והגר״א (סקי״ג) מדייק כך גם בלשון השלחן ערוך.
ג. במכירה לישראל שהוא צורף.

כאמור, רבי וחכמים נחלקו במשנה האם מכירה מבטלת, ובגמרא מובאת מחלוקת נוספת האם התנאים נחלקו רק במכירה לצורף גוי, אבל בצורף ישראל ודאי שביטל, או שנחלקו גם במכירה לצורף ישראל.
גם בהכרעת ההלכה יש דעות שונות בין הראשונים. הרשב״א, הרא״ש (סי׳ ב), הריא״ז (הלכה ב, ט) והמאירי פוסקים לחומרא כרבנן וכפי הדעה שאפילו מכירה לצורף ישראל אינה מבטלת, מפני שיש להחמיר בספק של תורה. הר״ן (על הרי״ף, דף כד, ב) כותב שכך משמע מדברי הרי״ף שאינו מזכיר את הדיון אם מדובר בצורף גוי או ישראל, משמע שפוסק כרבנן שמכירה אינה מבטלת בכל אופן.
לעומתם הרמב״ם פוסק שאם מכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה, ואם מכרה לגוי – אינה בטלה, הרי שפוסק לקולא כפי הדעה שבצורף ישראל לדברי הכל המכירה מבטלת.
הר״ן מסביר שהרמב״ם מסתמך על הברייתא בהמשך הסוגיה האומרת שאם לווה עליה לא ביטלה, ובגמרא (ע״ב) משמע שאם מכרה – ביטלה, הרי שיש מצב שמכירה מבטלת, ולפי רבנן צריך להעמידה בצורף ישראל. הלחם משנה מוסיף שיש בזה שני ספקות: שמא חכמים מודים שמכירה לישראל מבטלת, ואף אם הם חולקים בכך שמא הלכה כרבי לעניין צורף ישראל, ויש לכך סימוכין מלשון הברייתא בשם רבי שאמר ״נראין דבריי כשמכרה לחבלה״, דהיינו לצורף ישראל. בדרך זו יוצא שיש ספק ספיקא להקל בצורף ישראל.
השלחן ערוך כותב בתחילה את הדעה המחמירה, ומוסיף שיש מתירים בצורף ישראל.
ד. משכנה לישראל.

המשנה משווה את הממשכן למוכר, והתוספות (נג, ב ד״ה דאי) מפרשים שהכוונה למשכון שנשתקע ואינו עתיד לחזור. הרמב״ן, הרשב״א והריטב״א כותבים פירוש נוסף שקבע עמו שאם לא יתן את הכסף עד זמן מסויים המשכון יהיה שלו, ועבר אותו הזמן.
אולם הב״ח מדייק מלשון הרמב״ם שקיים הבדל בין מכירה למשכון, שלגבי מכירה הוא מחלק בין צורף ישראל לבין צורף גוי, ואילו לגבי משכון הוא כותב בסתם שאינה בטלה, משמע שאף שממשכן לצורף ישראל אינה בטלה. הבית יוסף מוסיף שכך נראה מהגמרא להלן (ע״ב) האומרת ״מדלא זבנה – לא בטלה״, משמע שרק המכירה מבטלת ולא המשכון.
לעומתם, הט״ז (סק״ח) כותב שאין להוסיף מחלוקת חדשה במשכנו לצורף ישראל, ומסתבר שכל שאמרו על המוכר לישראל נכון גם בקשר לממשכן כשהרהינו אצלו וקבע לו זמן, ובדרך זו הוא מפרש גם את לשון הרמב״ם.
למעשה, גם מדברי השלחן ערוך עולה שהמחלוקת במוכר לצורף ישראל קיימת גם במשכון, בניגוד לדבריו בבית יוסף.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144