×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה מ״ה.גמרא
;?!
אָ
מתני׳מַתְנִיתִין: אהַגּוֹיִם1 הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת הֵן מוּתָּרִין וּמָה שֶׁעֲלֵיהֶן אֲסוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ז׳:כ״ה} לֹא תַחְמוֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם. ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר {דברים י״ב:ב׳} אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה במִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם וְכֹל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר. אר״עאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ וְגִבְעָה נִשָּׂאָה וְעֵץ רַעֲנָן דַּע שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה2.: גמ׳גְּמָרָא: וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ צִפּוּי הַר כְּהַר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר צִפּוּי הַר אֵינוֹ כְּהַר גוּמִיתְּסַר ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר צִפּוּי הַר הֲרֵי הוּא כְּהַר. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא צִפּוּי הַר אֵינוֹ כְּהַרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מחובר שנעבד לעבודה זרה

ציון א.ג.
משנה. הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות – הן מותרין ומה שעליהן אסורין, שנאמר: ״לא תחמוד כסף וזהב עליהם״. רבי יוסי הגלילי אומר: ״אלהיהם על ההרים״ – ולא ההרים אלהיהם, ״אלהיהם ...על הגבעות״ – ולא הגבעות אלהיהם, ומפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, וכל שיש בה תפיסת ידי אדם – אסור. אמר רבי עקיבא, אני אובין ואדון לפניך: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה.
גמרא. ורבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא! אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: צפוי הר כהר איכא בינייהו, תנא קמא סבר: צפוי הר אינו כהר ומיתסר, ורבי יוסי הגלילי סבר: צפוי הר הרי הוא כהר. רב ששת אמר: דכולי עלמא – צפוי הר אינו כהר...
כל שאין בו תפוסת יד אדם ולא עשהו, אם נעבד – הרי זה מותר בהנייה. לפיכך, הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות ואת האילנות הנטועין מתחלתן לפירות ואת המעיינות הנובעים לרבים ואת הבהמה – הרי אלו מותרין בהנאה, ומותר לאכול אותן הפירות שנעבדו במקום גדלתן ואותה הבהמה, וכו׳.
דבר שאין בו תפוסת יד אדם שנעבד, כגון הרים ובהמה ואילן, אף על פי שהנעבד עצמו מותר בהנייה – ציפוייו אסורין בהנייה. והנהנה בכל שהוא מהן – לוקה, שנאמר: ״לא תחמֹד כסף וזהב עליהם...״, וכל ציפויי עבודה זרה הרי הן בכלל משמשיה.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ח, א, ז)
כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם, אף על פי שנעבד – הרי זה מותר בהנאה. לפיכך, המשתחוה להר – לא נאסר, ואפילו אבני הר שנדלדלו ועדיין הם במקומם ועבדם שם – אינם נאסרים, וכן הנהרות ומעינות של רבים ואילנות שלא נטען לשם עבודה זרה – אינם נאסרים, ומכל מקום אף על פי שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוה לו, כל השריגין והעלים והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד – אסורים בהנאה.
דבר שאין בו תפיסת ידי אדם, שנעבד, אף על פי שהנעבד עצמו מותר בהנאה – ציפויו אסור בהנאה (משמשי הר הוי כציפויו ואסור, אבל תקרובת הר – אינו נאסר).(שו״ע יורה דעה קמה, א, ב)
א. האם ולענין מה נחשב לעבודה זרה.

במשנה יש הסכמה שההרים והגבעות שנעבדו מותרים. עם זאת, בגמרא להלן (מו, א) נאמר שאף על פי שהם מותרים – מכל מקום עובדיהם בסייף.
רש״י מסביר שיש חילוק בין האיסור של האדם לבין האיסור שחל על החפץ, אך רבנו תם (מובא בתוספות מה, א ד״ה אלהיהם) וראשונים נוספים מקשים שאין זה מסתבר שהאיש יחשב כעובד עבודה זרה בעוד שהחפץ כלל לא נאסר. ר״י מפאריש בתוספותיו מסביר בשיטת רש״י שהאדם נענש על כך שכופר בעיקר, ובדומה לכך כותב ר״י מלוניל (משנה ו) שנענש על כך שמכעיס את הקב״ה, ולא גרע מהעובד לחמה וללבנה שאינן נאסרות וחייב מיתה.
אולם רבנו תם מסיק מתוך קושייתו שאף ההר נחשב לעבודה זרה ונאסר בהנאה, וכן התקרובת שמקריבים לו נאסרת, ובמשנה ממעטים את ההרים רק מהחובה לעקור אותם כדרך שצריך לעשות לכל עבודה זרה. נמצא שמלבד המחלוקת על ההר עצמו נחלקו גם על התקרובת, שלפי רש״י אינה נאסרת מפני שאין להרים שם של עבודה זרה ואילו לפי רבנו תם גם ההר וגם התקרובת נאסרים.
גם הרמב״ן (חולין מ, א) והרשב״א (בחי׳ שם, ובתורת הבית ב״א ש״א דף ט, ב) סוברים שההרים עצמם נחשבים עבודה זרה, אלא שלדעתם ההרים אינם נאסרים בהנאה מגזרת הכתוב כיון שהם מחוברים. יחד עם זאת יש ביניהם מחלוקת בדין התקרובת, שלדעת הרמב״ן אפשר שאף התקרובת אינה נאסרת מפני שכל שאינו נאסר בעצמו אף תקרובתו מותרת, וכך עולה מדברי התוספות בחולין (מ, א ד״ה הא בתירוצם הראשון), ואילו הרשב״א סובר שהתקרובת אסורה כדין תקרובת עבודה זרה.
התוספות בסוגייתנו כותבים שמצאו פירוש קרוב לשיטתם בשם רש״י, וכן נראה מלשונו במסכת סנהדרין (סא, א ד״ה ועובדיהם) שכותב שההרים נחשבים עבודה זרה אף על פי שמחובר אינו נאסר. רמז לכך נמצא אף בסוגריים שבנוסחאות רש״י שלפנינו, שהוגהו על ידי המהרש״א והגר״א.
שאלה זו נידונת גם במסכת חולין (לט, ב – מ, א) בקשר למה שנאמר במשנה שם על השוחט לשם הרים ששחיטתו פסולה, והגמרא דנה האם שחיטה כזו אוסרת גם בהנאה, ובבירור הלכה שם (לט, א ציון ז) יתבאר איך כל שיטה מסבירה את הסוגיה שבהלכות שחיטה.
ב. הטעמים לאסור את הציפוי.

הגמרא שואלת מה בין תנא קמא לרבי יוסי הגלילי, וריש לקיש מפרש שנחלקו בשאלה האם הציפוי של ההר נאסר. תנא קמא סובר שהציפוי אינו כהר עצמו, ורש״י מפרש שהלימוד מהפסוק הוא שכל שעליהם אסור, כולל הציפוי, ורבי יוסי הגלילי סובר שהציפוי נחשב כהר עצמו ואינו נאסר. אולם הגמרא מביאה גם את דעת רב ששת שמסביר שמחלוקתם היא בעניין אחר, אבל לגבי הציפוי של ההר כולם מסכימים שאינו כהר ולכן נאסר.
התוספות (ד״ה תנא) מקשים שלא מסתבר שהדין של הציפוי יהיה חמור יותר מן הדין של תקרובת, והרי לגביה התבאר לעיל שיש סוברים שהיא מותרת. תירוצם הוא שמדובר בכגון שגם הציפוי נעבד אגב ההר, ולפי הדעה שרבי יוסי הגלילי מתיר היינו מפני שהוא בטל להר, ונחשב למחובר כמותו.
אך הרמב״ן (חולין, שם) כותב על הפירוש הזה שאינו מחוור, ועוד הוא מוכיח מהגמרא במסכת תמורה (כח, ב) הדנה על ציפוי בהמה הנעבדת שהציפוי נאסר אף שאינו נעבד בעצמו, וכן מקשה הרשב״א (בחולין). גם מדברי התוספות בתמורה (שם ד״ה נעבד) בתירוצם השני משמע שציפוי נאסר אף שהונח לאחר ההשתחוויה, וכך מבאר בדבריו בעל חלב חטים (תמורה שם).
אכן התוספות בסוגייתנו לשיטתם מחלקים בין הסוגיות, וכותבים שהציפוי הנזכר במסכת תמורה אינו נעבד ונעשה רק לנוי, ובמסכת תמורה (שם) בתירוצם הראשון הם כותבים שהציפוי בסוגייתנו נאסר משום שהיה על ההר בשעת ההשתחוויה.
הרמב״ן עצמו מנמק שהציפוי אסור מפני שהוא נוי של עבודה זרה, ואין להשוותו להר ולתקרובתו שמותרים מכוח גזרת הכתוב. בזה הוא הולך לשיטתו שההר נחשב לעבודה זרה אלא שהתורה התירה את ההר ותקרובתו, ולפי דעת הסוברים שאף התקרובת אסורה מובן עוד יותר שהציפוי אסור, שכן ההר נחשב כעבודה זרה לכל דבר, מלבד זה שמותר בהנאה משום מחובר.
גם מדברי בעל ספר החינוך (מצוה תכח) עולה שהציפוי נאסר אף שהוא עצמו אינו נעבד, ולדבריו הציפוי הוא בכלל משמשי עבודה זרה שאסורים בהנאה.
רבנו ירוחם (ני״ז ח״ד) מביא את שתי הדעות. לפי דעה אחת הציפוי אסור מפני שהוא נעבד, אבל כשלא נעבד הרי הוא מותר, והוא הדין לתקרובת ולכלים שהשתמשו בהם לעבודתו. לפי דעה אחרת הציפוי אסור מגזרת הכתוב אפילו כשאינו נעבד, והוא הדין לכלי עבודת ההר, אך התקרובת מותרת בהנאה.
ג. שיטת ההלכה.

הרמב״ם והשלחן ערוך בהלכה שלפנינו כותבים את ההלכה המוסכמת שההרים וכל שאין בו תפוסת יד אדם – מותרים בהנאה.
בהלכות שחיטה (ב, יד) הרמב״ם מתייחס לדין של תקרובת בהקשר לדין של השוחט לשם הרים, והוא עושה הבחנה בין ההרים עצמם לבין מזלם. הוא כותב שהשוחט לשם הרים, אף על פי שאינו מכוון לשם עבודה זרה אלא לשם רפואה, כמנהגי ההבל של הגוים – שחיטתו פסולה והבשר אינו אסור בהנאה. אבל אם שוחט לשם מזל ההר – הרי זה אסור בהנאה, ככל תקרובת עבודה זרה.
ניתן להבין מדבריו שגם אם שוחט להרים עצמם עם כוונה של עבודה זרה הבשר נחשב כתקרובת, ואכן כך מבינים מדבריו הרשב״א (תורת הבית שם), הר״ן (על הרי״ף חולין דף ח, א) והטור (סי׳ ד).
הטור עצמו מביא גם את דעת ר״י שכאשר שוחט לשם הרים – אין לבהמה דין תקרובת, אפילו כשמכוון לשם עבודה זרה. הבית יוסף (סי׳ ד) כותב שכך ניתן לפרש גם בדעת הרמב״ם, שהשוחט לשם עבודה זרה דינו כשוחט לרפואה שמותר בהנאה, ויש סימוכין לטענתו מלשון הרמב״ם בפירוש המשניות (חולין ב, ח) שם הוא כותב שאם שחט להר – אינו אוסר בהנאה, ואינו מדגיש שמתכוון לרפואה בדווקא.
מחבר השלחן ערוך כותב בהלכות שחיטה (סי׳ ד, ה–ו) בדומה ללשון הרמב״ם, וכל מה שהמפרשים מדייקים בלשון הרמב״ם ניתן לדייק גם בלשון השלחן ערוך. אולם הרמ״א בהלכה שלפנינו מוסיף על דברי המחבר שהתקרובת אינה נאסרת, והש״ך (סק״ז) כותב שנראה מדבריו שאינה נאסרת אף כשמכוון לעבוד את ההר, אך הש״ך עצמו (כאן ובסי׳ ד סק״ח) נוטה לפסוק כדעה המחמירה, כפי שפוסקים גם הרש״ל והב״ח.
באשר לדין של הציפוי, מדברי הרמב״ם בהלכה שלפנינו נראה שאוסרו מדין משמשי עבודה זרה, זאת אומרת שהציפוי אסור אף שאינו נעבד.
הבית יוסף (בבדק הבית) מביא את שתי הדעות כפי שהן מובאות על ידי רבנו ירוחם ואינו מכריע, אבל בשלחן ערוך הוא כותב בסתם שהציפוי אסור בהנאה, משמע שנאסר אף שאינו נעבד בעצמו, וכן מכריע הש״ך (סק״ו). הדברים מפורשים יותר בהגהת הרמ״א הכותב שמשמשי הר נחשבים כציפויו, זאת אומרת שהציפוי נחשב כמשמשי עבודה זרה שנאסרים אף שאינם נעבדים.
בעל ספר משנת חכמים (סי׳ מ, יבין שמועה ד״ה והנה בכלים; מובא במנחת חינוך, מצוה תכח) מסתפק מה הדין של הציפוי לאחר שהגוי ביטל את ההר מלהיות עבודה זרה. מצד אחד למדנו (יו״ד קמו, יג) שהמבטל עבודה זרה נתבטלו גם משמשיה, אבל מצד שני יתכן שכיון שההר, שהוא גוף העבודה זרה, לא נאסר מעולם – ממילא אין מקום להחיל על כך שם ביטול, ואין מה שיתיר את איסור המשמשים ובכללם הביטול. עם זאת הוא נוטה לומר שהביטול חל אף שלגבי ההר עצמו אינו מתיר שום איסור.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144