×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ל׳.גמרא
;?!
אָ
אִיחַלּוֹפֵי כֵּיוָן דְּאִיכָּא חוֹתָם אֶחָד לָא טָרַח וּמְזַיֵּיף. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן יַיִן מְבוּשָּׁל וַאֲלוּנְתִּית שֶׁל גּוֹיִם1 אֲסוּרִין אאֲלוּנְתִּית כִּבְרִיָּיתָא מוּתֶּרֶת וְאֵיזוֹ הִיא אֲלוּנְתִּית (כְּדִתְנַן) גַּבֵּי שַׁבָּת בעוֹשִׂין אֵנוֹמֵלִין וְאֵין עוֹשִׂין אֲלוּנְתִּית וְאֵיזוֹ הִיא אֵנוֹמֵלִין וְאֵיזוֹ הִיא אֲלוּנְתִּית גאֵנוֹמֵלִין יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין דאֲלוּנְתִּית יַיִן יָשָׁן וּמַיִם צְלוּלִין וַאֲפַרְסְמוֹן דְּעָבְדִי לְבֵי מַסּוּתָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ יַיִן מָזוּג אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם נִיסּוּךְ אִיבַּעְיָא לְהוּ יַיִן מְבוּשָּׁל יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי אוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי ת״שתָּא שְׁמַע הֵעִיד רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי עַל יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. רַבִּי יַנַּאי בַּר יִשְׁמָעֵאל חֲלַשׁ עַל לְגַבֵּיהּ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן זֵירוּד וְרַבָּנַן לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ יָתְבִי וְקָא מִבַּעְיָא לְהוּ יַיִן מְבוּשָּׁל יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי אוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי אֲמַר לְהוּ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן זֵירוּד הָכִי אָמַר רשב״לרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם גַּבְרָא רַבָּה וּמַנּוּ ר׳רַבִּי חִיָּיא יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי אֲמַרוּ לֵיהּ נִסְמוֹךְ מַחְוֵי לְהוּ ר׳רַבִּי יַנַּאי בַּר יִשְׁמָעֵאל עָלַי וְעַל צַוָּארִי. שְׁמוּאֵל וְאַבְלֵט הֲווֹ יָתְבִי אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ חַמְרָא מְבַשְּׁלָא מַשְׁכֵיהּ לִידֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל הֲרֵי אָמְרוּ יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. אַמְּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִיגַּלִּויי לַהּ הָהוּא חַמְרָא מְבַשְּׁלָא אתיא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא אֲמַר לַהּ הֲרֵי אָמְרוּ יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי שַׁמָּעֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִיגַּלִּי לֵיהּ חַמְרָא מְזִיגָא א״לאֲמַר לֵיהּ הֲרֵי אָמְרוּ יַיִן מָזוּג אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אָמַר רַב פָּפָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא דִּמְזִיג טוּבָא אֲבָל מְזִיג וְלָא מְזִיג שָׁתֵי וּמְזִיג וְלָא מְזִיג מִי שָׁתֵי וְהָא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲוָה קָאָזֵיל בְּאַרְבָּא וַהֲוָה נָקֵיט חַמְרָא בַּהֲדֵיהּ וְחַזְיֵיהּ לְהָהוּא חִיוְיָא דְּצָרֵי וְאָתֵי א״לאֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ סַמִּי עֵינֵיהּ דְּדֵין שְׁקֵיל קַלִּי מַיָּא שְׁדָא בֵּיהּ וְסָר לַאֲחוֹרֵיהּ. אַחַיָּיא מָסַר נַפְשֵׁיהּ אַמְּזִיגָא לָא מְסַר נַפְשֵׁיהּ. וְאַמְּזִיגָא לָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ וְהָא רַבִּי יַנַּאי הֲוָה בֵּי עַכְבּוֹרֵי וְאָמְרִי לֵיהּ בַּר הֶדְיָא הֲוָה בֵּי עַכְבּוֹרֵי הֲווֹ יָתְבִי וַהֲווֹ קָא שָׁתוּ חַמְרָא מְזִיגָא פָּשׁ לְהוּ חַמְרָא בְּכוּבָא וּצְרוּנְהִי בִּפְרוֹנְקָא וְחַזְיֵאּ לְהָהוּא חִיוְיָא דִּשְׁקֵיל מַיָּא וּרְמָא בְּכוּבָּא עַד דִּמְלָא בְּכוּבָּא וּסְלֵיק חַמְרָא עִילָּוֵיה פְּרוֹנְקָא וְשָׁתֵי. אָמְרִי דְּמָזֵיג אִיהוּ שָׁתֵי דמזיגי אַחֲרִינֵי לָא שָׁתֵי. אָמַר רַב אָשֵׁי וְאִיתֵּימָא רַב מְשַׁרְשְׁיָא פֵּירוּקָא לְסַכַּנְתָּא אָמַר רָבָא הִלְכְתָא היַיִן מָזוּג יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי ווְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ יַיִן מְבוּשָּׁל זאֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי חוְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. שַׁמָּעֵיהּ דְּרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי איגליא הָהוּא קִיסְתָּא דְּמַיָּא וַהֲוָה נָיֵים גַּבַּהּ אֲתָא לְגַבֵּיהּ דְּרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי א״לאֲמַר לֵיהּ הֲרֵי אָמְרוּ אֵימַת יָשֵׁן עֲלֵיהֶן וְהָנֵי מִילֵּי בִּימָמָא אֲבָל בְּלֵילְיָא לָא טוְלָא הִיא לָא שְׁנָא בִּימָמָא ול״שוְלָא שְׁנָא בְּלֵילְיָא אֵימַת יָשֵׁן עֲלֵיהֶן לָא אָמְרִינַן. רַב לָא שָׁתֵי מִבֵּי אֲרַמָּאָה אָמַר לָא זְהִירִי בְּגִילּוּי מִבֵּי אַרְמַלְתָּא שָׁתֵי אָמַר סִירְכָא דְּגַבְרָא נְקִיטָא. שְׁמוּאֵל לָא שָׁתֵי מַיָּא מִבֵּי אַרְמַלְתָּא אָמַר לֵית לַהּ אֵימְתָא דְּגַבְרָא וְלָא מְיכַסְּיָא מַיָּא אֲבָל מִבֵּי אֲרַמָּאָה שָׁתֵי נְהִי דְּאַגִּילּוּיָא לָא קָפְדִי אַמְּנַקְּרוּתָא מִיהָא קָפְדִי א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי רַב לָא שָׁתֵי מַיָּא מִבֵּי אֲרַמָּאָה אֲבָל מִבֵּי אַרְמַלְתָּא שָׁתֵי שְׁמוּאֵל לָא שָׁתֵי מַיָּא לָא מִבֵּי אֲרַמָּאָה וְלָא מִבֵּי אַרְמַלְתָּא.: אריב״ל שָׁלֹשׁ יֵינוֹת הֵן וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּילּוּי וְאֵלּוּ הֵן יחַד מָר מָתוֹק חַד טִילָא חָרִיפָא דִּמְצָרֵי זִיקֵּי מַר יַרְנָקָא מָתוֹק חוּלְיָא רַב חָמָא מַתְנֵי לְעִילּוּיָא חַד חֲמַר וּפִלְפְּלִין מַר אַפְּסִינְתִּין מָתוֹק מֵי בָּארְג. אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ קְרִינָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי מַאי קְרִינָא א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ חַמְרָא חַלְיָא דְּאָתֵי מֵעַסְיָא אָמַר רָבָא וּבִמְקוֹמוֹ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי מ״טמַאי טַעְמָא חֲמַר מְדִינָה הוּא אָמַר רָבָא כהַאי חַמְרָא דְּאַקְרֵים עַד תְּלָתָא יוֹמֵי יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי לוּמִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
ציון ב.ג.ד.
עיין בירור הלכה לשבת קמ, א ציון ד.


האיסור של משקים מגולים

ציון ה.ז.ט.
גמרא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יין מזוג – אין בו משום גילוי יין... איבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?... אמר רבא: הלכתא, יין מזוג – יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך, יין מבושל – אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך. שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא דמיא והוה ניים גבה, אתא לקמיה דרב חלקיה בר טובי, אמר ליה: הרי אמרו, אימת ישן עליהן. והני מילי ביממא, אבל בליליא לא, ולא היא, לא שנא ביממא ולא שנא בליליא, אימת ישן עליהן לא אמרינן. רב לא שתי מבי ארמאה, אמר לא זהירי בגילוי, מבי ארמלתא שתי, אמר סירכא דגברא נקיטא. שמואל לא שתי מיא מבי ארמלתא, אמר לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא, אבל מבי ארמאה שתי, נהי דאגילויא לא קפדי – אמנקרותא מיהא קפדי. איכא דאמרי: רב לא שתי מיא מבי ארמאה, אבל מבי ארמלתא שתי, שמואל לא שתי מיא לא מבי ארמאה ולא מבי ארמלתא.
...ולא ישתה מים מגולים, שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות.
ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי: המים, והיין ואפילו מזוג ואפילו התחיל להשתנות טעמו לחומץ, והחלב והדבש והציר, אבל שאר כל המשקין אין מקפידין על גילויין, שאין בעלי ארס שותין מהן.
...יין מבושל – אין בו משום גילוי...
כל המשקין האסורין משום גילוי שנתגלו, בין ביום בין בלילה – אסורין, ואפילו היה בצידן אדם ישן, אין אימת ישן על הזוחלין, וכמה ישהו ויהיו אסורין? כדי שיצא הרחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור למקומו.(רמב״ם הל׳ רוצח ושמירת הנפש יא, ו–ח, יא)
משקים שנתגלו אסרום חכמים, דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס, ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו – מותר.(שו״ע יורה דעה קטז, א – לא צוין בעין משפט)
א. יין מזוג ומבושל.

לדעת רבה ורב יוסף אין ביין מזוג איסור גילוי, מפני שאין הנחש שותה יין מזוג. אולם רבא פוסק להלכה שאף יין מזוג בכלל האיסור.
לכאורה ההסבר לכך הוא שכיון שהיין והמים, כל אחד מהם לחוד, הם בכלל האיסור, גם כשהם מעורבים אין סיבה להתירם. לפי זה מסתבר שאין שיעור למזיגה, וגם אם נמזג כל כך עד שאין בו טעם יין יש בו איסור. כך אכן משמע מלשון הרמב״ם, הריא״ז (הלכה ב, ח) והמאירי שכותבים בסתם שיין מזוג אסור.
לעומת זאת רבנו ירוחם (נט״ו ח״ה, ל) והטור כותבים שהיין המזוג אסור רק כל עוד יש בו טעם יין, והפרי חדש (סק״א) תמה מניין להם שאין הנחש שותה מיין מזוג שאין בו טעם יין. אבל נראה שהם מסתמכים בזה על דברי רב פפא שמחלק בין יין שמזוג הרבה לבין יין שאינו מזוג כל כך, ומפרשים שאף רבא לא בא לפסוק הלכה כנגדו אלא רק כנגד רבה ורב יוסף שאמרו שכל יין מזוג מותר.
באשר ליין מבושל הגמרא מסיקה שאין בו איסור גילוי, ועל ההגדרה של יין מבושל עיין בבירור הלכה לעיל (כט, ב ציון מ–נ) העוסק באיסור יין נסך וסתם יינם.
ב. אימתי חוששים שהמשקים היו מגולים.

הגמרא דנה במצבים שונים האם חוששים בהם לאיסור של משקים מגולים.
בתחילה הגמרא דנה במשקים מגולים שאדם ישן בצדם ומסיקה שאין אימת הישן על הנחשים בין ביום ובין בלילה ולכן המשקים אסורים, וכן פוסקים הרמב״ם והטור.
בעל הפרישה (אות יב) מדייק שאדם ער אימתו על הנחשים גם כשאין פניו לצד המשקים, והם מותרים.
דיון נוסף יש בגמרא לגבי משקים שהיו אצל גוי או אצל אלמנה, האם הם מקפידים לכסותם. בגמרא מובאת הנהגתו של רב שהקפיד על גוי ולא על אלמנה, וכן מובאת הנהגתו שמואל שלפי דעה אחת הקפיד על אלמנה ולא על גוי ולפי דעה אחרת הקפיד על שניהם. הרי״ף (דף י, א) והרא״ש (סי׳ יב, הל׳ גילוי) כותבים שרב לא היה לוקח מים מן הגוי ומן האלמנה, ומשמע שלדעתם כך יש לפסוק להלכה. אבל המאירי כותב שכולם מוחזקים כזהירים בגילוי, והנהגותיהם של רב ושמואל הם בבחינת שמירה יתרה ולא להלכה.
לדעת המאירי זו גם דעת הרמב״ם שאינו כותב שאסור לשתות משקים שהיו אצל גוי או אצל אלמנה.
ג. המנהג למעשה בזמן הזה.

התוספות (לה, א ד״ה חדא) כותבים שכיון שאין נחשים מצויים בינינו אין לחשוש בזמן הזה משום גילוי. הם מוסיפים שאין זה דבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו, הואיל ובשעה שאסרום מתחילה לא אסרום אלא במקום שהנחשים מצויים. לפיכך אין איסור זה דומה למה שמצינו במסכת ביצה (דף ה, ב), ומבואר בתוספות שם (ד״ה מכדי), שכל שהיתה גזרה כללית אי אפשר להתירה אפילו כשנשתנתה המציאות. כדברי התוספות כותבים גם הסמ״ג (עשין עט), המאירי והטור.
אולם רבנו יונה כותב שאף על פי שהארס של הנחשים המצויים בינינו אינו ממית – יש לחשוש למה שחששו חכמים ולהימנע משתיית משקים מגולים מפני שעדיין הארס מזיק. כך משמע גם מלשון הריא״ז שכותב (שם) שבאותם המקומות הנחשים מצויים, ומשמע שבימינו אינם מצויים, ובכל זאת הוא מביא את כל פרטי הדינים שבסוגייתנו.
הרמב״ם כותב את האיסור ואינו מציין שיש מקום להקל בדבר. לעומת זאת השלחן ערוך כותב שעכשיו כשאין הנחשים מצויים בינינו המשקים המגולים מותרים. בפתחי תשובה (סק״א) מובא בשם השל״ה ששומר נפשו ירחק מזה, וכן בשם הגר״א שהיה נזהר מאד בדבר זה. הדברים עצמם מובאים בספר מעשה רב (סי׳ צה), ובספר תוספת מעשה רב מובא בשם הגר״א שחז״ל מנו רק חלק מן הטעמים והסתירו טעמים אחרים, ולכן אין בידינו להתיר את מה שאסרו.
גם הפרי חדש מסיק שראוי להיזהר באיסור זה בארצות המערב ובירושלים שמצויים שם נחשים. עם זאת כותב בעל ברכי יוסף (סק״ד) שמסתבר שאף לדעת המחמירים אין איסור לרחוץ ידים במים מגולים, וכן מובא בדרכי תשובה שמותר לתת לבהמתו לשתות מהם.



איסור גילוי ביין שהתחיל להחמיץ

ציון כ (ל, א).
גמרא. אמר רבא: האי חמרא דאקרים, עד תלתא יומי – יש בו משום גילוי ומשום יין נסך, מכאן ואילך – אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך, ונהרדעי אמרי: אפילו לבתר תלתא יומי חיישינן משם גילוי, מאי טעמא? זימנין מיקרי שתי.
ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי: המים, והיין ואפילו מזוג ואפילו התחיל להשתנות טעמו לחומץ... אבל שאר כל המשקין אין מקפידין על גילויין, שאין בעלי ארס שותין מהן.(רמב״ם הל׳ רוצח ושמירת הנפש יא, ז)

במסכת חולין (מט, ב) נחלקו חכמים ורבי שמעון אם יש חשש גילוי בחומץ, וכן נחלקו במשקים נוספים, ועיין בבירור הלכה שם (ציון ו–ח) לענין פסיקת ההלכה במשקים אלו. בסוגייתנו נחלקו רבא ונהרדעי ביין שהתחיל להחמיץ אימתי יש לחשוש בו משום גילוי; רבא סובר שעד שלושה ימים יש לחשוש ולאחר מכן אין לחשוש, ונהרדעי סוברים שאף לאחר שלושה ימים יש לחשוש. הרי״ף (י, א בדפיו), הרא״ש (סי׳ יג) והרשב״א (תורת הבית ב״ג ש״ה, דף צ, א) מביאים את המחלוקת, והב״ח (ד״ה ויין שהחמיץ) מבין מכך שדעתם לפסוק לחומרא כנהדרעי, כנראה מפני שראוי להחמיר בספק סכנה.
הרמב״ם פוסק שיין שהתחיל להחמיץ אסור משום גילוי, וגם מלשונו משמע שפוסק כנהרדעי, ועל כן אינו מגביל את האיסור לשלושה ימים. כן נראית דעת הריא״ז (הלכה ב, טו) הפוסק שחומץ אין בו משום גילוי אבל יין שהקרים יש בו משום גילוי, וכן משמע מלשון המאירי.
הטור כותב שיין שהחמיץ אין בו משום גילוי. הבית יוסף מבין שכוונת הטור ליין שהחמיץ לגמרי, ופוסק כדעת חכמים במסכת חולין שאין בחומץ משום גילוי, אך ביין שהתחיל להחמיץ הלכה כנהרדעי שיש בו משום גילוי גם לאחר שלושה ימים.
בעל הפרישה (אות יג) מעיר שאם כוונת הטור לחומץ גמור היה עליו להזכיר חומץ של יין ולא יין שהחמיץ. על כן הוא מקבל את הגרסה שמצא בספרים המדויקים ולפיה הטור פוסק שיין שהחמיץ יש בו משום גילוי, והכוונה ליין שהתחיל להחמיץ, והלכה כנהרדעי שחוששים אף לאחר שלושה ימים. נמצא שלמעשה בין לפי הבית יוסף ובין לפי הפרישה חומץ מותר ויין שהחמיץ אסור, כנהרדעי, ולא נחלקו אלא בפירוש דברי הטור.
אולם הב״ח מקבל את גרסת בעל הדרישה ומסביר שהטור לא כתב שבחומץ גמור אין משום גילוי מפני שהוא סבור כדעת רבנו תם בעניין יין נסך שאין אנו בקיאים מהו בדיוק חומץ, ולכן יש להחמיר אף בחומץ משום גילוי.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144