×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה י״ז.גמרא
;?!
אָ
וְהִנְאֲךָ וְעָלָיו נִתְפַּסְתָּ אָמַר לוֹ עֲקִיבָא הִזְכַּרְתַּנִי פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִיפּוֹרִי וּמָצָאתִי אָדָם אֶחָד מִתַּלְמִידֵי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי1 וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סְכַנְיָא שְׁמוֹ אָמַר לִי כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם {דברים כ״ג:י״ט} לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה [וְגוֹ׳] מַהוּ לַעֲשׂוֹת הֵימֶנּוּ בהכ״סבֵּית הַכִּסֵּא לכ״גלְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם. אָמַר לִי כָּךְ לִימְּדַנִי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי2 {מיכה א׳:ז׳} [כִּי] מֵאֶתְנַן זוֹנָה קֻבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ מִמְּקוֹם הַטִּנּוֹפֶת בָּאוּ לִמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת יֵלֵכוּ. וְהִנְאַנִי הַדָּבָר עַל יְדֵי זֶה נִתְפַּסְתִּי לְמִינוּת וְעָבַרְתִּי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה {משלי ה׳:ח׳} הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ זוֹ מִינוּת וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ זוֹ הָרָשׁוּת וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ זוֹ מִינוּת וְהָרָשׁוּת וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ זוֹ זוֹנָה וְכַמָּה אָמַר רַב חִסְדָּא אאַרְבַּע אַמּוֹת. וְרַבָּנַן [הַאי] מֵאֶתְנַן זוֹנָה מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ כִּדְרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא כׇּל זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת לְבַסּוֹף הִיא שׂוֹכֶרֶת שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ט״ז:ל״ד} וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ [וַתְּהִי לְהֶפֶךְ]. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת דא״רדְּאָמַר רַבִּי פְּדָת לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְרִיבָה שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בִּלְבַד שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ח:ו׳} אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה. עוּלָּא כִּי הֲוָה אָתֵי מִבֵּי רַב הֲוָה מְנַשֵּׁק לְהוּ לַאֲחָתֵיהּ אַבֵּי יְדַיְיהוּ וְאָמְרִי לַהּ אַבֵּי חָדַיְיהוּ וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ דְּאָמַר עוּלָּא קְרִיבָה בְּעָלְמָא אָסוּר מִשּׁוּם לָךְ לָךְ אָמְרִין נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב. {משלי ל׳:ט״ו} לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב מַאי הַב הַב אָמַר מָר עוּקְבָא [קוֹל] שְׁתֵּי בָּנוֹת שֶׁצּוֹעֲקוֹת מִגֵּיהִנָּם וְאוֹמְרוֹת בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה הָבֵא הָבֵא וּמַאן נִינְהוּ מִינוּת וְהָרָשׁוּת אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא קוֹל גֵּיהִנָּם צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת הָבִיאוּ לִי שְׁתֵּי בָּנוֹת שֶׁצּוֹעֲקוֹת וְאוֹמְרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה הָבֵא הָבֵא. {משלי ב׳:י״ט} כׇּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אוֹרְחוֹת חַיִּים וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא שָׁבוּ הֵיכָן יַשִּׂיגוּ ה״קהָכִי קָאָמַר וְאִם יָשׁוּבוּ בלֹא יַשִּׂיגוּ אוֹרְחוֹת חַיִּים. לְמֵימְרָא דְּכׇל הַפּוֹרֵשׁ מִמִּינוּת מָיֵית וְהָא הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְאָמְרָה לֵיהּ קַלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת עָשְׂתָה בְּנָהּ הַקָּטָן מִבְּנָהּ הַגָּדוֹל וַאֲמַר לַהּ רַב חִסְדָּא טְרַחוּ לַהּ בִּזְוָודְתָּא וְלָא מִתָה. מִדְּקָאָמְרָה קַלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת עָשְׂתָה מִכְּלָל דְּמִינוּת [נָמֵי] הָוְיָא בַּהּ הָהוּא דְּלָא הָדְרָא בַּהּ שַׁפִּיר ומש״הוּמִשּׁוּם הָכִי לֹא מֵתָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי מִמִּינוּת אִין מֵעֲבֵירָה לָא וְהָא הָהִיא דַּאֲתַאי קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וא״לוַאֲמַר לְהוּ [ר״ח זַוִּידוּ לַהּ זְוַודְתָּא] וּמִתָה מִדְּקָאָמְרָה קַלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת מִכְּלָל דְּמִינוּת נָמֵי הַוְיָא בַּהּ. וּמֵעֲבֵירָה לָא וְהָתַנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוּרְדְּיָא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ זוֹנָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה אַחַת בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְהָיְתָה נוֹטֶלֶת כִּיס דִּינָרִין בִּשְׂכָרָהּ נָטַל כִּיס דִּינָרִין וְהָלַךְ וְעָבַר עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְהָרוֹת בִּשְׁעַת הֶרְגֵּל דָּבָר הֵפִיחָה אָמְרָה כְּשֵׁם שֶׁהֲפָיחָה זוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ כָּךְ אֶלְעָזָר בֶּן דּוּרְדְּיָא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה. הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין שְׁנֵי הָרִים וּגְבָעוֹת אָמַר הָרִים וּגְבָעוֹת בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים אָמְרוּ לוֹ עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ד:י׳} כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה אָמַר שָׁמַיִם וָאָרֶץ בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים אָמְרוּ עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״א:ו׳} כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. אָמַר חַמָּה וּלְבָנָה בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים אָמְרוּ לוֹ עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו כ״ד:כ״ג} וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה אָמַר כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים אָמְרוּ לוֹ עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ד:ד׳} וְנָמַקּוּ כׇּל צְבָא הַשָּׁמַיִם. אָמַר אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוּרְדְּיָא מְזֻומָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא [וְהָא הָכָא בַּעֲבֵירָה הֲוָה וּמִית] הָתָם נָמֵי כֵּיוָן דַּאֲבִיק בַּהּ טוּבָא כְּמִינוּת דָּמְיָא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וְאָמַר רַבִּי לֹא דַּיָּין לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה שֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתָן אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָן רַבִּי. ר׳רַבִּי חֲנִינָא ור׳וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא מְטוֹ לְהָנְהוּ תְּרֵי שְׁבִילֵי חַד פָּצֵי אַפִּיתְחָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה3 וְחַד פָּצֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי זוֹנוֹת אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ נֵיזִיל אַפִּיתְחָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה4מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אָדָם אֶחָד מִתַּלְמִידֵי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי״) מופיע הטקסט המצונזר: ״אחד״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא צונזרו המלים ״ישו הנוצרי״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
החובה להתרחק מפתח של זונה ועבודה זרה

ציון א.
גמרא. ״הרחק מעליה דרכך...״ – זו מינות, ״...ואל תקרב אל פתח ביתה״ – זו הרשות, ואיכא דאמרי: ״הרחק מעליה דרכך...״ – זו מינות והרשות, ״...ואל תקרב אל פתח ביתה״ – זו זונה. וכמה? אמר רב חסדא: ארבע אמות.
...ולא יעבור אדם על פתח אשה זונה עד שירחיק ארבע אמות, שנאמר: ״...ואל תקרב אל פתח ביתה״.(רמב״ם איסורי ביאה כא, כב – לא צוין בעין משפט)
...ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ארבע אמות. וכו׳.(שו״ע אבן העזר כא, א – לא צוין בעין משפט)
מצוה להתרחק מדרך עבודה זרה ארבע אמות.(שו״ע יורה דעה קנ, א)

הגמרא דורשת על סמך הפסוק במשלי (ה, ח) ״הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה״ שיש להתרחק מעבודה זרה ומאשה זונה. הגמרא שואלת על כך ״וכמה״ ורב חסדא משיב ״ארבע אמות״, והראשונים נחלקים אם השאלה מכוונת גם לדין של הרחקה מעבודה זרה או רק לדין של הרחקה מאשה זונה.
רבנו חננאל מסביר שהדברים נוגעים רק לענין ההתרחקות מאשה זונה ולא לרשות ולמינות, ונראה שסובר שהדיון נסוב על הנושא שנזכר מקודם, היינו על הצורך להתרחק מהזונה.
נראה שזו גם דעת הרמב״ם אשר מביא את דין ההרחקה רק בהלכות איסורי ביאה, ולא בהלכות עבודה זרה.
מאידך גיסא, הטור כותב בקיצור פסקי הרא״ש (אות יח) שאסור להתקרב גם לארבע אמות של עבודה זרה, ונראה שהוא מסיק כן מדברי הרא״ש שמביא את לשון הגמרא בסתם. אכן, בטור ובשלחן ערוך ההלכה הזו מובאת גם ביורה דעה, בהלכות עבודה זרה, וגם באבן העזר, בהלכות אישות.
עם זאת יש הבדל בלשון בין שני המקומות, שכן בהלכות עבודה זרה הם כותבים שמצווה להרחיק ארבע אמות בעוד שבהלכות אישות הם כותבים שאסור לעבור בפתח זונה אפילו בריחוק ארבע אמות.
בעל שו״ת בית יעקב (סי׳ פ, מובא באוצר הפוסקים אה״ע סי׳ כא סקי״ח) מדייק מהשוני בלשון שפתח אשה זונה חמור מפתח של עבודה זרה, וצריך להתרחק ממנה יותר מארבע אמות, אך בעל ספר נתיבות שלום (מובא באוצר הפוסקים שם) כותב שלא מסתבר לאסור יותר מארבע אמות, שאם כן אין גבול לאיסור, ועוד שאין לכך מקור בש״ס.
אכן בעניין זה כותב כבר בעל הפרישה (אות א) שאין הבדל בין הדין שבהלכות עבודה זרה לדין שבהלכות אישות, ומפרש גם את לשון הטור שכוונתו לאסור את המעבר בתוך ארבע אמות, אבל מחוץ להן מותר.


אין מקבלים מינים שחזרו בתשובה

ציון ב.
גמרא. ״כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים״. וכי מאחר שלא שבו – היכן ישיגו? הכי קאמר: ואם ישובו – לא ישיגו אורחות חיים. למימרא דכל הפורש ממינות מיית?! והא ההיא דאתאי לקמיה דרב חסדא... ולא מתה... ההוא דלא הדרא בה שפיר ומשום הכי לא מתה.
...וכן המינים מישראל – אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: ״כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים״. והמינים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות בדברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרין שאין בזה עון. וכו׳.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ב, ה)

בגמרא מובא הפסוק במשלי (ב, יט) ״כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים״ ביחס למינות, והגמרא מבארת בכוונת הפסוק שכל ההולך בדרכי המינים לא ישוב בתשובה, וגם אם ישוב בתשובה – לא ישיג ארחות חיים מפני שימות. מהמשך הגמרא עולה שאם רואים מין שחזר בתשובה ולא מת – הרי זה מפני שאין תשובתו שלמה.
רש״י (ד״ה לא ישובון) מסביר שהמינים החוזרים בתשובה ממהרים למות מחמת צרה וכפיית יצרם, וזו גזרת מלך עליהם למות. המהרש״א (חדושי אגדות) מוסיף על דברי רש״י שקשה לפרוש מהמינות יותר משאר עבירות, ולכן אם המין הצליח לחזור בתשובה בלב שלם נגזר עליו שימות, וזאת מתוך רחמי שמים פן יחזור לסורו שהוא קרוב לחזור למינות.
הרמב״ם כותב שאין מקבלים את המינים בתשובה לעולם, שנאמר: ״כל באיה לא ישובון״ וגו׳, והרמ״ך בהשגותיו תמה עליו שזה בניגוד לנאמר בגמרא שקיימת אפשרות למינים לשוב.
הלחם משנה מוסיף להקשות ממה שהרמב״ם כותב בהלכות תשובה (ג, יד): ״שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב – יש לו חלק... כל הרשעים והפושעים והמשומדים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין שחזרו במטמוניות – מקבלין אותן, שנאמר: ׳שובו בנים שובבים...׳״.
אולם הרמב״ם עצמו (תשובות הרמב״ם, מהד׳ בלאו סי׳ רסד) מיישב את מה שנראה כסתירה בין ההלכות שאם הם חוזרים בתשובה באמת בינם לבין בוראם – יש להם חלק לעולם הבא, אך אנו איננו מקבלים את תשובתם והם בחזקת מינים, מפני שאנו חוששים שהם מראים את עצמם כבעלי תשובה מחמת פחד או כדי לגנוב את דעת הבריות.
גם הרדב״ז בתשובה (סי׳ אלף תיח) כותב בדרך זו, אלא שהוא מסביר שאיננו מקבלים אותם מפני שהם רגילים ללכת אחר מחשבות לבם והמצוות בזויות בעיניהם, לכן יש לחשוש שיחזרו בהם מתשובתם.
הלחם משנה מוסיף הסבר שאיננו מקבלים את תשובתם מפני שהשב בתשובה כראוי סופו למות, וזה שלא מת סימן הוא שאין תשובתו שלמה. לפי זה יוצא שהגמרא כאן דנה בעניין קבלת התשובה בידי שמים ובעניין חלקם לעולם הבא.
הכסף משנה כותב שהמקור לדברי הרמב״ם שאין מקבלים מינים הוא בגמרא בחולין (דף ה, א) האומרת שאין מקבלים קרבן ממשומד לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיה.
עוד הוא מביא שבגמרא בחגיגה (דף טו, א) נאמר שאלישע שמע שאמרו מאחורי הפרגוד ״שובו בנים שובבים״ – חוץ מאלישע, שיודע את רבו ומתכוון למרוד בו. אולם לפי זה אין תשובתם מתקבלת אף בידי שמים ואין להם חלק לעולם הבא. אכן הפרי חדש (מובא בספר הליקוטים) דוחה את הראיה מדברי אלישע שכן רבי מאיר הורה לו שישוב בתשובה, ואם כן לדעתו הקב״ה היה מקבל אף את תשובתו.
בעל עבודת המלך כותב שהרמב״ם לומד שאין מקבלים את תשובת המינים מהפסוק המובא בסוגייתנו ״וכל באיה לא ישובון״, ומפרש שאין זו נבואה או הבטחה אלא הוראה שאין לקבל את תשובתם. לשיטתו יוצא שהחלק הראשון של הפסוק דן בקבלת המינים בידי אדם, ואילו סוף הפסוק ״ולא ישיגו ארחות חיים״ דן בקבלת תשובת המינים בידי שמים ושסופם למות.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144