×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוֹ בְּדַם הַחַיָּה רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הֵן מַיִם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
or with blood of the undomesticated animal that did not flow from the neck and does not require covering, one views the blood as though it is water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, even if the undomesticated animal’s blood, which one must cover, is not recognizable in this mixture, he is obligated to cover the mixture nevertheless.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
נתערב בדם בהמה רואין אותו כאילו הוא מים – כלומר משערין אותו הדם של בהמה אם יש בו שיעור שאם היה מים היה מבטל דם העוף ולא היה בו מראה אדמומית פטור מלכסות ואי (במיעוט) דם הבהמה [מועט] שאם היה מים לא היה מבטל דם העוף והיה בו מראה אדמומית חייב לכסות:
ר׳ יהודה אומר אין דם מבטל דם – כלומר דם העוף אינו מבטל דם הבהמה1 ופטור מלכסות:
1. פי׳ רבינו בזה תמוה לכאורה דאדרבה כיון דאין דם מבטל דם לעולם חייב לכסות וכמו שפי׳ רש״י ואולי דט״ס יש בכאן וצ״ע.
או בדם החיה – בדם היקז של חיה.
רואין אותו – שאינו טעון כסוי.
כאילו הוא מים – ואם היה הדם הזה של שחיטת החיה והעוף ניכר בו חייב לכסות.
אין דם מבטל דם – ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה אין דם החיה בטיל דקסבר מין במינו לא בטיל.
או בדם החיה. כלומר לאו חיה ממש, אלא בדם הקזה של בעלי חיים. רואין אותו דם שאינו טעון כסוי כאלו הוא מים. ואם היה כשיעור הזה דם של שחיטת העוף או הצבי והאיל ניכר בו, חייב לכסות, אע״פ שאין בו עפר למטה, אי נמי שמכסה הכל במקום אחר שיש בו עפר למטה ולמעלה. ואם לאו, אינו חייב לכסות, לפי שמבוטל הוא ברוב. ור׳ יהודה סבירא ליה דמין במינו לא בטיל.
תערובת זה שאמרנו שכל שנשאר בו מראה דם אנו מחייבין לכסות לא סוף דבר בשנפל המים בתוך הדם שהרי לא נתבטל הדם לעולם אלא אפי׳ נפל הדם לתוך המים שהיה לנו לומר ראשון ראשון בטל וכבר נדחו מ״מ הואיל וחזרו לצבעם חזרו ונעורו שאין דיחוי אצל המצות כמו שביארנו:
המשנה הששית והכונה לבאר בה החלק השביעי ר״ל אם צריך כסוי לכל הדם אם לאו ואמר על זה דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות אמר הר״מ פי׳ כבר ידעת שר׳ יהודה מפרש דברי חכמים והלכה כמותו:
אמר המאירי דם הניתז ר״ל על הקרקע חוץ לעפר המוכן או על הכותל וכן דם שעל הסכין חייב לכסות ופרשו בו למעלה שהוא גוררו ומכניסו בעפר המוכן ומכסהו ויש חולקין לומר דוקא שעל הסכין אבל הניתז הואיל ואפשר לכסותו במקומו אין צריך גרירה ופירשו בגמרא שאף בדם שעל אגפים ר״ל דם שבכותלי בית השחיטה הדין כן אמר ר׳ יהודה אימתי בזמן שאין דם אלא הוא שאין קיום מצות כסוי אלא בזו אבל אם יש שם דם אחר שיתקיים בו מצות כסוי פטור מלכסות דם זה ואע״פ שאמרו שכל שאמר ר׳ יהודה אימתי לא בא אלא לפרש יראה להם מסוגית הגמרא שהוא בא בכאן לחלוק שהרי נאמר בה תנא קמא סבר כל דמו ור׳ יהודה סבר מקצת דמו ומתוך כך פסקו רבים כרבנן לחייב בזו כסוי אף במקום שיש שם דם אחר ולא יראה כן אלא הלכה כר׳ יהודה ואם יש שם דם אחר פטור מלכסות דם זה דמו ואפי׳ מקצת דמו וכן המנהג פשוט ותנא קמא דבריתא אינו תנא קמא דמתניתין:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר לענין פסק:
תוס׳ בד״ה אבל דם כו׳ ובהערל נמי אמרינן נתן סאה ונטל סאה כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ מקוה שהיא מצומצם במ׳ סאה וק״ל:
בא״ד אינו חוזר וניער וההיא כו׳ כצ״ל:
בא״ד ובנותן טעם דקאמר דמשמע דכי ליכא בנ״ט דשרי היינו כו׳ עכ״ל לא ידענא למה לא נאמר דראשון ראשון אינו בטל וכשנתרבה ההיתר דליכא באיסור בנ״ט אף אם לא נפל בבת א׳ דשרי וכ״כ כל הפוסקים דלהיתר נמי אמרי׳ דם היתר חוזר וניעור ולא קאמר רב דימי דבהיתרא לגו איסורא אוסר בכל שהוא אלא אמתני׳ במין במינו דאיסורו בכל שהוא אבל הכא במין באינו מינו כיון דאין איסורו בכל שהוא למה יאסור בכל שהוא ואם נחמיר בהיתר לומר דראשון ראשון בטל א״כ לא הוצרכו למימר התוס׳ לעיל בקדשים דראשון ראשון בטל משום דכיון שנדחה כו׳ דהא דם קדשים היתר הוא ואית לן למימר ביה ראשון ראשון בטל ושוב ראיתי בתוס׳ פ׳ כל הבשר דלדעת מי שאומר חתיכה עצמה נ״נ הוצרכו לפרש כן ע״ש:
או בדם אחר של החיה, שאינו דם השחיטה — רואין אותו, את דם הבהמה או את דם החיה האחר, כאילו הן מים. רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם, ואפילו לא היה ניכר בו דם השחיטה — חייב לכסות את התערובת.
or with blood of the undomesticated animal that did not flow from the neck and does not require covering, one views the blood as though it is water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, even if the undomesticated animal’s blood, which one must cover, is not recognizable in this mixture, he is obligated to cover the mixture nevertheless.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אדָּם הַנִּיתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין חַיָּיב לְכַסּוֹת אָמַר רַבִּי יְהוּדָה באֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא אֲבָל יֵשׁ שָׁם דָּם שֶׁלֹּא הוּא פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.:

With regard to blood that spurts outside the pit over which the animal was slaughtered, or onto a wall, and blood that remained on the slaughtering knife, one is obligated to cover it. Rabbi Yehuda said: When is this the halakha? When no blood remains there from the slaughter except that blood. But if blood remains there from the slaughter that is not that blood, he is exempt from covering it.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבעל המאורר״י מלונילההשלמהרמב״ן מלחמות ה'מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דם הניתז – חוץ לגומא.
ודם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות בזמן שאין דם אלא הוא אבל יש שם דם אחר אינו צריך.
{שמעתא דאם חייב לכסות דם הניתז ושעל הסכין}
וזו שפסק הרי״ף ז״ל בדם הניתז ושעל גבי הסכין כתנא דמתני׳ וכדפריש ר׳ יהודה, לא סבירא לן הכי. דכיון דחזינן בגמרא ובברייתא (דף פח.) שלש מחלוקות בדבר, הוברר לנו הדבר בזו שר׳ יהודה חולק הוא ואינו מפרש. אף על פי שאמרו, כל מקום שאמר ר׳ יהודה, אימתי, אינו אלא לפרש דברי חכמים, כגון זו אין למדין מן הכללות. דמאי דלא אתפרש במתני׳ שר״י חולק הוא, אתפרש בברייתא ובגמ׳.
הלכך, הלכה כרבנן, דאמרי: כל דמו חייב לכסות, ואפי׳ דם הניתז ושעל הסכין. וגריר ליה ומכסי ליה.
ח. דם הניתז. בכותלים. או שעל גבי הסכין, חייב לכסות. גורר הדם מכותלים ומהסכין, ומכסה ליה בעפר למטה ועפר למעלה. ובבריתא תני ושעל אגפים, דהינו כותלי בית השחיטה, מלשון אגפיה של אמת המים, שהוא בלשון מקרא גדותיו.
אמ׳ ר׳ יהודה אימתי וכו׳. מצרכינן ליה לגרוד דם הכותלים והסכין. בזמן שאין שם דם אלא הוא. דלא מקיימא כלל מצות כסוי, לפיכך מצרכינן ליה לגרור ולכסות, אבל יש שם דם שלא הוא, פטור מלכסות. ובגמרא משמע דר׳ יהודה לא בא לפרש אלא לחלוק, אע״ג דקאמרי׳ בעלמא דאימתי לפרש, ובמה לחלוק. ובבריתא איכא מחלוקת שלישי, והוא רבן שמעון בן גמליאל, דתני במה דברים אמורים, שלא כסה דם הנפש, אבל כסה דם הנפש פטור מלכסות. וקאמ׳ במאי קא מיפלגי, ת״ק סבר דמו כל דמו משמע, אפילו דם הניתז, ור׳ יהודה סבר דמו ואפילו מקצת דמו, ורבן שמעון בן גמליאל סבר דמו המיוחד.
ויש מי שמפרש דר׳ יהודה לפרש בא, וקבע דהלכתא כתנא קמא וכדפריש ר׳ יהודה. וצריך עיון גדול, דלכאורה משמע דלחלוק בא, והלכתא כתנא קמא דסתם לן תנא כותיה, שאפילו כסה דם הנפש מיחייב לגרוד דם הסכין ולכסותו.
מה שפסק הרב אלפסי ז״ל בדם הנתז ושעל הסכין כרבנן, וכדפריש ר׳ יהודה, הוא הנכון, דקיימא לן כל מקום שאמר ר׳ יהודה אימתי לפרש דברי חכמים הוא. ומאי דאמרינן בגמרא רבנן סברי דמו כל דמו ור׳ יהודה סבר דמו [ואפילו] מקצת דמו, לא על רבנן דמתני׳ אמ׳ אלא על רבנן דברייתא דפליגי עליה דרשב״ג אמ׳, ורבנן דסבירא להו דם שעל הסכין חייב לכסות לא דמכסי ליה על הסכין אלא דגריר ליה ומכסי ליה.
{שמעתא דאם חייב לכסות דם הניתז ושעל הסכין}
כתוב בספר המאור: וזה שפסק הרי״ף ז״ל בדם הניתז ודם שעל הסכין כתנא דמתני׳ וכדפריש רבי יהודה, לא ס״ל הכי, דכיון דחזינן בגמרא ובברייתא שלש מחלוקות בדבר, הוברר לנו הדבר בזו שר׳ יהודה חולק הוא ואינו מפרש, אף על פי שאמרו, בכל מקום שאמר ר׳ יהודה, אימתי, אינו אלא לפרש דברי חכמים.
אמר הכותב: אני אפרש דברי חכמים. שזו שאמרו בגמ׳, במאי קמיפלגי, על ר׳ יהודה ורשב״ג אמרו. דת״ק דתרתי ברייתות סבר, דמו - כל דמו. ובא ר׳ יהודה לפרש שכך משמעו, מקצת כל דמו חייב בכיסוי. כלומר, שאם כסה מקצתו, בין שהוא מדם הנפש בין שאינו מדם הנפש, פטור, ואם לא כסה, אף על פי שלא מצא אלא מקצתו שניתז מאיזה דם שהוא או על גבי הסכין, חייב לכסותו. ורשב״ג פליג ואמר שאין חייב בכיסוי אלא דמו המיוחד, והוא דם הנפש. אבל בין במשנה בין בברייתא לפרש1 דברי חכמים.
אבל ת״ק2 דאידך ברייתא ששנה התם: מלמד שכל דמו חייב בכיסוי. מכאן אמרו, דם הניתז ושעל אגפים חייב לכסות. ולא שנה אלא מחלוקת של רשב״ג, דההוא תנא סבר, דמו - כל דמו. ועליו אמרו בגמ׳, במאי קא מיפלגי. ודברי רבינו ז״ל מטים כפי׳ הזה.
ומ״מ, מה שאמר בעל המאור ז״ל שאין למדין מן הכללות, אינו. שזה כלל גדול הוא, שהרי הקשו בכמה מקומות בתלמוד ולא אמרו באחד מהם חוץ מזה.
ואל ישבש עליך הכלל הזה מה שאמרו בפ״ק של מס׳ גיטין (דף ז:). דתני חדא, המביא גט בספינה כמביא גט בא״י, ותניא אידך, כמביא בחו״ל. אמר3 ר׳ ירמיה: ל״ק. הא ר׳ יהודה והא רבנן. דתנן: עפר חו״ל הבא בספינה לארץ, חייב במעשרות ובשביעית. אמר ר׳ יהודה: אימתי, בזמן שהספינה גוששת. אבל אין הספינה גוששת, לא. אלמא, פליגי. ואיתמר נמי התם: עציץ נקוב המונח על גבי יתדות, באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן.
שאנו כך אנו מפרשים. דמתני׳ כולה ר׳ יהודה היא, דאימתי לפרש דברי חכמים אתא. ומיהו, ברייתא, דקתני, כמביא בא״י, אי נמי, ר׳ ירמיה ור׳ זירא,⁠4 לא ס״ל הא דאמרי׳, כל מקום ששנה ר׳ יהודה, אימתי, במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים. ואמוראי נינהו. והכי קאמרי׳ במס׳ סנהדרין בפ׳ זה בורר (סוף דף כד:) ובפ׳ חלון בעירובין (דף פב.). ומיהו, לתריצתא דתריץ לה רב נחמן למתני׳ התם (גיטין ח.), אימתי, דר׳ יהודה לפרש בא. ואנן הכי קי״ל ולא מפרקינן חדא מכללא דלא5 איתמר בגמ׳. וכן פסקו ראשונים,⁠6 כגון רב אחא משבחא גאון ואף ר״ח וכל רבני ספרד האחרונים. וכן עמא דבר.
1. נלדצ״ל: בא ר׳ יהודה לפרש.
2. נלדצ״ל: לשון ת״ק.
3. נלדצ״ל: ואמר.
4. דאמר: עציץ נקוב וכו׳.
5. נלדצ״ל: היכא דלא
6. נלדצ״ל: הראשונים
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דם הניתז מחוץ לגומה ששוחט לתוכה, או על הכותל, וכן הדם שנותר על הסכין ששחט בה — חייב לכסות. אמר רבי יהודה: אימתי חייב לכסות — בזמן שאין שם דם אלא הוא, אבל יש שם דם שלא הוא, שמקיים בו מצות כיסוי — פטור מלכסות.
With regard to blood that spurts outside the pit over which the animal was slaughtered, or onto a wall, and blood that remained on the slaughtering knife, one is obligated to cover it. Rabbi Yehuda said: When is this the halakha? When no blood remains there from the slaughter except that blood. But if blood remains there from the slaughter that is not that blood, he is exempt from covering it.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבעל המאורר״י מלונילההשלמהרמב״ן מלחמות ה'מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: תְּנַן הָתָם דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם כָּשֵׁר נִתְעָרֵב בְּיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם נִתְעָרֵב בְּדַם בְּהֵמָה אוֹ בְּדַם הַחַיָּה רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.

GEMARA: We learned in a mishna there (Zevaḥim 77b): In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood it is fit for sprinkling on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it is water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood it is fit for presentation. And likewise, if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the non-sacred blood as though it is water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, the priest presents the blood of the mixture on the altar.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם דם שנתערב במים כו׳ – לענין זבח אם נתערב במים ויש בו מראה דם כשר לכפרה:
גמ׳ תנן התם – בשחיטת קדשים.
כשר – לזריקה.
נתערב בדם הבהמה – של חולין.
או בדם החיה – ממש דסתמא חולין.
רואין אותו – לדם הפסול.
כאילו הוא מים – ואם היה דם הכשר ניכר בו כשר.
גמרא. או בדם החיה. כגון דם הקזה.
נתערב במים ולא היה בו מראה דם אף במים לתוך דם נפסלו לזריקה נתערב ביין או בדם חיה רואין אותו כאלו הוא מים:
כבר ידעת ששבעה משקין מכשירין לענין הכשר זרעים ואחד מהם הדם ירדו גשמים לתוך הדם אם נתלשו מים אלו שלא ברצון שאינן מכשירין מחמת עצמן כמו שהתבאר אם נשאר בדם מראה אדמימות מכשירין ואם לאו אינן מכשירין מ״מ אם ערב הוא את המים בדם הרי נתלשו ברצון הואיל והוא תלשן בידים ומכשירין ממה נפשך אם דם דם אם מים מים:
דם המכשיר שנקרש ויש סביבותיו דם צלול אם יש בו מראה דם מכשיר ואם לאו אינו מכשיר וכן אם יש בו מראה דם בדמים האסורים חייב עליו כרת בכזית ובאדם מטמא באהל ברביעית:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא תנן התם [שנינו שם] במסכת זבחים ביחס לדם הקרבנות: דם קרבן שנתערב במים, אם יש בו בתערובת מראית דםכשר לזריקה על המזבח ולכפר. נתערב דם הקרבן בייןרואין אותו את היין כאילו הוא מים, ואם היה ניכר בהם הדם — כשר. נתערב דם הקרבן בדם בהמה של חולין, או בדם החיהרואין אותו, את דם הבהמה או החיה, כאילו הוא מים. רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם.
GEMARA: We learned in a mishna there (Zevaḥim 77b): In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood it is fit for sprinkling on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it is water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood it is fit for presentation. And likewise, if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the non-sacred blood as though it is water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, the priest presents the blood of the mixture on the altar.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ מַיִם לְתוֹךְ דָּם אֲבָל נָפַל דָּם לְתוֹךְ מַיִם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל.

The mishna teaches that in a case where water became mixed with the blood of an offering, if the mixture has the appearance of blood it is fit, despite the fact that there is more water than blood. Concerning this Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: They taught this halakha only in a case where the water fell into the blood. But in a case where the blood fell into the water, the first drop of blood, and then the next first drop of blood, are nullified in the water, i.e., each drop is nullified in turn. Consequently, the mixture is unfit for presentation, regardless of whether it has the appearance of blood.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו אלא שנפל מים לתוך הדם כו׳ – לא שנו דאמרי׳ אם יש בו מראית דם כשר אלא שנפל מים לתוך הדם אבל דם לתוך מים דמים היו עיקר ראשון ראשון בטל הדם:
לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם – לפיכך כל טיפה וטיפה כשנפלה בטלה הלכך עד שלא תהא בו מראית דם כשרה.
לענין קדשים דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר לזריקה במה דברים אמורים בשנפלו מים לתוך דם אבל אם נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל ומכיון שבטל שוב אינו חוזר ונראה אע״פ שחזר למראיתו אע״פ שאין דיחוי אצל מצות יש דיחוי אצל קדשים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל אותה משנה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו שאם יש מראית דם במים הרי זה כשר לזריקה — אלא שנפלו מים לתוך דם הקרבן, אבל נפל דם הקרבן לתוך מיםראשון ראשון בטל, כל טיפת דם שנפלה למים נתבטלה, וגם אם בסופו של דבר יש שם מראית דם — אינו יכול לזורקו על המזבח, שהדם שנדחה מהקרבה אינו חוזר ונעשה ראוי לכך.
The mishna teaches that in a case where water became mixed with the blood of an offering, if the mixture has the appearance of blood it is fit, despite the fact that there is more water than blood. Concerning this Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: They taught this halakha only in a case where the water fell into the blood. But in a case where the blood fell into the water, the first drop of blood, and then the next first drop of blood, are nullified in the water, i.e., each drop is nullified in turn. Consequently, the mixture is unfit for presentation, regardless of whether it has the appearance of blood.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב פָּפָּא וּלְעִנְיַן כִּסּוּי אֵינוֹ כֵּן אֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת.

Rav Pappa says: But with regard to the mitzva of covering the blood of birds or undomesticated animals that are slaughtered, it is not so. In this case, even if the blood fell into water the mitzva of covering applies to it, provided the mixture has the appearance of blood. The blood is not nullified by the water because there is no permanent rejection with regard to mitzvot other than those that relate to sacrificial rites. Therefore, its nullification was merely temporary, but once there is enough blood in the water it reassumes its status of blood.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינו כן – שאפילו נפל דם לתוך מים חייב לכסות שאע״פ שבטל ונדחה ראשון ראשון אפ״ה כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב פפא: ולענין כסוי דם החיה או העוף אינו כן, אלא אם לאחר שנפלה טיפה ועוד טיפה למים יש בהם מראה דם — צריך לכסות, ואין אומרים שכל טיפה וטיפה נדחתה ממצוותה, לפי שאין דחוי אצל מצות, שהדם שנתבטל תחילה במים לא נדחה ממצוותו, ולכן כשהוא חוזר ומקבל מראה דם — טעון כיסוי.
Rav Pappa says: But with regard to the mitzva of covering the blood of birds or undomesticated animals that are slaughtered, it is not so. In this case, even if the blood fell into water the mitzva of covering applies to it, provided the mixture has the appearance of blood. The blood is not nullified by the water because there is no permanent rejection with regard to mitzvot other than those that relate to sacrificial rites. Therefore, its nullification was merely temporary, but once there is enough blood in the water it reassumes its status of blood.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל מַרְאֵה אַדְּמוּמִית מְכַפְּרִין וּמַכְשִׁירִין וְחַיָּיבִין בְּכִסּוּי מַאי קָמַשְׁמַע לַן מְכַפְּרִין תְּנֵינָא חַיָּיבִין בְּכִסּוּי תְּנֵינָא.

§ With regard to mixtures of blood and water, Rav Yehuda says that Shmuel says: All mixtures of blood and water that maintain a reddish hue are considered blood and effect atonement by being presented on the altar, and render food susceptible to contracting ritual impurity, and are included in the obligation of covering the blood provided that the blood is from the slaughter of an undomesticated animal or bird. The Gemara asks: What is Rav Yehuda teaching us? If he is teaching us that such mixtures effect atonement, we already learn this from the mishna in tractate Zevaḥim. And if he is teaching us that such mixtures are included in the obligation of covering the blood, we already learn this in the mishna here.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מראה אדמומית – כל זמן שיש בדם מראה אדמומית הוי דם לכפרה ולזריקה ולהכשיר את הזרעים ולקמיה פריך אי מים הוא נמי אכשורי מכשרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ועוד בעניינים אלה, אמר רב יהודה אמר שמואל: כל מים שיש בהם מראה אדמומית של דם — מכפרין על המזבח, ומכשירין אוכל לקבלת טומאה, וחייבין בכסוי, אם מדובר בדם שחיטה של חיה או עוף. ומקשים: מאי קמשמע לן [מה משמיע לנו] ר׳ יהודה? שהם מכפריןתנינא [שנינו] במשנה במסכת זבחים שהובאה לעיל, שהם חייבין בכסויתנינא [שנינו] במשנתנו!
§ With regard to mixtures of blood and water, Rav Yehuda says that Shmuel says: All mixtures of blood and water that maintain a reddish hue are considered blood and effect atonement by being presented on the altar, and render food susceptible to contracting ritual impurity, and are included in the obligation of covering the blood provided that the blood is from the slaughter of an undomesticated animal or bird. The Gemara asks: What is Rav Yehuda teaching us? If he is teaching us that such mixtures effect atonement, we already learn this from the mishna in tractate Zevaḥim. And if he is teaching us that such mixtures are included in the obligation of covering the blood, we already learn this in the mishna here.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַכְשִׁירִין אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ מַכְשִׁירִין נָמֵי אִי דָּם אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר אִי מַיָּא אַכְשׁוֹרֵי מַכְשְׁרִי לָא צְרִיכָא שֶׁתִּמְּדוֹ בְּמֵי גְשָׁמִים.

Rather, it was necessary for Rav Yehuda to teach that such mixtures render food susceptible to contracting ritual impurity, as this was not taught in a mishna. The Gemara challenges: It is also unnecessary to teach that such mixtures render food susceptible to contracting ritual impurity. If the mixture has the status of blood it renders food susceptible, as does blood, and if the mixture has the status of water it renders food susceptible, as does water. The Gemara responds: No, this statement is necessary in a case where the blood was mixed with rainwater, which does not render food susceptible without the intent or desire of the owner of the food. If the mixture is considered blood it renders food susceptible.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא צריכא שתמדן במי גשמים – כלומר דבעינן לדעת מהו דתימא כיון דתימדו מאיליהן והוא לא תימדן לא אחשבינהו ולא ליכשרו קמ״ל דמכשרי׳:
שתמדו – שערבו עם מי גשמים שאינם מכשירים אלא היכא דאחשבינהו לירד על הפירות והכא משום דם דהוי משקה אע״ג דלא אחשבה לירד על הפירות מכשיר דתנן (מכשירין פ״א מ״א) כל משקה שתחלתו לרצון שנחשב למאומה אע״פ שאין סופו לרצון מכשיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לומר שהם מכשירין איצטריכא ליה [הוצרך לו], שלא שנינו דין זה במשנה. ומתקשים: מכשירין נמי [גם כן] לא הוצרך לאומרו, שהרי בין אי [אם] יש לתערובת דין דםאכשורי מכשר [הריהו מכשיר], ובין אי מיא [אם הוא מים]אכשורי מכשרי [הריהם מכשירים]! ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכו] דברי רב יהודה בשם שמואל, אלא למקרה שתמדו, שעירב את הדם במי גשמים, שאינם מכשירים את האוכלים, לפי שמשקים מכשירים לקבל טומאה רק כאשר אדם חשב עליהם, ומי גשמים באים מעצמם.
Rather, it was necessary for Rav Yehuda to teach that such mixtures render food susceptible to contracting ritual impurity, as this was not taught in a mishna. The Gemara challenges: It is also unnecessary to teach that such mixtures render food susceptible to contracting ritual impurity. If the mixture has the status of blood it renders food susceptible, as does blood, and if the mixture has the status of water it renders food susceptible, as does water. The Gemara responds: No, this statement is necessary in a case where the blood was mixed with rainwater, which does not render food susceptible without the intent or desire of the owner of the food. If the mixture is considered blood it renders food susceptible.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מֵי גְשָׁמִים נָמֵי כֵּיוָן דְּשָׁקֵיל וְרָמֵי אַחְשְׁבִינְהוּ לָא צְרִיכָא שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֲלֵיהֶן.

The Gemara challenges: With regard to rainwater as well, since one took it and placed it into a vessel containing blood, he has ascribed significance to the rainwater and it should be capable of rendering food susceptible. The Gemara responds: No, this statement is necessary in a case where the rainwater was mixed with the blood by itself, i.e., it was not gathered and poured purposefully.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרכינן מי גשמים נמי כיון דשקיל – במנא.
ורמי – לתוך הדם אחשבינהו לכך.
שנתמדו מאליהן – הוא הדין דהוי מצי למימר דתמדן במי פירות דלא מכשרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: מי גשמים שנתערב בהם דם נמי [גם כן], כיון דשקיל ורמי [שנטל אותם והטיל אותם בכלי] שבו נתערב הדם אחשבינהו [הרי החשיב אותם], ומכשירים לקבל טומאה! ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] אלא במקרה שנתמדו מאליהן, שמי גשמים ירדו מעצמם לתוך כלי, ונתערב בהם הדם.
The Gemara challenges: With regard to rainwater as well, since one took it and placed it into a vessel containing blood, he has ascribed significance to the rainwater and it should be capable of rendering food susceptible. The Gemara responds: No, this statement is necessary in a case where the rainwater was mixed with the blood by itself, i.e., it was not gathered and poured purposefully.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי אַסִּי מִנְּהַרְבִּיל אוֹמֵר בִּצְלַלְתָּא דִּדְמָא רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי אָמַר עָנוּשׁ כָּרֵת וְהוּא דְּאִיכָּא כְּזַיִת בְּמַתְנִיתָא תָּנָא מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל וְהוּא דְּאִיכָּא רְבִיעִית.

Rabbi Asi of Neharbil says: The statement of Rav Yehuda is referring to blood plasma, i.e., if the plasma has a reddish hue due to the blood, it has the status of blood and can render food susceptible to contracting ritual impurity. Rabbi Yirmeya of Difti said: Consumption of this plasma is punishable by karet, as is the halakha with regard to one who consumes blood (see Leviticus 17:14), provided that there is at least one olive-bulk of actual blood. It was taught in a baraita: Blood plasma that issues from a corpse that has a reddish hue imparts ritual impurity in a tent, provided that there is at least a quarter-log of actual blood, which is the amount of a corpse’s blood that imparts ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב (יוסף) [אסי] מנהרביל בי צללתא דדמא. כלומר מה דשנינו כל מראה אדמומית שבו מכפרין ומכשירין בי צללתא דדמא:
בצללתא דדמא – באותן מים שהם מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא.
ענוש כרת – האוכלו.
והוא דאיכא כזית – דם גמור.
ומטמא באהל – כל זמן שיש בו מראית דם אם של מת הוא.
והוא דאיכא רביעית – מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת אהל דכתיב (במדבר ו) על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה.
והוא דאיכא כזיתוהוא דאיכא רביעית – אצללתא דדמא קאי כדפירש בקונטרס וקמ״ל דאע״פ שכולו דם לא מחייב כרת עד דאיכא כזית דם גמור ולא מטמא באהל עד דאיכא רביעית דם גמור דאי בדם שעם מי גשמים פשיטא דצריך כזית ורביעית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי אסי מנהרביל אומר: דבריו של רב יהודה בשם שמואל נאמרו בצללתא דדמא [בנוזל הצלול של הדם], שכשהדם נקרש הוא נפרד לעצמו, לומר שאם יש בו מראה אדמומית — דינו כדם, ומכשיר, ואם לא — אינו מכשיר, שאינו מים ולא דם. רבי ירמיה מדפתי אמר: האוכל מנוזל זה כשיש בו מראה אדמומית, ענוש כרת, כדין אוכל דם (ויקרא יז, יד), והוא דאיכא [שיש] בו כזית דם גמור. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: משקים שיש בהם מראית דם, אם היה זה דם המת — מטמאים באהל, והוא דאיכא [שיש] שם רביעית הלוג דם גמור, שדם המת מטמא אם היה בו שיעור רביעית.
Rabbi Asi of Neharbil says: The statement of Rav Yehuda is referring to blood plasma, i.e., if the plasma has a reddish hue due to the blood, it has the status of blood and can render food susceptible to contracting ritual impurity. Rabbi Yirmeya of Difti said: Consumption of this plasma is punishable by karet, as is the halakha with regard to one who consumes blood (see Leviticus 17:14), provided that there is at least one olive-bulk of actual blood. It was taught in a baraita: Blood plasma that issues from a corpse that has a reddish hue imparts ritual impurity in a tent, provided that there is at least a quarter-log of actual blood, which is the amount of a corpse’s blood that imparts ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תְּנַן הָתָם דכׇּל מַשְׁקֵה הַמֵּת טְהוֹרִין חוּץ מִדָּמוֹ וְכׇל מַרְאֵה אַדְּמוּמִית שֶׁבּוֹ מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל וּמַשְׁקֵה הַמֵּת טְהוֹרִין וּרְמִינְהוּ המַשְׁקֶה טְבוּל יוֹם (מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ) כְּמַשְׁקִין שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן

We learned in a baraita elsewhere (Tosefta, Oholot 4:5): All liquids that issue from a corpse, e.g., teardrops or breastmilk, are ritually pure, except for its blood. And all liquids that issue from a corpse that contain a reddish hue of blood impart ritual impurity in a tent. The Gemara asks: But are liquids that issue from a corpse ritually pure? And raise a contradiction from a mishna (Tevul Yom 2:1): With regard to liquids that issue from one who immersed that day, liquids that issue from him have the same status as liquids that he touches.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(דם התמצית) מטמאין באהל והוא דאיכא רביעית. כלומר הך צללתא דדמא אם של מת הוא מטמאין באהל:
משקין היוצאין ממנו כמשקין הנוגע בהו – כלומר משקין היוצאין מטבול יום שטבל ולא היה בו עדיין הערב שמש כמשקין שטבול יום נוגע בהן:
משקה המת – כגון דמעת עינו וחלב אשה.
כל מראה אדמומית שבו מטמא – כלומר צללתא דדמא כל זמן שמראהו אדום טמא.
משקה טבול יום – אותן משקין היוצאים ממנו הרי הן כמשקין שהוא נוגע בהן.
תנן התם – תימה אי משנה היא הא דקאמר לעיל (במתניתין) תנא ומטמא באהל וקאמר עלה והוא דאיכא רביעית הו״ל לאתויי מתניתין דהכא ונראה דברייתא היא וה״נ אשכחן בהחולץ (יבמות דף לו:) דקאמר תנן רשב״ג אומר כל ששהה ל׳ יום כו׳ ואינה משנה בשום מקום ובפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) גרסינן בכל הספרים תניא.
כל משקה המת טהורין – דלא גזרו עליהן כמו שגזרו על של הזב כדמפרש במסקנא משום דזב לא בדילי מיניה וא״ת והלא כשיוצאין מן המת נוגעין בו ומקבלים טומאה ממנו במגע דמדאורייתא דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה חשיבי משקין כדיליף בפ׳ דם הנדה (נדה דף נה:) מקראי ועוד קשה דקאמר התם דמטמא טומאת משקים ברביעית והלא משקין מטמאין בכל שהוא כדמוכח בפ״ק דפסחים (דף יד.) גבי מימיהם של כהנים לא נמנעו לשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם בשר שנטמא באב הטומאה אע״פ שמוסיפין על טומאתו כו׳ דמוקי לה דאיכא משקה בהדי בשר דקא מטמא בשר מחמת משקין ומסתמא אין באותם משקים רביעית ואמרינן נמי בההוא פירקא (שם דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא רביעית דחזי להטביל בהן מחטין וצנורות אבל בציר מרביעית טמאים ובברכות בפרק אלו דברים (ברכות נב.) שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס וי״ל דהכא מיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת ובעודן בגופו לא מקבלי טומאה דאין תורת משקין עליהם עד שיצאו לחוץ וכי נפקי דרך שפופרת טהורות מה״ת כיון שלא נגעו בו אלא מדרבנן גזרו ביצאו מן הזב היכא דאיכא רביעית אע״ג דלא נגעו בו אי נמי הנהו קראי דנדה אסמכתא בעלמא נינהו ומן התורה אין עליהן תורת משקין ולכך לא גזרו אלא ברביעית וא״ת דאמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) האשה שנטף חלב מדדיה לתוך התנור טמא ופריך במאי מתכשר א״ר יוחנן בטיפה המלוכלכת על פי הדד והשתא כיון דצריך הכשר אלמא חשיבא אוכל לפי שמיוחד לאכילת תינוק אם כן תנור אמאי טמא הא אין אוכל מטמא כלים אלא על כרחך מטמא מחמת הטיפה המלוכלכת ע״פ הדד שמתערבת עם שאר חלב שנוטף בתנור ששם משקה עליה ומשקין מטמאין כלי גזירה משום משקה דזב וזבה כדאמר בפרק קמא דשבת (שבת יד:) אלמא מטמאה הטיפה לתנור אע״ג דלית בה רביעית וכן באין דורשין (חגיגה דף כ.) באשה שבאתה לפני ר׳ ישמעאל ואמרה לו מפה זו ארגתי בטהרה ומתוך הדברים שבדקה אמרה לו נימא נפסקה וקשרתיה בפה הרי אע״פ שלא היה ברוק שבפיה רביעית נטמא מידים שהיו מסואבות וטימא את המפה וי״ל דתרומה וקדשים מטמו בפחות מרביעית ודוקא לחולין הוא דבעי רביעית.
משקה טבול יום משקין היוצאין ממנו כמשקין שנוגע בהן – אומר ר״ת דהני משקין שנגע בהן דקאמר לא מיתוקמא אלא במשקין דתרומה דאילו חולין לא מיטמא ואפילו במעשר נמי שרי כדאמרינן (יבמות דף עד:) טבל ועלה אוכל במעשר ובמשקין דקדש נמי לא קאמר דתנן בפ״י דנדה (דף עא:) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח פירוש אבל לא נוגעת דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו כדמפרש בגמ׳ חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים פירוש דוקא לקדשים ולא לחולין דלאו כקדש דמו אלמא טבול יום הוה ראשון לקדשים כאילו נגע לטמא מת דיושבת על דם טוהר היא טבולת יום ארוך וא״כ משקים קודש שנגע בטבול יום הוי שני ומטמא את הקדשים לעשות רביעי והכא קתני אלו ואלו אין מטמאין והך משקה טבול יום על כרחך כחזרו לומר דהתם אתא מדקתני בסיפא התם ואם נפל מרוקה או מדם טהרה שלה על ככר של תרומה טהור וקאמר עלה בגמרא כדתנן משקה טבול יום כו׳ ואלו ואלו אין מטמאין ולא מצי נמי למימר דמיירי הכא במשקין דחולין שנעשו על טהרת הקדש דתורת חולין גמורין יש להם כחזרו לומר דאפילו נוגעת במים לא פסלי והכא קתני אין מטמאין קדשים אבל מיפסל פסלי אלא במשקין תרומה איירי והא דקתני ואלו ואלו אין מטמאין היינו אין מטמאים קדש אבל תרומה מיפסל נמי לא פסלי כדתנן התם נפל מרוקה או מדם טהרה על ככר של תרומה טהור וא״ת דהכא משמע דטבול יום מטמא משקה דקדשים לעשות רביעי בקדש ואם כן היכי בעי למימר בפ״ק דפסחים (דף יד.) גבי הא דהוסיף רבי עקיבא ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום להדליק בנר שנטמא בטמא מת ומוקי לה הש״ס בנר כלי מתכות דהוה כחלל חרב ואבי אבות הטומאה והיינו דמוסיף רבי עקיבא ופריך ונוקמא בכלי חרס ומאי הוסיף דאילו התם היינו הא דרבי חנינא דאמר לא נמנעו לשרוף הבשר טמא וטמא והכא שמן שנפסל בטבול יום פסול וטמא אמאי קרי פסול לשמן שנפסל בטבול יום הא אמר הכא דפוסל קדש ויש לומר דהתם מיירי מדאורייתא והכא מדרבנן ועוד י״ל דהכי קאמר התם שזה טמא למינו לקדש וזה פוסל בתרומה שהוא מינו ועוד נראה דהכא ומתניתין דנדה כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקדש ורבי עקיבא דפסחים כרבנן דמעילה (דף ח:) דטבול יום אפילו קדש לא מטמא אלא פוסל דתנן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום ודייק ליפסל אין לטמויי לא מני רבנן היא כו׳ ובהדיא תניא בפרק (כשם דף כט) דרבי עקיבא כדרבנן הוסיף רבי עקיבא הסולת והקטרת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן משמע דדוקא פסל אבל מטמא לא.
כל משקה היוצא מן המת כגון דמעת העין וחלב דדי האשה וכיוצא באלו מכל משקה היוצא ממנו טהור חוץ מדמו אבל כל מראה אדמימות שבו טמא ומטמא באהל ומשקין היוצאין מן הזב כגון זובו ורוקו ומי רגליו ושכבת זרעו כלן אב הטמאה אבל דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה טמאין אבל אינן אב הטומאה אלא ראשון ולמה גזרו על הזב ולא על המת מפני שהזב אין הכל בדלים הימנו אבל המת הכל בדלים הימנו:
שאר טמאים כגון טמאי שרץ וכיוצא בהן משקין היוצאין מהן תחלה כמשקין שנגעו בהן וכלן ראשון לטומאה:
טבול יום משקין היוצאין ממנו ומשקין שנגע בהן נפסלו אם הם משקין של קדש או של תרומה אבל אין מטמאין כלל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כל משקה המת כו׳ אע״פ שלא היה ברוק שבפיה רביעית נטמא מידים כו׳ עכ״ל וצ״ל לסברתם דרוק אע״פ שיש לו תורת מעין לגבי זב מ״מ תורת משקה אין עליו ולא דמי למים דתורת משקין גמורים עליהם ונטמא אחורי הכוס מחמת הידים דפ׳ אלו דברים מיהו לפי מה שפרש״י שם בההיא דנימא נפסקה וקשרתיה בפה שהייתי אז נדה ע״ש אין מקום לקושית התוס׳ אבל התוס׳ דחו שם פירושו ע״ש:
בא״ד וי״ל דהכא מיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת כו׳ עכ״ל וליכא לאקשויי לפי זה מאי קא קשיא ליה מההיא דמשקה ט״י כו׳ מאי לאו כו׳ וחמורין מת דאימא דאיירי בשלא יצאו דרך שפופרת ונגעו במת די״ל דא״כ משקין היוצאין מהן נמי משום לתא דנגיעה נגעו בה ומאי קאמר משקין היוצאין כמשקה שנוגע בהן כיון דאידי ואידי משום נגיעה הוא ודו״ק:
תוס׳ ד״ה תנן וכו׳ ונראה דברייתא היא. עי׳ באר שבע פ״א דהוריות סי׳ ל״ז:
ועוד בענין זה, תנן התם [שנינו שם]: כל משקה המת, כל הנוזלים שבגופו, כגון דמעות, או חלב האשה — טהורין, חוץ מדמו; וכל מראה אדמומית שבו, כלומר, נוזל הבא מן המת, אם יש בו מראית דם — מטמאין באהל. ושואלים: ומשקה המת טהורין? ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה] ממה ששנינו: כדין משקה טבול יום, של אדם ביום שטבל לטומאתו, דין משקין היוצאין ממנו כדין משקין שהוא נוגע בהן,
We learned in a baraita elsewhere (Tosefta, Oholot 4:5): All liquids that issue from a corpse, e.g., teardrops or breastmilk, are ritually pure, except for its blood. And all liquids that issue from a corpse that contain a reddish hue of blood impart ritual impurity in a tent. The Gemara asks: But are liquids that issue from a corpse ritually pure? And raise a contradiction from a mishna (Tevul Yom 2:1): With regard to liquids that issue from one who immersed that day, liquids that issue from him have the same status as liquids that he touches.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין פז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין פז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין פז:, רש"י חולין פז:, ראב"ן חולין פז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין פז:, בעל המאור חולין פז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין פז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין פז: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן מלחמות ה' חולין פז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי חולין פז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין פז:, מהרש"א חידושי הלכות חולין פז:, גליון הש"ס לרע"א חולין פז:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין פז:, אסופת מאמרים חולין פז:

Chulin 87b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 87b, Attributed to R. Gershom Chulin 87b, Rashi Chulin 87b, Raavan Chulin 87b, Tosafot Chulin 87b, Baal HaMaor Chulin 87b, Ri MiLunel Chulin 87b, HaHashlamah Chulin 87b, Ramban Milchamot HaShem Chulin 87b, Meiri Chulin 87b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 87b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 87b, Gilyon HaShas Chulin 87b, Steinsaltz Commentary Chulin 87b, Collected Articles Chulin 87b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144