גמרא
פירוש
נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״ב:כ״ז} מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה אמִיּוֹם הַשְׁמִינִי אִין מֵעִיקָּרָא לָא לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי רָמֵי כְּתִיב {ויקרא כ״ב:כ״ז} וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ הָא לַיְלָה חֲזֵי וּכְתִיב מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה אִין לַיְלָה לָא.
הָא כֵּיצַד לַיְלָה לִקְדוּשָּׁה יוֹם לְהַרְצָאָה כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא {שמות כ״ב:כ״ט} כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ לְצֹאנֶךָ.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בְּקׇדָשִׁים מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא.
מֵתִיב רָבָא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ קָדָשִׁים בַּחוּץ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
לילה לקדושה יום להרצאה. אי קשיא יום להרצאה פשיטא למה לי קרא, מביום צוותו את בני ישראל נפקא שכל הקרבנות ביוםא, איכא למימר לומר שאם עלה ירדב, שכל הקרבים בלילה אם עלו לא ירדו, אבל זה מחוסר זמן הוא להרצאה ואם עלה ירדג.
הא דמותיב רבהד אותו ואת בנו קדשים בחוץ ר׳ שמעון אומר שני בלא תעשה וכו׳ משמע לי דמתני׳ היאה דתנן בפ׳ בתרא דזבחיםו אותו ואת בנו ומחוסר זמן ר׳ שמעון אומר הרי זה בלא תעשה שהיה ר׳ שמעון אומר וכו׳, ומההיא מתני׳ פרכינן. וגמ׳ מוסיף עליהז קדשים בחוץ לפירושא בעלמאח. וכן דרך התלמוד להוסיף כן במשניותט. ובדין הוא דלוקמה רב[א] ואמרי לה כדי בשהיה ראשון חולין, אלא ראשון בפנים ושני בחוץ ושניהם קדשים, וראשון חולין ושני קדשים בחוץ, הוא הדין והוא הטעם, הלכך מוקי לה כפשטה בשניהם קדשים, דאותו ואת בנו קתני תרוייהו בקדשים משמע. וכל הךי לישנא דמוסיף גמ׳ קדשים בחוץ וכו׳ לפירושא בעלמא מייתי לה, דאילו מתני׳ לא קתני אלא אחד בפנים ואחד בחוץ.
והא דאמרינן הכא וקשיא לן קדשים בחוץ וכו׳. לאכ מתאמרה בגמרא בשום דוכתא אלא הכא, וגמרא הוות בידא דרבה. וכיוצא בה בפ׳ נגמר הדיןל והוינן בה כיון דאיקטול וכו׳מ, וכן הרבה שלא הוזכר להם מקום עיקר בגמרא, והאמר ר׳ יוחנן דברי הכל אין ערער פחות משנים וכו׳נ.
הא דאמר ר׳ שמעון פרה מטמאה טומאת אוכלים. במס׳ שבועות שמעתיה ושם כתבתיהס כמו שכתובה בתוס׳ חכמי הצרפתים ז״לע.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א מגילה כ, ב.
ב בנדפס בט״ס לא ירד. וראה הוצ׳ הגרשז״ר הערה לב.
ג כן הקשו ותירצו תוד״ה יום ותוס׳ זבחים יב, א ד״ה יום, ועי׳ תוס׳ שם ושם שהוסיפו לתרץ. ועי׳ מנ״ח מצוה קפו, מקדש דוד קדשים סי׳ ד אות א. וע״ע רש״י שבת קלו, א ד״ה הוה אכלינן, מנ״ח מצוה רצג, וגליון הש״ס לרעק״א שם. וראה ספר בריכת המלך (לר״מ סאויצקי) על מנין המצוות לרמב״ם עמ׳ קצ ומ״ש הרי״ד אילן בחידושי הרשב״א הערה 63.
ד לפנינו: רבא. [וכן לעיל ולהלן כ״פ גורס רבה].
ה ראה מהר״ם לעיל פ, א ד״ה ולא מצי למפרך שהוכיח מדברי התוס׳ שאין הקושיה מן המשנה בזבחים, עיי״ש.
ו קיב, ב.
ז בנדפס: ובגמ׳ מוסיף בה.
ח דמתני׳ בשחוטי חוץ קאי (הגרא״ז).
ט כ״כ רבינו בכ״מ בחידושיו, ראה שבועות לז, א ד״ה לא אם אמרת. ב״ב עא, ב ד״ה אלא [אלא ששם כתב: ׳וכן דרכם אף במשניות שבטהרות ובזרעים...׳. וכ״כ תוס׳ בכורות כז, ב ד״ה וכי הזאה]. וכ״כ רבינו שדרכם להוסיף ולשנות בברייתות, ראה ב״מ מח, ב ד״ה ר׳ יהודה, שם קו, ב ד״ה הא דתניא. וראה יד מלאכי כלל ב אות צח, ו״כללי התלמוד בדברי הרמב״ן״ עמ׳ 44.
י בכי״ל: ולהך [ובכי״פ נכתב כן, ונמחק ונכתב עליו ׳וכל הך׳]. ובנדפס: וכל הנך.
כ דברי רבינו הובאו בחידושי הר״ן, עיי״ש.
ל סנהדרין מז, א.
מ אכן, בחידושי הר״ן סנהדרין שם כתב: ׳...ותירץ הרמב״ן שזאת ההוויה של ר׳ יוסף היא אותה שבפ׳ חלק אלא שלא נאמרה כאן בלשונה...׳.
נ כתובות כו, א. וראה רש״י גיטין ט, א: ׳דר׳ יוחנן לא איתפרש היכא׳. וראה תוס׳ שם, כתובות שם וב״ב לב, א ד״ה והאמר. וראה עוד תוס׳ להלן פט, ב ד״ה ואמר.
ס שבועות יא, ב ד״ה ואיכא.
ע רבינו האריך שם בכמה פירושים, וסיים: ׳והפירוש שכתבתי למעלה הוא הנכון בשמועה זו וכך שמעתיה בשם רבותינו הצרפתים ז״ל וכתובה בתוספותם בארוכה׳. וראה תוספות הרא״ש כאן, תוס׳ ב״ק עז, א ד״ה פרה ותוספות רבינו פרץ שם.
הערות
Gemara
Peirush