×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְאֵין קוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף וְדוֹרֵס וְאוֹכֵל טָמֵא אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ טָמֵא תּוֹרִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָן נִקְלָף וְאֵין דּוֹרְסִין וְאוֹכְלִין טְהוֹרִין אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין אָמַר אַבָּיֵי לֹא נֶאֱמַר פֵּירוּשָׁן מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שרק
שרקא(ברכות מד.) יתיב דודבא אפותי׳ ושריק פי׳ מחליק הזבוב ונופל מרוב השמנונית של פירות (זבחים עג:) תנו רבנן איזהו כרכב בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה והכתיב תחת כרכבו וגו׳ א״ר נחמן בר יצחק ב׳ מקומות הוו חד לנוי וחד שלא ישתרקו רגלי כהנים (חולין סא) כל דחביט חיישינן כל דשריק לא חיישינן (בבא קמא ל) רב אשי אמר תבנו וקשו תבן דמשריק (נדה ג) מיא שרקי פירי לא שרקי (נדה כו) ולד דאית ביה חיותא סריך סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיל:
א. [אויס גלעטען.]
נשר – הוזכר בטמאים ודנין בנין אב הימנו דמה נשר מיוחד דאין לו אחד מכל הסימנין הללו וטמא אף כל שאין לו אחד מכל הסימנין הללו מין נשר הוא וטמא אבל עוף שיש בו אחד מכל אלו טהור וכל שכן שנים או שלשה או כולם חוץ מעופות המפורשים בפרשה שגזירת הכתוב הוא שאע״פ שיש בהן סימן טהרה כדאמר לקמן טמאים והאי אף לא מרבי אלא מין נשר דאין עוף טמא בעולם אלא כ״ד האמורין כאן וכדתניא לקמן (דף סג:) לפיכך מנה הכתוב בטמאים ובהנך כ״ד אמרינן דאית בהו בכולהו סימני טהרה חוץ מן הנשר.
תורים – מנה הכתוב לטהרה ומהן אתה דן בנין אב לכולן. ואע״ג דקשיא סיפא לרישא דרישא מכשר אפילו בחד סימן וסיפא לא מכשר עד דאיכא כולהו רישא דוקא וסיפא לקמן מפרש לה.
פירושן – לא נתפרשו הסימנין ממש בתורה אלא מדמנה תורין בטהורין והני איתנהו בהו ומנה נשר בטמאין ובארבעה סימנין הללו הן חלוקין ש״מ הן הן סימני טהרה.
מה נשר מיוחד כו׳ אף כל כיוצא בו טמא – פירש רש״י דהאי אף כל לא מרבינן אלא מין נשר שאין עוף טמא בעולם אלא כ״ד האמורין בתורה כדקתני לקמן (סג:) לפיכך מנה הכתוב בטמאין והנך כ״ד האמורין דאיכא בכולהו סימן טהרה חוץ מן הנשר ואין זה ראיה דדילמא ה״ק לפיכך מנה הכתוב בטמאים משום דעל ידי כ״ד אלו וסימניהון נוכל להכיר כל הטמא שבעולם אבל אם היה בא למנות בטהורים היה צריך למנות יותר וכן כי קאמר ולעופות אין מספר ופריך עופות טמאין כ״ד נינהו אלא לעופות טהורין אין מספר התם בעי למימר אין מספר שנוכל להכיר על ידיהם כל האחרים ומשני דאין מספר לטהורים קאמר ושפיר קא מרבה הכא אפילו שאר מינין שאינן מין נשר.
כל עוף הדורס טמא – וא״ת והיכי קים להו לרבנן הך מילתא וכי קניגי או בליסטרי היו שבדקו כל העופות טהורים ואין שום עוף טהור דורס הא אמר לקמן (דף סג:) דלעופות טהורים אין מספר ואי הלכה למשה מסיני הוא א״כ ל״ל דכתב רחמנא פרס ועזניה תרוייהו לא לכתוב אותו שדורס דממה נפשך חד מינייהו דורס שאין בכל אחד אלא חד סימן של טהרה ואותו שבזה אינו בזה כדמוכח בגמרא וי״ל דשמא קבלה היתה מימות נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס אבל בשסועה לא שייך למימר הכי דאין זה מין בפני עצמו אלא ולד בהמה כדאיתא בהמפלת (נדה דף כד.).
הדורס – פי׳ בקונטרס שאוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל וקשה לר״ת דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש ר״ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) המשיא את בתו לע״ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שתמות אף ע״ה מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס וכן בסוף פ״ק דב״ק (דף טז:) ארי בר״ה דרס ואכל פטור פירוש מחיים דהיינו אורחיה והוי שן טרף ואכל חייב פירוש לאחר מיתה דלאו היינו אורחיה והוי ליה קרן ופריך והא כתיב ארי טורף בדי גורותיו ומשני בשביל גורותיו שהן קטנים דרכו להמית ומחנק ללבאותיו בשביל לבאותיו.
כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור – בגמרא קתני בברייתא ר״ג אומר כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור ופי׳ שם בקונטרס דארישא סמיך דתני כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס טהור ואתא למימר רבן גמליאל ואם אינו דורס ויש לו עוד שלשה סימנין בידוע שהוא טהור ואין לשון הברייתא משמע כן ומפרש ר״ת כיון שיש לו ג׳ סימנין הללו של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור וא״צ לבדוק בסימן של דריסה ויש ללמוד מתוך כך דהא דאמר לקמן בגמרא דג׳ סימנין הדרי בכולהו פי׳ בי״ט עופות ע״כ חד מינייהו אינו דורס דאי יש להם אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף א״כ אינן דורסין ויש להם ארבע סימני טהרה אלא אינו דורס חד מינייהו מהתלת וכן יש לדקדק מדקאמר בגמרא עוף הבא בב׳ סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מאותן שני סימנים אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדצריך להכיר עורב אלמא עורב לאו דורס ושני סימני טהרה של עורב הדרי בכולהו י״ט עופות דסימן הרביעי דליתיה בי״ט עופות ליתיה אלא או בפרס או בעזניה כדמוכח בגמרא וא״ת ולמה ליה למנקט הכא כל ג׳ סימני טהרה בתרי מינייהו היה יכול לומר בידוע שהוא טהור כגון באותו סימן דליתיה בי״ט עופות וסימן אחר עמו דתו ליכא לספוקי בשום עוף טמא דנשר לית ליה שום סימן טהרה ופרס ועזניה לית להו אלא חד ועורב וי״ט עופות לית בהו אותן תרי סימני טהרה אלא חד מינייהו וכי תימא דלא הוי ידעינן מאי נינהו אותן סימני טהרה דליתיה בי״ט עופות והלא היו מכירין שלך כדאמר רבי יוחנן לדידי חזי לי שלך וכו׳ לדידי חזי לי רחם ועביד שרקרק וכן התנשמת שהיא באות שבעופות ובפרק המפלת (נדה דף כג:) קריא וקיפופא דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם והיינו כוס וינשוף והואיל ומכירין אותן ליבדקו בהן והיו יכולין להתיר עוף הבא לפנינו באותו סימן רביעי שאין בכולן סימן אחר עמו דהשתא ליכא לספוקי בשום עוף טמא וכן עורב היו מכירין כדאמר בפ׳ מפנין (שבת קכח.) מטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים ומפרש התם דכל ישראל בני מלכים הם ולקמן לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ובפרק השולח (גיטין דף מה.) אמרינן דאתא עורב ואמר עיליש ברח ובסוף פרק במה אשה (שבת דף סז:) האומר לעורב צרח וא״כ לבדקו שני סימני טהרה דעורב ובאותן שני סימני טהרה דליתנהו בעורב ליתכשרו כולהו עופות וגם מתוך ההלכה יש קצת לברר מדקאמר בגמרא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותה מפני שיש לה זפק וגבי סנונית לבנה קאמר והלא אנשי גליל אוכלין אותה מפני שקורקבנו נקלף אלמא הנהו ב׳ ליתנהו בעורב וכי תימא דמתניתין לאו כל שלשה סימני טהרה בעיא אלא או או קתני וארישא קאי דקתני כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס ויש לו אצבע יתירה או זפק או קורקבנו נקלף טהור אי אפשר לומר כן כלל שהרי הוכחתי דחד משני סימני טהרה של עורב היינו אינו דורס א״כ באינו דורס ובאידך חד סימן דבעורב היכי אכלי להו ניחוש דלמא עורב הוא ונראה לפרש דכל עיקר משנתנו לא באת אלא לאשמועינן ד׳ סימנין של טהרה וממילא ידעינן דבהנך סימני טהרה דליתנהו בעורב מחזקינן ליה בטהורה.
לא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים – פי׳ בקונטרס מדמנה תורין בטהורין והנהו איתנהו בהו ומנה נשר בטמאין ובארבעה סימנין הללו הם חלוקין ש״מ הן הם סימני טהרה וקשה לפי׳ דקאמר בסמוך ונילף מפרס ועזניה א״כ נשר דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה חד לא אכלינן דלית ליה כלל מבעיא הא איצטריך נשר לאורויי לן סימני טהרה ומיהו מפרס ומעזניה לחודייהו הוה ידעי דבכל מה שפרס חלוק מתורין הייתי עושה סימן טהרה וכל מה שעזניה חלוק מתורין הייתי עושה סימן טהרה ובין שניהם הם חלוקין מתורין מכל ד׳ סימנין אבל קשה מתורין דקאמר דלא אצטריך למכתב אלא לקרבן הא צריכי למכתב משום דמינייהו ילפינן סימן טהרה ועוד אי לא כתיבי תורין ה״א איפכא דד׳ סימני טהרה דהשתא ג׳ מהם יהו סימני טומאה שיהו בי״ט עופות ד׳ סימני טומאה ובנשר חד ומיהו הכי לא הוה מצי למימר דהא פרס ועזניה ההוא דאית ביה סימנא דלא הדר בכולהו לא יהא בו שום סימן טומאה שהוא ממש איפכא מי״ט עופות אבל היינו יכולין לעשות כל סימני עורב סימני טומאה ונראה לפרש דס״ד שיש שום תורין מיותר לאורויי לן סימני טהרה לכך פריך ההוא תורין למה לי דלאורויי לן סימני טהרה זה הייתי יודע מתורין דאתא לגופיה ומנשר ומשני דאין שום תורין מיותר וכולהו אתו לקרבן.
מתני׳: סימני העוף לא נאמרו. מפרש בגמרא שלא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים, שחקרו ומצאו ההפרש שיש בין נשר שמנה הכתוב בטמאין ובין תורין שמנה הכתוב בטהורים ונמצאו מוחלקין בארבעה סימנין אלו.
תוס׳ בד״ה כל שיש כו׳ קתני בברייתא רשב״ג אומר כל שיש לו אצבע כו׳ כצ״ל:
בא״ד פי׳ בי״ט עופות ע״כ כו׳. נ״ב בעלי התוס׳ בעל כרחן גורסין לקמן י״ט עופות והיינו מאחר שהזרזיר הוא בכלל כ״ד עופות הטמאים והזרזיר הוא מין עורב כדלקמן א״כ הסברא נותנת שיש לו ב׳ סימנים כמו עורב וא״כ [לא] נשארו אלא י״ט עופות שיש להם ג׳ סימני טהרה כו׳ ודו״ק:
בא״ד שהיא באות שבעופות כו׳ כצ״ל:
תד״ה כל עוף הדורס טמא וא״ת כו׳ ואי הל״מ הוא א״כ ל״ל דכתב רחמנא פרס ועזניה עכ״ל אבל מהא דאצטריך נשר לטמא כל שיש בו ד׳ סימנים לא קשיא להו ל״ל כיון דבכלל הד׳ סימנים הוא שהוא דורס והוה הל״מ שהוא טמא דיש לומר דאצטריך נשר לטהר כל עוף שאין בו א׳ מכל ד׳ סימנים אלו ואין להקשות א״כ כיון דכל הדורס טמא ע״כ האי כללא ליתא דהא אם היה דורס לחוד טמא אף שיש בו ג׳ סימני טהרה די״ל לשיטת התוס׳ דליכא עוף טהור חוץ מכ״ד עופות שהוא דורס ויש בו א׳ מסימני טהרה וצ״ע בזה לקמן ודו״ק:
בד״ה כל שיש לו אצבע כו׳ ובאותן ב׳ סימני טהרה דליתנהו בעורב לתכשרו כו׳ עכ״ל פי׳ דאף אם לא נדע הי ניהו סימן החדש דליתא בי״ט עופות מ״מ בהנהו ב׳ סימני טהרה דליתנהו בעורב דחד מהן הוא סימן החדש לתכשרו דהא ליכא לספוקי לא בי״ט עופות ובעורב דלית בהו סימן החדש ולא בפרס ועזניה דלית בהו אלא חד סימן טהרה ומיהו הא לא קשיא להו למיתני דבחד סימן טהרה דליתיה בעורב ועוד סימן טהרה אחר דעמו לתכשרו דאם כן הוה צריך לבדוק גם אחר סימני טומאה דאל״כ יש לספק בשאר י״ט עופות שיש בהם ג׳ סימני טהרה ומה לי דתני דבדק בג׳ סימני טהרה או דבדק אחר ב׳ סימני טהרה ובדק גם בסימני טומאה אבל בב׳ סימני טהרה דליתנהו בעורב ניחא דלא הוה צריך למבדק כלל אחר סימני טומאה ודו״ק:
בא״ד דהדרי בכולהו פי׳ בי״ט עופות כו׳ עכ״ל וכ״כ בכולה שמעתין והיינו משום דשאר עופות דאית בהו ג׳ ג׳ סימנין י״ט הוו ט״ז כתיבי בהדיא וג׳ למינה הרי י״ט ועורב ולמינו דכתיב גביה יש בכ״א ב׳ סימנין הרי כ״א ובפרס ועזניה אית בהו סימן אחד הרי כ״ג ובנשר לית ביה כלל הרי כ״ד כדלקמן בשמעתין:
בד״ה לא נאמר פירושן כו׳ אבל קשה מתורין כו׳ ועוד אי לא כתיבי תורין ה״א איפכא כו׳ אבל היינו יכולין לעשות כל סימני עורב כו׳ עכ״ל פי׳ דקשה מתורין דאצטריך ליה דלא ידעינן כלל סימני טהרה וטומאה אלא ממה שהתורים חלוקים מנשר כנראה מפרש״י ועוד אף אם נאמר דא״נ לאו חילוק סימני טהרה מטומאה ידעינן שפיר סימני טומאה מ״מ הא איכא למימר איפכא כו׳ וה״ה דהמ״ל דהיינו יכולין לעשות כל סימני פרס או עזניה ההוא דאית ביה סימנא דהדר בכולהו סימני טומאה מיהו סימני פרס או עזניה ההוא דלית ביה סימנ׳ דהדר בכולהו ודאי דלא היינו יכולים לעשות כל סימני טומאה דא״כ בי״ט עופות לא הוה שום סימן טומאה שהי״ט עופות הם ממש איפכא מפרס או עזניה דאית ביה סימן החדש ודו״ק:
מה נשר שנזכר בכתוב הוא מיוחד במה שאין לו אצבע יתרה, ואין לו זפק, ואין קורקבנו נקלף, והוא דורס ואוכלטמא, אף כל כיוצא בו שיש בו ארבע סימנים אלה — טמא. ומצד אחר, מה תורין (ובני יונה) שיש להן אצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף, ואין דורסין ואוכליןטהורין, שהרי נבחרו להקרבה על גבי המזבח (ויקרא א, יד), אף כל כיוצא בהן, שיש בהם ארבעה סימנים אלה — טהורין. ואם כן, כיצד שנינו במשנה שסימני העוף לא נאמרו מן התורה? אמר אביי, כך צריך להבין את לשון המשנה: סימני העוף לא נאמר פירושן, כלומר, לא נתפרש מה הם מדברי תורה, אלא מדברי סופרים, שהם פירשו את הסימנים.
Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְנֶשֶׁר נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד תֵּיכוֹל.

Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.
רש״יבעל המאוררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עוף הבא לפנינו בסימן אחד – של טהרה טהור וכל שכן אם בא בשנים או שלשה ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה הכתובים.
והא דתני ר׳ חייא (דף סא.), עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר – בבקי בהם ובשמותיהם ובסימן כל דהו קאמר, אף על פי שהוא דורס, שהרי מ״מ אינו דומה לנשר. והא דתנן (דף נט.) כל עוף הדורס טמא, לאו כללא הוא, ואין למדים מן הכללות אפי׳ במקום שנאמר בהם חוץ (עיין עירובין כז.), אלא חששא בעלמא הוא למי שאינו בקי בהם ובשמותיהם, מפני שרוב עופות טמאים הם דורסים. והא נמי דתנן (דף נט.), כל שיש בו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור, והוא שאינו דורס. אף על פי שהוא כאילו ראוי ללמוד ממנו, למי שאינו בקי בהן ובשמותיהם איתניא. ומה שאמרנו על הכלל הזה האחרון, שהוא כאילו ראוי ללמוד ממנו ולא גזרנו עליו בפירוש, [שהוא ראוי]⁠1 ללמוד ממנו מפני הסימן הרביעי של טהרה, שאינו דורס, שלא הוזכר בתוך הכלל הזה בפירוש במשנתנו אלא שאנו מפרשים אותו כך.
והא נמי דאמר אמימר (דף סב.), הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והני מילי בדלא דריס, למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן. שאם ראינו אותו העוף שהוא דורס, אף על פי שיש לו סימן אחד של טהרה איכא לספוקיה או בפרס או בעזניה, בההוא חד מינייהו דדריס. ואף על גב דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, הדריסה שהיא מצויה בעופות טמאין ואינה מצויה בטהורין היא מלמדת ומוכחת עליו דמעקר עקר ואתא ליה לישוב.
אבל אם יש לו סימן אחד של טהרה מאצבע או מזפק או מקורקבן, ולא ראינוהו שדרס, אין חוששין לו לטומאה. דמאי אמרת, דלמא משאר עופות טמאין הוא. שאר עופות טמאין אית להו תלתא, והא לית ליה אלא חד. אי נמי, כדמצרפת בהדיה סימן של דריסה, שאינו דורס, אכתי תרי סימני הוויין. ולעורב ליכא למיחש, שהעורב הוא דורס, וזה אם שני סימנין יש לו הרי אינו דורס. ואי אמרת, דלמא דורס הוא ולית ליה אלא חד סימן טהרה, ומפרס או מעזניה הוא, מחד מינייהו דדריס, כל כמה דלא חזינן ליה דדריס לא חיישינן, משום דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב. ובהא איפליגו רב נחמן ואמימר (שם), דרב נחמן חייש לפרס ועזניה, ואמימר לא חייש להו משום דלא שכיחי בישוב.
והא דאמר רב אסי (דף סב:), שמנה ספיקות הן, למי שהיה בקי בהן ובשמותיהן. ולא היה לשמנה עופות ההן סימן טהרה אלא קליפת הקורקבן בסכין. אם קליפה היא, הרי עוף הבא בסימן אחד טהור למי שהוא בקי בהן ובשמותיהן, ואם אינה קליפה, אין בקיאות מועילה במקום שאין סימן טהרה כלל, כי בידוע שהוא ממין נשר.
זו היא דעת חכמי הדור שלפנינו. והם היו מפרשים (עיין דף סא:): מכדי, עשרים וארבעה עופות טמאים הם. וארבעה סימני טהרה - תלתא הוויין בכולהו. כלומר, תלתא תלתא בכל חד וחד מעשרים עופות טמאים, שאין במנינן נשר ועורב ופרס ועזניה. וכיון דליכא מאן דלא דריס, אלא או פרס ועזניה, ושאר עופות טמאין הן כולם דורסין ואית להו תלתא סימני טהרה, בידוע שיש להם אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף, חוץ מנשר דלית ליה כלל ועורב דלית ליה אלא תרי.
והדרך השנית על דעת כת ה״ר משה בר׳ יוסף ז״ל וישיבתו. והוא גם הוא היה מפרש כי כל כ״ד עופות טמאין [כולן הן דורסין, חוץ מפרס או עזניה, אבל היה אומר כי כל עופות טמאין],⁠2 חוץ מנשר ועורב, אין להם אלא סימן אחד של טהרה לכל אחד ואחד. והיה מביא ראיה מן הנץ, שלועזין לו אישפארוי״ר בלע״ז, שאין לו סימן טהרה אלא אצבע יתירה בלבד. והוא היה גורס (בדף סא:), תלתא הדרי בכולהו, כלומר, סימן של האצבע והזפק והקורקבן כולן חוזרין חלילה בכל שאר עופות טמאין, כל עוף ועוף בסימן אחד מהן. וסימן של הדריסה, שאינו דורס, ליתיה אלא או בפרס או בעזניה, ודאיתיה בהאי ליתא בהאי. ולא היה גורס (עיין דף סא.): א״כ, שאר עופות טמאין למה לי, ונילף משאר עופות טמאים. אלא כך היה גורס: ונילף מתורים. א״כ, עורב דכתב רחמנא למה לי. השתא דאית ליה תלתא אמרת לא, דלית ליה אלא תרי מבעיא. ונילף מעורב. א״כ, פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי. השתא, דאית ליה תרי אמרת לא, דלית ליה אלא חד מבעיא.
והא דתני ר׳ חייא (דף סא.), עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר, בשהוא בקי בהן ובשמותיהן. ואילו היה העוף נמצא בסימן כל דהו, ה״נ דמשתרי למי שבקי בהן ובשמותיהן והוא מכיר בזה הבא לידו שאינו מהן. אלא שלא היה ולא נברא שום עוף טהור בעולם בסימן אחד של טהרה אלא שאינו דורס. וזהו שפי׳ אמימר בסוף השמועה (דף סב.): הלכתא, עוף הבא בסימן אחד טהור, וה״מ בדלא דריס. כלומר, שזה סימן טהרה שלו הוא שאינו דורס, ואנו יודעים ומכירים שאינו דורס, הרי הוא טהור אפי׳ למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן. דמאי אמרת. דילמא משאר עופות טמאין הוא. הרי כולם דורסים וזה אנו יודעין בו שאינו דורס. ואי משום פרס או עזניה, לא חיישינן להו משום דלא שכיחי בישוב.
וכן הוי יודע שאין שום עוף דורס אלא מכ״ד עופות טמאים. והכללות השנויין במשנתנו כללים גדולים וחזקים ושרירים וקיימים הם, אף למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן. ולא אמרי׳ בכי הא, אין למדין מן הכללות. שהרי לסימנים נאמרו ואם אינן כללות הראויין ללמוד מהן אינן סימנין. וכיון שנאמרו לסימנין, אנו למדין מהן כי כל עוף הדורס טמא, שאין שום עוף טהור דורס וכל שדורס בידוע שהוא טמא ולוקין עליו, כדמפרש רשב״ג3 בברייתא (דף סה.). וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף, בידוע שהוא טהור. כלומר, שאין אתה צריך לחזור אם הוא דורס, כי בידוע שאינו דורס ואין לחוש לו לפי שכל ד׳ סימני טהרה יש לו.
ושמנה ספיקות דרב אסי (עיין דף סב:), למי שלא היה בקי בהן ובשמותיהן. ולא היו אותן שמנה ספיקות דורסים, והוו שכיחי בדוכתא דשכיחי פרס ועזניה. ואי הוה קורקבנן נקלף ביד היו שני סימנין וליכא למיחש למידי, דהא עורב דורס הוא. וה״ה אם היו מוצאין בהן סימן אחד4 חוץ מן הדריסה. והאי דקאמר, כולהו עופות טהורין קורקבנן נקלף, כלומר, קליפת הקורקבן הוא אחד מארבעה סימני טהרה.
והא דאמר אמימר (דף סג.), שקטנאי5 ובטנאי אוכלין בדוכתא דלא שכיחי פרס ועזניה, ה״ה לשמנה ספיקות של רב אסי, אלא שדברו חכמים בהווה, מר כי אתריה ומר כי אתריה. או שמא שמנה ספיקות דרב אסי אינן נמצאין כלל אלא במקום שפרס ועזניה מצויין בו ומש״ה שבקינהו אמימר.
זו דעת הר׳ משה בר׳ יוסף ז״ל. והוא הרב המובהק שלנו ועליו היינו סומכין מפני שהצעת המשנה והשמועות כולן נכוחות וברורות כדבריו. אלא שקשה לנו זה שנמצא ברוב הספרים ובספרי הגאונים ז״ל: א״כ, שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי. ונילף משאר עופות טמאין וכו׳. דאלמא, שאר עופות טמאים אית להו תלתא תלתא סימני טהרה לכל חד וחד, ולדברי הרב ז״ל כל עוף הבא בשלשה סימני טהרה טהור הוא ואין לחוש לו.
ודע לך באמת בלא ספק שאין בכל כ״ד עופות מי שאין לו סימן טהרה כלל אלא נשר בלבד. דא״כ, הוו להו שני כתובין הבאין כאחד. גם אין בהן שיש לו שני סימנין אלא עורב ומינו, מדאמר רב נחמן (דף סא:סב.), עוף הבא בשני סימנין טהור, והוא שיכיר עורב ומינו. אבל עוף הבא בסימן אחד של טהרה בלבד, אפשר שיהיו בהם חוץ מפרס ועזניה, ולא תפסו רבותינו פרס ועזניה אלא משום דחד מינייהו אית ביה סימן של טהרה לבדו דליתיה בשארא כולהו, דהכי גמירי לה, והוא סימן [שאינו דורס].⁠6 והרבה מרבותינו שלא היו בקיאין בהן ובשמותיהן. וזה הכלל שמסרתי לך עכשיו אין בו ספק לדברי הכל.
והדרך השלישית על דעת כת ה״ר יעקב ז״ל וישיבתו. שהוא סומך על הכללות השנוים במשנה ובברייתא כדעת ה״ר משה ז״ל, אלא שהוא מקיים גירסת ספרי הגאונים ז״ל, שהם גורסין (דף סא.): א״כ שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי. כי כל עופות טמאין יש להן שלשה סימני טהרה לכל אחד ואחד, חוץ מנשר ועורב ופרס ועזניה⁠[, וכולן אינן דורסין, חוץ מנשר ועורב ופרס ועזניה].⁠7 זהו יסוד פירושו במשנה ובגמ׳.
והנה העתקתי מה שמצאתי כתוב על שמו מכתב ידו, בספר הישר שלו:
נראה בעיני, מדתנן (דף נט.), כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף טהור, ואאינו דורס קאי, כדמוכח רשב״ג8 בגמ׳ (דף סה.), דאמר, בידוע שהוא טהור וכל הדורס בידוע שהוא טמא, והוא תנא דמתני׳, שמעינן מינה דכל כ״ד9 עופות אינן דורסין. שאם היה אחד מהם דורס, היכי קתני במתני׳ ובברייתא שהוא טהור ביש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף. הא איכא [בכ״א עופות]⁠10 שדורס, וא״כ, יש לו הנך שלשה סימני טהרה [וטמאה].⁠11 דכ״ד עופות טמאים הם. וארבעה סימני טומאה הוויין בנשר, בפרס ועזניה שלשה סימני טומאה, בעורב שני סימני טומאה, בכ״א12 עופות סימן אחד טמא. ותלתא סימני טומאה13 הדרי בכולהו. ועל כרחין כל כ״א עופות אינן דורסין, כדפרישית.
והכי פירושה דברייתא (עיין דף סה.), דהיא פירושה דמתני׳ (דף נט.): כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור. דפשיטא לן שאינו דורס. ומין תורים או שאר עופות טהורים שיש להם ארבעה סימני טהרה הן. ועוף הדורס, בידוע שהוא טמא. שבודאי ישנו או ממין עורב, ויש לו עוד סימן אחד של טומאה, או ממין פרס או ממין עזניה ויש לו עוד שני סימני טומאה, או ממין נשר ויש לו עוד שלשה סימני טומאה. אבל בכ״א עופות ליכא לספוקי, דאין אחד מהם דורס, כדפרישית.
והא דתני ר׳ חייא (דף סא.), עוף הבא בסימן אחד טהור, ה״ק: עוף שאינו דורס טהור, ובלבד שיהיו לו שלשה סימני טהרה. כדאמר רב נחמן לקמן (סוף דף סא:): היה בקי בהן ובשמותיהן, עוף הבא בסימן אחד טהור. לא היה בקי בשמותיהן, עוף הבא בסימן אחד טמא, בשני סימנין טהור, ובלבד שיכיר עורב ומינו. ובדין הוא דהוה ליה למימר ברישא, ובלבד14 שיכיר פרס ועזניה, אבל לא חש לדקדק כולי האי כיון דלא שכיחי. ואמימר, דפסק (דף סב.), הלכתא - בעוף הבא בסימן אחד טהור - לית ליה דרב נחמן. ולפי שהוא סיומא דשמעתא, פירש התלמוד, והני מילי דלא דריס. כלומר, עוף הבא בסימן אחד שאנו אומרים טהור, אותו סימן אחד הוא שאינו דורס. דליכא לספוקי אלא או דפרס או דעזניה, ואינהו לא שכיחי ביישוב.
ותרנגולא15 דאגמא (עיין דף סב:) דחזיוה דדרסה ואכלה, סימן אחד של טומאה היה לה. שכיון שדורסת אי אפשר שיהיו לה שלשה סימני טהרה, כדפרישית במלתיה דרשב״ג. ואלמלא דחזיוה16 דדרסה, היתה נאכלת במסורת. שהיו נוהגים לומר, אינה מכ״א עופות טמאין שיש להם ג׳ סימני טהרה כמותה.
והא דאמר ר׳ יצחק (דף סג:), עוף טהור נאכל במסורת, היינו בעוף שיש לו סימן אחד של טומאה [ואינו דורס].⁠17 והיכא דאית ליה שלשה סימני טומאה ואינו דורס, אינו צריך מסורת. דהא ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי, כדפסיק אמימר הלכתא.
ושמונה ספיקות דאמרי׳, כל עופות טהורים קורקבנן נקלף והני מיקלפי קרקבנייהו בסכין, צריך לפרש שלא היו דורסין ואצבע יתירה היתה להם וזפק. ואם היה קורקבנן נקלף ביד היו טהורין, כמין תורים ושאר עופות טהורין שיש להם ארבעה סימני טהרה. וכיון שאין קרקבנן נקלף אלא בסכין, יש לומר שהיו מכ״א עופות טמאין או ממיניהם, שאין להן אלא סימן אחד של טומאה. ומסורת לא היה להם על ספיקות הללו, אלא מטעם ארבעה סימני טהרה היו מתירין אותן, שאותן אינן צריכין מסורת. הלכך, שמעינן מהני שמעתתא דהיכא דאיכא ד׳ סימני טהרה לית דינא ולית דיינא שהוא טהור ואין צריך מסורת.
והיכא דאיכא נמי שלשה סימני טומאה ואינו דורס, טהור, ואינו צריך מסורת. דפרס ועזניה לא שכיחי ביישוב. דאע״ג דבחד מינייהו איכא לספוקי, לא חיישינן לה כיון דלא שכיחי ביישוב. והיכא דאיכא נמי אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף, אין צריך מסורת דודאי אינו דורס, כדפרישית. והיכא דדריס לא מהניא מסורת, דא״א בלא סימן אחד של טומאה או שנים או שלשה, כדפרישית.
ודורס ואוכל דקתני, היינו דורס ואוכל עוף חי18 כיוצא בו או פחות ממנו או גדול ממנו, כדאמרי׳ גבי ארי, שדורס ואוכל או פחות ממנו או גדול ממנו ואינו הורג תחלה. וראיות הרבה יש דאורחיה דארי למדרס ולא למיטרף, כדאמרי׳ בסוף ארבעה אבות נזיקין (בבא קמא טז:): אמר שמואל: ארי ברה״ר. דרס ואכל, פטור. טרף ואכל, חייב. דרס ואכל, פטור, דאורחיה למדרס ולמיכל. ובמסקנא פריך: למימרא דלטרוף לאו אורחיה הוא. והא כתיב (נחום ב, יג), אריה טורף בדי גורותיו וכו׳, כדאיתא התם. הרי אנו רואין דאורחיה דארי למדרס ולמיכל כשהוא חי. אבל אכילת זבובים שקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה בהכי דורס ואוכל ולא מספקינן דלמא דריס.
שאין נראה לי מה שפסק רבינו שלמה ז״ל לספוקי בדריסה וגם אין לשון דריסה כפירושו. ומנהג הדורסים יש לברר, כמו שעושים האשטו״ר ופלקו״ן בלע״ז, שדורסין ואוכלין חיין. ולפי פירושו נץ דקרא לאו היינו האשטו״ר ופלקו״ן, שהרי הוא מן העופות המנויין שאין דורסין, כדפרישית, ואנו רואין שהם דורסין ואוכלין. וגם ממין נשר אינן,⁠19 שהרי יש לו אצבע יתירה. אבל יש לומר שמין האשטו״ר והפלקו״ן מין עורב, כמו סנונית לבנה לר׳ אליעזר וזרזיר (עיין דף סב.), שהן מין עורב, אבל נץ דקרא לא דריס.
והא דאמרי׳ בהאי פירקא (דף מב.) דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס, אינה דומה דריסה דהכא כדריסה דהתם. דדריסה דהתם להטיל ארס, וכן כל עוף טמא יש לו ארס וזיהרא. אבל דריסה דהכא, דורס ואוכל חי. תדע, דאמרי׳ לעיל דדריס להטיל ארס, ובבבא קמא אמרי׳ בפ׳ כיצד20 (דף טז:) דלא דריס ואכיל אלא טורף ואוכל. ותו אמרי׳ בבבא מציעא (דף צג:): רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא ארי ודרס ובא זאב וטרף. כלומר, טרף ואכל.
ואל תתמה על מה שהורגלו לקרוא לנץ אוסתו״ר, כי לפי טעותם הרגילו כמו שהרגילו לקרוא לנשר אגיל״א, והיא יש לה אצבע יתירה ונשר אין לו. וכן קורין לקורא קוגו״ל, ואינו, דא״כ הוה ליה טהור, כדאמרי׳ גבי שילוח הקן (דף קלח: וקמ:), דאינו נוהג אלא בטהור.
כך נראו כל השמועות, ולא כפי׳ ר״ח ז״ל ולא כפי׳ רבינו שלמה ז״ל.
אלו דברי ה״ר יעקב ז״ל.
ואל תטעה במה שכתב תלתא סימני טומאה הדרי בכולהו, לומר שזה לשון הגמ׳. שאין לשון הגמ׳ אלא על תלתא סימני טהרה, וזה שאמר תלתא סימני טומאה דברי עצמו הם, ותפס לעצמו לישנא דגמ׳. שאפי׳ מי שאומר כי שלשה סימני טהרה יש בכל עשרים עופות טמאים, בכל אחד ואחד מהם, אין לשון תלתא הדרי בכולהו קשה עליו, מפני שיש מקצתו משלשה סימני טהרה אלו בעורב או בפרס או בעזניה, ואינן נקבצין שלשתן אלא בעשרים עופות. לפיכך יכול הוא לגרוס, תלתא הדרי בכולהו.
ויש מבעלי סברא זו מי שגורס לרווחא דמלתא, תלתא הוויין בכולהו, כלומר, בעשרים עופות טמאין, וכמו שפירשתי לך על דרך הכת הראשונה מן החכמים.
וכתבתי לך שלשה דרכים אלו שנחלקו בהם חכמי הדורות, להגדיל תורה. ומדברי כולן נלמוד כי כל עוף שיש בו סימן אחד, שאינו דורס, והשני, כל שהוא, טהור הוא לדברי הכל ואין בו שום ספק לדעת כל החכמים. ושלשה הפירושים שכתבנו כולם נכוחים למבין לפרש בהם ההלכה, אבל לעשות בהם מעשה הדעת מכרעת כדברי ה״ר יעקב ז״ל.
וכן זה שכתב שהקורא אינו קוגו״ל, כמו שמפרשים בו הרבה אנשים, זה ברור הוא בלי ספק. וכן פירשו חכמי ספרד כי הקורא הוא עוף שקורין לו פירדי״ן, והוא טהור. והקאת, שהוא אחד מכ״ד עופות טמאין, הוא קוגו״ל והוא הקי״ק בלשון רבותינו. ולפי שרבו הפירושים והדעות בהלכה זו, יש לנו להזהר בעוף הבא בשני סימנין, מין דירקתי כריסא, לסלוקי נפשין מספק מין עורב, שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק על הפירושים שפירשנו.
ונהגו בני דורנו לסמוך בסימן השני על קורקבן נקלף ביד, ע״פ הגאונים ז״ל. וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין פוט״א, כמו שיש לאווז, אין להסתפק בדריסתו כי בידוע שאינו דורס.
וזה שדקדק ה״ר שלמה ז״ל מן הברייתא דקתני, והלא אנשי כפר תמרתא היו אוכלין את הזרזיר מפני שיש לו זפק ואנשי גליל העליון היו אוכלין את הסנונית מפני שקורקבנה נקלף, דאלמא אין שני סימנין הללו מאותן שני סימני טהרה המצויין בעורב, לא נראה לנו כדבריו ודברי שגגה הן. שאם היה כדבריו נמצא עורב שאינו דורס ויש לו אצבע יתירה, והוא אמר בפירושו שהעורב דורס. גם לדברי כל החכמים משלשה כתות שהזכרנו העורב דורס הוא.
וכן הרב ר׳ יעקב ז״ל אומר שהאוסתו״ר והפלקו״ן מין עורב. וזה הוא הקשה שבדבריו. ואל תתמה, כי יש לפרש לשון עורב, המין המתערב עם בני אדם, שהוא עף לידו, ולא כדברי המפרשים שפירשוהו מלשון ערב, מפני שמצאו, שחורות כעורב.
ומה שהיו אנשי כפר תמרתא ואנשי גליל אוכלין לפי המסורת שהיה בידם ממנהג אבותיהם, שרוב העופות הטהורין המצויין בכפר תמרתא היו מאותן שיש להם זפק ורוב העופות הטהורין שבגליל היו מאותן שקורקבנן נקלף. וקי״ל עוף טהור נאכל במסורת ולא הביאו חכמים ראיה מסימניהם אלא מאכילתן בלבד. ולפי דרכם, הביאו הסימנין שהיו נוהגין לאוכלן בהם מפני המסורת שהיתה בידם מאבותיהם על רוב העופות המצויין במקומותיהן. והאל יצילנו מכל מכשול ועון. אמן.
1. נלדצ״ל: היינו שראוי
2. הוסף ע״פ כתי״ס
3. גירסתנו: רבן גמליאל
4. נלדצ״ל: אחר
5. גירסתנו: שקנאי
6. כך בכתי״ו. בדפ״ר: של טהרה
7. כ״ז אינו בכתי״ס.
8. נדצ״ל: מדברי רשב״ג. וגירסתנו: רבן גמליאל.
9. בספר הישר: כ״א. וכן נראה נכון.
10. כך בכתי״ו ובספר הישר.
11. הוסף מספר הישר.
12. כך בכתי״ס ובספר הישר.
13. נדצ״ל: טהרה.
14. נדצ״ל: טהור ובלבד וכו׳. ועיין בתד״ה בסימן (דף סב.).
15. לפי גירסתנו צ״ל: תרנגולתא.
16. כך בכתי״ס ובספר הישר.
17. הוסף ע״פ ספר הישר.
18. הוסף ע״פ ספר הישר.
19. נדצ״ל: אינו. וכן הוא בספר הישר.
20. צ״ל: ארבע אבות.
אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא שאין לך בכל הטהורין דורס לעולם. ופירש רש״י ז״ל שמניח רגלו על המאכל בשעה שהוא אוכל כדי שלא ינוד האוכל ויבא כולו לפיו. ורבינו תם ז״ל פירש שדורס ואוכל והוא שדרכו לדרוס ולאכול חי וכדאמר בבבא קמא (בבא קמא טז:) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור. פירוש משום שדרכו בכך והוי ליה תולדה דשן ברשות הרבים דפטור, טרף ואכל חייב דלאו דרכיה למיטרף ולמיכל ואינן כעין דורס דקתני לעיל (בבלי חולין מב.) במתניתין דרוסת הנץ ודרוסת הגס. דהתם פירושו שמטילין ארס, וכן כל עוף טמא יש לו ארס וזיהרא, ודריסה דהכא דורס ואוכל חי, והראיה שהרי שנינו ודרוסת הזאב (ובב״ק פרק כיצד) [ובבבא מציעא פרק המפקיד (ב״מ מא.)] אמרינן דלא דריס ואכיל אלא טורף ואוכל, אלמא דריסה דהכא לאו היינו דריסה דהתם. ועוד כתב ר״ת ז״ל דאכילת זבובים ושקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה בהכי דורס ואוכל. ולא מספקא דילמא דריס שאין נראה מה שפסק רש״י ז״ל לספוקי בדריסה ע״כ.
תני [שנה] ר׳ חייא: עוף הבא לפנינו בסימן אחד בלבד של טהרה, ואינו מן העופות הטמאים שפירטה התורה — טהור, לפי שאין זה דומה לנשר. שמשום כך הזכיר הכתוב גם נשר ברשימת העופות הטמאים, אף שיכול היה איסורו להילמד מן העופות האחרים שאסרה התורה — כדי ללמדנו: נשר, דלית ליה [שאין לו] כלל סימני טהרה — הוא דלא תיכול [שלא תאכל], הא איכא דאית ליה חד [אבל אם יש עוף שיש לו אפילו אחד] מהסימנים — תיכול [תאכל] אותו.
Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.
רש״יבעל המאוררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלֵילַף מִתּוֹרִין מָה תּוֹרִין דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה אַף ה״נהָכָא נָמֵי עַד דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה.

The Gemara asks: But why learn specifically from the case of a nesher? Let one derive the opposite from the case of doves: Just as doves, which the Torah mentions explicitly as kosher, have all four signs, so too here, no other bird is kosher unless it has all four signs.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ומדוע נלמד מנשר להכשיר? ולילף [ונלמד] להיפך מתורין לאוסרו: מה תורין שהכשיר הכתוב במפורש הם עופות דאיכא כולהו [שיש להם כל] הארבעה סימנים — אף הני נמי [אלה גם כן], שאר עופות שבאים לפנינו, אינם כשרים עד דאיכא כולהו [שיש להם כל] ארבעה סימני הטהרה!
The Gemara asks: But why learn specifically from the case of a nesher? Let one derive the opposite from the case of doves: Just as doves, which the Torah mentions explicitly as kosher, have all four signs, so too here, no other bird is kosher unless it has all four signs.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִם כֵּן שְׁאָר עוֹפוֹת טְמֵאִין דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי.

The Gemara responds: If it is so that one learns from the case of a dove, why do I need the rest of the non-kosher birds that the Merciful One wrote? Since none of them has all four signs of a kosher bird, their non-kosher status could simply be inferred from the case of a dove. Rather, since the Torah states explicitly that they are non-kosher, it follows that one does not learn from the case of a dove.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ שאר עופות טמאין למה לי – כלומר אי אמרינן מה תורין דאית בהו ארבעה אף כל דאית בהו ארבעה ואי לית ליה ארבעה לא א״כ שאר עופות טמאין לבר מנשר ומפרס ועזניה ומעורב דכתב רחמנא למה לי דאית להו תלתא תלתא סימנים ואעפ״כ טמאין הא אמרינן וגמרינן מתורין מה תורין דאית בהו ארבעה ולא פחות אף כל עופות לישתרו בארבעה ולא פחות:
אלא מדכתב רחמנא עשרים ואחד עופות – ש״מ דלא גמרינן מתורין:
ונילף מהתם – כלומר משאר עופות טמאין:
אם כן – דמתורין ילפינן.
שאר עופות טמאין למה לי – דכתבינהו והא לית חד בהו דליהוו ביה כולהו ארבעה סימנים דהכי אמרינן לקמן דבעשרים מינייהו איכא ג׳ סימנים ובעורב תרין ובפרס ובעזניה חד חד.
תורים ר״ל שנבחרו לקרבן מה תורים יש להם כל סימני טהרה ואינו דורס וטהור אף כל כיוצא בו טהור ולמדנו מנשר שכל שאין לו שום סימן מאלו טמא ומתורים למדנו שכל שיש בו ארבעה סימנים אלו טהור ואע״פ שמ״מ למקצתם לא למדנו שהרי כל שעוף בא במקצת סימנין מדקדוקו של נשר אתה מטהרו ומדקדוקו של תור אתה פוסלו לכל מי שאינו מכיר את הכתובים בתורה מ״מ כל שיש בו סימנין אלו הוא מתירן בלא שום היכר וכל שאין שם אחד הוא מחליטן לאיסור והיאך החליט לומר בסתם שסימני העוף לא נאמרו כלל כלומר שאין זה שאינו מכיר את הכתובים יכול להתיר מכח שום סימן או להחליט באיסור את שאין בו אחד מהם והרי יש הרבה שיכול להתיר בסימנין או להחליט באיסורם ותירץ לו שאף לדבריו הסימנין מיהא לא הוזכרו ואמר אחר כן תני ר׳ חייא עוף הבא בסימן אחד טהור ופי׳ דבריו בשהוא בקי בכל אותם הכתובים בתורה ושזה אינו מהם וכל שנתברר לו בזה שיש לו סימן אחד של טהרה הן העדר דריסה הן אחד מן האחרים אף בדריסה לדעת קצת או בלא ידיעת דריסה לשטתנו ולדעת רוב מפרשים טהור וכל שכן אם בא בשנים או יותר שמאחר שאינו מאותם הכתובים בדין היה שלא לחזר אחריו בשום סימן שאין לך עופות טמאים אלא אלו אבל גזרת הכתוב הוא שאם נמצא בדרך זרות עוף שאינו מן הכתובים ולא ממיניהם בלא שום סימן טהרה שלא להתירו שלא יאכל דומה לנשר ואם לא כן נשר מיהא לא הוצרך ושאל אחר שאתה מזקיקו לכך מתורת נשר ליליף מתורים שנפרטו בהיתר אכילה הואיל ונבחרו לקרבן ואף לעוף שאינו מהם לא נתיר אלא בכולם וגירסת הספרים לשטה זו אם כן עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי כלומר למה הזכיר אחד מהם בפרט יאמר סתם כל עוף טמא לא תאכלו והייתי למד טהרתם מתורים מדכתבינהו שמע מינה כל שאינו מהם מותר בסימן אחד ונמשך בשקלא וטריא כדרך הסוגיות ושאל וניליף משאר עופות טמאים ולא יאכלו אלא בשלשה סימנין והיה יכול לתרץ שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא דעדיפא מינה תירץ ליה דאם כן עורב למה לי ושאל⁠(ה) מעורב והשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ושאל מפרס ועזניה והשיב אם כן נשר למה לי אלא כל שמכיר בו שאינו מן הכתובים מותר בסימן אחד וצריך מיהא סימן אחד וזהו שכתב נשר לאשמועינן נשר הוא וכו׳ וכן לכל כיוצא בה הא כל דאיכא חד ואינו מהם אכול ושאל ואי לאו נשר הוה דייקת נמי הכי בפרס ועזניה לומר הני הוא דאית להו סימן אחד לא תיכול וכן לכיוצא בהם הא איכא תרי ואינו מהם אכול ולא תתיר אף באותם שאינו מהם אלא בשנים שעל כל פנים האחרון אתה מזקיקו לדרשא זו והא הוו להו שני כתובים ואין מלמדין לאסור הדומה להם אחר שאינו מהם ותירץ דסימנא דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה ולא הוו שני כתובים דהא מיצרך צרכי שלא היה סימן אחד מלמד על חברו וחזר ושאל מכדי כ״ד עופות טמאים נינהו ואי אפשר דחד דבהנך ר״ל של פרס ועזניה ליתיה בחד מהנך והוו להו פרס או עזניה בהדי חד מאידך שני כתובים והיאך היה יכול ללמוד הימנו אף בשלא כתב נשר ותירץ כ״ד עופות טמאים וד׳ סימני טהרה הוו ואין גורסין תלתא הדרי בכלהו אלא תלתא איתנהו בכלהו ר״ל שבכל העשרים יש בהן שלשה סימני טהרה ופרס ועזניה לית בהו אלא חד חד והילכך לא הוו שני כתובים לא בהדי אידך דהאי חד והני תלת ולא חד בדחבריה דהא האי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ואם לאו נשר הוה ילפינא מניהו ושאל אם כן תורים דכתב רחמנא הואיל ולא למילף מניהו כתיבי למה לי דאי לגופיהו ולשרויינהו פשיטא שהרי אינו מהם ותירץ לקרבן כלומר ולמעט בכל עוף אחר והדר אמר רב נחמן היה בקי כו׳ כלומר ומכיר בזה שאינו מהם בסימן אחד טהור כדברי ר׳ חייא אלא שהוסיף לומר שאם אינו בקי בסימן אחד טמא מחשש פרס או עזניה בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב שאין לחוש עוד לא לפרס ועזניה דהא לית להו אלא חד חד ולא לשאר עופות דהא תלתא אית להו ומפני שהעורבים מצויים וניכרים אצלם אמרה כן ושאלו בה וניחוש שמא מין עורב הוא שהרי זרזיר וסנונית לבנה נאכלו בטעות ונודע אחר כן שהם מין עורב והעמידוה שיהא מכיר עורב וכל מיניו ובא אמימר לחלוק על רב נחמן לומר שאף למי שאינו מכיר בא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס ר״ל שלא ידוע לנו שיהא דורס שאם נודע כן אין אחר הדריסה כלום הא מן הסתם לא חיישינן שהרי אין לחוש אלא לפרס או עזניה וליתנהו ביישוב ואחר כך נחלקו בקצת עופות הן לענין עצמם אם כשרים אם פסולים הן לענינים אחרים כמו שיתבאר לך מן הפסק אלא שאין אנו מכוונים עכשיו אלא לישב הסוגיא לשטה זו והוא שזה שאמר רב אסי שמנה ספקות הן פירושה זו שהתרנו בסימן אחד למי שאינו מכיר אם היה אותו סימן קורקבן נקלף ומצינו שאינו נקלף ביד אלא בסכין הרי הדבר ספק אבל אם לאחר שהונחה בשמש הוא מתרפה עד שנקלף ביד סימן גמור הוא ותרנגולתא דאגמא שראוה דורסת ואסרוה בת שלש סימנין היתה וכשהיו סבורים עליה שאינה דורסת היו מתירין אותה מכח ארבעה סימנין וכשראוה דורסת עשאוה משאר עופות ומה שאמרו שקטנאי וכתנאי מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין ומחשש פרס ועזניה פירושה גם כן למי שאינו מכיר ואין בהם אלא סימן אחד ואסרוה במקום שפרס ועזניה מצויים כגון סמוך למדברות ושאר דברים שבסוגיא פשוטים הם והרי שנתישבו השמועות לשטה זו אלא שעיקר השיטה החוש מעיד לנו כנגדה שהרי הנץ משאר עופות הוא ודורס ואין בו אלא סימן אחד והוא אצבע יתרה וכן בת היענה אין לה סימן דריסה כלל ומצאו בה קורקבן נקלף אבל לא אצבע יתרה ולא זפק וכן בדיקת הרבה עופות מעידה כנגד שטה זו ומ״מ הם פרשו בנץ של תורה שאינו כמה שלועזין אותו ומ״מ מה הועלנו שהרי אי אפשר להיותם ממין פרס שהרי אינו מצוי ביישוב ומ״מ יש לומר שאין לו שום סימן טהרה ואין זה אצבע יתרה כלל שאף הנשר נאמר בו שאין לו סימן טהרה ואנו רואין בו אצבע זו עד שהוצרכו קצת רבנים לומר שאין זה נשר הכתוב בתורה כמו שאמרו בנץ ומ״מ לא הועילו כלום כמו שכתבנו אלא שאין זה סימן טהרה ואפשר שהנץ ממיני הנשר ויש מעידין עליו בשני סימני טהרה ומפרשים בו שהוא ממיני העורב אלא שאומרים כנגד שיטה זו שהרבה עופות דורסים שאין להם שלשה סימני טהרה ואין בכך כלום שמיני העורב אין להם מספר ושמא מאותו המין הם ואף כשיבאו בסימן אחד שמא ממין הפרס הוא ודחק ונכנס ואין לחוש בכך לשאינו דורס ותדע לקיים מה שכתבנו שגדולי המפרשים כתבו שאין אנו בקיאין באצבע יתרה ואף לא בזפק מפני שיש לקצת עופות כיס הקרוי גורגא שהיא במקום זפק ואין סימן טהרה מובהק אלא קליפת הקורקבן ביד ואף בפרס ועזניה כתבו שמא על מקומותיהם העידו ושמא עכשיו מצויים הם ולמה שכתבנו בחסרון בקיאותנו באצבע יתרה כתבו רוב מפרשים שהיא אצבע שאחורי הרגל בסוף הרגל ונקרא בלשון בני אדם אישפירון ויש מפרשים על אצבע היוצא מן השוק על אותו אצבע שבסוף הרגל שהזכרנו ויש אומרים שזה רוב עופות מצויים בה ומפרשים יתרה גדולה על הדרך שביארנו בנשמה יתרה והיא אמורה על אצבע האמצעית כלומר שיש להם שלש אצבעות והאמצעי הוא הגדול והנשר אין לו אלא שתים לפניו ואחת לאחריו ובדקו הזרזיר הנקרא אישטורניל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף כעורב ובסנונית הנקרא אירונדיל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף ואף העוף הנקרא אווצטור וכן עוף הנקרא מילאן בדקו ולא מצאו בהם אלא אצבע יתרה וכן מצאו הענין בעוף הנקרא וולטור ואומרין עליו שהוא דיה:
ומשיבים: אם כן, שאנו למדים דבר זה מתורים, שאר עופות טמאין דכתב רחמנא [שכתבה התורה] שהם אסורים, למה לי לכותבם? והרי אין בהם אחד שיש בו כל ארבעת סימני הטהרה, ואם כן ניתן היה ללמוד את איסורם מתורים! אלא מכאן שאין למדים דין זה מתורים.
The Gemara responds: If it is so that one learns from the case of a dove, why do I need the rest of the non-kosher birds that the Merciful One wrote? Since none of them has all four signs of a kosher bird, their non-kosher status could simply be inferred from the case of a dove. Rather, since the Torah states explicitly that they are non-kosher, it follows that one does not learn from the case of a dove.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְנֵילַף מִינַּיְיהוּ מָה הָתָם תְּלָתָא וְלָא אָכְלִינַן אַף כֹּל תְּלָתָא וְלָא נֵיכוֹל וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרֵי וְחַד.

The Gemara objects: But let us derive instead from them, i.e., the rest of the non-kosher birds, which each have only three signs, the following: Just as there, those birds have three of the signs of a kosher bird mentioned in the mishna, and we still do not eat them, so too, all other birds that have three signs should have the same halakhic status, and we will not eat them. And all the more so should this apply to a bird that has only two signs or one.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם כו׳ תרי מיבעיא – כלומר עורב אית ליה תרי סימנין ואף על פי כן טמא:
ה״ג: ולילף מינייהו מה התם תלתא ולא אכלינן אף כל תלתא ולא ניכול וכ״ש תרי וחד.
מה התם תלתא ולא אכלינן כו׳ – ה״מ לשנויי דהוו ליה י״ט כתובים הבאים כאחד אלא דעדיפא קא משני ומיהו קשה דזה הדבר עצמו היה רוצה ללמוד מתורין דבתלתא לא אכלינן עד דאיכא כולהו וכיון דמשני אם כן שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי א״כ מאי הדר פריך ונילף מהתם מה התם תלתא ולא אכלינן כו׳ וי״ל דפריך ונילף מינייהו דבאותן ג׳ סימנין לא ניכול אלא בתרי מינייהו ובחד דלית בהו אכלינן דהיינו תלתא דהא לא הוה ידעינן מתורין עד דאיכא כולהו ומשני א״כ עורב דכתב רחמנא למה לי דכיון שאינך מטהר אלא בשני סימנין ואחר דליתיה בי״ט עופות א״כ לעורב דלית ביה אלא תרי למה לי.
ושואלים: ומדוע למדים מנשר שדי בסימן אחד של טהרה? ונילף מינייהו [ונלמד מהם], מרוב העופות הטמאים, שיש בהם שלושה סימנים טהרה: מה התם [שם], בעופות הללו, יש תלתא [שלושה] סימנים של טהרה, ולא אכלינן עם כל זה אין אנו אוכלים אותם]אף כל עוף שבא לפנינו, שיש לו תלתא [שלושה] סימני טהרה — טמא הוא, ולא ניכול [ולא נאכל] אותו, וכל שכן אם יש בו רק תרי [שני] סימנים, או רק חד [אחד]!
The Gemara objects: But let us derive instead from them, i.e., the rest of the non-kosher birds, which each have only three signs, the following: Just as there, those birds have three of the signs of a kosher bird mentioned in the mishna, and we still do not eat them, so too, all other birds that have three signs should have the same halakhic status, and we will not eat them. And all the more so should this apply to a bird that has only two signs or one.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִם כֵּן עוֹרֵב דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ תְּלָתָא לָא אָכְלִינַן דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי מִיבַּעְיָא

The Gemara responds: If so, why do I need the crow that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has three signs, is it necessary to mention the crow, which has only two? Rather, those birds explicitly listed as non-kosher are prohibited, and all other birds with any number of signs are kosher.
רש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ – דאפילו בתלתא נפקא לן מעופות המפורשין דלא מתכשר למה לי למיכתב עורב דלית ליה אלא תרי.
וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור. מתוך מה שפירש רש״י ז״ל בגמרא משמע דסבירא ליה דכללא דמתניתין לאו דוקא, דסיפא דמתניתין ארישא סמיך, כלומר אם ידוע שאינו דורס ועוד יש לו תלתא סימני טהרה בגופו בידוע שהוא טהור, דאין לך עוף טמא שיש לו ארבעה סימני טהרה. אבל בזמן שמצא לו אלו השלשה אם אינו יודע אם דורס אם לאו טמא. ובגמרא מפרש הוא ז״ל דעשרים עופות טמאין אית להו תלתא סימני טהרה כמות זה יש לזה, ומאותן השלשה שנים מהן ישנן בעורב ואחד מהן בפרס או בעזניה, והסימן הרביעי שאינו נמצא כלל בכל שאר העופות הטמאין הוא בפרס או בעזניה. עוד כתב הוא ז״ל דעורב הוא דורס. נמצא עכשיו שמתוך דבריו אנו למדין דשלשה סימנין הנוהגין בעשרים עופות הן אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף. ולפיכך עוף הבא בשלשתן אסור עד שיתברר שאינו דורס, שאם אתה אומר שאין שלשה אלו השלשה הנוהגין בכולהו עשרין עופות למה אנו צריכין לבירור שאינו דורס, שהרי אין לך עופות טמאים אלא ארבעה ועשרים הכתובים בפרשה וכדאמרינן בגמרא ואין לך אחד בהן שיש לו שלשה סימנין בגופן. אלא ודאי לפי דברי רבינו ז״ל כולהו עופות יש להן אצבע זפק וקורקבן נקלף אבל דורסין הן, ועורב יש לו אצבע וקורקבן ואין לו זפק ודורס. ועזניה בדרך הדמיון אצבע לבדו, ואין לו זפק ולא קורקבן ודורס. ופרס אין לו זפק ולא קורקבן ולא אצבע. אבל יש לו הסימן הד׳ שאינו בכולן והוא שאינו דורס. כך נראית עיקר סברתו ויסודו של רש״י ז״ל בהלכה זו.
אלא דגבי שמנה ספיקות דגמרא כתב הוא ז״ל בחלוף מה שאמרנו, שהוא ז״ל פירש דכל אותן ספיקות ג׳ סימן טהרה היו מבוררין בהן שהן אצבע וזפק ואינן דורסין, אלא שאין קורקבנו נקלף ביד אלא בסכין, וזו היתה ספיקתן שאם קליפת סכין נחשבת קליפה הרי אלו טהורין בודאי שיש להן ארבעה סימני טהרה כתורין, ואם אינה נחשבת קליפה יש לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאים, וזה הפך מה שאמרנו. שהרי אין לך בכל העופות טמאין שיש להו שני סימנין בגופן ושאינן דורסין, וצ״ע. ואם תשאל למה אנו צריכין ארבע סימנין להתיר עוף הבא לפנינו, והלא באחד בגופו וידוע שאינו דורס יש להתירו, שאין לך בכולהו עופות טמאים כזה, וכן בשני סימנין בגופו שאינן אותן שהן בעורב והעורב מצוי הרבה וידוע להן איזה סימנין יש לו. יש לומר דמתניתין לא בא אלא ללמד על עיקר הסימנין הטהורין וסימני הטמאין וכדרך ששנו בברייתא מה נשר מיוחד שיש לו ארבע סימני טומאה אף כל כיוצא בו טמא, ומה תורין מיוחדים שיש להן ארבעה סימני טהרה אף כל כיוצא בהן טהור. אבל לידע המותר מן האסור לפי הפירוש שכתבנו בסימן אחד בגופו וידוע שאינו דורס טהור. ואי נמי בסימן אחד בגופו לבד במקום דלא שכיחי פרס ועזניה. ואי נמי בשני סימנין בגופו והן שאינן בעורב.
גמרא, גירסת הגאונים ז״ל כך היא: תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר וכו׳ ונגמור מתורין וכו׳ אם כן שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי ונילוף מינייהו אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. ופירוש דר׳ חייא בא להתיר כל עוף הבא אפילו בסימן אחד בגופו, ואף על פי שאינו בקי בהן ובשמותיהן, דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, וכל שכן בב׳ סימנין, והוא שיכיר עורב ומינו, וכל שכן בג׳ בגופו, והוא שיכיר העופות הכתובין בפרשה הן ומיניהן, והילכך כל שאר העופות שאין מהן אם אינן דומין לנשר טהורין, דנשר בנין אב דכל שאין כמוהו טהור, והוא שאינו ידוע שדורס, אבל ידוע שדורס ודאי טמא, דהא כל הדורס טמא כדקתני במתני׳, ואף על גב דר׳ חייא מבנין אב דנשר גמירי לה והלכך היה מן הדין שאפילו דורס טהור כיון שאינו דומה לנשר בארבעה סימנין, יש לומר שכך היתה קבלה בידן של חכמים שאין לך בכל העופות הטהורין דורס כלל. ואם תאמר כיון שהוא בקי בכולהו עשרים וארבעה עופות טמאין אפילו דומה לנשר נמי אמאי טמא, דהא אמרינן לקמן (חולין סג:) דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין מן הטמאים לפיכך מנה לך בטמאין, כלומר שאין לך טמא אלא אלו בלבד, וכיון שזה בקי בהן ויודע שאין זה מהן בידוע שהוא טהור, יש לומר קים להו לרבנן שאין לך בטהורין שיש לו ארבעה סימנין כנשר ובודאי יצא זה מבקיאתו וטועה הוא ואין ליסמך על בקיאתו כלל. ועוד נראה לי שכל סוגיא זו אינה הלכה על דרך מה שאמרנו למטה שאין עופות טמאין אלא אותן עשרים וארבעה מינים בלבד, שאם אתה אומר כן מאי בנין אב דקא בני הכי מנשר ואמר מה נשר אף כל והלא אין לך אלא נשר בלבד. ואם תאמר משום מיניו נשר אין לו מין, אלא ע״כ כמו שאמרנו. וע״כ כל סוגיא זו מוכרחת כן מדקאמר וניליף מעורב ונילף מפרס ועזניה. ועוד יש לומר דמה שאמרנו גלוי וידוע וכו׳ לפיכך פרט בטמאין, לאו למימרא שאלו בלבד שפרט לך הכתוב יש, אלא לומר לך שהטמאין מועטין ולפיכך מנה הכתוב בטמאין לומר שאלו וכיוצא בהן בלבד טמאין. וגם זה נראה לי נכון. ואקשינן ונגמר מתורין ועד דאית ליה ארבעה סימני טהרה כתורין לא ניכול, ופרקינן אם כן שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי לישתיק מינייהו ואנא ידענא דאסורין. ואיכא מרבוותא ז״ל דלא גריס שאר עופות אלא עופות, דהא לאו מעופות טמאין סליק דלימא שאר עופות אלא מתורין סליק, ונראה שאין למחוק הגירסא בכך, דהא עיקר דינא בנשר היא ומנשר הוה יליף לה ר׳ חייא, ועוד דע״כ לאו כולהו עופות טמאין קאמר, דהא נשר או שאר עופות מיהא איצטריך למילף מינייהו סימני טהרה וטומאה דהא לא ידעינן להו אלא מנשר או משאר עופות טמאים ותורין, אלא שאר עופות גרסינן, דאי אפילו לא גרסי ליה הכין אית לן לפרושי כדאמרן כנ״ל.
וניליף מינייהו אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי השתא שאר עופות דאית להו תלתא בגופייהו אמרת לא ניכול עורב דלית ליה אלא תרי מיניהו צריכה למימר דלא אכלינן. והוא הדין דהוה מצי לפרוקי ליה הוה להו עשרים כתובין הבאין כאחד ואינן מלמדין, אלא דעדיפא מינה קאמר דעורב גופיה לא צריך קרא כלל למיכתביה. ואם תאמר היכי הדר פריך ניליף מיניהו, דהא היינו קושיין קמייתא דאקשינן וניליף מתורין ומפרקינן אם כן שאר עופות טמאין למה לי, והשתא נמי אי לא אכלינן עד דאיכא ארבעה הדרא קושיין לדוכתיה אם כן שער עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי. ותירצו בתוספות דהכי פירך וניליף מינייהו דבאותן שלשה סימנים לא ניכול אלא בתרי מינייהו. ולא ירדתי לסוף דעת התירוץ הזה. דאם כן היכי פרקינן אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. דאדרבה איצטריך למיסר גופיה. דאלו אתא משאר עופות משרא הוה שרינן ליה כדאמרן ונראה לי דלאו קושיא היא, דמעיקרא כי פרכינן מתורין קא סלקא דעתך דתורין לאו לקרבן בלבד כתבינהו רחמנא אלא אף למילף מינייהו, ופרקינן אם כן דלבנין כתבינהו רחמנא לתורין שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי, אלא ודאי תורין לקרבן הוא דאתא וכדאמר מר עוקבא לקמן (חולין ס״א:), והלכך הדר פריך וניליף משאר עופות טמאין דכיון דתורין כתבינהו רחמנא לקרבן ודאי איצטריכו שאר עופות טמאין למכתבינהו דהא לא אתא מתורין, ופרקינן אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי.
השיטה השניה לקצת גדולי נארבונאה ופירשו שמשנתנו זו כללים כללים נאמרה ראשון שכל עוף הדורס טמא ואין בו בדיקה והשני שכל שיש לו שלשה סימני טהרה בידוע שאינו דורס ואין אנו צריכין לברר שאינו דורס והוא ששנינו בבריתא בגמרא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור שכל שהוא בשלשה סימנין אלו בידוע שאינו דורס ודעתם בשאר עופות שכולם דורסים אלא שאין לאחד מהם אלא סימן אחד של טהרה זה בכה וזה בכה ולא נשתנו פרס ועזניה משאר עופות אלא שאחד מאלו סימן שלו שאינו דורס אין לספק בו אלא בפרס או עזניה והם אינם מצויים ביישוב ומכשירין אותו לא נתברר לנו אם דורס אם לאו אם בא בסימן אחד מספקין אותו בכל שאר מיני עופות וטמא בא לו בשנים מטמאין אותו מספק עורב ומיניו וחכמי הדורות כתבו להלכה אבל לא למעשה שכל עוף שהוא לבן גמור אין לחוש לעורב ומיניו שאין במין עורב כלו לבן וסנונית לבנה על שם כריסה נקראת כן ובדרש אמרו אם יעלה חמור בסלם ימצא דעת בכובסים אם ידור גדי עם נמר תדור כלה עם חמותה אם נמצא עורב כלו לבן תמצא כשרה בנשים:
בא לו בשלשה טהור לגמרי ככלל השנוי במשנתנו בידוע שאינו דורס וביאור הסוגיא לדעתם הוא שתחלה כלל במשנתנו כל עוף הדורס טמא ולשטה זו יכול היה לכלול שאינו דורס טהור אלא שזה אינו ניכר בכל עת וכן שהרבה פעמים טועים בה כמו שאמרו בתרנגולתא דאגמא חזינא דדרסא ומה ששאלו בה ולא והתניא וכו׳ הכל כמו שביארנו בראשונה וכן דברי ר׳ חייא כלם בבקי בהם כמו שביארנו וכן כל אותה שיקלא וטיריא ואין גורסין אם כן שאר עופות למה לי אלא אם כן עורב למה לי וחוזר ומקשה מעורב ומשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ובאמת קשה לפרש לשטה זו למה פרט פרס ועזניה שהרי לדעתם אף שאר עופות אין להם אלא סימן אחד והוה ליה למימר אם כן שאר עופות טמאים למה לי אלא שאפשר לומר שכך היה דרכה של סוגיא כדי להקשות אחר כן טעמא דכתב נשר כו׳ ולאשמועינן דהואיל ודאיתיה בחד ליתה בחבריה לאו שני כתובים נינהו הא שאר עופות איפשר דהאי דאיתיה בהאי איתיה בהאי והוו שני כתובים והקשה מכדי כ״ד עופות טמאים הוו וכו׳ כמו שביארנו בראשונה ואין גורסין תלתא איתנהו בכלהו אלא תלתא הדרי בכלהו ופירושו שחוזרים חלילה בהם זה בסימן פלוני וזה בסימן פלוני והא דרב נחמן הוא שכל שאינו בקי טמא בסימן אחד מחשש שאר עופות ובשני סימנין טהור כל שיכיר עורב ומיניו הא בשלשה טהור בלא שום היכר ואמימר הכשיר בסימן אחד והוא דלא דריס כלומר כל שאותו סימן הוא שאינו דורס שאין לחוש בו אלא לעזניה וביישוב לא שכיחא ופליג אדרב נחמן שהיה פוסל בסימן אחד אף כשהוא שאינו דורס ושמנה ספקות הוא שהיה בהם שני סימנין אצבע יתרה וזפק ואלו היה הקורקבן נקלף היה טהור בלי ספק מכח שלשה סימנין אלא שפקפקו בסימן זה ונשארו שנים וחששו בהם לעורב ואף לדעת האומר שסימני העורב אצבע יתרה וקורקבן נקלף:
כבר ביארנו שמיני העורב מתהפכים בסימנין אלא שלכלם אינם אלא שנים או שמא היה להם בזולת הקורקבן סימן אחד וכשנסתפקו בקורקבן חששו לשאר עופות ואלו היה קורקבן נקלף היו מתירין מפני שברור היה להם שאינם ממין עורב ותרנגולתא דאגמא שאסרו משום דחזו דדרסא לא היה להם סימן טהרה בגופה אלא שהיו מוחזקים בה שאינה דורסת ולא היו מסופקים בה אלא במיני פרס ועזניה ולא שכיחי או שהיו לה שני סימני עורב והיו מוחזקים בה שאינה ממין עורב ועכשיו שראוה דורסת הכניסוה בכלל עורב ומה שאמרו בשקטנאי ואנתתאי לא היו דורסים ולא היה להם לחוש אלא לעזניה ולא שכיחא זו היא שטת פירושם והשמועות מסכימות בה יפה ואף בדיקת העופות מסכמת בה לפי מה שהעידו בה רבים אלא שהיענה מתנגדת בה שאינה דורסת ואי אפשר שלא להיותה אותה שהוזכרה בתורה שהרי סימן נתנו לה שאוכלת זכוכית וכן מצאנו בשלנו אלא שאפשר שאף תכונת הדריסה נעלמת וכן מפני שהיא כואבת שיוצאת ממקומה ושמא במקומה דורסת אלא שרגליה מ״מ רחבים ובעלי מחיצות כרגלי האוז אלא שאין לסמוך:
ויש לאחרוני הרבנים שיטה שלישית בענינים אלו והוא שפירשו במשנתנו שכל שיש בו שלשה סימני טהרה שטהור ודאי הוא שאינו דורס וכל עוף הדורס טמא בלא ספק ודעתם בשאר עופות שיש לכל אחד מהם שלשה סימני טהרה אלא שאינו דורס הוא אחד מן השלשה ואין לך דורסים אלא נשר ופרס ועורב ומיניהם נמצא שאם בא לפנינו עוף וברור לנו שהוא דורס טמא בלא ספק בא בשלשה סימני טהרה שבגוף טהור בלא ספק ודאי הוא שאינו דורס נתברר לנו שאינו דורס ואין לו שום סימן טהרה אין לספקו אלא בעזניה ומתוך שאינה מצויה מותר נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בשני סימני טהרה מטמאין אותו מספק שאר עופות נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בסימן אחד טהור ואין לחוש בו לעורב אע״פ ששוה לו במנין הסימנין הואיל ואינו דורס וביאור השמועה לדעתם הוא שמה ששאלו והתניא וכו׳ הוא לגמרי כמו שפרשנו בשלפניה אבל מה שאמר ר׳ חייא עוף הבא בסימן אחד טהור פירושו אף למי שאינו בקי בהם ופירושה בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ואע״פ שבירורו רחוק מ״מ שכל שיתברר כן טהור ולעזניה לא חיישינן דלא שכיחא ושאל בה ליליף מתורים כלומר שלא להתיר אלא בארבעה והם גורסים ואם כן שאר עופות טמאים למה לי וכן תלתא הדרי בכלהו שיש בכלם ג׳ סימני טהרה ואחד מהם שאינו דורס ורב נחמן חלק עם ר׳ חייא לומר שאע״פ שבבקי בסימן אחד טהור על הדרך שפרשנו בשטה ראשונה בשאינו בקי אין סימן אחד כלום אע״פ שהוא שאינו דורס ומחשש עזניה אע״פ שהם מן הסימנין האחרים טהור הואיל ולא נתבררה בו דריסה ובלבד שיכיר עורב ומיניו שאם אינו מכיר עורב הואיל ויש כאן שני סימני טהרה שמא דורס הוא וממין עורב שמא אינו דורס והוא מן האחרים ואמימר בא לחלוק עם רב נחמן להכשיר באחד כר׳ חייא וביאר את דבריו דוקא בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ושמנה ספקות לא היו דורסות והיה להם סימן אחד של טהרה ואלו קליפה בסכין אינה סימן יצאה מחשש שאר עופות שבעלי שלשה הם ומספק עורב שדורס הוא וטהורות ואם שמא היא סימן טהרה יש כאן שלשה סימני טהרה עם שאינו דורס והרי היא בחשש שאר עופות ותרנגולתא דאגמא בשני סימנין היו מתירין אותה מפני שיודעים היו שאינה בכלל עורב וכשדרסה החליטוה לאיסור שאין אחר הדריסה כלום זה היא שטתם ולשטה זו אתה צריך לפרש על העופות הדורסים כגון נץ וגס הנקרא פאלקו וכן מילא וגירפאלק והדומים להם שהם ממיני העורב או ממיני הנשר ואע״פ שהן כדברי נבואות מיני העופות מרובים כל כך שאין להרחיק דבר זה כל כך ואלו הן שלש שטות שבהלכה זו לקדמונים אע״פ שקצת מחברים הביאום בדרכים אחרים בקצת מקומות שכבר הגיהו עליהם קצת מפרשים ולדעת שלשתם נמצא לדברי הכל שכל עוף שנתברר שאינו דורס ואין לו סימן אחד או שאינו דורס וסימן אחד עמו איזה שיהיה כשר לדעת כלם ושאר הדברים במחלקת:
ראיתי מקצת חכמים שנסתפקו בסימני העורב יש מי שאומר שסימני טהרה שלו שאינו דורס ואצבע יתרה וממה שפירשו בזרזיר שאין בו זפק ובסנונית לבנה שקורקבנה נקלף מה שאין שני אלו בעורב כמו שפרשנו למעלה ואחרים אמרו אצבע יתרה וזפק וחכמי הדורות העידו בהם בבדיקה אצבע יתרה וקורקבן נקלף:
ולקצת גאונים ראיתי שהעידו שבדקו בהרבה מן הדומים לעורב ומצאום בסימנים חלוקים ונמצא לדעת ראשון על עוף הבא בשאינו דורס וסימן אחד עמו שיש לחוש בו בעורב ונמצא פשוט לראשונים להיתר לכל הג׳ שיטות ספק לאחרונים ואף לדעת הראשונים רוב הגאונים הסכימו שכל שאינו דורס וקורקבנו נקלף מותר בלא ספק ונסעדים בה במה שאמרו למטה עופות טהורים קורקבנן נקלף טמאים אין קורקבנן נקלף ועשו מזו הוראה מוחלטת והלכה למעשה ואע״פ שמ״מ אין זו ראיה שהרי החוש מעיד בקצת הדורסים שקורקבנן נקלף ועוד שאם הוא דוקא לא הוצרכנו אלא לסימן זה אלא שבודאי לא נאמר בדוקא אלא כאומר סימני טהרה אחד שבהם הוא קורקבן נקלף וכן אחד מסימני טומאה הוא בשאין הקורקבן נקלף אעפ״כ כל שנצטרף עמו שאינו דורס הם עשו ממנה הלכה למעשה בלא שום פקפוק אבל בצירוף סימן אחר לבד לא רצו לסמוך ומגדולי המחברים כתבו שאין אנו בקיאים באצבע יתירה איזה הוא שכל שהוא סומך עליו ובטוח בו כבשאר אצבעות אין זה יתר ופרשו מה שאמר ר׳ אליעזר במשנה שכל עוף החולק את רגליו טמא שהוא רומז לענין אצבע יתרה ואנו אין לנו לסמוך על זה וכן פירשו שאין אנו בקיאים בזפק שיש עופות שנעשה מגופם כיס אחד שקורים לה גורגא שעומדת לפעמים במקום זפק ואינה זפק ולא מצאנו סימן מובהק אלא קורקבן נקלף וכבר כתבנו דבר זה למעלה ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה והוא שמצורף לדעת זה מצאתי לקצת גאונים המובהקים שפירשו בענין זה שיטה רביעית והיא היא שטרחתי עליה בבדיקת כמה עופות ומצאתי כן והוא שעופות הטמאים אין המדה שוה בהם אלא בנשר ופרס ועזניה ועורב אבל שאר עופות יש מהן באחת ויש מהן בשנים ויש מהן בשלשה יש מהן דורס ויש מהן שאינו דורס אין הדבר שוה בהם אלא לענין קורקבן נקלף שאינו בהם אא״כ לעורב לדעת קצת נמצא שאם אינו דורס ובא לו בקורקבן נקלף מותר ואף בזו יש פקפוק למי שמפקפק בסימני עורב אלא שרבותי מנהיגים בה היתר גמור וכן הסכימו כל הגאונים ואף לפרס ועזניה ראיתי לגדולי המפרשים שכתבו הואיל ואין אנו מכירין אותם אין אנו יודעים אם מצויים אם אינם מצויים ויש לחוש בהם ומתוך הפוך הגרסאות וחלוף הידיעות הסכימו רוב הגאונים שבעל נפש לא יתיר אף כל שבא בארבעה סימנין אא״כ מסורת עוזרת לו:
היה עוף אחד נאכל במסורת במחוז אחד יש מי שאומר שסומכין עליו למקומות אחרים שלא לחנם קבלו אלו כך במסורת זקניהם ולאותם שקבלו שומעין אא״כ ראינוהו שדורס שאין אחר הדריסה כלום ואף הם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אטו במנהגא תליא מילתא כלומר שאם הוכר לאלו במסורת ודאי אינו מן האחרים ולמה לא יאכלוהו האחרים שהרי לא נאסר להם מתורת קבלת מנהג אלא שלא קבלוה במסורת ואלמלא שמסורת של אלו מתרת אף לאלו היה לו לומר אין במנהגא תליא מילתא ומ״מ אינה ראיה דאיהו לישנא דמנהגא קשיא ליה דמנהגא בכי הא מילתא ליכא וכל שנמנע מלאכול אינו נמנע מצד מנהג אלא מצד העלמת כשרותו ואלו היו אוכלים במסורת היה להם לומר מקום שקבלוהו במסורת מותר ומ״מ לענין פסק נראה שיש לפקפק בדבר שיש הרבה מינין נראין דומין זה לזה מכל וכל ואין הדבר שוה בהם בכל מקום וכן הדבר מצוי תמיד ברבים:
קורקבן נקלף שאנו דנין בסימן טהרה דוקא בשנקלף ביד אבל אם אינו נקלף אלא על ידי סכין אין זה בדין קורקבן נקלף על ברור וחוששין לו מן הספק היה קורקבן זה חזק ודבק וכשמושיבין אותו בשמש הוא מתרפה ונקלף ביד הרי זה בכלל קורקבן נקלף:
ומשיבים: אם כן, עורב, שיש לו שני סימני טהרה, דכתב רחמנא [שכתבה התורה] שהוא טמא, למה לי? השתא [עכשיו] שאתה אומר שעוף דאית ליה תלתא [שיש לו שלושה] סימני טהרה בלבד לא אכלינן [אין אוכלים אנו אותו], עורב דאית ליה תרי מיבעיא [שיש לו שני סימני טהרה בלבד נצרכה לומר] שהוא אסור? אלא מכאן שלא התכוונה התורה שנלמד מהם, אלא דווקא אלה שנזכרו במפורש לאיסור הריהם אסורים, אבל שאר עופות שיש בהם שלושה סימני טהרה — מותרים.
The Gemara responds: If so, why do I need the crow that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has three signs, is it necessary to mention the crow, which has only two? Rather, those birds explicitly listed as non-kosher are prohibited, and all other birds with any number of signs are kosher.
רש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), מיוחס לר׳ גרשום חולין סא., הערוך על סדר הש"ס חולין סא., רש"י חולין סא., תוספות חולין סא., בעל המאור חולין סא. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין סא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין סא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין סא., מהרש"א חידושי הלכות חולין סא., פירוש הרב שטיינזלץ חולין סא.

Chulin 61a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Attributed to R. Gershom Chulin 61a, Collected from HeArukh Chulin 61a, Rashi Chulin 61a, Tosafot Chulin 61a, Baal HaMaor Chulin 61a, Rashba Chulin 61a, Meiri Chulin 61a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 61a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 61a, Steinsaltz Commentary Chulin 61a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144