×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּלֵיכָּא כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.
as there is not an olive-bulk of teruma in the amount of stew that he eats in the time it takes to eat a half-loaf of bread. Therefore, one need not treat the mixture with the level of purity required of teruma.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דליכא כזית בכדי אכילת פרס – דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית ואין שום אכילה כשיעור מצטרפת בין כזית דכל איסורין ובין ככותבת ליה״כ אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים ואותה אכילה נשתערה בחצי ככר של עירוב והיא ד׳ ביצים ובנזיד הדמע תבלי תרומה מועטין וכי אכיל מן המקפה פרס לא אכל מן התבלין כזית עד דאכל מן המקפה טפי מאכילת פרס ובטפי לא מצטרף כזית ואין כאן אכילת תרומה בטומאה אבל ראשון ושני אין נאכל בנזיד הדמע דאפילו בחולין מהני שני ועוד דשני פסיל ליה לתרומה דפתיכא ביה כך שמעתי. וקשיא לי מ״מ היכי ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה לתרומה והא מוזהר הוא מלפסול את גופו דאמרינן בפ״ח דיומא (דף פ:) אל תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גוייה דאורייתא ואפילו למ״ד דרבנן איסורא מיהא איכא ועוד לישנא דהש״ס דפריך ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה משמע דלאו מתבלי תרומה פריך אלא מדספינן ליה שלישי של חולין. ונ״ל דבחולין גרידא קאי רישא דמתניתין הראשון שבחולין כו׳ והשלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה וה״ל שלישי מותר לאוכלו והא הכא כיון דנזיד הדמע הוא על כרחיך שנעשה על טהרת תרומה בעי למיכליה וה״ל חולין שנעשין על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן מידי דפסיל לגופיה ואתי למיכל תרומה אבתריה. הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס הלכך לאו חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא דאמאי קרית ליה בטהרת תרומה משום תבלין דפתיכי ביה הנהו לית בהו כזית תרומה בכדי אכילת פרס דמקפה הלכך לא בעי למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו חולין גרידי.
רש״י בד״ה דליכא כזית כו׳ אבתריה הנח לנייד כו׳ הד״א:
בפרש״י בד״ה דליכא כזית בכדי כו׳ אבל ראשון ושני אין כו׳ דאפילו בחולין מהני שני ועוד דשני פסיל ליה לתרומה כו׳ עכ״ל תרתי קאמר חדא דאע״ג דבראשון ושני נמי אין כאן תרומה כיון שאין בה כזית בכדי אכילת פרס מכל מקום הרי ראשון ושני אפילו בחולין מהני לפסול התרומה מדאורייתא וחצי שיעור אסור לאכול מן התורה מה שאין כן בשלישי דהתרומה לא מיפסל כלל אלא דגופו נפסל מלאכול בתרומה מדרבנן והרי אין כאן תרומה וכתבו עוד דשני פסול ליה לתרומה כו׳ ומשום הא גופיה דאסור למיפסל תרומה טהורה אין נאכל בנזיד הדמע דמפסל לה על ידי עירוב מה שאין כן בשלישי דהתרומה לא מיפסלה מיניה ודו״ק:
דליכא [שאין שם] בתערובת כזית תרומה בכדי אכילת פרס, ואין צורך לנהוג בתערובת כזאת בטהרת התרומה.
as there is not an olive-bulk of teruma in the amount of stew that he eats in the time it takes to eat a half-loaf of bread. Therefore, one need not treat the mixture with the level of purity required of teruma.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר רַבִּי אהָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל תְּרוּמָה עַצְמָהּ אָסוּר לֶאֱכוֹל וּמוּתָּר לִיגַּע.

Rabbi Yonatan says that Rabbi Yehuda HaNasi says: For one who partakes of actual teruma that is impure with third-degree impurity, it is prohibited to partake of other teruma, but it is permitted to come into contact with teruma.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אסור לאכול ומותר ליגע – כלומר אסור לאכול תרומה ומותר ליגע:
אסור לאכול – בתרומה.
ומותר ליגע – והיינו נמי כדעולא אלא דעולא איירי בשלישי דחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יוחנן איירי בשלישי דתרומה עצמה.
בדומה למה שאמר עולא בחולין שנעשו על טהרת התרומה, שהאוכל שלישי שבהם נפסל גופו לאכילת תרומה, אמר ר׳ יונתן אמר רבי: האוכל שלישי של תרומה עצמהאסור לו לאכול תרומה, ומותר ליגע בתרומה.
Rabbi Yonatan says that Rabbi Yehuda HaNasi says: For one who partakes of actual teruma that is impure with third-degree impurity, it is prohibited to partake of other teruma, but it is permitted to come into contact with teruma.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִיצְטְרִיךְ דְּעוּלָּא וְאִיצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יוֹנָתָן דְּאִי מִדְּעוּלָּא הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה אֲבָל תְּרוּמָה בִּנְגִיעָה נָמֵי אָסוּר אִיצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יוֹנָתָן וְאִי מִדְּרַבִּי יוֹנָתָן הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי תְּרוּמָה אֲבָל חוּלִּין בַּאֲכִילָה נָמֵי שְׁרֵי צְרִיכִי.

The Gemara notes that the statement of Ulla was necessary and the statement of Rabbi Yonatan was necessary. As, if the halakha were learned exclusively from the statement of Ulla, I would say: This statement applies with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, but with regard to teruma itself perhaps contact is also prohibited. Therefore, the statement of Rabbi Yonatan was necessary. And if the halakha were learned exclusively from the statement of Rabbi Yonatan, I would say: This statement applies with regard to teruma, but with regard to non-sacred food that was prepared with purity of teruma, perhaps eating it is also permitted. Therefore, both statements are necessary.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״מ – דאמרינן נפסל מלאכול דמשמע אבל מותר ליגע היכא דשלישי שאכל הוה חולין אבל תרומה לא ואי מדרבי כו׳.
אבל תרומה בנגיעה נמי אסור – אע״ג דאין עושה רביעי ה״א דאסור ליגע דגזרינן שלא יבא לאכול.
ומעירים: ואיצטריך [והוצרך] מה שאמר עולא ואיצטריך [והוצרך] מה שאמר ר׳ יונתן, דאי [שאם] מתוך דברי עולא, הוה אמינא [הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה אמורים] בחולין שנעשו על טהרת תרומה, אבל תרומה עצמה — בנגיעה נמי [גם כן] אסור, לכן איצטריך [הוצרך] מה שאמר ר׳ יונתן. ואי [ואם] מתוך דברי ר׳ יונתן שאמר שהאוכל שלישי של תרומה אסור לאכול תרומה ומותר ליגע בה, הוה אמינא [הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים בתרומה עצמה, אבל שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה — באכילה נמי שרי [גם כן מותרים], על כן צריכי [צריכים] שני הדברים להיאמר.
The Gemara notes that the statement of Ulla was necessary and the statement of Rabbi Yonatan was necessary. As, if the halakha were learned exclusively from the statement of Ulla, I would say: This statement applies with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, but with regard to teruma itself perhaps contact is also prohibited. Therefore, the statement of Rabbi Yonatan was necessary. And if the halakha were learned exclusively from the statement of Rabbi Yonatan, I would say: This statement applies with regard to teruma, but with regard to non-sacred food that was prepared with purity of teruma, perhaps eating it is also permitted. Therefore, both statements are necessary.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) יָתֵיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא קַמֵּיהּ דר״נדְּרַב נַחְמָן וְיָתֵיב וְקָאָמַר בהָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר לֶאֱכוֹל בַּקֹּדֶשׁ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ אֶלָּא קֹדֶשׁ מִקּוֹדֶשׁ בִּלְבַד.

§ Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta was sitting before Rav Naḥman, and he was sitting and saying: With regard to one who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, and these items had become impure with third-degree impurity, he is ritually pure in terms of the right to partake of sacrificial food, as you have nothing that confers fourth-degree impurity in sacrificial food other than consecrated sacrificial food alone, but non-sacred food prepared with the purity of sacrificial food does not.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא קודש מקודש בלבד – כלומר אם אכל שלישי של קדש ממש:
ערך דך
דךא(פסחים טז.) משקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין (חולין לה.) תרגום טהור דכי:
ערך אהן
אהןב(עירובין כח) בריש בכל מערבין (פסחים נג.) אהיני דטובינא, עבודה זרה פרק אין מעמידין (עבודה זרה לג.) בגמ׳ השלקות הני אהיני שליקי. (סוכה לח) ניטלה פטמתו. (חולין לה) הריאה שניקבה כאהינא סומקא. (בבא בתרא ה) קיבורת דאהיני פי׳ מכבדות של תמרה ופי׳ אהיני פרי של תמרים שאינן מבושלין וכל בוסר בלשון תלמוד אהיני. (בבא מציעא קיג) בגמרא דהמלוה מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא פי׳ האוכל פני תמרה קודם שיטעום כלום:
א. [ריין.]
ב. [אומצייטיגי פרוכט.]
אלא קדש מקודש – אא״כ היה שלישי של קדש מקודש דהאי שלישי עביד רביעי בקדש מעלה היא דרבנן דהא גבי מעלות דחומר בקדש קתני להו (חגיגה דף כ:) בה׳ מעלות אחרונות דאמרינן התם (שם כא:) דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא וכי תקינו רבנן בשלישי דקדש מקודש הוא דתקון. ואע״ג דמייתינן לה בק״ו ממחוסר כיפורים לאו ק״ו דאורייתא הוא דהא משלישי דתרומה הוא דמייתינן והיא גופה לאו כתיבא בהדיא ואסמכתא בעלמא הוא תדע דהא גבי מעלות תניא וק״ו דכוותיה אמרינן במסכת סוטה בפרק כשם (דף כט:) דאמרינן ק״ו מאוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי בקדש והוא גופיה לאו מכתב כתיב ולא בק״ו אתי.
קדש מקודש – קדש גמור שקדש גופו כגון בשר קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהם ומנחות שקדשו בכלי אבל שלישי של קדש המקודש בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא דמסכת טהרות בפ״ק וכיון דלא עביד רביעי לא פסיל לגברא וקס״ד וכ״ש חולין שנעשו על טהרת תרומה.
האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש – כמו שאינו עושה רביעי והא דנקט אוכל ולא נקט מגע שאינו עושה רביעי אם נגע בקדש רבותא נקט דהאוכל חמור ממגע דהא אוכל את שלישי הוי שני לקדש וא״ת לענין מאי הוי שלישי כיון דאוכלו הוי טהור אפילו לאכול בקדש וגם אם נגע בקדש אינו עושה רביעי ונראה דנ״מ לכי הא [דתנן] (דתניא) בפרק קמא דטהרות השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד והשתא לענין זה יש בהן שלישי דשוב אין שוחטין עליהם הזבח ואין מקדשין המנחות בכלי דתו לא חזו לקדושת הגוף וא״ת רבי יצחק כמאן לא כר״א ולא כרבי יהושע דלרבה בר בר חנה לרבי יהושע אין בהן שלישי כלל ולעולא הא דקאמר רבי יהושע שלישי שני לקדש היינו אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש אי כר״א הא אמר שלישי שלישי ונ״ל דקסבר רבי יצחק דר״א ורבי יהושע לא איירו אלא בשלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל אוכלין שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש וא״ת תקשה מתניתין דטהרות לרבי יצחק דקתני שלישי שבתרומה פוסל ופירשתי לעיל דאיירי בנעשה על טהרת הקדש וי״ל דמסקינן תנאי היא.
אין לך דבר כו׳ אלא קדש מקודש בלבד – מה שפירש בקונטרס דרביעי בקדש מעלה דרבנן היא מדקתני לה בה׳ מעלות אחרונות בחומר בקדש דאמר התם דלית להו דררא דטומאה דאורייתא אין נראה דהא חשיב נמי בה׳ מעלות אחרונות כלי מצטרף מה שבתוכו לקדש וצירוף הוי דאורייתא לרבי יוחנן דספ״ק דפסחים (דף יט.) ואפילו רבי חייא בר אבא דפליג עליה התם ואמר צירוף דרבנן הוא הא איהו מוקי לה כר״ע ור״ע ס״ל שלישי בחולין דאורייתא וא״כ רביעי בקדש נמי דאורייתא דקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והא דקרי לרביעי בקדש בפרק כל שעה (פסחים כד.) מעלה בעלמא לאו משום דהוי מדרבנן דהא הביא כפרתו אוכל בקדשים קרי ליה נמי התם מעלה אע״ג דהוי דאורייתא כדדרשינן בהערל (יבמות עד:) וקאמר נמי התם דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוי מעלה ולקמן (דף לו.) מוכיח מיניה דחיבת הקדש דמכשרת דאורייתא והא דאמר בפ׳ (כל הפסולים) (זבחים דף לד) גבי והבשר לרבות עצים ולבונה לפסולא בעלמא לאו פסולא בעלמא דרבנן אלא למימר דלאו למלקות דלא יאכל מרבה ליה אלא ליפסל מהקרבה קאמר דמקבל טומאה ולעולם פסולה דאורייתא והא דאמר בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כא:) דה׳ אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ר״ח ל״ג דאורייתא ואפילו גרסינן דאורייתא ה״פ דכה״ג בחולין ליכא דררא דטומאה דאורייתא דרחוק הוא מטומאה ומה שמדקדק בקונט׳ בפסחים דלא משכח רביעי בקדש למ״ד טומאת משקה לטמא אחרים לאו דאורייתא ואין אוכל מטמא אוכל דהיאך יכול לבא לידי רביעי שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה הרי אין כאן אלא שלשה ואין זה קושיא דמשכחת ליה שפיר ע״י עצים ולבונה ואע״ג דר״ל מיבעי ליה לקמן אי מהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני ההוא אמורא דאמר בפסחים דאין אוכל מטמא אוכל סבר דמונין בו ראשון ושני ור״ל סבר דאוכל מטמא אוכל.
טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה רביעי. פירש״י ז״לא שאין לך עושה רביעי אלא שלישי דקדש מקודש, וכיון דרביעי לא עביד מיפסל נמי לא פסיל לגברא. והאב דאמרינן לקמןג תנאי היא, לדבריו דרב יצחק קאמר, דאשכח תנאי דסבירא להו דאינו עושה רביעי, ולא סבירא להו כתנא דתני ופוסל אוכלי קדש, ואיהו סבר מדלא עביד רביעי לא פסיל גברא נמי. והא דקתני הרי הן כתרומה, לא לכל דבר, אלא לטמא שנים ולפסול אחד, אבל בתרומה פוסל הגוף, ואלו בחולין שנעשו על טהרת הקדש אינו פוסל. ואע״פ שמצינו בכל מקוםד שהאוכל כמאכל לפסול הגויה, הכא שאני שאין לך דבר שהוא משום קודש שעושה רביעי כלל אלא קדש מקודש בלבד. זהו תורף פרש״י ז״ל. ובתוספותה שאלו א״כ שלישי זה למה, דהא משמע דשם טומאה דשלישי עליו, ואם אינו פוסל הגוף לקדש וכל שכן ודאי לתרומה, מה טומאה יש עליו דקרינן ליה שלישי, וקתני עלה בדר׳ אלעזרו ב״ר צדוק הרי הן כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד, מאי פסלותיה. ומפרשים שנפסל מלהקדישו למזבחז. לשון אחרח שמעתי שאומרים דהכי קאמר, טהור לאכול בקדש לפי שאין בהם שלישי כלל, והוא עצמו טהור ואינו פסול, שאלו היה השלישי עצמו פסול פוסל הוא את האוכל מלאכול בקדש, ומה טעם אין בהן שלישי, מפני שאין לך דבר שעושה בקדש רביעי אלא קדש מקודש שלא גזרו חכמים רביעי בדבר אחר, אלמא אין קדושת הקדש חלה על שום דבר הנתפס בקדושתה להיות כמוה למעלות הטומאה, ואינן אלא כחולין גרידי, דכיון דלא הוו כקודש חולין בעלמא נינהו, הילכך אף שלישי אין בהם.
אלא קדש מקודש בלבד. פירש״י ז״ל הקדש גמור של קדושת הגוף, כגון בשר קרבן וחלות התודה ומנחות שקדשן בכלי, אבל שלישי של קדש דקדושת הפהט לא, והכי מפרש בברייתא דמס׳ טהרות בפ״קי. ויש ששואלין כאןכ רביעי בקדש היכי משכחת לה, אילימא דאיטמי אוכל בשרץ, שני נמי לא עביד, שאין אוכל מטמא אוכל כדאמרינן בפסחיםל, ואדם וכלים אינן מקבלין טומאה אלא מאב הטומאהמ. אלא דנטמא אדם בשרץ, דאדם ראשון ואוכל שנטמא בו שני, שלישי בתרומה ואין צריך לומר רביעי בקדש היכי משכחת לה. וא״ת על ידי משקין, כגון דנגע שני במשקין, התינח לשמואל דאמר טומאת עצמן יש להן מן התורה ולטמא אחרים מדבריהם, אלא לרב דאמר טומאת משקין עצמן מדרבנן כדאיתא בפסחיםנ ובע״זס מאי איכא למימר. ולשמואל נמי, תינח שלישי, רביעי היכי משכחת לה, הניחא למאן דאמרע אוכל מטמא אוכל בתרומה או בקדשים, אלא למאן דאמר מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים, מאי איכא למימר. ורש״י ז״לפ כתבצ דשלישי ורביעי מעלות דרבנן נינהו בתרומה וקדשק, ומביא ראיה שהרי בפ׳ חומר בקדשר קתני להו בהדי ששש מעלות אחרונות דאמרינן התםת דלית להו דררא דטומאה וכו׳ כמו שכתוב כאן בפירושיוא. ולפי סברא זו נתרצה קושיתנו מאליה.
ור״ת ז״ל פירשב משכחת לה על ידי עצים ולבונה שחיבת הקדש מכשירתן ומשוי להו אוכלאג. ואע״ג דאיבעיא לןד אי מונין בהו ראשון ושני או לא, הני מילי בלא הכשר מים, אבל בהכשר מים מוניןה. הילכך משכחת לה דאיטמי אדם בשרץ ואוכל באדם ועצים באוכל ולבונה בעציםו, אי נמי משקין למאן דאמר טומאת עצמן יש להן. כך שמעתי בשמוז. ולא מחוור לי, שאפי׳ בהכשר מים, עצים ולבונה כיון דלאו אוכלא נינהו לא מנינן בהו ראשון ושני, דכי מהניא חיבת הקדש לפסולא דגופיה, אבל מימנא ביה ראשון ושני לא, שכל שלא נטמא אלא בחיבת הקדש בין בלא הכשר מים בין בהכשר מים קא מיבעיא ליה לריש לקיש דאין מונין בו ראשון ושניח.
וראיתי בתוספותט שאמרו בשמו של ר״תי דמאן דאמר בפסחים אין אוכל מטמא אוכל סבר חיבת הקדש מונין בו ראשון ושני ומשכחת לה על ידי עצים ולבונה, וריש לקיש דהכאכ סבר אוכל מטמא אוכל ומשכחת לה באוכלין עצמן. ולפיכךל זו שאמרו בפ׳ כל שעהמ אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא והבשר לרבות עצים ולבונה ועצים ולבונה בני אטמויי נינהו אלא מעלה, הכא נמי מעלה, לאו מעלה של דבריהם קאמר, דהא בשמעתיןנ מוכח דהך דרשא לאו אסמכתא היא, דמוכחינן מינה דחיבת הקדש דאוריתא היאס, אלא לומר שאינה טומאה גמורה ללקות עליה משום אוכל קדשים בטומאה אלא לפוסלן מעל גבי המזבחע, דהכי נמי קרי התם העריב שמשו אוכל בתרומה מעלה, ומפיק לה מקראי בפ׳ הערלפ. ומה שאמרו במס׳ חגיגה דלית להו דררא דטומאה דאוריתא, פירושו לומר שאין בהם לחוש בחולין משום טומאה דאוריתא, שרביעי בקדש רחוקה טומאתו מהן. ור״ח ז״ל לא גריס דאוריתא. זהו דרכם בתוספות. ולדבריו שלישי בתרומה לא משכחת לה בדידה לרב אלא בנגיעת קדשים בינתים.
ולי נראה דעצים ולבונה לאו בני אטמויי טומאת אוכלין מדאוריתא נינהו, אלא מעלה דרבנן בעלמא היא, ומה שאמרו בשמעתין דהוי חיבת הקדש דאוריתא, היינו דרשא דוהבשר, ולרבות צריד של מנחות אתאצ, ועצים ולבונה אסמכתא בעלמא ומעלה דרבנן, דחיבתק הקדש הכשרר מים הוי דאוריתאש ואתו רבנן וגזור בה הכשר אוכלת, ומעלה דרבנן הואא. ומצאתי בירושלמי במס׳ סוטה בפ׳ כשםב עיקר טומאתו בקדש משום מעלה, והתם נמי אמרו קודם שלא גזרו רביעי בקדש שאל חגי הנביא את הכהנים תורה.
וכן שאלו בהא דאמרינןג בצריד של מנחות, היאך אפשר למימני ביה ראשון ושני אפי׳ בהכשר מים, שהרי אין אוכל מטמא אוכל, והכאד ליכא למימר דמעלה מדבריהם היא, דכי מיבעיא ליה לריש לקיש לשרוף ומדאוריתא כדמפרש לקמן בשמעתין. ומפרקיה או כמאן דאמר אוכל מטמא אוכל בקדשים כדאיתא בפסחיםו, או כשמואל דאמרז טומאת עצמן יש להן ומונין בו ראשון ושני לומר אם מטמא אחרים כגון משקין. אבל פשיטא שאינו מטמא צריד אחרח, שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה.
א. ד״ה אלא קודש.
ב. ראה רש״י להלן ע״ב ד״ה הרי הן כתרומה. וראה חידושי הרשב״א והר״ן.
ג. ע״ב.
ד. ראה לעיל לד, א.
ה. ד״ה האוכל שלישי.
ו. בנדפס: דקתני עליה דר״א.
ז. הגרר״ב העיר: לפי״ז אתי ר׳ יצחק כרבב״ח, ולרש״י אתי אליבא דעולא, רק דלהמקשן אתי קצת כפי׳ הב׳ של רש״י לעיל לד, א בעולא, ולהתרצן אתי כפי׳ הא׳ של רש״י לעולא לעיל. ודו״ק בתוד״ה האוכל בסופו ובתוד״ה בחולין ותבין. ע״כ. וראה מהרש״א וראש יוסף.
ח. בחידושי הר״ן: ׳ולא מחוור, דאם איתא דס״ל לר׳ יצחק דבחולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי, נהי שאין שלישי עושה רביעי, יפסל גופו מלאכול בקדש, דהא בחולין שנעשו על טהרת תרומה אין שלישי עושה רביעי, ואפ״ה אמר עולא לעיל דאוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה. לפיכך נראה דר״י ב״ש בר מרתא ס״ל דבחולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו שלישי כלל וכו׳⁠ ⁠׳. ועי׳ חידושי הרשב״א.
ט. בנדפס: דמים. [ונראה שהוא ט״ס].
י. דתוספתא טהרות ה״ד.
כ. רש״י פסחים יט, א ד״ה אמר ליה.
ל. יד, א.
מ. ראה ב״ק ב, ב.
נ. טז, א.
ס. לז, א.
ע. פסחים יד, א.
פ. שם יט, א ד״ה אמר ליה.
צ. כי״ל: אמ׳. ובנדפס: פירש.
ק. בנדפס: וקדשים.
ר. חגיגה כ, ב.
ש. כך בכל הנוסחאות וצ״ל: חמש. [ואפשר שהכוונה שאם היינו מונים היו שש מעלות. וצ״ע].
ת. שם כא, ב.
א. ראה עמודי אור סי׳ קטז אותיות יג-יד.
ב. תוס׳ ותוס׳ הרא״ש כאן ד״ה אין, תוס׳ פסחים טו, א ד״ה ולד טומאה, שם יט, א ד״ה לא, תוס׳ שאנץ ותוספות הרא״ש שם, חגיגה כא, א ד״ה בתרייתא, שם כד, א ד״ה מנין. וראה צל״ח פסחים אות מה ואות קלג, וקהילות יעקב שם סי׳ יב.
ג. כדלהלן לו, ב.
ד. להלן לז, א.
ה. ראה שטמ״ק בשם מקצת פירושים ישנים של רש״י כ״י [וכן הביא בשטמ״ק שעה״ג אות ו], שבעצים ולבונה פשיטא שאין מונין. ועי׳ שטמ״ק שם ביאור הדברים.
ו. ראה קובץ שיעורים פסחים אות סה.
ז. ראה שיעורי ראש הישיבה (הגרי״ד פוברסקי) פסחים שם, בביאור שיטת רבינו [בדעת ר״ת].
ח. ראה חידושי רבינו שמואל פסחים כ, א.
ט. סוד״ה אין לך.
י.
כ. להלן לו, א.
ל. בשטמ״ק: ולפירושו [בכי״ל: ולפי׳]. ובנדפס: ולפי שזו שאמרו.
מ. פסחים לה, א.
נ. להלן לו, ב.
ס. דעת ר״ת דחיבת הקודש מדאורייתא, בין הכשר אוכל ובין הכשר מים. וכ״כ התוס׳ בכ״מ – ראה תוס׳ כאן ד״ה אין לך, תוס׳, תוס׳ שאנץ ותוספות הרא״ש פסחים יט, א, חגיגה כג, ב ד״ה והא, תוס׳ זבחים לד, א ד״ה ואפ״ה, מנחות כא, א ד״ה יצאו, שטמ״ק זבחים שם אות ו, ומו, ב בשם הר״פ [ועי׳ רש״י שם ד״ה בטומאת בשר], ראב״ד בהשגות טומאת אוכלין פ״י הי״ז, ועי׳ בהשגות פסוהמ״ק פי״ח הכ״ד. ועוד. וראה שיטת הרמב״ם להלן הערה 519.
ע. כ״כ התוס׳ זבחים ומנחות שם, ותוס׳ שאנץ ותוספות הרא״ש פסחים שם. וראה כתבים המיוחסים לגרי״ז זבחים מג, א, חזו״א זבחים סי׳ ט אות ו וכנסת הראשונים זבחים שם אות סז.
פ. יבמות עד, ב.
צ. ראה לב אריה שפירש כן בדעת רש״י, ואין נראה כן מדברי רבינו.
ק. עד ׳דרבנן׳ נשמט בכי״ל ושטמ״ק בטה״ד.
ר. בנדפס: דהכשר.
ש. כן נראה בדברי רבינו חננאל פסחים כ, א דהריבוי של חיבה״ק הוא על הכשר מים.
ת. מבואר בדברי רבינו דחיבת הקודש דהכשר מים הוא דאורייתא, והכשר אוכל גזירה מדרבנן. וראה עוד תוס׳ חגיגה כג, ב ד״ה דהא. וראה רמב״ם הל׳ איסורי מזבח פ״ו ה״ח, כתב: ׳וכן העצים והלבונה אע״פ שאינן אוכלין, הרי הן מתטמאין כאוכל׳. וכתב בכס״מ שם, ש׳וכן׳ קאי עמ״ש קודם דמעלה יתירה עשו חכמים בקדשים, וס״ל דחיבת הקדשים לשווי אוכלא הוא דרבנן אכן, בלח״מ דחה דבריו שבהל׳ פסולי המוקדשין פי״ח הי״ב כתב הרמב״ם דהאוכל כזית מלבונה שנטמאת לוקה, והיינו מקרא דוהבשר לרבות עצים ולבונה, והכס״מ עצמו שם הכ״ד כתב בדעת הרמב״ם שחיבת הקודש מה״ת, וראה תויו״ט זבחים פ״ד מ״ה, ראש יוסף להלן לו, ב, אבן האזל הל׳ אסו״מ שם. ועוד כתב הרמב״ם טו״א פ״י הי״ז דחיבת הקודש דהכשר מים הוא דרבנן, והשיג עליו הראב״ד שם דבסוגיין מבואר שהוא מה״ת. ועי׳ מנ״ח מצוה קמה אות ו, שלדעת הרמב״ם הכשר אוכל מה״ת והכשר מים מדרבנן, עיי״ש. ושיטה זו הפוכה מדברי רבינו.
א. בחידושי רבינו דוד פסחים לה, א הביא דברי רבינו בשמו, והוסיף ביאור: ׳והאי דמפקי לה מוהבשר, מפני שעל ידי פסוק [עשו] חכמים מעלה זו, שרבה בו הכתוב טומאה לאוכלין שלא בהכשר מים, וממנו למדו טומאה לעצים ולבונה וכו׳⁠ ⁠׳. ועיי״ש עוד שהרחיב לדון בדברי רבינו.
ב. פ״ה ה״ב.
ג. להלן לו, א.
ד. שטמ״ק: והא.
ה. בכי״פ ושטמ״ק: ומפרקי׳נן.
ו. יד, א [בכי״ל: בפ׳ כשם. ונראה שהיא ט״ס].
ז. שם טז, א.
ח. ראה שטמ״ק להלן לו, א ד״ה מונין, בביאור דברי רבינו.
שאין לך דבר עושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד. פירש רש״י ז״ל: קדש מקודש קדש גמור שקדש גופו, כגון בשר קרבן וחלות תודה שנשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי, אבל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש דקדושת פה לא, משום דשלישי דעביד רביעי בקדש מעלה דרבנן היא, דהא גבי שש מעלות האחרונות דחומר בקדש תני לה בחגיגה (חגיגה כא:) דאמרינן התם דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא. וכי תקינן רבנן בשלישי דקדש מקודש בלבד תקינו, אבל בקדושת פה לא תקינו, וכיון דלא עביד רביעי אף גברא לא פסיל, וקא סלקא דעתך כל שכן חולין שנעשו על טהרת תרומה, ומשום הכי פרכינן משלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ולפי פירושו של רש״י ז״ל רבי יצחק בר שמואל בר מרתא שפיר אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו, כלומר שהקדושה נתפסת בהן אלא שאין עליהן מעלות הקדש להיות בהן רביעי ולא נעשות רביעי בנגיעה אפילו בקדש מקודש ולא לפסול גברא באכילה. ותנאי דקאמרי, היינו תנא דברייתא דהשלישי שבחולין מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש, ורבי אלעזר ברבי צדוק שאמר באידך ברייתא הרי הן כתרומה לטמא שנים ופוסל אחד. ורבי יצחק דאמר כרבי אלעזר ברבי צדוק.
ויש לעיין מה ראיה היה מביא רבי יצחק דלא מיפסיל גברא מדאין לך דבר שעושה רביעי אלא קדש מקודשת בלבד, והלא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, ואף על פי שאינו פוסל את התרומה בנגיעה, ועוד הקשו בתוס׳ אם אינו מטמא שלישי שבו (ו)⁠אפילו בקדש וגברא נמי לא פסיל. מאי (ד)⁠קאמר רבי אלעזר בר׳ צדוק מטמא שנים ופוסל אחד, מאי פסליתיה, דהא ודאי מדאינו מטמא קדש ולא פוסל כל שכן ודאי תרומה. ותירצו שנפסל מלהק⁠[ד]⁠יש למזבח.
ויש מפרשים דרבי יצחק כמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש, ולפיכך (האומר) [הוא אומר] האוכל שלישי שבו אין גופו נפסל דטהור גמור הוא ואפילו הוא עצמו אינו פוסל את הקדש בנגיעתו, ותנאי דקאמר, היינו תנא קמא דר׳ אלעזר בר׳ צדוק, ור׳ אלעזר בר׳ צדוק ורבי יצחק כתנא קמא. דרבי אלעזר ברבי צדוק דאמר חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין.
ויש שואלים כאן רביעי בקדש היכי משכחת ליה, אי דאיטמי אוכל בשרץ אפילו שני לא משכחת ליה מדאורייתא, שאין אוכל מטמא אוכל כדאיתא בפסחים (פסחים יד.) ואדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה. ואי איטמי אדם או כלים בשרץ ואחר כך נגע באוכלין שני משכחת לה שלישי וכל שכן רביעי לא משכחת להו, דכלי בשרץ הרי ראשון ואוכל בכלי הרי שני, אבל שלישי ורביעי ליכא, דאין אוכל מטמא אוכל, וכי תימא על ידי משקין כגון דנגעו משקין בכלי והדר נגעו אוכלין במשקין, הא נמי ליתא, דבשלמא למאן דאמר בפסחים (פסחים טז.) טומאת משקין אפילו לטמא אחרים מדאורייתא שפיר משכחת לה אפילו רביעי, כגון דאיטמי בשרץ הרי ראשון ואוכלין בכלי הרי שני ומשקין באוכלין הרי שלישי ואוכלין במשקין הרי רביעי, אלא למאן דאמר דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא, רביעי היכי משכחת לה, ועוד למאן דאמר התם בפסחים (פסחים טו.) דמשקין אפילו טומאת עצמן מדאורייתא אין להן אפילו שלישי לא משכחת להו, בשלמא למאן דאמר התם אוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים, אלא למאן דאמר בפסחים (פסחים יד.) מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים מאי איכא למימר. ולפי מה שכתב רש״י ז״ל כאן דשלישי ורביעי מעלות דרבנן נינהו בתרומה וקדשים, ומביא ראיה מדתני להו בחגיגה (חגיגה כא:) בשש מעלות אחרונות דלית להו דררא דטומאה דאורייתא וכמו שכתבתי למעלה לא קשיא כלל, דהא ודאי מדאורייתא לא משכחת להו אלא דרבנן נינהו כתרומה וקדשים.
וצריך (לו) [לי] עיון דאם כן לר׳ יצחק בר׳ שמואל בר מרתא אף שני של חולין שנעשו על טהרת תרומה לא יעשה שלישי בתרומה, כי היכי דשלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש אינו עושה רביעי בקדש, וטעמא לפי מה שפירש רש״י ז״ל דכיון דבקדש מקודש עצמו אינה אלא מעלה רבנן בקודש מקודש בלבד תקנו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש. ואם כן אף אנו נאמר דשלישי של תרומה מעלה דרבנן היא ולא תהא נוהגת אלא בתרומה גמורה ממש. ובתוספות פירשו דכל מאן דסברי ליה דאין טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא סבירא ליה כמאן דאמר בפסחים (פסחים יד:) דאוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים, ורבינא דאית ליה התם מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים, סבירא ליה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא.
תוס׳ בד״ה אין לך כו׳ לא יאכל מאי לאו דנגע בו והוא דקרי כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה האוכל שלישי של חולין כו׳ ואם תאמר תקשה כו׳ דקתני שלישי בתרומה פוסל כו׳ עכ״ל ולא משמע להו לחלק בין תרומה שנעשה עט״ק ובין חולין שנעשו עט״ק וליכא לאקשויי דעל כרחך לא דמיא דהתם משום תרומה גופה האוכל שלישי שלה פסול גופו לאכול אפי׳ תרומה כדאמר רבי יונתן לעיל והכא בשלישי בחולין עט״ק אין גופו נפסל מלאכול אפי׳ בקודש דיש לומר דעל כרחך רבי יצחק לית ליה הא דעולא ודרבי יונתן דלעיל דכמו דנימא לרבי יצחק דאין אוכל שלישי של ט״ק פוסל גופו לאכול בקודש מטעם שאינו עושה רביעי בקודש הכי נמי שלישי של תרומה או עט״ת האוכלו אין גופו פסול אפילו לאכול קודש מהאי טעמא שאינו עושה רביעי אלא קודש מקודש אך קשה לפי זה אמאי שביק האי תנא חולין דקתני בבבא דרישא ותנא בהך בבא תרומה שנעשו עט״ק אמאי לא תנא נמי בהך בבא חולין שנעשו עט״ק ואפשר דלרבותא קתני תרומה בהך בבא דאע״ג דהרביעי מיפסיל ליכא איסורא לאוכלה משום תרומה טמאה כיון דבתרומה עצמה ליכא רביעי כמו שכתבו התוספות לעיל:
א יתיב [ישב] רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה [לפני] רב נחמן, ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר] הלכה זו: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדשטהור לאכול בקדש, שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד, כגון בשר קרבן, אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקודש.
§ Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta was sitting before Rav Naḥman, and he was sitting and saying: With regard to one who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, and these items had become impure with third-degree impurity, he is ritually pure in terms of the right to partake of sacrificial food, as you have nothing that confers fourth-degree impurity in sacrificial food other than consecrated sacrificial food alone, but non-sacred food prepared with the purity of sacrificial food does not.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא שְׁלִישִׁי שֵׁנִי לַקֹּדֶשׁ וְאֵין שֵׁנִי לַתְּרוּמָה בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה אַמַּאי הָא לָאו קֹדֶשׁ מִקּוֹדֶשׁ הוּא.

Rami bar Ḥama raises an objection from the mishna cited earlier (33b): One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, and he does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma. Eating an item with third-degree impurity is feasible only in the case of non-sacred items, as partaking of impure teruma is prohibited. It is only possible in the case of non-sacred food items that were prepared as if their level of purity were on the level of the purity of teruma. According to the statement of Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta, why does this food assume second-degree impurity? It is not sacrificial food, which is sanctified.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא לאו קדש מקודש הוא – וקפסיל ליה לגברא ואפילו שני נמי עביד ליה.
בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואמאי הא לאו קדש מקודש הוא – נ״ל דהאי מקשה סבר דטעמא הוא דהאוכל שלישי שני הוי משום דכיון דלא נזהר לשומרו מליטמא וליגע בשני איכא לספוקי נמי דלמא נגע בראשון וסבר כעולא דבנעשו על טהרת הקדש נמי שלישי שני מהאי טעמא ולית ליה דטהרתה של תרומה טומאה היא אצל קדש אלא שמירת תרומה חשיבא לשמירה אצל קדש ורבי יצחק משני דוקא בשלישי הנעשה על טהרת תרומה הוי אוכלו שני דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל שלישי הנעשה על טהרת הקדש הוי אוכלו טהור לאכול בקדש כמו שאינו עושה רביעי ולדידיה תרומה טהורה נמי מטמאה קדש ולהכי קאמר מנא תימרא דממאי דשלישי שני אין להוכיח לפי סברת המקשה ומייתי מבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואין נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס נ״ל.
מתיב [מקשה] על כך רמי בר חמא ממה ששנינו בשם ר׳ יהושע: האוכל מאכל שהוא שלישי — נעשה שני לקדש, שמטמא שלישי ופוסל רביעי בקודש, ואין הוא נעשה שני לתרומה, לפוסלה, וכל זה בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ויש לשאול: לדברי רב יצחק, אמאי [מדוע] הוא נעשה שני לקודש, שעושה שלישי ורביעי? הא לאו [הרי אין זה] קדש מקודש הוא!
Rami bar Ḥama raises an objection from the mishna cited earlier (33b): One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, and he does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma. Eating an item with third-degree impurity is feasible only in the case of non-sacred items, as partaking of impure teruma is prohibited. It is only possible in the case of non-sacred food items that were prepared as if their level of purity were on the level of the purity of teruma. According to the statement of Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta, why does this food assume second-degree impurity? It is not sacrificial food, which is sanctified.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ הַנַּח לִתְרוּמָה שֶׁטׇּהֳרָתָהּ טוּמְאָה הִיא אֵצֶל הַקֹּדֶשׁ.

Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to him: Leave teruma alone; its state of purity is impurity vis-à-vis sacrificial food. Therefore, non-sacred food that was prepared with the purity of teruma renders sacrificial food impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טומאה היא אצל הקדש – ושלישי דידיה מספקינן ליה בשני לגבי קדש ומש״ה פסיל לגברא.
אמר ליה [לו] רב יצחק: הנח לתרומה, שאפילו טהרתה מה שנחשב טהור אצלה — טומאה היא אצל הקדש, ולכן חולין שנעשו על טהרת תרומה מטמאים את הקודש.
Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to him: Leave teruma alone; its state of purity is impurity vis-à-vis sacrificial food. Therefore, non-sacred food that was prepared with the purity of teruma renders sacrificial food impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְנָא תֵּימְרַאּ דִּתְנַן גבִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לִפְרוּשִׁין דבִּגְדֵי פְרוּשִׁין מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה הבִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.

The Gemara asks: And from where do you say that the purity of teruma is impurity vis-à-vis sacrificial food? It is from a mishna (Ḥagiga 18b), as we learned: The halakhic status of the garments of an am ha’aretz, who does not scrupulously observe the halakhot of ritual purity, is like that of items rendered impure by treading, e.g., items designated for sitting or lying upon which a zav or a menstruating woman sits or lies, which are rendered a primary source of ritual impurity for individuals who scrupulously observe the halakhot of ritual purity [perushin] and eat their non-sacred food in a state of purity. In other words, it is considered a primary level of impurity for them. The halakhic status of the garments of perushin is like that of items rendered impure by treading for priests who partake of teruma. In addition, the halakhic status of the garments of priests who partake of teruma is like that of items rendered impure by treading for those who eat sacrificial food.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדרס לפרושים – כלומר טמאים לחכמים כבגדים שהן מושב הזב:
מדרס לפרושין – הרי הן אצל פרושין כמדרס הזב דמטמא אדם והני נמי מטמו להו מדרבנן.
פרושין – אוכלי חולין בטהרה.
בגדי עם הארץ הרי הן אב הטומאה אצל הפרוש ר״ל אוכל חולין בטהרה ובגדי פרושים הרי הם אב הטומאה אצל אוכלי מעשר שני וכן של מעשר לתרומה וכן של תרומה לקדש ושל קדש לנגיעת מי חטאת וחשש הטומאה בכל אלו בעם הארץ מפני שהוא כזב לכל דבריו ובאחרים שמא ישבה עליהם אשתו נדה ואע״פ שנזהרים הם מן הטומאה מ״מ כשאירעה טומאה להם או לבגדיהם אין מתכונים לטבילת בגדיהם אלא למה שהורגלו בו וכל שכיון לטבילה לשם דבר אחד לא עלתה לו לחמור הימנה וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:
ומנא תימרא [ומנין אתה אומר] שכן הוא? דתנן [ששנינו במשנה]: בגדי עם הארץ שאינם מקפידים על טהרה — הרי הם נחשבים כמדרס (החפצים שהזב והנדה יושבים או שוכבים עליהם), ומטמאים לגבי הפרושין, אלה שנזהרים בדיני טומאה ואוכלים חולין שלהם בטהרה. בגדי פרושין נחשבים למדרס לגבי הכהנים אוכלי התרומה, וכן בגדי אוכלי תרומה נחשבים מדרס לאוכלי קדש.
The Gemara asks: And from where do you say that the purity of teruma is impurity vis-à-vis sacrificial food? It is from a mishna (Ḥagiga 18b), as we learned: The halakhic status of the garments of an am ha’aretz, who does not scrupulously observe the halakhot of ritual purity, is like that of items rendered impure by treading, e.g., items designated for sitting or lying upon which a zav or a menstruating woman sits or lies, which are rendered a primary source of ritual impurity for individuals who scrupulously observe the halakhot of ritual purity [perushin] and eat their non-sacred food in a state of purity. In other words, it is considered a primary level of impurity for them. The halakhic status of the garments of perushin is like that of items rendered impure by treading for priests who partake of teruma. In addition, the halakhic status of the garments of priests who partake of teruma is like that of items rendered impure by treading for those who eat sacrificial food.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבָא מִדְרָסוֹת קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי מִדְרָסוֹת

Rava said: Are you saying that one can cite proof from the halakha of items rendered impure by treading that the state of purity of teruma is impurity vis-à-vis sacrificial food? No proof may be cited from there, as the decree that the halakhic status of the garments of priests who partake of teruma is like that of items rendered impure by treading for those who eat sacrificial food is different,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא: מכאן אין ראיה, מדרסות קאמרת [אתה אומר]? שאני [שונים] מדרסות של אוכלי תרומה, שיש בהם טעם מיוחד שגזרו עליהם טומאה לגבי הקודש,
Rava said: Are you saying that one can cite proof from the halakha of items rendered impure by treading that the state of purity of teruma is impurity vis-à-vis sacrificial food? No proof may be cited from there, as the decree that the halakhic status of the garments of priests who partake of teruma is like that of items rendered impure by treading for those who eat sacrificial food is different,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין לה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין לה. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין לה., הערוך על סדר הש"ס חולין לה., רש"י חולין לה., תוספות חולין לה., רמב"ן חולין לה. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין לה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין לה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין לה., מהרש"א חידושי הלכות חולין לה., פירוש הרב שטיינזלץ חולין לה.

Chulin 35a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 35a, Attributed to R. Gershom Chulin 35a, Collected from HeArukh Chulin 35a, Rashi Chulin 35a, Tosafot Chulin 35a, Ramban Chulin 35a, Rashba Chulin 35a, Meiri Chulin 35a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 35a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 35a, Steinsaltz Commentary Chulin 35a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144