×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {דניאל ד׳:ט׳} וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפְּרֵי שְׁמַיָּא צִפְּרֵי שְׁמַיָּא אִיקְּרוֹ צִפְּרֵי סְתָמָא לָא אִיקְּרוֹ.
stated in the verse describing a tree: “And in its branches will dwell the birds [tzipparei] of the heaven” (Daniel 4:9). The verse states only: “The birds [tzipparei],” and not: The birds of any type of wing. Accordingly, the term “the birds [tzipparei]” must be referring to all birds, whether kosher or non-kosher, since all birds dwell in tree branches. The Gemara rejects this: Non-kosher birds are called: Birds [tzipparei] of the heaven, but they are not called: Tzipparei, in an unspecified manner.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ובענפוהי ידורן צפרי שמיא – הכא לא כתיב כנף וע״כ עופות טמאין נמי מתקבצין באילנות ומשתמעי כולהו מצפור.
גמ׳ לציפורים שהחליפן בצפורי נמחק בצפורי. ונ״ב נ״ל טעות וכצ״ל שהחליפן בע״א כו׳ כל מה שאתה מהייה הימנו כמוהו למאי כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ומשני כו׳ ומן הטהורים הס״ד:
״ובענפוהי ידורן צפרי שמיא״ [ובענפיו יתגוררו ציפורי שמים] (דניאל ד, ט), ולא נאמר בפסוק זה ״ציפור כנף״ אלא ״ציפור״ בלבד, וודאי הוא שאף עוף טמא בכלל זה, שהרי גם עופות טמאים דרים בענפי העץ. ושלא כדברי ר׳ יצחק! ודוחים: אין בכך לדחות את דברי ר׳ יצחק, שאמנם עופות טמאים ״צפרי שמיא״ איקרו [״ציפורי שמים״ הם נקראים], ואולם ״צפרי״ סתמא לא איקרו [״ציפורים״ סתם הם אינם נקראים].
stated in the verse describing a tree: “And in its branches will dwell the birds [tzipparei] of the heaven” (Daniel 4:9). The verse states only: “The birds [tzipparei],” and not: The birds of any type of wing. Accordingly, the term “the birds [tzipparei]” must be referring to all birds, whether kosher or non-kosher, since all birds dwell in tree branches. The Gemara rejects this: Non-kosher birds are called: Birds [tzipparei] of the heaven, but they are not called: Tzipparei, in an unspecified manner.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״שתָּא שְׁמַע {דברים י״ד:י״א} כׇּל צִפּוֹר טְהוֹרָה מִכְּלָל דְּאִיכָּא טְמֵאָה לָא מִכְּלָל דְּאִיכָּא אֲסוּרָה.

The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage discussing kosher and non-kosher animals: “Every kosher bird [tzippor] you may eat” (Deuteronomy 14:11). Since it was necessary for the verse to specify that it is referring to a kosher bird [tzippor], by inference, one may conclude that there is a non-kosher bird [tzippor], in contradiction to the statement of Rabbi Yitzḥak. The Gemara rejects this: No, this is not the correct inference. Rather, by inference one may conclude that there is a tzippor that is prohibited for consumption, despite its being a kosher bird.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדקאמר צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה – דאי אין טמאים בכלל צפור לכתוב קרא כל צפור תאכלו: ומשני האי טהור לאו למעוטי טמאה אתא אלא למעוטי אסורה ומן הטהורים היא וטרפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לענין זה מן הכתוב בפרשת המותרים והאסורים באכילה ״כל צפור טהורה״ (דברים יד, יא) — מתוך שנזקק הכתוב לומר ״ציפור טהורה״ מכלל הדברים נלמד דאיכא [שיש] בכלל ״ציפור״ גם הטמאה, ושלא כדברי ר׳ יצחק! ודוחים: לא,
The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage discussing kosher and non-kosher animals: “Every kosher bird [tzippor] you may eat” (Deuteronomy 14:11). Since it was necessary for the verse to specify that it is referring to a kosher bird [tzippor], by inference, one may conclude that there is a non-kosher bird [tzippor], in contradiction to the statement of Rabbi Yitzḥak. The Gemara rejects this: No, this is not the correct inference. Rather, by inference one may conclude that there is a tzippor that is prohibited for consumption, despite its being a kosher bird.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי הִיא אִי טְרֵפָה בְּהֶדְיָא כְּתִיב וְאִי בִּשְׁחוּטָה דִּמְצוֹרָע מִסֵּיפָא דִּקְרָא נָפְקָא {דברים י״ד:י״ב} וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם לְרַבּוֹת שְׁחוּטַת מְצוֹרָע.

The Gemara asks: What is this kosher bird whose prohibition must be derived from this verse? If it is a bird with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], that would be superfluous, as that is written explicitly in the verse: “An unslaughtered animal carcass, or a tereifa, he shall not eat” (Leviticus 22:8). And if it is referring to the slaughtered bird from the purification ritual of a leper, which is prohibited for consumption despite being kosher, that would also be superfluous, since it is derived from the latter clause of the verse in Deuteronomy, as the verse states: “But these are they of which you shall not eat” (Deuteronomy 14:12), which serves to include the slaughtered bird of the leper.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא בהדיא כתיב(ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה ובעוף טהור מיתוקם קרא בת״כ שיהא מטמא בבית הבליעה.
אי שחוטה דמצורע – ושחט את הצפור האחת וקי״ל בע״ז (דף עד.) ובקדושין (דף נז.) דאסורין בהנאה.
וזה אשר לא תאכלו מהם – יתירא הוא מהם מן הטהורין דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי.
לרבות שחוטה דמצורע – אבל המשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני שיהו צדין ואוכלין אותה בני אדם אלא ודאי מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כך יש לדייק: מכלל הדברים נלמד דאיכא [שיש] ציפור שאף שהיא טהורה מכל מקום היא אסורה באכילה. ותוהים: מאי [מה] היא אותה ציפור טהורה האסורה, שנצרך הכתוב ללמדנו מתוך דיוק לשונו שהיא אסורה? אי [אם] המדובר בציפור טרפה, שנפגעה באופן שעומדת למות — אין צורך לדרשה זו, שכן בהדיא כתיב [במפורש נאמר] הדבר (״נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה״. ויקרא כב, ח). ואי [ואם] המדובר בציפור השחוטה של מצורע, שאף שהיא ממין טהור, אבל אסורה באכילה — אף בזו אין צורך לדרשה מיוחדת שתשמיענו כן, שהרי מסיפא דקרא נפקא [מסופו, המשכו של המקרא שבספר דברים יוצא, נלמד] הדבר, שכן נאמר ״וזה אשר לא תאכלו מהם״ (דברים שם יב) — לרבות אף את הציפור שחוטת המצורע שאסורה באכילה!
The Gemara asks: What is this kosher bird whose prohibition must be derived from this verse? If it is a bird with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], that would be superfluous, as that is written explicitly in the verse: “An unslaughtered animal carcass, or a tereifa, he shall not eat” (Leviticus 22:8). And if it is referring to the slaughtered bird from the purification ritual of a leper, which is prohibited for consumption despite being kosher, that would also be superfluous, since it is derived from the latter clause of the verse in Deuteronomy, as the verse states: “But these are they of which you shall not eat” (Deuteronomy 14:12), which serves to include the slaughtered bird of the leper.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְעוֹלָם בִּשְׁחוּטָה דִּמְצוֹרָע וְלַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וּבְלֹא תַעֲשֶׂה וְלוֹקְמַהּ בִּטְרֵפָה וְלַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ וּבְעִנְיָנָא דִּשְׁחוּטָה כְּתִיב.

The Gemara responds: Actually, the verse: “Every kosher bird you may eat,” is referring to the slaughtered bird of a leper, and the verse indicates that one transgresses the positive mitzva of: “You may eat,” in addition to the prohibition of: “But these are they of which you shall not eat,” on account of it. The Gemara objects: But why not interpret the verse as referring to a tereifa, and explain that the verse teaches that one transgresses a positive mitzva and a prohibition on account of it? The Gemara responds: The verse should be interpreted as referring to the slaughtered bird of a leper, since it is a matter derived from its context, as that verse is written in the context of a slaughtered bird. By contrast, a tereifa is not properly slaughtered, and interpreting the verse in that manner does not fit the context.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשה – טהורה תאכלו ולא האסורה כגון שחוטה דמצורע ולאו הבא מכלל עשה עשה.
ואימא לרבות טרפה – כלומר אמאי ניחא לך לאוקומי עשה בשחוטה דמצורע טפי מטרפה.
דבר הלמד מענינו – זה אחד מי״ג מדות מקרא שכתוב סתם ואין אנו יודעין במה מדבר הוי לומדו מענינו.
והא בענינא דשחוטה כתיב – טהורה תאכלו והא ודאי לא אכיל לה אלא שחוטה ועלה כתיב וזה אשר לא תאכלו מן השחוטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לעולם הכתוב ״כל צפור טהורה תאכלו״ בא ללמדנו בדינה של הציפור השחוטה של מצורע, ולהשמיענו שיש באכילת ציפור שחוטה של מצורע לעבור עליו בעשה (איסור אכילה הנלמד ממצות עשה, ״תאכלו״) ובלא תעשה (״וזה אשר לא תאכלו״). ומקשים: באותו אופן יכולים אנו לוקמה [להעמיד אותה, את המיעוט הנלמד מ״כל צפור טהורה תאכלו״] בטרפה, אף שכבר נאמר איסור אכילה זה כאיסור לא תעשה (״נבלה וטרפה לא יאכל״), ולעבור עליו באכילת טריפה בעשה ולא תעשה! ומשיבים: יש להעמיד את דרשת הכתוב בציפור השחוטה של מצורע, שכן הוא דבר הלמד מענינו, ובענינא [ובענין] של שחוטה כתיב [נאמר] ״כל צפור טהורה תאכלו״, ואין להעמידה בטריפה, שאינה שחוטה.
The Gemara responds: Actually, the verse: “Every kosher bird you may eat,” is referring to the slaughtered bird of a leper, and the verse indicates that one transgresses the positive mitzva of: “You may eat,” in addition to the prohibition of: “But these are they of which you shall not eat,” on account of it. The Gemara objects: But why not interpret the verse as referring to a tereifa, and explain that the verse teaches that one transgresses a positive mitzva and a prohibition on account of it? The Gemara responds: The verse should be interpreted as referring to the slaughtered bird of a leper, since it is a matter derived from its context, as that verse is written in the context of a slaughtered bird. By contrast, a tereifa is not properly slaughtered, and interpreting the verse in that manner does not fit the context.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע {ויקרא י״ד:ד׳} שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת מַאי חַיּוֹת לָאו שֶׁחַיּוֹת בְּפִיךְ מִכְּלָל דְּאִיכָּא לָאו שֶׁחַיּוֹת בְּפִיךְ לָא מַאי חַיּוֹת שֶׁחַיִּין רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁלָּהֶן.

The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage discussing the purification ritual of a leper: “Then shall the priest command to take for him that is to be cleansed two living birds [tzipporim] that are kosher” (Leviticus 14:4). Since the birds are obviously alive before the purification ritual begins, what is the meaning of the word “living”? Is it not that they are living in your mouth, i.e., permitted for consumption? If so, by inference, one may conclude that there are birds [tzipporim] that are not living in your mouth, i.e., that are not kosher. The Gemara rejects this: No, that is not its meaning. Rather, what is the meaning of the word “living”? It means that their extremities are living, i.e., attached to their bodies. The verse indicates that the kosher birds must have all their limbs attached to their bodies in order to be used in the purification ritual.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי צפרים חיות מאי חיות לאו חיות לפיך – ראויות לפיך טהורות ומדכתיב צפרים חיות מכלל דאיכא דשמייהו צפרים ולא חיות נינהו דהוו טמאות.
שחיין ראשי אברים שלהן – למעוטי מחוסרות אבר.
שתי צפרים חיות היו באותן בטהרת המצורע כמו שנתפרש בפרשת זאת תהיה שוחטין האחת ומשלחין האחרת המשולחת מותרת באכילה שלא אמרה תורה שלח לתקלה והשחוטה אסורה בהנאה משעת שחיטה ותקבר ואם אכלה עובר על לא תעשה ועל עשה שנאמר וזה אשר לא תאכלו ודרשו בו זה לרבות צפור שחוטה שבטהרת מצורע ללא תעשה ובמקום אחר נאמר כל צפור תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה אבל האוכל את הטרפה אין בה אלא איסור לא תעשה לבד:
שתי צפרים אלו אין לוקחין אותם מצפרים שבעיר הנדחת ולא מצפרים שהוחלפו בדמי ע״ז ולא מצפרים שהרגו את הנפש בין קודם גמר דין בין לאחר גמר דין שהרי כל אלו אסורות בהנאה ולא סוף דבר בצפור המשתלחת שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה והרי צדין אותה לאחר זמן ואוכלין את האיסור אלא אף אותה ששוחטין אסורה בכל אלו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת בענין זה מן הכתוב בטהרת המצורע ״ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות״ (ויקרא יד, ד), מאי [מה פירוש] ״חיות״, שהרי ברור שהן חיות בטרם נשחטה האחת והשניה נשלחת? לאו [האם לא] הכוונה שחיות בפיך, כלומר, שאתה יכול לאכול אותן. ומכלל הדברים נסיק דאיכא לאו [שיש כאלה שאינן] חיות בפיך, כלומר, שהן אסורות באכילה, משום שטמאות הן. הרי איפוא שבא הלשון ״ציפורים״ גם בעופות טמאים, ושלא כדברי ר׳ יצחק! ודוחים: לא, אין פירוש הלשון ״חיות״ אלה המותרות באכילה, אלא מאי [מה פירוש] ״חיות״? שחיין ראשי אברים שלהן, ולמעט עופות המחוסרים אבר, שאין הם כשרים לשמש למצורע, ובעופות ממין טהור בלבד מדובר.
The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage discussing the purification ritual of a leper: “Then shall the priest command to take for him that is to be cleansed two living birds [tzipporim] that are kosher” (Leviticus 14:4). Since the birds are obviously alive before the purification ritual begins, what is the meaning of the word “living”? Is it not that they are living in your mouth, i.e., permitted for consumption? If so, by inference, one may conclude that there are birds [tzipporim] that are not living in your mouth, i.e., that are not kosher. The Gemara rejects this: No, that is not its meaning. Rather, what is the meaning of the word “living”? It means that their extremities are living, i.e., attached to their bodies. The verse indicates that the kosher birds must have all their limbs attached to their bodies in order to be used in the purification ritual.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא טְהוֹרוֹת מִכְּלָל דְּאִיכָּא טְמֵאוֹת לָא מִכְּלָל דְּאִיכָּא טְרֵפוֹת.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the latter clause of that verse: “Two living birds [tzipporim] that are kosher.” Since it was necessary for the verse to specify that it is referring to kosher birds, by inference one may conclude that there are non-kosher birds, in contradiction to the statement of Rabbi Yitzḥak. The Gemara rejects this: No, that is not the correct inference. Rather, by inference one may conclude that there are other birds of kosher species that may not be used for this ritual, i.e., tereifot.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו מכלל דאיכא טמאות – בלשון קושיא: ומשני לא מכלל דאיכא אסורות טרפות ומעטינהו דלא ליתכשרו לטהרת מצורע אע״ג דלאו קרבן נינהו אלא מחוץ למחנה שוחטה אל כלי חרס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים עוד ראיה, תא שמע מסיפא [בא ושמע ראיה בדבר מסוף הכתוב], שכן נאמר בו ״שתי צפרים חיות טהורות״, ובאה הלשון ״טהורות״ ללמדנו מכלל הדברים דאיכא [שיש] ציפורים אחרות שאין הן טהורות אלא טמאות, ושלא כדברי ר׳ יצחק! ודוחים: לא, כך הוא דיוקו של הכתוב, מכלל הדברים נלמד דאיכא [שיש] ציפורים אחרות שהן טרפות, ואולם הריהן ממין טהור. שאלמלא כן, לא היו נקראות ״ציפורים״.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the latter clause of that verse: “Two living birds [tzipporim] that are kosher.” Since it was necessary for the verse to specify that it is referring to kosher birds, by inference one may conclude that there are non-kosher birds, in contradiction to the statement of Rabbi Yitzḥak. The Gemara rejects this: No, that is not the correct inference. Rather, by inference one may conclude that there are other birds of kosher species that may not be used for this ritual, i.e., tereifot.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) טְרֵפוֹת מֵחַיּוֹת נָפְקָא הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה חַיָּה אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר וְעוֹד בֵּין למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה חַיָּה בֵּין למ״דלְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ חַיָּה מִדְּתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נָפְקָא.

The Gemara objects: But the disqualification of tereifot is already derived from the word “living” in that verse. The Gemara elaborates: Granted, this works out well according to the one who says that a tereifa can live (see 42a); it is therefore necessary for the verse to state “kosher” to exclude tereifot, because one could not have derived it from the word “living.” But according to the one who says that a tereifa animal cannot live, what is there to say? Let it be derived from the word “living.” And furthermore, whether according to the one who says that a tereifa can live or according to the one who says that a tereifa cannot live, it is not necessary to derive the exclusion of tereifot from the word “kosher,” since it is derived from that which the school of Rabbi Yishmael taught.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחיות נפקא – ולא טרפה דאינה חיה.
הניחא – הא דמצרכת קרא אחרינא למאן דאמר טרפה חיה.
ועוד – טרפה מדתנא דבי רבי ישמעאל מבנין אב נפקא.
טרפות מחיות נפקא – תימה הא דרשינן מיניה שחיין ראשי אברים וליכא למימר דה״ק דטרפה ידעינן מכל שכן דמחוסר אבר דאמעיט מחיות דאכתי אימא דקרא למעוטי טרפה אתא ולא למחוסר אבר וע״ק דקאמר הניחא למ״ד טרפה חיה דמשמע לדידיה לא ממעטינן טרפה מחיות ובפ״ק דע״ז (דף ה:) אמרינן מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ופריך והא מבעי ליה למעוטי טרפה טרפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ״ד טרפה אינה יולדת אלא למאן דאמר טרפה יולדת כו׳ אלמא ממעט טרפה מקרא דמכל החי אפילו למ״ד טרפה חיה דלמ״ד דיולדת כ״ש דחיה דאפילו למ״ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת כדמשמע באלו טרפות (לעיל דף נז:) ומשמע נמי התם דליכא לאוקומי קרא אתרוייהו וי״ל דהתם דלקיום העולם אין סברא למעט מחוסר אבר אלא טרפה דאע״ג דחיה אינה חיה זמן מרובה אבל הכא איכא לאוקומי אתרוייהו ולמ״ד טרפה חיה לא מסתבר למעט מיניה טרפה כיון דאיכא לאוקומי אמחוסר אבר או שמא יש לחלק בין חי לחיות.
מדתניא דבי רבי ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים וכו׳. ואוקמא רב נחמן למעוטי ציפורי עיר הנידחת.
ורבי אבא לשלא יזוגנה. ואיכא למידק אכתי חיו׳ לחיין ראשי איברין שלהן למה לי, מדתנא דבי רבי ישמעאל נמי נפקא דהא מחוסר אבר פסול למזבח. תירצו בתוספות דרב נחמן ורבי אבא ורב פפא לא פליגי אהדדי, אלא לרב נחמן חיות למעוטי שלא יזוגנה וטהורות למעוטי צפורי עיר הנידחת וטהורות שלא יזוגנה, וכן לרב פפא חד למעוטי היא וחד למעוטי אידך, אלא דאכתי איכא למידק צפורי עיר הנידחת גופייהו מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקי, דהא משמע דאסורין לגבוה מיבעיא. ועוד כיון דאסורין בהנאה לא קרינא בהו ממשקה ישראל. ותירצו בתוספות דשמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אלא כעין ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, ואמרו שכן מוכיח בפרק קמא דמנחות (מנחות ו.) אבל צפורי עיר הנידחת שהיתה להם שעת הכושר לא ואי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ומתוך כך אמרו שגם צפורין שהחליפן בע״ז כשירין לכפרה, דאי לא היכי מוקי לה רב פפא בהכין, תיפוק מדתני דבי רבי ישמעאל ואמרו דמשום כך נקט לה רב פפא צפורין שהחליפן בע״ז ולא נקט צפורין הנעבדין דמשום הנך אסורין הן ואינן ראויין לכפרה.
צפורי מצורע צריך שלא יהיו מחוסרות אבר וכן שלא יהא בהם שום טרפות הנודע שחט האחת ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה והשחוטה מותרת בהנאה שאין שם צפור של מצורע חל על הטרפה כלל כך דרשו רבותינו נאמר מכשיר בפנים ר״ל אשם מצורע וקרבן מחוסרי כפרה של זב ויולדת שביאתן להתירו בקדשים ונאמר מכפר בפנים כל חטאות ואשמות וכן נאמר מכשיר בחוץ והוא צפרי מצורע שבאין לטהרו ומכפר בחוץ והוא שעיר המשתלח מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר שכל טהרה או כשרות הצריך לזה צריך אף לזה שהרי אף הם אימורים שלהם קרבים אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר ומה שעיר המשתלח הטרפה פסולה בו שהרי אלו חל עליו הגורל לגבוה היה קרב אף המכשיר והוא צפרי מצורע הטרפה פסולה בו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה טריפות מחיות כו׳ ומשמע נמי מהתם דליכא לאוקמי קרא אתרוייהו עכ״ל הוא הוכחה לקושייתם הראשונה וק״ל:
בד״ה למעוטי כו׳ וצ״ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה כו׳ עכ״ל פירוש בהקדישה קודם שנעשית עיר הנדחת לא חל עליה איסורא דעיר הנדחת כדאמרינן בפרק חלק שללה ולא שלל הקדש ולאחר שנעשית עיר הנדחת ודאי לכתחלה דאסיר להקדישה ולהקריבה משום דמאיס כדאמרינן בסוף פרק כסוי הדם גבי שופר של ע״ז אבל הא קשיא להו בעבר והקדישה והקריבה למה יהיה קרבן כשר כיון דלשריפה קיימא וכתותי מכתת שיעורא כדאמרינן ס״פ כסוי הדם דלא יצא בשופר של עבודת כוכבים דישראל מה״ט ודו״ק:
ותוהים על הסבר זה: והרי טרפות מהכתוב ״חיות״ נפקא [יוצא, נלמד]! הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] כי הטרפה חיה (יכולה היא שתחיה), ולכן צריך לימוד מיוחד להשמיענו שאין הציפור הטריפה כשרה לשמש כציפור המצורע. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] כי הטרפה אינה חיה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ועוד יש להקשות כי בין למאן דאמר דעת מי שאומר] שהטרפה חיה, בין למאן דאמר דעת מי שאומר] כי טריפה אינה חיה, אין אנו נצרכים לכתוב ״טהורות״ כדי ללמדנו שציפור טריפה פסולה לשמש למצורע, שהרי דבר זה מדתנא דבי מה ששנה חכם בית] מדרשו של ר׳ ישמעאל נפקא [יוצא, נלמד],
The Gemara objects: But the disqualification of tereifot is already derived from the word “living” in that verse. The Gemara elaborates: Granted, this works out well according to the one who says that a tereifa can live (see 42a); it is therefore necessary for the verse to state “kosher” to exclude tereifot, because one could not have derived it from the word “living.” But according to the one who says that a tereifa animal cannot live, what is there to say? Let it be derived from the word “living.” And furthermore, whether according to the one who says that a tereifa can live or according to the one who says that a tereifa cannot live, it is not necessary to derive the exclusion of tereifot from the word “kosher,” since it is derived from that which the school of Rabbi Yishmael taught.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר בִּפְנִים וְנֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר בַּחוּץ.

As the school of Rabbi Yishmael taught: It is stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the sin offering of a woman who has given birth or the guilt offering of a leper, and there are offerings that atone, e.g., a sin offering or guilt offering, all of which are brought inside the Temple. And it is also stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the birds of a leper’s purification ritual, and offerings that atone, e.g., the scapegoat of the Yom Kippur service, that are brought outside the Temple.
רש״ירמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכשיר בפנים – אשם מצורע וחטאות מחוסרי כפרה דזבין ויולדות שאינן באין אלא להכשירן בקדשים.
מכפר בפנים – כל חטאות ואשמות.
מכשיר בחוץ – צפרי מצורע שהן לטהר.
מכפר בחוץ – שעיר המשתלח.
מדתנא דבי ר׳ ישמעאל נפקא דתנא דבי ר׳ ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר וכו׳. קשיאא, חיות למה לי לחיין ראשי אברין שלהן, מדתנא דבי ר׳ ישמעאל נפקאב. ואיכא למימר טרפה נפקא מדתנא דבי ר׳ ישמעאל, מפני שאיסור טרפה שוה בבהמה חיה ועוף ואסורין להדיוט, אבל למעוטי מחוסר אבר לא, שהרי אי אפשר להקיש מכשיר שבחוץ למכפר, שזו בהמה ומומין פוסלין בה וזה עוף ואין תמות וזכרות בעופותג. הלכך על כרחנו לא נעשה מכשיר כמכפר בחוץ במומין. ולענין מחוסר אבר נמי אין מכשיר כמכפר משום דמום (גבוה) [קבוע]⁠ד נאסר לגבוה ולהדיוט שרי, ומשום הכי אצטריך קרא דחיות כך נראה לי. ואין לשון פרש״י ז״ל מחוור כל צרכו, שכתבה מכשיר כמכפר שעיר המשתלח דאסור במום דבעינן ראוי לשם, והיה לו לומר שאסור בטרפה. ויש מפרשיםו דלרבא חיות למעוטי החליפין בדמי ע״ז דלאו חיות בפיך, וטהורות שלא יזווג לה. ולרב נחמן בר יצחק טהורות למעוטי צפרי עיר הנדחת, וחיות שלא יזווג לה, אי נמי החליפין בדמי ע״ז. וכן לרב פפא חיות למעוטי דעיר הנדחת. ולא מיחוור, דהא מעיקרא לא קשיא להו בגמרא אלא אטהורות דמדתנא דבי ר׳ ישמעאל נפקא.
א. תוכן דיבור זה הובא בחידושי הריטב״א והר״ן בשם רבינו, ובחלקו בחידושי הרשב״א.
ב. כן הקשו תוד״ה שלא, ותוספות הרא״ש ד״ה מדתנא.
ג. לעיל כג, א. וראה ר״ש נגעים פי״ד מ״ה.
ד. תוקן ע״פ חידושי הר״ן. ובכי״ל: דמשום מום.
ה. ד״ה אף בחוץ.
ו. ראה תוס׳ שם וחידושי הרשב״א והריטב״א.
נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו׳ – פרש״י ז״ל מכשיר בפנים אשם מצורע וחטאת של מחוסרי כפרה דזבין ויולדת וכו׳. מכפר בפנים כל חטאות ואשמות דעלמא מכשיר בחוץ ציפורי מצורע שבאין לטהר מכפר בחוץ שעיר המשתלח שמכפר על ישראל וכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לכל ענין כשרותו לטהר והכשר ושלא יהיה בו מום פוסל שהרי גם המכשירין קריבין אמורי׳ שלהם אף בחוץ עשה צפורי מצורע הבאין להכשיר כשעיר המשתלח הבא לכפר שאסור במום דבעינן ראוי לשם שבאיזה שנפל בו הגורל לשם יהיה ראוי למזבח. וק״ל א״כ דאיתקש מכשיר למכפר בחוץ לענין מום אכתי חיות למעוטי בעלי מום שאין חיין ראשי איבריהם למה ליה מדתניא דבי ר׳ ישמעאל נפקא שהרי מחוסר אבר אין לך בעל מום פסול למזבח גדול ממנו ופרצו רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל דרב נחמן בר יצחק ורבי אבא לא פליגי אהדדי ולר׳ נחמן בר יצחק טהורות למעוטי טריפות וחיות למעוטי שלא יזוגנה עם אחרות. ולר׳ אבא טהורות למעוטי שלא יזוגנה וחיות למעוטי של עיר הנדחת. וא״ת אכתי אמאי לא מימעטי של עיר הנדחת נמי דאסור בהנאה מדתנא דבי ר׳ ישמעאל דהא ודאי כיון דאסורי להדיוט אסורים הן לגבוה דבעינ׳ ממשקה ישראל וכו׳. ותרצו דלא ממעטיני׳ לגבוה משום דמשקה ישראל אלא אסורים מעיקרא שלא היתה להם שעת הכושר מעולם אבל כל שהיה בו שעת הכושר ונאסר להדיוט לא ממעטינין אלא נרבע ונעבד ומוקצה דמעיטנהו קרא. ואי משום הנאה מצוה לאו להנות ניתנו. ומהאי טעמא נמי צפרי׳ שהחליפן בע״א כשרין לגבוה והיינו דלא אתי׳ ליה לרב פפא מדתניא דבי רבי ישמעאל ומייתי להו מדכתיב טהורות ומה״ט נקט ציפרין שהחליפו בע״א ולא נקט צפרים הנעבדים משום דהנהו אסורין לכפרה ומדתניא דבי ר׳ ישמעאל נפקא. ואין זה מחוור דהא בגמ׳ לא מייתי מעיקרא הא דתנא דבי ר״י אלא אטהורות בלחוד ולא לטריפה והנכון דלא מצי למילף מכשיר ממכפר בחוץ לענין מומין דהא לא דמי להו אהדדי דאלו מכפר דחוץ דהיינו שעיר המשתלח שהוא בהמה נפסלת במום ואלו מכשיר בחוץ שהם צפרי מצורע אינם נפסלין במום דתמות וזכרות לבהמה ואין תמות וזכרות לעופות הלכך מדתנא דבי רבי ישמעאל לא ממעטי מחוסר אבר בצפרי מצורע אבל טריפה שהוא שוה בין בעוף בין בבהמה ואסורים להדיוט ולגבוה ממעט מיני׳ שפיר והכא הכי פירושו אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר שאסור בטריפה וכן פי׳ הרמב״ן ז״ל ופרכי׳ ולמאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה מכאן הוכיח ר״ת ז״ל שאותן עופות שנמצאין במקצת מקומות שנוצרין באילנות שהן מותרי׳ בסימני טהרה ואינם בכלל שרץ העוף שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה. ואין הראיה נכונה שאם אומר שיהיה בכלל העופות האסורין לית ביה מצות שילוח דהא תנן עוף טמא פטור מלשלח ורבותי׳ ז״ל הסכימו לאיסור בדבורי׳ הנבראי׳ באילנות וכן הדבר נראה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה שמכפר שעיר המשתלח דאסור במום כו׳ עכ״ל אין זה מדוקדק דאסור בטרפה ה״ל למנקט דבהכי קיימינן מיהו קושטא הוא דאיסור מום נמי נפקא ליה מהתם ולא איצטריך חיות אלא אי כדרב נחמן ב״י ואי כדרבא ולא פליגי כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
דתנא דבי כן שנה חכם בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: נאמר בתורה במכלול דיני הקרבנות דינו של הקרבן המכשיר את האדם לאכול מן הקדשים (כאשם מצורע וחטאות שמביאים הזבים והיולדות לאחר טומאתם כדי להכשירם לאכול בקדשים), וכן נאמר דינו של הקרבן המכפר על האדם מעבירות שעבר (כקרבנות החטאות והאשמות השונים), והרי אלה הקרבנות נעשים בפנים המקדש, בעזרה. וכמו כן נאמר בתורה במכלול דיני הקרבנות גם דיניהם של הקרבן המכשיר והקרבן המכפר שנעשים בחוץ למקדש, כציפורי מצורע הבאים להשלמת טהרתו וכשעיר המשתלח ביום הכיפורים.
As the school of Rabbi Yishmael taught: It is stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the sin offering of a woman who has given birth or the guilt offering of a leper, and there are offerings that atone, e.g., a sin offering or guilt offering, all of which are brought inside the Temple. And it is also stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the birds of a leper’s purification ritual, and offerings that atone, e.g., the scapegoat of the Yom Kippur service, that are brought outside the Temple.
רש״ירמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מָה מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בִּפְנִים עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר אַף מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בַּחוּץ עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר.

The baraita continues: Therefore, the offerings brought outside the Temple are compared to those offered inside: Just as with regard to the offerings that enable or atone stated in the Torah that are offered inside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones, as even the former has portions of it that are burned on the altar, so too, with regard to offerings that enable or atone stated in the Torah that are offered outside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones. Accordingly, just as the scapegoat must not be a tereifa, so too, the birds of a leper’s purification ritual must not be tereifot. If so, there is no need to derive the exclusion of tereifa birds from the word “kosher.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשה בו מכשיר כמכפר – בכל מיני כשרות וטהרה שהרי גם המכשירין קרבים האמורין שלהן.
אף בחוץ עשה מכשיר – צפרים כמכפר שעיר המשתלח דאסור במום דבעי ראוי לשם שבאיזה שיפול הגורל לשם יהיה ראוי למזבח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה נקיש: מה הקרבן המכשיר והמכפר האמור בפניםעשה (נקבע) בו שיהא דינו של הקרבן המכשיר כדינו של הקרבן המכפר, שגם אימורי הקרבנות המכשירים קרבים על המזבח. אף בקרבן המכשיר ובקרבן המכפר האמור בחוץעשה בו מכשיר כמכפר, וכשם שבעל מום אינו כשר בשעיר המשתלח, כן אין הוא כשר בציפורי מצורע. ואין אנו צריכים לדרשת הכתוב ״טהורות״ כדי ללמדנו כן!
The baraita continues: Therefore, the offerings brought outside the Temple are compared to those offered inside: Just as with regard to the offerings that enable or atone stated in the Torah that are offered inside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones, as even the former has portions of it that are burned on the altar, so too, with regard to offerings that enable or atone stated in the Torah that are offered outside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones. Accordingly, just as the scapegoat must not be a tereifa, so too, the birds of a leper’s purification ritual must not be tereifot. If so, there is no need to derive the exclusion of tereifa birds from the word “kosher.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְמַעוֹטֵי צִפּוֹרֵי עִיר הַנִּדַּחַת לְמַאי אִי לְשִׁילּוּחַ לֹא אָמְרָה תּוֹרָה שַׁלַּח לְתַקָּלָה אֶלָּא לִשְׁחִיטָה.

Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The word “kosher” serves to exclude birds from an idolatrous city. Such a city must be burned to the ground, and it is prohibited for one to derive benefit from any of its contents. The verse indicates that such a bird is unfit for use in the leper’s purification ritual. The Gemara asks: For what function are such birds rendered unfit by the word “kosher”? If the verse means to render them unfit for sending away as part of the ritual, this is unnecessary, since the Torah did not say to send a bird only to create a stumbling block. It is obvious that any bird prohibited for consumption is unfit for sending, since the Torah would not allow for the possibility that the bird sent away will be trapped and consumed by unwitting individuals. Rather, the verse means to render them unfit for use as the bird intended for slaughter.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך תקל
תקלא(סנהדרין נ) כגון הבא על הזכור תקלה וקלון פי׳ תקלה מפורש במתניתין לפי שבא לאדם תקלה על ידיה שחטא ושנהרג קלון שדבר מאוס הוא וחרפה לבוא על הבהמה וכל זמן שעוברת בשוק אומרים זו היא שנסקל פלוני על ידיה בשביל כך וכך היינו קלון (חולין קמ.) לא אמרה תורה שלח לתקלה (א״ב תרגום כשל בעוני כחי תקל בחובי חילי):
א. [שטרויכלען.]
אמר רב נחמן – טהורות למעוטי צפורים של עיר הנדחת.
ולמאי – להי מינייהו איצטריך קרא להך דהא משלח פשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שילוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסור ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותה לאחר זמן.
אלא בשחוטה – אפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת.
למעוטי צפרי עיר הנדחת – תימה הא נמי נפקא מדתנא דבי רבי ישמעאל דכיון שאסורים בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר כדאמר פ״ק דמנחות (דף ו.) והילכך אפילו לכפרה מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו וצ״ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשרפה קיימא.
מצורע ששחטו הצפור האחת שלו וקודם שישלחו את השניה בא מצורע אחר ליטהר לא יאמר לו הבא צפור אחת לשחיטה ותזדווג עם זו הנשארת לזה ואחר שחיטה נשלח את זו על שם שניכם אלא ישלח את הראשונה לשם הראשון וזה האחרון יביא שתים אחרות אחת לשחיטה ואחת לשלוח:
היתה האם טרפה חייב לשלח אבל אם היו האפרוחים טרפות פטור מלשלח את האם שהרי אין כאן תקח לך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: הכתוב ״טהורות״ בא למעוטי [למעט] צפורי עיר הנדחת שדינה של עיר זו לשריפה, ואין הציפורים שבה כשרות לשמש למצורע. ומבררים: למאי [למה, לאיזה ציפור] משתי ציפורי המצורע כוונת הדברים, שכן אי [אם] הכוונה לציפור הנועדה לשילוח — אין צורך בדרשת הכתוב לכך, שהרי לא אמרה תורה שלח את ציפור המצורע לתקלה, שיכשלו בה בני אדם, שהרי ציפור עיר הנדחת אסורה באכילה, ואם תישלח כציפור מצורע, עלולים בני אדם לצוד אותה לאוכלה ולהיכשל באכילה אסורה. אלא הכוונה לציפור המצורע המיועדת
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The word “kosher” serves to exclude birds from an idolatrous city. Such a city must be burned to the ground, and it is prohibited for one to derive benefit from any of its contents. The verse indicates that such a bird is unfit for use in the leper’s purification ritual. The Gemara asks: For what function are such birds rendered unfit by the word “kosher”? If the verse means to render them unfit for sending away as part of the ritual, this is unnecessary, since the Torah did not say to send a bird only to create a stumbling block. It is obvious that any bird prohibited for consumption is unfit for sending, since the Torah would not allow for the possibility that the bird sent away will be trapped and consumed by unwitting individuals. Rather, the verse means to render them unfit for use as the bird intended for slaughter.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רָבָא אָמַר לְמַעוֹטֵי שֶׁלֹּא לְזַוֵּוג לָהּ אַחֶרֶת קוֹדֶם שִׁלּוּחֶיהָ לְמַאי אִי לִשְׁחִיטָה הָא בָּעֲיָא שִׁילּוּחַ אֶלָּא לְשִׁילּוּחַ.

Rava said: The word “kosher” serves to exclude the repeated use of a bird, i.e., a leper may not pair a bird with another bird from a previous leper, before its being sent away. The Gemara asks: For what function does the word “kosher” indicate that a bird may not be reused? If it means to indicate that the bird intended for being sent away by the first leper may not be used for slaughter by the second leper, the verse is unnecessary, as this bird requires being sent away as part of the first leper’s purification ritual. Rather, the verse means to indicate that the bird intended for being sent away by the first leper may not be used for sending simultaneously by the second leper.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר – להכי אתי טהורות שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר את זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון דהכי משמע טהורות מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת דמצורע.
ולמאי – בעית לה דמצורע.
אי לשחיטה הא בעיא שילוח – משום מצורע קמא ופשיטא דאסור.
אלא לשילוח – ותיפוק ליה לשילוח דתרוייהו.
שלא יזווג לה אחר – צ״ע היאך משמע זה מטהורות וא״ת וחיות ל״ל וי״ל דרבה ורב נחמן בר יצחק לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי חד לדמר וחד לדמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשחיטה. רבא אמר כי הכתוב ״טהורות״ בא למעוטי [למעט] שלא לזווג (לצרף) לה לציפור המיועדת להשתלח אחר שנטהר מצורע זה, ציפור אחרת המיועדת לשחיטה לטהרת מצורע אחר, קודם שלוחיה. ומבררים: למאי [למה, לאיזה ענין] היה מקום לומר שיצרפו את הציפור המשתלחת של מצורע זה לציפור של מצורע אחר, אי [אם] לענין שחיטה, שתישחט הציפור של מצורע זה המיועדת להשתלח לציפור המשתלחת של מצורע אחר, והיא תישחט — ברור הדבר שאין לעשות כן, שכן הא בעיא [הרי הא צריכה] שילוח! אלא הכוונה היא לשילוח, לשמש כציפור המשתלחת גם עבור מצורע אחר. ולכך בא הכתוב ״טהורות״ ללמדנו כי לענין אחר הריהי אסורה.
Rava said: The word “kosher” serves to exclude the repeated use of a bird, i.e., a leper may not pair a bird with another bird from a previous leper, before its being sent away. The Gemara asks: For what function does the word “kosher” indicate that a bird may not be reused? If it means to indicate that the bird intended for being sent away by the first leper may not be used for slaughter by the second leper, the verse is unnecessary, as this bird requires being sent away as part of the first leper’s purification ritual. Rather, the verse means to indicate that the bird intended for being sent away by the first leper may not be used for sending simultaneously by the second leper.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב פָּפָּא אָמַר לְצִפּוֹרִים שֶׁהֶחְלִיפוּ (בְּצִפּוֹרֵי) עֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב {דברים ז׳:כ״ו} וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ כׇּל מַה שֶּׁאַתָּה מְהַיֶּיה הֵימֶנּוּ כָּמוֹהוּ לְמַאי אִי לְשִׁילּוּחַ לֹא אָמְרָה תּוֹרָה שַׁלַּח לְתַקָּלָה אֶלָּא לִשְׁחִיטָה.

Rav Pappa said: The word “kosher” serves to exclude the use of birds that were exchanged for birds of idol worship, i.e., a gentile paid a Jew for his idol by giving the Jew birds. Such birds are prohibited from use in the leper’s ritual, as it is written about objects of idol worship: “And you shall not bring an abomination into your house, and become [vahayita] accursed like it” (Deuteronomy 7:26), indicating that anything that you generate [mehayye] from it, e.g., through exchange, is prohibited like it. The Gemara asks: For what function does the word “kosher” indicate that such birds are prohibited? If it serves to exclude such birds from being sent away, this is unnecessary, because the Torah did not say: Send it away, if doing so could lead to a mishap. If the bird were prohibited, the Torah would not have commanded one to send it away, as others might eat it unwittingly. Rather, the word “kosher” serves to disqualify such birds for slaughter.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב פפא אמר – טהורות למעוטי צפרים שהחליפן ולקחן מן העובד כוכבים בדמי עבודה זרה שמכר לו.
ולמאי – קבעי לה דמבעי קרא למיסרה.
אי לשילוח – פשיטא דאסור.
לצפרים שהחליפן בעבודה זרה – כאן נמי צ״ל דלכפרה כשרות דאל״כ תיפוק ליה מדתני דבי רבי ישמעאל ומשום הכי נקט שהחליפם בעבודה זרה אבל צפרים הנעבדים פשיטא דאסורין דאין ראויין לכפרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ צפורים שהחליפו בע״ז כו׳ כצ״ל:
רב פפא אמר הסבר אחר לשאלה מה בא הכתוב ״טהורות״ למעט: לענין צפורים שהחליפו עם הגוי בתמורה לעבודה זרה, שמכר היהודי לגוי עבודה זרה, ונתן לו הגוי תמורתה ציפורים אלה. וטעם הדבר שנאסרו לשמש כצפרי מצורע, דכתיב כן נאמר] באיסור עבודה זרה ״ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו״ (דברים ז, כו), לומר: כל מה שאתה מהייה (קונה ומקבל) הימנו, הרי הוא כמוהו, ומבררים: למאי [למה, לאיזה ענין] נאמר מיעוט זה בציפורי מצורע, אי [אם] לענין הציפור המיועדת לשילוח — אין צורך בדרשה מיוחדת שתלמדנו שאין להשתמש בציפור שכזו כציפור משתלחת, שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה! אלא הכוונה היא לציפור המיועדת לשחיטה.
Rav Pappa said: The word “kosher” serves to exclude the use of birds that were exchanged for birds of idol worship, i.e., a gentile paid a Jew for his idol by giving the Jew birds. Such birds are prohibited from use in the leper’s ritual, as it is written about objects of idol worship: “And you shall not bring an abomination into your house, and become [vahayita] accursed like it” (Deuteronomy 7:26), indicating that anything that you generate [mehayye] from it, e.g., through exchange, is prohibited like it. The Gemara asks: For what function does the word “kosher” indicate that such birds are prohibited? If it serves to exclude such birds from being sent away, this is unnecessary, because the Torah did not say: Send it away, if doing so could lead to a mishap. If the bird were prohibited, the Torah would not have commanded one to send it away, as others might eat it unwittingly. Rather, the word “kosher” serves to disqualify such birds for slaughter.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רָבִינָא אָמַר הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּעוֹף שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ הֵיכִי דָמֵי אִי דִּגְמַר דִּינֵא בַּר קְטָלָא הוּא אֶלָּא קוֹדֶם גְּמַר דִּינֵאּ וּלְמַאי אִי לְשִׁילּוּחַ בָּעֵי לְאֵתוֹיֵי לְבֵי דִינָא וְקַיּוֹמֵי {דברים י״ג:ו׳} וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ אֶלָּא לִשְׁחִיטָה.:

Ravina said: Here we are dealing with a bird that killed a person and is therefore subject to being killed. The verse indicates that such a bird is unfit for use in the leper’s ritual. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If this is a case where its verdict of execution was issued, then it is subject to being killed, and there is no need for the verse to teach that it cannot be used in the ritual. Rather, it must be referring to a bird before its verdict of execution was issued. And for what function does the verse exclude such a bird? If it serves to exclude the bird from sending away, this is unnecessary, since one is required to bring it to the court to fulfill the verse: “And you shall eradicate the evil from your midst” (Deuteronomy 13:6). Obviously, one may not send it away. Rather, the verse serves to disqualify such a bird for slaughter.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בר קטלא הוא – ופשיטא דאינו ראוי לשלוח ולא לשחיטה דהא דינו בסקילה.
אלא לשחיטה – דאי משום ובערת הרע הרי מבוער מן העולם הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבינא אמר הסבר אחר לשאלה מה בא הכתוב ״טהורות״ למעט: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? בעוף שהרג את הנפש, שחייב מיתה, ופסול הוא לשמש כציפור מצורע. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] שכבר גמר דינא [נגמר הדין] שפסקו בו בית דין את דינו — בר קטלא [בן מוות] הוא, וברור הוא שאין להשתמש בו לצפרי מצורע! אלא מדובר קודם גמר דינא [הדין], ולמאי [למה, לאיזה ענין] נאמר מיעוט זה בציפורי מצורע, אי [אם] לענין הציפור המיועדת לשילוח — אין צורך בדרשה מיוחדת שתלמדנו שאין להשתמש בציפור שכזו כציפור משתלחת, שהרי בעי לאתויי לבי דינא וקיומי [צריך להביא אותו לבית הדין ולקיים בו] את הכתוב ״ובערת הרע מקרבך״ (שם יג, ו)! אלא הכוונה היא לציפור המיועדת לשחיטה.
Ravina said: Here we are dealing with a bird that killed a person and is therefore subject to being killed. The verse indicates that such a bird is unfit for use in the leper’s ritual. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If this is a case where its verdict of execution was issued, then it is subject to being killed, and there is no need for the verse to teach that it cannot be used in the ritual. Rather, it must be referring to a bird before its verdict of execution was issued. And for what function does the verse exclude such a bird? If it serves to exclude the bird from sending away, this is unnecessary, since one is required to bring it to the court to fulfill the verse: “And you shall eradicate the evil from your midst” (Deuteronomy 13:6). Obviously, one may not send it away. Rather, the verse serves to disqualify such a bird for slaughter.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר.: בִּשְׁלָמָא עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי טָהוֹר בָּעֵינַן צִפּוֹר וְלֵיכָּא אֶלָּא עוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא הָא צִפּוֹר הוּא.

§ The mishna states: If a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. The Gemara objects: Granted, it is understandable that one is exempt in a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, since we require a kosher bird, as the verse uses the word tzippor (Deuteronomy 22:6) in this context, which the Gemara earlier (139b) interpreted as a reference to a kosher bird, and this bird is not kosher. But in a case where a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, it is a tzippor, a kosher bird, and one should be required to send it away.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אליעזר מחייב לשלח1 – אע״פ שאין הביצים שלו הואיל ומנהגו בכך ששוכן על ביצים אחרים ועוף טהור הוא ולא זהו שקורין קוקו״א.
קורא זכר – אבל נקבה אפילו רבנן מודו כדמפרש בגמרא טעמא דרבי אליעזר.
1. מלים אלה הן המשך ציטוט הבבלי מן המשנה חולין קל״ח: ״עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנתנו שעוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור וכן עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא, שבזה ובזה פטורים מלשלח את האם. ודנים בדבר: בשלמא [נניח, הדבר מובן] בדינו של עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, שאין בו מצות שילוח הקן, כי בעינן [צריכים אנו] שתהיה האם המשתלחת בכלל ״צפור״, ככתוב ״כי יקרא קן צפור לפניך״ (דברים כב, ו), וליכא [ואין כאן], שהרי העוף הטמא אינו בכלל ״ציפור״. אלא עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא, מדוע אין בו מצות שילוח, הא [הרי] ״צפור״ הוא!
§ The mishna states: If a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. The Gemara objects: Granted, it is understandable that one is exempt in a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, since we require a kosher bird, as the verse uses the word tzippor (Deuteronomy 22:6) in this context, which the Gemara earlier (139b) interpreted as a reference to a kosher bird, and this bird is not kosher. But in a case where a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, it is a tzippor, a kosher bird, and one should be required to send it away.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּדְאָמַר רַב כָּהֲנָא {דברים כ״ב:ז׳} תִּקַּח לָךְ וְלֹא לִכְלָבֶיךָ הָכָא נָמֵי תִּקַּח לָךְ וְלֹא לִכְלָבֶיךָ.

The Gemara responds that this is in accordance with that which Rav Kahana said in a different context: The verse states: “But the young you may take for yourself” (Deuteronomy 22:7), indicating that one is required to send away the mother only if the eggs are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog. Here too, with regard to non-kosher eggs, the mitzva applies only if you may take for yourself, but not if they are fit only for your dog because they are not kosher.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב כהנא בענין אחר בפירוש הכתוב האמור בשילוח הקן ״ואת הבנים תקח לך״ (שם ז) — כוונתו שתהא לקיחת הבנים ראויה לך, שיכול אתה לאוכלם, ולא אמר הכתוב מצוה בלקיחה שאינה ראויה אלא לכלביך, הכא נמי [כאן בענין עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא גם כן] יש לדרוש: ״תקח לך״ולא לכלביך, ומאחר ואין ביצי העוף הטמא ראויות לאכילת האדם, אין בקן זה מצות שילוח הקן.
The Gemara responds that this is in accordance with that which Rav Kahana said in a different context: The verse states: “But the young you may take for yourself” (Deuteronomy 22:7), indicating that one is required to send away the mother only if the eggs are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog. Here too, with regard to non-kosher eggs, the mitzva applies only if you may take for yourself, but not if they are fit only for your dog because they are not kosher.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב כָּהֲנָא אַהָא דְּתַנְיָא אאִם טְרֵפָה חַיָּיב בְּשִׁילּוּחַ באֶפְרוֹחִים טְרֵפוֹת פָּטוּר מִשִּׁילּוּחַ מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב כָּהֲנָא דְּאָמַר קְרָא תִּקַּח לָךְ וְלֹא לִכְלָבֶיךָ.

The Gemara asks: And where was this statement of Rav Kahana stated? The Gemara answers that it was stated with regard to that which is taught in a baraita: Even if the mother bird is a tereifa, one is obligated to send away the mother from the nest. But if the fledglings are tereifot, one is exempt from sending away the mother. From where is this matter derived? Rav Kahana said: As the verse states: “You may take for yourself,” indicating that you are required to send away the mother only if the fledglings are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog because they are tereifot.
עין משפט נר מצוהרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם טרפה – אמן של אפרוחים טרפה חייב לשלח אבל אפרוחים טרפות אינו חייב לשלח את האם.
אם טרפה חייב לשלח, אם אפרוחין טרפין פטור מלשלח דכתיב תקח לך ולא לכלבך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: היכא איתמר [היכן בתחילה נאמרו] דבריו אלה של רב כהנא?אהא דתניא [על הלכה זו ששנינו בברייתא]: גם אם היתה האם טרפה, העומדת למות — חייב בשילוח האם. ואולם אם היו האפרוחים טרפותפטור משילוח. ודנו בהלכה זו שבברייתא: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ואמר רב כהנא, שכן אמר קרא [הכתוב] ״תקח לך״ולא לכלביך. ומאחר ואין האפרוחים שהם עצמם טריפה ראויים לאכילת האדם, אלא רק לאכילת הכלבים, לכך אין נוהגת בקן זה מצות שילוח הקן.
The Gemara asks: And where was this statement of Rav Kahana stated? The Gemara answers that it was stated with regard to that which is taught in a baraita: Even if the mother bird is a tereifa, one is obligated to send away the mother from the nest. But if the fledglings are tereifot, one is exempt from sending away the mother. From where is this matter derived? Rav Kahana said: As the verse states: “You may take for yourself,” indicating that you are required to send away the mother only if the fledglings are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog because they are tereifot.
עין משפט נר מצוהרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּלְהַקִּישׁ אֵם טְרֵפָה לְאֶפְרוֹחִים מָה אֶפְרוֹחִים טְרֵפוֹת פָּטוּר מִשִּׁילּוּחַ אַף אֵם טְרֵפָה נָמֵי פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ

The Gemara objects: But why not compare a tereifa mother bird to tereifa fledglings and say: Just as with regard to tereifa fledglings one is exempt from sending away the mother, so too, with regard to a tereifa mother one should also be exempt from sending her away.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: ולהקיש [ונקיש, נשווה] את דין האם הטרפה לדין האפרוחים הטריפות, ונאמר: מה במקרה של אפרוחים טרפות — הריהו פטור משילוח, אף במקרה של אם טרפה נמי [גם כן] — הריהו פטור מלשלח!
The Gemara objects: But why not compare a tereifa mother bird to tereifa fledglings and say: Just as with regard to tereifa fledglings one is exempt from sending away the mother, so too, with regard to a tereifa mother one should also be exempt from sending her away.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קמ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קמ. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס חולין קמ., רש"י חולין קמ., תוספות חולין קמ., ההשלמה חולין קמ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין קמ. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קמ. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קמ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קמ., מהרש"ל חכמת שלמה חולין קמ., מהרש"א חידושי הלכות חולין קמ., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קמ., אסופת מאמרים חולין קמ.

Chulin 140a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 140a, Collected from HeArukh Chulin 140a, Rashi Chulin 140a, Tosafot Chulin 140a, HaHashlamah Chulin 140a, Ramban Chulin 140a, Rashba Chulin 140a, Meiri Chulin 140a, Ritva Chulin 140a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 140a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 140a, Steinsaltz Commentary Chulin 140a, Collected Articles Chulin 140a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144