×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַלִּיבָּא דְּמַאן.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the statement of Rav Huna? It is taught in the mishna (124a) that in a case where the hide of an unslaughtered carcass was attached to two half olive-bulks of flesh, Rabbi Yishmael says that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately whereas one carries them together. Rabbi Akiva says: One contracts impurity neither by means of contact with the hide nor by means of carrying it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פלוגתא דר׳ ישמעאל ור״ע בפירקין (חולין דף קכד.) במתני׳ דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור״ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר׳ ישמעאל לא מבטל עור ולר״ע מבטל.
ושואלים: אליבא דמאן [לפי שיטתו של מי] אמר רב הונא את דבריו, שהרי בפרקנו (להלן קכד,א) נחלקו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא בדינו של עור שיש עליו שתי חתיכות בשר נבילה הנפרדות זו מזו, שלדעת ר׳ ישמעאל הנושא אותם נטמא (כיון שנשא כזית בשר נבילה), ואולם הנוגע בהם אינו נטמא (שהרי לא נגע בנגיעה אחת בכזית בשר שלם). ואילו לדעת ר׳ עקיבא הן הנוגע והן הנושא אינם נטמאים. ומעתה דברי רב הונא אינם לא כשיטת ר׳ ישמעאל ולא כשיטת ר׳ עקיבא.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the statement of Rav Huna? It is taught in the mishna (124a) that in a case where the hide of an unslaughtered carcass was attached to two half olive-bulks of flesh, Rabbi Yishmael says that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately whereas one carries them together. Rabbi Akiva says: One contracts impurity neither by means of contact with the hide nor by means of carrying it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִי אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָאָמַר לֹא מְבַטֵּל עוֹר וְאִי אַלִּיבָּא דר״עדְרַבִּי עֲקִיבָא פְּשִׁיטָא הָאָמַר מְבַטֵּל עוֹר.

If one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, didn’t Rabbi Yishmael say that the hide does not nullify the attached flesh and therefore the one who carries it becomes impure with the impurity of a carcass? And if one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, then it is obvious, as didn’t Rabbi Akiva say that the hide nullifies the flesh and therefore one who carries it does not become impure?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: אי אליבא דר״ע פשיטא – דהא מתניתין היא.
שהרי אי [אם] תאמר שנאמרו הדברים אליבא [לשיטת] ר׳ ישמעאלהאמר [הרי אמר] ר׳ ישמעאל כי לא מבטל העור את הבשר, ולכך הנושא את העור נטמא בטומאת נבילה. ואי אליבא [ואם לשיטת] ר׳ עקיבא — לא נצרך רב הונא להשמיענו שהעור מבטל את הבשר, כי פשיטא [פשוט] הדבר, כי האמר [הרי אמר] ר׳ עקיבא שמבטל העור את הבשר, ולכן אין הנושא נטמא.
If one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, didn’t Rabbi Yishmael say that the hide does not nullify the attached flesh and therefore the one who carries it becomes impure with the impurity of a carcass? And if one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, then it is obvious, as didn’t Rabbi Akiva say that the hide nullifies the flesh and therefore one who carries it does not become impure?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְכִי אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא מְבַטֵּל עוֹר ה״מהָנֵי מִילֵּי שֶׁפְּלָטַתּוּ חָיָה אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין בָּטֵיל.

The Gemara answers: Actually, the statement of Rav Huna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. And when Rabbi Yishmael said that the hide does not nullify the flesh, that statement applies to a case where an animal severed the hide. But in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the attached flesh.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם אליבא דרבי ישמעאל – ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו.
ומשיבים: לעולם אמר רב הונא את דבריו אליבא [לשיטת] ר׳ ישמעאל הסבור שאין העור מבטל את הבשר, ואולם כי [כאשר] אמר ר׳ ישמעאל שלא מבטל העור את הבשר — הני מילי [דברים אלה] אמורים רק בזמן שפלטתו חיה לחתיכות בשר אלה שעל העור מן הבהמה (כגון שנשכה כלב ותלש עור עם חתיכות בשר עליו), אבל בזמן שפלטתו סכין בידי אדם — בטיל [בטל] הבשר אצל העור.
The Gemara answers: Actually, the statement of Rav Huna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. And when Rabbi Yishmael said that the hide does not nullify the flesh, that statement applies to a case where an animal severed the hide. But in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the attached flesh.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״שתָּא שְׁמַע ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאָלָל הַמְכוּנָּס אִם יֵשׁ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַיָּיבִין עָלָיו וְאָמַר רַב הוּנָא וְהוּא שֶׁכִּנְּסוֹ.

The Gemara suggests: Come and hear a refutation to this explanation of the statement of Rav Huna from that which is taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet for it. And Rav Huna says in explanation of this statement of Rabbi Yehuda: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the meat residue in one place, but not if the meat residue was collected by a child or without human intervention.
רש״יבעל המאוררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רב הונא והוא שכנסו – אחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה.
{שמעתא דבטול פליטת בשר ע״י העור}
ת״ש: ר׳ יהודה אומר, האלל המכונס וכו׳. אמר רב הונא, והוא שכנסו – אחר הפשט, דגלי אדעתיה דלא בטליה מעיקרא כשפלטתו הסכין בהפשיטו. ועור לא מבטל, שאם היה העור מבטלו לא היה הכינוס מועיל כלום, שאין מחשבה מועילה לטמא טומאת נבלות.
אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לר׳ ישמעאל לא בטיל על גב העור, ר׳ יהודה דאמר כר׳ ישמעאל. אלא אי אמרת פלטתו סכין לר׳ ישמעאל נמי עור מבטל ואין כנוס מועיל במקום שהעור מבטל, כלום, ר׳ יהודה דאמר כמאן.
אלא פלטתו סכין לר׳ ישמעאל לא בטיל על גב העור. ורב הונא, דאמר, והוא שכנסו, אליבא דר׳ יהודה, בשיטת ר׳ ישמעאל. ורב הונא, דאמר, שני חצאי זיתים שישנן על גב העור העור מבטלן ואין כנוס מועיל כלום, כר׳ עקיבא. ודקא אמרת, אי אליבא דר׳ עקיבא פשיטא, מהו דתימא וכו׳.
והא דאמר רב הונא העור מבטלן אקשינן עליה אי בשפלטתו סכין ואפילו לר׳ ישמעאל בטיל, הא תנן ר׳ יהודה אומר וכו׳ ואמר רב הונא בשכנסו, כלומר דאלמא בשני חצאין מוקי לה. וקשיא ליא אמאי לא אוקמה למתני׳ בשפלטתו חיה, דר׳ יהודה סבר עור לא מבטל ואהני ליה כינוס כר׳ ישמעאל, ותנא קמא סבר לה כר׳ עקיבא, דהא השתא נמי ר׳ יהודה כר׳ ישמעאל. ואיכא למימר אם כן כנוס למה לי, בשלמא בפלטתו סכין כיון דמחזי כמאן דמבטל ליה צריך מחשבה דהיינו כינוס, אלא בפלטתו חיה אי סבירא לן עור מבטל תו לית ליה תקנתא בכינוס, ואי עור לא מבטל כינוס למה לי, הא לאו איהו בטליה ועור נמי לא מבטל ליה. ואי קשיאב נימא לעולם ר׳ ישמעאל פלטתו חיה אמר פלטתו סכין לא אמר, שהעור מבטלן, אלא אם כן כנסן, והיינו דרב הונא. לאו מילתא היא, משום דכיון דאמרת העור מבטלן תו לית ליה תקנתא בכינוס, דהוה ליה למימר צריך מחשבה, אבל מכיון דאמרת העור מבטלן ולא הוא, אין לו תקנה בכינוס. כך פי׳ רש״י ז״לג.
א. מכאן מובא במעט קיצור בחידושי הר״ן.
ב. ראה תוד״ה דאמר ותוספות הרא״ש ד״ה אלא.
ג. ד״ה לעולם אליבא.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] כי אין זה ההסבר בדברי רב הונא, שהרי שנינו במשנתנו שר׳ יהודה אומר כי האלל המכונס, אם יש בו כזית במקום אחדחייבין עליו. ובהסבר דברי ר׳ יהודה הללו אמר רב הונא: והוא (ובלבד) שכנסו האדם את האלל לאחר הפשט העור, שבכך גילה דעתו כי מלכתחילה לא ביטל את האלל. ומתוך שהעמיד רב הונא את דברי ר׳ יהודה דווקא באופן זה שכנסו אדם, מוכח מכאן שמדובר בזמן שפלטתו הסכין בשנים ושלושה מקומות, ועמד האדם וכינסם. ומכאן יש ללמוד כי אם ביטל אותם האדם במכוון — הריהם בטלים, אבל העור אינו מבטלם. שהרי אם ביטלם העור שוב אין חוזרים לכלל טומאת נבילה.
The Gemara suggests: Come and hear a refutation to this explanation of the statement of Rav Huna from that which is taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet for it. And Rav Huna says in explanation of this statement of Rabbi Yehuda: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the meat residue in one place, but not if the meat residue was collected by a child or without human intervention.
רש״יבעל המאוררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא פְּלָטַתּוּ סַכִּין לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נָמֵי לָא בָּטֵיל רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Since Rav Huna interprets the statement of Rabbi Yehuda as referring to a case where a halakhically competent person collected the pieces of flesh, the mishna must be discussing a case where such a person flayed the hide with a knife in multiple places and then collected the pieces of flesh attached to the hide. Evidently, the hide does not nullify the flesh because if the hide did nullify the flesh, that flesh would not impart the impurity of a carcass even if it were later collected. Therefore, the Gemara challenges: Granted, if you say that according to Rabbi Yishmael, even in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide does not nullify the flesh, accordingly, Rav Huna said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael that a hide flayed by a knife does not nullify the flesh, and therefore the flesh imparts the impurity of a carcass if a person collected the pieces.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטל – עור.
רב הונא – דאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ״ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר״ע.
אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא דאמר כר׳ ישמעאל – וא״ת והא ר׳ ישמעאל בלא כנסו קאמר ור׳ יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא וי״ל דפלוגתייהו דר׳ ישמעאל ור״ע בפלטתו חיה לכך לא בעי ר׳ ישמעאל כנוס אבל פלטתו סכין אי לא בטל לרבי ישמעאל צריך נמי כניסה ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו איירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מילתיה דרבי יהודה הכי.
תד״ה אי אמרת בשלמא כו׳ ועוד דר״י נמי דבכנסו איירי כו׳ עכ״ל צ״ע היאך מתוקמא דרבי ישמעאל בכנסו דא״כ תיטמא נמי במגע דלא הוי נוגע וחוזר ונוגע אלא נוגע בבת א׳ בכנסו ודו״ק:
בד״ה רב הונא כו׳ לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר״י דבטל כו׳ עכ״ל יש לדקדק ומאי דוחקא דודאי לעיל איכא למימר לר׳ ישמעאל לא בטיל אלא הכא פריך לשנויא דמשני לר״י דפלטתו סכין בטל ונראה שסמכו עצמם אדלקמן אמתני׳ דפליגי ר״י ור״ע דקאמר רבי יוחנן עלה ל״ש אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל ולעיל לר״י נמי מוקמי׳ פלוגתא דר׳ יהודה ורבנן בפלטתו סכין דלר״י לא בטיל ואם כן ר׳ יהודה כמאן מיהו קשה קצת ומאי קושיא דהא איכא למימר הכא שפיר לר׳ יוחנן הא בטל לר׳ ישמעאל היינו בלא כינוס ודלא בטל לר׳ יהודה היינו בכינוס וכ״כ התוס׳ לקמן בפירקין ע״ש:
ויש להקשות: אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שחתיכות שפלטתו סכין לשיטת ר׳ ישמעאל נמי [גם כן] לא בטיל [בטל] אצל העור — מובן הדבר, שכן רב הונא שאמר כי לפי ר׳ יהודה כינוס הדברים בידי אדם מחשיב את הדבר, ומטמא, הרי זה כדעת ר׳ ישמעאל הסבור שפליטת סכין אינה מבטלת.
Since Rav Huna interprets the statement of Rabbi Yehuda as referring to a case where a halakhically competent person collected the pieces of flesh, the mishna must be discussing a case where such a person flayed the hide with a knife in multiple places and then collected the pieces of flesh attached to the hide. Evidently, the hide does not nullify the flesh because if the hide did nullify the flesh, that flesh would not impart the impurity of a carcass even if it were later collected. Therefore, the Gemara challenges: Granted, if you say that according to Rabbi Yishmael, even in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide does not nullify the flesh, accordingly, Rav Huna said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael that a hide flayed by a knife does not nullify the flesh, and therefore the flesh imparts the impurity of a carcass if a person collected the pieces.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ פְּלָטַתּוּ סַכִּין לר׳לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בָּטֵיל רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּמַאן.

But if you say that according to Rabbi Yishmael, in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the flesh and therefore the flesh does not impart the impurity of a carcass even if a halakhically competent person collected the pieces, then in accordance with whose opinion did Rav Huna say that the hide does not nullify the flesh and that the pieces of flesh that one collected impart the impurity of a carcass?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אי אמרת פלטתו סכין – רבי ישמעאל מודי דמבטל עור.
רב הונא – דאוקמה לדר׳ יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ״ה לר׳ יהודה לא בטיל.
דאמר כמאן – בשלמא אי לא דרב הונא דאמר והוא שכנסו הוה מוקמינא לר׳ יהודה בשפלטתו תחלה ביחד ומש״ה לא בטיל דכי פליגי רבי ישמעאל ור״ע בשתי חצאי זיתים פליגי אבל בכזית שלם מודו כדתני ריש פלוגתייהו עור שיש עליו כזית בשר כו׳ ורבנן סברי כי מודו רבי ישמעאל ור״ע בכזית שלם הני מילי בפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אפילו כזית בטל אבל השתא דאוקמה רב הונא בשני חצאי זיתים דאמר כמאן.
רב הונא דאמר כמאן – לעיל (דף קכא.) כי קאמר וחד אמר מקצת פלטתו חיה ומקצת פלטתו סכין דבעי למימר דפלטתו סכין הוי פלוגתא דר׳ יהודה ורבנן דלר׳ יהודה לא בטל לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר׳ ישמעאל דבטל כדפריך הכא דאיכא לאוקומי דר׳ יהודה דאית ביה כזית יחד אבל לרב הונא פריך שפיר כדפי׳ בקונט׳.
דאמר כמאן – וא״ת ודילמא הא דאמר רב הונא ב׳ חצאי זיתים שישנן על העור העור מבטלו מיירי בלא כנסו אבל כנסו מודה דלא בטל וי״ל דהא פשיטא ולא איצטריך ליה לרב הונא לאשמועינן דעור מבטלן (ועוד דהעור מבטלן משמע מתחלה העור מבטל ותו לא מהני להו כנוס).
אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שפלטתו סכין לר׳ ישמעאל בטיל [בטל], וגם כינוס בידי אדם אינו מחשיב את הדבר לכלל טומאה, דברי רב הונא שאמר כי לשיטת ר׳ יהודה מועיל כינוס גם בזמן שפלטתו סכין, ואין העור מבטלם, כשיטת מאן [מי] הם נאמרו?
But if you say that according to Rabbi Yishmael, in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the flesh and therefore the flesh does not impart the impurity of a carcass even if a halakhically competent person collected the pieces, then in accordance with whose opinion did Rav Huna say that the hide does not nullify the flesh and that the pieces of flesh that one collected impart the impurity of a carcass?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא לְעוֹלָם פְּלָטַתּוּ סַכִּין לר׳לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא בָּטֵיל וְרַב הוּנָא דְּאָמַר כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara responds: Rather, it is necessary to explain the opinion of Rabbi Yishmael differently. Actually, according to Rabbi Yishmael even a hide flayed by a knife does not nullify the attached flesh. And Rav Huna said his statement that the hide nullifies attached pieces of flesh in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: אלא לעולם פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל ורב הונא דאמר אליבא דר״ע – כלומר הא דאמר רב הונא לעיל העור מבטלו אליבא דר״ע אמרה וההיא דר׳ יהודה אליבא דר׳ ישמעאל.
אלא יש לחזור מההסבר שנאמר מקודם בשיטת ר׳ ישמעאל ולומר כי לעולם גם בזמן שפלטתו סכין לשיטת ר׳ ישמעאל לא בטיל [לא בטל], ואילו רב הונא האומר שהעור מבטל את שני חצאי זיתי בשר הנבילה שעליו, אמר את דבריו כשיטת ר׳ עקיבא. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכך היא שיטת ר׳ עקיבא, ולא נצרך רב הונא להשמיע את דבריו!
The Gemara responds: Rather, it is necessary to explain the opinion of Rabbi Yishmael differently. Actually, according to Rabbi Yishmael even a hide flayed by a knife does not nullify the attached flesh. And Rav Huna said his statement that the hide nullifies attached pieces of flesh in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כִּי קָאָמַר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא ה״מהָנֵי מִילֵּי פְּלָטַתּוּ סַכִּין אֲבָל פְּלָטַתּוּ חַיָּה לָא בָּטֵיל.

The Gemara asks: Isn’t it obvious that the hide nullifies the flesh according to Rabbi Akiva? Rav Huna’s statement is unnecessary. The Gemara answers: Rav Huna’s statement is necessary lest you say: When Rabbi Akiva said that the hide nullifies the attached pieces of flesh, that statement applies only to a case where a person used a knife to flay the animal. But if an animal severed the hide, the hide does not nullify the flesh.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: נצרך רב הונא לומר את דבריו, שכן מהו דתימא [שתאמר, היה מקום לומר]: כי קאמר [כאשר אמר] ר׳ עקיבא את שיטתו שהעור מבטל את חתיכות הבשר שעליו, הני מילי [דברים אלה] אמורים רק בזמן שפלטתו סכין, אבל בזמן שפלטתו חיהלא בטיל [אינו בטל], לכך
The Gemara asks: Isn’t it obvious that the hide nullifies the flesh according to Rabbi Akiva? Rav Huna’s statement is unnecessary. The Gemara answers: Rav Huna’s statement is necessary lest you say: When Rabbi Akiva said that the hide nullifies the attached pieces of flesh, that statement applies only to a case where a person used a knife to flay the animal. But if an animal severed the hide, the hide does not nullify the flesh.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דר״עדְּרַבִּי עֲקִיבָא מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן ל״שלָא שְׁנָא פלט חַיָּה ול״שוְלָא שְׁנָא פלט סַכִּין כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא מִפְּנֵי מָה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בְּעוֹר מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן.:

Therefore, Rav Huna teaches us that the reason for the opinion of Rabbi Akiva is because the hide nullifies the flesh, and there is no difference whether an animal severed the hide, and there is no difference whether a person used a knife to flay the hide. This statement of Rav Huna is therefore in accordance with that which the latter clause of that mishna teaches: For what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קמ״ל – רב הונא דאפי׳ פלטתו חיה מפני שעור מבטלו משמע טעמא בעור תליא ואף על גב דלא בטלינהו איהו.
קא משמע לן [הוא משמיע לנו] שטעמא [טעם] שיטת ר׳ עקיבא הוא מפני שהעור מבטלן, ומשום כך, לא שנא [אינו שונה] אם פלט חיה, ולא שנא [ואינו שונה] אם פלט סכין, כדקתני סיפא [כמו ששנה בסופה] של אותה ברייתא: מפני מה ר׳ עקיבא מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן.
Therefore, Rav Huna teaches us that the reason for the opinion of Rabbi Akiva is because the hide nullifies the flesh, and there is no difference whether an animal severed the hide, and there is no difference whether a person used a knife to flay the hide. This statement of Rav Huna is therefore in accordance with that which the latter clause of that mishna teaches: For what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְנִי׳: אאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן עוֹר הָאָדָם וָעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר.

MISHNA: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh: The skin of a dead person, which imparts impurity like his flesh; and the skin of a domesticated pig, which is soft and eaten by gentiles, and imparts the impurity of an animal carcass like its flesh. Rabbi Yehuda says: Even the skin of a wild boar has the same status.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אלו שעורותיהן – מטמאין כבשרן.
ועור חזיר של ישוב – מפני שהוא רך ואוכלין אותו.
ג. ואלו שעורותיהן כבשרן וכו׳. דאע״ג דקיימא לן דעור של נבלה ובהמה טמאה לא מטמא, דהא לאו אוכל הוא כלל, הני מילי בעור דאשון, אבל בקצת העורות שהן נאכלין מפני שהן רכין, מטמאין הן כבשרן.
עור האדם. מפ׳ בגמ׳ משום גזרה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין.
ועור חזיר של יישוב. מפני שהוא רך ואוכלין אותו. אבל של חזיר המדבר אינו מטמא, הואיל דאינו כל כך רך. ור׳ יוסי סבירא ליה דרכיך הוא, אע״ג שאינו רך כשל יישוב, כיון שיש בני אדם אוכלין אותו בעורו, שחולטין אותו ברותחין ונושר השער ונאכל הוא עם הבשר, מה שאין דרך בשאר בהמות טמאות וטהורות לשום בן אדם בעולם.
המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה ואלו שעורותיהן כבשרם עור האדם ועור החזיר של יישוב ר׳ יוסי אומר אף עור חזיר של בר ועור חטוטרת גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור פרסות ועור בית הבשת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט ר׳ יהודה אומר הלטאה כחולדה וכלן שעבדן או שהלך בהן כדי עבדן טהורין חוץ מעור האדם ר׳ יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להם עורות אמר הר״מ פי׳ חטוטרת ידועה ומה שאמר הרכה ר״ל כל זמן שהן רכות שלא נתקשו עדיין ושיעור זה כל זמן שלא נתן עליו משוי ור׳ יהודה אומר כמו שהחולדה עורה חלוק מבשרה ולא נאמר שעורותיהן כלן שוים בקושי וברוך וכדי עבודה שילך עליהם ברגלים כשיעור זמן מהלך ארבעה מילין מהלך בינוני ומה שאמר שעור האדם לא יטהר לעולם ואפי׳ עובד הוא בדרך כבודו של אדם כדי שלא יהנה בעורו ולא ישתמש בשום דבר ור׳ יוחנן דעתו ששמנה שרצים כלן עורן חלוק מבשרן וחולק על חכמים שאומרין שארבעה מהן עורן כבשרן ואין הלכה כר׳ יוסי ולא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוחנן בן נורי:
א משנה אלו הם בעלי החיים שדין עורותיהן כדין בשרן לענין הטומאה: עור של האדם המת, הריהו כבשר המת, ומטמא. וכן עור חזיר של ישוב (חזיר בית) שהוא רך ונאכל לגוים, הריהו נחשב כבשר החזיר, ומטמא טומאת נבילות כבשר החזיר. ר׳ יהודה אומר כי אף עור חזיר הבר נחשב כבשרו, ומטמא טומאת נבילות.
MISHNA: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh: The skin of a dead person, which imparts impurity like his flesh; and the skin of a domesticated pig, which is soft and eaten by gentiles, and imparts the impurity of an animal carcass like its flesh. Rabbi Yehuda says: Even the skin of a wild boar has the same status.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וָעוֹר חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ וָעוֹר הַפְּרָסוֹת וְעוֹר בֵּית הַבּוֹשֶׁת וָעוֹר הַשְּׁלִיל וְעוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה וָעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחוֹמֶט ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַלְּטָאָה כְּחוּלְדָּה.

And the halakhic status of the skin of all of the following animals is also like that of their flesh: The skin of the hump of a young camel that did not yet toughen; and the skin of the head of a young calf; and the hide of the hooves; and the skin of the womb; and the skin of an animal fetus in the womb of a slaughtered animal; and the skin beneath the tail of a ewe; and the skin of the gecko [anaka], and the desert monitor [ko’aḥ], and the lizard [leta’a], and the skink [ḥomet], four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death. Rabbi Yehuda says: The halakhic status of the skin of the lizard is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh.
רש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חטרת – חלדרוב״א שיש לו לגמל.
גמל הרכה – מפרש בגמרא עד כמה נקראת רכה.
עגל הרך – נמי מפרש בגמרא עד כמה.
ועור הפרסות – כעין שחותכין הרגלים וכל אותו העור רך הוא.
בית הבושת – בית הרחם של נקבה.
ועור של תחת האליה – עור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך.
האנקה – הריצו״ן.
הלטאה – ליתיירד״א.
חומט – לימצ״א שתחלת ברייתו בכעדשה צא ובדוק בתיק שלה שגדל והולך עמה תחלתו כעדשה ממש הוא בשוליו.
הלטאה כחולדה – עורה חלוק מבשרה.
ועור חטוטרת של גמל הרכה. חטוטרת, חלדרובה בלעז, שיש לו לגמל, ובעוד שהיא רכה, ומפ׳ בגמ׳ שלא טיענה, שלא נשאה משוי עדיין, נמצא שלא נתקשתה, שאם טיענה נתקשה העור ולאו בר אכילה הוא.
ועור הראש של העגל הרך. מפ׳ בגמ׳ עד בן שנתו, וכל שכן של גדי. ואע״פ שסופן להתקשות, בתר השתא אזלינן.
ועור הפרסות. כעין שחותכין הרגלים עד הארכובה הנמכרת עם הראש, כל אותו עור הוא רך.
בית הבשת. בית הרחם של נקבה.
ועור שתחת האליה. עור הזנב מתחת, מקום שאין שער, מפני שהוא רך.
עור האנקה והכח והלטאה והחומט. דעור ארבעה מאלה שמנה שרצים הוא רך כל כך שכשאדם מגשש בידיו בהם אינו נפרד מן הבשר, לפי שכל כך הוא דק, אבל שלשה דכתיבי בפסוק ראשון דהינו החולד והעכבר והצב, וגם התנשמת דכתי׳ בפסוק שני, אין עורן דק כל כך, ויש לו ממשות כעור של חתול, ולפיכך אינו מטמא כבשר. ור׳ יהודה סבירא ליה שגם הלטאה עורה אינו דק כל כך, ואינו חשוב כבשר, ולא מטמא.
האנקה. בלעז איריצון.
הלטאה. לנגרשולא בלעז.
חומט. לימץ, שתחלת ברייתו בכעדשה בתוך תיק שלה, והתיק הולך וגדל עמה.
והכח. לזיירטא בלעז.
אמר המאירי אלו שעורותיהן כבשרן ויש לעור אף בפני עצמו טומאת הבשר עור האדם לטומאת מת והשאר לטומאת (נבלת) [נבלה] עור חזיר של יישוב מפני שעורות אלו רכים הם ר׳ יוסי אומר אף חזיר הבר ואין הלכה כדבריו ועור חטוטרת של גמל הרכה ובגמ׳ יתבאר איזו היא קרויה רכה לענין זה ועור הראש שעל עגל הרך והוא שיונק ועור הפרסות והוא מארכובה ולמטה כמו שביארנו בפרק אלו טריפות ועור בית הבשת ר״ל בית הרחם של נקבה ועור השליל ועור שתחת האליה כל אלו עורות כבשר של אדם לטומאת מת והשאר לטומאת נבלות בין לצירוף כזית בין לטמא בפני עצמן ולענין שרצים לטמא בכעדשה עור האנקה והכח והלטאה והחמט אבל עור חלד ועכבר וצב ותנשמת עורן טהור ואפי׳ לא עיבדו או לא הילך בהם כדי עבודה ר׳ יהודה אומר הלטאה כחולדה ועורה טהור ואין הלכה כדבריו וכלן כלומר כל אלו שאמרנו שעורותיהן כבשרן שעיבד את העור טהורין וכן אפי׳ לא עיבדן אלא שהילך בהן ברגליו שדרך עורות לשטחן לפני הדורסן והוא תחלת עבודן וכל שהילך בהן בכדי עבודה והוא שיעור ארבעה מילין הרי הפקיעו מדין בשר וטהורין חוץ מעור אדם שהעמידוהו על טומאתו מדברי סופרים לטמא בכזית כבשרו אע״פ שעבדו כדי שלא ירגיל אדם לעבד עורות אדם וישתמש בהם ר׳ יוחנן בן נורי אומר שכל שמנה שרצים יש להם עורות חלוקין מבשרן ואין הלכה כדבריו:
זהו ביאור המשנה וכלה כסתם משנה הלכה היא חוץ מעור הראש של עגל הרך ומעור בית הפרסות שאין אלו נידונין כבשר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ׳ אלו הן:
חטוטרת של גמל הרכה שאמרנו הוא כל זמן שלא טענה משאוי ולא הגיע זמנה לכך הא אם טיענה והגיע זמנה לכך הרי אינה רכה ויצאה מכלל בשר הגיע זמנה לטעון ולא טיענה או שלא הגיע זמנה לטעון וטיענה הרי זה ספק:
ועור חטרת (חטוטרת, דבשת) של הגמל הרכה, שעדיין לא התקשה, הריהו נחשב כבשר, ומטמא. וכן עור הראש של עגל הרך, ועור הפרסות, ועור בית הבושת (רחם) של הנקיבה, ועור השליל (העובר שבמעי אמו), הנמצא בה בשעת שחיטה, ועור של תחת האליה (זנב) הכבשה, ועור של ארבעת השרצים הבאים (שמכלל שמונת השרצים המטמאים במותם, האמורים בתורה ״החולד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת״. ויקרא יא, כט—ל), שעורם רך: האנקה, והכח, והלטאה, והחומט. שבכל אלה העורות שנמנו דינם כדין הבשר, ומטמאים. ר׳ יהודה אומר כי עור הלטאה דינו כדין עור החולדה (ה״חולד״ האמור בתורה), שאינם נחשבים כבשר לענין טומאה.
And the halakhic status of the skin of all of the following animals is also like that of their flesh: The skin of the hump of a young camel that did not yet toughen; and the skin of the head of a young calf; and the hide of the hooves; and the skin of the womb; and the skin of an animal fetus in the womb of a slaughtered animal; and the skin beneath the tail of a ewe; and the skin of the gecko [anaka], and the desert monitor [ko’aḥ], and the lizard [leta’a], and the skink [ḥomet], four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death. Rabbi Yehuda says: The halakhic status of the skin of the lizard is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh.
רש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בוְכוּלָּן שֶׁעִבְּדָן אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה טְהוֹרִין חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת.:

And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: All eight creeping animals enumerated in the Torah have skins whose halakhic status is not that of flesh.
עין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכולן שעיבדן – כל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשה עור ובטלו מתורת בשר וטהורין.
או שהילך בהן – ששטחן לדרוס עליהן ברגלים שהוא קצת עיבודן.
יש להן עורות – ואין מטמאין כבשרן.
וכולן שעבדן. כל אלו שאמרו שהן כבשר, אם עבדן נעשו עור ובטלו מתורת בשר, וטהורין.
או שהלך בהן כדי עבדה. ששטחן לדרוך עליהן את הרגלים, נחשבו כעור, ונתבטלו מתורת בשר, ואין מטמאין כבשרן.
חוץ מעור האדם. דלא מהניא ליה לבטלו מתורתו הראשון, דכי היכי דבקודם עבודו היה מטמא הם הכי נמי לאחר עיבוד מטמא מדרבנן, משום גזירה כדפרישית.
ר׳ יוחנן בן נורי פליג, ואמ׳ דשמנה שרצים כולן לא מטמאין עורן כבשרן והחובל בהן בשבת חייב, דהא הוי חבורה שאינה חוזרת.
וכולן, כל העורות האלה שצויינו למעלה כמי שדינם כבשר, בזמן שעבדן כדרך שמעבדים עור, או ששטחם על הקרקע והילך בהן (עליהם) שיעור זמן שיש בו כדי עבודה (עיבוד העור) — הריהם טהורין, שכן בכך יצאו מכלל בשר ונהיו לעורות גמורים. חוץ מעור האדם שנשאר טמא אף באופנים הללו. ר׳ יוחנן בן נורי אומר כי עורותיהם של כל שמונה השרצים הנזכרים בתורה, יש להן דין עורות, ולא דין בשר, ואין הם מטמאים.
And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: All eight creeping animals enumerated in the Torah have skins whose halakhic status is not that of flesh.
עין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גְּמָ׳: אָמַר עוּלָּא דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם טָהוֹר וּמָה טַעַם אָמְרוּ טָמֵא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין.

GEMARA: The first clause of the mishna teaches that the skin of a dead person imparts impurity like his flesh. With regard to this, Ulla says: The skin of a dead person is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שטח
שטחא(שבת קמו:) שוטחן בחמה. (חולין קכב. נדה נה.) גזירה שמא יעשו עורות אביו ואמו שטיחין (כלים פכ״ד) ג׳ עורות הם העשוי לשטיח טמא מדרס (כלים פרק כ״ח) חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת (כלים פכ״ו) אילו עורות טמאין מדרס עור שחושב עליו לשטיח (חולין קכג) בשטיח כדי אחיזה פי׳ המפשיט מן העור עד כדי אחיזה וכל שכן פחות חיבור הוא ואם ניטמא העור מן השרץ נטמא הבשר טומאת אוכלין וזהו שאמרו שומר הוא להכניס ולהוציא טומאה מכאן ואילך יתר מכדי בית אחיזה טהור המופשט ודרך המפשיט לשטוח להתחיל מאמצעית הבהמה כדרך שעושין לשוורים ולחמת כלומר אם רוצה העור לצורך חמת שמפשיט העור שלם כולו חשוב חיבור עד שיפשיט את החזה מפני שהחזה קשה להפשיט יותר מן הכל אשר בבהמה וכיון שהפשיט החזה שוב אינו חיבור לא בטומאה ולא בטהרה המרגיל כולו חיבור פי׳ המתחיל להפשיט למטה מרגלים כיון שחזה מפשיט לבסוף כולו חשוב חיבור ליטמא הנוגע בעור מחמת הבשר אם הוא נבלה או טמאה ואם טהורה ושחוטה ונגע שרץ בעור נטמא הבשר. (במגלת איכה ויגרס בחצץ) עשה לך כלי גולה מה היו רבי חייא רבה אמר חמת קערה ושטיח וכל חד וחד משמש שני דברים חמת ממלאה קמח ונותנה תחת ראשו קערה אוכל ושותה בה שטיח לישב עליו וישן עליו:
א. [אויס שפרייטען.]
גמ׳ דבר תורה עור האדם טהור – דלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת.
שטיחין – למטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום חבלים.
עור אדם טהור – כדמפרש טעמא בריש דם הנדה (נדה דף נה.) דלא הוי דומיא דעצם אדם דעור גזעו מחליף.
עורות אביו ואמו שטיחין כו׳ – ואע״ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטיחין כו׳ מ״מ לא הוו גזרי רבנן משום הך חששא שיהיה טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא וא״צ לומר דנקט אביו ואמו משום דשכיחי גביה.
הא דאמרן בלישנא קמא עור אדם טהור דבר תורה. פירש רש״י ז״לא משום דלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת. משמעב (משום ראשון) [דאפי׳ ראשון נמי לא הוי, דלא אמרינן נטמא בשר בעור]⁠ג, ודמי לעור נבלה דממעיט מקרא. ובמסכת נדה בפרק דם הנדהד מפרש נמי חד לישנא משום דלא דמי לעצם, דעור גזעו מחליףה.
ודאמרינן גזרה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין, אלומיהו אלים למילתיה, דאפילו בשאר מתים נמי איכא איסוראז, דמת אסור בהנאהח, אלא דבאביו ואמו איכא איסורא טפי משום כבוד כדאמרינן בקידושיןט מכבדו בחייו מכבדו במותו. ואם תאמר אם כן היאך יעשהי ממנו שטיחין. יש לומר משום שישכ שאינן חוששין לאיסורן וחוששין לטומאתן כדי שלא יתרחקו מהן בני אדםל.
ויש אומריםמ שכל דבר מן המת שגזעו מחליף ואינו מטמא אינו אסור בהנאה. והיינו דאמרינן בברכותנ דין גרמא דעשיראה ביר, ושן הוה שלא היתה מטמאתוס. ולאו מילתא היא, דהתם מאי הנאה הוה ליה מיניה. ועוד קשיא דהא שער שאינו מטמא ונחלקו בו בשלהי פרק קמא דערכיןע אם הוא אסור בהנאהפ. ועוד דהא לישנא בתרא בפרק דם הנדה דעור אין גזעו מחליף. וליצ נראה דעורות אביו ואמו משום חיבתן הוא מפשיטן ומקיימן בידו לספוד עליהן והוא שוטחן לפניו, ויש בו איסורא משום מלין מת ואינו קוברו ובזיונא נמי הוא. והכי קאמר, גזרה שמא יפשיט עור קרוביו לספוד עליהן ויבא לאחר זמן לעשות מהן שטיחין או הוא או אחר שנושאן ואינו מכיר בהן שהם של אדםק.
א. ד״ה דבר תורה.
ב. מכאן הובא בקיצור בחידושי הר״ן.
ג. השלם מחידושי הר״ן.
ד. נה, א.
ה. ראה תוד״ה עור. וראה עוד חידושים המיוחסים לגרי״ז נזיר נ, א.
ו. כל הדיבור הובא בכמה קיצורים בחידושי הר״ן.
ז. כ״כ הרשב״א בחידושיו כאן ובנדה נה, א עיי״ש. ובתשובותיו ח״א סי׳ שסה הרחיב יותר וקרוב לדברי רבינו כאן.
ח. ע״ז כט, ב. וכן נקטו רוב הראשונים, ראה רמב״ם הל׳ אבל פי״ד הכ״א, ר״ת תוס׳ סנהדרין מח, א ד״ה משמשין ועוד. וראה מ״ש רבינו בחידושיו לכתובות ס, א ד״ה הכי גרסינן. וראה סדרי טהרות אהלות עה, ב ד״ה דבר ובחידושי הרשב״א הוצ׳ הגר״ד מצגר נדה שם הערה 25
ט. לא, ב.
י. כי״פ: עושין.
כ. בתשובות הרשב״א שם: ׳משום דאיכא שופטני דאין חוששין׳ וכו׳. ומיושב בזה קצת קושית הריטב״א להלן הערה 156.
ל. כ״כ תוס׳ סנהדרין שם, נדה שם ד״ה שמא.
מ. ראה תוס נדה שם, וזבחים עא, ב ד״ה ובטריפה. [ועי׳ לב אריה וכת״ס דברי התוס׳ נדה שם נאמרו לל״ק בסוגייתינו, עיי״ש ועי׳ שו״ת עמודי אור סי׳ עו אות ח].
נ. ה, ב.
ס. כ״כ ערוך ערך גרם א: ׳ואדם קדוש כרבי יוחנן, היאך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל שעה, אלא אותו עצם שן היה, ושן המת אינו מטמא...׳ וכ״כ רגמ״ה ורשב״ם בבא בתרא קטז, א ד״ה דין וריטב״א שם, ראבי״ה ברכות סי׳ ו. (ובשו״ת יוסף אומץ, להחיד״א, סי׳ ל׳, הוכיח מכאן שאין חובת קבורה לשיניים, יעו״ש). ורש״י בברכות כתב שהיתה עצם פחות משעורה. [ועי׳ אור הישר זבחים עא, ב שהקשה על הרשב״ם היאך נהנה מן השן, ואשתמיטתיה דברי רבינו והר״ן].
ובפירוש תיבת ׳ביר׳ כתב רש״י שם שהיא כמו ׳בר׳, כלומר של בני. אמנם בראבי״ה וריטב״א שם, כתבו שיש מפרשים שהיתה עצם שנשארה מסעודת ההבראה שעשו לו, ולפ״ז לא קשה קושיית הערוך.
ע. ז, ב.
פ. ראה חידושי חת״ס.
צ. כן הביא הריטב״א נדה שם בשם רבינו: ׳ומיהו עדיין קשה והלא רשע שבגוים אינו עושה כן וכל שכן ישראל, לכך הנכון כמו שפירש מורי הרב הר״א הלוי בשם רבו הרמב״ן ז״ל דשטיחין היינו שעשה מהן דבר חשוב ומעובד יפה לשטחן על גבי הכותל להתאבל עליהם ימים רבים, או שיזכור מעשיהם הטובים, והיינו דנקט לשון שטיחין ולשון אביו ואמו׳.
ק. וע״ע חידושי הרשב״א נדה הערה הנ״ל.
שמא יעשה עורות אביו ואמו שטוחין. אביו ואמו לאו דוקא אלא ה״ה עורות שאר מתים דכולן אסורין הן בהנאה, דמת אסור בהנאה, דילפינן שם שם מעגלה ערופה כדאיתא בע״ז (ע״ז כט:) פרק אין מעמידין, והכא אלומי אלמה למילתא לומר אף עורות אביו ואמו.
וא״ת כיון דאסורין בהנאה למה (הוזכרו) [הוצרכו] לגזור בהן טומאה תיפוק לי דהא אסור בהנאה ולא יעשה ממנה שטוחין. י״ל שמתרחקין מן הטומאה כדי שלא יתרחקו אחרים מהן ואין מתרחקין מאיסורי הנאה, ובנדה פ׳ דם הנדה (נדה נה.) הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.
ב גמרא שנינו בתחילת משנתנו כי עור אדם נחשב כבשרו לענין הטומאה, ועל כך אמר עולא: דבר (מדין) תורה עור של אדם הריהו טהור, ומה טעם אמרו חכמים שהוא טמא? גזירה היא שמא יעשה אדם מעורות אביו ואמו שמתו שטיחין, ולכן חכמים גזרו עליהם טומאה כדי שלא יעשו כן.
GEMARA: The first clause of the mishna teaches that the skin of a dead person imparts impurity like his flesh. With regard to this, Ulla says: The skin of a dead person is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא וְכוּלָּן שֶׁעִיבְּדָן אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה טְהוֹרִין חוּץ מֵעוֹר אָדָם אָמַר עוּלָּא דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם שֶׁעִבְּדוֹ טָהוֹר וּמָה טַעַם אָמְרוּ טָמֵא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין.

And there are those who teach this statement of Ulla with regard to the latter clause of the mishna: And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. With regard to that clause, Ulla says: The skin of a dead person that one tanned is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיכא דמתני לה [ויש ששונים אותה הלכה של עולא] לא על תחילת משנתנו אלא אסיפא [על הסוף] ששנינו בה: וכל העורות כולן שנמנו במשנתנו כמי שיש להם דין בשר, בזמן שעיבדן או ששטחם על הקרקע והילך בהן שיעור זמן כדי עבודהטהורין, חוץ מעור אדם, שטמא אף באופנים אלה. ועל כך אמר עולא: דבר תורה עור אדם שעבדוטהור, ומה טעם אמרו חכמים שהוא טמא? גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין.
And there are those who teach this statement of Ulla with regard to the latter clause of the mishna: And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. With regard to that clause, Ulla says: The skin of a dead person that one tanned is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא וּמַאן דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא אֲבָל אַרֵישָׁא טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא.:

The Gemara comments: The one who teaches the statement of Ulla that the skin of a corpse is pure by Torah law with regard to the first clause of the mishna, which discusses a softer hide that is not tanned, all the more so would teach it with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches this statement with regard to the latter clause of the mishna holds that only the tanned skin of a corpse is pure by Torah law, but does not teach it with regard to the first clause of the mishna because he holds that the impurity of the skin of a corpse that is not tanned is by Torah law.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן דמתני לה – לדעולא.
ארישא – דאפילו כי לא עיבדו נמי לא מטמא אלא מדרבנן כל שכן אסיפא דהא דקתני חוץ מעור האדם דאף על גב דעיבדו טמא מדרבנן הוא ומשום דעולא.
ומאן דמתני לה – גזירה דעולא אסיפא.
אבל ארישא – כשלא עיבדו סבירא ליה דטומאתו מן התורה.
אבל רישא טומאה דאורייתא היא – והשתא חשיב עור אין גזעו מחליף משום דמקומו נעשה צלקת על בשר כדאמרינן פרק דם הנדה (נדה דף נה.).
ומעירים: מאן דמתני לה ארישא [מי ששונה אותה הלכה על התחלת משנתנו, שעניינה עור שלא עובד], ולמדנו איפוא שגם עור דק טומאתו מדברי חכמים, ולא מדין תורה — כל שכן שהוא שונה אותה הלכה אסיפא [על סוף משנתנו בעור שעובד], שטומאתו של עור האדם מדברי חכמים ולא מדין תורה. ואולם מאן דמתני אסיפא [מי ששונה אותה על סוף משנתנו], נדייק מדבריו: דווקא עור אדם שעובד מקבל טומאה רק מדברי חכמים, אבל ארישא [בראשה של המשנה] העוסקת בעור שלא עובד — הריהו טמא בטומאה דאורייתא [שמן התורה].
The Gemara comments: The one who teaches the statement of Ulla that the skin of a corpse is pure by Torah law with regard to the first clause of the mishna, which discusses a softer hide that is not tanned, all the more so would teach it with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches this statement with regard to the latter clause of the mishna holds that only the tanned skin of a corpse is pure by Torah law, but does not teach it with regard to the first clause of the mishna because he holds that the impurity of the skin of a corpse that is not tanned is by Torah law.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְעוֹר חֲזִיר [וְכוּ׳].: בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר הַאי אַשּׁוּן וְהַאי רַכִּיךְ וּמָר סָבַר הַאי נָמֵי רַכִּיךְ.:

§The mishna teaches that according to the first tanna, the skin of a domesticated pig imparts impurity of an animal carcass like its flesh, indicates that the skin of a wild boar does not impart impurity of a carcass. Rabbi Yehuda disagrees and holds that even the skin of a wild boar has the same status as its flesh. The Gemara asks: With regard to what do the first tanna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara answers: One Sage, the first tanna, holds that this skin of a wild boar is tough and therefore its status is not that of flesh, but that skin of a domesticated pig is soft and therefore its status is that of flesh. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this skin of a wild boar is also soft and therefore its status is that of flesh.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשון – קשה.
ג ועוד שנינו במשנתנו שנחלקו תנאים בדינו של עור חזיר, שלדעת חכמים אין עור חזיר נחשב כבשר לענין הטומאה אלא עור חזיר של ישוב, ואילו לדעת ר׳ יהודה אף עור חזיר הבר נחשב כבשר. ומבררים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים]? ומסבירים: מר סבר [חכם זה, חכמים סבור] כי האי [זה, עור חזיר הבר] הוא אשון [קשה], ולכן אין הוא נחשב כבשר, ואילו האי [זה, עור של ישוב] הוא רכיך [רך], ולכן הוא נחשב כבשר. ואילו מר סבר [חכם זה, ר׳ יהודה, סבור] כי האי נמי רכיך [זה, עור חזיר הבר, גם כן רך], ולכן הוא נחשב כבשר.
§The mishna teaches that according to the first tanna, the skin of a domesticated pig imparts impurity of an animal carcass like its flesh, indicates that the skin of a wild boar does not impart impurity of a carcass. Rabbi Yehuda disagrees and holds that even the skin of a wild boar has the same status as its flesh. The Gemara asks: With regard to what do the first tanna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara answers: One Sage, the first tanna, holds that this skin of a wild boar is tough and therefore its status is not that of flesh, but that skin of a domesticated pig is soft and therefore its status is that of flesh. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this skin of a wild boar is also soft and therefore its status is that of flesh.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) עוֹר חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה.: וְכַמָּה גָּמָל הָרַכָּה אָמַר עוּלָּא א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה.

§The mishna teaches that the skin of the hump of a young camel that did not yet toughen imparts impurity of a carcass like its flesh. The Gemara asks: And for how long is a camel considered young and the status of the skin considered like that of the flesh? Ulla says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: As long as the camel has not carried a burden.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא טענה – משוי.
ד עוד שנינו במשנתנו כי עור חטרת (חטוטרת, דבשת) של גמל הרכה נחשב כבשר לענין הטומאה. ושואלים: וכמה, מה משך הזמן שנקרא הוא גמל הרכה, ודין עורו כדין בשרו? אמר עולא, אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל זמן שלא טענה משא.
§The mishna teaches that the skin of the hump of a young camel that did not yet toughen imparts impurity of a carcass like its flesh. The Gemara asks: And for how long is a camel considered young and the status of the skin considered like that of the flesh? Ulla says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: As long as the camel has not carried a burden.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בָּעֵי ר׳רַבִּי יִרְמְיָה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעוֹן וְלֹא טָעֲנָה מַהוּ בָּעֵי אַבָּיֵי לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעוֹן וְטָעֲנָה מַהוּ תֵּיקוּ.

Rabbi Yirmeya raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time, i.e., age, to carry a burden has arrived, but it has not yet carried one? Abaye raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time to carry a burden has not arrived, but it has nevertheless carried one? The Gemara answers: These dilemmas shall stand unresolved.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובבירור דברי ר׳ יהושע בן לוי הללו בעי [שאל] ר׳ ירמיה: אם הגיע זמנה של הגמל לטעון ואולם עדיין לא טענה בפועל, מהו דין עורו של הגמל? ועוד בעי [שאל] אביי בבירור דברי ר׳ יהושע בן לוי: גמל זה שעדיין לא הגיע זמנה לטעון, ואולם טענה, מהו דין עורו? ואומרים כי שאלות אלה לא נפתרו ותיקו [תעמודנה] במקומן.
Rabbi Yirmeya raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time, i.e., age, to carry a burden has arrived, but it has not yet carried one? Abaye raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time to carry a burden has not arrived, but it has nevertheless carried one? The Gemara answers: These dilemmas shall stand unresolved.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) יָתֵיב ר״לרֵישׁ לָקִישׁ וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כַּמָּה גָּמָל הָרַכָּה א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַבָּא הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה א״לאֲמַר לֵיהּ תִּיב לְקִבְלִי.

Reish Lakish sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Rabbi Yishmael bar Abba said to him: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. In response to his answer, Reish Lakish honored him and said to him: Sit opposite me.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תיב לקבלי – שאמרת לי דבר טעם ויישר כחך.
ועוד נמסר בענין זה של גמל הרכה, כי יתיב [ישב] ריש לקיש וקמיבעיא ליה [ונשאלה לו]: כמה גמל הרכה? אמר ליה [לו] ר׳ ישמעאל בר אבא: הכי [כך] אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל זמן שלא טענה. אמר ליה [לו] ריש לקיש: תיב לקבלי [שב למולי]. כלומר, אמרת לי דבר חשוב, ואני מכבד אותך שתשב לידי.
Reish Lakish sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Rabbi Yishmael bar Abba said to him: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. In response to his answer, Reish Lakish honored him and said to him: Sit opposite me.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) יָתֵיב רַבִּי זֵירָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כַּמָּה גָּמָל הָרַכָּה א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר חִינָּנָא הָכִי אָמַר עוּלָּא א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה הֲוָה קָתָנֵי לַהּ א״לאֲמַר לֵיהּ חֲדָא הָוְיָא לָךְ אֲמַרְתְּ.

Rabbi Zeira sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Ravin bar Ḥinnana said to him: This is what Ulla said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. Ravin bar Ḥinnana then repeated his answer to Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said to him: Do you have only one halakha to say, and that is why you are repeating it?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה קתני לה – חוזר ושונה פעם שניה כסבור שלא שמעה.
חדא הויא לך אמרת – דבר חידוש אחד היה בידך שאין בידינו הרי אמרתו ולמה תחזור ותשננו פעם שניה להראות חכמתך.
וכיוצא בזה נמסר כי בזמן אחר יתיב [ישב] ר׳ זירא וקמיבעיא ליה [ונשאלה לו] השאלה: כמה גמל הרכה? אמר ליה [לו] רבין בר חיננא: הכי [כך] אמר עולא, אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל זמן שלא טענה. הוה קתני לה [היה רבין בר חיננא שונה אותה, את ההלכה הזו שוב לפני ר׳ זירא]. אמר ליה [לו] ר׳ זירא: פעם חדא הויא [אחת היה] לך, שכבר אמרת אותה כבר, ואין צורך לחזור.
Rabbi Zeira sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Ravin bar Ḥinnana said to him: This is what Ulla said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. Ravin bar Ḥinnana then repeated his answer to Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said to him: Do you have only one halakha to say, and that is why you are repeating it?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל.:

The Gemara points out: Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael, such as Reish Lakish, and the saintly ones of Babylonia, such as Rabbi Zeira. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was the one who honored the Sage who resolved his dilemma, whereas Rabbi Zeira responded sharply to the one who taught him this halakha.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״ל מתקיפי דארעא דישראל הוה כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ט:) מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה יהבי ליה עיסקא בלא סהדי והכא א״ל תיב לקבלי ורבי זירא דמבבל סלק להכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פה.) רבי זירא אותיב ארבעין תעניתי דנשתכח מיניה תלמודא דבבלאי ומחסידי דבבל הוה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (שם) רבי זירא (אותיב) כל תלתין יומין בדיק נפשיה ושגר תנורא וסליק בגוה חזי מאי אכספיה לההוא מדרבנן.
ומעירים: תא חזי [בוא וראה] מתוך השוואת המעשים מה בין תקיפי ארעא דישראל [תקיפי ארץ ישראל] כריש לקיש שהיה מפורסם בחומרתו ותקיפותו לחסידי [לחסידי] ארץ בבל כר׳ זירא. שריש לקיש כיבד את זה שהשמיע דבר תורה, ואילו ר׳ זירא השיב בחריפות לאותו חכם שהשמיעו דבר תורה.
The Gemara points out: Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael, such as Reish Lakish, and the saintly ones of Babylonia, such as Rabbi Zeira. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was the one who honored the Sage who resolved his dilemma, whereas Rabbi Zeira responded sharply to the one who taught him this halakha.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְעוֹר הָרֹאשׁ וְכוּ׳.: וְכַמָּה עֵגֶל הָרַךְ עוּלָּא אָמַר בֶּן שְׁנָתוֹ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹנֵק אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר עוּלָּא בֶּן שְׁנָתוֹ וְהוּא שֶׁיּוֹנֵק

§The mishna teaches: And the skin of the head of a young calf has the same halakhic status as the flesh with regard to impurity. The Gemara asks: And for how long is a calf considered young? Ulla says: It is considered young in its first year of age. Rabbi Yoḥanan says: For as long as the calf is suckling. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Ulla speaking? Is he referring to a calf that is in its first year of age and is still suckling,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא שיונק – אבל פירש מלינק אף על פי שעדיין הוא בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אף על פי שיונק לא דתרתי בעינן.
ה ועוד שנינו במשנתנו כי עור הראש של עגל רך נחשב כבשר לענין הטומאה. ומבררים: כמה משך הזמן שהוא נקרא עגל הרך? עולא אמר: בן שנתו. ר׳ יוחנן אמר: כל זמן שיונק. איבעיא להו [נשאלה להם לחכמי בית המדרש]: היכי קאמר [איך אמר] עולא בדיוק את דבריו, האם כוונתו לעגל שהוא בן שנתו והוא גם עגל שיונק.
§The mishna teaches: And the skin of the head of a young calf has the same halakhic status as the flesh with regard to impurity. The Gemara asks: And for how long is a calf considered young? Ulla says: It is considered young in its first year of age. Rabbi Yoḥanan says: For as long as the calf is suckling. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Ulla speaking? Is he referring to a calf that is in its first year of age and is still suckling,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קכב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קכב., עין משפט נר מצוה חולין קכב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס חולין קכב., רש"י חולין קכב., תוספות חולין קכב., בעל המאור חולין קכב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין קכב. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קכב. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קכב. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קכב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין קכב., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קכב.

Chulin 122a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 122a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 122a, Collected from HeArukh Chulin 122a, Rashi Chulin 122a, Tosafot Chulin 122a, Baal HaMaor Chulin 122a, Ri MiLunel Chulin 122a, Ramban Chulin 122a, Rashba Chulin 122a, Meiri Chulin 122a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 122a, Steinsaltz Commentary Chulin 122a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144