×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּילְמָא חַד מִינַּיְיהוּ טְרֵיפָה הוּא אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.
that perhaps one of the animals, the scapegoat, is a tereifa. Since it is not slaughtered, but is rather cast from a cliff while alive, there is no way to ascertain that it is not a tereifa. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot?
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ודילמא חד מינייהו – האי דעזאזל טרפה הוא דבשלמא הך דלשם בדיק ליה לאחר שחיטה אלא חבירו משתלח לצוק ואין נשחט.
שעיר המשתלח נפסל במום אפי׳ מום עובר וכן במחוסר זמן וכן אם היה טרפה כללו של דבר אין הגורל קובע לעזאזל אלא במה שהוא ראוי לשם לקרבן:
אמרה תורה בעדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם וגו׳ ויש לדרוש מכאן כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין ודברים אלו כלם יתבארו במקומות אחרים איש על מקומו:
גמ׳ וכ״ת מאי נפקא לן מינה הא אין גורל כו׳ ומהא דשיהו שניהם שוין דקאמר ליכא למילף דאיכא למימר דאתא למילתא אחריתא שיהו שניהם שוין במראה וקומה כו׳ כדאיתא בריש פרק ב׳ שעירים וק״ל:
תוס׳ בד״ה חטאת קרייה כו׳ כיון דנפקותא ליתא בגוף הפרה כו׳ עכ״ל ר״ל דאפילו רבנן דר״ש מודו בהא דלא שייך דרשא דחטאת דליכא נפקותא בגוף הפרה דבין עושה תמורה ובין אין עושה הך פרה מיהת קדוש משא״כ לענין יוצא דופן אע״ג דהפסול אינו תלוי בגופה מ״מ איכא נפקותא בגופה אם היא קדושה אם לאו ושייך למדרש בה דרשא דחטאת וק״ל:
דילמא חד מינייהו [שמא אחר מהם] השעיר המשתלח לעזאזל טריפה הוא, ואינם שווים! אלא לאו [האם אין זה] משום דאמרינן זיל בתר רובא [שאומרים אנו לך אחר הרוב], ורוב השעירים אינם טריפה?
that perhaps one of the animals, the scapegoat, is a tereifa. Since it is not slaughtered, but is rather cast from a cliff while alive, there is no way to ascertain that it is not a tereifa. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot?
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ הָא אֵין גּוֹרָל קוֹבֵעַ לַעֲזָאזֵל אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַשֵּׁם וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ וְהָתְנַן אלֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הֶהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.

And if you would seek to reject that proof and say that there is no need for an examination, as what practical difference is there to us whether it is a tereifa, since it is neither eaten nor sacrificed, and the two goats are fit after the fact even if they are not equal (see Yoma 62a); doesn’t the lot determine the goat for Azazel only with regard to an item, a goat, that is fit for sacrifice to the Lord? And if you would say that we examine the goat after it is cast from the cliff and do not rely on a majority, but didn’t we learn in a mishna (Yoma 67a): The goat did not reach halfway down the mountain until it was torn limb from limb.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתנן לא היה מגיע למחצית ההר כלומר השעיר וכו׳ ועכשיו לא מצית למיבדק אותו אלא זיל בתר רובה שאינן טרפות:
אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם – שהרי בשעת הגורל אין ידוע איזה יעלה לשם הילכך שמעינן ממילא דטרפה לא מייתינן.
בדקינן ליה – לאחר דחייתו לצוק.
אברים אברים – ותו לא מצי בדק ליה דאין יכול לידע איזו שבירה מחיים.
והתנן לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. קשהא לי והא אנן מדאוריתא מנלן קאמרינן. וי״ל כיון דכתיבב אל ארץ גזרה לכתחלה בעינן צוק שיהא נעשה בו אברים אבריםג, אבל משנה זו לא היה מגיע לחצי ההר וכו׳, מעשה נס בעלמא הוא ולא עכובא הוא, כדאמרינן התםד כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים, משמת היה בורח למדבר והסרקיים היו אוכלין אותו. אלא מ״מ דחייתו לצוק להעשות אברים אברים היא מן התורה, ושבח גדול כשנעשה כןה.
א. דברי רבינו הובאו בקיצור בחידושי הר״ן.
ב. ויקרא טז, כב.
ג. ראה יומא סז, ב: אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ופירש״י: השעיר מתגזר בה איברים איברים.
ד. ירושלמי יומא פ״ו ה״ג.
ה. כן נראה מן הירושלמי הנ״ל, אולם ל״מ מפורש בחז״ל דבר זה. ובסדר עבודה קדמון (נדפס בקובץ ראשונים על סדר עבודת יוהכ״פ, הוצ׳ לב שמח, ירושלים תשנ״ג) עמ׳ ז: וסימן טוב היה לישראל כשהיה מתפרק יפה. וכנראה הוא ע״פ דברי רבינו כאן [עי׳ מבוא שם שהמחבר הוא מבית מדרשו של הרמב״ן]. וכן הובא לשון זו בספר מלאכת עבודת הקודש למהר״ם ניגרין דף לז, א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר], מאי נפקא לן מינה [מה יוצא לנו מזה] אם הוא טריפה או לא? הרי השעיר לעזאזל אינו קרבן כלל! על כך יש להשיב כי הא [הרי] אין הגורל שעושה הכהן הגדול ביום הכיפורים קובע את השעיר לעזאזל אלא בדבר (בשעיר) הראוי לשם, לקרבן, ואם לא — אינו ראוי לשילוח. וכי תימא [ואם תאמר] שאין מכאן ראיה שהולכים אחר הרוב, מפני דבדקינן ליה [שאנו בודקים אותו] לאחר ששלחוהו לעזאזל, אם הוא טריפה — אינך יכול לומר כן, והתנן [והרי שנינו במשנה] שהיה המשלח דוחף את השעיר מראש ההר, ולא היה השעיר מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים, ולכן אי אפשר לבדוק אותו.
And if you would seek to reject that proof and say that there is no need for an examination, as what practical difference is there to us whether it is a tereifa, since it is neither eaten nor sacrificed, and the two goats are fit after the fact even if they are not equal (see Yoma 62a); doesn’t the lot determine the goat for Azazel only with regard to an item, a goat, that is fit for sacrifice to the Lord? And if you would say that we examine the goat after it is cast from the cliff and do not rely on a majority, but didn’t we learn in a mishna (Yoma 67a): The goat did not reach halfway down the mountain until it was torn limb from limb.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב מָרִי אָמַר אָתְיָא {שמות כ״א:ט״ו} מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא לָאו אָבִיו הוּא אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא וְרוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.

Rav Mari said: The fact that one follows a non-quantifiable majority is derived from the halakha of one who strikes his father or his mother, with regard to whom the Merciful One states: Kill him (see Exodus 21:15). Rav Mari clarifies: But let us be concerned that perhaps the man that he struck is not actually his father. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority, and the majority of acts of intercourse performed by a married woman are attributable to the husband.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורוב בעילות אחר הבעל – כלומר שמבעלה עצמה הוא:
קטליה – הורגהו.
וליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל. וה״ה לכל עריות שמחמת קורבת האב כגון אשת אחי אביו ואשת אחיו מאביוא. ואיכא דקשיא ליה דתנן בבכורות פ״גב הלוקח בהמה מן הגוי ואינו ידוע אם בכרה אם לא בכרה, ר׳ ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק, והוינן בה מכאן ואילך ספקג ליזיל בתר רובא ורוב בהמות מתעברותד ויולדות וכו׳ כדאיתא התם, ואמר רבינא כי אזלינן בתר רובא הני מילי ברובא דלא תלי במעשה אבל ברובא דתלי במעשה לא, והכ+א נמי אמאי אזלינן בתר רוב בעילותיו דבעל הא רובא דתלי במעשה הואה. ולאו מילתא היא כלל, דכי לאו אזלינן בתר רובא דתלי במעשה ה״מ כשמיעוטו לא תלי במעשה כי התם, משום דמילתא דאתיא ממילא שכיח, אבל היכא דמיעוטא נמי תליא במעשה כי הכא, שוין הם, ועל כרחך הרוב מצוי והולכין אחריו, כמו שהולכין אחר רוב שאין רובו ומיעוטו תלויין במעשה.
א. עי׳ שטמ״ק.
ב. יט, ב.
ג. מ׳והוינן׳ עד כאן נשמט בכת״י בטה״ד, והשלמנו משטמ״ק.
ד. שטמ״ק. בכ״י: מעוברות.
ה. עי׳ תוס׳ יבמות קיט, א ד״ה ר״מ, ותוס׳ בכורות כ, א ד״ה רבינא שכתבו שתשמיש דבעל ל״ח מעשה. ועי׳ הגהות מלא הרועים.
ו. כ״ה בשטמ״ק, ובכתי״י נשמטה המלה ׳לא׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וליחוש דילמא לאו אביו הוא. עיין ברמב״ם פ״א הלכה ב מהלכות איסורי ביאה ובחידושי בכור שור קדושין דף פ ע״א:
רב מרי אמר: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה שהולכים אחר הרוב] ממכה אביו ואמו, דאמר רחמנא [שאמרה התורה] קטליה [הרוג אותו] (שמות כא, טו); וליחוש דלמא לאו [ונחשוש שמא אין] אביו הוא ונולד לאמו מאיש אחר! אלא לאו [האם אין זה] משום דאמרינן זיל בתר רובא [שאומרים אנו לך אחר הרוב], ורוב בעילות באשה נשואה אנו מייחסים אותן אחר הבעל, ולכן אנו מניחים שהוא אביו?
Rav Mari said: The fact that one follows a non-quantifiable majority is derived from the halakha of one who strikes his father or his mother, with regard to whom the Merciful One states: Kill him (see Exodus 21:15). Rav Mari clarifies: But let us be concerned that perhaps the man that he struck is not actually his father. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority, and the majority of acts of intercourse performed by a married woman are attributable to the husband.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִמַּאי דִּלְמָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין אֲפִילּוּ הָכִי אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.

The Gemara asks: From where is that conclusion drawn? Perhaps the reference is to a case where at the time he was conceived his mother and father were incarcerated together in prison. Therefore, the fact that it was his father that he struck is based on certainty, not a majority. The Gemara answers: Even so, there is no steward [apotropos] for restraining sexual immorality, and the identity of his father is not based on certainty.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וממאי דלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין – כלומר דקים לן דלא בא עליה אלא בעלה דודאי לנו דאביו של זה הוא ומשום הכי אמרינן הכא דחייב לקטול את זה אבל במקום אחר לא אמרינן זיל בתר רובה:
בבית האסורין – שם עברתו אמו ואין לחוש שמא בא עליה אחר ששניהן לבדם היו עד הוכר העובר.
כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין – ועוד הוה מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כגון שהיו אביו כו׳ דהעמיד אם בחזקת צדקת עכ״ל לפום מאי דס״ד השתא ה״ה דה״מ לדחויי הכי אבל למאי דמסיק אין אפוטרופס לעריות צ״ל דליכא חזקה להעמיד האם בחזקת צדקת דאימא נמי דנאנסה האם אי לאו משום דאזלינן בתר רובא ומש״ה לעיל קשיא להו מעדים זוממין ולא קשיא להו מהך חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת וק״ל:
ודוחים: ממאי [ממה] אתה מוכיח זאת? דלמא [שמא] עוסק הכתוב במקרים שאין בהם ספק, כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין לבדם בשעה שנתעברה אמו, ולא יכול להיות שאדם אחר יהיה אביו! ודוחים: אפילו הכי [כך], אין אפוטרופוס לעריות, כלומר, לעולם אין ודאות בענייני עריות.
The Gemara asks: From where is that conclusion drawn? Perhaps the reference is to a case where at the time he was conceived his mother and father were incarcerated together in prison. Therefore, the fact that it was his father that he struck is based on certainty, not a majority. The Gemara answers: Even so, there is no steward [apotropos] for restraining sexual immorality, and the identity of his father is not based on certainty.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב כָּהֲנָא אָמַר אָתְיָא מֵהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הֲוָה אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.

Rav Kahana said: It is derived from the halakha of one who kills another person, with regard to whom the Merciful One states: Kill him (see Exodus 21:12). Rav Kahana clarifies: And let us be concerned that perhaps the person that he killed was a tereifa, one who has a wound or condition that will lead to his death within twelve months. One who kills a tereifa is exempt from capital punishment because in that sense, the halakhic status of a tereifa is that of a dead person. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of people, who are not tereifot?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וניחוש שמא טרפה היה – כלומר הנרצח ולא קטלינן את הרוצח:
טרפה הוה – ההרוג ואין זה ראוי ליהרג דגברא קטילא קטיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב כהנא אמר: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה שהולכים אחר הרוב מהורג את הנפש, דאמר רחמנא [שאמרה התורה]: קטליה [הרוג אותו] (שם יב); וליחוש דלמא [ונחשוש שמא] ההרוג טרפה הוה [היה], וההורג את הטריפה פטור (מפני שהוא נחשב כמת)! אלא לאו [האם אין זה] משום דאמרינן זיל בתר רובא [שאומרים אנו לך אחר הרוב], ורוב האנשים אינם טריפה?
Rav Kahana said: It is derived from the halakha of one who kills another person, with regard to whom the Merciful One states: Kill him (see Exodus 21:12). Rav Kahana clarifies: And let us be concerned that perhaps the person that he killed was a tereifa, one who has a wound or condition that will lead to his death within twelve months. One who kills a tereifa is exempt from capital punishment because in that sense, the halakhic status of a tereifa is that of a dead person. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of people, who are not tereifot?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ הָא קָא מִינַּוַּול וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם אִיבּוּד נְשָׁמָה דְּהַאי נִינַוְּולֵיהּ וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם סַיִיף נֶקֶב הֲוָה.

And if you would seek to reject that proof and say that we examine the corpse to determine whether he was a tereifa, wouldn’t the corpse be mutilated through that examination? And if you would say that due to concern for the possibility of an unjustified loss of life of that murderer, we will mutilate the corpse to determine whether the victim was a tereifa, it would remain necessary to rely on the majority, as let us be concerned that perhaps there was a perforation in the place that he stabbed the victim with the sword.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא דבדקינן ליה הא קא מנוול (מדמו של רוצח) וכי תימא משום איבוד נשמה כו׳ כלומר משום דקטלינן הרוצח בדקינן ליה ואי טריפה הוא לא קטלינן הרוצח ואי לא קטלינן. דלמא במקום הסייף הוא נקב אלא תדע דזיל בתר רובה שאינן טרפות וקטלינן הרוצח:
וכי תימא משום איבוד נשמה דהאי – רוצח דלא לימות משום דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה).
נינווליה – להאי נהרג ואי לאו משתכח טרפה יהרג רוצח זה.
ואמאי – ליחוש במקום סייף שהרגו בה נקב היה תחלה וטרפה הוא וגברא קטילא קטיל.
וכי תימא דבדקינן ליה – מקשינן דנילף מרוצח גופיה דאזלינן בתר רובא דדילמא הרוצח הוא טרפה וטרפה שהרג את הנפש פטור ושמא דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא נילף בעלמא ועוד נראה לי דטעמא דטרפה שהרג פטור דהיינו משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן ואם כן אין להוכיח אלא במאי דקטלינן לעדים ולא חיישינן דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה כדקאמר בסמוך וכן מצינו בשם רבינו מנחם הקדוש אך קשה לי מאי קאמר וכי תימא דבדקינן ליה הא מכל מקום הויא ליה התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא ושמא קסבר דשמה התראה.
ליחוש דלמא במקום סייף נקב הוה – אין להקשות משכחת לה כגון שהטביעו בנהר דאפשר בתר הכי למיבדקיה דהא קרא בכלי עץ ובכלי ברזל ואבן כתיב אבל קשה דמשכחת לה כגון שהיה קרום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו והרגו ויש לומר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ואם תאמר ובספ״ק דמכות (דף ז.) דאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג ומפרש דהוו בדקו להו ואמרי ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואם תמצא לומר שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוה והכא משמע דלא חיישינן דאזלינן בתר רובא ויש לומר דרבי עקיבא לטעמיה דאמר דחיישינן למיעוטא בפרק הלוקח בהמה (בכורות כ:) דקסבר חלב אינו פוטר בבהמה בבכורה אע״ג דרוב בהמות אינן חולבות אא״כ יולדות ואע״ג דאפילו רבי מאיר דחייש למיעוטא מודה היכא דלא אפשר רבי עקיבא חשיב ליה אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהיה קרום מוחו מגולה ונקבו כדפירשנו ורשב״ג דפליג עלייהו ואמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אפילו חייש למיעוטא מ״מ חשיב ליה לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך ועוד אור״ת דאף על גב דאי לא שיילינן לעדים קטלינן ליה דסמכינן ארובא היכא דלא אפשר היכא דשיילינן להו ואמרי דלא ידעי פטור מידי דהוה אסייף וארירן דאי לא שיילינן להו חייב ואי שיילינן להו ואמר אחד בסייף ואחד בארירן פטור אע״ג דבסייף וארירן כשאומרים אין אנו יודעין חייב עד דמכחשי אהדדי היינו משום דסייף וארירן לא שייך כל כך בגוף העדות דמה לי הרגו בסייף ומה לי בארירן אבל במקום סייף נקב הוה דשייך לגוף העדות טפי אי בדקינן להו ואמרו אין אנו יודעין פטור ואחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים דלא שייך לגוף העדות אע״פ דמכחשי אהדדי חייב הקשה רבינו יצחק ברבי מרדכי דהכא ילפינן מרוצח ועדים זוממים דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות וכן מוכח בריש פ׳ בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) ובאלו הן הנשרפין (שם דף עט:) אמרינן נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה אע״ג דרוב נשרפים נינהו ותירץ ר״ת דכיון דממה נפשך הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא ועוד יש לומר דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והא דפריך התם מעיקרא כי הוה תני הנשרפין בנסקלין תיפוק ליה דרובא נסקלין נינהו הכי פירושו לכל הפחות לא גרע משום דהוו רובא דנסקלין.
והא דאמרינן דילמא במקום סייף נקב הוה. איכא למידקא, הא דתנן במס׳ מכותב ר׳ ישמעאלג ור׳ עקיבא אומרים אלו היינו בסנהדרין לא נהרג בהד אדם מעולם, ואמרינן בגמ׳ מאי אמרי ליה, הא אמרי ליה, ראיתם אי טרפה הרג או שלם הרג, ואם תמצא לומר שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוה, והכא פשיטא ליה דלא אמרינן להו הכי. ועל כרחך אתה צריך לומר כן, דאי לאו הכי רוצח דאמר רחמנא קטלוה היכי משכחת לה. ושמעתי בשם ר״ת ז״לה דהתם ארישא דמתני׳ קיימי, דקתני סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה הרי זו חבלנית, ועלה אמרי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא שאלו היו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם אחדו לשבעים שנה ואפי׳ תהא עדותן של עדים מכוונת כל צרכה, לפי שהיינו שואלים אותם שמא במקום סייף נקב הוה, והם אומרים אין אנו יודעין ותהא עדותן בטלה, מידי דהוה אסייף הרגו או [בארירן הרגו] שאין צריכין להעיד עליהם שהן בדיקותז, ואם שאלו אותן והכחישו זה את זה או שאמרו אין אנו יודעיןח תהא עדותן בטלה. וזה התירוץ אינו כלום, דכיון שהתורה הלכה אחר הרוב ושלא לשאול אותם שמא במקום סייף נקב הוה, אע״פ שאמרו אין אנו יודעין אין עדותן בטלה בכך, דכי לא שאלו להו נמי כמי שאמרו אין אנו יודעין דמי, ואעפ״כ עדותן קיימת. ועוד א״כט אם רצו ב״ד לעקור פרשת רוצחים מן התורה הרשות בידם. והתירוץ הנכון דמאי במקום סייף נקב הוה דהכא, תחת עור בשרו, דבר שאינוי שאי אפשר לעמוד (על רגליו) [עליו]⁠כ, ופירוש במקום סייף דהתם, תחת הבגדים דבר שאין דרכן של עדים לידע, דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא סברי לה כר׳ מאיר דאזיל בתר מיעוטא היכא דאפשר, ומאי מעולם גוזמא, או אחת לשבעים שנה, תדע דקאמרינן במנאפיםל ראיתם כמכחול בשפופרת והרי אפשר שראו, אלא שאין דרכןמ.
א. כן הקשו תוד״ה ליחוש, תוס׳ מכות שם ד״ה דלמא, ותוס׳ בכורות כא, א ד״ה חלב.
ב. ז, א.
ג. לפנינו שם (בדפוסי וכי״י המשנה והגמ׳): ר׳ טרפון.
ד. וכן גרס רבינו בחידושיו למכות שם. ולפנינו שם: לא נהרג אדם מעולם, וליתא תיבת בה. ועי׳ שטמ״ק פירוש גירסת רבינו ומה שדייק ממנה.
ה. בספר הישר (שלזינגר) סי׳ תלח ובתוס׳ הנ״ל.
ו. אולי צ״ל: אפילו אחד.
ז. ראה סנהדרין מא, א.
ח. בספר הישר ובתוס׳ (כאן ובמכות), ותוס׳ הרא״ש ד״ה ניחוש מפורש דבסייף וארירן באין אנו יודעין אין העדות בטלה [וכ״ה דעת הראב״ד הל׳ עדות פ״ב ה״א], ומ״מ בנקב במקום סייף עדותן בטילה שהיא עדות בגוף המעשה, עיי״ש. ואפשר שדעת רבינו כדעת הרמב״ם שם שבסייף וארירן אם אין יודעין עדותן בטילה [וכה״ד המאירי סנהדרין שם (ושם פא, ב, ובפסחים יב, א) ועוד, עי׳ עינים למשפט סנהדרין שם. ועי׳ חי׳ הר״ן שם ובנו״כ הרמב״ם שם], ולפי״ז א״צ לחלק בין סייף וארירן לנקב במקום סייף, ולשיטה זו אתיא תירוץ רבינו תם כפשוטו. ועי׳ מש״כ הגרשז״ר הערה עד והגרר״ב בהגהותיו.
ט. כ״ה בשטמ״ק. ובנדפס וכתה״י ליתא.
י. תיבה זו נראית מיותרת. והגרר״ב הגיה: שאינו נראה.
כ. בחי׳ הרשב״א: הינו בנקב שתחת העור שאי אפשר לעמוד עליו לעולם.
ל. מכות שם.
מ. בחי׳ למכות כתב רבינו ביתר ביאור (ע״פ המובא בשטמ״ק כאן): ׳הא דאמר ר׳ עקיבא לא נהרג בה אדם מעולם לאו דוקא אלא על הרוב וגוזמא בעלמא, שהרי אתה מוצא שיהרג בנואף ונואפת כשיראו כמכחול בשפופרת וכ״ש באיסור שבת וע״ז, והא דקא אמ׳ אי טריפה הוה לאו טרפות שבתוך גופו קאמרי׳ כגון בכל י״ח טרפיות שאי אפשר, אלא בעינן מיניהו דילמא תחת בגדיו היה לו נקב שהיה מנוקב לחלל והוי טריפה, או בשאר טרפות שנראה טרפות תחת בגדיו שהיה אפשר להם לבדקו לאחר מיתה, ואת״ל שלם הוה שבדקוהו לאחר מיתה מבחוץ שהפשיטוהו בגדיו וראוהו שלם מבחוץ, דילמא במקום סייף נקב הוה והיה נראה מבחוץ ואי אפשר לבדקו לאחר מיתה ורוב העדים אינם יודעים אם היה נקב שם שאי אפשר לבדוק כל (דעולם) [העולם], הילכך דבר רחוק הוא שידעו העדים דברים הללו, ולפיכך אי אפשר שיהו שם נדונין אפי׳ אחד בשבעים שנה ברוצח וכו׳, אבל מעולם לא עלה על דעת שנבדוק אותו בטרפות שאינו ניכר מבחוץ שא״כ עקרת פרשת רוצחים׳. וע״ע בחידושי רבינו שם.
וכי תימא משום איבוד נשמה דהא מנוולה ליחוש שמא במקום סייף נקב הוי. קשיא לי דבמכות (מכות ז.) משמע דודאי חיישינן לה, ואי לא ידעי עדים אי במקום סייף נקב הוי או לא עדותן בטלה ולא קטלינן ליה, דאמרינן התם רבי עקיבא ורבי טרפון אומרים אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג מעולם, ומפרש התם טעמייהו משום דהוו אמרי להו לעדים ראיתם טרפה הרג או שלם הרג, ואם תמצי לומר שלם הרג דלמא במקום סייף הוי נקב. ויש לומר דהתם היינו בנקבים שתחת בגדיו ונראין בגופו, ומשום דאפשר לעדים לעמוד עליהן כגון שראוהו ערום ולא היה בו נקב, משום הכי בודקין אותו כך, ולא תהא עדותן קיימת עד שיעידו עליו כך, ואף על גב דאמרי ליה לא היה אדם נהרג מעולם, הכי קאמרי׳ לא היה אדם נהרג אלא לעיתים רחוקות מאד, לפי שאין ענין זה מצוי שיראוהו ערום ויבדקוהו קודם לכן, דומיא דאידך דאמרי מנאפי׳ ראית׳ (או) כמכחול בשפופרת ראית׳, ואף על גב שאפשר שראו כמכחול בשפופרת, אלא שהוא ענין רחוק ואינו מצוי. והא דמשמע בשמעתין דלא חיישינן ליה כלל, היינו בנקב שתחת העור שאי אפשר לעמוד עליו לעולם, וכיון שכן אף על פי שלא היו העדים יודעין אם היה גופו מנוקב תחת לעורו או הדקין מבפנים לא היתה עדותן בטלה על ידי כך, והיינו דאפשיטא לן לקמן הכא דלא חיישינן לה כלל וקטלינן ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ליחוש דלמא במקום סייף כו׳ ה״פ לכל הפחות לא גרע משום דהוה רובא דנסקלין עכ״ל הא ודאי כיון דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אצטריך ליה למתני שלא ידונו בשריפה משום דסקילה קלה אלא דהכי פריך דלא ה״ל למתני נשרפין בנסקלין אלא דהוה ליה למתני רבותא דאפי׳ נסקלין בנשרפין נמי כיון דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ידונו בסקילה הקלה ומשום דהכא רובא דנסקלין ודאי דלא הוה גרע וק״ל:
וכי תימא דבדקינן ליה [ואם תאמר] שאין הולכים אחר הרוב, אלא את ההרוג, האם היה טריפה — הא קא מינוול [הרי הוא מתנוול] על ידי בדיקה זו! וכי תימא [ואם תאמר] שאכן משום חשש איבוד נשמה דהאי [של זה] הרוצח, אכן נבדוק את הנרצח ונינווליה [ננוול אותו] — לא היה הדבר מועיל, ועדיין ניחוש [נחשוש] שמא במקום שפגע בו בסייף נקב הוה [היה] קודם לכן, וטריפה היה, ודבר זה אי אפשר לבדוק.
And if you would seek to reject that proof and say that we examine the corpse to determine whether he was a tereifa, wouldn’t the corpse be mutilated through that examination? And if you would say that due to concern for the possibility of an unjustified loss of life of that murderer, we will mutilate the corpse to determine whether the victim was a tereifa, it would remain necessary to rely on the majority, as let us be concerned that perhaps there was a perforation in the place that he stabbed the victim with the sword.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָבִינָא אָמַר אָתְיָא מֵעֵדִים זוֹמְמִין דְּאָמַר רַחֲמָנָא {דברים י״ט:י״ט} וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וְגוֹ׳ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָךְ דְּאַסְהִידוּ בֵּיהּ טְרֵפָה הֲוָה אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.

Ravina said: It is derived from the halakha of conspiring witnesses, with regard to whom the Merciful One states: “And you shall do unto him as he had conspired to do unto his brother” (Deuteronomy 19:19). If the witnesses testified falsely that a person is guilty of a capital offense, they are liable to receive the death penalty. And let us be concerned that perhaps that person against whom they testified was a tereifa, and they should not be executed for conspiring to have a tereifa executed. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of people, who are not tereifot?
תוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודילמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה – ואם תאמר דחובשים אותו י״ב חדש ואם יחיה לאו טרפה הוא ויש לומר דשמא קסבר טרפה חיה ועוד נראה לי דאי אין הורגין העדים כשהוזמו אלא אחר י״ב חדש דדילמא הך דאסהידו ביה טרפה א״כ גם אותו שמעידין עליו אין להורגו עד לאחר י״ב חדש וכיון דלא באו להורגו אלא אחר י״ב חדש א״כ לא יהרגו הם אף לאחר י״ב חדש דדילמא נעשה טרפה הך דאסהידו ביה בסוף י״ב חדשים והרי לא באו אלא להרוג את הטריפה.
וליחוש דילמא האי דאסהידו ביה טרפה הוה. קשיאא ולימא ליה דלמא משהינן ליה תריסר ירחי שתא, ואי מיית פוטרין אותןב מספק אע״פ שאפשר שעכשיו נולדו בו סימני טרפה, ואי חיה קטלינן להו, אע״פ שנמצאת מענה את דינםג, מידי דהוה אמשהין אותם עד הרגל לקיים בהם והנשארים ישמעו ויראוד. ואפשר דהא נמיה תפשוט למאן דאמר טרפה חיה י״ב חדשו. ומיהו לדברי הכל פטור גברא והעדים פטורין, דבעינן כאשר זמם והאי מ״מ מתנונה והולך וסופו למות בחליו הוא, אע״ג דחיה יותר מי״ב חדש לפעמיםז. וצ״ע.
ובדיןח הוא דמצי למימר וליחוש דלמא סהדי גופיהו טרפות נינהו ובעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא, וגברא פטור והן פטורין, וכן נמי דלמא רוצח גופיה טרפה הוא, וטרפה שהרג את הנפש פטור כדאיתא בסנהדריןט.
א. כן הקשו תוס׳ ד״ה ודילמא.
ב. כ״ה בשטמ״ק. בכתי״י בטעות: אותו.
ג. בשטמ״ק נוסף: לית לן בה מידי וכו׳.
ד. סנהדרין פט, א.
ה. דהיינו גם כאן נתרץ כמו שתירצנו לעיל ע״א ד״ה וליחוש דלמא טריפה.
ו. כ״כ תוס׳ הנ״ל.
ז. בחידושי הר״ן: ׳דודאי אפילו למ״ד חיה, עדים זוממין שהעידו בטריפה לא קטלינן להו, דאף ע״ג דטריפה חיה סופה למות מחמת אותו חולי, ואגברא קטילא הוו מסהדו׳.
ח. ראה תוס׳ ד״ה וכי תימא.
ט. עח, א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבינא אמר: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה שהולכים אחר הרוב מעדים זוממין, דאמר רחמנא [שאמרה התורה]: ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״ (דברים יט, יט), וכגון שאם העידו באיש שהרג את חבירו — דינם במיתה; וליחוש דלמא הך דאסהידו ביה [ונחשוש שמא זה שהעידו עליו] טרפה הוה [היה], ונמצא שזממו להרוג את הטריפה, ואין דינם במיתה! אלא לאו [האם אין זה] משום דאמרינן זיל בתר רובא [שאומרים אנו לך אחר הרוב], ורוב האנשים אינם טריפה?
Ravina said: It is derived from the halakha of conspiring witnesses, with regard to whom the Merciful One states: “And you shall do unto him as he had conspired to do unto his brother” (Deuteronomy 19:19). If the witnesses testified falsely that a person is guilty of a capital offense, they are liable to receive the death penalty. And let us be concerned that perhaps that person against whom they testified was a tereifa, and they should not be executed for conspiring to have a tereifa executed. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of people, who are not tereifot?
תוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ וְהָתַנְיָא בְּרַבִּי אוֹמֵר בלֹא הָרְגוּ נֶהֱרָגִין הָרְגוּ אֵין נֶהֱרָגִין.

And if you would say in rejection of that proof that we examine the corpse of the executed defendant to determine whether he was a tereifa, but isn’t it taught in a baraita that a distinguished Sage [beribbi] says with regard to witnesses who conspired to have a person killed based on their testimony: If the conspiring witnesses have not yet killed the accused with their testimony, they are executed; but if they killed the accused with their testimony, they are not executed.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא דבדקינן ליה אי טרפה הוא על מי שהעדים זממו:
והתניא ברבי אומר לא הרגו נהרגין העדים דבעינן לקיומי ועשיתם לו כו׳ ואם העידו עדות שקר דאמרי פלוני הרג את פלוני והוזמו ועדיין לא נהרג הרוצח על מי שהוזמו על פיהם הם עצמם נהרגין דאיכא כאשר זמם ולא כאשר עשה ועכשיו לא מצית אמרת דמשום איבוד נשמה דעדים זוממין נינווליה לנהרג על פיהן1 דרוצח נינוליה לנרצח דאין הורגין הרוצח העדים זוממין אלא בחייו (של נרצח) של מי שהעידו עליו שהרג ואם נינווליה לא מהני ליה אעפ״כ (לא) קטלינן (את זה) לעדים זוממין אלא זיל בתר רובה:
1. אולי צ״ל לנהרג על פיהן כמו דאמרינן לעיל דבשביל איבוד נשמה דרוצח נינווליה לנרצח דאין הורגין לעדים זוממין אלא בחייו של מי וכו׳.
וכי תימא דבדקינן ליה – כלומר דכשנהרג על ידי עדותן ואח״כ הוזמו מישתעי קרא ונבדקיה קודם שנהרגם.
והתניא ברבי אומר – לא ידעינן מנו אלא אחד גדול בדורו היה ועל שם כך נקרא ברבי כדאשכחן בכיצד מעברין בעירובין (דף נג.) אמר רבי אושעיא ברבי ובפ״ב (לקמן כח.) רבי אלעזר הקפר ברבי.
הרגו – קודם שהוזמו.
אין נהרגים – דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא דבדקינן ליה [ואם תאמר שבודקים אנו אותו] את זה שהעידו עליו האם הוא טריפה, ורק באופן זה הורגים אותם — והתניא [והרי שנויה ברייתא], החכם ברבי אומר: עדים שזממו להרוג אדם בעדותם, אם עדיין לא הרגו על פיהם — נהרגין, אבל אם כבר הרגו על פיהם — אין נהרגין, ואת האיש החי אי אפשר לבדוק אם הוא טריפה. ואם כן, בהכרח אנו מסתמכים על הרוב.
And if you would say in rejection of that proof that we examine the corpse of the executed defendant to determine whether he was a tereifa, but isn’t it taught in a baraita that a distinguished Sage [beribbi] says with regard to witnesses who conspired to have a person killed based on their testimony: If the conspiring witnesses have not yet killed the accused with their testimony, they are executed; but if they killed the accused with their testimony, they are not executed.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב אָשֵׁי אָמַר אָתְיָא מִשְּׁחִיטָה עַצְמָהּ דְּאָמַר רַחֲמָנָא שְׁחוֹט וֶאֱכוֹל וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב קָא שָׁחֵיט אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.

Rav Ashi said: The principle of following a non-quantifiable majority is derived from the halakha of slaughter itself, with regard to which the Merciful One states: Slaughter the animal and eat it. And let us be concerned that perhaps he is slaughtering the animal in the place of a preexisting perforation. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals that are not tereifot?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלמא במקום נקב קא שחיט – כלומר שמא תחת העור ניקב הושט או [נפסק] הגרגרת במקום שחיטה:
אתיא משחיטה עצמה – דאיירי בה עד השתא.
דלמא במקום נקב קא שחיט – נקובת הושט במשהו אבל גרגרת ברובא ואם חסרה בכאיסר טרפה באלו טרפות (לקמן דף מה.).
הא דמייתי רב אשי משחיטה גופה דאמר רחמנא שחוט ואכול ודלמא במקום נקב שחיט. קשה לי, ודלמא דקרע ליה לעור ובדיק בסימנין, שאפי׳ בושט בדיקתו מבחוץ בנקב כמו שאני עתיד לפרש בפ׳ ואלו טרפות בס״דא. וי״ל דלא חייש להך דחיה דחוקה משום שחיטה עצמה דקדשיםב דאי אפשר, דהוו להו בעלי מומיןג.
א. להלן מג, א ד״ה ואמר. ועי׳ חי׳ הרשב״א ד״ה רב אשי.
ב. כ״ה בשטמ״ק ובחי׳ הר״ן, ובכת״י נשמטה תיבה זו.
ג. מבואר מדברי רבינו דכה״ג חשיב מום. וכ״כ תוס׳ להלן כח, א ד״ה אתא בתירוץ השני: דאי אפשר להפשיט העור ולהפריד הסימנים ולבדוק דאין מום גדול מזה. ונראה כונתם, דאף דלא מצינו בבכורות שנמנה מום כזה בין המומין, מ״מ פשוט דהוה מום [ועי׳ משנה בכורות מא, א גבי אנדרוגינוס: רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה. ופירש״י שם: דמקום נקבות הוי כמום]. וכן משמע בספר הישר (הוצ׳ שלזינגר) סי׳ תמג - ראה ספר המכריע סי׳ ה. ובספר המכריע שם, האריך לדחות שלא מצינו פגימת העור שהיא מום. והוכיח מהגמ׳ להלן מ, ב השוחט חטאת בשבת בחוץ חייב חטאת וכו׳, ואוקמינן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום, וא״כ מפורש שאפילו חצי קנה פגום לא חשיב מום, וכל שכן חתיכת עור. [ועי׳ חי׳ רע״א להלן כח, א ול, ב שתמה על דבריו, עיי״ש]. ובאחרונים הקשו מזבחים כו, א: חותך באבר עד שמגיע לעצם, ראה רש״י שם שלא הוי מום. עי׳ הגהות מלא הרועים, רש״ש ומהרש״ם. ועי׳ שו״ת בנין ציון החדשות סי׳ צח שביאר דברי התוס׳ שאינו מום ממש, אלא מחזי כי מומא, וכוונתם שאם בכל קרבן יפריד העור קודם שחיטה אין לך מראה מום גדול מזה, ואיכא משום הקריבהו נא לפחתך. וקשה להעמיס פירוש זה בלשון התוס׳ ולשון רבינו כאן.
רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה. ואם תאמר דלמא קרע ליה לעורו ובדיק לסימנין, דושט יש לו בדיקה מבחוץ בנקב. יש לומר דאין לו מבחוץ בדיקה אפילו מחמת נקב אלא כשאתה מסתפק בנקב במקום ידוע ממנו, אבל שלא במקום ידוע אלא שאתה צריך לבדקו כולו אין לו בדיקה מבחוץ וכן מוכח לקמן (חולין כח.) באווזא דבי רבא דהוי (מבצבץ) [ממסמס] קועי׳ דמא.
וכי תימא רבי מאיר לא אכיל בשרא. ואם תאמר והיאך אפשר לומר כן, והא כתיב (דברים יב:) בכל אות נפשך תאכל בשר. ויש לומר דדלמא לא התירה תורה אלא בשר תאוה, ולא דברה תורה אלא כנגד יצה״ר, ומוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא שיאכלו בשר תמותות נבלות כמו שהתירה תורה יפת תואר כנגד יצר הרע מן הטעם הזה כמו שכתוב בקידושין (קידושין כא:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא כו׳ עכ״ל יש מקשים רב אשי דהוא מרא דשמעתין בהך דאבעיא לן לעיל בא זאב ונטל בני מעיים כו׳ מי חיישינן שמא במקום נקב נקב ופשיט ליה רב אשי מהך דצלוחית אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מהכא דכמו דלא ניחוש הכא שמא במקום נקב קא שחיט דאזלינן בתר רובא ה״נ לא ניחוש דלמא במקום נקב נקב וי״ל דלר״מ קמבעיא לן לעיל דחייש למיעוטא במלתא דאפשר כדמסיק והך מלתא דבא זאב מלתא דאפשר מקרי ועי״ל דעיקר איבעיא דלעיל בנקבים הרבה שלא במקום שיניו כמ״ש התוספות לעיל ודו״ק:
רב אשי אמר: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה שהולכים אחר הרוב משחיטה עצמה, דאמר רחמנא [שאמרה התורה]: שחוט ואכול; וליחוש [ונחשוש] שמא במקום נקב שכבר היה בבהמה או בעוף קא שחיט [הוא שוחט], וטריפה היתה! אלא לאו [האם אין זה] משום דאמרינן זיל בתר רובא [שאומרים אנו לך אחר הרוב] ולרוב הבהמות והעופות אין נקב במקום השחיטה?
Rav Ashi said: The principle of following a non-quantifiable majority is derived from the halakha of slaughter itself, with regard to which the Merciful One states: Slaughter the animal and eat it. And let us be concerned that perhaps he is slaughtering the animal in the place of a preexisting perforation. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals that are not tereifot?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב אָשֵׁי אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי וַאֲמַר לֵיהּ וְדִלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר אֶפְשָׁר הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר לָא אֶפְשָׁר.

Rav Ashi said: I stated this halakha before Rav Kahana, and some say that Rav Kahana stated this halakha before Rav Shimi, and the Sage before whom the halakha was stated said to the one who stated it: And perhaps where it is possible to examine the situation it is possible, and the majority is not followed; but where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלמא היכא דאפשר אפשר – כלומר לעולם לא אזלינן בתר רובה והיכא דאפשר למיבדקא בדקינן ליה והיכא דלא אפשר למבדקיה אזלינן בתר רובה:
היכא דאפשר – לעמוד על בירור בודקין ולא סמכינן ארובא וצריכין לבדוק בהמה מכל י״ח טרפות אי נמי כגון קטן וקטנה דאפשר לנו להמתין עד שיגדלו ונדע שאינו סריס נמתין והנך כולהו משום דלא אפשר הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אשי: אמריתא לשמעתא קמיה [אמרתי את השמועה הזו, לפני] רב כהנא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר אותה רב כהנא קמיה [לפני] רב שימי, ואמר ליה [לו] החכם השומע: עדיין אין מכאן (ומשאר כל הראיות שהובאו לעיל) הוכחה שמסתמכים מן התורה על הרוב, ודלמא היכא [ושמא במקום] שאפשר לבדוק אפשר, וצריך לבדוק, ואין סומכים על הרוב, ורק היכא [במקום] שלא אפשר לבדוק לא אפשר, וסומכים על הרוב.
Rav Ashi said: I stated this halakha before Rav Kahana, and some say that Rav Kahana stated this halakha before Rav Shimi, and the Sage before whom the halakha was stated said to the one who stated it: And perhaps where it is possible to examine the situation it is possible, and the majority is not followed; but where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי לר״מלְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא הָכִי נָמֵי דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי

As if you do not say so, then according to Rabbi Meir, who despite the existence of a majority takes the minority into consideration and does not follow the majority, is it indeed true that one does not eat meat due to the concern that there was a perforation in the place that he slaughtered the animal? And if you would say, indeed, according to Rabbi Meir it is prohibited to eat meat,
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לר׳ מאיר דחייש למיעוטי כדאמרינן לעיל דחייש למיעוט – לענין עיסה כלומר משום שהוא גזר רובה אטו מיעוטא כולן פסולות שמיעוט נקבות אמרינן הכי מכולם (אלא תדע) [ודילמא] היכא דאפשר למבדקיה אפשר [והיכא דלא אפשר לא אפשר] ולא אמרינן במקום נקב קא שחיט:
וכי תימא1 בפסח וקדשים רובא אזלינן מאי וכו׳ אלא היכא דאפשר וכו׳ הכא נמי (בשחיטה) [לדידן] היכא דאפשר אפשר ולעולם לא אזלינן בתר רובא היכא דיכילינן (למיבדקא) למיבדקיה:
1. נראה דצ״ל וכי תימא אה״נ דלא אכיל בשרא בפסח וקדשים מאי וכו׳.
לרבי מאיר – דלא אזיל בתר רובא הכי נמי דלא אכל בשרא משום דשמא במקום נקב קא שחיט.
לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו׳ – מדקאמר לרבי מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיימא לן כר׳ מאיר דחייש למיעוטא וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד.) פסיק רבי יוחנן כרשב״ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא ליה אא״כ ילדה אבל מטעם חלב לא מיפטר אע״ג דרוב בהמות אינן חולבות אא״כ יולדות אלמא חיישינן למיעוטא אע״ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד וולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דרבי יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה:
ונפקא מינה להיכי שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מפטרינן מטעם חלב ואפשר דאף רשב״ג סבר דחלב פוטר והשתא אתי שפיר דאשכחן רשב״ג דלא חייש למיעוטא בריש כל הצלמים (ע״ז דף מ:) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר״מ התם ורבי יוחנן נמי אכל לעיל (דף ה:) משחיטת כותי ולא גזר בהו כדגזר ר״מ ובעשרה יוחסין (קידושין דף פ.) גבי שני דברים שאין בהן דעת לישאל ועשאן הכתוב כו׳ משמע נמי דרבי יוחנן כרבנן דר״מ ס״ל והא דא״ר יוחנן בסוף אין מעמידין (ע״ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כר״מ התם הוי סתם ואח״כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם מ:) והא דאמר רשב״ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק ר׳ אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) וקיימא לן התם כוותיה אע״ג דרובן אינן נפלים וכן תוך שמנה ימים בבהמה אסרינן התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב ולהתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל באבילות דקי״ל (מו״ק דף [יח.] כ.) הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסור בבהמה אפי׳ בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת.
וכ״ת הכי נמי פסח וקדשים מאי איכא למימר. רבים הקשוא היאך עלה על דעת שלא יאכל בשר, א״כ בשר תאוה דשרא רחמנא מאי איכא למימר. והתירוץ שמא בשר תאוה לא התירה אותו תורה אלא לתאבוןב, וכתיבג כי תאוה נפשךד, ולא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שמוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבלות כענין מה שאמרו ביפת תארה, לפיכך הקשו פסח וקדשים מאי איכא למימר, שאם היה בו שום איסור לא אמרה תורה קרב לתקלה. וה״ה דהוה ליה למימר לר׳ מאיר מכל הני דאמרןו, אלא לדבריו דרב אשי אמרה. ולפי מה שפירשתיז, יש לומר דרהיט לפסח וקדשים דהיא עיקר ראיה, דלר׳ מאיר משכחת לה בקורע עור ובודק סימנין במקום שחיטה.
א. ראה תוס׳ להלן יב, א ד״ה פסח.
ב. ובתוס׳ שם תירצו דר״מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן. ומדברי רבינו נראה שהוא מדאורייתא כמ״ש תוס׳ נדה לב, א ד״ה ר״מ ועוד. וראה תוס׳ בכורות כ, א ד״ה ואיבעית. ותוס׳ נדה יח, ב ד״ה מיעוטא]. וכן הוכיח במרדכי להלן פרק הזרוע סי׳ תשלז. וראה שו״ת מהר״י בן לב ח״א סי׳ יז, חי׳ רעק״א וחת״ס כאן, וביאור הגרי״פ לסה״מ לרס״ג עשין צו.
ג. בשטמ״ק: כדכתיב.
ד. דברים יב, כ.
ה. קידושין כא, ב.
ו. ר״ל דהוי ליה להקשות לר״מ מכל הילפותות דלעיל דמוכח דאזלינן בתר רובא ולשנות משום דאי אפשר בע״א (הגרר״ב).
ז. בדיבור הקודם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ה״נ דלא אכיל בשרא. עיין לקמן דף כח ע״א תוס׳ ד״ה אתא:
דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], לדעת ר׳ מאיר דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט], ואינו הולך אחר הרוב, הכי נמי דלא אכיל בישרא [כך גם כן תאמר שאינו אוכל בשר] משום שאי אפשר להוכיח שלא שחט במקום נקב? וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן], שלדעת ר׳ מאיר אי אפשר לאכול בשר —
As if you do not say so, then according to Rabbi Meir, who despite the existence of a majority takes the minority into consideration and does not follow the majority, is it indeed true that one does not eat meat due to the concern that there was a perforation in the place that he slaughtered the animal? And if you would say, indeed, according to Rabbi Meir it is prohibited to eat meat,
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין יא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין יא: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין יא:, רש"י חולין יא:, תוספות חולין יא:, רמב"ן חולין יא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין יא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין יא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין יא:, גליון הש"ס לרע"א חולין יא:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין יא:, אסופת מאמרים חולין יא:

Chulin 11b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 11b, Attributed to R. Gershom Chulin 11b, Rashi Chulin 11b, Tosafot Chulin 11b, Ramban Chulin 11b, Rashba Chulin 11b, Meiri Chulin 11b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 11b, Gilyon HaShas Chulin 11b, Steinsaltz Commentary Chulin 11b, Collected Articles Chulin 11b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144