Steinsaltz Commentary Chagigah 4a – ביאור שטיינזלץ חגיגה ד.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

כְּמִי שֶׁנָּגַח שׁוֹר חֲמוֹר וְגָמָל וְנַעֲשָׂה מוּעָד לַכֹּל אָמַר רַב פָּפָּא אִי שְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַב הוּנָא הָא דְּתַנְיָא אֵי זֶהוּ שׁוֹטֶה זֶה הַמְאַבֵּד כׇּל מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ הֲוָה הָדַר בֵּיהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ כִּי הֲוָה הָדַר בֵּיהּ מִמְּקָרֵע כְּסוּתוֹ הוּא דַּהֲוָה הָדַר בֵּיהּ דְּדָמְיָא לְהָא אוֹ דִלְמָא מִכּוּלְּהוּ הֲוָה הָדַר תֵּיקוּ.: וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן זְכוּר לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים זְכוּרְךָ לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כָּל זְכוּרְךָ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. אָמַר מָר זְכוּר לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים הָא לְמָה לִי קְרָא מִכְּדִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא ^אוְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת. אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף רְאִיָּיה רְאִיָּיה מֵהַקְהֵל ^במָה לְהַלָּן נָשִׁים חַיָּיבוֹת אַף כָּאן נָשִׁים חַיָּיבוֹת קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר מָר זְכוּרְךָ לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס בִּשְׁלָמָא אַנְדְּרוֹגִינוֹס אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ צַד זַכְרוּת לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דִּבְרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אֶלָּא טוּמְטוּם סְפֵיקָא הוּא מִי אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא אָמַר אַבָּיֵי כְּשֶׁבֵּיצָיו מִבַּחוּץ. אָמַר מָר כׇּל זְכוּרְךָ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים וְהָתְנַן חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא ^גכָּאן בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ כָּאן בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ דְּרַבָּנַן הִיא אִין ה״נהָכִי נָמֵי וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וְאֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא לִכְדַאֲחֵרִים (דִּתְנַן) אֲחֵרִים אוֹמְרִים ^דהַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ז} כׇּל זְכוּרְךָ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ.: נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִים וְכוּ׳.: בִּשְׁלָמָא נָשִׁים כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא עֲבָדִים מְנָלַן אָמַר רַב הוּנָא אָמַר קְרָא {שמות כ״ג:י״ז} אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה׳ מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אָדוֹן אֶחָד יָצָא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר. הָא לְמָה לִי קְרָא מִכְּדֵי ^הכׇּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ כׇּל מִצְוָה שֶׁאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בֵּהּ אֵין הָעֶבֶד חַיָּיב בָּהּ דְּגָמַר ״לָהּ״ ״לָהּ״ מֵאִשָּׁה. אָמַר רָבִינָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא ^ולְמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין מַאי שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין אִילֵּימָא שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין כְּלָל לִיתְנֵי עֲבָדִים סְתָמָא אֶלָּא לָאו שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין לִגְמָרֵי וּמַאי נִינְהוּ מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין ש״משְׁמַע מִינַּהּ.: וְהַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא וְחוֹלֶה וְהַזָּקֵן.: תָּנוּ רַבָּנַן {שמות כ״ג:י״ד} רְגָלִים פְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין דָּבָר אַחֵר רְגָלִים ^זפְּרָט לְחִיגֵּר וּלְחוֹלֶה וּלְסוֹמֵא וּלְזָקֵן וּלְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו וְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר רָבָא לְאֵתוֹיֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים י״ב:ג׳

^ב רמב״ם הלכות חגיגה ג׳:ב׳
רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים י״ב:ג׳

^ג רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:ג׳

^ד רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:ב׳

^ה רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳

^ו רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳

^ז רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳

כמי (כמו) שאומרים בדיני שור המועד, ששור שנגח שור חמור וגמל, שכיון שעשה את הדבר שלוש פעמים בשלושה דברים שונים אנו מניחים שהוא מועד לנגוח הכל, ועל ידי כך נעשה מועד לכל. ואף אדם שעשה שלושה דברים שונים של שטות אין אנו נותנים למעשיו טעם הגיוני, אלא רואים את כולם כמעשה שגעון. אמר רב פפא: אי שמיע ליה [אילו היה שומע] רב הונא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא]: אי זהו שוטה — זה המאבד כל מה שנותנים לו, הוה הדר ביה [היה חוזר בו] מדעתו שאין אדם שוטה עד שיעשה שלושה מעשי שטות. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] בביאור דברי רב פפא: האם כי הוה הדר ביה [כאשר היה חוזר בו] רב הונא, האם רק ממקרע כסותו הוא דהוה הדר ביה דדמיא להא [הוא שהיה חוזר בו, שהוא דומה לזה] למאבד מה שנותנים לו, שאדם שאין לו הרגשת אחריות כלל על ממונו נחשב כשוטה, או דלמא [שמא] מכולהו הוה הדר [מכולם היה חוזר בו]? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה. א ועוד שנינו במשנה שטומטום ואנדרוגינוס פטורים מן הראייה. תנו רבנן [שנו חכמים]: אילו נאמר בכתוב רק ״זכור״ הרי נלמד מזה להוציא (למעט) את הנשים מחיוב ראיה, ומה שנאמר ״זכורך״ שיש בו הדגשה, הרי זה בא להוציא כל מי שאיננו זכר מובהק, והכוונה להוציא גם טומטום ואנדרוגינוס. וכיון שנאמרה גם לשון ריבוי ״כל זכורך״, הרי זה לרבות את הקטנים. ומפרשים, אמר מר [החכם]: ״זכור״ — להוציא את הנשים. ושואלים: הא [לדבר זה] למה לי קרא [פסוק]? מכדי [הרי] הראייה ברגל מצות עשה שהזמן גרמא הוא, שהמצוה תלויה בזמן מסויים, ויש לנו כלל הלכתי: כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מלקיימה! ומשיבים: אצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר כאן במיוחד, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: נילף [נלמד] בגזירה שווה ״ראייה״ ״ראייה״ מהקהל שאף היא מצות עשה שהזמן גרמא; מה להלן בהקהל נשים חייבות, אף כאן בראייה ברגל נשים חייבות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהן פטורות. ועוד אמר מר: ״זכורך״ — להוציא טומטום ואנדרוגינוס. ושואלים: בשלמא [נניח] אנדרוגינוס — אצטריך [הוצרך] לומר לנו שאינו בכלל זכר כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואית ליה [ויש לו] צד זכרות שהרי יש לו אבר של זכר, ליחייב [שיתחייב] משום כך כזכר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אנחנו מחשיבים אותו כזכר במקצת, ובריה בפני עצמו הוא שאינה לא זכר ולא נקבה. אלא טומטום, כיון שאין לו סימני מין חיצוניים הלא ספיקא [ספק] הוא — מי אצטריך קרא למעוטי ספיקא [האם צריך הכתוב למעט את הספק]? אמר אביי: כאן מדובר בטומטום כשביציו מבחוץ אלא שזכרותו איננה נראית, ומאחר שברור שזכר הוא, צריך הכתוב להודיענו שבכל זאת אינו בכלל הזכרים. אמר מר [החכם]: ״כל זכורך״ — לרבות את הקטנים. ותוהים: והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן! אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן בברייתא שנתרבה הקטן לחיוב, הרי זה בקטן שהגיע לחינוך, כאן במשנתנו, מדובר בקטן שלא הגיע לחינוך שהוא פטור מן הראיה. ומקשים: הלא גם קטן שהגיע לחינוך דרבנן [מדברי סופרים] הוא חייב, שהחיוב לחנך ילד במצוות אינו מן התורה! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן באמת] וקרא אסמכתא בעלמא [והפסוק שהביאו הוא אסמכתא בלבד] ואינו ראיה של ממש, ולא זו כוונת המקרא. ושואלים: ואלא קרא [הכתוב] ״כל זכורך״ למאי אתא [למה, בשביל מה הוא בא]? ומשיבים: לכדאחרים [לכפי שאמרו, לדברי אחרים], דתנן [שכן שנינו במשנה], אחרים אומרים: המקמץ, האוסף גללי כלבים כדי למוסרם לבורסקאים לצורך עיבוד עורות, והמצרף נחשת שעובד בזיקוק הנחושת מן הסיגים, והבורסי העוסק בעיבוד עורות — כל אלה פטורין מן הראייה משום שריחם רע, ואין אנשים יכולים לשאת את ריחם, משום שנאמר ״כל זכורך״, לומר: מי שיכול לעלות עם כל זכורך עם כל שאר ישראל, יצאו אלו שאינן ראויין לעלות עם כל זכורך כיון שאין אנשים רוצים לשהות במחיצתם. ב שנינו במשנה: נשים ועבדים שאינן משוחררים פטורים מן הראייה. ושואלים: בשלמא [נניח] לגבי נשים — הרי זה כדאמרן [כפי שאמרנו], שהן פטורות משום שנאמר ״זכורך״ להוציא את הנשים, אלא עבדים מנלן [מניין לנו] שהם פטורים? אמר רב הונא: אמר קרא [הכתוב]: ״אל פני האדון ה׳⁠ ⁠״ (שמות כג, יז) ללמד: מי שאין לו אלא אדון אחד (״האדון ה׳⁠ ⁠״), יצא זה (העבד) שיש לו אדון אחר. ושואלים: הא [דין זה] למה לי קרא [פסוק] ללמד עליו? מכדי [הלא] כל מצוה שהאשה חייבת בה — עבד חייב בה, וכל מצוה שאין האשה חייבת בה — אין העבד חייב בה, דגמר [שהוא לומד] בגזירה שווה ״לה״ ״לה״ מאשה, שנאמר בשפחה חרופה ״לה״ (ויקרא יט, כ) ונאמר בגרושה ״לה״ (דברים כד, ג), להשוות את דיני העבד והאשה, ואין איפוא צורך בלימוד מיוחד לפטור את העבדים! ומשיבים, אמר רבינא: לא נצרכה הלכה זו שמי שיש לו אדון אחר איננו עולה לרגל אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין, שיש בו צד שאינו דומה לאשה ואינו למד מן האשה, ואף על פי כן הוא פטור. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן כך] מלשון המשנה דקתני [ששנה התנא]: נשים ועבדים שאינן משוחררין. ונדקדק בלשון: מאי [מה] משמעות ההדגשה שאינן משוחררין? אילימא [אם תאמר] שאינן משוחררין כלל — ליתני [שישנה] ״עבדים״ סתמא [סתם] ועבדים הלא אינם משוחררים, אלא לאו [האם לא] הכוונה שאינן משוחררין לגמרי, ומאי נינהו [ומי הם] עבדים אלה — מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ומסכמים, אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא. ג ועוד שנינו במשנה שהחיגר והסומא והחולה והזקן פטורים מן הראייה. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״רגלים״ יש במשמעותם גם רגלים, הליכה ברגל, ומכאן שחובת עלייה לרגל היא פרט לבעלי קבין, כלומר, בעלי רגל תותבת, שאף שיכולים ללכת, כיון שאין להם רגליים פטורים מלעלות! דבר אחר: ״רגלים״ — פרט לחיגר ולחולה ולסומא ולזקן ולשאינו יכול לעלות ברגליו. ושואלים: ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי [להביא להוסיף את מה]? שהרי שנינו כבר גם חיגר וגם חולה! אמר רבא: לאתויי [להביא, לרבות]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון