×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּקִיטְרָא בְּמַיָּא אִהַדּוֹקֵי מִיהַדַּק אֲבָל רֵישָׁא דְּמַיָּא אַקְפּוֹיֵי מַקְפּוּ לֵיהּ לְמָנָא לָא הָוְיָא חֲצִיצָה צְרִיכָא.
that it is the nature of knots to tighten even more in water, creating an interposition that bars the water from entering all the way, but in the case of the first clause of the mishna, which deals with one vessel inside another and where water by nature causes the top vessel to lighten and float away from the lower vessel rather than weigh down on it, I would have said that it is not considered an interposition. It is therefore necessary for the halakha to be stated in both cases.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהדוקי מיהדק – וקרוב הוא להיות חוצץ.
אקפויי מקפי ליה למנא – מציפות ומגביהות אותו.
דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק – ומנגיב דמתניתין הוי משום חציצה כדפירש רש״י והא דלא עביד צריכותא ממנגיב משום דקים ליה דלא ידעינן מאידך ויש מפרשים דמנגיב טעמא אחרינא איכא משום שהמים חוזרים ומטמאין ליה ולא סלקא להו השקה משום מעלה דקדש וקשה למורי דאם כן לרבא הוי שנים עשר ולרבי אילא אחד עשר וי״ל רביעי בקדש לא חשיב ליה או צירוף דאורייתא.
כבר ביארנו במשנה שהשש מעלות ראשונות נאמרו בין לקדש הגמור בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות והוא מצירוף הכלי ואילך נאמרו דוקא בקדש הגמור אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וטעם הדברים פי׳ בגמ׳ מפני שהראשונות יש בהם סרך לטומאת התורה ר״ל שאע״פ שהם מדברי סופרים מ״מ אנו באים עליהם מחשש תורה שהרי הטבלת כלי בתוך כלי משום חציצה וחציצה מן התורה שנאמר ורחץ את בשרו שלא יהא דבר חוצץ וכו׳ ולטעם השני הרי הוא על חשש מקוה חסר וזו של אחורים ותוך אע״פ שפרשנוה בנטמאו בטומאת סופרים כגון במשקים שטומאתם מדברי סופרים מ״מ עקר טומאתם מגזרת משקה זב וזבה ר״ל רקו ומי רגליו וכן מדרס הזב עקרו על כל מה שישב הזב עליו והוא טומאה של תורה ובגדי אוכלי תרומה מחשש שמא הסיח [דעתו] וישבה עליהם אשתו נדה וענין מתיר ומנגב הרי משום חציצה היא וכן כלים הנגמרים בטהרה מחשש רקו של זב אבל האחרות כלם אין בהם חשש טומאה של תורה שצירוף כלי אינו מן התורה ואע״פ שהביאו עליו סמך ממקרא של כף אחת עשרה הוא סובר כר׳ יוחנן שאמר מעדותו של ר׳ עקיבא נשנית משנה זו כלו׳ ולא מן התורה כלל וענין רביעי בקדש אין טומאת רביעי רמוזה בתורה כלל אלא שיוצא מקל וחומר כמו שהתבאר בגמ׳ וטומאת ידו אחת עקרה בנטמאת בספרים תפלין ומזוזות שאין לטומאתם רמז בתורה ואוכלין נגובין כבר פרשוה בשתחב חברו לתוך פיו והוא מבקש לאכול חולין עמהם ואין בזה חשש תורה כלל ואונן ביום שני אין בו אסור תורה כלל וכן מחוסר כפורים אחר שהביא כפרתו אין צריך טבילה מן התורה כלל ומתוך כך אין אלו אמורים אלא בקדש גמור ולמדת שחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי בתרומה ואין צריך לומר רביעי בקדש אלא ראשון עושה בהם שני כדין חולין גמורין:
שתי גומות מלאות מים בכל אחת מהן כ׳ סאה ותל ביניהם אלא שיש באותו תל נקב שעל ידו המים מתערבין צריך שיהיה אותו הנקב רחב כשפופרת הנתון בפי הנאד ולא כחלל השפופרת לבד אלא כרוחב חללה וכרוחב עביה ושערו חכמים שהוא מקום הכנסת שתי אצבעות בריוח ולא בגודל אלא שתי אצבעות הראשונות שבארבע אצבעות ובכך מצטרפים והרי הוא מקוה שלם לטהר הטובל באחת מן הגומות כל שגוף הטובל עולה בהם וראיתי לקצת חכמי נרבונא״ה שפרשו דוקא כשהן שוין שאין אחד מהן גבוה על חברו שאם כן הרי הוא קטפריס וקטפריס אינו חבור ולא יראה לי כן שלא נאמ׳ דין קטפריס אלא כשמחברן בלא נקב [אלא] מדי עברו עליהם אבל נקב כשפופרת אף בגבוה מחברו מכשיר ואם לא היה תל ביניהם אף טופח בכדי להטפיח מכשיר:
דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק [שהקשר במים מתהדק יותר] ואין המים נכנסים בפנים כל צורכם, אבל רישא [בראש המשנה], דמיא אקפויי מקפו ליה למנא לא הויא [שהמים מקילים ומציפים את הכלי הפנימי, הייתי אומר כי אין היא] חציצה, על כן צריכא [נצרכה] ההלכה להיאמר בשני המקרים.
that it is the nature of knots to tighten even more in water, creating an interposition that bars the water from entering all the way, but in the case of the first clause of the mishna, which deals with one vessel inside another and where water by nature causes the top vessel to lighten and float away from the lower vessel rather than weigh down on it, I would have said that it is not considered an interposition. It is therefore necessary for the halakha to be stated in both cases.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) רַבִּי אִילָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי אִילָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שָׁנוּ כָּאן חָמֵשׁ רִאשׁוֹנוֹת בֵּין לַקֹּדֶשׁ בֵּין לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת לַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.

The Gemara comments: Rabbi Ila here conforms to his standard line of reasoning in considering these two issues as one, as Rabbi Ila said that Rabbi Ḥanina bar Pappa said: They taught ten stringencies of sacrificial food here in this mishna, rather than the apparent eleven. The first five stringencies apply both to the sacrificial foods themselves and to non-sacred food that was prepared according to the standards of purity of sacrificial food, whereas the last five apply only to actual sacrificial food but not to non-sacred food that was prepared according to the standards of purity of sacrificial food. The fact that Rabbi Ila counts only ten cases in the mishna shows that he considered the two cases discussed above to be of the same category, and therefore they are counted together as one stringency.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אילא – דאוקי טעמא דרישא משום חציצה.
לטעמיה – דאמר עשר מעלות שנו כאן אלו שבין תרומה לקודש ואנן י״א תנן ביה אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא.
בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש – אף הן נתעלו יותר מן התרומה במעלות הללו.
אחרונות לקדש ולא לחולין כו׳ – תימה להר״ר אלחנן דמוכח רב מרי לעיל באידך פירקא (דף יט:) ש״מ חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו מדלא קתני להו גבי מעלות כלומר בגדי אוכלי תרומה מדרס לחולין שנעשו על טהרת הקדש בגדי חולין מדרס לקדש ומאי הוכחא היא דילמא לאו כקדש דמו בעלמא ולענין מעלה זו הוו כקדש שכן מתניתין סבירא גבי ה׳ ראשונות כקדש דמו ואפ״ה לא חשיב לה גבי מעלות ושמא דלא קאמר הש״ס רק לענין הך מעלה לחוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אחרונות לקודש ולא לחולין כו׳ תימה להר״א דמוכח רב מרי כו׳ ומאי הוכחה היא דלמא לאו כקודש דמו בעלמא כו׳ עכ״ל כצ״ל נראה דהכי קשיא ליה דמשמע ליה דרב מרי מוכח לה דלכל מילי יהיה כקודש מדהוה כקדש להך מלתא דבגדי אוכלי כו׳ והתוס׳ נקטו בדבריהם תחילת הסוגיא וה״ה למאי דמסיק דמסיפא מוכח לה רב מרי דכקודש דמו לכל מילי ואהא קשיא ליה דהא מתני׳ דהכא ס״ל בכל ה׳ ראשונות שיהיו כקודש ואפ״ה לא חשיב ליה גבי ה׳ מעלות אחרונות שיהיו כקודש ודו״ק:
ומעירים: ר׳ אילא הלך בביאורו לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] ולכן צירף את שני הדינים הללו כאחד, שאמר ר׳ אילא אמר ר׳ חנינא בר פפא: עשר מעלות שנו כאן בהבדל שבין קודש לתרומה, ולא כפי שנראה שהן אחת עשרה; חמש ראשונות הן בין לקדש עצמו בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש, ואילו חמש אחרונות הן לקדש בלבד אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש.
The Gemara comments: Rabbi Ila here conforms to his standard line of reasoning in considering these two issues as one, as Rabbi Ila said that Rabbi Ḥanina bar Pappa said: They taught ten stringencies of sacrificial food here in this mishna, rather than the apparent eleven. The first five stringencies apply both to the sacrificial foods themselves and to non-sacred food that was prepared according to the standards of purity of sacrificial food, whereas the last five apply only to actual sacrificial food but not to non-sacred food that was prepared according to the standards of purity of sacrificial food. The fact that Rabbi Ila counts only ten cases in the mishna shows that he considered the two cases discussed above to be of the same category, and therefore they are counted together as one stringency.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מ״טמַאי טַעְמָא חֲמֵשׁ קַמָּיָיתָא דְּאִית לְהוּ דְּרָרָא דְטוּמְאָה מִדְּאוֹרָיְיתָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ בָּתְרָיָיתָא דְּלֵית לְהוּ דְּרָרָא דְטוּמְאָה מִדְּאוֹרָיְיתָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן לְקֹדֶשׁ לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.

The Gemara explains Rabbi Ila’s statement. What is the reason for this distinction? With regard to the first five stringencies, which have a connection to impurity as defined by Torah law because ignoring them can lead to a case of impurity by Torah law as opposed to merely rabbinic law, the Sages decreed these stringencies both for actual sacrificial food and for non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food. However, with regard to the last five, which do not have a connection to impurity by Torah law, as their entire impurity is based on a rabbinic decree, the Sages decreed these stringencies only for actual sacrificial food. But with regard to non-sacred food made according to the standards of purity of sacrificial food, the Sages did not decree these stringencies for such foods.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיון דאית להון דררא דטומאה. פיר׳ עיקר טומאה שהנה ודאי יש בהן טומאה ובאין לעלות ממנה גזרו בהו רבנן אפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדש אבל חמש האחרונות שעדיין לא חלה טומאה עלייהו לא גזרו בהו.
לפיכך אמרנו שנשארו חמש מעלות אחרות שנוהגין בקודש ואין נוהגין בחולין שנעשו על טהרת הקדש ואילו הן (חגיגה כ׳:-כ״א.): הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה. הרביעי בקודש פסול. והשלישי בתרומה היד מטמא את חברתה לקדש אבל לא לתרומה. אוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקדש אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. נמצאו מעלות הללו לר׳ אילא דמשוי להי1 לתרתי משום מעלה אחת משום חציצה עשר ולרבא אחת עשרה.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא שינו ל: ״להו״.
דררא דטומאה דאורייתא – חשש טומאה דאורייתא כלי בתוך כלי אי איכא חציצה טומאה דאורייתא היא אחוריים ותוך אף על גב דבכלים שנטמאו אחוריו במשקין דטומאה דרבנן היא עסקינן מיהו הא דאמור רבנן משקין מטמאין כלי משום גזרה דמשקה זב וזבה הוא כגון רוקו ומימי רגליו והני מטמאין כלי מדאורייתא ובטומאה דאורייתא אין חילוק בכלי שטף בין אחוריים לתוכו שבכל מקום שטומאה נוגעת בו נטמא כולו נושא את המדרס נמי חשש טומאה דאורייתא היא כדמפרש בגמרא מעשה היה שנפלה רצועת הסנדל לאויר חבית בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש שמא ישבה עליהן אשתו נדה חשש טומאה דאורייתא היא כלים הנגמרים כו׳ משום צינורא דעם הארץ שמא זב הוא.
בתרייתא דלית בהו דררא דטומאה דאורייתא לקדש גזור ולא לחולין שנעשו על טהרת הקדש – וקשה לר״י דאמרינן בפ״ק דנדה (דף ו.) מעת לעת שבנדה לקדש אבל לא לתרומה אי הכי לתנויי גבי מעלות כי קתני מילתא דאית ליה דררא כו׳ דלית ליה דררא דטומאה דאורייתא לא קתני ומאי קא משני ליה הא גבי בתרייתא חשיב הכא דררא דטומאה דרבנן וההיא דהתם דררא דטומאה דרבנן ותו קשה מאי שנא הני בתרייתא דהכא דלא הוו לחולין שנעשו על טהרת הקדש והתם מסקינן דמעת לעת אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש וריב״א היה מפרש דהתם לא מקשה וליתנייה גבי מעלות רק מקמייתא דגבי בתרייתא לא דמו דהתם אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש והכא דוקא לקדש ולא יתכן להר״י דאכתי לא קים ליה בהא כי פריך ליה עד דלמסקנא ועוד כי משני דלא דמי לקמייתא משום דלית דררא דטומאה אכתי תקשי ליה מ״ש דהתם לחולין שנעשו עט״ה והכא דווקא לקדש להכי נראה להר״י לפרש וניתנייה גבי מעלות או קמייתא או בתרייתא ומשני דליכא דררא דטומאה כלל אפילו דרבנן ולא דמי אף לבתרייתא דהא כי מטמינן לה מעת לעת קים לן דטהורה היתה ואל תתמה היכי מסקינן התם אף לחולין כיון דליכא דררא דטומאה כלל לפי שרגילות הוא קצת שנעקר הדם לפני ראייתה לכך גזרו רבנן אף בחולין שנעשו עט״ה ומכל מקום לית להו דררא דטומאה התם כיון דבשעה דעסקה בטהרות אז אין שם ספק טומאה ואין לה להניח מלעסוק בטהרות שאינה יודעת מתי תראה אחרי כן.
בתרייתא דלית להו דררא דטומאה דאורייתא – תימה להר״י הרי רביעי בקדש דקתני ושלישי בתרומה דהוו דאורייתא כדאיתא בסוטה פרק כשם (סוטה כט.) ולקמן אפרש בע״ה ודלא כפי׳ רש״י שפירש דהוי דרבנן רביעי בקדש ועוד קשה למורי דרב נחמן אמר רבה בר אבוה דקתני גבי י״א מעלות לקמייתא כו׳ אחרונות לקדש דווקא אם כן סבירא ליה כל אלו דבתרייתא לית להו דררא דטומאה דאורייתא ואילו לקמן (דף כד.) שמעינן ליה דצירוף סל הוי דאורייתא דמשני ליה למימרא דרבי חנין כגון שצברו על גבי קטבליא דאורייתא יש לו תוך מצרף אלמא הוי דאורייתא בכלי שיש לו תוך ותירץ הר״י כיון דלא שייך לחולין לא חשיב ליה דררא דטומאה והיינו שייכות דטומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של חלוקה זו — חמש קמייתא [ראשונות] דאית להו דררא [שיש בהן גרר] של טומאה מדאורייתא [מן התורה], שנובעות מן החשש שמא לא היתה הטהרה כראוי, ותחילת הטומאה היתה טומאה מן התורה, לכך גזרו בהו רבנן [בהן חכמים] בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש, אבל חמש בתרייתא [אחרונות] דלית להו דררא [שאין בהן גרר] של טומאה מדאורייתא [מן התורה] אלא מבוססות מתחילתן רק על גזירות חכמים, לכך גזרו בהו רבנן [בהן חכמים] לקדש, אבל לחולין שנעשו על טהרת הקדש לא גזרו בהו רבנן [בהן חכמים]. וכדי שיימנו רק עשר מעלות הבדלים, ולא אחת עשרה כפי שמנויות במשנה, צריך לצרף שתי מעלות, שהן מחשש חציצה, לאחת.
The Gemara explains Rabbi Ila’s statement. What is the reason for this distinction? With regard to the first five stringencies, which have a connection to impurity as defined by Torah law because ignoring them can lead to a case of impurity by Torah law as opposed to merely rabbinic law, the Sages decreed these stringencies both for actual sacrificial food and for non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food. However, with regard to the last five, which do not have a connection to impurity by Torah law, as their entire impurity is based on a rabbinic decree, the Sages decreed these stringencies only for actual sacrificial food. But with regard to non-sacred food made according to the standards of purity of sacrificial food, the Sages did not decree these stringencies for such foods.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רָבָא אָמַר מִדְּסֵיפָא הָוֵי מִשּׁוּם חֲצִיצָה רֵישָׁא לָאו מִשּׁוּם חֲצִיצָה וְרֵישָׁא הַיְינוּ טַעְמָא אגְּזֵירָה שֶׁלֹּא יַטְבִּיל מְחָטִין וְצִינּוֹרוֹת בִּכְלִי שֶׁאֵין בְּפִיו כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד כְּדִתְנַן בעֵירוּב מִקְוָואוֹת כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד גכְּעוֹבְיָהּ

Rava disagreed with Rabbi Ila. He said that since the reason for the stringency in the latter clause is due to concern for interposition, this implies that the reason for the stringency in the first clause is not due to interposition, but to a different reason. And with regard to the stringency in the first clause that one may not immerse one vessel within another, this is the reasoning: It is a rabbinic decree to ensure that one not immerse small vessels, such as needles and hooks, inside a vessel whose mouth is less than the width of the tube of a wineskin. In such a case the water in the bottle would not be considered attached to the rest of the ritual bath, as we learned in a mishna (Mikvaot 6:7): The joining of different bodies of water in cases of ritual baths takes place if the opening between the two bodies is at least as wide as the width of the tube of a wineskin, counting both the thickness of the wall of the tube
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבא דמוקים לה סיפא משום חציצה דרישא גזירא גזרו שלא להטביל כלים בתוך כלים דחיישינן שמא יטבול מחטין וצינוריות בכלי שאין בו נקב מרווח כשפופרת הנוד תני אחת עשרה מעלות. כי כל כלי שאין בו1 נקב מרווח כשפופרת הנוד שיעור כשתי אצבעות שוחקות אין מטבילין בהן כלים אחרים כדתנן במקוות פרק ו׳ (משנה מקוואות ו׳:ה׳): השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד. וכשפופרת הנוד תנן בעביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן2 עכשיו חיישינן משום הרואה שמטבילין כלים בתוך כלים לקודש שבפיו נקב מרווח כשתי אצבעות שוחקות. ואמרינן מפני שהן כלין גדולין כגון סכינין וכיוצא בהן אבל מחטין וצינוריות של קדש שהן דקין לא בעי נקב כולי האי ואתי לאטבולי בנקב פחות משתי אצבעות לפיכך גזרו שלא להטביל כלין בתוך כלין לקדש כלל.
וזה חשבון המעלות: מטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש זו אחת, אחוריים ותוך ובית הצביעה לתרומה אבל לא לקודש הרי שתים, הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה אבל לא את הקודש הרי שלש, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש הרי ארבע. מתיר ומטביל ומנגב ואחר הנגמרים בטהרה צריכה טבילה לקדש אבל לא לתרומה הרי שש, לדברי רבא ולדברי ר׳ אילא דתני להו לתרוייהו משום חציצה הויאן להי3 תרוייהו חדא4 לפיכך תני להי5 חמש. אמר לו נוהגין בין בקדש בין בחולין שנעשו על טהרת הקדש.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כמו״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״למקומו״.
3. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בהמשך. בדפוס וילנא שינו ל: ״להו״.
4. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אדא״.
5. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא שינו ל: ״להו״.
בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד – וההיא לאו טבילה היא שאין המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי ותנן כו׳ דלאו חיבור הוא.
עירוב מקוואות – מקוה חסר בצד מקוה שלם והצינור ביניהן המחברן.
אם יש ברוחבו כשפופרת הנוד – כקנה שנותנין בפי הנוד של עור.
כעוביה וכחללה – פירש״י שתי אצבעות חוזרות למקומן והקשה ר״ת דתנן ומייתי לה פרק שני דגיטין (דף טז. ושם) ובפרק בתרא דע״ז (עבודה זרה עב.) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור הא טופח על מנת להטפיח חיבור ואומר ר״ת דבמים סגי בטופח על מנת להטפיח אבל בנקב בעינן ב׳ אצבעות אך קשה להר״י דתנן בפרק חמישי דפרה [מ״ח] שתי שקתות שבאבן קדש אחת מהם מים שבשניה אינן מקודשות אם היו נקובות זה בתוך זה כשפופרת נוד או שהיו מים צפין על גביו אפי׳ כקליפת השום קדש אחת מהן מים שבשניה מקודשות משמע מדקתני סיפא או שהיו מים צפין על גביו משמע דבכותל בעינן שפופרת הנוד אפי׳ ממים דדוקא בסיפא סגי כקליפת השום ותו תנן במסכת מקואות (פ״ו מ״ט) כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד ר״י אומר חילוף הדברים נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת [הנוד] כלומר שתי אצבעות חוזרות למקומן וכיון דבעינן חצי הנקב מלא מים איכא טפי מטופח על מנת להטפיח ועוד אי מיתניא ההיא דנצוק וקטפרס לענין מקואות מאי האי דקאמר בגיטין ולענין מקואות ור״י הוא מכלל דמעיקרא לא מיתוקמא לענין מקואות ונראה לר״י דלענין השקה מיתניא דומיא דרישא [מקל] שהוא מלא משקין טמאין כיון שהשיקו למקוה טהורה דברי ר׳ יהושע וחכ״א עד שיטביל את כולה הנצוק והקטפרס כו׳ ובסוף פרק שמיני דטהרות מיתני׳ אבל לענין מקואות מועיל כדאיתא לעיל (חגיגה יט.) גבי שלש גממיות דטובלין בתחתונה וכי מוקמינן בגיטין [דילמא] לענין מקואות ור״י היא דאמר גוד אחית לא מצי לאוקמי כרבנן דלית להו טופח על מנת להטפיח אפי׳ בגוד אחית וכ״ש בקרקע שוה דלעולם לית להו חיבור עד שיהא כקליפת השום ברוחב שפופרת והכי משמע לישנא דידהו דלעולם לא הוי חיבור ועוד דאיכא למימר לר״י נמי לית ליה רק היכא דשייך גוד אחית אבל בקרקע שוה לא אמרינן ולעיל (דף יט: בד״ה בתחתונה) פירשתי דנקט ובאמצעית ארבעים לרבותא דר״י דאע״ג איכא מ׳ סאה באמצעית אין טובלין בעליונה אי נמי רבותא דחכמים דאפי׳ הכי קתני סיפא בתוספתא וחכ״א אין מטבילין אלא באמצעית אך תימה להר״ר אלחנן דסברא הפוכה דגבי השקה חזינן דקטפרס אינו חיבור בההיא דנצוק וקטפרס ולענין מקואות מהני כדאיתא לעיל גבי שלשה גממיות (שם) דטובלין בתחתונה דהוי חבור ואלו טופח על מנת להטפיח מהני לענין השקה ולענין מקואות בעינן מים צפין על גביו ותירץ הר״י דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מילתא ועוד קשיא לו דגבי טופח על מנת להטפיח הוי חיבור להשקה ובמקואות בעינן מים צפין וכי קאמרינן דילמא לענין מקואות קאמר רוצה לומר דלגבי השקה לא הוי חיבור ויש לומר דהוא הדין להשקה במקום דאיכא למימר גוד אחית הוי חיבור לרבי יהודה והא דנקט מקואות משום דאיירי ביה נקטיה ומיהו יש לחלק מעיקרא וליישב כל המשניות דבקרקע שוה היכא דליכא כותל כלל סגי בטופח על מנת להטפיח והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן כרוחב שפופרת הנוד ועל גבי כותל סגי כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד: [וע׳ תוס׳ יבמות טו. ד״ה עירוב].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כעוביה וכחללה כו׳ ונראה לר״י דלענין השקה מתניא כו׳ עכ״ל אין זה תירוץ לקושייתם אלא אההיא דקטפרס שהקשו בפרק אין דורשין בד״ה בתחתונות כו׳ והביאו זה כאן משום קושיא דר״א שכתבו הכא אך תימה להר״א דסברא הפוכה כו׳ ולפי דרכם זה נמי כתבו כאן ולעיל דנקט ובאמצעית כו׳ וק״ל:
בא״ד וכי מוקמינן בגיטין דלמא לענין מקואות ור״י דאמר גוד אחית כו׳ עכ״ל לא נחתי הכא למומר דר״י דוקא בגוד אחית אית ליה דא״כ מצינן שפיר לאוקמי ההיא דקליפת השום ברוחב שפופרת אף כר״י ומיירי בקרקע שוה וכמ״ש באידך תירוצא ועוד דאיכא למימר דר״י נמי לית ליה רק היכא דשייך גוד אחית כו׳ משמע מזה דלתירוצם קמא ליכא לפלוגי לר״י בהכי וההיא דקליפת שום ברוחב שפופרת לתירוץ קמא אתיא דוקא כרבנן ולא נקטו בדבריהם גוד אחית אלא משום רבותא דרבנן דאפ״ה לית להו טופח על מנת להטפיח כן נ״ל לפרש דבריהם דהכא מדבריהם בפ״ב דגיטין ע״ש:
בא״ד ואילו טופח ע״מ להטפיח מהני לענין השקה כו׳ עכ״ל פי׳ למאי דס״ד מעיקרא וע״ש בגיטין גם מ״ש ועוד ק״ל דגבי טופח כו׳ מפורש כך דלמאי דס״ד מעיקרא הוי טופח ע״מ להטפיח מהני לענין השקה טפי מלענין מקואות ולדברי המתרץ הסברא הפוכה דקאמר ולענין מקואות דמהני מיהת בגוד אחית ולענין השקה גרע דאפילו בכה״ג משמע דאינו מועיל מדנקט מקואות וק״ל:
רבא אמר שלא כר׳ אילא, וסבור כי מדסיפא הוי כיון שבסופה הטעם הוא] משום חציצה — רישא לאו [בראשיתה אינה] משום חציצה, ורישא [וראשיתה], הלכה זו שאין טובלים כלי בתוך כלי, היינו טעמא [זה הטעם]: גזירה שלא יטביל כלים קטנים, כמו מחטין וצינורות (מסרגות) בתוך כלי שאין בפיו פתח שגודלו כשפופרת הנוד. כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: עירוב שני מקוואות סמוכים, כאשר באחד ארבעים סאה כהלכתו והשני חסר, ורוצים להכשירו על ידי חיבור שניהם ועירוב מימיהם ובכך להחשיבם למקוה אחד, צריך שיהא ביניהם פתח כשפופרת המונחת בפי הנוד, הן כעוביה (ברוחבה), שיהא הנקב רחב לא פחות משיעור זה,
Rava disagreed with Rabbi Ila. He said that since the reason for the stringency in the latter clause is due to concern for interposition, this implies that the reason for the stringency in the first clause is not due to interposition, but to a different reason. And with regard to the stringency in the first clause that one may not immerse one vessel within another, this is the reasoning: It is a rabbinic decree to ensure that one not immerse small vessels, such as needles and hooks, inside a vessel whose mouth is less than the width of the tube of a wineskin. In such a case the water in the bottle would not be considered attached to the rest of the ritual bath, as we learned in a mishna (Mikvaot 6:7): The joining of different bodies of water in cases of ritual baths takes place if the opening between the two bodies is at least as wide as the width of the tube of a wineskin, counting both the thickness of the wall of the tube
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה כא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה כא:, ר׳ חננאל חגיגה כא:, רש"י חגיגה כא:, תוספות חגיגה כא:, בית הבחירה למאירי חגיגה כא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה כא:, פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה כא:

Chagigah 21b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 21b, R. Chananel Chagigah 21b, Rashi Chagigah 21b, Tosafot Chagigah 21b, Meiri Chagigah 21b, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 21b, Steinsaltz Commentary Chagigah 21b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144