Steinsaltz Commentary Berakhot 49a – ביאור שטיינזלץ ברכות מט.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וְזוֹ נִתְּנָה בי״גבִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת. ר׳רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר: ^אצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בָּהּ הוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף. וְהַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מא׳מֵאַחַת. וְכׇל הַפּוֹחֵת מא׳מֵאַחַת – הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה. וְכׇל הַחוֹתֵם ״מַנְחִיל אֲרָצוֹת״ בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּ״מוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל״ בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״ – הֲרֵי זֶה בּוּר. ^בוְכׇל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בְּרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״ – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי אִילְעָא, דא״רדְּאָמַר רַבִּי אִילְעָא א״ראָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: כׇּל שֶׁלֹּא אָמַר בְּרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״ – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ צְרִיכָה מַלְכוּת, וְחַד אָמַר: אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְכוּת. מַאן דְּאָמַר צְרִיכָה מַלְכוּת קָסָבַר דְּרַבָּנַן. וּמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְכוּת קָסָבַר דְּאוֹרָיְיתָא.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: מַהוּ חוֹתֵם בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל״. ״מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל״ – אִין, בנין יְרוּשָׁלָיִם״ – לָא? אֶלָּא אֵימָא: אַף ״מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל״.. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, פְּתַח בַּחֲדָא וְסַיֵּים בְּתַרְתֵּי. אָמַר רַב חִסְדָּא: גְּבוּרְתָּא לְמֶחְתַּם בְּתַרְתֵּי! וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: אֵין חוֹתְמִין בִּשְׁתַּיִם! גּוּפָא. רַבִּי אוֹמֵר: אֵין חוֹתְמִין בִּשְׁתַּיִם. אֵיתִיבֵיהּ לֵוִי לְרַבִּי, ^ג״עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן״! – אֶרֶץ דְּמַפְּקָא מָזוֹן. ״עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּירוֹת״! – אֶרֶץ דְּמַפְּקָא פֵּירוֹת. ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״! – יִשְׂרָאֵל דְּקַדְּשִׁינְהוּ לִזְמַנִּים. ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים״! – יִשְׂרָאֵל דְּקַדְּשִׁינְהוּ לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. ״מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״! – חוּץ מִזּוֹ. וּמַאי שְׁנָא? הָכָא חֲדָא הִיא, הָתָם תַּרְתֵּי, כׇּל חֲדָא וַחֲדָא בְּאַפֵּי נַפְשָׁהּ. וְטַעְמָא מַאי אֵין חוֹתְמִין בִּשְׁתַּיִם? לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת. מַאי הָוֵי עֲלַהּ? א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת: פָּתַח בְּ״רַחֵם עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל״ – חוֹתֵם בְּמוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל. פָּתַח בְּ״רַחֵם עַל יְרוּשָׁלָיִם״ – חוֹתֵם בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״. וְרַב נַחְמָן אָמַר: ^דאפי׳אֲפִילּוּ פָּתַח בְּ״רַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל״ – חוֹתֵם בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה׳ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס״ (תהלים קמ״ז:ב׳): אֵימָתַי בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה׳ – בִּזְמַן שֶׁנִּדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב חִסְדָּא: נֵיתֵי מָר וְנִתְנֵי. אֲמַר לֵיהּ: בִּרְכַּת מְזוֹנָא לָא גמרינא וְתַנּוֹיֵי מתנינ׳מַתְנֵינָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: דְּאִקְּלַעִי לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, וּבָרֵיכִי בִּרְכַּת מְזוֹנָא, וזקפי רַב שֵׁשֶׁת לְקוֹעֵיהּ עֲלַי כְּחִוְיָא. וְאַמַּאי? דְּלָא אֲמַרִי לֹא בְּרִית וְלֹא תּוֹרָה וְלֹא מַלְכוּת. וְאַמַּאי לָא אֲמַרְתְּ? כִּדְרַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: לֹא אָמַר בְּרִית וְתוֹרָה וּמַלְכוּת – יָצָא. בְּרִית – לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּנָשִׁים. תּוֹרָה וּמַלְכוּת – לְפִי שֶׁאֵינָן לֹא בְּנָשִׁים וְלֹא בַּעֲבָדִים. וְאַתְּ שְׁבַקְתְּ כֹּל הָנֵי תַּנָּאֵי וְאָמוֹרָאֵי, וַעֲבַדְתְּ כְּרַב?!: אָמַר רַבָּה בב״חבַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ צְרִיכָה מַלְכוּת. מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן, כׇּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת – לֹא שְׁמָהּ בְּרָכָה? וְהָא א״ראַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא! א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא: לוֹמַר שֶׁצְּרִיכָה שְׁתֵּי מַלְכֻיוֹת, חֲדָא דִּידַהּ וַחֲדָא דְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״. אִי הָכִי נִבְעֵי תְּלָת: חֲדָא דִּידַהּ, וַחֲדָא דְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״, וַחֲדָא דְּבִרְכַּת הָאָרֶץ! אֶלָּא בִּרְכַּת הָאָרֶץ מַאי טַעְמָא לָא? מִשּׁוּם דהויא לַהּ בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״ נָמֵי לָא תִּבְעֵי, דְּהָוְיָא לַהּ בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ! ה״ההוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״ נָמֵי לָא בָּעֲיָא. אלא אַיְּידֵי דְּאָמַר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, לָאו אוֹרַח אַרְעָא דְּלָא אָמַר מַלְכוּת שָׁמַיִם. רַב פָּפָּא אָמַר, הָכִי קָאָמַר: ^הצְרִיכָה שְׁתֵּי מַלְכֻיוֹת לְבַר מִדִּידַהּ. יָתֵיב רַבִּי זֵירָא אֲחוֹרֵי דְּרַב גִּידֵּל, וְיָתֵיב רַב גִּידֵּל קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: ^וטָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית, בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת״. אֲמַר לֵיהּ: מַאן אַמְרַהּ? רַב. הֲדַר יָתֵיב וְקָאָמַר: ^זטָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשִׂמְחָה וּלְזִכָּרוֹן, בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים״. א״לאֲמַר לֵיהּ: מַאן אַמְרַהּ? רַב. הֲדַר יָתֵיב וְקָאָמַר: ^חטָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אוֹמֵר ״בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן״. וְלָא יָדַעְנָא אִי אָמַר בָּהּ ״שִׂמְחָה״ אִי לָא אָמַר בָּהּ ״שִׂמְחָה״, אִי חָתֵים בָּהּ, אִי לָא חָתֵים בָּהּ, אִי דִּידֵיהּ אִי דְּרַבֵּיהּ. גִּידֵּל בַּר מִנְיוֹמֵי הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, טְעָה רַב נַחְמָןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ברכות ב׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ז

^ב רמב״ם הלכות ברכות ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ז
טור אורח חיים קפ״ח:ג׳-ד׳
שולחן ערוך אורח חיים קפ״ח:ג׳-ד׳

^ג רמב״ם הלכות ברכות ב׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ז

^ד רמב״ם הלכות ברכות ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ח:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים קפ״ח:ד׳

^ה רמב״ם הלכות ברכות ב׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קפ״ט:א׳

^ו רמב״ם הלכות ברכות ב׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ח:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים קפ״ח:ו׳

^ז רמב״ם הלכות ברכות ב׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קפ״ח:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים קפ״ח:ו׳

^ח רמב״ם הלכות ברכות ב׳:י״ג
טור אורח חיים קפ״ח:ז׳
טור אורח חיים תכ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קפ״ח:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תכ״ד:א׳

E/ע

הערותNotes

וזו ברית המילה נתנה בשלש עשרה בריתות, ששלוש עשרה פעמים מוזכרת המלה ״ברית״ בפרשת המילה שנצטווה בה אברהם (בראשית יז, א—יד). ר׳ אבא אומר: צריך שיאמר בה בברכת ההודאה שבברכת המזון הודאה תחלה וסוף. ועוד אמרו שהפוחת בברכות ובהודאות לא יפחות מאחת. וכל הפוחת מאחת — הרי זה מגונה. וכן אמרו שאין לשנות בחתימת ברכת הארץ וברכת ״בונה ירושלים״, וכל החותם ״מנחיל ארצות״ בברכת הארץ, ו״מושיע את ישראל״ ב״בונה ירושלים״ — הרי זה בור, ששיבש את כוונת הברכה. וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד ב״בונה ירושלים״ — לא יצא ידי חובתו. ומעירים: הנאמר בברייתא הריהו מסייע ליה [לו] לר׳ אילעא, שכן אמר ר׳ אילעא שכך אמר ר׳ יעקב בר אחא משום [בשם] רבינו (רבי יהודה הנשיא): כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד ב״בונה ירושלים״ — לא יצא ידי חובתו. פליגי [נחלקו] בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן [וחכמים] בברכת ״הטוב והמטיב״ אם צריך להזכיר בה מלכות או לא. חד [אחד] מהם אמר: ״הטוב והמטיב״ צריכה הזכרת המלכות, וחד [ואחד] מהם אמר: אינה צריכה הזכרת מלכות. ומסבירים: מאן [מי] שאמר צריכה מלכות קסבר [הוא סבור] שברכה זו דרבנן [מדברי סופרים], היא, ואינה נדונה כסמוכה לברכות הקודמות, ועל כן יש להזכיר בה שם ומלכות לחוד. ומאן [ומי] שאמר אינה צריכה מלכות קסבר [הוא סבור] שאין להזכיר בה מלכות, משום שברכה זו דאורייתא [מן התורה] היא, והיא צמודה לברכות הקודמות. א תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מהו הלשון שהמברך ברכת המזון חותם בברכת ״בונה ירושלים״, ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: חותם בלשון ״מושיע ישראל״. על כך תוהים: ״מושיע ישראל״ — אין [כן] חותמים, ואילו בלשון ״בנין ירושלים״ — לא? ומשיבים: אלא אימא [אמור] כך את דברי ר׳ יוסי בר׳ יהודה: המברך ברכת ״בונה ירושלים״ חותם אף ״מושיע ישראל״. ומסופר: רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא [נקלע, הזדמן, לבית ראש הגולה], בברכת המזון, בברכת ״בונה ירושלים״ פתח בחדא [באחת], במילים ״רחם על ירושלים״ וסיים בתרתי [בשתים], שהזכיר בנין ירושלים ותשועת ישראל. על כך אמר רב חסדא: גבורתא למחתם בתרתי [גבורה לחתום בשתים]! כלומר, כיצד זה יכול אחד החכמים לחתום בשתים, והתניא [והרי שנינו בברייתא] כי רבי אומר: אין חותמין בשתים! ולכל ברכה יש חתימה בנושא אחד. ומעתה דנים בהלכה זו גופא [גופה]. רבי אומר: אין חותמין בשתים! על כך איתיביה [הקשה לו] תלמידו לוי לרבי מתוך נוסחאות מקובלות של ברכות שונות, והרי אומרים ״על הארץ ועל המזון״! השיב רבי שלאמיתו של דבר זוהי חתימה בנושא אחד, שכך יש להבין את הברכה: ארץ דמפקא [שמוציאה] מזון. ושוב הקשה לוי מנוסח הברכה ״על הארץ ועל הפירות״, ותירץ לו רבי שכך היא כוונת הברכה: ארץ דמפקא [שמוציאה] פירות. ״מקדש ישראל והזמנים״! — מקדש ישראל דקדשינהו [שהם מקדשים] את הזמנים. ״מקדש ישראל וראשי חדשים״! — ישראל דקדשינהו [שהם מקדשים] את ראשי חדשים. חזר והקשה לוי ממה שמסיימים בשבת שחלה ביום חג ״מקדש השבת וישראל והזמנים״, על כך ענה רבי: חוץ מזו, ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה] ברכה זו מאחרות? ועונים: הכא חדא [כאן אחת] היא, שזו הודאה לה׳ על קדושת היום הזה, מה שאין כן בחתימה כפולה בברכת ״בונה ירושלים״ שהתם תרתי [שם שתים], כל חדא וחדא באפי נפשה [אחת ואחת בפני עצמה]. ושואלים: וטעמא מאי [ומה טעם] אין חותמין בשתים!? ומשיבים: לפי שכלל הוא, אין עושין מצות חבילות חבילות, שעל כל דבר יש לברך לעצמו. בסיכומם של דברים עדיין לא הוברר לנו אם יש לומר ״מושיע ישראל״ ב״בונה ירושלים״, ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה, על הלכה זו]? ובכך נחלקו חכמים, אמר רב ששת: אם פתח ב״רחם על עמך ישראל״, שהזכיר בפתיחה את תשועת ישראל — הריהו אף חותם ב״מושיע ישראל״. ואם פתח ב״רחם על ירושלים״ — חותם ב״בונה ירושלים״. ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב״רחם על ישראל״ — חותם ב״בונה ירושלים״, משום שנאמר ״בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס״ (תהלים קמז, ב), ופירושו: אימתי בונה ירושלים ה׳⁠ ⁠״ — בזמן ש״נדחי ישראל יכנס״. הרי שבנין ירושלים הוא סמל שכבר היתה גאולת ישראל. ב ובענין זה מסופר, שפעם אמר ליה [לו] ר׳ זירא לרב חסדא: ניתי מר וניתני [יבוא אדוני וישנה משנה]. אמר ליה [לו]: ברכת מזונא [המזון] עדיין לא גמירנא [למדתי], ותנויי מתנינא [ואשנה משנה]. אמר ליה [לו]: מאי האי [מהו זה], מדוע אומר אתה שעדיין לא למדת ברכת המזון? אמר ליה [לו]: דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפיה [שנקלעתי לבית ראש הגולה וברכתי ברכת המזון, וזקף] רב ששת לקועיה [את צוארו] עלי כחיויא [כנחש] כלומר, כעס עלי וטען לעומתי. שאל אותו: ואמאי [ומדוע] כעס עליך רב ששת? ענה לו: משום שלא אמרי [אמרתי] בברכת המזון לא ברית ולא תורה ולא מלכות. ושוב תהה ר׳ זירא: ואמאי [ומדוע] לא אמרת דברים אלה? ענה לו שנהג כשיטתו של רב חננאל שאמר בשם רב, שכך אמר רב חננאל אמר רב: לא אמר בברכת המזון ברית ותורה ומלכות — יצא ידי חובתו, משום שדברים אלה אינם שייכים בכל ישראל: ברית — לפי שאינה שייכת בנשים, תורה ומלכות — לפי שאינן שייכות לא בנשים ולא בעבדים. אמר לו ר׳ זירא: אכן צדק רב ששת, ואת שבקת [ואתה עזבת] את כל הני תנאי ואמוראי, ועבדת [אלו התנאים והאמוראים, ועשית] כרב?! שהרי מקודם נאמרו הדברים בשמם של תנאים ואמוראים רבים שפסקו שיש לאמרם. ג אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: ברכת ״הטוב והמטיב״ צריכה הזכרת מלכות. ושואלים מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו, חידש לנו בזה]? אם תאמר שהשמיענו שכל ברכה שאין בה מלכות — לא שמה ברכה, ואולם הא [הרי] כבר אמרה ר׳ יוחנן להלכה זו חדא זימנא [פעם אחת]! אמר ר׳ זירא: היה צריך לומר בענין ״הטוב והמטיב״ ללמדנו שצריכה שתי מלכיות שיזכירו בה פעמיים את מלכות ה׳, חדא דידה וחדא [אחת שלה, עבור ברכה זו עצמה, ואחת] עבור ״בונה ירושלים״. על כך שואלים: אי הכי [אם כך] שבברכת ״הטוב והמטיב״ מזכירים מלכות נוספת להשלים את הזכרת המלכות אשר לא הוזכרה ב״בונה ירושלים״, אם כן ניבעי תלת [שיצטרכו שלוש], חדא דידה [אחת שלה], וחדא [ואחת] של ״בונה ירושלים״, וחדא [ואחת] של ברכת הארץ שאף בה לא הוזכרה מלכות! אלא ברכת הארץ מאי טעמא [מה טעם] לא צריך לומר בה מלכות? משום דהוייא לה [שהריהי] ברכה הסמוכה לחברתה, ואם כן ״בונה ירושלים״ נמי [גם כן], לא תבעי [צריכה] כי הויא לה [היא] ברכה הסמוכה לחברתה! ומשיבים: אכן, הוא הדין שאפילו ״בונה ירושלים״ נמי [גם כן] לא בעיא [צריכה] הזכרת מלכות כשלעצמה, ואולם איידי דאמר [אגב שאומר המברך] מלכות בית דוד, לאו אורח ארעא [אינו דרך ארץ] שלא אמר [יאמר] גם מלכות שמים. ואילו רב פפא אמר: צריכה ברכת ״הטוב והמטיב״ שתי מלכיות לבר מדידה [חוץ ממנה], אחת עבור ״בונה ירושלים״ ואחת עבור ברכת הארץ. ד מסופר: יתיב [ישב] ר׳ זירא אחורי דרב גידל בבית המדרש, ויתיב [וישב] רב גידל קמיה [לפני] רב הונא, ויתיב וקאמר [וישב ואמר]: טעה ולא הזכיר בברכת המזון את הנוסח של שבת, אומר במקומה נוסח מקוצר: ״ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת״. אמר ליה [לו]: מאן [מי] אמרה את ההלכה הזאת? ענה לו: רב. הדר יתיב וקאמר [חזר אחר כך, ישב ואמר] הלכה זו: טעה ולא הזכיר בברכת המזון את הנוסח של יום טוב, אומר: ״ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש ישראל והזמנים״. אמר ליה [לו]: מאן [מי] אמרה את ההלכה הזאת? ענה לו: רב. הדר יתיב וקאמר [חזר שוב, ישב ואמר] הלכה זו: טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ״ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון״ ועל כך מעיר ר׳ זירא, שסיפר סיפור זה: ולא ידענא [ואיני יודע, איני זוכר] אי [אם] אמר בה לשון ״שמחה״, אי [אם] לא אמר בה לשון ״שמחה״, וכן אי חתים [אם חתם] בה בתוספת זו בהזכרת שם ומלכות, אי [אם] לא חתים [חתם] בה, אי דידיה אי דרביה [אם שלו היא הלכה זו או של רבו, רב]. מסופר: גידל בר מניומי הווא קאי קמיה [היה עומד לפני] רב נחמן, טעה רב נחמן ולא הזכיר את הנוסח של שבת בברכת המזון,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון