גמרא
פירוש
לִפְסוֹל בִּמְקוֹם אַחִים.
וְלַחְלוֹץ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אַחִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.הדרן עלך על אלו מומין
פרק ז – מומין אלו
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
לפסול במקום אחין – אם יש עמו אחים הגונים והלך הוא וחלץ לה לרבי יהודה לאו כלום עבד ולא פסלה מן האחין רצה אחד מן האחין לייבם מייבם ולרבי יוסי דמחזיק ליה בספק פסלה מן האחין דשמא חליצתו חליצה ואין אחד מן האחין יכול לייבמה דכיון דלא בנה שוב לא יבנה אלא חוזרין וחולצין לה.
ולחלוץ שלא במקום אחין – אם אין אחין אלא טומטום לרבי יהודה מיפטרא בולא כלום דהא ודאי סריס הוא וכליתיה דמי ולר׳ יוסי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא והאי דקאמר לא יחלוץ במקום אחין קאמר.
הדרן עלך על אלו מומין
מתני׳ מומין אלו – האמורין בבכור פוסלין לכהן לעבודה.
בין קבועין בין עוברין – כל זמן שהן בו.
הכילון והליפתם והמקבן – מפרש בגמרא.
ושראשו שקוט וסקיפת – מפרש בגמרא. ובעלי חטרות – פלוגתא אבל הנך כילון וליפתם וכולהו דברי הכל.
חטרות – חלדרוב״ש. גמ׳ אמאי – פסולין באדם.
והא יבלת – דלא כתיבא באדם.
ותו דק תבלול – דאמרן גבי מומי בכור הוא ולא כתיב בבהמה דבשלמא כולהו אינך דמנינן ביה כמו חוטין וזנב העגל שאינה מגעת לארכובה מכל מום רע נפקי אלא דק ותבלול איכא למיפרך מדגלינהו רחמנא באדם ובבהמה לא גלינהו ש״מ לא פסלי בבהמה. ומשני מילף ילפי מהדדי. גרב דמאיס – מילפת דקשה הוא כחרס ומשקע בבשר ועושה חריצין. וליכתבינהו רחמנא לכולהו – מומי או באדם או בבהמה.
וגרב וילפת הכא והכא – גרב לגזירה שוה וילפת לגלויי עלה דגרב דמופנה הוא אמאי כתב עור ופסח ושבור הכא והכא. אהייא ליכתב – בהי מינייהו לכתבינהו רחמנא דלילף אידך מיניה.
קלוט וחוטין דליתנהו באדם – דאדם אינו מפריס פרסה ואינן נוהגין בו מומי חוטין דאדם יש לו שינים ואין נראין החוטין ובהמה הוא דאית לה שיניים למעלה ונראין החוטים ונפסלת בפגימתן.
בבהמה נמי לא פסלי – להכי כתב רחמנא מומים בבהמה ומנה בה קלוט וחוטין שנפגמו ושנגממו דנפקי מחרוץ. גבן וחרום ליתנהו בבהמה – דגבן היינו שיש לו גבינים שקורין שורציל״ש ובהמה לית לה גבינים וחרום היינו שחוטמו בין שתי עיניו ובהמה אין לה חוטם בין העינים. והנך דליתנהו באידך – דלא שייכי ביה ליכתב באידך. שנתחדש בה – והכא איכא חידוש באדם גבן וחרום ובבהמה קלוט וחוטין. למה לי – למיכתב דמומין פסולין באדם ומומין פסולין בבכור דכתיב (דברים טו) וכי יהיה בו מום וגו׳ ומומין פסולין בקדשים. אדם מבכור לא אתי – כלומר אי כתב בבכור ולא כתב בהנך אדם מבכור לא אתי מה לבכור דין הוא שיפסלנו המום שכן הוא עצמו קרב. אדם מקדשים לא אתי – כלומר אי כתב בקדשים ולא כתב בהנך הנך לא אתו מינייהו. קדושתן מרובה – חטאות ואשמות עולות ושלמים אדם קדושתו מרובה במצות. איש השוה בזרעו של אהרן – הוא דבעי מומא הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסיל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בין קבועין בין עוברין – כל זמן שהן בו.
הכילון והליפתם והמקבן – מפרש בגמרא.
ושראשו שקוט וסקיפת – מפרש בגמרא. ובעלי חטרות – פלוגתא אבל הנך כילון וליפתם וכולהו דברי הכל.
חטרות – חלדרוב״ש. גמ׳ אמאי – פסולין באדם.
והא יבלת – דלא כתיבא באדם.
ותו דק תבלול – דאמרן גבי מומי בכור הוא ולא כתיב בבהמה דבשלמא כולהו אינך דמנינן ביה כמו חוטין וזנב העגל שאינה מגעת לארכובה מכל מום רע נפקי אלא דק ותבלול איכא למיפרך מדגלינהו רחמנא באדם ובבהמה לא גלינהו ש״מ לא פסלי בבהמה. ומשני מילף ילפי מהדדי. גרב דמאיס – מילפת דקשה הוא כחרס ומשקע בבשר ועושה חריצין. וליכתבינהו רחמנא לכולהו – מומי או באדם או בבהמה.
וגרב וילפת הכא והכא – גרב לגזירה שוה וילפת לגלויי עלה דגרב דמופנה הוא אמאי כתב עור ופסח ושבור הכא והכא. אהייא ליכתב – בהי מינייהו לכתבינהו רחמנא דלילף אידך מיניה.
קלוט וחוטין דליתנהו באדם – דאדם אינו מפריס פרסה ואינן נוהגין בו מומי חוטין דאדם יש לו שינים ואין נראין החוטין ובהמה הוא דאית לה שיניים למעלה ונראין החוטים ונפסלת בפגימתן.
בבהמה נמי לא פסלי – להכי כתב רחמנא מומים בבהמה ומנה בה קלוט וחוטין שנפגמו ושנגממו דנפקי מחרוץ. גבן וחרום ליתנהו בבהמה – דגבן היינו שיש לו גבינים שקורין שורציל״ש ובהמה לית לה גבינים וחרום היינו שחוטמו בין שתי עיניו ובהמה אין לה חוטם בין העינים. והנך דליתנהו באידך – דלא שייכי ביה ליכתב באידך. שנתחדש בה – והכא איכא חידוש באדם גבן וחרום ובבהמה קלוט וחוטין. למה לי – למיכתב דמומין פסולין באדם ומומין פסולין בבכור דכתיב (דברים טו) וכי יהיה בו מום וגו׳ ומומין פסולין בקדשים. אדם מבכור לא אתי – כלומר אי כתב בבכור ולא כתב בהנך אדם מבכור לא אתי מה לבכור דין הוא שיפסלנו המום שכן הוא עצמו קרב. אדם מקדשים לא אתי – כלומר אי כתב בקדשים ולא כתב בהנך הנך לא אתו מינייהו. קדושתן מרובה – חטאות ואשמות עולות ושלמים אדם קדושתו מרובה במצות. איש השוה בזרעו של אהרן – הוא דבעי מומא הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסיל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush