גמרא
פירוש
אַחַאי בְּרִיבִּי רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל מַהוּ מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִילֵּימָא לִבְכוֹרָה וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִי הִלְכְתָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אחאי בריבי [הגדול]: ראה חזיר שכרוך אחר רחל, מהו דינו? ויש לשאול: מאי קמיבעיא ליה [מה שאלה נשאלה לו] לר׳ אחאי? אילימא [אם תאמר] לענין בכורה, וקמיבעיא ליה אי הלכתא [ונסתפק לו אם הלכה] כרבן שמעון בן גמליאל הפוטר מן הבכורה, משום שלדעתו בודאי כבר ילדה, אי הלכתא כרבנן [אם הלכה כחכמים], הסבורים שבהמה מרחמת ומניקה גם אם אינה יולדת, וספק הוא אם ילדה כבר — תיבעי ליה [תישאל לו השאלה] לגבי טלה שכרוך אחרי רחל!
ואומרים: כי קמיבעיא ליה [כאשר נשאלה לו השאלה] הרי זה בשני דברים, לפוטרה מן הבכורה ואליבא דרבנן [ועל פי שיטת חכמים], ולענין איסור אכילה של חזיר זה ואליבא [ועל פי שיטת] רבן שמעון בן גמליאל.
ומפרטים: לפוטרה מן בכורה ואפילו לרבנן דאמרי מרחמא [לדעת חכמים שאומרים שבהמה מרחמת] על ולד שאינו שלה, שכן יש לומר: כי מרחמא דמינה [כאשר היא מרחמת, הרי זה על ולד שהוא בן מינה], אבל ולד שלא בן מינה — לא, אינה מרחמת, ואם חזיר יונק ממנה הרי זו הוכחה שבנה הוא, ונפטרה מן הבכורה. או דלמא [שמא] לדעת חכמים, גם ולד שלא בן מינה נמי מרחמא [גם כן מרחמת], ועדיין ספק הוא — שמא לא ביכרה עדיין, ולא נפטרה מן הבכורה.
וכן נשאלה השאלה לענין איסור אכילה של חזיר זה ואפילו לדעת רבן שמעון בן גמליאל, הסבור שהיונק מן הבהמה הרי זה בחזקת בנה. שכן גם אם תמצא לומר סבר [שהוא סבור] כי בהמה יולדת (שילדה כבר) מרחמא [מרחמת] על ולד שאינו שלה — הרי זה על ולד שהוא בן מינה, אבל ולד דלאו מינה [שאינו בן מינה] — לא, ומאחר שחזיר זה יונק מן הרחל — בוודאי בנה הוא, ומותר באכילה. או דלמא [שמא] הוא סבור כי בהמה שילדה, על ולד דלאו [שאינו] בן מינה נמי מרחמא [גם כן מרחמת], וגם במקרה זה יש ספק, והוא אסור באכילה. שאלה זו לא נפתרה, ונשארה בתיקו [תעמוד השאלה במקומה].
א משנה ר׳ יוסי בן המשולם אומר: השוחט את הבכור, והוא צריך לפנות את מקום השחיטה משיער, כדי שיוכל לשחוט כראוי, אלא שנאסר מן התורה לגזוז את הבכור, שנאמר: ״ולא תגוז בכור צאנך״ (דברים טו, יט), כיצד יעשה? עושה מקום בקופיץ (סכין גדולה) מיכן ומיכן, מצידי מקום השחיטה, ואף שבכך הוא תולש את השער. ובלבד שלא יזיזנו את השיער ממקומו, אלא יישאר מעורב עם שאר השיער, כדי שלא ייראה הדבר כגזיזה. וכן תולש אדם את השער של הבכור, כדי שיוכל החכם לראות מקום מום שיש בו, ולהתירו בשחיטה מחוץ למקדש, ואין הדבר אסור משום גזיזת בהמת קדשים.
ב גמרא אמר רב: הלכה כר׳ יוסי בן המשולם. ובענין זה מסופר, בעו מיניה [שאלו ממנו] מרב הונא: כנגדו ביום טוב, מהו הדין? האם כשרצונו לשחוט בהמה ביום טוב לצורך החג, מותר לו גם כן לפנות את מקום השחיטה משיער, אף שבכך הוא תולש את השיער? וצדדי השאלה: האם טעמא [הטעם] של ר׳ יוסי בן המשולם שהוא מתיר לעשות כן בבכור, הרי זה משום דקסבר [שהוא סבור] שתולש לאו היינו [איננו] בכלל גוזז, ולא אסרה התורה דבר זה בקדשים, ומכל מקום ביום טוב אסור הדבר, משום דהוה ליה [שהרי הוא] עוקר דבר ממקום גידולו, כמו קוצר, ודבר זה אסור ביום טוב. או דלמא [שמא],
בעלמא סבר [בכלל סבור] ר׳ יוסי בן המשולם שתולש היינו [הריהו] גוזז שנאסר בתורה, והיינו טעמא דשרי [וזה הטעם שהוא מתיר] במשנתנו לפנות את השיער בקופיץ — משום דהוה ליה [שהריהו] דבר שאין מתכוין, שאינו מתכוון לתלוש את השיער, אלא רק להזיזו ממקומו. ואם כן, גם ביום טוב מותר הדבר, שהרי אף ביום טוב, דבר שאין מתכוין — מותר?
אמר להו [להם] רב הונא: זילו שיילוה [לכו שאלו] שאלה זו לרב חננאל, שהיה תלמידו של רב והיה שונה הלכות משמו, אי אמר [אם יאמר לכם] שהלכה כר׳ יוסי בן המשולם, איפשוט לכו [אפתור לכם] את שאלתכם לגבי יום טוב. אתו שיילוה [הלכו שאלו] את רב חננאל, אמר להו [להם], הכי [כך] אמר רב: הלכה כר׳ יוסי בן המשולם. אתו לקמיה [באו לפני] רב הונא וסיפרו לו, אמר להו [להם]: כנגדו, באותו אופן ביום טוב מותר הדבר. ומוסיפים, איתמר נמי [דבר זה נאמר גם כן] במפורש בשם רב, שכך אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה [משמו] של רב: כנגדו ביום טובמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush