גמרא
פירוש
בְּדוּרָא דְרָעֲוָתָא וַאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בדורא דרעותא [בכפר של רועים] במעשה כגון זה, ואתו לקמיה [ובאו לפני] רב יהודה, ואמר ליה [לו] למוכר: ״זיל הב ליה [לך תן לו] קרקע לקונה האילנות, כמלא בקר וכליו״, ולא הוה ידענא [הייתי יודע] ״כמלא בקר וכליו״ כמה הוא, כיון דשמעתה להא דתנן [ששמעתי את זו ששנינו במשנה]: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנה ארבע אמות, ותני עלה [ושנו עליה] בברייתא: ארבע אמות שאמרו — כדי עבודת הכרם, אמינא [אמרתי]: שמע מינה [למד מכאן] ש״כמלא בקר וכליו״ הוא ארבע אמות. ועד כאן שמענו כי לרב נחמן יש משנה המסייעתו, ואילו לרב יוסף — מעשה של רב יהודה. ושואלים: וכרב יוסף מי [האם] לא תנן [האם לא שנינו במשנה]? שהרי באותה משנה נאמר שר׳ מאיר ור׳ שמעון אומרים: הנוטע את כרמו שמונה אמות על שמונה — מותר להביא זרע לשם, משמע שיש מי שאומר שרווח של שמונה אמות גורם לכך שאין האילנות נחשבים ככרם או כשדה אילן! ואומרים: אפילו הכי [כך] מעשה עדיף, שהרי לשיטת רב נחמן יש ראיה ממעשה שהיה בצלמון, שנהגו בפועל כשיטתו. ושואלים: בשלמא [נניח] לרב יוסף שהולך אליבא [לפי שיטתו] של ר׳ שמעון, שמעינן ליה [שומעים אנו אותו] את ר׳ שמעון שאומר דין במפוזרין מהו המרחק הגדול מדי, ושמעינן ליה [ושומעים אנו אותו] במה שאמר ברצופין, כלומר, מהו נחשב צפוף מדי; מפוזרין — הא דאמרן [זה שאמרנו], רצופין — מה הם? דתנן [שכן שנינו במשנה]: כרם הנטוע על פחות מארבע אמות — אינו כרם, מפני שהאילנות צפופים יותר מדי, אלו דברי ר׳ שמעון, וחכמים אומרים: גם זה כרם הוא, אבל רואין את האמצעיים כאילו אינן מפני שעתיד לעוקרם לאחר זמן מה. אלא לרב נחמן אליבא דרבנן [לפי שיטת חכמים], מפוזרין שמעינן ליה [שמענו אותו], ממעשה של צלמון, דהיינו משש עשרה אמות ומעלה. אבל לגבי רצופין מי שמעינן ליה [האם שמענו אותו]? ואומרים: סברא הוא שיש בדבר: מכיון שלדעת ר׳ שמעון שיעור הצפיפות הוא פלגא [מחצית] משיעור הפיזור, לרבנן נמי פלגא [לחכמים גם כן השיעור הוא מחצית], ואם מפוזרים עד ששה עשר, צפופים הם בשמונה. אמר רבא, הלכתא [הלכה היא] בענין קונה שלושה אילנות, שיש לו קרקע אם הרווח ביניהם הוא מארבע אמות ועד שש עשרה שמצרפים את שתי השיטות לטובת הקונה. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: כמה יהו מקורבין? ארבע אמות, וכמה יהו מרוחקין? שש עשרה, אם קנה שלושה אילנות — הרי זה קנה קרקע ואת האילנות הקטנים שביניהן, לפיכך אם יבש האילן או נקצץ — יש לו קרקע. היו האילנות שקנה פחות מכאן, שהם צפופים יותר, או יתר על כאן, או שלקחן בזה אחר זה ולא קנה שלושה כאחד — הרי זה לא קנה לא את הקרקע ולא את האילנות שביניהן, לפיכך אם יבש האילן או נקצץ — אין לו קרקע. א בעי [שאל] ר׳ ירמיה: כשהוא מודד את המרחק בין האילנות, האם ממקום קצר (צר) שבגזע האילן הוא מודד, או ממקום רחב הוא מודד? אמר ליה [לו] רב גביהה מבי כתיל לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר, ממה דתנן [ששנינו במשנה]: הרכובה (הענף הכפוף) שבגפן — שבא למדוד ממנו לגפן שניה אינו מודד אלא מעיקר השני, מהפקק השני שבגפנים, שהוא לא הרחב ביותר אלא ממוצע. בעי [שאל] ר׳ ירמיה: אם מכר לו שלשה בדי אילן, כלומר, שלושה ענפים שצמחו מאילן אחד, וכיסתה הקרקע את הגזע המשותף והריהם נראים כשלושה, מהו? האם נחשבים הם כשלושה אילנות לקנות קרקע שביניהם? אמר ליה [לו] רב גביהה מבי כתיל לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה דתנן [ששנינו במשנה]: המבריך שלש גפנים שמכסה זמורות של הגפנים באדמה על מנת שתשתרשנה שם ותצמחנה מהן גפנים חדשות, ועקריהן, כלומר, החלק העולה מן האדמה נראין — ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר: אם יש ביניהן, בין העיקרים והגפנים המוברכות מארבע אמות ועד שמונה — מצטרפין כולן להיחשב כרם של שש גפנים, ואם לאו — אין מצטרפין. משמע שבדים אף שהם מחוברים זה לזה, אם הם מכוסים נחשבים כל אחד לעצמו, ובלבד שיהו במרחק הראוי זה מזה. בעי [שאל] רב פפא: מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד עומד על המצר (הגבול בין השדות), מהו? וכן קנה שנים בתוך שלו ועוד אחד בתוך של חבירו, מאי [מה הדין]? האם מצטרפים אלה לשלושה, או לא? שאלה זו לא נפתרה ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush