×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק ט – המוכר שדהו
(1) מַתְנִי׳: הַמּוֹכֵר אאֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל אֵינוֹ מוּתָּר לִגְאוֹל פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:ט״ו} בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ.
Chapter
MISHNA: One who sells his field during a period when the Jubilee Year is in effect is not permitted to redeem it less than two years after the sale, as it is stated: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). The plural form “years” indicates a minimum of two years.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
[בשעת היובל – בזמן שהיובל נוהג:
אין מותר ליגאל – שדהו מיד הלוקח עד לאחר ב׳ שנים למכירתו:
שנא׳ במספר שני תבואות ימכר לך – כלומר שתהא ברשות הלוקח ב׳ שנים (ואם) [או] יותר וכשהוא גואלה מחשב הדמים שנתן לו הלוקח בשביל השדה כנגד השנים שמשעת המכירה ועד היובל וכמה שמגיע לכל השנה מן הדמים כן ינכה לו הלוקח למוכר לפי השנים שהיתה ברשות הלוקח שנאמר וחשב המוכר את שני ממכרו שהיתה ברשות הלוקח ולפיהן ינכה מדמי גאולתו לפי חשבון דמי השנים ויחזור לו המותר מן הדמים ויקבל שדהו דכתיב והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו ושב לאחוזתו:
היו אותן ב׳ שנים שהיתה ביד הלוקח שנת שדפון וירקון שלא גדלה התבואה או היתה שנה אחת מהן שביעית] אינה עולה לו מן המנין ממנין שני תבואות אלא צריך להניחה עוד ברשותו ב׳ שנים הראויות לזריעה ולתבוא׳ והא דאמרן דאינן עולה לו מן המנין הני מילי באונס בידי שמים כה״ג אבל אם פשע בה [שלא זרע] (שנרה ולא זרעה או הובירה שלא נרה ולא זרעה) עולה לו ממנין ב׳ שנים אע״ג דלא הוה בהו תבואות ורשאי המוכר לגאלה לאלתר לסוף ב׳ שנים:
מתני׳ המוכר. בשעת היובל – בזמן שהיובל נוהג.
פחות משתי שנים – אבל לאחר שתי שנים אם רוצה לפדותה פודה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה כדכתיב (ויקרא כה) וחשב את שני ממכרו שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל ומחלק הדמים לפי השנים כגון אם מכרה קודם היובל עשר שנים בעשר ליטרין נמצא שמכר פירות של כל שנה ושנה בליטרא שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל הלכך אם שהתה ביד לוקח ה׳ שנים ואח״כ בא מוכר לגאלה מנכה לו לוקח ה׳ ליטרין ליטרא לכל שנה שאכלה שכך עלה חשבון כשיוצא מתחילה.

פרק ט

א משנה המוכר את שדהו בשעת היובל כלומר, כשהיובל נוהג, אינו מותר לגאול את השדה מן הקונה בתוך פחות משתי שנים מזמן שמכרה, שנאמר: ״במספר שני תבואת ימכר לך״ (ויקרא כה, טו), ומיעוט שנים הוא שתים.

Chapter

MISHNA: One who sells his field during a period when the Jubilee Year is in effect is not permitted to redeem it less than two years after the sale, as it is stated: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). The plural form “years” indicates a minimum of two years.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָיְתָה שְׁנַת בשִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אוֹ שְׁנַת שְׁבִיעִית אֵינָו עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן נָרָהּ גאוֹ הוֹבִירָהּ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דמְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִיא מְלֵיאָה פֵּירוֹת הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים.:

If one of those years was a year of blight or mildew, or if it was the Sabbatical Year, when the buyer is unable to derive benefit from the field, that year does not count as part of the tally, and the owner must wait an additional year before redeeming the field. If the buyer plowed the field but did not sow it, or if he left it fallow, that year counts as part of his tally, as it was fit to produce a crop. Rabbi Eliezer says: If the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana and the field was full of produce, and the owner redeems the field after two years, that buyer consumes from the field’s produce three crops in two years. Although he received the field with its crop, he is not required to return it in the same state.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ר׳ אלעזר אמר – פעמים שיאכל הלוקח שלש תבואות בב׳ שנים כיצד אם מכרה לו מלאה פירות לפני ר״ה הרי זה אוכל אותן פירות העומדות ולסוף שנה זו הנכנסת תבואה אחרת ולשנה השנית תבואה שלישית:
אינו עולה מן המנין – השתי שנים דהא שני תבואות כתיב שתי שנים הראויין לתבואה תשהה ביד לוקח אבל היתה שנה הראויה לתבואה ונרה ולא זרעה או הובירה שהניחה בורה שאפי׳ ניר לא עשה בה איהו אפסיד אנפשיה ועולה לו במנין שתי השנים.
שלש תבואות – אותה העומדת בה בשעת קנייה ושתי תבואות בשתי שנים שתהא בידו.
מתני׳ המוכר. היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אינה עולה לו מן המנין – בפ׳ המקבל (ב״מ דף קו.) מפרש שהשדפון וירקון הוה נמי כמו כן בכל העולם דאי השדפון בבאגא בהכי לא תנן דעולה לו מן המנין דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו (בכל העולם).
נרה או הובירה עולה לו מן המנין – בגמרא מפרש אמאי תנא נרה כיון דתנא הובירה דעולה כ״ש נרה והוה מצי למימר לא זו אף זו קתני.
היתה אחת מהשנים האלו שנת שדפון או ירקון, ולקתה התבואה, או שנת שביעית, שאין הקונה נהנה מתבואת השדה — אינו עולה מן המנין, וצריך להמתין שנה אחרת כנגדה, שהרי נאמר ״שני תבואות״. ואולם אם נרה (חרש את השדה בלי לזרוע) או הובירה (עשאה שדה בור, שלא עבד בה כלל) — שנה כזו עולה לו מן המנין, משום שהיתה ראויה לתבואה. ר׳ אליעזר אומר: אם מכרה לו לפני ראש השנה והיא מליאה פירות, ובא המוכר לגואלה לאחר שנתיים — הרי קונה זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים, ואינו צריך להחזירה מלאה פירות.
If one of those years was a year of blight or mildew, or if it was the Sabbatical Year, when the buyer is unable to derive benefit from the field, that year does not count as part of the tally, and the owner must wait an additional year before redeeming the field. If the buyer plowed the field but did not sow it, or if he left it fallow, that year counts as part of his tally, as it was fit to produce a crop. Rabbi Eliezer says: If the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana and the field was full of produce, and the owner redeems the field after two years, that buyer consumes from the field’s produce three crops in two years. Although he received the field with its crop, he is not required to return it in the same state.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל וְכוּ׳ אֵינוֹ גּוֹאֵל לָא קָתָנֵי אֶלָּא אֵינוֹ מוּתָּר לִגְאוֹל אַלְמָא קָסָבַר אִיסּוּרָא נָמֵי אִיכָּא דַּאֲפִילּוּ קַרְקוֹשֵׁי זוּזֵי נָמֵי אָסוּר.

GEMARA: The mishna states that one who sells his field during a period when the Jubilee Year is in effect is not permitted to redeem it less than two years after the sale. The Gemara notes: The mishna does not teach that one cannot redeem his field before two years have elapsed; rather, the mishna teaches that one is not permitted to redeem it. Evidently, the tanna of the mishna holds that there is also a prohibition involved in the matter, such that it is prohibited even to rattle dinars before the buyer in order to persuade him to sell back the field.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא – דאיסורא נמי איכא אם יגאלנה קודם השלמת ב׳ שנים דאפי׳] קרקושי זוזי נמי אסיר כלומר שאסור לו למוכר אפי׳ להראות הזוזים השמורים לצורך הפדיון להראותם ללוקח בתוך אותם ב׳ שנים שזיכתה לו התורה שתהא ברשותו:
גמ׳ אינו גואל לא קתני – דליהוי משמע אינו דין שיכופו את הלוקח להחזיר לו בפדיון בפחות משתי שנים.
דאפילו קרקושי נמי אסור – למוכר להראות זוזין ללוקח כדי שייטב בעיניו להחזירה לו.
ב גמרא שנינו במשנה: המוכר שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים. ומדייקים: ״אינו גואל״ לא קתני [אינו שונה], אלא: ״אינו מותר לגאול״, אלמא קסבר [מכאן שסבור] התנא של משנתנו כי איסורא נמי איכא [איסור גם כן יש] בדבר, דאפילו קרקושי זוזי [שאפילו לקשקש במטבעות] כדי לגרום לקונה שימכור לו את השדה, נמי [גם כן] אסור.
GEMARA: The mishna states that one who sells his field during a period when the Jubilee Year is in effect is not permitted to redeem it less than two years after the sale. The Gemara notes: The mishna does not teach that one cannot redeem his field before two years have elapsed; rather, the mishna teaches that one is not permitted to redeem it. Evidently, the tanna of the mishna holds that there is also a prohibition involved in the matter, such that it is prohibited even to rattle dinars before the buyer in order to persuade him to sell back the field.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלָא מִיבַּעְיָא מוֹכֵר דְּקָאֵי בַּעֲשֵׂה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:ט״ו} בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ אֶלָּא האֲפִילּוּ לוֹקֵחַ נָמֵי קָאֵי בַּעֲשֵׂה דְּבָעֵינַן {ויקרא כ״ה:ט״ו} שָׁנִים תִּקְנֶה וְלֵיכָּא.

The Gemara continues: And it is not necessary to state this with regard to the seller, as he stands in violation of a positive mitzva, as it is written: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), and the plural form “years” indicates a minimum of two years. Rather, even the buyer stands in violation of a positive mitzva, as we require the fulfillment of another mitzva from the same verse: “According to the number of years after the Jubilee Year you shall buy from your neighbor,” and if the buyer returns the field before the two years elapse, the mitzva is not fulfilled.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפי׳ לוקח נמי – אם יפייס לו שיגאלנה בתוך אותן ב׳ שנים:
קאי בעשה – אם יקבל הדמים:
דבעינן שנים תקנה – ב׳ שנים שלימים וליכא:
שנים תקנה – במספר שנים אחר היובל תקנה דמשמע שתהא קנויה לו שתי שנים ואי מהדר ליה מקמי הכי עובר בעשה.
ולא מיבעיא [ולא נצרכה] הלכה זו להיאמר רק ביחס למוכר דקאי הוא עומד] ומצווה על כך במצות עשה, דכתיב [שנאמר]: ״במספר שני תבואת ימכר לך״ (ויקרא כה, טו), ולא פחות, אלא אפילו לוקח נמי [גם כן] קאי [עומד] במצות עשה, דבעינן [שצריכים אנו] לקיים ״במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך״ (שם), ומיעוט ״שנים״ הוא שתי שנים, וליכא [ואין כאן], אם מחזירה לפני כן.
The Gemara continues: And it is not necessary to state this with regard to the seller, as he stands in violation of a positive mitzva, as it is written: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), and the plural form “years” indicates a minimum of two years. Rather, even the buyer stands in violation of a positive mitzva, as we require the fulfillment of another mitzva from the same verse: “According to the number of years after the Jubilee Year you shall buy from your neighbor,” and if the buyer returns the field before the two years elapse, the mitzva is not fulfilled.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיתְּמַר הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ רַב אָמַר מְכוּרָה וְיוֹצְאָה וּשְׁמוּאֵל ואָמַר אֵינָהּ מְכוּרָה כׇּל עִיקָּר מַאי טַעְמָא דִּשְׁמוּאֵל קַל וָחוֹמֶר וּמָה מְכוּרָה כְּבָר יוֹצְאָה שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּימָּכֵר.

§ It was stated: With regard to one who sells his field during the Jubilee Year itself, Rav says: The field is sold in principle, but it leaves the buyer’s possession immediately, and his money is not refunded. And Shmuel says: It is not sold at all. The Gemara elaborates: What is the reasoning of Shmuel? Shmuel derives his opinion via an a fortiori inference. And what, if a field that was already sold before the Jubilee Year leaves the possession of the buyer in the Jubilee Year, is it not logical that a field that was not yet sold is not sold at all during the Jubilee Year?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אמר מכורה – דלא הדרי זוזי:
ויוצא – שחוזרת לו ביובל:
שמואל אמר אינה מכורה כל עיקר – דאפי׳ הדמים חוזרין לו:
שאינה מכורה – שבשנת היובל אינה מכורה שחוזרת לבעלים אינו דין שלא תמכר כלל שהמעות חוזרין:
מכורה ויוצאה – ביובל וזה הלוקח איבד מעותיו.
אינה מכורה כל עיקר – והמעות חוזרין.
מכורה כבר – קודם היובל.
גמ׳ שאינה מכורה. עיין מכות דף יא ע״ב תוס׳ ד״ה אמר אביי:
ג איתמר [נאמר]: המוכר שדהו בשנת היובל עצמה, רב אמר: מכורה ויוצאה למוכר בחינם, ושמואל אמר: אינה מכורה כל עיקר. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעמו] של שמואל? קל וחומר הוא, ומה שדה שהיתה מכורה כבר, יוצאה מיד הקונה בשנת היובל, שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר?
§ It was stated: With regard to one who sells his field during the Jubilee Year itself, Rav says: The field is sold in principle, but it leaves the buyer’s possession immediately, and his money is not refunded. And Shmuel says: It is not sold at all. The Gemara elaborates: What is the reasoning of Shmuel? Shmuel derives his opinion via an a fortiori inference. And what, if a field that was already sold before the Jubilee Year leaves the possession of the buyer in the Jubilee Year, is it not logical that a field that was not yet sold is not sold at all during the Jubilee Year?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּלְרַב לָא אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר כִּי ה״גהַאי גַוְונָא וְהָתַנְיָא זיָכוֹל יִמְכּוֹר אָדָם אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר וּמָה מְכוּרָה כְּבָר יוֹצְאָה עַכְשָׁיו שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּימָּכֵר.

The Gemara asks: And according to Rav, do we not say that one may derive an a fortiori inference in this way? But isn’t it taught in a baraita: One might have thought that a person may sell his daughter as a maidservant when she is a young woman. You can say the following a fortiori inference to reject such a possibility: And what, if a daughter who was already sold, now leaves her master upon becoming a young woman, is it not logical that a daughter who was not sold is not capable of being sold once she becomes a young woman? Evidently, one may derive this type of an a fortiori inference. Why, then, does Rav disagree with Shmuel?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ולרב לית ליה ק״ו] ולרב לא אמרינן ק״ו כי האי גוונא והתניא יכול ימכור כו׳. ומה מכורה כבר כשהיא קטנה יוצאה בשעת נערות (נתרוקנה עצמה בסימניה) דקנה עצמה בסימנין:
שאינה מכורה – בשעת נערות אינו דין שלא תמכר שהמעות חוזרין אלמא אמרינן ק״ו כי האי גוונא:
אמה העברייה יוצאה בסימני נערות כדתניא (קדושין דף ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות.
ושואלים: וכי לשיטת רב לא אמרינן [אין אנו אומרים] קל וחומר כי האי גוונא [כמו זה]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: יכול ימכור אדם את בתו לאמה כשהיא כבר נערה? אמרת (אומר אתה) קל וחומר שאין לומר כך: ומה בתו שהיתה מכורה כבר, שרשאי למוכרה בקטנותה — יוצאה עכשיו בהגיעה לימי נערותה, נערה שאינה מכורה עדיין, אינו דין שלא תימכר?
The Gemara asks: And according to Rav, do we not say that one may derive an a fortiori inference in this way? But isn’t it taught in a baraita: One might have thought that a person may sell his daughter as a maidservant when she is a young woman. You can say the following a fortiori inference to reject such a possibility: And what, if a daughter who was already sold, now leaves her master upon becoming a young woman, is it not logical that a daughter who was not sold is not capable of being sold once she becomes a young woman? Evidently, one may derive this type of an a fortiori inference. Why, then, does Rav disagree with Shmuel?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָתָם לָא הָדְרָא מִיזְדַּבְּנָא הָכָא הָדְרָא מִיזְדַּבְּנָא.

The Gemara answers that the cases are not comparable. There, with regard to a maidservant, once she becomes a young woman she is not ever sold again. Here, the field that is returned to the seller in the Jubilee Year may later be sold again. Rav therefore maintains that one may not derive the aforementioned a fortiori inference.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם – בבתו נערה משום הכי אמרינן ק״ו שאינה נמכרת כלל:
דלא הדרא ומיזדבנא – כלל שוב לעולם מאחר שהיא נערה:
הכא – במוכר שדהו בשנת היובל כיון דאחר היובל מצי למיהדר ומזדבנא מכירה גמורה משום הכי בשנת היובל [נמי] מכורה ויוצא ולא הדרי זוזי ולא אמרינן [הכא] ק״ו:
התם – בתו שמכר בקטנותה ויצאה בת חורין בסימני נערות לא הדרא ומזדבנא לעולם כדאמרינן (קדושין דף יח.) ואין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות דנפקא לן מבבגדו בה כיון שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו יכול למוכרה הלכך יציאה גמורה היא ואיכא למימר ק״ו דאי מזדבין לה בימי נערות דאינה מכורה אבל שדה היוצאה לבעלים ביובל הדרא ומזדבנא לאחר היובל אם ירצה הלכך בשנת היובל נמי רשאי למוכרה ויוצאה לו בחנם.
התם לא הדרא ומזבנא – פי׳ רש״י בתו שמכרה בקטנותה ויצאה בת חורין בסימני נערות לא הדרא ומזבנא כדאמר בקדושין (דף יח. ושם) דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות כדנפקא לן מבבגדו בה כיון שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו יכול למוכרה הלכך יציאה גמורה היא ואיכא למימר ק״ו עכ״ל ול״נ דהא פלוגתא דתנאי היא התם לכך פירש ר״י דאפי׳ למ״ד בעלמא דאדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות היכא דהביאה סימנים מיהא [מודה דלא מזדבנא] איכא ק״ו (דלא מזדבנא) מיהו ק״ק גבי מוכר שדהו נמי אתיא מהאי ק״ו דלא תימכר עוד מיהו יש לחלק דלא דמיא לק״ו דבתו כיון שבאו לה סימני נערות לא יפרקו עוד מעליה אבל מוכר שדהו בשעת היובל אין הק״ו טוב כל כך כמו גבי מוכר בתו שהרי היובל יעבור ויהיה כבתחלה ועוד יש לפרש כמו שפרש״י לפי שאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות ואע״ג דפליגי בה תנאי מיהו קיימא לן כר״ש דסבירא ליה התם דאסור למכור.
ומשיבים: אין להשוות, שכן התם לא הדרא מיזדבנא [שם, בהגיעה לימי נערות, אינה חוזרת ונמכרת עוד לעולם], ואילו הכא הדרא מיזדבנא [כאן, שדה אחוזה, חוזרת ונמכרת] לאחר היובל כרגיל, ולכן אין ללמוד מקל וחומר זה.
The Gemara answers that the cases are not comparable. There, with regard to a maidservant, once she becomes a young woman she is not ever sold again. Here, the field that is returned to the seller in the Jubilee Year may later be sold again. Rav therefore maintains that one may not derive the aforementioned a fortiori inference.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מֵיתִיבִי אַחַר הַיּוֹבֵל שָׁנִים תִּקְנֶה מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרִין סָמוּךְ לַיּוֹבֵל מוּפְלָג מִן הַיּוֹבֵל מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ה:ט״ז} לְפִי רוב הַשָּׁנִים וּלְפִי מְעוֹט הַשָּׁנִים.

The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a baraita: The verse states: “According to the number of years after the Jubilee you shall buy from your neighbor” (Leviticus 25:15). The term: After the Jubilee, teaches that a field may be sold in the year adjacent to the Jubilee Year. From where is it derived that a field may be sold in a year that is separated from the Jubilee Year? The verse states: “According to the multitude of the years you shall increase the price thereof, and according to the fewness of the years you shall diminish the price of it” (Leviticus 25:16). The verse teaches that one may sell a field even after several years have elapsed since the last Jubilee Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחר היובל שנים תקנה – היינו דכתיב במספר שנים אחר היובל תקנה:
מלמד שמוכרין – לאלתר מיד אחר [שעבר יובל] לשני תבואות לב׳ שנים:
מופלג מן היובל מנין – שמוכרין נמי ברחוק מן היובל כמו עשר שנים [לאחר היובל] או עשרים שנים לאחר היובל:
ת״ל לפי רוב השנים [ולפי מעוט השנים לפי] רוב השנים היינו שמכרה סמוך ליובל שיש לו עוד שנים רבות עד היובל:
ולפי מעוט השנים – כלומר שמכרה מופלג מן היובל שלא נשארו אלא מעט שנים עד [שנת] היובל:
אחר היובל – משמע אחר היובל מיד.
שנים תקנה – שאם תקנה שדה תהא בידך שתי שנים בעל כרחו של מוכר ואפילו הוא רוצה לפדותה.
לפי רוב השנים – שיהיה עד היובל תרבה מקנתו תמכרנה ביוקר שהרי עד היובל תהא קנויה לו אם לא יפדנה ולפי מעוט השנים תמכרנה בזול כדי שלא תונה את חבירך. ושמעינן מהנך קראי דמוכרין בין בסמוך ליובל שעבר בין מופלג ממנו כמה שנים.
ועוד מיתיבי [מקשים] על רב ממה ששנינו בברייתא: נאמר בתורה ״במספר שנים אחר היובל תקנה״ (ויקרא כה, טו), ויש לדורשו כך: ״אחר היובל שנים תקנה״מלמד שמוכרין בסמוך לאחר היובל, מופלג (בריחוק זמן) מן היובל מנין שמוכרים? תלמוד לומר: ״לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעוט השנים תמעיט מקנתו״ (שם טז), ומכאן שיש אפשרות מכירה גם מופלג מן היובל.
The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a baraita: The verse states: “According to the number of years after the Jubilee you shall buy from your neighbor” (Leviticus 25:15). The term: After the Jubilee, teaches that a field may be sold in the year adjacent to the Jubilee Year. From where is it derived that a field may be sold in a year that is separated from the Jubilee Year? The verse states: “According to the multitude of the years you shall increase the price thereof, and according to the fewness of the years you shall diminish the price of it” (Leviticus 25:16). The verse teaches that one may sell a field even after several years have elapsed since the last Jubilee Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ לֹא יִמְכּוֹר וְאִם מָכַר אֵינָהּ מְכוּרָה אָמַר לְךָ רַב אֵינָהּ מְכוּרָה לְמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת אֲבָל מְכוּרָה הִיא וְיוֹצְאָה.

The baraita continues: And in the Jubilee Year itself one may not sell his field, and if one sold it, it is not sold. This baraita clearly seems to contradict the opinion of Rav. The Gemara responds: Rav could say to you: The baraita means that the field is not sold for the number of years of the crops, i.e., it does not remain in the buyer’s possession for a minimum of two years, rather it is sold in principle, and then immediately leaves the buyer’s possession.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אמר לך רב אינה מכורה – בשנת היובל לענין מספר שני תבואות שיהא יכול הלוקח לתופשה ב׳ שנים:
אבל מכורה היא דלא הדרי זביני ויוצאה ביובל:
למספר שני תבואות – שלא תשהה ביד הלוקח כלום שהרי באותה שנה עצמה לקחה מידו אבל מכורה היא לכך שיאבד מעותיו.
ועוד מוסיפה הברייתא: ובשנת היובל עצמה לא ימכור, ואם מכראינה מכורה. שלא כדברי רב! ומשיבים, אמר לך [יכול לומר לך] רב: כוונת הברייתא לומר שכשמוכרה ביובל אינה מכורה למספר שני תבואות, לעמוד שנתיים לפחות ביד הקונה, אבל על כל פנים, מכורה היא ויוצאה.
The baraita continues: And in the Jubilee Year itself one may not sell his field, and if one sold it, it is not sold. This baraita clearly seems to contradict the opinion of Rav. The Gemara responds: Rav could say to you: The baraita means that the field is not sold for the number of years of the crops, i.e., it does not remain in the buyer’s possession for a minimum of two years, rather it is sold in principle, and then immediately leaves the buyer’s possession.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי אִיזְדַּבּוֹנֵי מיזבנה תֵּיקוּם בִּרְשׁוּתֵיהּ עַד בָּתַר יוֹבֵל וּבָתַר יוֹבֵל נֵיכְלַיהּ שְׁנֵי תְבוּאוֹת וְנַיהְדְּרַהּ מִי לָא תַּנְיָא אֲכָלָהּ חשָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל מַשְׁלִימִין לוֹ שָׁנָה אַחֶרֶת אַחַר הַיּוֹבֵל הָתָם נָחֵית לַאֲכִילָה הָכָא לָא נָחֵית לַאֲכִילָה.

The Gemara objects: But if the field is indeed sold, let it stand in the buyer’s possession until after the Jubilee Year, and after the Jubilee Year let him consume the field’s produce for two years of crops, and only then return the field. Isn’t it taught in a baraita: If the buyer consumed the field’s produce for one year before the Jubilee Year, he completes another year after the Jubilee Year? The Gemara explains: The cases are not comparable. There, the buyer already entered the field in order to consume the produce, and therefore he completes the minimum of two years. Here, the buyer did not enter the field to consume the produce at all, as ownership of the field immediately reverts to the seller.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי איזדבוני מיזדבנה – כדקאמרת דלא הדרי זוזי תיהוי ליה ללוקח הנהו זוזי דיהב זביני דתיקום ברשותיה עד בתר יובל ובתר יובל ניכלה שני תבואות וניהדרא בלא דמים כמו שהיתה יוצאה ביובל בלא דמים]:
מי לא תניא – [מכרה לו שנה אחת לפני יובל ואכלה שנת אחת לפני יובל משלימין לו שנה שניה אחרת לאחר יובל] אלמא דיובל לא פקע זביניה:
[התם נחית לאכילה – כיון דאכלה שנה אחת כבר לפני יובל הלכך משלימין לו לאחר יובל:
הכא – במכרה בשנת יובל דלא נחית לאכילה קודם יובל כלום הלכך לא מצי למיכלה בתר יובל מספר שני תבואות אלא מכורה ויוצאה:
ופרכי׳ ואי אזדבוני מזדבנא – לאחר שתי שנים ליהדרה בחנם בשביל יובל שעבר עליה מי לא תניא וכו׳.
נחית לאכילה – שהרי קודם היובל התחיל לאוכלה הלכך מקיימינא ליה קרא כדכתיב שני תבואות אבל הקונה בשנת היובל לא נחית לאכילה.
ושואלים: ואי איזדבוני מיזבנה [ואם היא נמכרת], תיקום ברשותיה [שתעמוד ברשותו] של הקונה עד בתר [אחר] היובל, ובתר [ואחר] היובל ניכליה [יאכל אותה] שני תבואות וניהדרה [ויחזיר אותה] אחר כך לבעליה! מי לא תניא [האם לא שנויה ברייתא] במקרה דומה: אם אכלה הקונה שנה אחת לפני היובלמשלימין לו שנה אחרת אחר היובל? ומשיבים: אינו דומה, התם נחית [שם ירד] מתחילה לשדה לאכילה של תבואה, ולכך מקיימים בו את הכתוב ״שני תבואות״, ואילו הכא [כאן] שקנה בשנת היובל עצמה, לא נחית [ירד] מתחילה לשדה לאכילה של תבואה, שהרי היא יוצאה מיד לבעליה.
The Gemara objects: But if the field is indeed sold, let it stand in the buyer’s possession until after the Jubilee Year, and after the Jubilee Year let him consume the field’s produce for two years of crops, and only then return the field. Isn’t it taught in a baraita: If the buyer consumed the field’s produce for one year before the Jubilee Year, he completes another year after the Jubilee Year? The Gemara explains: The cases are not comparable. There, the buyer already entered the field in order to consume the produce, and therefore he completes the minimum of two years. Here, the buyer did not enter the field to consume the produce at all, as ownership of the field immediately reverts to the seller.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב עָנָן שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל תַּרְתֵּי חֲדָא הָךְ וְאִידַּךְ טהַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹיִם1 אוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא לְחֵירוּת.

§ Rav Anan says: I learned two halakhot from Master Shmuel. One was this halakha, that if one sells his field during the Jubilee Year the sale is ineffective. And the other halakha concerned one who sells his Canaanite slave to gentiles, or to a Jew who resides outside of Eretz Yisrael, that the slave is emancipated. A Canaanite slave is partially obligated in the fulfillment of mitzvot. By selling him to a gentile, one prevents him from fulfilling the mitzvot, and by selling him to one who dwells outside of Eretz Yisrael, one prevents him from fulfilling the mitzva of dwelling in Eretz Yisrael. The Sages therefore decreed that the Jewish master must write the slave a bill of manumission after the sale, so that if he runs away from his gentile master, he would not reenter servitude under the Jewish master.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדא הך – שמואל אמר אינה מכורה:
המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין רבו שיפדנו ויוצא לחירות:
או אם מכרו לישראל בחוצה לארץ קונסין ללוקח ויוצא לחירות:
חדא הא – דאמר שמואל אינה מכורה כל עיקר.
יצא לחירות – דהמוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו לפדותו ויפטרנו לחירות משום דאפקעיה ממצות וכן המוכר עבדו אפי׳ לישראל בחוצה לארץ יצא לחירות.
ד בענין מחלוקת רב ושמואל אמר רב ענן: שמעית מיניה דמר שמואל תרתי [שמעתי ממנו מן החכם שמואל שתיים, שתי הלכות], חדא הך [אחת זו], שהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה אינה מכורה כל עיקר, ואידך [ואחרת], שהמוכר עבדו הכנעני לגוים, וגורם לכך שהעבד מופקע מקיום מצוות, או שמכרו לישראל הדר בחוצה לארץ, ובכך גורם להפקיע את העבד ממצות ישיבת ארץ ישראל — יצא העבד לחירות.
§ Rav Anan says: I learned two halakhot from Master Shmuel. One was this halakha, that if one sells his field during the Jubilee Year the sale is ineffective. And the other halakha concerned one who sells his Canaanite slave to gentiles, or to a Jew who resides outside of Eretz Yisrael, that the slave is emancipated. A Canaanite slave is partially obligated in the fulfillment of mitzvot. By selling him to a gentile, one prevents him from fulfilling the mitzvot, and by selling him to one who dwells outside of Eretz Yisrael, one prevents him from fulfilling the mitzva of dwelling in Eretz Yisrael. The Sages therefore decreed that the Jewish master must write the slave a bill of manumission after the sale, so that if he runs away from his gentile master, he would not reenter servitude under the Jewish master.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) חֲדָא הָדְרִי זְבִינֵי וַחֲדָא לָא הָדְרִי זְבִינֵי וְלָא יָדַעְנָא הֵי מיניה.

Rav Anan continues: With regard to one of these halakhot, Shmuel said that the sale is retracted and the money is refunded, and with regard to one of them, he said that the sale is not retracted and the buyer loses his money. But I do not know in which of the cases the sale is retracted and in which case it is not.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדא הדרי זביני – המעות ללוקח:
חדא הדרי זביני – מחדא מהנך תרתי שמעית מיניה דמר שמואל שהמקח בטל והמעות חוזרין או מהך דהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה או מהך דהמוכר עבדו לישראל בחוצה לארץ.
וחדא לא הדרי זביני – אלא הלוקח מפסיד המעות ולא ידענא בהי מינייהו המקח בטל. ואי קשיא פשיטא דמהך דהמוכר שדהו בשנת היובל קאמר שמואל דהמקח בטל והמעות חוזרין דאם מעות אבודין מאי איכא בין רב לשמואל איכא בינייהו אי שמיט לוקח וקצצן אילנות שהיו בה לרב דאמר מכורה היא שדה הדרא ואילנות דקץ קץ לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה הדרי אילנות ואע״ג דלוקח לא שקל זוזי אי נמי כגון שמכר עמה מטלטלין והחזיק לוקח בקרקעות ולא משך המטלטלין דקיימא לן (קידושין כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואין צריך משיכה לרב דאמר מכורה ויוצאה שדה הדרא ומטלטלין מיקנו לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה לא מיקנו מטלטלי דחזקה דקרקע לא הויא חזקה.
ולא ידענא הי מינייהו המקח בטל – ואי קשיא פשיטא דאהך דהמוכר שדהו בשנת היובל קאמר שמואל דהמקח בטל ומעות חוזרים דאי מעות אבודין מאי [איכא] בין רב לשמואל איכא בינייהו אי שמיט לוקח וקצץ אילנות שהיו בה לרב דאמר מכורה [היא] שדה הדרא בעינא ואילנות דקץ קץ לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה הדרי אילנות ואע״ג דלוקח לא שקיל זוזי אי נמי כגון שמכר עמה מטלטלין והחזיק הלוקח בקרקעות ולא משך המטלטלין דקיימא לן נכסים שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואין צריך משיכה לרב דאמר מכורה [ויוצאה] שדה הדרא ומטלטלי מיקנו לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה לא מיקנו מטלטלי דחזקה דקרקע לא הוי חזקה עכ״ל רש״י ולפי האי שפרש״י דאמר במכור חוזר לבעליו מיד מ״מ מיקנו מטלטלין בהדייהו מקשין העולם מההיא דפ״ק דב״מ (דף יא.) מעשה בר״ג וזקנים שהיו באים בספינה אמר מעשר שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו (ואיכא בתוספתא) [ותני בסיפא] דנתקבלו שכר זה מזה וליתבי ההוא אתרא במתנה ע״מ להחזיר (או) וליקני לו בחליפין דסודר אי נמי לישייליה ההוא אתרא ויקנה ליה בקנין סודר וי״ל דכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע״מ להחזיר א״נ שאלה או שכירות בכולם לא מיקנו בחליפין משום דהוה כמו טובת הנאה דאמרינן (שם:) דאינה ממונא לקנות בחליפין ומש״ה הוצרך שיתקבלו מעות זה מזה.
ושמעתי ממנו כי בחדא [במקרה אחד] הדרי זביני [חוזרים דמי המיקח], וחדא לא הדרי זביני במקרה אחד לא חוזרים דמי המיקח], ולא ידענא הי מיניה [ואין אני יודע באיזה מהם].
אמר רב יוסף: ניחזי אנן [נראה אנחנו], מדתניא [ממה ששנויה] בברייתא: המוכר עבדו למי שדר בחוצה לארץיצא העבד לחירות, ואולם צריך העבד לקבל גט (שטר) שיחרור מרבו שני, זה שקנה אותו, שמע מינה [למד מכאן], כי מדקרי ליה [ממה שקורא לו] לשני ״רבו״. והוא צריך לכתוב את גט השחרור — אלמא [מכאן] שהמכר חל, ולפיכך לא הדרי זביני [לא חוזרים דמי המיקח], וממילא כי קאמר [כאשר אומר] שמואל הכא [כאן], שהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה אינה מכורה, כוונתו — ומעות חוזרין.
Rav Anan continues: With regard to one of these halakhot, Shmuel said that the sale is retracted and the money is refunded, and with regard to one of them, he said that the sale is not retracted and the buyer loses his money. But I do not know in which of the cases the sale is retracted and in which case it is not.
Rav Yosef said: Let us see if it is possible to resolve Rav Anan’s dilemma. It may be resolved from that which is taught in a baraita: In the case of one who sells his slave to a Jew outside of Eretz Yisrael, the slave is emancipated but nevertheless requires a bill of manumission from his second master. Conclude from the baraita as follows: Since the baraita calls the second owner the slave’s master, and requires him to emancipate the slave, evidently the sale is not retracted, and the buyer loses his money. And therefore, when Shmuel says here that the field is not sold during the Jubilee Year, he means that the sale does not take effect and the money is returned to the buyer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב יוֹסֵף נִיחְזֵי אֲנַן מִדְּתַנְיָא בְּבָרַיְיתָא הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ בחו״לבְּחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר מֵרַבּוֹ שֵׁנִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִדְּקָרֵי לֵיהּ לִשְׁנֵי רַבּוֹ אַלְמָא לָא הָדְרִי זְבִינֵי וְכִי קָאָמַר שְׁמוּאֵל הָכָא יאֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת חוֹזְרִין

Rav Yosef said: Let us see if it is possible to resolve Rav Anan’s dilemma. It may be resolved from that which is taught in a baraita: In the case of one who sells his slave to a Jew outside of Eretz Yisrael, the slave is emancipated but nevertheless requires a bill of manumission from his second master. Conclude from the baraita as follows: Since the baraita calls the second owner the slave’s master, and requires him to emancipate the slave, evidently the sale is not retracted, and the buyer loses his money. And therefore, when Shmuel says here that the field is not sold during the Jubilee Year, he means that the sale does not take effect and the money is returned to the buyer.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יעודהכל
מדקתני יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני] ש״מ דקנייה רבו שני ולא הדרי זביני המעות ללוקח דאי הוה הדרי זביני לא הוה צריך גט מרבו שני אלא מרבו ראשון. [ורב ענן. דאמר ולא ידענא הי מינייהו הדרי זביני]:
אלמא לא הדרא זביני – והלוקח מפסיד וכיון דבההיא חזינן דלא הדרי זביני ודאי כי אמר שמואל בהא אינה מכורה ומעות חוזרין.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144