×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ערכין כ״ו.גמרא
;?!
אָ
מִקׇּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְאֵין דָּנִין קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִקׇּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי נֵילַף מִמַּקְדִּישׁ בַּיִת דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים מִדָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַתָּנָה לַכֹּהֲנִים.: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין [וכו׳].: אָמַר רַבָּה מ״טמַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ז:כ׳} וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה לֹא יִגָּאֵל עוֹד וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל. אָמַר אַבָּיֵי סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּדְתַנְיָא לֹא יִגָּאֵל יָכוֹל לֹא תְּהֵא נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עוֹד לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה. אֵימַת אִילֵּימָא בְּיוֹבֵל רִאשׁוֹן אַמַּאי אֵינָהּ נִגְאֶלֶת שְׂדֵה אֲחוּזָּה נָמֵי הָוְיָא אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּיוֹבֵל שֵׁנִי. וּלְמַאן אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְכֹהֲנִים נָפְקָא אֶלָּא לָאו ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵהָכָא. וְתִסְבְּרָא רַבִּי יְהוּדָה ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי עוֹד מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּשָׂדֶה שֶׁיָּצְאָה לַכֹּהֲנִים וְהִקְדִּישָׁהּ כֹּהֵן וְאָתוּ בְּעָלִים לְמִיפְרְקַהּ. ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לָא תִּיפְרוֹק שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עוֹד לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה. וְהָתַנְיָא {ויקרא כ״ז:כ״ד} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ יָכוֹל יַחְזוֹר לַגִּזְבָּר שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ז:כ״ד} לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחוּזַּת הָאָרֶץ. יֵאָמֵר לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחוּזַּת הָאָרֶץ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ שָׂדֶה שֶׁיָּצָאת לַכֹּהֲנִים וּמְכָרָהּ כֹּהֵן וְהִקְדִּישָׁהּ לוֹקֵחַ וּגְאָלָהּ אַחֵר יָכוֹל תַּחְזוֹר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים בת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לַאֲשֶׁר קָנָהוּ. וְאִיצְטְרִיךְ לֹא יִגָּאֵל וְאִיצְטְרִיכָא לְמִיכְתַּב לַאֲשֶׁר קָנָהוּ. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל דְּלָא קָא הָדְרָה כְּלָל אֲבָל הָכָא דְּקָא הָדְרָה תִּיהְדַּר לְמָרַהּ קַמָּא כְּתַב רַחֲמָנָא לַאֲשֶׁר קָנָהוּ. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לַאֲשֶׁר קָנָהוּ דְּלָא קָא יָהֲבִי בְּעָלִים דָּמֵי אֲבָל הָכָא דְּקָא יָהֲבִי דְּמֵי תֵּיקוּם בִּידַיְיהוּ כְּתַב רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל וְלָא כְּתַב עוֹד הֲוָה אָמֵינָא לָא תִּיפְרוֹק כְּלָל כְּתַב רַחֲמָנָא עוֹד לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה. מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל בְּצֵאתוֹ מִיַּד אַחֵרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ממקדיש ביתו שהוא קדשי בדק הבית, ואין דנין שדה היוצאת לכהנים, שהיא קדשי בדק הבית, מכבשי עצרת, שהם קדשי מזבח. ושואלים: ור׳ שמעון נמי [גם כן], נילף [שילמד] מ״קודש״ שנאמר במקדיש בית! ומשיבים: דנין שדה היוצאת לכהנים, שהיא דבר שהוא מתנה לכהנים, מכבשי עצרת, שהם דבר שמתנה לכהנים, ואין דנין דבר שהוא מתנה לכהנים, שדה היוצאת לכהנים, ממקדיש ביתו, שהוא דבר שאינו מתנה לכהנים. א שנינו במשנה כי המקדיש שדהו והגיע היובל ולא נגאלה, ר׳ אליעזר אומר: הכהנים לא נכנסין לתוכה ולא נותנין את דמיה, ולעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר, ותצא מידו. אמר רבה: מאי טעמא [מה טעמו] של ר׳ אליעזר? אמר קרא [הכתוב]: ״ואם לא יגאל את השדה, ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו״ (ויקרא כז, כ—כא), ויש לחלק את הכתוב לשני דינים שונים ולדרוש: ״ואם לא יגאל (המקדיש) את השדהלא יגאל עוד״ להיות שדה אחוזתו, ״ואם מכר (הגזבר) את השדה לאיש אחר״ — ״והיה השדה בצאתו ביובל... לכהן״. ולפי זה, אם לא נמכרה השדה לאדם אחר — אינה יוצאת לכהנים ביובל. אמר אביי: וכי סכינא חריפא מפסקא קראי [סכין חדה חותכת את הפסוקים]? כיצד ניתן להפריד בין חלקי הכתוב? אלא אמר אביי, טעמא [הטעם] של ר׳ אליעזר הוא כדתניא [כמו ששנויה ברייתא] על כתוב זה: ״ואם לא יגאל את השדה ואם מכר (הגזבר) את השדה לאיש אחר לא יגאל״יכול לא תהא נגאלת על ידי הבעלים כלל, ואפילו שתהא לפניו כשדה מקנה שנמצאת בידו עד היובל? תלמוד לומר: ״עוד״, לומר: לכמות שהיתה, כשדה אחוזה, אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה, שיוצאת ביובל. ונברר: אימת [אימתי] מדבר הכתוב הזה? אילימא [אם תאמר] שבתקופת היובל ראשון, כשהקדישה — אמאי [מדוע] אינה נגאלת לכמות שהיתה? והרי אז שדה אחוזה נמי הויא [גם כן היא], שאם גאלה הבעלים — אינה יוצאת מידו ביובל! אלא פשיטא [פשוט] שמדובר בתקופת היובל שני, שהקדישה ולא גאלה, ועברה שנת היובל. ונברר: ולמאן [ולשיטת מי] מדובר בברייתא זו? אילימא [אם תאמר] לשיטת ר׳ יהודה ור׳ שמעון, הלא לכהנים נפקא [יוצאת] ביובל הראשון, ושוב אין בידו לפדותה מידם! אלא לאו [האם לא] לשיטת ר׳ אליעזר היא, הסבור שאם לא נגאלה ביובל הראשון — אין הכהנים נכנסים לתוכה, אלא הריהי נשארת ביד ההקדש, וכך ניתן לגואלה ביובל השני? ושמע מינה [ולמד מכאן] כי טעמא [טעמו] של ר׳ אליעזר מהכא [מכאן] הוא, מייתור המלה ״עוד״, כפי שהסברנו את הברייתא. ותוהים: ותסברא כי סבור אתה] שיש הכרח להסביר כך? אם כן, ר׳ יהודה ור׳ שמעון האי [כתוב זה] ״עוד״ מאי דרשי ביה [מה הם דורשים בו]? אלא יש לפרש ברייתא זו לשיטתם: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? בשדה אחוזה שהקדישה בעליה ולא פדאה, שיצאה לכהנים ביובל הראשון, והקדישה הכהן שקיבלה, ואתו [ובאים] הבעלים הראשונים למיפרקה [לפדות אותה] מההקדש; סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ולא גאלה בתקופת היובל הראשון, לכן לא תיפרוק [לא תיגאל] על ידו כעת, ואפילו שתהא לפניו כשדה מקנהתלמוד לומר: ״עוד״, לומר: לכמות שהיתה אינה נגאלת, כלומר, לחזור להיות כשדה אחוזתו, אבל נגאלת על ידו, שתהא לפניו כשדה מקנה, ותצא לכהנים ביובל. ומוסיפים: והתניא כן שנויה ברייתא בענין דומה], נאמר במי שקנה שדה והקדישה, ופדאה: ״בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו״ (ויקרא כז, כד), יכול שפירושו שיחזור השדה לגזבר שלקחו ממנו כשפדאו? תלמוד לומר מיד לאחר מכן: ״לאשר לו אחזת הארץ״ (שם) — למי שמכר לו את השדה מתחילה. אלא שאם כך די שיאמר: ״לאשר לו אחזת הארץ״, מה תלמוד לומר ״לאשר קנהו מאתו״? כתוב זה מלמדנו לגבי שדה (אחוזה) שהקדישה בעליה ולא פדאה, שיצאת לכהנים כשהגיעה שנת היובל, ומכרה הכהן שקיבלה, והקדישה הלוקח, וגאלה אדם אחר מההקדש, והגיעה שנת היובל הבאה, יכול תחזור לבעלים הראשונים, שהקדישה במהלך תקופת היובל הקודם? תלמוד לומר: ״ישוב השדה לאשר קנהו מאתו״, כלומר, למי שמכר שדה זו, והוא הכהן (אבל הבעלים הראשונים לא מכרה, אלא הקדישה). ומסכמים: ואיצטריך [והוצרך לומר] ״לא יגאל״ ואיצטריכא למיכתב [והוצרך לכתוב]: ״לאשר קנהו מאתו״, למרות ששניהם מלמדים לכאורה דין זהה, שלאחר שנכנס הכהן לתוכה ביובל — שוב אינה חוזרת לידי הבעלים הראשונים כשדה אחוזה. דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק ״לא יגאל״, היינו אומרים כי דווקא במקרה שהכהן הקדישה וגאלה הבעלים הראשונים — אין היא חוזרת לידי הבעלים הראשונים, מפני ששדה שהוקדשה ונגאלה על ידי אחר לא קא הדרה [אינה חוזרת] כלל, אלא מתחלקת בין כל הכהנים. אבל הכא [כאן], בכהן שמכר את השדה שקיבל, ואחר כך הקדישה הקונה, וגאלה אחר, דקא הדרה במקרה זה חוזרת] שדה לבעליה ביובל — שמא תיהדר למרה קמא [תחזור לבעלה הראשון], לפיכך כתב רחמנא [כתבה התורה]: ״לאשר קנהו מאתו״, ללמד שהיא חוזרת לידי הכהן. ומצד אחר, ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק ״לאשר קנהו״, הייתי אומר שדווקא כאשר מכרה הכהן והקונה הקדישה, אינה חוזרת לבעליה הראשונים ביובל, משום דלא קא יהבי בעלים דמי במקרה זה לא נותנים הבעלים הראשונים שום דמים] להקדש, אבל הכא [כאן], כשהקדישה הכהן ובאו בעליה הראשונים ופדוה, דקא יהבי דמי [שהם נותנים דמים] להקדש — שמא תיקום בידייהו [תעמוד בידם] ותחזור להיות שדה אחוזתם, לפיכך כתב רחמנא [כתבה התורה]: ״לא יגאל״. ומוסיפים: ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק ״לא יגאל״, ולא כתב [היתה כותבת] ״עוד״, הוה אמינא [הייתי אומר]: מכיוון שלא גאלה בעליה הקודם בתקופת היובל הראשון — לא תיפרוק [לא תיגאל] כעת על ידו כלל, לפיכך כתב רחמנא [כתבה התורה]: ״עוד״, לומר: לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה, שיוצאת ממנו ביובל. ושואלים: ומאחר ונדחו שתי ההצעות הקודמות, מאי הוי עלה [מה היה עליה], כלומר, מהיכן לומד ר׳ אליעזר את שיטתו ששדה שלא נגאלה אינה יוצאת לכהנים ביובל? אמר רבא, אמר קרא [הכתוב]: ״והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו״ (ויקרא כז, כא), והמילה ״בצאתו״ מלמדת שרק בצאתו ביובל מיד אחר (שקנהו מן ההקדש) יהפוך השדה לאחוזת הכהן.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144