×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הִקְדִּישׁוֹ הַדָּר בּוֹ מַעֲלֶה שָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ הִקְדִּישׁוֹ הַדָּר בּוֹ הֵיכִי מָצֵי מַקְדֵּישׁ לֵהּ {ויקרא כ״ז:ב׳,י״ד} אִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ אָמַר רַחֲמָנָא מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ הָכִי קָאָמַר הִקְדִּישׁוֹ מַשְׂכִּיר הַדָּר בּוֹ מַעֲלֶה שָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ.
If the one living in it, i.e., the renter, consecrates the house, he pays the rent to the Temple treasury. The Gemara express surprise at this last statement of the baraita: If the one living in the house consecrates it? How can the renter consecrate it? The Merciful One states: “When a man shall sanctify his house to be sacred” (Leviticus 27:14), from which it is derived that just as one’s house is in his possession, so too, anything that one consecrates must be in his possession. If so, the renter cannot consecrate the house, as he is not its owner. The Gemara answers that this is what the baraita is saying: If the one renting out the house consecrates it, the one living in it pays the rent to the Temple treasury.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חייב להעמיד לו בית – משכיר לשוכר שאין יכול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי נותץ]:
הקדישו – השוכר:
הדר בו – שלא (נתנגע) ברשותו (שלו):
ערך שמכי
שמכיא(כתובות ס) אפי׳ שמכא והרסנא. (ערכין כא) באתרא דשקלו שמכי פטיר נפשיה אפילו בשמכי (א״ב בנוסחאות כתוב אפי׳ כמכא והרסנא ופי׳ רש״י כותח):
א. [צוויבעל בריאה.]
הקדישו הדר בו וכו׳ – קס״ד שהדר בו הקדישו.
הכי קאמר הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש – תימה דהכא משמע דמשכיר יכול להקדיש ביתו אחר שהשכירו אע״ג דמשתעבד לשוכר ובכתובות פ׳ אף ע״פ (דף נט: ושם) אמר הא לא דמיא אלא לאומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה תקדוש דקדשה משמע דווקא משום דקאמר לכשאפדנה אבל לאלתר לא מצי מקדיש לה הכא נמי לא מצי מקדיש ליה ובפ׳ איזהו נשך (ב״מ עג: ושם) אמרינן רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא עובד כוכבים ביתא אזל זבניה לרבא נטר שתא ושקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא א״ל האי דלא אמטאי אגר ביתא עד האידנא משום דהוה משכנתא ולא הוה עובד כוכבים מסלק ליה השתא נישקיל [מר] אגר ביתא משמע דיכול הלוה למכור וא״כ אמאי אינו יכול להקדיש מיד ואור״י דכן הדין המותר יותר מכנגד מעותיו הוא יכול להקדיש ולמכור מיד והא דאמר התם לכשאפדנה דמשמע אבל השתא אינו יכול להקדיש היינו כשהוא רוצה להקדיש הכל וההיא דאיזהו נשך (שם) זבין לו המותר והכא יכול להקדיש המותר והא דאמר הדר בו מעלה שכר להקדש היינו משום דיש לו להקדש שותפות עמו ואין כל אחד יכול לברר חלקו ויש מחלקין בין משכיר ללוה דדוקא לוה שלא תחזור אליו עוד בלא פרעון מעות ההוא ודאי לא מצי להקדיש אבל משכיר שלאחר השלמת זמן השכירות תחזור לו בחנם יכול הוא להקדיש מיהו ההיא דאיזהו נשך לא מיתרצא בהכי מיהו תימה דאשכחן בעלמא הקדיש לוה וזבין לוה משמע דמצי מקדישו ומזבין מיהו ב״ח מוציאו מיד ההקדש ומיד הלוקח כשירצה לגבות חובו אם אין לו לגבות ממקום אחר מידי דהוה אעשה עבדו אפותיקי מכרו או הקדישו דב״ח מוציא הימנו מיהו כל זמן שלא גבאו הוא קדוש ומכור הכא משמע דמשכיר יכול להקדיש הכי נמי יכול לאסור על השוכר וכן הלכה הכא משמע דאין השוכר יכול להקדיש מדפריך הדר בו היכי מצי מקדיש ליה איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וקשה דבתוספתא תניא אם הקדישו שוכר מקודשת ויש לומר הכא נמי השוכר מצי מקדיש ליה כל זמן שהוא ברשותו וה״ה דמצי אסר ליה לכולי עלמא כל ימי שכירותו והא דפריך הכא היכי מצי מקדיש ליה (והאי) [אהאי] דקאמר מעלה שכר להקדש (הכא) פריך והכי [פריך] היכי מצי מקדיש לענין דמעלה שכר הא אינו ברשותו מיהו תימה דהכא משמע דמשכיר מצי מקדיש ליה ובתוספתא תניא דאינה מקודשת וזה לשון תוספתא השוכר שדה מחבירו ועמד השוכר והשכירה לאחר רשאי בעל הבית שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך עמד בעל הבית ומכרה מחשבין עם בעל הבית עמד בעל הבית והקדישה אינה מקודשת עד שתחזור לרשותו וכל מה שנהנה ממנו הרי זה מקודשת עמד השוכר והקדישה הרי זה מקודשת עד שתצא מרשותו ומעלה שכר להקדש עד כאן לשון התוספתא וי״ל דהא דתניא בתוספתא דאין המשכיר יכול להקדיש היינו כשהקדים לו שכרו והכא מיירי בשלא הקדים שכרו וה״נ איתא בירושלמי דמקום שנהגו המשכיר בית לחבירו ועמד והקדיש הרי זו מקודשת אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו אבל הקדים לו שכרו הרי זה דבריו חנם.
הקדישו הדר בו (השוכר) — מעלה שכר דירה להקדש. ותמהים: הקדישו הדר בו?! היכי מצי מקדיש לה [איך יכול השוכר להקדיש אותו]? והרי ״איש כי יקדיש ביתו קדש״ (ויקרא כז, יד) אמר רחמנא [אמרה התורה], ולמדים משם: מה ביתו הוא ברשותו (שלו), אף כל מה שמקדיש צריך שיהיה ברשותו, ומכיוון שהבית אינו של השוכר אינו יכול להקדישו! ומשיבים: אין כוונת התנא למקרה שהשוכר הקדישו, אלא הכי קאמר [כך אומר התנא]: אם הקדישו המשכיר — השוכר הדר בו מעלה שכר להקדש.
If the one living in it, i.e., the renter, consecrates the house, he pays the rent to the Temple treasury. The Gemara express surprise at this last statement of the baraita: If the one living in the house consecrates it? How can the renter consecrate it? The Merciful One states: “When a man shall sanctify his house to be sacred” (Leviticus 27:14), from which it is derived that just as one’s house is in his possession, so too, anything that one consecrates must be in his possession. If so, the renter cannot consecrate the house, as he is not its owner. The Gemara answers that this is what the baraita is saying: If the one renting out the house consecrates it, the one living in it pays the rent to the Temple treasury.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הִקְדִּישׁוֹ מַשְׂכִּיר הֵיכִי דָּיַיר בֵּיהּ אבִּמְעִילָה קָאֵי וְתוּ מַעֲלֶה שָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ כֵּיוָן דִּמְעַל בֵּיהּ נָפֵיק לי׳לֵיהּ שָׂכָר לְחוּלִּין.

The Gemara asks: If the one renting out the house consecrates it, how is it possible for the renter to live in it? Since the house is consecrated property he is standing liable for the prohibition of misuse of consecrated property by living there. And furthermore, why must he pay the rent to the Temple treasury? Since he misused consecrated property the payment of the rent immediately leaves the state of consecration and becomes non-sacred.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דמעל – מה שנהנה ממנו:
נפק ליה שכר לחולין דמשום הכי חייב קרבן:
[מעילה – הנהנה מקדשי שמים. משום דמפיק קדושה לחולין. כגון דאמר המקדיש הכי] לכשיבואו דמיו יקדשו לא מעל שוב דלא הקדיש בית אלא שכירות הקדיש:
[נפיק ליה שכר לחולין] – ונ״ל דל״ג שכר וה״ג כיון דמעל נפיק ליה לחולין – כלומר משנהנה בתשמיש הבית ומעל יצא הבית לחולין כדתנן (מעילה דף יט:) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד וקרן וחומש אית ליה לשלומי ולא שכר להקדש דכל מידי דהקדש מכי מעל ביה נפיק לחולין דאמרינן במסכת מעילה (דף יח.) אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר וימעלו בני ישראל מעל ביי׳ ויעבדו את הבעלים והיינו שינוי שמוציאו מהקדש לחול.
כי דייר ביה במעילה קאי – ואע״פ שלא פגם מעל כדתנן [ר״פ הנהנה] (דף יח.) הנהנה מן ההקדש ש״פ אע״פ שלא פגם מעל ואע״ג דאין מועלין במחובר לקרקע כדאיתא במס׳ מעילה פרק הנהנה מן ההקדש (מעילה יח:) צ״ל הך סוגיא דהכא אתיא כרב דאמר תלשו ולבסוף חברו הוי תלוש כדאמר המשתחוה לבית אסרו ובפרק הנהנה (דף כ. ושם) נמי מייתי לה לההיא דרב דאמר התם וכיון דבני להו מיהא מעל.
הכי גרסינן כיון דמעל נפיק ליה שכר לחולין – וכן הוא ברוב ספרים וה״פ כיון דמעל כו׳ כלומר שכר הבית נפיק לחולין שהרי חבירו הקדיש (השכיר) את הבית והוא לא ידע ומעל כשדר בו ונפיק ליה השוכר בתורת מעילה אבל אין לפרש כיון שמעל נפיק הבית לחולין וכפרש״י וקאמר לו ר״מ אמר על ההיא דתניא בתוספתא דמעילה (פ״ב) בקע בקרדום של הקדש ובא חבירו ובקע בו ובא חבירו ובקע בו כולם מעלו ובשילהי פרק הנהנה (מעילה יט:) תנן אין מועל אחר מועל בקדשים אלא בבהמה וכלי שרת היינו דקדושת הגוף לא מתחלל ע״י מעילה כמו קדושת דמים וקרדום לאו היינו כלי שרת אלא קדושת דמים הוא ולא יחשב כלי שרת מטעם שמביא אחרים לידי קדושת הגוף הוא עצמו לא כל שכן שיבא לידי קדושת הגוף דמהאי טעמא חשבינן שאר כלי שרת קדושת הגוף.
ושואלים: אם הקדישו המשכיר, היכי דייר ביה [איך השוכר ממשיך לדור בו]? והרי באיסור מעילה מן ההקדש קאי [הוא עומד], שהוא דר בבית של הקדש! ותו [ועוד], האם מעלה שכר להקדש? והלא כיון דמעל ביה [שמועל בו] נפיק ליה [יוצא לו] השכר מיד לחולין!
The Gemara asks: If the one renting out the house consecrates it, how is it possible for the renter to live in it? Since the house is consecrated property he is standing liable for the prohibition of misuse of consecrated property by living there. And furthermore, why must he pay the rent to the Temple treasury? Since he misused consecrated property the payment of the rent immediately leaves the state of consecration and becomes non-sacred.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּאָמַר לִכְשֶׁיָּבֹא שְׂכָרוֹ יִקְדַּשׁ וְהָא אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

The Gemara answers: The baraita is discussing a case where the one renting out the house says: When the payment of the rent will come to me, the money shall be consecrated. The Gemara asks: But how is it possible for the one renting out the house to consecrate money he will receive in the future? After all, a person cannot consecrate an entity that has not yet come into the world.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכשיבא שכרו יקדש – השכר והבית לא הקדיש.
ומשיבים, מדובר כשאמר המשכיר: לכשיבא שכרו של בית זה לידי יקדש. ומקשים: והא [והרי] אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, וכיצד הוא מקדיש את המעות שיבואו לידו בעתיד!
The Gemara answers: The baraita is discussing a case where the one renting out the house says: When the payment of the rent will come to me, the money shall be consecrated. The Gemara asks: But how is it possible for the one renting out the house to consecrate money he will receive in the future? After all, a person cannot consecrate an entity that has not yet come into the world.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הָא מַנִּי ר״מרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם אִיכָּא דְּאָמְרִי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאָמְרִי לַהּ רַב מָרִי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא כְּמַאן כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם אֲמַר לֵיהּ וְאֶלָּא כְּמַאן.:

Rav Yehuda says that Rav says: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can consecrate an entity that has not yet come into the world. Some say that Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rav Mari bar Ḥama said to Rav Ḥisda: In accordance with whose opinion is this baraita? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that a person can consecrate an entity that has not yet come into the world? He said to him: Rather, in accordance with who else’s opinion could this baraita be? Certainly it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר רב: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? כשיטת ר׳ מאיר היא, שאמר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, ואמרי לה [ויש שאומרים] שאמר זאת רב מרי בר חמא לרב חסדא: כמאן [כמי] אתה מפרש דבר זה? כר׳ מאיר, שאמר: אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם? אמר ליה [לו] הנשאל: ואלא כמאן [כמי]? ודאי כשיטתו.
Rav Yehuda says that Rav says: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can consecrate an entity that has not yet come into the world. Some say that Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rav Mari bar Ḥama said to Rav Ḥisda: In accordance with whose opinion is this baraita? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that a person can consecrate an entity that has not yet come into the world? He said to him: Rather, in accordance with who else’s opinion could this baraita be? Certainly it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְנִי׳: בחַיָּיבֵי עֲרָכִין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן גחַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן דחַיָּיבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן.

MISHNA: With regard to those obligated to pay valuations, the court repossesses their property to pay their debt to the Temple treasury. With regard to those obligated to bring sin offerings and guilt offerings, the court does not repossess their property; since one is obligated to bring them for atonement he would not delay bringing them. But with regard to those obligated to bring burnt offerings and peace offerings, the court repossesses their property;since these offerings are not obligatory for atonement, one might delay bringing them.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חייבי ערכין ממשכנין אותן – [הגזבר] אם ישהום דכיון דלאו לכפרה אתו ולא מהדר ליתנן:
[חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין דכיון דלכפרת עצמו הן זהיר להביאן:
חייבי עולה ושלמים ממשכנין אותן דלא אתו לכפרה ויתרשל להביאן]:
מתני׳ ממשכנים אותן – עולות ושלמים. אע״ג דשלמים מכפרת אעשה הואיל ולאו חובה היא עליה לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי הלכך ממשכנין אותן.
א משנה חייבי ערכיןממשכנין אותן, כלומר, נוטלים מהם את חפציהם לצורך פרעון החוב להקדש, חייבי חטאות ואשמותאין ממשכנין אותן, שכיון שהם באים לכפרה אין אדם משתהה בהבאתם. אבל חייבי עולות ושלמים, מי שנדרו קרבנות אלו — ממשכנין אותן, מפני שאינם חובה, ואנשים משתהים בהבאתם.
MISHNA: With regard to those obligated to pay valuations, the court repossesses their property to pay their debt to the Temple treasury. With regard to those obligated to bring sin offerings and guilt offerings, the court does not repossess their property; since one is obligated to bring them for atonement he would not delay bringing them. But with regard to those obligated to bring burnt offerings and peace offerings, the court repossesses their property;since these offerings are not obligatory for atonement, one might delay bringing them.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא א׳:ג׳} לִרְצוֹנוֹ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי וְכֵן האַתָּה אוֹמֵר בְּגִיטֵּי נָשִׁים כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי.:

Although one obligated to bring burnt offerings and peace offerings does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: “He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition” (Leviticus 1:3), nevertheless the court coerces him until he says: I want to do so. And likewise, you say the same with regard to women’s bills of divorce. Although one divorces his wife only of his own volition, in any case where the Sages obligated a husband to divorce his wife the court coerces him until he says: I want to do so.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אע״פ שאין מתכפר לו – האי מתכפר [לו] לא כפרה ממש אלא אע״פ שאין מתקבלין לרצון עד שיתרצה להביאן מעצמו:
שנאמר לרצונו – לפני ה׳ אפילו הכי ממשכנין אותן [וכופין אותו] עד שיאמר רוצה אני:
וכן אתה אומר בגיטי נשים – אע״ג דגט המעושה פסול כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכשר:
ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה להקריב, שנאמר: ״יקריב אותו לרצנו״ (ויקרא א, ג), בכל זאת כופין אותו עד שיאמר: ״רוצה אני״. וכן אתה אומר בגיטי נשים, כל מי שחייבוהו חכמים לגרש את אשתו, אף על פי שצריך את רצונו — כופין אותו עד שיאמר ״רוצה אני״.
Although one obligated to bring burnt offerings and peace offerings does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: “He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition” (Leviticus 1:3), nevertheless the court coerces him until he says: I want to do so. And likewise, you say the same with regard to women’s bills of divorce. Although one divorces his wife only of his own volition, in any case where the Sages obligated a husband to divorce his wife the court coerces him until he says: I want to do so.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גְּמָ׳: אָמַר רַב פָּפָּא פְּעָמִים שֶׁחַיָּיבֵי חַטָּאוֹת מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן חַיָּיבֵי עוֹלוֹת אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן.

GEMARA: Rav Pappa says: Sometimes with regard to those obligated to bring sin offerings the court does repossess their property, and likewise there are occasions involving those obligated to bring burnt offerings where the court does not repossess their property.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גמרא אמר רב פפא: פעמים שגם חייבי חטאות ממשכנין אותן, ופעמים שגם חייבי עולות אין ממשכנין אותן.
GEMARA: Rav Pappa says: Sometimes with regard to those obligated to bring sin offerings the court does repossess their property, and likewise there are occasions involving those obligated to bring burnt offerings where the court does not repossess their property.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן ובְּחַטַּאת נָזִיר דְּכֵיוָן דְּאָמַר מָר אִם זגִּילַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלׇשְׁתָּן יָצָא וְאִם חנִזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַמֵּא לְמֵתִים פָּשַׁע בַּהּ וְלָא מַיְיתֵי.

Rav Pappa elaborates: With regard to those obligated to bring sin offerings, the court repossesses their property in the case of the sin offering of a nazirite, since the Master says (Nazir 45a): If a nazirite shaved after the sacrifice of one of the three nazirite offerings, either the burnt offering, the peace offering, or the sin offering, he has fulfilled his obligation of shaving. And if the blood of one of these offerings was sprinkled on his behalf, the nazirite is permitted to drink wine and to become ritually impure from a corpse. Therefore, there is a concern that a nazirite who has already sacrificed his burnt offering or peace offering might be negligent with regard to his sin offering and not bring it, and therefore the court repossesses his property in this particular case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על אחד משלשתן – [או אעולה או אשלמים או אחטאת יצא] הלכך אם גילח על העולה צריך למשכנו להביא חטאת:
גמ׳ משלשתן – חטאת או עולה או שלמים דג׳ קרבנות כתובין בו ואמרי׳ בספרי דבי רב ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשה יחידי.
חייבי חטאות ממשכנין אותן — בחטאת נזיר, שכיון דאמר מר [שאמר החכם במשנה] שאם גילח הנזיר על אחד משלשתן, אם נשחט אחד משלושה הקרבנות שהוא צריך להביא (חטאת, עולה, ושלמים) — יצא ידי מצות תגלחתו, ואם נזרק עליו (עבורו) אחד מן הדמים של הקרבנות — הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים, אם כן יש לחשוש שנזיר שהקריב כבר עולה או שלמים פשע [יתרשל] בה בחטאת, ולא מייתי [ולא יביא אותה], ולכן במקרה זה ממשכנים אותו על חטאתו.
Rav Pappa elaborates: With regard to those obligated to bring sin offerings, the court repossesses their property in the case of the sin offering of a nazirite, since the Master says (Nazir 45a): If a nazirite shaved after the sacrifice of one of the three nazirite offerings, either the burnt offering, the peace offering, or the sin offering, he has fulfilled his obligation of shaving. And if the blood of one of these offerings was sprinkled on his behalf, the nazirite is permitted to drink wine and to become ritually impure from a corpse. Therefore, there is a concern that a nazirite who has already sacrificed his burnt offering or peace offering might be negligent with regard to his sin offering and not bring it, and therefore the court repossesses his property in this particular case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) חַיָּיבֵי עוֹלוֹת אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן בְּעוֹלַת יוֹלֶדֶת.

With regard to those obligated to bring burnt offerings, the court does not repossess their property in the case of a burnt offering of a woman after childbirth. There is no concern that she might delay bringing her burnt offering, as she is required to bring this offering before partaking of sacrificial food.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעולת יולדת – שאינה יכולה להביא חטאתה עד שתביא עולתה קודם:
בעולת יולדת – דלא משתריא בקדשים עד דמתיא לה.
חייבי עולות פעמים שאין ממשכנין אותןבעולת יולדת, מפני שהקרבת העולה מעכבת את הקרבת החטאת, שהיא מתירה את היולדת לאכול בקדשים, ואין חשש שתשתהה בעולה זו.
With regard to those obligated to bring burnt offerings, the court does not repossess their property in the case of a burnt offering of a woman after childbirth. There is no concern that she might delay bringing her burnt offering, as she is required to bring this offering before partaking of sacrificial food.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי נִיהוּ דְּאַקְדְּמַיהּ קְרָא וְהָאָמַר רָבָא לְמִקְרָאָהּ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב.

The Gemara asks: What is the reason for the ruling that a woman after childbirth is required to bring her burnt offering before she can sacrifice her sin offering? Is it that the verse mentions her burnt offering before it mentions her sin offering, as it is written: “And when the days of her purification are fulfilled…she shall bring a lamb of the first year for a burnt offering, and a young pigeon, or a turtle-dove, for a sin offering” (Leviticus 12:6)? But doesn’t Rava say: The verse mentions her burnt offering before her sin offering only with regard to the reading of the verse, but not with regard to the order of the offerings? If so, there should be a concern that she might first sacrifice her sin offering and delay bringing her burnt offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[הואיל ואקדמה קרא – דכתיב אחד לעולה ואחד לחטאת ולא פשעה בה:
למקראה הקדימה הכתוב – כלומר לקרות העולה קודם לחטאת הקדימה הכתוב אבל להקרבה לא אקדמה:
מאי ניהי דאקדמה קרא – כלומר מאי טעמא אמרת דעולתה מעכבתה משום דאקדמיה קרא עולה מקמי חטאת דכתיב תביא כבש בן שנתו לעולה וגו׳.
והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב – שתהא נקראת במקרא תחילה ולא שתקרב תחילה בפרק כל התדיר במסכת זבחים (דף צ.).
ומקשים: מאי ניהו [מה הוא הענין], מפני מה אתה סבור שעולת היולדת מעכבת את הקרבת החטאת, דאקדמיה קרא [מפני שהקדים אותו המקרא], שנאמר: ״ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת״ (ויקרא יב, ו)? והאמר [והרי אמר] רבא: רק למקראה תחילה הקדימה הכתוב ולא להקרבתה, ואם כך יש חשש שתקריב תחילה את החטאת ותהא מותרת בקדשים, ועלולה להשהות את עולתה!
The Gemara asks: What is the reason for the ruling that a woman after childbirth is required to bring her burnt offering before she can sacrifice her sin offering? Is it that the verse mentions her burnt offering before it mentions her sin offering, as it is written: “And when the days of her purification are fulfilled…she shall bring a lamb of the first year for a burnt offering, and a young pigeon, or a turtle-dove, for a sin offering” (Leviticus 12:6)? But doesn’t Rava say: The verse mentions her burnt offering before her sin offering only with regard to the reading of the verse, but not with regard to the order of the offerings? If so, there should be a concern that she might first sacrifice her sin offering and delay bringing her burnt offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא בְּעוֹלַת מְצוֹרָע דְּתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ עֹיכַבְתּוֹ כָּךְ עוֹלָתוֹ עֹיכַבְתּוֹ.:

Rather, the court does not repossess the property of those obligated to bring burnt offerings in the case of the burnt offering of a leper, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yehuda ben Beroka, says: Just as failure to sacrifice his sin offering and his guilt offering prevents the leper from achieving full ritual purity, so too, failure to sacrifice his burnt offering has the same effect and prevents him from achieving full ritual purity. Therefore, the court does not repossess his property, as there is no concern he might delay bringing his burnt offering.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לעולת מצורע – אין צריך למשכן דתניא כו׳]:
אלא מדובר בעולת מצורע, דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יהודה בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו למצורע מלהיטהר לגמרי, כך עולתו עיכבתו, ולכן אין צריך למשכן אותו עליה, מפני שאינו משתהה בהבאתה.
Rather, the court does not repossess the property of those obligated to bring burnt offerings in the case of the burnt offering of a leper, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yehuda ben Beroka, says: Just as failure to sacrifice his sin offering and his guilt offering prevents the leper from achieving full ritual purity, so too, failure to sacrifice his burnt offering has the same effect and prevents him from achieving full ritual purity. Therefore, the court does not repossess his property, as there is no concern he might delay bringing his burnt offering.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא א׳:ג׳} יַקְרִיב אוֹתוֹ מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ יָכוֹל בְּעַל כׇּרְחוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לִרְצוֹנוֹ הָא כֵּיצַד כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי.

§ The mishna teaches: Although one obligated to bring burnt offerings and peace offerings does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: “He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition” (Leviticus 1:3), nevertheless, one coerces him until he says: I want to do so. Similarly, the Sages taught in a baraita: It is written with regard to a burnt offering: “He shall sacrifice it” (Leviticus 1:3), which teaches that one coerces him to bring his burnt offering. One might have thought he brings the offering against his will; therefore, the verse states: “Of his volition” (Leviticus 1:3). How can these texts be reconciled? The court coerces him until he says: I want to do so.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג שנינו במשנה: ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה, שנאמר: ״לרצונו״, כופין אותו עד שיאמר: ״רוצה אני״. וכך תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בתורה ביחס לקרבן עולה: ״יקריב אותו״ (ויקרא א, ג)מלמד שכופין אותו לכך, יכול שיביא את הקרבן בעל כרחו? תלמוד לומר: ״לרצנו״, הא [והרי] כיצד אפשר לקיים יחדיו כפייה ורצון — כופין אותו עד שיאמר ״רוצה אני״.
§ The mishna teaches: Although one obligated to bring burnt offerings and peace offerings does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: “He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition” (Leviticus 1:3), nevertheless, one coerces him until he says: I want to do so. Similarly, the Sages taught in a baraita: It is written with regard to a burnt offering: “He shall sacrifice it” (Leviticus 1:3), which teaches that one coerces him to bring his burnt offering. One might have thought he brings the offering against his will; therefore, the verse states: “Of his volition” (Leviticus 1:3). How can these texts be reconciled? The court coerces him until he says: I want to do so.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר שְׁמוּאֵל עוֹלָה צְרִיכָה דַּעַת שֶׁנֶּאֱמַר לִרְצוֹנוֹ מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לִרְצוֹנוֹ.

Shmuel says: A burnt offering requires the consent of the one receiving atonement, as it is stated: “Of his volition.” The Gemara asks: What is Shmuel teaching us? Didn’t we already learn in the mishna: Although he does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: “He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition”?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולה צריכה דעת – כלומר המביא עולה צריך להביאה לרצונו:
ובענין זה אמר שמואל: עולה צריכה דעת (רצון והסכמה) של המתכפר, שנאמר: ״לרצנו״. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בדבריו? הלא תנינא [שנינו במשנתנו]: אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה, שנאמר: ״לרצנו״!
Shmuel says: A burnt offering requires the consent of the one receiving atonement, as it is stated: “Of his volition.” The Gemara asks: What is Shmuel teaching us? Didn’t we already learn in the mishna: Although he does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: “He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition”?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לָא צְרִיכָא טדְּפָרֵישׁ לֵיהּ חַבְרֵיהּ מַהוּ דְּתֵימָא כִּי בָּעֵינַן דַּעַת מִדִּידֵיהּ אֲבָל מִדְּחַבְרֵיהּ לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן זִימְנִין דְּלָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיכַּפַּר בְּמִידֵּי דְּלָא דִּידֵיהּ.

The Gemara answers: No, the statement of Shmuel is necessary with regard to a case where another person separated, i.e., designated, a burnt offering on his behalf. Lest you say: When we require the consent of the one receiving atonement, that is only in a case where an animal from his property is separated as his burnt offering, e.g., the court repossesses his property for the sake of his burnt offering. But we do not need his consent if an animal from the property of another is separated as his burnt offering. Therefore, Shmuel teaches us that the consent of the one receiving atonement is required even in a case where an animal from the property of another was separated as an offering. The reason is that sometimes he is not amenable to achieving atonement with an item that does not belong to him, and in such a case he will not achieve atonement.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאפריש ליה חבריה – אם חברו הפריש בגינו עולה שלא צריך להפרישה לרצונו של נודר:
מדידיה – היכא דמפריש משלו אבל כשמפרישה חבירו בשבילו נימא דניחא ליה שחברו נותנה בשבילו ולא בעינן למישייליה דודאי ניחא ליה:
קמ״ל – דבעינן למישייליה דזמנין דלא ניחא ליה לאיניש כו׳ הלכך בעינן לדעתו:
דאפריש ליה חבירו – שהיה זה חייב עולה ובא חבירו והפרישה משלו לכפרתו של זה וקאמר שמואל דבעינן שיודיע את המתכפר.
מדידיה – כגון היכא דב״ד ממשכנין אותו צריך שיאמר רוצה אני.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] זו שאמר שמואל אלא במקרה דפריש ליה חבריה [שהפריש לו חבירו עולה עבורו], מהו דתימא [שתאמר]: כי בעינן [כאשר אנו צריכים] את דעת המתכפר — הרי זה כשהקרבן הוא מדידיה [משלו], וכגון שבית הדין ממשכנים נכסיו לשם כך, אבל כשהקרבן מדחבריה [משל חבירו]לא, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שגם כשהפריש חבירו קרבן עבורו — צריך את דעת המתכפר, ומדוע? זימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלא דידיה [פעמים שלא נוח לו שיתכפר בדבר שאינו שלו], ולפיכך אינו מתכפר.
The Gemara answers: No, the statement of Shmuel is necessary with regard to a case where another person separated, i.e., designated, a burnt offering on his behalf. Lest you say: When we require the consent of the one receiving atonement, that is only in a case where an animal from his property is separated as his burnt offering, e.g., the court repossesses his property for the sake of his burnt offering. But we do not need his consent if an animal from the property of another is separated as his burnt offering. Therefore, Shmuel teaches us that the consent of the one receiving atonement is required even in a case where an animal from the property of another was separated as an offering. The reason is that sometimes he is not amenable to achieving atonement with an item that does not belong to him, and in such a case he will not achieve atonement.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מֵיתִיבִי חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי

The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring the sin offering or the guilt offering of so-and-so,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: האומר ״חטאתו ואשמו של פלוני עלי״,
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring the sin offering or the guilt offering of so-and-so,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144