×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שְׁנִיָּה עָלָה וְכִיבֵּשׁ יְהוֹיָקִים.:
in his second year he ascended to Eretz Yisrael and conquered Jehoiakim.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1כיבש יהויקים – לאו גלות הוא דלא הגלה שום אדם אלא כבשו לעבד תחתיו ועבדו שלש שנים כדכתיב (מלכים ב כד) ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו ג׳ שנים כדכתיב בדניאל בתחלתו בשנת שלש למלכות יהויקים (עלה) נבוכדנצר ירושלים ותניא בסדר עולם אפשר לומר כן והלא לא מלך נבוכד נצר עד שנה רביעית ליהויקים כדכתיב (בירמיהו כה) הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים היא השנה הראשונית לנבוכד נצר אם כן מה תלמוד לומר בשנת שלש למרדו שהיא ששית לכיבושו והילוכו לבבל והמליך יהויכין תחתיו וכתיב בסוף דברי הימים ולתשובת השנה וגו׳ אלמא בשנת שבע לכיבוש ראשון של יהויקים גלה יהויכין וכתיב בסוף מלכים ויצא אליו יהויכין מלך יהודה וגו׳ אלמא שביעית לכיבוש יהויקים היא שמינית למלכות נבוכד נצר והיינו דאמרי׳ שנה שניה כיבש יהויקים.
1. ד״ה זה מתחיל בדפוס וילנא בדף י״ב.
שנה שניה עלה וכיבש יהויקים.
in his second year he ascended to Eretz Yisrael and conquered Jehoiakim.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה.

§ The Gemara continues its discussion of the baraita, which teaches: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av; and it was the conclusion of Shabbat; and it was the year after a Sabbatical Year; and likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[וכן בשניה בחורבן בית שני גלו במוצאי שביעית ובמוצאי שבת:
א וממשיכים לדון בברייתא ששנינו בה: כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היה, וכן היה בפעם השניה, כשחרב הבית השני.
§ The Gemara continues its discussion of the baraita, which teaches: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av; and it was the conclusion of Shabbat; and it was the year after a Sabbatical Year; and likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּשְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מִכְּדִי בַּיִת שֵׁנִי כַּמָּה קָם אַרְבַּע מְאָה וְעֶשְׂרִים אַרְבַּע מְאָה תְּמָנְיָא יוֹבֵלֵי אַרְבֵּסְרֵי תְּרֵי שָׁבוּעַ פָּשׁוּ לְהוּ שֵׁית הָוֵה לֵיהּ בְּשִׁיתָּא בַּשָּׁבוּעַ.

The Gemara asks: Can you find such a possibility, that the Second Temple was destroyed in the year after a Sabbatical Year? Now, for how many years did the Second Temple stand? It stood for 420 years. Four hundred years include exactly eight Jubilees, as the Jubilee cycle is fifty years. An additional fourteen years consist of two Sabbatical cycles. There are six years remaining during which the Temple stood, which means that the last year was the sixth year of the Sabbatical cycle, and therefore when the Temple was destroyed the following year it was a Sabbatical Year, not the year after the Sabbatical Year.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבע מאה ועשרים – שלמין לבד שנה שחרב בו.
הוה ליה בשיתא בשבוע – כלו ת״כ שנים ובשביעית עצמה חרב.
הוה ליה בשיתא בשבוע – פי׳ דמנין ת״כ שנים כלה בשית בשבוע והחורבן היה בשנת כ״א דהכי מוכחא סוגיא דלא חרב הבית בשניה עד שנת כ״א ובית ראשון שעמד ת״י שנים חרב בשנת עשר עצמו הכי מוכח כל הסוגיא נמצא בית חרב בתחילת יובל כלומר בשנת יובל עצמה דהחורבן בשנת ת״י. רש״י.
ושואלים: ופעם שניה במוצאי שביעית מי משכחת לה [האם מוצא אתה אותה]? מכדי [הרי] בית שני כמה קם [עמד]ארבע מאה [מאות] ועשרים שנה; וכשאתה מתחיל למנות את שנות היובל מתחילת בנין הבית, ארבע מאה [מאות] שנה הן תמניא יובלי [שמונה יובלות] של חמישים שנה, ארבסרי [ארבע עשרה] שנים נוספות הן עוד תרי שבוע [שתי שמיטות], פשו להו שית [נותרו להם שש שנים] למנין ארבע מאות ועשרים, הוה ליה בשיתא בשבוע [נמצא שמנין ארבע מאות ועשרים נשלם בשנה השישית לשמיטה], וכשהבית חרב בשנה שלאחר מכן, היה זה בשביעית, ולא במוצאי שביעית!
The Gemara asks: Can you find such a possibility, that the Second Temple was destroyed in the year after a Sabbatical Year? Now, for how many years did the Second Temple stand? It stood for 420 years. Four hundred years include exactly eight Jubilees, as the Jubilee cycle is fifty years. An additional fourteen years consist of two Sabbatical cycles. There are six years remaining during which the Temple stood, which means that the last year was the sixth year of the Sabbatical cycle, and therefore when the Temple was destroyed the following year it was a Sabbatical Year, not the year after the Sabbatical Year.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר שְׁנַת חֲמִשִּׁים עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן אַיְיתִי תְּמָנְיָא מִתְּמָנְיָא יוֹבֵלֵי וְהָנֵי שֵׁית הָוֵי אַרְבֵּיסַר אִישְׁתְּכַח דִּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית חֲרוּב.

The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita stated? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the fiftieth year is counted for here and for there, i.e., it is both the Jubilee Year and the first year of the next Sabbatical cycle and Jubilee cycle, and therefore each Jubilee cycle is only forty-nine years rather than fifty years. Consequently, when calculating the number of years of the Sabbatical and Jubilee cycles until the destruction of the Second Temple, bring an additional eight years from the eight complete Jubilee cycles during which the Temple stood. The eight years and those six years that remained according to the previous calculation equal fourteen years, which are two complete Sabbatical cycles. Therefore, it is found that the Second Temple was destroyed in the year following the Sabbatical Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולה לכאן ולכאן – ליובל ולמנותה שנה ראשונה של שבוע הבא:
שנת חמשים עולה – לשנת יובל והיא תחילת יובל הבא הלכך לר׳ יהודה לא הוי בכל יובל אלא מ״ט שנים.
ודוחים: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? שיטת רבי יהודה היא, שאמר: שנת חמשים עולה לכאן ולכאן ליובל זה וליובל זה, כלומר, אינה נמנית לעצמה, אלא היא השנה הראשונה ליובל הבא (ולשמיטה הבאה), וכך יש בכל יובל ארבעים ותשע שנים. ומעתה, כשאתה רוצה לחשב באיזו שנה משנות שמיטה היה החורבן, לאחר שאתה מונה שמונה מחזורים של יובל בן ארבעים ותשע שנה (שבע שמיטות מלאות), אייתי תמניא מתמניא יובלי [הבא עוד שמונה שנים משמונה יובלות] שלא מנית לשיטה זו, כדי להשלים למנין ארבע מאות שנה, והני שית הוסף עליהם אותן שש] שנים הבודדות שנותרו ממנין השנים של עשרים השנה הנוספות — הוי ארביסר [הרי זה ארבע עשרה] שנים, שתי שמיטות שלמות. אישתכח [נמצא] שבמוצאי שביעית, בשנה הראשונה למנין השמיטה, חרוב [חרב] הבית.
The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita stated? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the fiftieth year is counted for here and for there, i.e., it is both the Jubilee Year and the first year of the next Sabbatical cycle and Jubilee cycle, and therefore each Jubilee cycle is only forty-nine years rather than fifty years. Consequently, when calculating the number of years of the Sabbatical and Jubilee cycles until the destruction of the Second Temple, bring an additional eight years from the eight complete Jubilee cycles during which the Temple stood. The eight years and those six years that remained according to the previous calculation equal fourteen years, which are two complete Sabbatical cycles. Therefore, it is found that the Second Temple was destroyed in the year following the Sabbatical Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּתַנְיָא שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹבֵלוֹת מָנוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְעַד שֶׁיָּצְאוּ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ מָנוּ שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצָא בַּיִת חָרֵב בִּתְחִילַּת יוֹבֵל וְאִי אַתָּה מוֹצֵא {יחזקאל מ׳:א׳} בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הוּכְּתָה הָעִיר.

The Gemara objects: But if one explains the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, the first clause of the baraita is problematic, as you do not find that the first time the Temple was destroyed was in the year after the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita: The Jewish people counted seventeen Jubilees from when they entered Eretz Yisrael until they left, when the First Temple was destroyed. And you cannot say that they counted from the time they entered, because if you say this, the result is that the Temple was destroyed at the beginning of the Jubilee cycle, and you do not find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten” (Ezekiel 40:1).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי כרבי יהודה – מוקמת לה בראשונה לא משכחת לה לטעמא דחרב במוצאי שביעית:
דתניא י״ז יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו דכתיב ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו׳ צא מהם מ׳ שנה שהיו במדבר נשארו ת״מ ועמד הבית ת״י הרי י״ז יובלות נמצא בית חרב בתחלת יובל י״ח ואי אתה מוצא לחשבון זה שבי״ד שנה אחר שהוכתה העיר שהיה יובל כמו שאמר בר״ה בעשור וגו׳ אלא צא מהם ז׳ שכיבשו וז׳ שחילקו כדמפרש לקמן דלא מנו ליובלות אלא לאחר י״ד שנכנסו לארץ ואתה מוצא י״ד אחר שהוכתה העיר דהוה יובל:
אי כר׳ יהודה – מוקמת לה להא דר׳ יוסי בראשונה לא משכחת דחרב בית ראשון במוצאי שביעית.
י״ז יובלות – נפקי מקראי דכתיב (מלכים א ו) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו׳ דל ארבעים דמדבר אשתכח דנכנסו לארץ קודם בנין הבית ארבע מאות וארבעים ובית ראשון עמד ת״י הרי תת״נ הרי י״ז יובלות של חמשים.
ואי אתה יכול לומר משעה שנכנסו – לארץ מנו שמיטין ויובלות דא״כ בית חרב בתחילת היובל כלומר בשנת היובל עצמה דהא ליכא למימר שלא חרב עד חמשים ואחת דא״כ לא מיתוקמא שמעתין דכי מדלית שבע שכיבשו ושבע שחילקו משכחת חורבן בשנת ל״ז של יובל והיינו שניה לשמיטה ואנן בעינן במוצאי שביעית הלכך אתפרש לן האי תחילת היובל שנת היובל עצמה ואי אתה מוצא שיהא יובל בי״ד שנה אחרי אשר הוכתה העיר כדכתיב ביחזקאל (סי׳ מ).
ומקשים: אי [אם] כשיטת ר׳ יהודה אתה מפרש את הדבר, אם כן בחורבן הבית בפעם הראשונה לא משכחת לה [אין אתה מוצא אותה] שיהא זה בשנה הראשונה לשמיטה, כפי ששנינו בברייתא זו שאנו דנים בה! דתניא הרי שנויה ברייתא]: שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ממנה בחורבן הבית הראשון, לאחר שמונה מאות וחמישים שנה, ואי (ואין) אתה יכול לומר שמיד משעה שנכנסו לארץ מנו, שאם אתה אומר כןנמצא בית חרב בתחילת יובל, ובאופן זה אי (אין) אתה מוצא מה שאמר הנביא ששנת היובל שהוא עומד בה היא ״בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר״ (יחזקאל מ, א).
The Gemara objects: But if one explains the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, the first clause of the baraita is problematic, as you do not find that the first time the Temple was destroyed was in the year after the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita: The Jewish people counted seventeen Jubilees from when they entered Eretz Yisrael until they left, when the First Temple was destroyed. And you cannot say that they counted from the time they entered, because if you say this, the result is that the Temple was destroyed at the beginning of the Jubilee cycle, and you do not find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten” (Ezekiel 40:1).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא צֵא מֵהֶם שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ וְאַתָּה מוֹצֵא {יחזקאל מ׳:א׳} בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הוּכְּתָה הָעִיר.

Rather, remove from them the seven years when they conquered the land and the seven years when they divided the land, as they did not start counting the first Jubilee cycle until after those events. And you then find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten.”
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צא מהן שבע שכיבשו וכו׳ – ולא מנו שמיטין ויובלות עד לאחר י״ד [ואי] אתה מוצא שנת היובל י״ד שנה אחר שהוכתה העיר וכדתריץ רבינא לעיל דכי מדלית י״ד מחמשים פשו להו תלתין ושית אשתכח דבשנת שלשים ושש חרב הבית והיא מוצאי לשביעית ושנת היובל בי״ד שנה לבד משנת החורבן ואי הך דר׳ יוסי לעיל אליבא דר׳ יהודה אייתי שבסר שנין משבסר יובלי שדי אהני כלומר שדינהו על היובלות ודל י״ד מהנך שבסרי לשבע שכיבשו וז׳ שחילקו פשו להו תלת אשתכח דבג׳ בשבוע חרוב.
אלא צא מהם שבע שכיבשו וז׳ שחילקו – וישאר ל״ו ובאותה שנה חרבה העיר דהוי מוצאי שביעי׳ ואי רבי יהודה אייתי שבסרי מי״ז יובלות הרי נ״ג שנה הוה ליה בתלתא בשבוע והוא הדין דמצי למיפרך לר׳ יהודה אם כן היכי משכחת קרא דיחזקאל היה בי״ד לחורבן.
אלא צא (הוצא) מהם שבע שנים שכיבשו את הארץ ושבע שנים שחילקו אותה ביניהם, שעדיין לא החל אז מנין שנות היובל, ואז אתה מוצא ששנת היובל היתה ״בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר״.
Rather, remove from them the seven years when they conquered the land and the seven years when they divided the land, as they did not start counting the first Jubilee cycle until after those events. And you then find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten.”
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִי רַבִּי יְהוּדָה אַיְיתִי שַׁבְסְרֵי מִשַּׁבְסְרֵי יוֹבֵלֵי שְׁדִי אַהָנֵי הֲוָה לֵיהּ בִּתְלָתָא בַּשָּׁבוּעַ.

The Gemara explains the difficulty from this baraita: But if one holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that each Jubilee cycle is forty-nine years rather than fifty years, you must bring an additional seventeen years, one from each of the seventeen Jubilee cycles and add them to these seventeen cycles, and it turns out that the destruction of the Temple was in the third year of the Sabbatical cycle.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי ר׳ יהודה – דאמר שנת נ׳ עולה לכאן ולכאן אייתי שבסרי משבסרי יובל ועייל י״ד מנייהו כנגד י״ד שכיבשו ושחילקו פשו להו תלתא שני אישתכח דבתלת בשבוע חרב ואי אתה מוצא נמי דלאחר י״ד לחורבנו היה יובל]:
ואי [ואם] לשיטת רבי יהודה, ששנת החמישים עולה לתחילת היובל הבא, כשאתה רוצה לחשב באיזו שנה משנות השמיטה היה החורבן, ואתה מונה שבעה עשר מחזורים של יובל בן ארבעים ותשע שנים, אייתי שבסרי משבסרי יובלי [הבא עוד שבע עשרה שנים משבע עשרה יובלות], כדי להשלים למנין שמונה מאות וחמשים שנה, שדי אהני [הטל, הוסף על אלה], הוה ליה בתלתא בשבוע [נמצא שהיה זה בשנה השלישית של השמיטה], שהרי בשבע עשרה שנה יש שתי שמיטות מלאות ועוד שלוש שנים!
The Gemara explains the difficulty from this baraita: But if one holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that each Jubilee cycle is forty-nine years rather than fifty years, you must bring an additional seventeen years, one from each of the seventeen Jubilee cycles and add them to these seventeen cycles, and it turns out that the destruction of the Temple was in the third year of the Sabbatical cycle.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָנָךְ שְׁנֵי דְּאַגְלִינְהוּ סַנְחֵרִיב עַד דַּאֲתָא יִרְמְיָה אַהְדְּרִינְהוּ לָא קָחָשֵׁיב לְהוּ.

The Gemara answers: Throughout those years from when Sennacherib exiled the ten tribes until Jeremiah came and returned them to their land, they did not count the Jubilee cycle, as the Jubilee applies only when all twelve tribes are in their ancestral lands. When the exiles returned, a new Jubilee cycle was started, and the Temple was destroyed thirty-six years later, in the year after a Sabbatical Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנך תלת שני – אפיק להו כנגד הנך תלת שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה ואהדרינהו (כדמתרגמינן) [כדגרסינן] בפירקין בתרא מלמד שירמיה החזירם דלא קא חשיב להו משום דלא הוו ישראל על אדמתם ולא מנו ליובלות עד שחזרו דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ואמר לן ר׳ דהאי דאגלינהו תלת שני לא אשכחן ליה בפירוש במקרא אלא סמכו על המקרא דכתיב [ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן אלה מלך ישראל] עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים [בשנת שש לחזקיה] אישתכח דכי מפיק להני תלת שני דבמוצאי שביעית [חרב אבל אי אתה מוצא לאחר י״ד שנה יובל לטעמא דרבי יהודה:
ומשני: הנך תלת שנין דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה ואהדרינהו כו׳ – כלומר הנך שלש שנים שצר סנחריב עליהן כדכתיב (במלכים ב יז) ויעל מלך אשור (על כל) [בכל] הארץ ויעל שומרון ויצר עליה שלש שנים ולא היה להם פנאי לחרוש ולזרוע ולא מנו שמיטין ויובלות לא קא חשיב להו. והאי דנקט עד דאתא ירמיהו אהדרינהו לאו דווקא דהא יותר מתשעים שנה היה מחזקיהו שהגלה אותן סנחריב עד שהחזירן ירמיהו בימי יאשיהו אלא ה״ק תלת שני דאגלינהו סנחריב והיו באותו גלות עד שהחזירן ירמיהו לא חשיב להו להנך שלש שנים כך שמעתי. והרבה תשובות בדבר חדא דכי מדלית תלת שני משכחת חורבן בשנת ארבעים ותשע והיא שביעית ואנן בעינן מוצאי שביעית ועוד י״ד שנה אחרי אשר הוכתה העיר דליהוי יובל לא משכחת לה והא ליכא למימר לר׳ יהודה לית ליה הך דרשא דהא קרא כתיב ולקמן לא משכחינן ז׳ שחילקו אלא מהך דרשא די״ד אחרי אשר הוכתה העיר הוה יובל ועוד קשיא לי היכי לא מדלינן אלא הנך תלת שני והאמרי׳ בפ׳ בתרא (לקמן לב:) משגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות עד שהחזירן ירמיהו ואע״ג דמתרצינן התם מנו יובלות לקדש שמיטין הני מילי לרבנן אבל לר׳ יהודה מוקמינן התם דלא מנו יובלות כלל ועוד היאך יתכן ליטול שלש שנים לבדם אם כשעלה סנחריב עליהם כבר מנו י׳ שנים או י״ב ליובל ועלה עליהם שלש שנים היאך יתכן להפסיק אותן שלש שנים ולחזור למניינם הראשון ולמנות י״ג י״ד לקדש יובל שנת החמשים ושלש בעל כרחך אז התחילו למנות א׳ ב׳ ג׳ ד׳. ומתוך הוויות אלו נראה בעיני דהאי תלת דכתב בספרים שיבוש הוא ופירוש משובש היה ונכתב בספרים. והכי גרסינן הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיהו אהדרינהו לא חשיב ודוקא נקט דכל אותן השנים שהיו בגלות לא חשיב רבי יהודה במנין שמיטין ויובלות וכדאמרי׳ בפרק בתרא אלא באותה שנה שחזרו בימי יאשיהו התחילו למנות ליובל וצא וחשוב מאותה שנה עד שנת הת״י החורבן ותמצא חשבונך סדור כמין חומר דבשנת שלשים ושש ליובל חרב הבית והיא מוצאי שביעית ומשכחת ארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר הוה שנת היובל שהרי חזרו בשנת י״ח ליאשיהו כדכתיב (במלכים ב כב) דבשנת י״ח ליאשיהו נמצא הספר בבית המקדש ועל דברי הספר שלח המלך אל חולדה הנביאה ואמרי׳ במגילה (דף יד:) היכי שבקיה לירמיהו ושדר לחולדה ואמרינן ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנלן דהדור דכתיב מה הציון הלז וגו׳ ודבר זה שפינה יאשיה את העבודת כוכבים באותה שנה היה וכך מצאתי בסדר עולם בי״ח ליאשיהו היה תחלת היובל ויאשיהו מלך ל״א שנה מי״ח עד ל״א כמה הוו ארבסרי וחד סרי ליהויקים ויהויכין וחד סרי לצדקיהו כדכתיב (במלכים ב כה) הרי שלשים ושש ואז חרב הבית ומיתוקמא שפיר כר׳ יהודה. כך הבנתי מלבי וישרה בעיני אבל לא שמעתיה ואחרי כן מצאתי ספר ישן מוגה שכתוב בו כן והודעתיו לרבותי וישרה בעיניהם.
הנך שנים דאגלינהו סנחריב – ול״ג תלת שנים כי טובא הוו שהרי מששה לחזקיהו עד שבעה עשר ליאשיהו שהחזירם ירמיהו הוא קרוב למאה שנה ועוד הקשה רש״י על זה הלשון ושיבוש הוא.
הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיהו ואהדרינהו לא קחשיב – והחזירם בי״ח ליאשיהו ומנה י״ד ליאשיהו דמלך ל״א וכ״ב דיהויקים וצדקיהו הרי ל״ו שנה ובשנת ל״ו חרבה וא״ת א״כ מאי קאמר בברייתא אם אתה אומר משנכנסו מנו נמצא בית חרב בתחילת יובל הא ליתא דכשגלו פסקו מלמנות יובלות וכשהחזירום החזירו למנות ולקדש ותו לא היה רק ל״ו שנה עד החורבן ואומר רבי דההיא ברייתא אתיא כרבנן דאמרי דשנת נ׳ אינו ממנין שמיטין ולדידהו כשגלו [נהי] נמי דלא מנו יובלות שמיטין מונין ומקדשין והיו מונין יובלות לקדש בו שמיטין דהכי איתא שילהי מכילתין לא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין וא״כ כשהחזירום ירמיהו לא התחילו למנות תחילת היובל אלא לאותו חשבון עצמו שהיו מונין ולכך קאמר שאם מנו משנכנסו בית חרב בשנת יובל אבל לר׳ יהודה דאמר שנת נ׳ עצמו ממנין השמיטין ובשנים שגלו העשרת שבטים לא היו מונין שמיטין ולא יובלות כלל וא״כ כשהחזירם ירמיה ונהג יובל הוצרכו לחזור ולהתחיל מניינם.
ומשיבים: הנך שני דאגלינהו [אותן השנים שהגלה אותם] סנחריב את עשרת השבטים עד דאתא [שבא] ירמיה אהדרינהו [והחזיר אותם]לא קחשיב להו [אינו מונה אותם] במנין שנות היובל, שהרי אין היובל נוהג אלא כשכל שבטי ישראל במקומם. אלא משעה שהחזירם החל מנין חדש, ולאחר שלושים ושש שנים, במוצאי שביעית, חרב הבית.
The Gemara answers: Throughout those years from when Sennacherib exiled the ten tribes until Jeremiah came and returned them to their land, they did not count the Jubilee cycle, as the Jubilee applies only when all twelve tribes are in their ancestral lands. When the exiles returned, a new Jubilee cycle was started, and the Temple was destroyed thirty-six years later, in the year after a Sabbatical Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם רַבָּנַן וְכִי קָתָנֵי וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה אַשְּׁאָרָא.

The Gemara suggests a second answer to its question about the statement of the baraita which equates the destructions of the First Temple and the Second Temple. And if you wish, say instead: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and when it teaches: And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed, it is not asserting that the Temple was destroyed in a year after a Sabbatical Year, because in fact the Second Temple was destroyed during a Sabbatical Year. Rather, it is referring to the other details the baraita provides with regard to the timing of the destruction, i.e., that it occurred on the Ninth of Av and on a Sunday.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי בעי תימא לעולם לרבנן – מצית מוקמת לה וכן בשניה ודקא קשיא לך פש להו שית לאו אמוצאי שביעית אמרי וכן אלא אשארא בתשעה באב ובמוצאי שבת:
איבעית אימא לעולם אליבא דרבנן – אמרה ר׳ יוסי למילתיה ודקא קשיא לך לעיל הוה ליה בשיתא בשבוע.
כי קתני וכן בשניה אשארא – אתשעה באב ומוצאי שבת.
איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לעולם תפרש שברייתא זו שאנו דנים בה כשיטת רבנן [חכמים] היא, הסבורים כי שנת היובל נמנית לעצמה, וכי קתני [וכאשר הוא שונה] ״וכן בשניה״ — אין מדובר על כך שהיה הדבר במוצאי שביעית (שהרי כאמור, היה זה בשנה השביעית), אלא אשארא [על שאר הפרטים] מדובר, שהיה זה בתשעה באב ובמוצאי שבת (יום ראשון).
The Gemara suggests a second answer to its question about the statement of the baraita which equates the destructions of the First Temple and the Second Temple. And if you wish, say instead: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and when it teaches: And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed, it is not asserting that the Temple was destroyed in a year after a Sabbatical Year, because in fact the Second Temple was destroyed during a Sabbatical Year. Rather, it is referring to the other details the baraita provides with regard to the timing of the destruction, i.e., that it occurred on the Ninth of Av and on a Sunday.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי מִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב בַּשְּׁנִיָּה מִי הֲוַאי.

The Gemara comments: So too, it is reasonable to conclude that not all of the details pertaining to the destruction of the First Temple also apply to the destruction of the Second Temple. As, if you do not say so, then with regard to the statement that the destruction occurred during the week of the priestly watch of Jehoiarib, was the priestly watch of Jehoiarib present during the time of the Second Temple?
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמרתו של יהויריב בשניה מי הואי – הקשה רבינו אלחנן דהא אמרי׳ ב״ק (דף קי.) נתן הכסף לידעיה ואת האשם ליהויריב אלמא שהיה בבית שני ויש לומר דהא מתני׳ מיתניא סמוך לבית ראשון אי נמי לא יהויריב דווקא אלא המשמר תחת יהויריב.
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], שלא כל הפרטים המתוארים בחורבן בית ראשון, היו גם בחורבן הבית השני, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], מה ששנינו שהיתה באותה שעה משמרתו של יהויריב במקדש, בחורבן הבית בשניה מי הואי [האם היתה]?
The Gemara comments: So too, it is reasonable to conclude that not all of the details pertaining to the destruction of the First Temple also apply to the destruction of the Second Temple. As, if you do not say so, then with regard to the statement that the destruction occurred during the week of the priestly watch of Jehoiarib, was the priestly watch of Jehoiarib present during the time of the Second Temple?
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָתַנְיָא אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת עָלוּ מִן הַגּוֹלָה יְדַעְיָה וְחָרִים פַּשְׁחוּר וְאִימֵּר עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְחִלְּקוּם לכ״דלְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת בְּלָלוּם וּנְתָנוּם בַּקַּלְפִּי בָּא יְדַעְיָה וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵירָיו שֵׁשׁ

But isn’t it taught in a baraita that the watch of Jehoiarib did not exist during the Second Temple era? As it is taught: Only four priestly watches ascended from the Babylonian exile, while the other twenty stayed in Babylonia. And these are the watches who returned: The descendants of Jedaiah, Harim, Pashḥur, and Immer. The prophets among those who returned arose and divided these four families into twenty-four watches. They achieved this as follows: They wrote the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixed them up, and put them in a receptacle [kalpi] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבע משמרות עלו מן הגולה – עם עזרא ותו לא]:
עלו מן הגולה – בימי עזרא.
ידעיה חרים פשחור ואימר – שבמקדש ראשון היתה משמרת ידעיה קודם לחרים ומשמרת חרים קודם לפשחור ושל פשחור לאימר.
חלקום לארבע ועשרים משמרות – ולא היו יודעין כיצד יסדרן מי יעבוד אחר מי.
בללום – שכתבו שם הכ״ד משמרות בכ״ד פתקין.
ונתנום בקלפי – וכוון ידעיה ברוח הקודש ועלתה איגרתו בידו וחזר והכניס ידו ונטל איגרת וכן עד שש פעמים ובאותו סדר שעלו האיגרות בידו כך עשו אחריו אותן הכתובין באיגרות זו אחר זו.
והתניא [והרי שנויה ברייתא]: רק ארבע משמרות עלו מן הגולה לאחר חורבן הבית הראשון: ידעיה וחרים פשחור ואימר. עמדו נביאים שביניהם וחלקום לעשרים וארבע משמרות, כמו בזמן הבית הראשון, וכל משמר נתחלק לששה, וכתבו את שמות כל עשרים וארבעה המשמרות על פתקים, בללום ונתנום בקלפי, בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו למשמר, וביחד שש משמרות,
But isn’t it taught in a baraita that the watch of Jehoiarib did not exist during the Second Temple era? As it is taught: Only four priestly watches ascended from the Babylonian exile, while the other twenty stayed in Babylonia. And these are the watches who returned: The descendants of Jedaiah, Harim, Pashḥur, and Immer. The prophets among those who returned arose and divided these four families into twenty-four watches. They achieved this as follows: They wrote the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixed them up, and put them in a receptacle [kalpi] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין יב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), מיוחס לר׳ גרשום ערכין יב:, רש"י ערכין יב:, תוספות ערכין יב:, פירוש הרב שטיינזלץ ערכין יב:

Arakhin 12b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Attributed to R. Gershom Arakhin 12b, Rashi Arakhin 12b, Tosafot Arakhin 12b, Steinsaltz Commentary Arakhin 12b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144