×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לְכוֹמָרִין1 שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ח:כ״א} וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ.
§ Rabbi Yannai says: One is not liable for passing his child through fire to Molekh unless he hands him over to the priests of Molekh, as it is stated: “And you shall not give any of your offspring to pass them over to Molekh” (Leviticus 18:21), which indicates that the prohibition is to give, i.e., to hand the child over to the priests.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למשרתי ע״ז״.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ ינאי – לפרושי עד שימסור דמתני׳ אתא למימר דהך מסירה למשרתי ע״ז קאמר.
לא תתן להעביר – לא תתן לאחרים להעביר וסתמא דמילתא שמשין שלה קא מעבירין לה.
אמר ר׳ ינאי אינו חייב עד שימסרנו לכומרין שלו אמתני׳ קאי דקתני אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש וקאמר ר׳ ינאי דהאי מסירה דקתני מסירה לכומרין היא שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר ולא מיקריא נתינה להעביר אלא למי שדרכו להעבירו. תניא נמי הכי דמזרעך לא תתן נפקא לן דאינו חייב עד שימסור וממילא שמעת דמסירה לכומרין בעינן דאי לא תימא הכי לא קרינא בה לא תתן להעביר כדפרישנא. ויש לי לפרש תניא נמי הכי דאינו חייב עד שימסרנו לכומרין מדקא קפיד תנא אנתינה דאתיא לכלל העברה דיליף לה מדכתיב להעביר ש״מ מסירה לכומרין בעינן שמעבירין אותו דאי מסר ליה לאחריני אע״ג דמעבר ליה בתר הכי מכל מקום לאו נתינה דמתיא ליה לכלל העברה היא ולא קרינא ביה לא תתן להעביר. דתניא ומזרעך לא תתן יכול העביר ולא מסר יהא חייב שהרי נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש משמע העברה בלא נתינה ואי לא כתיב לא תתן הוה אמינא דהאי נתינה דכתיב גבי עונש העברה היא ת״ל לא תתן הואיל ונאמר לא תתן ונאמר בעונש אשר יתן מזרעו יכול מסר ולא העביר יהא חייב ת״ל להעביר נתינה הבאה לכלל העברה משמע ואם תאמר באש מנין נאמר כאן להעביר ונאמר להלן לא ימצא בך מעביר באש מה להלן באש אף כאן באש מה כאן למולך אף להלן למולך ויש לפרש דכולה מילתא לא שנא העברה גופא ולא שנא באש מג״ש יליף לה דנתינה על מנת להעביר לא סגיא בלא העברה דהא התם מעביר כתיב: אמר רב אחא בריה דרבא העביר כל זרעו למולך פטור שנאמר מזרעך ולא כל זרעך:
גמרא ומזרעך ולא כל זרעך כתב הסמ״ג לאווין מ׳ ויש בזה טעם לתשובת המינים מפני שבמיתת ב״ד מתכפרין המומתין וזה עשה כ״כ עבירה גדולה שאין הקב״ה רוצה שיהא לו כפרה ומזה הטעם אני אומר כו׳ עכ״ל ע״ש ומזה נראה לתת טעם הא דאמרינן בכל דוכתא דאין עונשין מן הדין אע״ג דק״ו מדה היא בתורה מכ״מ אין לדון כן לענין עונש דאימא זה שעשה עבירה החמורה מזו אינו מתכפר בעונש המפורש בקלה ממנה וק״ל:
בפירש״י בד״ה ר׳ ינאי לפרושי עד שימסור דמתני׳ אתא כו׳ מסירה לכומרין קאמר עכ״ל והא דקאמר תנ״ה יכול העביר כו׳ לאו אהך מלתא קאמר דהך מלתא לא מפרש בברייתא טפי מבמתני׳ אלא דקאמר תנ״ה דמפיק ליה מסירה מקרא דלא תתן כרבי ינאי דזה אינו מפורש במתני׳ ולא ניחא ליה לפרש דטעמא דמתני׳ דבעי מסירה קאתי ר׳ ינאי לפרש מדכתיב לא תתן דא״כ הוה ליה למימר מה״מ אמר ר׳ ינאי כו׳ שנאמר ומזרעך לא תתן גו׳ וק״ל:
א אמר ר׳ ינאי: אינו חייב על מסירה למולך עד שימסרנו את בנו לכומרים, שנאמר: ״ומזרעך לא תתן להעביר למלך״ (ויקרא יח, כא), הרי שהאיסור קשור בנתינה — מסירה לכמרי המולך.
§ Rabbi Yannai says: One is not liable for passing his child through fire to Molekh unless he hands him over to the priests of Molekh, as it is stated: “And you shall not give any of your offspring to pass them over to Molekh” (Leviticus 18:21), which indicates that the prohibition is to give, i.e., to hand the child over to the priests.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יָכוֹל הֶעֱבִיר וְלֹא מָסַר יְהֵא חַיָּיב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִתֵּן מָסַר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְהַעֲבִיר מָסַר וְהֶעֱבִיר שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לַמּוֹלֶךְ.

This is also taught in a baraita: One might have thought that one who passed his child through fire but did not hand him over to the priests of Molekh should be liable. Therefore, the verse states: “You shall not give.” If one handed over his son to the priests of Molekh but did not pass him through fire, one might have thought that he should be liable. Therefore, the verse states: “To pass,” indicating that passing is also necessary. If one handed over the child and passed him through fire, not to priests of Molekh but rather to priests of another object of idol worship, one might have thought that he should be liable. Therefore, the verse states: “To Molekh.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: תניא נמי הכי יכול העביר ולא מסר כו׳ – ול״ג בברייתא ברישא ומזרעך לא תתן דתו לא יכול למיתני יכול העביר ולא מסר דהאי לא תתן מסירה משמע אלא הכי קתני יכול העביר ולא מסר יהא חייב ותיפוק ליה מלא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש דלא כתיבא מסירה ת״ל לא תתן להעביר פירש לך הכתוב על העברה שאינה אלא דרך נתינה.
לא תתן להעביר – משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע ליה נתינה על מנת להעביר לחיוביה על נתינה לחודה.
מסר והעביר – לע״ז אחרת שלא למולך יכול יהא חייב.
רש״י בד״ה הכי גרסינן כו׳ מסירה משמע אלא הכי כו׳ מסירה תלמוד לומר לא תתן כצ״ל והד״א:
ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: יכול העביר את בנו באש ולא מסר אותו לכמרי המולך יהא חייב?תלמוד לומר: ״לא תתן״, כלומר, נתינה מעכבת. מסר למולך ולא העביר באש, יכול יהא חייב?תלמוד לומר: ״להעביר״ שאף העברה מעכבת. מסר והעביר שלא למולך אלא לעבודה זרה אחרת, יכול יהא חייב?תלמוד לומר: ״למלך״.
This is also taught in a baraita: One might have thought that one who passed his child through fire but did not hand him over to the priests of Molekh should be liable. Therefore, the verse states: “You shall not give.” If one handed over his son to the priests of Molekh but did not pass him through fire, one might have thought that he should be liable. Therefore, the verse states: “To pass,” indicating that passing is also necessary. If one handed over the child and passed him through fire, not to priests of Molekh but rather to priests of another object of idol worship, one might have thought that he should be liable. Therefore, the verse states: “To Molekh.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מָסַר וְהֶעֱבִיר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא בָּאֵשׁ יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב נֶאֱמַר כָּאן לְהַעֲבִיר וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {דברים י״ח:י׳} לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ מָה לְהַלָּן בָּאֵשׁ אַף כָּאן בָּאֵשׁ וּמָה כָּאן מוֹלֶךְ אַף לְהַלָּן מוֹלֶךְ.

If one handed over his child and passed him over to the priests of Molekh, but he did not pass him through the fire, one might have thought that he should be liable. It is stated here, in the verse: “To pass,” and it is stated there, in another verse: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire” (Deuteronomy 18:10). Just as there, the verse is referring to passing one’s child through the fire, so too here, the reference is to passing one’s child through the fire. And just as here, the verse is referring to one who passes his child over to the priests of Molekh, so too there, the reference is to Molekh alone, excluding any other object of idol worship.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתי׳: להעביר למולך, וכתי׳: מעביר [בנו] ו⁠[ב]⁠תו: מה זו העברה באש – אף העברה שנאמרה במולך העברה באש, אבל העברה ברגל – פטור.
מסר והעביר למולך ולא העביר באש, יכול יהא חייב?נאמר כאן ״להעביר״ ונאמר להלן ״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש״ (דברים יח, י), מה להלן העברה זו היא באש דווקא, אף כאן באש. ומה כאן מדובר שמעביר למולך, אף להלן מולך דווקא.
If one handed over his child and passed him over to the priests of Molekh, but he did not pass him through the fire, one might have thought that he should be liable. It is stated here, in the verse: “To pass,” and it is stated there, in another verse: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire” (Deuteronomy 18:10). Just as there, the verse is referring to passing one’s child through the fire, so too here, the reference is to passing one’s child through the fire. And just as here, the verse is referring to one who passes his child over to the priests of Molekh, so too there, the reference is to Molekh alone, excluding any other object of idol worship.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אהֶעֱבִיר כׇּל זַרְעוֹ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר מִזַּרְעֲךָ וְלֹא כׇּל זַרְעֲךָ.

Rav Aḥa, son of Rava, says: One who passed all his offspring through fire to the priests of Molekh is exempt, as it is stated: “Of your offspring,” indicating: But not all your offspring.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
העביר כל זרעו פטור – וא״ת מקמא מיחייב ליה וי״ל כגון שאין לו אלא בן אחד או שהעבירם בבת אחת.
אמר רב אחא בריה [בנו] של רבא: אדם שהעביר את כל זרעו למולך — פטור, שנאמר ״מזרעך״ לצמצם: ולא כל זרעך.
Rav Aḥa, son of Rava, says: One who passed all his offspring through fire to the priests of Molekh is exempt, as it is stated: “Of your offspring,” indicating: But not all your offspring.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בבָּעֵי רַב אָשֵׁי הֶעֱבִירוֹ סוֹמֵא מַהוּ יָשֵׁן מַהוּ בֶּן בְּנוֹ וּבֶן בִּתּוֹ מַהוּ.

Rav Ashi raises a dilemma: If one passed through the fire a child of his who is blind, what is the halakha? Furthermore, if one passed his child through the fire while the child was asleep, what is the halakha? Does the child need to be capable of passing through on his own, or is that not necessary? Likewise, if one passed his son’s son or his daughter’s son through the fire, what is the halakha?
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
העבירו – לבנו סומא או ישן מי הוה דרך העברה בכך בכה״ג דאינו יכול לעבור בעצמו אם היה רוצה.
בעי רב אשי העבירו סומא או ישן מהו מי הוי דרך העברה דיליה בהכי או לא ויש לפרש מי אמרינן כי קפיד רחמנא היכא דהוה יכיל להעבירינהו ברגל וקא טרח ומעבר להו בידיה [בן בנו ובן בתו מהו מי אמרינן בנו ובתו דוקא דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו] או דילמא כיון דכתיב ומזרעך לא תתן וכתיב נמי גבי עונש אשר יתן מזרעו למולך אפי׳ בן בנו ובן בתו נמי ואמרינן פשוט מיהא חדא מהני בעי׳ דאפי׳ אבן בנו ובן בתו מיחייב דתניא כי מזרעו נתן למולך מה ת״ל וכי הוצרך ללמדנו שלא חייבו כרת אלא לפי שנתן מזרעו למולך והלא כבר נאמר ואני אתן את פני באיש ההוא דמשמע ההוא דאיירי ביה לעיל לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת״ל ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך והיינו טעמא דלא פשיט מזרעך לא תתן חדא דקרא דכתיב גבי עונש עדיף ליה ותו דקרא יתירא קא בעי למדרש: ומתמהינן תנא פתח בכי מזרעו למדרש ביה בן בנו בן בתו והדר סיים בתתו מזרעו ומפרקינן כי מזרעו דרשא אחרינא דריש ביה לרבויי אפי׳ זרע פסול כגון ממזר וחלל אבל זרע הבא מן השפחה ומן הנכרית לא מיחייב עילויה דלאו זרעו הוא וחסורי מיחסר והכי קאמר כי מזרעו מה ת״ל שיכול אין לי אלא זרע כשר כו׳ והדר תאני בתתו מזרעו מה ת״ל לפי שנאמר כו׳ ואית דגרסי בתתו מזרעו דרשא אחרינא הוא והכי קתני כי מזרעו מה ת״ל לפי שנאמר לא ימצא בך אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר כי מזרעו ואין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת״ל בתתו מזרעו:
בעי [שאל] רב אשי: העביר את הבן והוא, הבן, סומא מהו? או שמעבירו כשהוא ישן, מהו הדין בכגון זה? האם צריך שיהא הבן מסוגל לעבור בעצמו, או שאין זה מעכב? וכן אם העביר את בן בנו או את בן בתו מהו?
Rav Ashi raises a dilemma: If one passed through the fire a child of his who is blind, what is the halakha? Furthermore, if one passed his child through the fire while the child was asleep, what is the halakha? Does the child need to be capable of passing through on his own, or is that not necessary? Likewise, if one passed his son’s son or his daughter’s son through the fire, what is the halakha?
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תִּפְשׁוֹט מִיהָא חֲדָא דְּתַנְיָא {ויקרא כ׳:ג׳} כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמּוֹלֶךְ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ אֵין לִי אֶלָּא בְּנוֹ וּבִתּוֹ גבֶּן בְּנוֹ וּבֶן בִּתּוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ׳:ד׳} בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ.

The Gemara answers: Resolve at least one of these dilemmas, as it is taught in a baraita: Why must the verse state: “Because he has given of his offspring to Molekh” (Leviticus 20:3)? What is added by this statement? Because it is stated: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire,” I have derived only that it is prohibited for one to pass his son or daughter. From where do I derive that one who passes his son’s son or his daughter’s son is also liable? The verse states: “When he gives of his offspring” (Leviticus 20:4). The term “offspring” indicates that grandchildren are included. This resolves one of Rav Ashi’s dilemmas.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פשוט מיהא – מתניתין.
חדא – מהנך שאלות דבן בנו ובן בתו כבנו.
כי מזרעו נתן למולך מה ת״ל – פשיטא דהאי כרת על כן נכתב דהא במעביר למולך כתיב (ויקרא כ) ואני אתן את פני וגו׳ ולעיל מיניה כתיב ואשר יתן מזרעו למולך מות יומת.
בד״ה פשוט מהא מתני׳ כצ״ל והס״ד:
בד״ה תלמוד לומר כו׳ אחריני הוא ולא זה כו׳ מבתתו מזרעו ודרשא קמייתא ואם העלם כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: תפשוט מיהא חדא [תפתור לפחות אחת] משאלות אלה, דתניא כן שנינו בברייתא]: נאמר ״כי מזרעו נתן למלך״ (ויקרא כ, ג), מה תלמוד לומר בתוספת זו? — לפי שנאמר ״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש״, אין לי ללמוד מכאן אלא איסור כשמעביר בנו ובתו בלבד, ואולם בן בנו ובן בתו מנין שחייב אף עליהם? — תלמוד לומר: ״בתתו מזרעו״ (ויקרא כ, ד), ו״מזרעו״ כולל גם את אלה, ואם כן נפתרה אחת משאלותיו של רב אשי.
The Gemara answers: Resolve at least one of these dilemmas, as it is taught in a baraita: Why must the verse state: “Because he has given of his offspring to Molekh” (Leviticus 20:3)? What is added by this statement? Because it is stated: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire,” I have derived only that it is prohibited for one to pass his son or daughter. From where do I derive that one who passes his son’s son or his daughter’s son is also liable? The verse states: “When he gives of his offspring” (Leviticus 20:4). The term “offspring” indicates that grandchildren are included. This resolves one of Rav Ashi’s dilemmas.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנָּא פָּתַח בְּכִי מִזַּרְעוֹ וְסָלֵיק בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ.

The Gemara asks: The tanna began his exposition with the phrase in the verse “because he has given of his offspring,” and ended with an interpretation of the phrase in the verse “when he gives of his offspring.” Why did he cite two different verses as proof for his halakhic statement?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: התנא פתח את דרשתו ב״כי מזרעו״ וסליק [וגמר] בדרשה מן הכתוב ״בתתו מזרעו״, ומפני מה הביא ראיה משני פסוקים שונים?!
The Gemara asks: The tanna began his exposition with the phrase in the verse “because he has given of his offspring,” and ended with an interpretation of the phrase in the verse “when he gives of his offspring.” Why did he cite two different verses as proof for his halakhic statement?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּרָשָׁה אַחֲרִינָא הוּא זַרְעוֹ אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע כָּשֵׁר דזֶרַע פָּסוּל מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ.

The Gemara answers: The second verse is stated in the baraita for a different exposition, which was omitted from the baraita and reads as follows: From the term in the verse “his offspring” I have derived only that one is liable for passing through the fire his offspring of unflawed lineage, i.e., his descendants from a woman whom he was permitted to marry. From where do I derive that one is liable for passing through the fire his offspring of flawed lineage, e.g., a mamzer, as well? The verse states: “When he gives of his offspring,” indicating that one is liable for passing any of his offspring.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו זר⁠[ע]⁠ו פסול.
ת״ל בתתו מזרעו – קרא אחרינא הוא ולא זה שהתחיל התנא לדרוש ופרכינן תנא פתח לדרוש כי מזרעו נתן למולך ובסוף דבריו סיים ת״ל בתתו מזרעו ומשני דרשה אחריתי דרש מבתתו מזרעו דרשה קמייתא דבן בנו ובן בתו מכי מזרעו נפקא ליה והדר תנא זרעו פסול מנין שהיה לו ממזר והעבירו ת״ל בתתו מזרעו ואם העלם יעלימו וגו׳ ולא היה צריך למכתב בתתו מזרעו דהא במעביר מזרעו משתעי אלא להך דרשה.
גמ׳ אין לי אלא זרע כשר. וכן בקדושין דף ד ע״א ועי׳ בתוס׳ קידושין דף כו ע״ב ד״ה ולזרעו:
ומסבירים: דרשה אחרינא הוא [אחרת היא] שנאמרה על הפסוק השני, ונשמטה מן הברייתא. וכך יש להשלים: ממה שנאמר ״זרעו״ הייתי אומר שאין לי אלא זרע כשר, כלומר, צאצאיו שנולדו לו מאשה הנשואה לו כדין, ואולם זרע פסול כגון ממזרים שלו מנין שחייב עליהם? תלמוד לומר: ״בתתו מזרעו״ לומר כל שהוא מזרעו חייב עליו.
The Gemara answers: The second verse is stated in the baraita for a different exposition, which was omitted from the baraita and reads as follows: From the term in the verse “his offspring” I have derived only that one is liable for passing through the fire his offspring of unflawed lineage, i.e., his descendants from a woman whom he was permitted to marry. From where do I derive that one is liable for passing through the fire his offspring of flawed lineage, e.g., a mamzer, as well? The verse states: “When he gives of his offspring,” indicating that one is liable for passing any of his offspring.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יְהוּדָה האֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה הֵיכִי דָּמֵי אָמַר אַבָּיֵי שְׁרָגָא דְּלִיבְנֵי בְּמִיצְעֵי נוּרָא מֵהַאי גִּיסָא וְנוּרָא מֵהַאי גִּיסָא.

§ Rav Yehuda says: One is not liable for passing his child through fire to Molekh unless he passes him in the typical manner of passing. The Gemara asks: What is considered the typical manner of passing? Abaye says: The child is taken by foot along a latticework [sirega] of bricks in the middle, between the fire on this side and the fire on that side.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אמר רב] יהודה: אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה. היכי דמי? א⁠[מר אביי: שירגא] דליבני בי מיצעי, ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא – פירוש: מש.. ... כעינין שירגא דליבני בתוך, והאש מיכן ומיכן.
דרך העברה – שלא שינה מן החוק אלא כדרך מנהג העברת המולך.
שרגא דלבני – שורת לבנים גבוה לבנה על גבי לבנה והאש מכאן ומכאן ומעבירין עליו ואינו שורפו מדקתני לקמן המעביר עצמו פטור אלמא לאחר העברה הוא חי והא דאמרינן (לעיל דף סג:) גבי חזקיה שסכתו אמו סלמנדרא לאו למולך היה אלא לאלהי ספרוים דהתם שריפה כתיב.
אמר רב יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברתו כלומר כדרך המעבירי׳ למולך וכמנהגן היכי דמי אמר אביי שרגא דליבני במיצעי סירוג של לבנים באמצע והאש מכאן ומכאן והוא מעבירו בחיקו מעבר זה לעבר זה ע״ג אותו סירוג של לבנים ואינו שורפו אלא העברה בעלמא הוא דעביד וראיה להא מילתא מיהא דאמרינן לקמן המעביר עצמו פטור אלמא לאחר העברה קא מיירי ואי דשריף נפשיה ממאי דקא פטר ליה וההיא דאמרינן לעיל גבי חזקיה מלך יהודה לאו למולך קאמר אלא לשאר ע״ג שדרכה בכך כגון אדרמלך וענמלך אלהי ספרוים דיקא נמי דהתם כתיבא שריפה שורפים את בניהם באש והכא כתיבא העברה. רבא אמר כמשוורתא דפיריא כדילוג שהתינוקות מדלגין בפורים שעושין מדורה דולקת באמצע וקופצים בה משפה זו לשפה זו כך דרך המעבירים מזרעם למולך נוטלו על זרועותיו וקופץ בו משפה זו לשפה זו:
בד״ה שרגא דליבני כו׳ ומכאן ומעבירו עליה ואינו שורפו כו׳ כצ״ל. ונ״ב לאפוקי מפירוש הערוך:
ב אמר רב יהודה: אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] דרך העברה? אמר אביי: שרגא דליבני במיצעי [שורת לבנים באמצע], נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא [אש מצד זה ואש מצד זה], ודרך העברה באש היא שמעבירו בהליכה על גבי שורת הלבנים בין שתי המדורות.
§ Rav Yehuda says: One is not liable for passing his child through fire to Molekh unless he passes him in the typical manner of passing. The Gemara asks: What is considered the typical manner of passing? Abaye says: The child is taken by foot along a latticework [sirega] of bricks in the middle, between the fire on this side and the fire on that side.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ורָבָא אָמַר כְּמַשְׁוַורְתָּא דְּפוּרַיָּא.

Rava says: The typical manner of passing is like the leaps of children on Purim. It was customary to light a bonfire on Purim inside a pit, and children would amuse themselves by leaping over the bonfires. Passing one’s child over a fire in such a fashion is the typical manner of passing a child over to Molekh.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר: אבמשוור⁠[תא] דפוריא – פירוש: כמו המדורה שעושין בפורין. פירוש: מד⁠[ו]⁠רה גדולה ד⁠[ולקת] באמצע, וקופצין בני אדם בה ועוברין מצד זה לצד האחר בתוך המדורה על [ג]⁠בי האש, וזו היא העברה.
א. צ״ל, כמשוורתא.
ערך שוור
שוורא(ברכות כד) שוור עשר אמין (שבת קו) ואי לא לשוור נגרא (פסחים קי) לא תשוור נגרא (בבא בתרא צח) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שוור פי׳ כשנושאין אותו מבית מוכר מדלג ומפיק טעמו ממנו (סנהדרין סד:) רבא אמר במשוורתא דפוריא פי׳ א״ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו העברה היכי אמר אביי שרגא דליבני ביני מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא פי׳ שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פי׳ משוורתא בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ או קא משוור ואם קפץ אומר שוור ליה והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא אפי׳ היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ בלשון ארמי אומר משל חמרא אכפא דגברי שוור פוריא הא ימי הפורים מנהג בכל העולם כולו שבחורי׳ עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד׳ וה׳ ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא וכן עושה זה מקפץ בני עליה וחוזר ומקפץ עד שתושש כתו של תינוק ונופל (סנהדרין צו:) שוור בר שוורא שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא (עבודה זרה עא) אמר רבא חמרא שרי רוב משיורי ישראל פי׳ קופצין ובוזזין מקפץ על הגבעות תרגום ושוור על שעבודא ק״צ שנין על צדקת׳ דאמהתא דמתילן לגבעתה:
ערך כה
כהב(יומא סט סנהדרין סד) כהיינהו לעייניה (סנהדרין קי״ג) א״ל ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל לכהיי׳ פי׳ יכו אותו בממונו וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו וי״מ מלשון ותכהין עיניו מראות:
ערך סך
סךג(מעשרות פרק ג) סוכת גינוסר סוכת היוצרין פירוש סוכת עושי כלי חרס (נזיר כד) אבל הסככות והפרעות מפרש בגמ׳ ובריש מביאים (אהלות פרק ח) אלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ פרעות אבנים היוצאות מן הגדר. (סנהדרין סד) הנודר בשמו סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת פירוש תרנגולת שמסוככת על בניה ירושלמי (ירושלמי עבודה זרה פרק ג׳:ב׳) סכות בנות תרנגולתא ואפרוחיה:
א. [היפפען, שפרינגען.]
ב. [שלאגען.]
ג. [היטטע.]
רבא אמר כמשוורתא דפוריא – אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה.
רבא אמר: כמשוורתא דפוריא [כמו הקפיצות של פורים], שנהגו להדליק מדורה בתוך גומה וילדים היו משתעשעים בפורים בקפיצה מעל המדורה, וכאשר מעביר את בנו בתוך האש באופן זה הוא הנקרא דרך העברה.
Rava says: The typical manner of passing is like the leaps of children on Purim. It was customary to light a bonfire on Purim inside a pit, and children would amuse themselves by leaping over the bonfires. Passing one’s child over a fire in such a fashion is the typical manner of passing a child over to Molekh.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ דֶּרֶךְ עֲבָרָהּ העבירה בָּרֶגֶל פָּטוּר.

The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: One is not liable unless he passes his child through the fire in the typical manner of passing. If he passed her by foot, he is exempt. Evidently, the passing ritual is performed by leaping and not by walking.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כותיה דרבא: אינו חייב אלא עד שיעבירנו דרך העברה. העבירו ברגל – פטור.
דרך העברתו – עבודתו של מולך.
העבירו ברגל פטור – אלמא דרך עבודתו בקפיצה.
תניא כותיה דרבא אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה העבירו ברגליו של אב קאמר כלומר נטלו בחיקו ועבר בו ברגליו פטור אלמא העברה לאו ברגל היא אם כן היכי הויא על כרחיך דרך קפיצה כדרבא. ואינו חייב אלא על יוצאי יריכו כל זרעא דנפיק מיניה יוצאי יריכו קרי להו לא שנא בנו ובתו ולא שנא בן בנו ובן בתו והאי דנקט בנו ובתו גבי פירושא דמילתא מידי דאיירי ביה קרא הוא דנקט וכי אצטריך לאפוקי אביו ואמו ואחיו ואחותו איצטריך דלאו יוצאי יריכו נינהו. העביר עצמו כגון שאמר לאחרים שיעבירוהו למולך והעבירוהו פטור דזרעו דוקא כתיב ור׳ אלעזר בר״ש מחייב. אחד המעביר למולך כו׳ תשלום מתניתא הוא: אמר עולא מאי טעמא דר׳ אלעזר ב״ר שמעון דמחייב במעביר עצמו אמר קרא לא ימצא בך בך בעצמך וכי תימא אזהרה שמענו עונש מניין הא גבי עונש לא משמע אלא נפקא לן מג״ש דלעיל דיליף העברה העברה נאמר כאן לא ימצא בך מעביר ונאמר להלן ומזרעך לא תתן להעביר מה להלן עונש אף כאן עונש. ומקשינן ורבנן לא דרשי בך בעצמך והתנן אבדתו ואבדת אביו שלו קודמת ונפקא לן מאפס כי לא יהיה בך אביון ודרשינן בך בעצמך כלומר הזהר בעצמך שלא תבוא לידי עניות והיינו דקאמרינן שלך קודמת לשל כל אדם וסופא דמילתא נקט דכיון דדרשינן לא יהיה בך לא יהיה בעצמך לאזהרה ממילא שמעת דשלך קודמת לשל כל אדם. ומפרקינן לעולם לא דרשי בך בעצמך ועצמך ממיעוטא דאפס נפקא דמשמע לשון מיעוט ואייתורי מייתר להזהיר על עצמך שלא תבא לידי עניות וראינו מי שפירש בה פירוש אחר ואינו כדאי לפיכך לא כתבנוהו:
בד״ה דרך עברה עברתו של מולך כצ״ל:
בד״ה ג׳ כריתות כו׳ באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל העם הזונים אחריו וגו׳ והוא עבודת כוכבים והא דכתיב כו׳ בני אדם ואת כו׳ כצ״ל:
העבירו ברגל פטור כו׳ והמיימוני פ״ז מהלכות ע״ז כתב ומעבירו ברגליו מצד זה כו׳ וע״ש דברי בעל כסף משנה גם רש״י בחומש פירש כן וע״ש ברא״ם ואין להאריך:
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא, ששנינו: אינו חייב עד שיעבירנו דרך עברה. העבירה ברגלפטור. הרי שדרך העברה זו בקפיצה היא ולא בהליכה, ושלא כדברי אביי.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: One is not liable unless he passes his child through the fire in the typical manner of passing. If he passed her by foot, he is exempt. Evidently, the passing ritual is performed by leaping and not by walking.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זוְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ הָא כֵּיצַד בְּנוֹ וּבִתּוֹ חַיָּיב אָבִיו וְאִמּוֹ אָחִיו וַאֲחוֹתוֹ פָּטוּר הֶעֱבִיר עַצְמוֹ פָּטוּר וְרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב.

The baraita continues: And one is liable only for passing his descendants. How so? If one passed his son or his daughter through the fire, he is liable. If he passed his father, or his mother, his brother, or his sister, he is exempt. If one passed himself over to Molekh, he is exempt. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, deems him liable.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינו חייב אלא המעביר יוצאי יריכו – כגון בניו ובנותיו, אבל אחיו ואחיותיו – פטור.
העביר עצמו – פטור, ר׳ אליעזרא מחייב. ב
א. לפנינו, ר׳ אלעזר ב״ר שמעון.
ב. ברייתא זו המובאת בגמרא לעיל היא תחילת הברייתא שלפנינו בתוספתא פרק י: הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש, ואינו חייב עד שיעבירנו כדרכו העבירם ברגלו פטור וכו׳. כי אחר שלמדנו שגם המולך אינו חייב אלא אם הוא מעביר באש, פירשה הברייתא איך היא ההעברה. ומטעם זה הביאה ר״ח כאן כדי לפרש הברייתא.
מי שהעביר כל זרעו למולך פטור שנאמר מזרעך ולא כל זרעך ואינו חייב עד שימסור מקצת זרעו ויניח מקצתה הא אם לא היה לו אלא בן אחד או שהעביר את כלם ביחד פטור אבל אם העביר אחד אע״פ שדעתו להעביר את כלם כבר נתחייב משהעביר אחד העביר את בנו והוא ישן או סומא פטור שהעברה זו אינה שיעבירנו הוא בעצמו אלא שמצוה לו ועובר והוא יוצא לשלישי ובאלו אין כאן העברה שאינן יכולין לעבור מעצמם אא״כ יעבירם אחר בידיו כל שהעביר מזרעו בין זרע כשר בין זרע פסול בין בניו ובנותיו ממש בין בני בניהם עד כמה דורות הואיל ומיוצאי ירכו הוא וחייב אבל אם העביר אחיו ואחיותיו או אפילו הוא עצמו פטור:
העברה זו כבר פירשנוה שהיא בתוך המדורה אבל אם היתה מדורה מכאן ומכאן ועובר הוא באמצע אינו כלום אבל כל שעובר בתוך המדורה הן בקפיצה הן דרך הלוך חייב ויש פוסקין שאין דרך העברה ברגל ר״ל בהלוך אלא בדרך קפיצה:
כל שהוא צריך להשתדל באבדתו ובאבדת אביו או רבו אבדת עצמו קודמת שנאמר לא יהיה בך אביון השתדל בעצמך שלא תבא לידי עניות דמ״מ אם יכול להחזיר את שתיהן יחזיר וכבר ביארנוה במקומה בשני של מציעא:
ועוד שנינו באותה ברייתא: אינו חייב אלא על יוצאי יריכו. הא [הרי] כיצד? — העביר את בנו או בתוחייב, העביר את אביו ואמו אחיו ואחותו שאינם מזרעו — פטור. העביר עצמו למולך — פטור, ור׳ אלעזר בר׳ שמעון מחייב כשמעביר עצמו.
The baraita continues: And one is liable only for passing his descendants. How so? If one passed his son or his daughter through the fire, he is liable. If he passed his father, or his mother, his brother, or his sister, he is exempt. If one passed himself over to Molekh, he is exempt. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, deems him liable.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶחָד לַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד לִשְׁאָר ע״זעֲבוֹדָה זָרָה חַיָּיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לַמּוֹלֶךְ חַיָּיב שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ פָּטוּר.

Both one who passes his child through fire to Molekh and one who passes his child through fire to other objects of idol worship are liable. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: If he passes him over to Molekh, he is liable, but if he transfers him to another object of idol worship, not to Molekh, he is exempt.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד המעביר למולך ואחד לשאר עבודה זרהחייב. ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: למולךחייב, שלא למולךפטור.
Both one who passes his child through fire to Molekh and one who passes his child through fire to other objects of idol worship are liable. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: If he passes him over to Molekh, he is liable, but if he transfers him to another object of idol worship, not to Molekh, he is exempt.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר עוּלָּא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר קְרָא {דברים י״ח:י׳} לֹא יִמָּצֵא בְךָ בְּךָ בְּעַצְמְךָ.

Ulla says: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who deems one who passes himself over to Molekh liable? The verse states: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire” (Deuteronomy 18:10), and the term “among you” is interpreted homiletically to mean: Among yourself.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא דר׳ אליעזר דמיחייב אבמעביר עצמו? שנא׳: לא ימצא בך מעביר, בך – בעצמך.
א. ׳במעביר׳ נכפל בטעות בכתב היד.
מאי טעמא דר׳ אלעזר – במעביר עצמו.
אמר עולא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון המחשב את מעביר עצמו: אמר קרא [הכתוב] ״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש״ (דברים יח, י), והוא דורש: ״בך״בעצמך, שאף הוא בכלל האיסור.
Ulla says: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who deems one who passes himself over to Molekh liable? The verse states: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire” (Deuteronomy 18:10), and the term “among you” is interpreted homiletically to mean: Among yourself.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי בְּךָ וְהָתְנַן חאֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת וְאָמְרִינַן מַאי טַעְמָא וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר קְרָא {דברים ט״ו:ד׳} אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל כׇּל אָדָם.

The Gemara asks: And do the Rabbis not interpret the term “among you” as referring to oneself? But didn’t we learn in a mishna (Bava Metzia 33a): If one finds his lost item and his father’s lost item, taking care of his own lost item takes precedence. And we said in discussion of that mishna: What is the reason for this? And Rav Yehuda said that it is because the verse states: “Only so that there shall be no needy among you” (Deuteronomy 15:4), meaning that one must avoid becoming needy. Therefore, if one lost an item, tending to his lost item takes precedence over tending to the lost item of any other person. Apparently, this interpretation of the verse is based on the understanding that the term “among you” is referring to oneself, i.e., one must take care of himself so that he will not become needy.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: והא רבנן נמי דרשי הכי: בך – בעצמך. דתנן: אבידתו ואבדת אביו – שלו אקו⁠[דמת], שנא׳: אפס כי לא יהיה בך אביון – קיים בך: בך בעצמך לא תהיה אביון.
א. כת״י 1 קטע ג.
ורבנן לא דרשי בך – בתמיה לאזהרה למשמע מינה אזהרת עצמו.
לא יהיה בך אביון – הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות נימא ההוא סתמא דלא כרבנן.
גמרא כל אדם התם מאפס כו׳ כצ״ל:
ושואלים: ורבנן לא דרשי כי חכמים אינם דורשים] ״בך״ במובן של בעצמך? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אבידתו שלו ואבידת אביו שמצאן יחד וצריך לטרוח ולהשיבן — אבידתו שלו קודמת. ואמרינן [ואמרנו] כשעסקנו באותה משנה: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ואמר רב יהודה: אמר קרא [הכתוב] ״אפס כי לא יהיה בך אביון״ (דברים טו, ד)שלו קודמת לשל כל אדם. ולכאורה הראיה היא ממה שנאמר ״לא יהיה בך״, בך — בעצמך, שאתה עצמך צריך לדאוג שלא תהיה אביון, ומכאן שחכמים דורשים ״בך״!
The Gemara asks: And do the Rabbis not interpret the term “among you” as referring to oneself? But didn’t we learn in a mishna (Bava Metzia 33a): If one finds his lost item and his father’s lost item, taking care of his own lost item takes precedence. And we said in discussion of that mishna: What is the reason for this? And Rav Yehuda said that it is because the verse states: “Only so that there shall be no needy among you” (Deuteronomy 15:4), meaning that one must avoid becoming needy. Therefore, if one lost an item, tending to his lost item takes precedence over tending to the lost item of any other person. Apparently, this interpretation of the verse is based on the understanding that the term “among you” is referring to oneself, i.e., one must take care of himself so that he will not become needy.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) והתם מֵאֶפֶס.

The Gemara answers: And there, in that discussion, the halakha is derived from the word “only,” a limiting term, which is interpreted to mean that in preventing destitution one should begin with himself.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן: התם מאפס.
התם מאפס כי לא יהיה בך אביון – דאי לאו לאזהרה אתא אלא להבטחה שמבטיחם שלא יהיה בהם אביונים נכתוב לא יהיה בך אביון מדכתיב אפס לאזהרה אתא כלומר אפס וחדל וכלה עניות ממך אפס לשון חדלה וכליה כמו (בראשית מז) כי אפס כסף.
ודוחים: והתם [ושם] הלימוד הוא ממה שנאמר ״אפס״, שהוא ביטוי של צמצום והגבלה, לומר כי עליו לדאוג שלא יהא אביון, ולהתחיל ממנו עצמו.
The Gemara answers: And there, in that discussion, the halakha is derived from the word “only,” a limiting term, which is interpreted to mean that in preventing destitution one should begin with himself.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא שָׁלֹשׁ כָּרֵיתוֹת בע״זבַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה.

§ Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Why is the punishment of excision from the World-to-Come [karet] mentioned three times with regard to idol worship? It is stated twice with regard to the ritual of Molekh, in the verse: “I will also set My face against that man, and I will excise him from among his people” (Leviticus 20:3), and in the verse: “Then I will set My face against that man, and against his family, and I will excise him” (Leviticus 20:5). The third mention of karet is with regard to one who blasphemes: “That person blasphemes the Lord, and that soul shall be excised from among his people” (Numbers 15:30).
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלש כריתות בע״ז ובמולך אובמגדף, והן כולן עבדה זרה.
א. לכאורה צ״ל שלש כריתות בע״ז ובמולך. ועוד אחד במגדף. וצ״ע.
שלש כריתות בע״ז – תרתי גבי מולך בקדושים תהיו ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים וגו׳ (ונתתי את פני וגו׳) וא״נ סבירא ליה דמולך לאו ע״ז הוא מכל מקום קרי ליה ע״ז והשלישית בשלח לך אנשים כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא וגו׳ ותניא לקמן באלו שאין להם חלק לעולם הבא דבר ה׳ בזה זה דבור ראשון שנאמר בסיני והוא ע״ז והא דכתיב הכרת תכרת חדא חשיב ליה כדמפרש לקמן דברה תורה כלשון בני אדם את ה׳ הוא מגדף ונכרתה לקמן מפרש.
שלש כריתות בע״ז – פ״ה שתים גבי מולך בקדושים והשלישי בשלח לך כי דבר ה׳ בזה וקשה (לר״י) דאית ליה בריש מי שהיה טמא (פסחים דף צג.) מגדף היינו מברך השם ובסוף פרק קמא דשבועות (שבועות יג.) מוקי כי דבר ה׳ בזה לפורק עול ומגלה פנים בתורה כרת בע״ז שלא כדרכה מנלן ויש לומר דכרת ג׳ בפרשת אחרי מות דכתיב מולך גבי עריות ואכולהו כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו׳ ואף על גב דהוי ליה טפי לאוקמי לגופיה למעביר בנו שלא כדרכה ניחא ליה לאוקמיה בע״ז באם אינו ענין כיון דהשתא סבירא ליה מולך לאו היינו ע״ז וחוק בעלמא הוא דלא מסתבר לחיובי עליה אלא כדרכה.
אמר רבי יוסי בר חנינא שלש כריתות בע״ג למה ומזרעך לא תתן להעביר למולך וכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו כו׳ ואידך תרי כתיבי בפרשת מולך דכתיב ואני אתן את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואע״ג דכולהו במולך כתיבי על כרחי׳ כולהו לא צריכי למולך אם אינו ענין למולך תניהו ענין לע״ג והיינו דקא קשיא לן ג׳ כריתות בע״ג למה וכי יש כרת אחר כרת. וקא פשיט אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה כגון זיבוח וקיטור וניסוך והשתואה דמיחייב עלייהו שלא כדרכה ואע״ג דקרא בנותן מזרעו כתיב הא ברירנא דעל כרחי׳ בנותן מזרעו למולך לא צריך כי איצטריך לע״ג איצטריך ואם אינו ענין לכדרכה תנהו ענין לשלא כדרכה ואחת למולך ואע״ג שדרכו בכך הוצרך לפרוט בו כרת בפני עצמו דכי אקרבי לן כרת לכדרכה בע״ג אבל במולך לא אתרבי דמולך לא ע״ג הוא [ומקשינן ולמ״ד מולך ע״ג הוא] כרת דכתיב במולך באפי נפשיה למה לי ומפרקינן למעביר בנו שלא כדרכה כלומר למעביר בנו לע״ג שאין דרך עבודתה בכך דכי היכי דנפקא השתחויה לידון בעצמה הכי נמי נפקא העברה שלא כדרכה שלא תאמר זיבוח וקיטור וניסוך והשתחויה הוא דמיחייב שלא כדרכה אבל העברה לא קמ״ל. ומקשינן ולמאן דאמר מגדף דכתיב בפרשת שלח לך אנשים את השם הוא מגדף ונכרתה ופליגי בה בכריתות איכא למאן דאמר מגדף היינו מברך את השם ואיכא למאן דאמר עובד ע״ג הוא והשתא קשיא לן למאן דאמר מגדף ע״ג הוא כרת דמגדף למה לי ומפרקינן לחיוביה כרת לעולם הבא כדתניא הכרת תכרת כו׳ ר׳ עקיבא לטעמיה דסבר מגדף מברך את השם הוא הילכך כרת דמגדף מיבעי ליה לגופיה ואידך קרא דהכרת תכרת דריש ליה בע״ג לחיוביה כרת לעולם הבא יש לפרש שלא יעמד בתחיית המתים כלומר שיהא נכרת מן העולם הזה ומן העולם הבא ואיכא למימר דהוי מהנך דנידונין בגיהנם י״ב חדש ולאחר י״ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת אמר לו ר׳ ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה וכי שלשה עולמות יש אלא ונכרתה בעולם הזה כו׳ ר׳ ישמעאל לטעמיה דסבר מגדף עובד ע״ג וכולה פרשה בעובד ע״ג קאי הילכך לא מצית למימר דהכרת תכרת תרי נינהו דאם כן מייתר לן האיך כרת קמא דכתיב ונכרתה וכי תימא מאי קא פריך ליה ר׳ ישמעאל לר׳ עקיבא אי לטעמא דר׳ עקיבא לא קשיא מידי דכיון דמוקי כרת קמא דמגדף במברך את השם לא מייתר לן קרא כי היכי דתיקשי ליה וכי ג׳ עולמות יש אמרי ר׳ ישמעאל הוא דלא ידע ליה לדעתיה דר׳ עקיבא איהו סבר כולה מילתא בעובד ע״ג מוקי לה והיינו דמקשי ליה וכי ג׳ עולמות יש ור׳ עקיבא אמר לך מי סברת מגדף עובד ע״ג הוא וכולה מילתא בעובד ע״ג קאי לא מגדף היינו מברך את השם ודמיא לההיא דאמרינן בריש פירקין (נ״א:) גבי ישמעאל אחי בת ובת אני דורש כו׳ ואית דמפרשי דר׳ ישמעאל לאו לר׳ עקיבא פריך והלא כבר נאמר ונכרתה דהא ר׳ עקיבא במברך את השם מוקי לה אלא טעמא דנפשיה קאמר והלא כבר נאמר ונכרתה באותה פרשה עצמה גבי מגדף ואנא סבירא לי דע״ג הוא וכי ג׳ עולמות יש בו ודומה לו בשחיטת חולין בפרק גיד הנשה והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה והאי פירכא לאו לכשכנגדו פרכה דאיהו ס״ל דאפי׳ במוקדשין אין כולה עולה אלא טעמא דנפשייהו קאמרי. ואם תשאל אכתי למאן דאמר מגדף עובד ע״ג הוא בשלמא חד כרת אצטריך לעולם הבא אלא כרת לעולם הזה למה לי מאינך כריתות אחריני נפקא. אמרי להכי כתבינהו לתרווייהו בהדי הדדי לאשמועינן דחד מינייהו לעולם הבא כתיב כלומר אחר כרת ראשון יש עוד כרת אחר:
תוס׳ בד״ה שלשה כריתות כו׳ ואע״ג דה״ל טפי לאוקמי לגופיה למעביר כו׳ עכ״ל קצת משמע דלא קשיא להו הכי רק לפירושם דכל שלשה כריתות כתיבי במולך ולא לפ״ה ואפשר משום דלפ״ה ניחא טפי דאיכא למימר דהנהו תרי דכתיבי במולך מוקמינן להו מסברא חדא לכדרכה במולך וחדא לכדרכה בע״ז וההוא כרת דכתיב בע״ז גופיה אתי לשלא כדרכה בע״ז אבל לפירושו דכל שלשה כריתות במולך כתיבי קשיא להו דה״ל טפי כו׳ ודו״ק:
בד״ה למעביר בנו כו׳ תימה כיון דמולך ע״ז הוא תיפוק כו׳ עכ״ל כבר הרגיש רש״י בזה קצת שפירש דלא מוקמינן כרת בשלא כדרכה אלא בהנהו ד׳ עבודות דמצינו בהו חיוב מיתה בשלא כדרכה אבל אין זה מספיק דהא למ״ד מולך ע״ז הוא חייב במולך נמי מיתה שלא כדרכה כדתניא לעיל בברייתא ועוד דלשיטת התוספות דכולהו ג׳ כריתות במולך כתיבי אמאי לא נוקמיה נמי לשלא כדרכה במולך כיון דכתיב במולך והוי נמי ע״ז וק״ל:
ג אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שלש כריתות שנאמרו בעבודה זרה, שנאמרו פעמיים במולך (״ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו״. ויקרא כ, ג. ״ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו״. ויקרא כ, פסוק ה), ופעם במגדף (״את ה׳ הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה״. במדבר טו, ל), למה?
§ Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Why is the punishment of excision from the World-to-Come [karet] mentioned three times with regard to idol worship? It is stated twice with regard to the ritual of Molekh, in the verse: “I will also set My face against that man, and I will excise him from among his people” (Leviticus 20:3), and in the verse: “Then I will set My face against that man, and against his family, and I will excise him” (Leviticus 20:5). The third mention of karet is with regard to one who blasphemes: “That person blasphemes the Lord, and that soul shall be excised from among his people” (Numbers 15:30).
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אַחַת לִכְדַרְכָּהּ וְאַחַת לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְאַחַת לַמּוֹלֶךְ.

One mention is for worshipping an idol in its typical manner of worship, and one mention is for worshipping an idol not in its typical manner of worship, and one mention is for performing the ritual of Molekh.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחת שלא כדרכה – כרת יתירא גבי מולך אם אינו ענין לו תנהו ענין לזבוח וקטור ונסוך והשתחואה שהוא חייב עליהם אף שלא כדרכה.
ואחת למולך – דאף על פי שדרכן בכך מיבעי ליה למכתבה באפי נפשיה דמולך לאו ע״ז הוא והקפידה תורה עליו.
בד״ה אחת שלא כו׳ שהוא חייב עליהם כו׳ כצ״ל:
אחת למי שעובדה כדרכה, ואחת לשלא כדרכה, ואחת למולך.
One mention is for worshipping an idol in its typical manner of worship, and one mention is for worshipping an idol not in its typical manner of worship, and one mention is for performing the ritual of Molekh.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּלְמַאן דְּאָמַר מוֹלֶךְ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הִיא כָּרֵת בְּמוֹלֶךְ לְמָה לִי לְמַעֲבִיר בְּנוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

The Gemara asks: And according to the one who says that Molekh is an object of idol worship, why do I need a special mention of karet with regard to Molekh? The Gemara answers: It is necessary for the case of one who passes his child through fire to an idol other than Molekh, where this is not its typical manner of worship. According to this opinion, one who passes his son through fire to any idol is liable.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה: למאן דאמר מולך ע״ז הוא ולא צריך כרת לגופיה, דהא מכלל ע״ז [ה]⁠וא – מפיק לכרת דכת׳ במולך לחייב כרת למעביר בנו שלא כדרכה - [כלו]⁠מר: ע״ז זו אין דרכה להעביר בה בנים, ובא זה והעביר [ב]⁠ה – חי⁠[יב] כרת.
ולמאן דאמר מולך ע״ז הוא – והוי בכלל כדרכה דכל שאר עבודות מאיכה יעבדו נפקא בא הכתוב לחייב עליו אף בשאר ע״ז שאין דרכו בכך שלא מצינו אלא זבוח וקטור ונסוך והשתחואה.
למעביר בנו ובתו שלא כדרכה – תימה כיון דמולך ע״ז הוא ת״ל מההוא כרת דמוקמינן לע״ז שלא כדרכה ויש לומר דלא הוה מוקמינן ליה לע״ז כיון דגבי מולך כתיב אי לאו דאשכחן קרא אחרינא למולך.
בד״ה ולמאן דאמר בכריתות כו׳ משורר לעבודת כוכבים כרת כו׳ שדרכו בכך ופלוגתא היא בכריתות דאיכא כו׳ כצ״ל והד״א:
ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] שמולך עבודה זרה היא כשאר עבודות זרות, כרת מיוחד במולך למה לי? ומשיבים: למעביר בנו שלא כדרכה, שלשיטה זו המעביר בנו באש לכל עבודה זרה אף שאינו כדרך עבודתה, כיון שהתורה אסרה מעשה זה — חייב.
The Gemara asks: And according to the one who says that Molekh is an object of idol worship, why do I need a special mention of karet with regard to Molekh? The Gemara answers: It is necessary for the case of one who passes his child through fire to an idol other than Molekh, where this is not its typical manner of worship. According to this opinion, one who passes his son through fire to any idol is liable.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וּלְמַאן דְּאָמַר מְגַדֵּף ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הִיא כָּרֵת בִּמְגַדֵּף לְמָה לִי.

The Gemara asks: And according to the one who says that the verse concerning one who blasphemes is referring to one who engages in idol worship and not to one who curses God, why do I need karet to be mentioned with regard to one who blasphemes?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ולמאן דא]⁠מר מגדף הינו עובד ע״ז – מפיק לכרת די⁠[די]⁠ה שהמגדף א... ... ... [אבל הכ]⁠רת תכרת – דברה תורה לשון בני אדם, ולעולם כרת [אחד הוא ולא]⁠ו שתי כריתות הן.
א. המילה הראשונה כתובה ברובה אולם לא הצלחתי לפענח אותה.
ולמאן דאמר – בכריתות מגדף זה העובד ע״ז כגון משורר לע״ז.
כרת דכתיב במגדף למה לי – אחרי שדרכה בכך ופלוגתא היא בכריתות (דף ז.) איכא למאן דאמר מגדף היינו מברך את השם.
ולמאן דאמר מגדף עע״ז היא כרת במגדף כו׳ דליכא למימר דההוא מאן דאמר דסבירא ליה דמגדף עע״ז היא אית ליה דמולך לאו עע״ז היא ואיצטריך ליה למולך שלא כדרכה דהא כיון דסבירא ליה דמולך לאו עע״ז היא לא מסתבר לחיובי עליה כרת בשלא כדרכה כמו שכתבו התוספות והיינו טעמא כיון דליכא חיוב מיתה בשלא כדרכה במולך כדקתני בברייתא לית לן לאוקמי ביה חיוב כרת וק״ל:
בד״ה ולמאן דאמר בכריתות מגדף כו׳ משורר לע״ז כרת דכתיב במגדף ל״ל אחרי שדרכה כו׳ עכ״ל דלית לן לאוקמי חיוב כרת אלא במקום דאיכא מיתה בהתראה ומשורר שלא כדרכה אינו חייב מיתה דאינו מד׳ עבודות וק״ל:
ושואלים: ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] שמגדף שנאמר בתורה עבודה זרה היא ואינו איסור מיוחד, אם כן כרת מיוחד במגדף למה לי?
The Gemara asks: And according to the one who says that the verse concerning one who blasphemes is referring to one who engages in idol worship and not to one who curses God, why do I need karet to be mentioned with regard to one who blasphemes?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) לְכִדְתַנְיָא {במדבר ט״ו:ל״א} הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הִכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה תִּכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

The Gemara answers that it is necessary for that which is taught in a baraita: It is stated with regard to one who blasphemes: “Because he has despised the word of the Lord, and has breached His mitzva, that soul shall be excised [hikkaret tikkaret], his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31). The phrase “hikkaret tikkaret” is interpreted as follows: Hikkaret”; the sinner is excised in this world, meaning that he will die prematurely. Tikkaret”; the sinner is excised in the World-to-Come, and he will not merit everlasting life. This is the statement of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכדתניא – כדמוקים ליה רבי ישמעאל אחד לעוה״ז ואחד לעוה״ב.
ומשיבים: לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא] בענין זה. שיש צורך בכרת אחד לכריתות האדם על ידי מותו בעולם הזה, ופסוק שני לכרת בעולם הבא שתכרת נפשו ולא תזכה לחיי נצח. נאמר שם ״כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה״ (במדבר טו, לא), ״הכרת״ — משמעו שנכרת האדם ומת בקיצור ימים בעולם הזה, ״תכרת״לעולם הבא, אלו דברי ר׳ עקיבא.
The Gemara answers that it is necessary for that which is taught in a baraita: It is stated with regard to one who blasphemes: “Because he has despised the word of the Lord, and has breached His mitzva, that soul shall be excised [hikkaret tikkaret], his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31). The phrase “hikkaret tikkaret” is interpreted as follows: Hikkaret”; the sinner is excised in this world, meaning that he will die prematurely. Tikkaret”; the sinner is excised in the World-to-Come, and he will not merit everlasting life. This is the statement of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְנִכְרְתָה וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ אֶלָּא וְנִכְרְתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הִכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא תִּכָּרֵת דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.:

Rabbi Yishmael said to him: But isn’t it already stated in the previous verse: “He blasphemes the Lord; that soul shall be excised [venikhreta]” (Numbers 15:30)? Are there three worlds in which the sinner is excised? Rather, from the term in the verse venikhreta it is derived that the sinner is excised in this world, from the term hikkaret it is derived that the sinner is excised in the World-to-Come, and nothing is derived from the doubled verb “hikkaret tikkaret,” as the Torah spoke in the language of people.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והלא כבר נאמרה ונכרתה – באותה פרשה עצמה גבי מגדף ורבי עקיבא ס״ל מגדף היינו מברך את השם כדאמר בכריתות ועולם הבא לא נפקא ליה בע״ז אלא מהכרת תכרת ור׳ ישמעאל לאו לר״ע פריך והלא כבר נאמר ונכרתה דהא ר״ע במברך את השם מוקים לה אלא טעמא דנפשיה קאמר והלא כבר נאמרה ונכרתה ואנא סבירא ליה דבע״ז כתיבא.
וכי שלשה עולמות יש וכו׳ – ודומה לו בשחיטת חולין והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה דהא פרכא לאו לכשנגדו פריך דאיהו ס״ל אפילו במוקדשין דאין כולה עולה אלא טעמא דנפשיה אמר בפרק [בהמה המקשה] (חולין סט:).
וכי שלשה עולמות יש – לאו לר׳ עקיבא פריך דאיהו מוקי לה במברך את השם אלא אליבא דנפשיה קאמר כדפ״ה ואם תאמר לרבי עקיבא נמי תקשה וכי שלשה עולמות יש דלעולם הזה נפקא לן מקראי דמולך כע״ז מיהו ר׳ עקיבא איכא למימר דלא דריש כי דבר ה׳ בזה בע״ז אלא כדדרשינן פ״ק דשבועות (שם) אבל מרבי ישמעאל קשיא דדריש בחלק המבזה דיבור ראשון שנאמר בסיני דהיינו ע״ז דאכתי תקשה ליה וכי שלשה עולמות יש דע״ז נפקא ליה מקראי דמולך וי״ל דרבי ישמעאל הוה דריש קראי דמולך תרתי לע״ז שלא כדרכה משום עולם הזה ולעולם הבא אי נמי חד לע״ז שלא כדרכה ותרתי למולך לעולם הזה ולעולם הבא.
בד״ה והלא כבר כו׳ כתיבא וכי שלשה כו׳ לכשנגדו פריך דאיהו ס״ל במוקדשין כו׳ טעמא דנפשיה אמר כו׳ כצ״ל. תוס׳ בד״ה שלש כריתות כו׳ וקשה לר״י צ״ל לרבי:
בד״ה וכי שלשה כו׳ מקראי דמולך כעבודת גלולים כו׳ כצ״ל והד״א. ונ״ב פירוש מולך שכתוב גבי עריות ובא באינו ענין לעבודת גלולים ודו״ק:
בד״ה וכי שלשה כו׳ ואם תאמר לרבי עקיבא נמי תקשה כו׳ אבל מר״י קשיא כו׳ עכ״ל גם כל זה לשיטתם דכל שלשה הכריתות במולך כתיבי וכ״כ מהרש״ל וק״ל:
בא״ד לעכו״ם שלא כדרכה משום עולם הזה ועולם הבא אי נמי חד לעכו״ם שלא כדרכה ותרתי למולך כו׳ עכ״ל קצת קשה דלפי זה מאי קשיא ליה וכי שלשה עולמות יש כו׳ הא איכא למימר דאיצטריך כולהו דהיינו ג׳ דכתיבי במולך וג׳ דכתיבי בעכו״ם והיינו תרתי לכדרכה בעולם הזה ועולם הבא ותרתי לשלא כדרכה בעכו״ם בעולם הזה ובעולם הבא ותרתי למולך בעוה״ז ועוה״ב ויש לומר דקושטא קאמר דלית ליה רק תרתי בעכו״ם דהכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם ודו״ק:
אמר לו ר׳ ישמעאל: והלא כבר נאמר במגדף ״ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה״ (במדבר טו, ל), ולשיטתך שדורשים כל מלה וכי שלשה עולמים יש? אלא: ״ונכרתה״ — כוונתו בעולם הזה, ״הכרת״לעולם הבא, ״תכרת״ — אינו בא להוסיף דבר, אלא דברה תורה כלשון בני אדם שכפילות הלשון כגון ״הכרת תכרת״ הוא חלק מן הסגנון המקראי ואין ללמוד ממנו.
Rabbi Yishmael said to him: But isn’t it already stated in the previous verse: “He blasphemes the Lord; that soul shall be excised [venikhreta]” (Numbers 15:30)? Are there three worlds in which the sinner is excised? Rather, from the term in the verse venikhreta it is derived that the sinner is excised in this world, from the term hikkaret it is derived that the sinner is excised in the World-to-Come, and nothing is derived from the doubled verb “hikkaret tikkaret,” as the Torah spoke in the language of people.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין סד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין סד:, ר׳ חננאל סנהדרין סד: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין סד:, רש"י סנהדרין סד:, תוספות סנהדרין סד:, רמ"ה סנהדרין סד:, בית הבחירה למאירי סנהדרין סד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין סד:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין סד:, גליון הש"ס לרע"א סנהדרין סד:, פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין סד:

Sanhedrin 64b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 64b, R. Chananel Sanhedrin 64b, Collected from HeArukh Sanhedrin 64b, Rashi Sanhedrin 64b, Tosafot Sanhedrin 64b, Ramah Sanhedrin 64b, Meiri Sanhedrin 64b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 64b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 64b, Gilyon HaShas Sanhedrin 64b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 64b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144