וכן שאר חובות ציבור שקבוע להן זמן מוגדר מתי הם צריכים להיות מובאים, כגון תמידים ומוספים. ואולם קרבנות חובה שאין להם זמן מוגדר להקרבתם, לא קרבו בבמה בזמן משכן גלגל.
(1) 
וְחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן.
וְחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן.and compulsory public offerings that have a set time to be sacrificed, e.g., daily offerings and additional offerings. Public offerings that do not have a set time were not sacrificed upon the great public altar in Gilgal.
and compulsory public offerings that have a set time to be sacrificed, e.g., daily offerings and additional offerings. Public offerings that do not have a set time were not sacrificed upon the great public altar in Gilgal.
הכל
(2) מַאי טַעְמָא דר״מ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קְרָא {דברים י״ב:ח׳} לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם.
§ The Gemara explains the various opinions cited in the baraita: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir that only vow offerings and gift offerings, such as nazirite offerings and meal offerings, were sacrificed upon a private altar during the period of Gilgal? It is as the verse states: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes. For you have not as yet come to the rest and to the inheritance” (Deuteronomy 12:8–9).
§ The Gemara explains the various opinions cited in the baraita: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir that only vow offerings and gift offerings, such as nazirite offerings and meal offerings, were sacrificed upon a private altar during the period of Gilgal? It is as the verse states: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes. For you have not as yet come to the rest and to the inheritance” (Deuteronomy 12:8–9).
לא תעשון וגו׳ – לאחר ביאת הארץ משתעי וקאמר לא תעשון כשתבאו בגלגל.
ככל אשר אנחנו עושים פה היום – שאנו בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ״ש חובות הקבוע להם זמן אבל מה אנו עושים שם איש כל הישר בעיניו היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב עד מתי כי לא באתם וגו׳ עד שתבאו לשילה.
א ומעתה נפנים לברר את השיטות השונות של החכמים ששנינו בברייתא זו. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם, המקור בתורה] לשיטת ר׳ מאיר שלא הקריבו בבמת יחיד בתקופת המשכן בגלגל אלא קרבנות הבאים בנדר ונדבה, ובכללם מנחות ונזירות? שכן אמר קרא [הכתוב] בענין ההקרבה לכשייכנסו בני ישראל לארץ ישראל : ״לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו. כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה״ (דברים יב, ח-ט).
§ The Gemara explains the various opinions cited in the baraita: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir that only vow offerings and gift offerings, such as nazirite offerings and meal offerings, were sacrificed upon a private altar during the period of Gilgal? It is as the verse states: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes. For you have not as yet come to the rest and to the inheritance” (Deuteronomy 12:8–9).
הכל
(3) אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כִּי עָיְילִיתוּ לָאָרֶץ יְשָׁרוֹת תַּקְרִיבוּ חוֹבוֹת לֹא תַּקְרִיבוּ מְנָחוֹת וּנְזִירוּת יְשָׁרוֹת נִינְהוּ.
Moses said the following to the Jewish people: When you enter Eretz Yisrael but have not yet arrived at Shiloh or Jerusalem and are therefore permitted to sacrifice upon private altars, you may not sacrifice whatever has been sacrificed in the wilderness, i.e., both obligatory offerings and gift offerings. Rather, the phrase “every man whatsoever is fitting [hayashar] in his own eyes,” means that fitting offerings [yesharot], i.e., offerings that are fitting in one’s eyes and are brought due to one’s own benevolence, you may sacrifice, but you may not sacrifice obligatory offerings. Meal offerings and offerings of a nazirite are included in the category of fitting offerings: Meal offerings are sacrificed as vow offerings or gift offerings while offerings of a nazirite are considered a vow offering, as becoming a nazirite is not compulsory.
Moses said the following to the Jewish people: When you enter Eretz Yisrael but have not yet arrived at Shiloh or Jerusalem and are therefore permitted to sacrifice upon private altars, you may not sacrifice whatever has been sacrificed in the wilderness, i.e., both obligatory offerings and gift offerings. Rather, the phrase “every man whatsoever is fitting [hayashar] in his own eyes,” means that fitting offerings [yesharot], i.e., offerings that are fitting in one’s eyes and are brought due to one’s own benevolence, you may sacrifice, but you may not sacrifice obligatory offerings. Meal offerings and offerings of a nazirite are included in the category of fitting offerings: Meal offerings are sacrificed as vow offerings or gift offerings while offerings of a nazirite are considered a vow offering, as becoming a nazirite is not compulsory.
ישרות תקריבו – נדרים ונדבות.
חובות לא תקריבו – היחידים דאיש כתיב ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב הלכך שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דהא אין קדשי צבור קריבין כדתנן במתני׳ (דף קיב:) קרבנות צבור קריבין במשכן קרבנות יחיד קריבין בבמה.
מנחות ונזירות ישרות נינהו – דאע״ג דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו מיהו ע״י נדר באו עליו.
שכך אמר להן משה לישראל: כי עייליתו [כאשר אתם נכנסים] לארץ ישראל, ועדיין לא באתם למשכן שילה ולמקדש בירושלים, ומותרים אתם להקריב בבמות — לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים במדבר, קרבנות חובה ונדבה. אלא ״איש כל הישר בעיניו״ — ישרות, כלומר, קרבנות הבאים מנדבת (מיושר) ליבו של כל איש תקריבו, ואילו חובות לא תקריבו. ואף מנחות וקרבנות הבאים עם סיום הנזירות הלוא בכלל ישרות נינהו [הם], שהמנחות באות בנדר ונדבה, ואין נזירות אלא בנדר, ואינה חובה על האדם.
Moses said the following to the Jewish people: When you enter Eretz Yisrael but have not yet arrived at Shiloh or Jerusalem and are therefore permitted to sacrifice upon private altars, you may not sacrifice whatever has been sacrificed in the wilderness, i.e., both obligatory offerings and gift offerings. Rather, the phrase “every man whatsoever is fitting [hayashar] in his own eyes,” means that fitting offerings [yesharot], i.e., offerings that are fitting in one’s eyes and are brought due to one’s own benevolence, you may sacrifice, but you may not sacrifice obligatory offerings. Meal offerings and offerings of a nazirite are included in the category of fitting offerings: Meal offerings are sacrificed as vow offerings or gift offerings while offerings of a nazirite are considered a vow offering, as becoming a nazirite is not compulsory.
הכל
(4) וְרַבָּנַן אֵין מִנְחָה בְּבָמָה נְזִירוּת חוֹבוֹת נִינְהוּ.
And what is the reason that the Rabbis disagree with Rabbi Meir and state that meal offerings and offerings of a nazirite were not sacrificed on a private altar? They hold that a meal offering is not ever sacrificed upon a private altar and that offerings of a nazirite are considered compulsory. While one assumes the status of a nazirite voluntarily, once he has become a nazirite he is required to bring the offering.
And what is the reason that the Rabbis disagree with Rabbi Meir and state that meal offerings and offerings of a nazirite were not sacrificed on a private altar? They hold that a meal offering is not ever sacrificed upon a private altar and that offerings of a nazirite are considered compulsory. While one assumes the status of a nazirite voluntarily, once he has become a nazirite he is required to bring the offering.
אין מנחה בבמה – כדאמרי׳ לקמן זבחים ולא מנחות [דכתיב] למען אשר יביאו בני ישראל וגו׳ על פני השדה היינו במות שעת היתר שלהם והביאום לה׳ אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו כדאמרן בהשוחט לעיל (דף קו:) דפסוק זה בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי וזבחו זבחי שלמים ומפרש בת״כ אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים דהא אוקימנא בקדשי במה מניין אף עולה ת״ל זבחים יכול אף חטאת ואשם ת״ל אותם ומה ראית אחרי שריבה ומיעט אמרת מה שלמים הבאים בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר ונדבה ולר״מ איתרבו נמי מנחות ונזירות ורבנן דייקי זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח.
נזירות חובה היא – דהוא לא התנדב [אלו] הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות.
ורבנן מנחות אין מנחה בבמה ליחיד – בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה קאמר כדתניא אינך רבנן כאן וכאן לא קרבו (נסכים) ליחיד אלא עולה ושלמים בלבד ואמרי׳ דנסכים איכא בינייהו ותו לא וה״ה דעופות נמי לא קרבו לרבנן כדאמרי׳ בסוף פירקין (זבחים קיט.) לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ״ט זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות דאוקימנא ההוא קרא לעיל בריש השוחט (דף קו:) בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ותימה דבסוף פירקין (קיג.) תנן ר׳ יהודה אומר אין מנחה בבמה והכא קא״ר יהודה כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל והרי מנחות ועופות דבגלגל כאן וכאן לא קרבו ולא מיסתבר למימר דנהי דלרבנן כאן וכאן לא קרבו לר׳ יהודה קרבו בבמה לצבור דמהיכי תיתי הך דרשא למר ולמר ועוד א״כ לקמן דפריך חכמים היינו תנא קמא ומשני קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו לימא דמנחה קריבה בבמת צבור איכא בינייהו דלרבנן קדמאי קרבה ולבתראי לא קרבה.
ורבנן [וחכמים] החולקים על ר׳ מאיר, ולשיטתם לא הקריבו בבמות יחיד מנחות ונזירות, טעמם הוא — משום שאין מנחה נוהגת כלל בבמה, ואילו קרבנות נזירות אינם בכלל ישרות, אלא חובות נינהו [הם]. שאמנם הנזירות עצמה היא נדר, אבל משעה שנעשה נזיר מוטלים עליו הקרבנות כחובה.
And what is the reason that the Rabbis disagree with Rabbi Meir and state that meal offerings and offerings of a nazirite were not sacrificed on a private altar? They hold that a meal offering is not ever sacrificed upon a private altar and that offerings of a nazirite are considered compulsory. While one assumes the status of a nazirite voluntarily, once he has become a nazirite he is required to bring the offering.
הכל
(5) אָמַר שְׁמוּאֵל מַחְלוֹקֶת בְּחַטָּאת וְאָשָׁם אֲבָל בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים דִּבְרֵי הַכֹּל יְשָׁרוֹת נִינְהוּ וְקָרְבִי.
With regard to this, Shmuel says that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the sin offering and the guilt offering brought by the nazirite. But with regard to the burnt offering and the peace offering that the nazirite brings, all agree that they are considered offerings that one deems fitting to sacrifice and are therefore sacrificed on a private altar.
With regard to this, Shmuel says that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the sin offering and the guilt offering brought by the nazirite. But with regard to the burnt offering and the peace offering that the nazirite brings, all agree that they are considered offerings that one deems fitting to sacrifice and are therefore sacrificed on a private altar.
ובעניין זה, אמר שמואל: מחלוקת ר׳ מאיר וחכמים הינה דווקא בקרבנות החטאת ואשם שמביא הנזיר, אבל בעולות ושלמים שהוא מביא — דברי הכל, ואף לדעת חכמים, בכלל ישרות נינהו [הם], וקרבי [וקרבים] בבמת יחיד.
With regard to this, Shmuel says that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the sin offering and the guilt offering brought by the nazirite. But with regard to the burnt offering and the peace offering that the nazirite brings, all agree that they are considered offerings that one deems fitting to sacrifice and are therefore sacrificed on a private altar.
הכל
(6) מוֹתֵיב רַבָּה חָזֶה וָשׁוֹק וּתְרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נוֹהֲגִין בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין נוֹהֲגִין בְּבָמָה קְטַנָּה וְאִילּוּ הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה שַׁיְּירַהּ.
Rabba raises an objection from a baraita: The halakha of the breast and thigh portions of peace offerings, which are given to the priests (see Leviticus 7:34), and the halakha of the teruma of the loaves of the thanks offering, i.e., the bread that was given to the priests from each of the four types of loaves that were brought with the thanks offering (see Leviticus 7:14), apply only with regard to a great public altar, and do not apply with regard to a small private altar. Rabba comments: By contrast, another of the priestly gifts, the cooked foreleg of the nazirite’s ram (see Numbers 6:19–20) was omitted by the tanna.
Rabba raises an objection from a baraita: The halakha of the breast and thigh portions of peace offerings, which are given to the priests (see Leviticus 7:34), and the halakha of the teruma of the loaves of the thanks offering, i.e., the bread that was given to the priests from each of the four types of loaves that were brought with the thanks offering (see Leviticus 7:14), apply only with regard to a great public altar, and do not apply with regard to a small private altar. Rabba comments: By contrast, another of the priestly gifts, the cooked foreleg of the nazirite’s ram (see Numbers 6:19–20) was omitted by the tanna.
חזה ושוק – המורם משלמים ותודה וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו׳ (ויקרא ז).
ואין נוהגין בבמה קטנה גרסינן בסוף פירקין (זבחים קיט:) דכתיב בהו להניף תנופה לה׳ ולא בבמה ואילו מורם מאיל נזיר דהיינו זרוע בשלה שיירה ולא תנייה שמע מינה לא קרבי שלמי נזיר בבמה דאי הוו קרבי הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה.
ואין נוהגין בבמה קטנה – פי׳ בקונטרס דכתיב בהו להניף תנופה לה׳ וא״ת הרי מנחה לת״ק דר׳ יהודה דמתני׳ דאיתא בבמה קטנה ואין תנופה והגשה בה וא״כ הנך נמי ליהוי בבמה ולא ליבעי תנופה ויש לומר דהני חזה ושוק ותרומת לחמי תודה עיקר מצותן בתנופה הלכך בטלה תנופה בטלי אינהו אבל מנחה עיקר מצותה קמיצה והקטרה.
מותיב [מקשה] על כך רבה ממה ששנו חכמים בברייתא: חזה ושוק של קרבנות שלמים הניתנים לכהנים לאכילה (ראה ויקרא ז, לד), וכן תרומת לחמי תודה (הלחם הניתן לכהן לאכילה מכל אחד מארבעת מיני לחמי התודה, ראה ויקרא ז, טו), נוהגין רק בבמה גדולה, ואין נוהגין בבמה קטנה. ויש מעתה לדייק: דווקא אלו אינם נוהגים בבמה קטנה, ואילו מתנת כהנים האחרת, שהיא הזרוע בשלה שבאיל נזיר (ראה במדבר ו, יט — כ), שיירה [שייר אותה], לא הזכיר אותה התנא.
Rabba raises an objection from a baraita: The halakha of the breast and thigh portions of peace offerings, which are given to the priests (see Leviticus 7:34), and the halakha of the teruma of the loaves of the thanks offering, i.e., the bread that was given to the priests from each of the four types of loaves that were brought with the thanks offering (see Leviticus 7:14), apply only with regard to a great public altar, and do not apply with regard to a small private altar. Rabba comments: By contrast, another of the priestly gifts, the cooked foreleg of the nazirite’s ram (see Numbers 6:19–20) was omitted by the tanna.
הכל
(7) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים פְּלִיגִי הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם פְּלִיגִי הָא מַנִּי.
Rabba notes: Granted, if you say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree even with regard to whether a burnt offering and peace offering of a nazirite may be sacrificed upon a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita that omits the nazirite’s ram? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that the peace offering of the nazirite was not sacrificed upon a private altar. But if you say that they disagree only with regard to a sin offering and guilt offering, while the Rabbis agree that the peace offering and burnt offering of a nazirite were sacrificed on a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita?
Rabba notes: Granted, if you say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree even with regard to whether a burnt offering and peace offering of a nazirite may be sacrificed upon a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita that omits the nazirite’s ram? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that the peace offering of the nazirite was not sacrificed upon a private altar. But if you say that they disagree only with regard to a sin offering and guilt offering, while the Rabbis agree that the peace offering and burnt offering of a nazirite were sacrificed on a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita?
ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שאף בעולה ושלמים פליגי [חלוקים הם] ר׳ מאיר וחכמים אם קרבו בבמת יחיד, הא [ברייתא זו] שלא נזכר בה איל נזיר, מני [כשיטת מי היא]? כשיטת רבנן [חכמים] היא, שלדעתם לא קרבו שלמי נזיר. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שרק בקרבנות החטאת ואשם של הנזיר פליגי [חלוקים הם], ושלמים ועולות של נזיר אף חכמים מודים שהקריבו בבמה, הא מני [זו כשיטת מי היא]?
Rabba notes: Granted, if you say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree even with regard to whether a burnt offering and peace offering of a nazirite may be sacrificed upon a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita that omits the nazirite’s ram? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that the peace offering of the nazirite was not sacrificed upon a private altar. But if you say that they disagree only with regard to a sin offering and guilt offering, while the Rabbis agree that the peace offering and burnt offering of a nazirite were sacrificed on a private altar, then in accordance with whose opinion is this baraita?
הכל
(8) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר שְׁמוּאֵל מַחְלוֹקֶת בְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים אֲבָל בְּחַטָּאת וְאָשָׁם דִּבְרֵי הַכֹּל חוֹבוֹת נִינְהוּ וְלָא קָרְבִי.
Rather, if this was stated, it was stated like this: Shmuel said that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the burnt offering and peace offering that were brought by the nazirite. But with regard to the sin offering and guilt offering, all agree that they are compulsory, and even according to the opinion of Rabbi Meir they are not sacrificed upon a private altar.
Rather, if this was stated, it was stated like this: Shmuel said that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the burnt offering and peace offering that were brought by the nazirite. But with regard to the sin offering and guilt offering, all agree that they are compulsory, and even according to the opinion of Rabbi Meir they are not sacrificed upon a private altar.
מחלוקת בעולה (ואשם) [ושלמים] – של נזירות קאמר ותימה דמאן דאמר לא קרבו ואפי׳ בבמה גדולה היכי משני קרא דאבשלום דכתיב (שמואל ב טו) ואשלם נדרי דליכא למימר בשאר נדרים דבפרק שני דתמורה (תמורה יד:) משמע דאיירי בקרבן נזירות.
אלא אי איתמר, הכי איתמר [אם נאמר דבר זה, כך נאמר], אמר שמואל: מחלוקת ר׳ מאיר וחכמים היא דווקא בעולה ושלמים של נזיר, אבל בחטאת ואשם — דברי הכל חובות נינהו [הן], ולא קרבי [קרבים], גם לא לדעת ר׳ מאיר.
Rather, if this was stated, it was stated like this: Shmuel said that the disagreement between Rabbi Meir and the Rabbis pertains only to the burnt offering and peace offering that were brought by the nazirite. But with regard to the sin offering and guilt offering, all agree that they are compulsory, and even according to the opinion of Rabbi Meir they are not sacrificed upon a private altar.
הכל
(9) אָמַר מָר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל שֶׁהַצִּבּוּר מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל וְכוּ׳.
§ The Gemara continues to clarify the opinions in the baraita: The Master, i.e., Rabbi Yehuda, said that any offering that the public or an individual could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness, including vow offerings, gift offerings, and compulsory offerings, could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. It was only on a private altar that the individual was limited to sacrificing burnt offerings and peace offerings. And the Rabbis say: Any offering that the public could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. An individual could sacrifice only burnt offerings and peace offerings, whether on a great public altar or on a private altar.
§ The Gemara continues to clarify the opinions in the baraita: The Master, i.e., Rabbi Yehuda, said that any offering that the public or an individual could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness, including vow offerings, gift offerings, and compulsory offerings, could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. It was only on a private altar that the individual was limited to sacrificing burnt offerings and peace offerings. And the Rabbis say: Any offering that the public could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. An individual could sacrifice only burnt offerings and peace offerings, whether on a great public altar or on a private altar.
ב ועוד בבירור דעות התנאים שבברייתא זו, אמר מר [החכם] ר׳ יהודה אומר: כל שהציבור והיחיד מקריבים באהל מועד שבמדבר — מקריבים באהל מועד שבגלגל, בין נדרים ונדבות ובין חובות. ורק בבמת יחיד לא הקריב היחיד אלא עולה ושלמים. וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר, מקריבין באהל מועד שבגלגל. אבל יחיד אינו מקריב אלא עולה ושלמים בלבד, בין בבמת יחיד ובין במת ציבור.
§ The Gemara continues to clarify the opinions in the baraita: The Master, i.e., Rabbi Yehuda, said that any offering that the public or an individual could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness, including vow offerings, gift offerings, and compulsory offerings, could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. It was only on a private altar that the individual was limited to sacrificing burnt offerings and peace offerings. And the Rabbis say: Any offering that the public could sacrifice in the Tent of Meeting in the wilderness could also be sacrificed in the Tent of Meeting in Gilgal. An individual could sacrifice only burnt offerings and peace offerings, whether on a great public altar or on a private altar.
הכל
(10) מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אָמַר קְרָא {שופטים י״ז:ו׳} אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה אִישׁ יְשָׁרוֹת הוּא דְּלִיקְרוּב חוֹבוֹת לָא לִיקְרוּב וְצִבּוּר אפי׳ אֲפִילּוּ חוֹבוֹת לִיקְרוּב
The Gemara clarifies the two opinions: What is the reason for the opinion of the Rabbis that only the public could sacrifice compulsory offerings on a great public altar? The verse states with regard to the period in which private altars were permitted: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes” (Deuteronomy 12:8). This indicates that it is “a man,” i.e., an individual, who may sacrifice only offerings that he deems “fitting,” i.e., voluntary offerings, but may not sacrifice compulsory offerings. But the public may sacrifice even compulsory offerings.
The Gemara clarifies the two opinions: What is the reason for the opinion of the Rabbis that only the public could sacrifice compulsory offerings on a great public altar? The verse states with regard to the period in which private altars were permitted: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes” (Deuteronomy 12:8). This indicates that it is “a man,” i.e., an individual, who may sacrifice only offerings that he deems “fitting,” i.e., voluntary offerings, but may not sacrifice compulsory offerings. But the public may sacrifice even compulsory offerings.
ומבררים את השיטות הללו, מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] הסבורים שרק ציבור הקריבו קרבנות חובה בבמה גדולה? אמר קרא [המקרא] לגבי תקופת היתר הבמות: איש הישר בעיניו (יעשה)״(דברים יב, ח), לומר: לגבי איש, אדם פרטי — ישרות, כלומר, קרבנות נדבה הוא דליקרוב [שיקרבו], חובות — לא ליקרוב [יקרבו], ואילו לגבי צבור — אפילו חובות ליקרוב [שיקרבו].
The Gemara clarifies the two opinions: What is the reason for the opinion of the Rabbis that only the public could sacrifice compulsory offerings on a great public altar? The verse states with regard to the period in which private altars were permitted: “You shall not do all that we do here this day, every man whatsoever is fitting in his own eyes” (Deuteronomy 12:8). This indicates that it is “a man,” i.e., an individual, who may sacrifice only offerings that he deems “fitting,” i.e., voluntary offerings, but may not sacrifice compulsory offerings. But the public may sacrifice even compulsory offerings.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים קיז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י זבחים קיז:, תוספות זבחים קיז:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים קיז:, אסופת מאמרים זבחים קיז:
Zevachim 117b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Zevachim 117b, Tosafot Zevachim 117b, Steinsaltz Commentary Zevachim 117b, Collected Articles Zevachim 117b