קורין בכל יום ויום עד יום שביעי:
(1) 
וְאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן לֵידַע שֶׁהוּקְבַּע ר״ח רֹאשׁ חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ תְּרֵי הֶיכֵּירָא עָבְדִינַן דְּחָזֵי הַאי חָזֵי וְחָזֵי בְּהַאי חָזֵי.
וְאָמַר And Rabbi Yoḥanan said: Why was it placed in this manner? It was as an indicator for the people to know that the New Moon was established at its proper time, after the twenty-ninth day of the previous month. The Gemara answers: This is not difficult, as they implemented two indicators: One who saw this one, i.e., the sequence of the songs, saw it; and one who saw that one, i.e., where the fats were placed, saw it, and there is no contradiction.
1. גרסינן: גכא : ״וגרסי׳ ״.
2. בפרק: כ״י נ : ״פרק״.
3. בנהרדעא: גיד : ״מנהרדעא״.
4. דמדלגי: כך בכל כה״י. דפוסים: דמדלגין .
5. כבר״ח סוכה נה. ראה המקורות הרשומים באוצר הגאונים כאן (סימן רא). אבל ראה שם (סי׳ רב-רז), ובסדור רס״ג (עמ׳ שעב) מנהגים אחרים.
6. המנהג: כך בכל כה״י. דפוסים: מנהג .
7. ישיבות: גיג : ״הישיבות״.
8. טוב, טוב: רק כ״י א .
9. יום: גא , גיג , גיד , גכב , גכד , גלח , כ״י נ . חסר בכ״י א ודפוסים.
10. ראשון, שני, שלישי: גכד , גלח : ״הראשון, הב׳, השלישי״.
11. קורא: חסר ב-גכד , גלח .
12. וביום: דפוסים: ביום .
13. וישראל קורא, והרביעי קורא: גכד : ״וישראל, ורביעי״.
14. קורא כהן: גכד , דפוסים: ״כהן קורא״.
15. קורא: חסר ב-גלח .
16. קורא: חסר בכ״י נ .
17. הרביעי: דפוס קושטא : השלישי .
18. פי: חסר ב-גיד .
ערך מנון
מנון – א(סוכה נה) שכן באט ב״ח קורין לסהדה מנון כבר פירשנו באט ב״ח. (בראשית רבה כג) הלא אם תטיב שאת א״ר אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנותו (א״ב פי׳ בלשון יוני חזקה כח ואיום).
א. [שטארק.]
וסדר פרשיותא. יום ראשון ויום שני דסוכות קורין שור או כשב ומפטיר קורא ובחמשה עשר יום. יום ג׳ שהוא חולו של מועד במגנצא קורא כהן ביום השיני, ולוי ביום השלישי, וישראל שלישי ביום השיני, וישראל רביעי ביום השלישי. יום ד׳ קורא כהן ביום השלישי, ולוי ביום הרביעי, ושני ישראלים שאחריהם הראשון קורא ביום השלישי והשני ביום הרביעי. יום ה׳ כהן קורא ביום הרביעי, ולוי ביום החמישי, ושני ישראלים שאחריהם הראשון קורא ביום הרביעי והשני ביום החמישי. יום ו׳ כהן קורא ביום החמישי, ולוי ביום השישי, ושני ישראלים שאחריהם הראשון קורא ביום החמישי [והשיני ביום הששי]. ביום ז׳ שהוא הושענא רבה כהן קורא ביום השישי, ולוי ביום השביעי, וישראל ראשון קורא ביום השישי, והשיני ביום השביעי. ושמיני ספק תשיעי ותשיעי ספק שמיני קורא מפטיר ביום השמיני. וביום שמיני ספק שביעי קורין כל הבכור, ולמחרתו קורין וזאת הברכה.
ורבינו שלמה הינהיג לקרותב, ביום ג׳ שהוא חולו של מועד כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל ראשון ביום (השישי) [הרביעי], וישראל שני ביום השני וביום השלישי. וביום ד׳ כהן קורא ביום השלישי, ולוי ביום הרביעי, וישראל ראשון ביום החמישי, וישראל שני ביום השלישי וביום הרביעי. וביום ה׳ כהן קורא ביום הרביעי, ולוי ביום החמישי, וישראל ראשון ביום השישי, והשני ביום הרביעי וביום החמישי. וביום ו׳ כהן קורא ביום החמישי, ולוי ביום השישי, וישראל ראשון ביום השביעי, והשני קורא ביום החמישי וביום השישי. וביום ז׳ כהן קורא ביום השישי, ולוי ביום השביעי, וישראל ראשון ביום השישי, והשיני ביום השביעיג. וכן נוהגין בקולונייאד.
ובסדר רב עמרם גאון (ח״ב סי׳ קלו) מצאתי כך, יום שלישי שהוא ראשון לחולו של מועד כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל וביום הרביעי, וחוזר וקורא ישראל השני וביום השני. יום רביעי כהן קורא ביום השלישי, ולוי ביום הרביעי, ישראל וביום החמישי, וחוזר וקורא ישראל השני וביום השלישי. יום חמישי כהן קורא וביום הרביעי, ולוי וביום החמישי, ישראל וביום השישי, וחוזר וקורא ישראל השני וביום הרביעי. יום ו׳ כהן קורא ביום החמישי, לוי וביום הששי, ישראל וביום השביעי, וחוזר וקורא ישראל שני וביום החמישי. יום ז׳ כהן קורא וביום השישי, לוי ביום השביעי, ישראל ביום השמיני, וחוזר וקורא ישראל שני וביום הששי. והכי אמר ריש מתיבתא מר רב יהודאי, יומא תמניא דהוא יום טוב דמיתבעי לן למיקרי ביום השביעי, קא דחינן ליה וקרינן ביום השמיני, דאביי אמר שיני נדחה ורבא אמר שביעי נדחה, והילכתא כרבא דקא מדחי שביעי, דכל יומא קרינן שני בשלישי שלישי ברביעי רביעי בחמישי חמישי בשישי שישי בשביעי, שביעי בשמיני לא קרינן דנדחה לגמרי. הונראה לי סדרו של רבינו עמרם, דלכולהו סדרי לא מדחי שביעי שלא יהא נקרא לרביעי שהוא חובת היום ביום שביעיו, אלא לסדר שלו. זאתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי, ביום שביעי דחגא דהוא יומא דערבה סלקינן ביום הששי. ואם חל שבת בחולו של מועד כגון שחל יום ראשון של חולו של מועד בשבת, מפטיר קורא ביום השני וביום השלישי. וכן בכל יום שחל קורא ב׳ פרשיות.
1
א. הסדר דלהלן הוא כמש״כ תוס׳ ד״ה אתקין. וכן נהגו במגנצא, כמש״כ הרוקח סי׳ רכג והגמ״י פי״ג מהל׳ תפלה אות י.
ב. מנהג זה דלהלן כתב רש״י שם בשם רבותיו. והיינו ששני הראשונים קוראים שני ספיקי היום, השלישי בפרשת יום המחרת שאינה מספיקות היום כלל והרביעי חוזר וקורא מה שקראו שנים הראשונים. והובאה שיטה זו בשם רש״י או רבותיו במקומות רבים שצויינו באמה״ת עמ׳ תתקנה הע׳ 55.
ג. קריאת ישראל ראשון וישראל שני ביום ז׳ לא נתפרשה ברש״י כאן. אבל במגילה ל ע״ב [שגם שם כתב רש״י מנהג זה] כתב רש״י סדר אחר ליום ז׳. והסדר שכתב רבינו בשם רש״י נמצא בס׳ הפרדס שם וכתוב שם: וכן העיד רבינו שמואל בן רבינו יצחק הלוי נ״ע אביו שכן נהג רבינו גרשום זצ״ל.
ד. וברוקח סי׳ רכג ובס׳ הפרדס הל׳ סוכה כתבו דכן נהגו בוורמיישא. והטעם שיום ז׳ שונה משאר ימים מבואר ברש״י מגילה שם, שא״א לקרות וביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו.
ה. מכאן עד ׳לסדר שלו׳ זו הערת רבינו בתוך דברי רב עמרם.
ו. פירוש: טענת רבינו שבשני המנהגים דלעיל קורא הרביעי, שהוא חובת היום, ביום שביעי של חג ׳וביום השביעי׳ וא״כ איפוא ה״ז נגד מה שאמר רבא שביעי ידחה. אבל למנהג רב עמרם קורא הרביעי ביום השישי. והנה מבואר כאן שסובר רבינו ד׳שביעי ידחה׳ נשאר גם אחרי תקנת אמימר דמדלגי דלוגי, לא כמו שפירש״י ׳ונמצאו כולן עומדין׳ ז״א שאף אחד אינו נדחה. ונראה שלרבינו פירוש חדש בסוגיא: אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי, פירושו שהתקין אמימר לדלג על ׳וביום השביעי׳, דהיינו שנקט כרבא דשביעי ידחה ומשום דאמרינן תניא כותיה דרבא. ופירוש ׳דילוג׳ כפירושו בכל המקומות: החסיר, כמו ואם קרא ודלג על פסוק ולא קראו (מ״ס פי״א ה״ו), וכהנה אין ספור. וכן שימוש הלשון הזה עצמו מתפרש במקום אחר (תענית כח ע״ב) החסיר: כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, ופירש״י כגון אנן דמדלגין לא לנו ה׳ לא לנו ונתחיל מן ה׳ זכרנו יברך. ולהפך, הפירוש דילג, קרא מה שכבר קרא, דומה שהוא יחיד במינו. וכן נראה מתוך פי׳ רש״י שלפרש ׳דלוגי שאומרים היום מה שאמרו אתמול׳ אינו פשוט כ״כ עד שנצרך רש״י להביא ראיה לזה מהלשון האמור בקריאת ר״ח. [ואמנם קושי יש כאן, מניין לפרש שהתקין אמימר לדלג על וביום השביעי, שמא לדלג על וביום השני. וצריך לדחוק ש׳וביום השביעי׳ הוא בא בין ה׳ימים׳ בין וביום השישי לוביום השמיני, ולכן נופל בו לשון דילוג, אבל ביום השני אין לפניו ׳וביום הראשון׳. ועוד, הנידון הוא על ימי חוה״מ ולא על שני ימים טובים הראשונים, כלומר הנידון הוא על הקריאות מן וביום השני עד וביום השביעי, וא״כ השמטת וביום השני שהוא הראשון מאלו הקריאות אינה ׳דילוג׳ כי דילוג הוא חיסור בין שנים]. ופירוש זה נמצא להדיא בדברי רי״ץ גיאת הלכות לולב עמוד קיז: והיינו דאתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי כלומר מדלגין על שביעי ועוברין עליו וקורין ביום השמיני. ומקור פירוש זה כנ׳ בדברי רב יהודאי שהביא רב עמרם והביאו רבינו: ׳אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי, ביום שביעי דחגא דהוא יומא דערבה סלקינן ביום השישי׳. הרי מפורש כאן שדילוגו של אמימר הוא דילוג של ׳וביום השביעי׳ שאין קורין אותו אלא גומרים את החג בפרשת וביום השישי וממילא לא יקראו וביום השביעי [שהרי בשמ״ע א״א לקוראה דעשיתו חול כמש״כ רש״י]. וחבר לפירוש זה של ׳מדלגי דלוגי׳ נמצא אולי בדבריו של רב האי גאון (בס׳ האשכול מהדורת רצב״א ח״ב עמ׳ סה): ואמר רב האי בדין הוא ביום אחרון שהוא כ״ב תשרי לקרות ביום ז׳ וביום ח׳ [היינו פרשת וביום השביעי ופר׳ ביום השמיני] בפנחס, אלא דמדלגינן ביום ז׳ [היינו פר׳ וביום השביעי]. והלשון ׳דמדלגינן׳ קרוב לומר שהוא שימוש בלשונו של אמימר דמדלגי דלוגי, כפירוש ריצ״ג ורב יהודאי.
ומה שנותר לבאר אחרי כל האמור, אם אנו מפרשים מדלגי דלוגי שמדלג וביום השביעי, א״כ מה המקור לקריאת ספקי הימים שאנו נוהגים.
[ודע עוד שרש״י פירש שביעי ידחה לענין קרבנות החג דצלותא דמוספין. ועי׳ בערל״נ שתמה למה לא פירש רש״י אקרה״ת. ורבינו שמפרש לענין קרה״ת, שיטתו כהרי״ף במגילה דקאי אקה״ת או כרבינו חננאל כאן דקאי על שניהם].
ומה שנותר לבאר אחרי כל האמור, אם אנו מפרשים מדלגי דלוגי שמדלג וביום השביעי, א״כ מה המקור לקריאת ספקי הימים שאנו נוהגים.
[ודע עוד שרש״י פירש שביעי ידחה לענין קרבנות החג דצלותא דמוספין. ועי׳ בערל״נ שתמה למה לא פירש רש״י אקרה״ת. ורבינו שמפרש לענין קרה״ת, שיטתו כהרי״ף במגילה דקאי אקה״ת או כרבינו חננאל כאן דקאי על שניהם].
ז. עד ואם חל שבת [ואולי עד סוף הדיבור] הוא המשך לשון סרע״ג וכנ״ל בהערה צג.
1. בכ״י מופיעים כאן ביאורי ראב״ן לסוכה מ״ו: ״אמר ר׳ זירא״ ו״ואמר ר׳ זירא״.
מה שהזכרנו למעלה השיר שהיו הלוים אומרים בימות החג מראשון ולמעלה שהוא זמן השמחה השיר משתנה והוא שבראשון של חול המועד אומרים הבו לה׳ בני אלים מפני שכתוב שם קול ה׳ על המים על שם ניסוך המים בשני לרשע אמר אלקים מפני שכתוב זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך והחג הוא השלמת שיעור לבל תאמר והזכיר ולרשע מפני שהיה מנהגם להתחיל שם על שם שהנאספים שם אם לא יתעורר לבם לתשובה אינו כלום בשלישי מי יקום לי עם מרעים וברביעי בינו בוערים בעם ושניהם במזמור אחד מפני שהיו תחת עול מלכיות בבית שני ואעפ״כ אינם נמנעים מלשמוח שמחת מצוה וכן בינו בוערים בעם לעוררם לתשובה ולהשקיע בלבם אמונתם בהשגחתו ית׳ כאמרו הנוטע אזן הלא ישמע וכו׳ בחמישי הסירותי מסבל שכמו והוא נאמר על יוסף שניצל מצרה וכן רומז בו על שובע השנה ויאכילהו מחלב חטה וכו׳ בששי ימוטו כל מוסדי ארץ וראש המזמור אלקים נצב בעדת אל וזהו בחג שנידונין על המים ואם חל שבת באחד מהם אומרין בו שיר של שבת ואומרין שיר של אותו יום במחרתו ונמצא שיר של ימוטו נדחה באותה שנה ומה שנתגלגל כאן בקריאת הפרשיות של קרבנות החג בחולו של מועד כבר ביארנוהו במסכת מגילה פרק בני העיר:
בחש״מ בראשון אומר הבו לה׳ בני וגו׳. בפרש״י דבאותו מזמור כתיב קול ה׳ על המים וגו׳ עכ״ל וכתיב ביה ז׳ פעמים קול ע״ש ז׳ ימי החג שאומרים שיר בקול על ניסוך המים שבחג וכה״ג אמרו בברכות דכתיב ביה ז׳ פעמים קול נגד ז׳ ברכות שבתפלת שבת כמפורש שם:
ואמר ר׳ יוחנן: מדוע עושים זאת — לסימן לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו לאחר עשרים ותשעה ימי חודש הקודם. הרי מצינו שעשו לכך היכר אחר. ומשיבים: זו אינה קושיה, כי תרי היכירא עבדינן [שני מיני היכרים עושים אנו] דחזי האי [הרואה את זה] את זמן השיר — חזי [רואה], וחזי בהאי [והרואה את זה] את המקום בו הניחו את החלבים — חזי [רואה], ואין כאן סתירה.
And Rabbi Yoḥanan said: Why was it placed in this manner? It was as an indicator for the people to know that the New Moon was established at its proper time, after the twenty-ninth day of the previous month. The Gemara answers: This is not difficult, as they implemented two indicators: One who saw this one, i.e., the sequence of the songs, saw it; and one who saw that one, i.e., where the fats were placed, saw it, and there is no contradiction.
הכל
(2) מֵיתִיבִי דְּתָנֵי רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל איָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁתּוֹקְעִין עַל שַׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּךְ יִהְיוּ תּוֹקְעִין עַל כׇּל מוּסָף וּמוּסָף ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר י׳:י׳} וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי אַחָא תְּיוּבְתָּא.
The Gemara raises another objection to the opinion of Rabbi Aḥa, as Rava bar Shmuel taught this baraita: I might have thought that just as when Shabbat and the New Moon do not coincide they sound the trumpets for the additional Shabbat offering in and of itself, and for the additional New Moon offering in and of itself, so too would they sound the trumpets for each and every additional offering when the days coincide. Therefore, the verse states: “And on the day of your rejoicing, and at your appointed times, and on your New Moons, and you shall sound the trumpets for your burnt-offerings and your peace-offerings, and they will be a memorial for you before your God. I am the Lord your God” (Numbers 10:10), indicating that one blast is sounded for all. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Aḥa. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.
The Gemara raises another objection to the opinion of Rabbi Aḥa, as Rava bar Shmuel taught this baraita: I might have thought that just as when Shabbat and the New Moon do not coincide they sound the trumpets for the additional Shabbat offering in and of itself, and for the additional New Moon offering in and of itself, so too would they sound the trumpets for each and every additional offering when the days coincide. Therefore, the verse states: “And on the day of your rejoicing, and at your appointed times, and on your New Moons, and you shall sound the trumpets for your burnt-offerings and your peace-offerings, and they will be a memorial for you before your God. I am the Lord your God” (Numbers 10:10), indicating that one blast is sounded for all. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Aḥa. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.
ת״ש יכול כשם שתוקעין של ראש חדש בפני עצמו ושל שבת בפני עצמה כך היו תוקעין על כל מוסף ומוסף ת״ל ובראשי חדשיכם – ואמרינן בה תרי טעמי, חדא הוקשו כל החדשים זה לזה שאין תוקעין בכל ראש חודש. ואמר רב אשי כתיב ראשי דמשמע ב׳ וכתיב חדשכם חסר דמשמע חדא שנאמר ובראשי חדשכם שמע מינה איזהו חודש שיש לו שני ראשים ואתה מזכירו חודש אחד? הוי אומר זה ראש השנה שהוא גם ראש חודש ואי אתה מחשבו אלא (ראש) [חדש] אחד.
תוב מקשינן אדר׳ אחא מיהא דתניא – בעניין שיר של כל יום מששת ימי סוכה וקתני בזמן שחלה שבת להיות באחד מהן ימוטו – שהוא שיר של לוים ביום האחרון מחולו של מועד ידחה – כלומר האחרון אחרון נדחה. ואי איתא לדר׳ אחא אמאי נדחה ליתני לשבת וליתני דיומיה, דהא תנן בשיר (משנה תמיד ז׳) על כל פרק תקיעה ועלתה בתיובתא לרב אחא.
יכול כשם שתוקעין – על מוסף של ר״ח בפני עצמו כשחל בחול ועל מוסף שבת בפני עצמה כשהיא לבדה.
כך תוקעין על כל מוסף ומוסף – כשחלו להיות יחד.
ת״ל ובראשי חדשיכם – גבי תקיעות כתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם וגו׳.
ועוד מיתיבי [מקשים] על דברי ר׳ אחא דתני [ששנה] רבא בר שמואל ברייתא זו: יכול כשם שתוקעין על קרבן שבת בפני עצמו, ועל ראש חדש בפני עצמו כך יהיו תוקעין על כל מוסף ומוסף אם חלו שניהם באותו יום — תלמוד לומר: ״וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה׳ אלהיכם״ (במדבר י, י), לומר שאין תוקעים אלא אחת, ומכאן תיובתא [קושיה חמורה] לר׳ אחא! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו.
The Gemara raises another objection to the opinion of Rabbi Aḥa, as Rava bar Shmuel taught this baraita: I might have thought that just as when Shabbat and the New Moon do not coincide they sound the trumpets for the additional Shabbat offering in and of itself, and for the additional New Moon offering in and of itself, so too would they sound the trumpets for each and every additional offering when the days coincide. Therefore, the verse states: “And on the day of your rejoicing, and at your appointed times, and on your New Moons, and you shall sound the trumpets for your burnt-offerings and your peace-offerings, and they will be a memorial for you before your God. I am the Lord your God” (Numbers 10:10), indicating that one blast is sounded for all. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Aḥa. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.
הכל
(3) מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם הוּקְּשׁוּ כׇּל חֳדָשִׁים כּוּלָּם זֶה לָזֶה רַב אָשֵׁי אָמַר כְּתִיב חׇדְשְׁכֶם וּכְתִיב וּבְרָאשֵׁי וְאֵיזֶה חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים הֱוֵי אוֹמֵר זֶה ר״ה רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר רַחֲמָנָא חׇדְשְׁכֶם חַד הִיא.
Since the baraita was cited, the Gemara asks: What is the derivation cited in this baraita? How does the phrase: And on your New Moons, prove that the trumpets are sounded once for all the additional offerings? Abaye said: The verse states: “And on your New Moons,” in plural, indicating that all the months are equated to each other, and just as on a typical New Moon the trumpets are sounded once for the additional offering, so too when Shabbat and the New Moon coincide the trumpets are sounded once and no more. Rav Ashi said that in this verse it is written: Your moon [ḥodshekhem], without a yod, in the singular, and in the same verse it is written: “And on your new [uverashei],” in the plural. And which is the month that has two new beginnings? You must say it is Rosh HaShana, which is the beginning of both the new year and the new month. And yet the Merciful One says: Your moon, in the singular, indicating it is one and the trumpets are sounded once.
Since the baraita was cited, the Gemara asks: What is the derivation cited in this baraita? How does the phrase: And on your New Moons, prove that the trumpets are sounded once for all the additional offerings? Abaye said: The verse states: “And on your New Moons,” in plural, indicating that all the months are equated to each other, and just as on a typical New Moon the trumpets are sounded once for the additional offering, so too when Shabbat and the New Moon coincide the trumpets are sounded once and no more. Rav Ashi said that in this verse it is written: Your moon [ḥodshekhem], without a yod, in the singular, and in the same verse it is written: “And on your new [uverashei],” in the plural. And which is the month that has two new beginnings? You must say it is Rosh HaShana, which is the beginning of both the new year and the new month. And yet the Merciful One says: Your moon, in the singular, indicating it is one and the trumpets are sounded once.
הוקשו כל החדשים כולן – לענין תקיעות שתקיעותיהן שוות.
שני ראשים – ר״ח ור״ה וקרייה רחמנא חדשכם חסר כתיב לענין תקיעות.
כיון שהבאנו ברייתא זו, שואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד שבה]? כלומר: כיצד מוכיחים מן האמור ״ובראשי חדשיכם״ שתוקעים למוסף אחד בלבד? אמר אביי: אמר קרא [הכתוב] ״ובראשי חדשיכם״, לומר: הוקשו (הושוו) כל החדשים כולם זה לזה, וכשם שבשאר ראשי חדשים תוקעים רק למוסף אחד, אף בכגון זה אין תוקעים אלא תקיעה אחת ולא יותר. רב אשי אמר: כתיב [כתוב] ״חדשכם״ כלשון יחיד, וכתיב [ונאמר] ״ובראשי״ לשון רבים — זו כעין סתירה. ואיזה חדש יש לו שני ראשים — הוי אומר: זה ראש השנה שהוא גם ראש השנה וגם ראש חודש, ואמר רחמנא [ובכל זאת אמרה התורה] ״חדשכם״ בלשון יחיד, ללמד כי חד [אחד] היא ואין תוקעים פעמיים.
Since the baraita was cited, the Gemara asks: What is the derivation cited in this baraita? How does the phrase: And on your New Moons, prove that the trumpets are sounded once for all the additional offerings? Abaye said: The verse states: “And on your New Moons,” in plural, indicating that all the months are equated to each other, and just as on a typical New Moon the trumpets are sounded once for the additional offering, so too when Shabbat and the New Moon coincide the trumpets are sounded once and no more. Rav Ashi said that in this verse it is written: Your moon [ḥodshekhem], without a yod, in the singular, and in the same verse it is written: “And on your new [uverashei],” in the plural. And which is the month that has two new beginnings? You must say it is Rosh HaShana, which is the beginning of both the new year and the new month. And yet the Merciful One says: Your moon, in the singular, indicating it is one and the trumpets are sounded once.
הכל
(4) וְעוֹד תַּנְיָא בבְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בָּרִאשׁוֹן מֶה הָיוּ אוֹמְרִים {תהלים כ״ט:א׳} הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים בַּשֵּׁנִי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים {תהלים נ׳:ט״ז} וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים בַּשְּׁלִישִׁי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים {תהלים צ״ד:ט״ז} מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים.
And furthermore, contrary to the statement of Rabbi Aḥa, it was taught in a baraita: On the intermediate days of the Festival, on the first day, what would they say as the song accompanying the offering on that day? “Ascribe [havu] unto the Lord, O you sons of might” (Psalms 29:1). On the second day, what would they say? The psalm that contains the verse: “But unto the wicked [velarasha] God says: What have you to do to declare My statutes?” (Psalms 50:16). On the third day, what would they say? The psalm containing the verse: “Who [mi] will rise up for me against the evildoers?” (Psalms 94:16).
And furthermore, contrary to the statement of Rabbi Aḥa, it was taught in a baraita: On the intermediate days of the Festival, on the first day, what would they say as the song accompanying the offering on that day? “Ascribe [havu] unto the Lord, O you sons of might” (Psalms 29:1). On the second day, what would they say? The psalm that contains the verse: “But unto the wicked [velarasha] God says: What have you to do to declare My statutes?” (Psalms 50:16). On the third day, what would they say? The psalm containing the verse: “Who [mi] will rise up for me against the evildoers?” (Psalms 94:16).
בחולו של מועד – דסוכות.
מה היו אומרים – בשיר המוספין.
בראשון – ביום ראשון דחוש״מ.
אומרים הבו לה׳ וגו׳ – כל המזמור על שם שהיום תחלת שמחת בית השואבה דהיינו כבוד ועוז ובאותו מזמור קול ה׳ על המים על שם ניסוך המים.
ולרשע אמר כו׳ – וכל המזמור דברי כבושין הן לנאספים לעזרה למצות החג ושמחים שמחת החג ומוכיחם מה לך לספר חקי כלומר למה לך לבא לבית זה עם שאר עמי אם אינך חוזר בתשובה ובאותו מזמור כתיב זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך על שחג הסוכות זמן בל תאחר הוא לשלש רגלים כסדרן וסוף המזמור זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו וגו׳.
מי יקום לי עם מרעים – ובינו בוערים במזמור אחד הם ובינו בוערים מוקדם ומי יקום לי מאוחר והם מקדימין את המאוחר ונראה בעיני מפני שפרשת מי יקום לי מדברת על צרותן שהיו משועבדין בבית שני תחת מלכי פרס ומלכי יון ומלכי רומי ואף על פי כן אינן נמנעים מלשמוח שמחת מלכם ומתפללים מי יקום לנו להצילנו מן המרעים האלה לולי ה׳ עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי מטה רגלי וגו׳ שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו כלומר אף לפי צרותינו אין אנו נמנעין מלבא להשתעשע בתנחומיך וכו׳ עד סוף המזמור ולמחר בינו בוערים בעם מפני שעכשיו זמן מתנות עניים שהוא זמן אסיף זמן לקט שכחה ופאה ומעשר עני וכשמגיעין ימים האחרונים שהן קרובים לפרוש ולשוב לבתיהם קורין לפניהן להוכיחם שיעשרו כראוי ואע״פ שהמעשרות בצנעה ולא יאמרו מי רואנו ומי יודענו לכך אומר בינו בוערים בעם שאומרים בלבם מי יגיד מעשינו הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט היוסר גוים הלא יוכיח וגו׳ עד מי יקום לי.
בשני מה הוא אומר ולרשע אמר אלהים מה לך וגו׳. עיין פרש״י ול״נ לפרש בענין פרי החג דאמרינן לקמן שהיו ע׳ פרים נגד ע׳ אומות עע״ז פר יחידי נגד ישראל כו׳ ואוי להן שאבדו ואין יודעין שבזמן שבהמ״ק קיים מזבח מכפר כו׳ וז״ש בזה המזמור לא אקח מביתך פר וגו׳ דהיינו שאומר כן לישראל דלא אקח אותו פר מביתך וממכלאותיך עתודים ע״ש שעיר עזים שבכל יום בחג נקרב א׳ כי לי וגו׳ אלא מחבתך אני אקח אותו ולרשע וגו׳ ר״ל רשעים העובדי כוכבים שהחריבו המקדש אמר הקב״ה מה לך לספר חקי שהם מספר ע׳ פרים לכפרה עליכם ואתם בעצמכם אבדתם אותה כפרה בהחריבכם בהמ״ק דהיינו ותשלך דברי אחריך:
ועוד ראיה נוספת כנגד שיטת ר׳ אחא שיש לתקוע לכל מוסף לחוד, תניא [שנויה ברייתא]: בחולו של מועד, ביום הראשון של חול המועד מה היו אומרים בשיר של קרבן היום — ״הבו לה׳ בני אלים״ (תהלים כט, א), בשני מה היו אומרים — המזמור שכתוב בו ״ולרשע אמר אלהים״ (תהלים נ, טז), בשלישי מה היו אומרים — מזמור ״מי יקום לי עם מרעים״ (תהלים צד, טו),
And furthermore, contrary to the statement of Rabbi Aḥa, it was taught in a baraita: On the intermediate days of the Festival, on the first day, what would they say as the song accompanying the offering on that day? “Ascribe [havu] unto the Lord, O you sons of might” (Psalms 29:1). On the second day, what would they say? The psalm that contains the verse: “But unto the wicked [velarasha] God says: What have you to do to declare My statutes?” (Psalms 50:16). On the third day, what would they say? The psalm containing the verse: “Who [mi] will rise up for me against the evildoers?” (Psalms 94:16).
הכל
(5) בָּרְבִיעִי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים {תהלים צ״ד:ח׳} בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם בַּחֲמִישִׁי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים {תהלים פ״א:ז׳} הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ בַּשִּׁשִּׁי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים {תהלים פ״ב:ה׳} יִמּוֹטוּ כׇּל מוֹסְדֵי אָרֶץ וְאִם חָל שַׁבָּת בְּאֶחָד מֵהֶם יִמּוֹטוּ יִדָּחֶה.
On the fourth day, what would they say? “Consider [binu], you brutish among the people” (Psalms 94:8). On the fifth day, what would they say? “I removed [hasiroti] his shoulder from the burden” (Psalms 81:7). On the sixth day, what would they say? “All the foundations of the earth are moved [yimotu]” (Psalms 82:5). And if Shabbat occurred on any of the intermediate days of the Festival, since Shabbat has its own song (Psalms 92), the last of the songs of the intermediate days, i.e., “All the foundations of the earth are moved,” is superseded, and all the other songs are recited in their proper sequence.
On the fourth day, what would they say? “Consider [binu], you brutish among the people” (Psalms 94:8). On the fifth day, what would they say? “I removed [hasiroti] his shoulder from the burden” (Psalms 81:7). On the sixth day, what would they say? “All the foundations of the earth are moved [yimotu]” (Psalms 82:5). And if Shabbat occurred on any of the intermediate days of the Festival, since Shabbat has its own song (Psalms 92), the last of the songs of the intermediate days, i.e., “All the foundations of the earth are moved,” is superseded, and all the other songs are recited in their proper sequence.
הסירותי מסבל שכמו – דברי תנחומין הן אם תזכו בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה כו׳ על המים שנידונין עליהם בחג לפי מה שאני בוחנך אפסוק לך על שם שמתפללין על הגשמים וצריכים להם וכתיב במזמור זה אנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו שאשלח לכם ברכה וסוף המזמור ויאכילהו מחלב חטה וגו׳.
ימוטו כל מוסדי ארץ – במזמור אלהים נצב בעדת אל ואומרים כל המזמור על שם שכתוב בו עני ורש הצדיקו אלו מעשרות שכך הוא נדרש בחולין צדק משלך ותן לו בפרק הזרוע (דף קלד.) לא ידעו ולא יבינו ומי שאינו נותן לבו להבין לכך בחשכה יתהלכו זו מיתה כדתנן (אבות פ״ה מ״ט) בארבעה פרקים הדבר מתרבה כו׳ במוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים וגורם קללה לעולם ורעבון שימוטו כל אפסי ארץ.
ואם חל שבת באחד מהן – ידחו שיר המועד מלפני שיר שבת.
ימוטו ידחה – שהוא שיר אחרון ונדחה מפני שאמרו באחד בשבת שיר שהיה ראוי לומר אתמול שאין מדלגין סדר השיר ובשני שיר של אחד בשבת נמצא האחרון נדחה.
דתנן חלבי תמיד כו׳ – ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמעלה פי׳ הכרכוב היא הסובב שכתבנו למעלה שבולט אמה והוא מקום רגלי הכהנים וחלבי ר״ח ניתנין בכבש העולה למערכה וניתנין בו שלא כנגד הסובב אלא למטה ממנו מעט שלא כנגדו ולמעלה מחצי כבש וזה ההכרח כי מפני חשיבותן מניחין אותן בכבש למעלה ממקום שאר חלבי המוספין.
ברביעי מה היו אומרים — ״בינו בוערים בעם״ (תהלים צד, ז), בחמישי מה היו אומרים — ״הסרותי מסבל שכמו״ (תהלים פא, ז), בששי מה היו אומרים — ״ימוטו כל מוסדי ארץ״ (תהלים פב, ה). ואם חל שבת באחד מהם, כיון שיש שיר מיוחד של שבת (תהלים פב, צב), שיר אחרון זה של ״ימוטו״ — ידחה, ואת שאר השירים, שלפני השבת ואחריה, אמרו לפי הסדר.
On the fourth day, what would they say? “Consider [binu], you brutish among the people” (Psalms 94:8). On the fifth day, what would they say? “I removed [hasiroti] his shoulder from the burden” (Psalms 81:7). On the sixth day, what would they say? “All the foundations of the earth are moved [yimotu]” (Psalms 82:5). And if Shabbat occurred on any of the intermediate days of the Festival, since Shabbat has its own song (Psalms 92), the last of the songs of the intermediate days, i.e., “All the foundations of the earth are moved,” is superseded, and all the other songs are recited in their proper sequence.
הכל
(6) רַב סָפְרָא מַנַּח בְּהוּ סִימָנָא הוּמְבָּהֵ״י רַב פָּפָּא מַנַּח בְּהוּ סִמָנָא הוּמְהָבֵּ״י וְסִימָנָךְ אַמְבּוּהָא דְסָפְרֵי.
Rav Safra established a mnemonic for the sequence of the psalms recited during the intermediate days of the Festival: Heh, vav, mem, beit, heh, yod, the first letters of the transliterated word in the verses cited. Rav Pappa established a different mnemonic for a different sequence of the Psalms: Heh, vav, mem, heh, beit, yod, as in his opinion, the psalm containing: “I removed” is recited before the psalm containing: “Consider.” The Gemara notes: A mnemonic to identify which amora established which mnemonic is the expression: Convoy [ambuha] of scribes [desafrei], as the spelling of ambuha is like the mnemonic of Rav Safra.
Rav Safra established a mnemonic for the sequence of the psalms recited during the intermediate days of the Festival: Heh, vav, mem, beit, heh, yod, the first letters of the transliterated word in the verses cited. Rav Pappa established a different mnemonic for a different sequence of the Psalms: Heh, vav, mem, heh, beit, yod, as in his opinion, the psalm containing: “I removed” is recited before the psalm containing: “Consider.” The Gemara notes: A mnemonic to identify which amora established which mnemonic is the expression: Convoy [ambuha] of scribes [desafrei], as the spelling of ambuha is like the mnemonic of Rav Safra.
הומהב״י – סימן סדר הפרשיות הוא ומחליף להקדים הסירותי לבינו בוערים בעם.
וסימנך – שלא תטעה איזה סימן של רב ספרא.
אמבוהא דספרי – גדודי אנשים ונשים רגילים להלך במבוי של מלמדי תינוקות שהתינוקות ואבותיהם ואמותיהם מצויין אצלם אף כאן מי ששמו ספרא היה סימנו הומבה״י שדומה לתיבת אמבוהא.
ומעירים: רב ספרא מנח בהו סימנא [היה נותן בהם סימן], לסדר המזמורים בחול המועד, וסימן זה הוא: ״הומבה״י״ [״הבו״, ״ולרשע״, ״מי״, ״בינו״, ״הסירותי״, ״ימוטו״]. ואילו רב פפא מנח בהו סמנא [היה נותן בהם סימן], שהיה משנה קצת את סדר השירים, ולדעתו היה הסדר: ״הומהב״י״ שמזמור ״הסירותי״ אומרים לדבריו לפני ״בינו בוערים״. ומעירים: וסימנך שלא תחליף שיטת רב ספרא ברב פפא, מה שאומרים אנו ״אמבוהא דספרי״ [שיירה של סופרים] ויהא זה סימן להלכות, שרב ספרא הוא שאמר סימן מעין אמבוהא (הומבה״י).
Rav Safra established a mnemonic for the sequence of the psalms recited during the intermediate days of the Festival: Heh, vav, mem, beit, heh, yod, the first letters of the transliterated word in the verses cited. Rav Pappa established a different mnemonic for a different sequence of the Psalms: Heh, vav, mem, heh, beit, yod, as in his opinion, the psalm containing: “I removed” is recited before the psalm containing: “Consider.” The Gemara notes: A mnemonic to identify which amora established which mnemonic is the expression: Convoy [ambuha] of scribes [desafrei], as the spelling of ambuha is like the mnemonic of Rav Safra.
הכל
(7) תְּיוּבְתָּא דר׳ דְּרַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא תְּיוּבְתָּא וְהָא ר׳ רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא קְרָא וּמַתְנִיתָא קָאָמַר.
The Gemara concludes: This baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, as on Shabbat the song for Shabbat was recited alone without the song for the Festival, and similarly, separate trumpet blasts are not sounded for the various additional offerings. Rabbi Aḥa’s opinion was rejected based on several sources. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Aḥa say a verse and a baraita in support of his opinion? How can those citations be rejected?
The Gemara concludes: This baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, as on Shabbat the song for Shabbat was recited alone without the song for the Festival, and similarly, separate trumpet blasts are not sounded for the various additional offerings. Rabbi Aḥa’s opinion was rejected based on several sources. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Aḥa say a verse and a baraita in support of his opinion? How can those citations be rejected?
ואמרינן והא ר׳ אחא מתניתא תני – ואין נדחו דבריו? ופריק רבינא לר׳ אחא הא פירושא מתניתא דאייתי לה בידיה. וכך פירוש׳, האי דתניא הכל לפי המוספין לומר שמרבה בתוקעין או מאריך בתקיעות – כלומר מרבין כהנים ותוקעים ומריעין ומאריכין לפי המוספין והכל ביחד. אבל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו לא.
תיובתא דרבי אחא – דאמר תוקעין על כל מוסף אלמא דאמר לכל אחד שירו והכא קתני ימוטו ידחה אלמא לא אמרו בשבת של חול המועד אלא שיר של שבת.
ולענייננו מכאן שוב תיובתא דר׳ אחא בר חנינא, שהרי מכאן למדים שבשבת היו אומרים רק את מזמור השבת ואין מצרפים לו גם את מזמור החג וממילא אף לא היו תוקעים שתים! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו. ושואלים: וכיון שהוכחנו מכמה מקורות כנגד דברי ר׳ אחא, והא [והרי] ר׳ אחא בר חנינא קרא ומתניתא קאמר [גם כתוב וגם ברייתא אמר] להוכיח כדבריו שמספר מחזורי התקיעות לפי מספר המוספים, וכיצד אפשר לדחות דברים אלה לחלוטין?
The Gemara concludes: This baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, as on Shabbat the song for Shabbat was recited alone without the song for the Festival, and similarly, separate trumpet blasts are not sounded for the various additional offerings. Rabbi Aḥa’s opinion was rejected based on several sources. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Aḥa say a verse and a baraita in support of his opinion? How can those citations be rejected?
הכל
(8) אָמַר רָבִינָא לוֹמַר שֶׁמַּאֲרִיכִין בִּתְקִיעוֹת רַבָּנַן דְּקֵיסָרִי מִשְּׁמֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי אַחָא אָמְרִי לוֹמַר שֶׁמַּרְבֶּה בְּתוֹקְעִין.
Ravina said: The verse and the baraita that he cited do not teach that trumpet blasts were sounded for each additional offering. Rather, they come to say that one extends the duration of the blasts to honor the added additional offerings, but does not sound even one additional blast. The Sages of Caesarea, in the name of Rabbi Aḥa, said: The verse and the baraita cited by Rabbi Aḥa come to say that one increases the number of trumpeters to honor the added additional offerings, but not the number of blasts sounded.
Ravina said: The verse and the baraita that he cited do not teach that trumpet blasts were sounded for each additional offering. Rather, they come to say that one extends the duration of the blasts to honor the added additional offerings, but does not sound even one additional blast. The Sages of Caesarea, in the name of Rabbi Aḥa, said: The verse and the baraita cited by Rabbi Aḥa come to say that one increases the number of trumpeters to honor the added additional offerings, but not the number of blasts sounded.
אמר רבינא לומר שמאריך בתקיעות – ברייתא קתני סתמא הכל לפי המוספין תוקעין ור׳ אחא פירשה שתוקעין על כל מוסף ולא ה״ל לפרושי הכי דודאי אין אומר אלא שיר אחד ואין כאן אלא תשע תקיעות לשלשה פרקי השיר וברייתא קמ״ל שמאריך במשך התקיעות כשיש שני מוספין ואומרין השיר לאחר שקרבו נסכי שניהם.
שמרבה בתוקעין – שמוסיפין חצוצרות ותוקעין יחד וכולהו חד מיחשבי דתנן בערכין (דף יג.) אין פוחתין משתי חצוצרות ומתשע כנורות ומוסיפין עד לעולם.
רש״י ד״ה ולרשע. [חידושי אגדה]. שמחת בית השואבה קשורה עם תשובה. ובטעם הדבר נראה לומר שחג הסוכות הוא זמן שמחה לשמוח בהשראת השכינה בישראל כי הסוכה מסמלת את בהמ״ק, ובבוא העם למקדש לפני ד׳ לשמוח בהשראת שכינתו מוכיחים אותם לחזור בתשובה כדי שיהיו ראויים לאותה דרגה עליונה של השראה והתקרבות לד׳. ומפני ענין זה השתרבב מנהגנו בסוכות לומר הושענות ובהושענא רבה לומר תפלות מעין יו״כ, כי השמחה של התקרבות לד׳ מחייבת תשובה. ובכך מוסברת שיטת רב האי גאון לקרוא את פרשת נצבים בשמיני עצרת - זמן שמחה הוא זמן תשובה.
ומעין זה בוודוי מעשר, כשבעל המעשרות בא למקדש שמח אחרי שקיים כל המצוות המוטלות עליו משום פירותיו חובה עליו להתוודות ולשוב בתשובה שלמה, כי שמחה והתקרבות לה׳ מחייבות חפוש מחדש במעשים וחזרה בתשובה שלמה.
וכן ביוה״כ כשהכה״ג מפרש את השם ויש עוצם גלוי שכינה והתקרבות לאלקים היו השומעים כורעים ומשתחוים ומודים - כלומר מתוודים (כמו דפרשו הגאונים) על חטאיהם, כי התקרבות לאלקים מחייבת את האדם בתשובה.
שם. רש״י ד״ה ולרשע כו׳ למה לך לבא לבית זה עכ״ל. מרש״י מוכח שיש חילוק בין ביאת מקדש לשאר מצוות תורה, כי לרשע יש קיום בשאר מצוות אבל לא בביאת מקדש דנקרא רמוס חצרי ואין לו קיום עליה לרגל.
שם. בגמ׳ - שמאריכין בתקיעות כו׳ שמרבה בתוקעין. והטעם להאריך ולהרבות הוא כדי להראות שיש אמנם שני מחייבים של תקיעות בעבור שני מוספים - אלא שתוקעים סדר א׳ לשניהם ויוצאים בעד שניהם, כנ״ל.
שם. תוס׳ ד״ה אתקין. בביאור המחלוקת בין רש״י ותוס׳, ניתן לומר כי לרש״י יש חלות שם צרוף בין כל קרבנות מוספי החג אהדדי, ולכן מותר לקרוא גם מהמוסף של היום הבא כי הוא נחשב מענינא דיומא. אולם תוס׳ סוברים שאין חלות דין צרוף בין כל קרבנות החג, ולפיכך אין לקרוא מענין המוסף של היום הבא בקה״ת דיום זה.
אמר רבינא: הכתוב והברייתא שהביא לראיה, לא באו ללמד שעושים מחזור תקיעות מיוחד למוסף השני, אלא לומר שמאריכין בתקיעות לכבוד המוסף היתר. כלומר, שהוסיפו באורך כל תקיעה, אולם לא הוסיפו ולו תקיעה אחת. ורבנן דקיסרי [חכמי קיסריה] משמיה [משמו] של ר׳ אחא אמרי [אומרים]: לומר שמרבה בתוקעין שמוסיפים כהנים התוקעים בחצוצרות לכבוד המוסף האחר, אבל לא הוסיפו במספר התקיעות.
Ravina said: The verse and the baraita that he cited do not teach that trumpet blasts were sounded for each additional offering. Rather, they come to say that one extends the duration of the blasts to honor the added additional offerings, but does not sound even one additional blast. The Sages of Caesarea, in the name of Rabbi Aḥa, said: The verse and the baraita cited by Rabbi Aḥa come to say that one increases the number of trumpeters to honor the added additional offerings, but not the number of blasts sounded.
הכל
(9) וַאֲנַן דְּאִית לַן תְּרֵי יוֹמֵי הֵיכִי עָבְדִינַן אַבָּיֵי אָמַר שֵׁנִי יִדָּחֶה.
Apropos the psalms recited during the Festival, the Gemara asks: And we, outside Eretz Yisrael, who have two days of Festival due to the uncertainty, as well as uncertainty with regard to each of the intermediate days, how do we conduct ourselves with regard to the mention of the additional offerings in the additional prayer of the Festival during the intermediate days, and with regard to Torah reading on those days? Abaye said: Mention of the second day will be superseded. Since the first of the intermediate days outside Eretz Yisrael is the third day of the Festival in Eretz Yisrael, the additional offering for the third day alone is mentioned, and the offerings for the fourth day on the fourth day, etc. No mention is made of the second day outside Eretz Yisrael.
Apropos the psalms recited during the Festival, the Gemara asks: And we, outside Eretz Yisrael, who have two days of Festival due to the uncertainty, as well as uncertainty with regard to each of the intermediate days, how do we conduct ourselves with regard to the mention of the additional offerings in the additional prayer of the Festival during the intermediate days, and with regard to Torah reading on those days? Abaye said: Mention of the second day will be superseded. Since the first of the intermediate days outside Eretz Yisrael is the third day of the Festival in Eretz Yisrael, the additional offering for the third day alone is mentioned, and the offerings for the fourth day on the fourth day, etc. No mention is made of the second day outside Eretz Yisrael.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן – במקרא בסיפרא ובתפילה. אביי אמר שיני נדחה – פירוש בשני ימים טובים קרינן בין בסיפרא בין בצלותא ובחמשה עשר יום וג׳ ובשלישי קורין וביום השלישי נמצא יום שיני שנדחה.
אנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן – משום דאיירי בשתי פרשיות המאורעות ליום דדחינן חדא מינה קבעי לה ואנן דמיבעי לן למימר בצלותא דמוספין את מוספי היום וקרבנות החג אינן שוין שהפרים מתמעטין והולכין ואית לן תרי יומי י״ט מספיקא ולא מצינו למימר בי״ט שני פרשת וביום השני דא״כ עבדינן ליה חול ומיבעי לן למימר ביה ובחמשה עשר יום כיומא קמא היכי עבדינן בראשון של חול המועד ובשאר הימים מי אמרינן ביומא קמא וביום השני דה״ל למימר מאתמול וכן כסדר ונמצא שביום השביעי של ערבה נאמר וביום הששי ועל כרחך למחר שהוא יו״ט לא מצית למימר וביום השביעי דאם כן עבדת ליה חול ונמצא שביעי נדחה או דלמא יומא קמא אמרינן וביום השלישי ושני נדחה ממקומו מפני שהוא ספק ידחה לגמרי.
איזהו חדש שיש לו שני ראשים זה ר״ה וקאמר חדשיכם חד – כלומר שאין לו אלא שעיר א׳. עוד תניא ביום ראשון של חולו של מועד מאי השיר שאומרים הלוים כו׳ ואף על גב דבינו בוערים הוא קודם למי יקום לי עם מריעים משום דבינו בוערים מיירי במתנות עניים מאחרין אותו כדי שיהא קרוב לצאתם וזהו טעמא דר״פ דאמר דמאחר בינו בוערים בעם עד יום חמישי.
בחמישי הסירותי מסבל שכמו בששי ימוטו כל מוסדי ארץ מפני שהעולם עתיד ליחרב באלף ששי כדאיתא בהגדה ואם חל שבת להיות בא׳ מהן ימוטו נדחה כדפרישנא בפרקין דלעיל ואפשר שלענין פ׳ של חולו של מועד של פסח וכן בפרשת סוכת יום ששי ידחה ויש שנוהגין שלא לדחות אלא שבת וקורין בכל הימים פרשת היום.
אגב הזכרת סדרי מזמורי החג שואלים: ואנן [ואנו] בחוץ לארץ, דאית לן תרי יומי [שיש לנו שני ימי חג] מחמת הספק, הכי עבדינן [כיצד אנו עושים] לגבי הזכרת מוספי החג בימי חול המועד, וכן לגבי קריאת התורה, מה הסדר שבו נוהגים אנו? שהרי בכל יום ויום יש להסתפק איזה יום מימי החג הוא, ואם יזכירו מחמת הספק את אותו יום במשך יומיים רצופים ייצא שביום שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו, יאמרו עדיין את קרבן מוסף של היום השביעי של חג הסוכות! אביי אמר: הזכרת יום שני ידחה, שביום הראשון של חול המועד בחוץ לארץ, שהוא יום שלישי של חג בארץ, אומרים רק קרבן מוסף של ״ביום השלישי״ וכן הלאה. ומשמיטים את היום השני, שהרי היה זה בחוץ לארץ יום חג.
Apropos the psalms recited during the Festival, the Gemara asks: And we, outside Eretz Yisrael, who have two days of Festival due to the uncertainty, as well as uncertainty with regard to each of the intermediate days, how do we conduct ourselves with regard to the mention of the additional offerings in the additional prayer of the Festival during the intermediate days, and with regard to Torah reading on those days? Abaye said: Mention of the second day will be superseded. Since the first of the intermediate days outside Eretz Yisrael is the third day of the Festival in Eretz Yisrael, the additional offering for the third day alone is mentioned, and the offerings for the fourth day on the fourth day, etc. No mention is made of the second day outside Eretz Yisrael.
הכל
(10) רָבָא אָמַר גשְׁבִיעִי יִדָּחֶה תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרָבָא אִם חָל שַׁבָּת לִהְיוֹת בְּאֶחָד מֵהֶן יִמּוֹטוּ יִדָּחֶה.
Rava said: Mention of the seventh day will be superseded. On the first of the intermediate days outside Eretz Yisrael, the third day of the Festival, the passage beginning “And on the second day” (Numbers 29:17) is mentioned in the additional Amida prayer and read in the Torah, and on each succeeding day the succeeding passage is mentioned and read. There is no mention of the seventh day on the eighth day, as that is no longer Sukkot but rather the Eighth Day of Assembly. The Gemara notes: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rava: And if Shabbat occurs on any of the intermediate days of the Festival, the song of the seventh day of Sukkot: “All the foundations of the earth are moved,” is superseded.
Rava said: Mention of the seventh day will be superseded. On the first of the intermediate days outside Eretz Yisrael, the third day of the Festival, the passage beginning “And on the second day” (Numbers 29:17) is mentioned in the additional Amida prayer and read in the Torah, and on each succeeding day the succeeding passage is mentioned and read. There is no mention of the seventh day on the eighth day, as that is no longer Sukkot but rather the Eighth Day of Assembly. The Gemara notes: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rava: And if Shabbat occurs on any of the intermediate days of the Festival, the song of the seventh day of Sukkot: “All the foundations of the earth are moved,” is superseded.
רבא אמר שביעי נדחה – פי׳ שני ימים טובים קורין ובחמשה עשר יום ומחר שהוא חולו של מועד קורין וביום השיני ואחריו וביום השלישי ואחריו וביום הרביעי ואחריו וביום החמישי ואחריו שהוא יום ערבה וביום הששי ולמחר שהוא יום טוב קורין ביום השמיני נמצא יום טוב שביעי הוא שנדחה.
תניא כרבא הא דתניא ימוטו ידחה – פי׳ האי שיר דפריש בהא בריית׳ שיר דיומי דחולו דמועד דחג הסוכות הוא, ימוטו ידחה דקתני יום טוב [של] ערבה שהוא ששי לימי חולו של מועד.
ורבא אמר: שביעי ידחה, שביום הראשון של חול המועד בחוץ לארץ קוראים ״ביום השני״ (אף שהוא מקביל ליום השלישי בארץ ישראל) וכן הלאה, ולבסוף משמיטים את היום השביעי, שאי אפשר לאמרו בשמיני עצרת. ומעירים: תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: אם חל שבת להיות באחד מהם, מימי חול המועד — ״ימוטו״ שהוא המזמור האחרון ושייך ליום השביעי ידחה ואין אומרים אותו.
Rava said: Mention of the seventh day will be superseded. On the first of the intermediate days outside Eretz Yisrael, the third day of the Festival, the passage beginning “And on the second day” (Numbers 29:17) is mentioned in the additional Amida prayer and read in the Torah, and on each succeeding day the succeeding passage is mentioned and read. There is no mention of the seventh day on the eighth day, as that is no longer Sukkot but rather the Eighth Day of Assembly. The Gemara notes: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rava: And if Shabbat occurs on any of the intermediate days of the Festival, the song of the seventh day of Sukkot: “All the foundations of the earth are moved,” is superseded.
הכל
(11) אַתְקִין אַמֵּימָר בִּנְהַרְדְּעָא דִּמְדַלְּגִי דַּלּוֹגֵי.:
The Gemara cites a third opinion: Ameimar instituted in his city of Neharde’a that during the intermediate days, one repeats the second of the additional offerings that he mentioned the day before and adds the additional offerings of the subsequent day. On the first of the intermediate days in the Diaspora, one mentions the additional offerings of both the second and third days of Sukkot. On the second of the intermediate days, one repeats the verses of the third day of Sukkot and adds the verses of the fourth day.
The Gemara cites a third opinion: Ameimar instituted in his city of Neharde’a that during the intermediate days, one repeats the second of the additional offerings that he mentioned the day before and adds the additional offerings of the subsequent day. On the first of the intermediate days in the Diaspora, one mentions the additional offerings of both the second and third days of Sukkot. On the second of the intermediate days, one repeats the verses of the third day of Sukkot and adds the verses of the fourth day.
אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגין דלוגי – מצאנו שפירש גאון זצ״ל הכין מנהג באתרין בתרין מתיבתא: ביום הראשון וביום השיני שהן ימים טובים קור׳ ובחמשה עשר בלבד. ביום השלישי שהוא חול קרי כהן וביום השיני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא ביום הרביעי והרביעי דהוא מפטיר קורא ביום השיני וביום השלישי. וכן מזכירין תרי עינייני. ובשביעי קור׳ ביום הששי וביום השביעי וכן בתפילה.
אתקין אמימר דמדלגי דלוגי – ונמצאו כולן עומדין אומרין ביום ראשון של חול המועד ביום השני וביום השלישי ספק שני ספק שלישי ולמחר אומרים ביום השלישי וביום הרביעי ובשלישי דחול המועד ביום הרביעי וביום החמישי וברביעי ביום החמישי וביום הששי ובחמישי דחול המועד שהוא הושענא רבא אומרים ביום הששי וביום השביעי כספיקו והיינו דלוגי שאומרים היום מה שאמרו אתמול כדאמרינן (מגילה דף כב.) גבי ר״ח רב אמר דולג שאומר השני אחד מן הפסוקים שאמר ראשון וכי היכי דאתקין אמימר לענין תפלה עבדינן נמי לענין קוראי התורה שהרביעי הקורא שהוא מוסף בחולו של המועד יותר משאר ימים וניכר שהוא בא לכבוד היום הוא קורא את ספיקי היום כמו ששליח צבור אומרן ואם שבת הוא קוראן המפטיר והשלשה שקורין תחילה אין מקפידין על קריאתם יקראו מה שירצו ומכל מקום כך היו נוהגין רבותי שני ראשונים קוראים שנים ספיקי היום והשלישי בפרשת יום המחרת שאינה מספיקות היום כלל והרביעי חוזר וקורא מה שקראו שנים הראשונים.
אתקין אמימר דמדלגי דלוגי – יום ראשון של חול המועד אומר במוסף ביום השני וביום השלישי לפי שהוא ספק שני ספק שלישי וכן בכל יום ויום של חול המועד ספק הראוי ופירש בקונטרס כי היכי דאתקין אמימר לענין תפלה עבדינן נמי לענין קוראי התורה ורביעי שנתוסף לחול המועד יותר משאר ימים וניכר שהוא בא לכבוד היום הוא קורא ספיקי היום כמו שש״ץ אומרן ואם שבת הוא קוראן המפטיר וג׳ הקוראים תחילה שנים ראשונים קוראים שתי ספיקות היום והשלישי בפרשת יום המחרת והרביעי חוזר וקורא מה שקראו שנים הראשונים והשתא לפי סדר זה ישתנה הסדר ביום הושענא רבא שאם יקראו שנים הראשונים שתי ספיקות היה השלישי זקוק לקרות ביום השמיני עצרת תהיה לכם ואין נכון לקרות בחג פרשה שאינה של חג ואם מתחיל הראשון וקורא פרשה שלפני הספיקות ושני ושלישי קוראים הספיקות נמצא שאין סדר זה כסדר שאר הימים ועוד דבחנוכה כשקוראין בפרשת נשיאים רגילים שנים הראשונים לקרות נשיא אחד דיומא ושלישי קורא דלמחרת אלמא חשיב ראשון עיקר ובחג איפכא דאדרבה האחרון נחשב עיקר לפיכך ראוי להנהיג שכל הארבעה הקוראים בתורה אין קוראים כי אם בספיקות יום ראשון של חול המועד קורא ראשון ביום השני ושני ביום השלישי וחוזר שלישי וקורא ביום השני ורביעי ביום השלישי וכיוצא בזה קורין בספיקות בכל יום ויום.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן – פי׳ בקריא׳ הימים בפרשות המועדות.
אביי אמר שני ידחה – פירוש שביום שני שאנו עושין י״ט משום ספק יום ראשון קורין ביום ראשון וביום ראשון של חולו של מועד קורין ביום השלישי ואין זכר לשני ורבא אמר שביעי ידחה דביום ראשון של חולו של מועד קורין וביום השני וכן בכל יום ויום דבר יום ביומו ונמצא ז׳ נדחה בשני י״ט האחרונים ואין קורין אלא ביום הח׳.
אתקין אמימר מנהרדעא דמדלגי דלוגי – פירשו הגאונים ז״ל שאין קורין ביו״ט שני אלא ביום הראשון ואין מזכירין בו ביום השני כדי שלא יזלזלו בקדושתו וביום ראשון לחולו של מועד כהן קורא ביום השני ולוי קורא ביום השלישי וישראל שלישי קורא עוד ביום השלישי רביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי וכן על סדר הזה קורין ביום השני של חולו של מועד שהוא שלישי לפי הספק ורביעי למנין קורין ביום השלישי וביום הרביעי וביום השלישי של חולו של מועד קורין ביום הרביעי וביום החמישי זה הכלל לעולם קורין הספק ופרשת היום לפי המנין וכן פרשה שלפניה שהיא של אותו יום לפי הספק. אבל אין לקרות פרשת היום לפי המנין ופרשה שלאחריה כי היאך קורין בענין היום שעדין לא בא לא לפי המנין לא לפי הספק וכן כ׳ בהל׳ רבינו אלפסי ז״ל כמו שכתבנו וכן נהגו ויש שסוברים שאין לדחות פרשת ביום השני שלא לקרותה ביו״ט השני כיון שהוא ודאי שני לדין תורה ולקרות ביום ב׳ וביום השני מפני הספק שבו דכיון דקרינן ג״כ ביום הראשון דהא חזו דספיקא הוא לא אתו לזלזולי בקדושתי׳ כלל הלכך ביום הא׳ קורין ובחמשה עשר יום וביום הב׳ קורין ובחמשה עשר יום וביום השני. ובשלישי שהוא א׳ של חה״מ קורין ביום השני וביום השלישי וכן בשאר הימים כמ״ש ונכון הדבר אלא שלא נהגו.
תוס׳ בד״ה אתקין אמימר כו׳ לפיכך ראוי להנהיג שכל הארבעה כו׳ נ״ב ואנו נוהגים כרש״י ובהושענא רבה משנין הסדר:
תוס׳ בד״ה אתקין אמימר כו׳ ועוד דבחנוכה כו׳ אלמא חשיב ראשון עיקר ובחג איפכא כו׳ עכ״ל אין קושייתם מבוררת דהא לא דמיא דבחוה״מ שהאחרון שהוא הד׳ נתוסף לכבוד היום כמ״ש התוס׳ לעיל ראוי הוא להיות נחשב העיקר משא״כ בג׳ שקוראין בחנוכה שאין באחד מהן ניכר להיות בא לכבוד היום וכולן שוין ולהכי ב׳ הראשונים קוראים העיקר וק״ל:
ומוסיפים: אתקין (התקין) אמימר בעירו בנהרדעא, דמדלגי דלוגי [שמדלגים], שבכל יום מימי חול המועד אומרים שני ימים, את היום הראוי לפי הסדר בארץ ואת היום לפי הסדר בחוץ לארץ, שביום ראשון של חול המועד אומרים ״ביום השני״ ו״ביום השלישי״, וכן בכולם.
The Gemara cites a third opinion: Ameimar instituted in his city of Neharde’a that during the intermediate days, one repeats the second of the additional offerings that he mentioned the day before and adds the additional offerings of the subsequent day. On the first of the intermediate days in the Diaspora, one mentions the additional offerings of both the second and third days of Sukkot. On the second of the intermediate days, one repeats the verses of the third day of Sukkot and adds the verses of the fourth day.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
סוכה נה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה נה., ר׳ חננאל סוכה נה., רי"ף סוכה נה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה נה., רש"י סוכה נה., ראב"ן סוכה נה. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה נה., בית הבחירה למאירי סוכה נה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א סוכה נה., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה נה., מהרש"א חידושי הלכות סוכה נה., מהרש"א חידושי אגדות סוכה נה., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה נה. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה נה., אסופת מאמרים סוכה נה.
Sukkah 55a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 55a, R. Chananel Sukkah 55a, Rif by Bavli Sukkah 55a, Collected from HeArukh Sukkah 55a, Rashi Sukkah 55a, Raavan Sukkah 55a, Tosafot Sukkah 55a, Meiri Sukkah 55a, Ritva Sukkah 55a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 55a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 55a, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 55a, Reshimot Shiurim Sukkah 55a, Steinsaltz Commentary Sukkah 55a, Collected Articles Sukkah 55a