שלא למדו אביו כו׳. דאלו למדו אביו לא היה אומר הס כדאמרינן ס״פ לולב הגזול תינוק היודע לדבר אביו מלמדו ק״ש והיינו שמע ישראל וגו׳ דהוא ק״ש של רבי יהודה הנשיא ודו״ק:

אל ה׳ מאי אמור כו׳. יש לדקדק מאי קאמר מאי אמור הא מפורש בההיא קרא שנאמר קומו ברכו את ה׳ וגו׳ וכל הענין ומהיכן משמע להו הך דרשה דאמר בייא בייא כו׳ ושנפל פתקא דכתיב ביה אמת גם הוא זר בב׳ יצרין הן ממש שרצו להמיתן ולמה לא הזכיר בזה גם יצרא דממונא וע״ק אם הוא אמת דלא איהו ולא אגרא בעינן אם כן הותרה הרצועה לית דין ולית דיין ח״ו גם בשאר עבירות וענין גוריא דנורא הוא מבואר שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שכל הפעולות נמשכים לפי ג׳ חלוקות אלו שהם לב וגוף וממון ויש בכ״א מהם יצר להרע או לטוב ונקדים לזה מ״ש פרק אין עומדין אר״א אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית ואר״ש רב בר יצחק והודה לו הקב״ה דכתיב ואשר הרעותי וגו׳ ואר״א אלמלא ג׳ מקראות נתמוטטו רגלי שונאיהן אשר הרעותי וגו׳ והנה כחומר וגו׳ והסירותי את לב האבן וגו׳ כפירש״י שם ביד הקב״ה לתקן יצרינו וכו׳ ויש להם פתחון פה במשפט כו׳ עכ״ל והוא כונת הפסוק ה׳ תשפות שלום לנו כי כל מעשינו פעלת לנו דהיינו שכל מעשים הרעים ופעולותינו ע״י שבראת היצר הרע והוא מבואר דודאי זה אין טענה במשפט שהרי ניתן לאדם הבחירה וכמה שאמר בראתי יצר הרע בראתי תבלין שהיא התורה דאל״כ הותרה הרצועה ח״ו אלא כדי לזכותו ניתן הבחירה לאדם וע״י התורה אבל ר״ל דיש טענה קצת לענין שלא נתמוטטו לגמרי ולזה דרשו ויזעקו בקול גדול וגו׳ דע״כ לא קאי אקומו וברכו את ה׳ וגו׳ דא״כ לא ה״ל להזכיר מי הם שקמו וברכו שכבר הזכירם ועוד שהזכיר גבי קומו וברכו וגו׳ עוד אנשים אחרים שלא הוזכרו כבר גבי ויזעקו בקול גדול וגו׳ וע״כ דרשו שהוא מלתא באנפי נפשיה שהטיחו דברים בקול גדול כלפי מעלה אל ה׳ אלהיהם וכענין אליהו וז״ש בייא בייא כו׳ לא איהו בעינן כו׳ שביד הקב״ה להסיר היצר הרע מעלינו כמה שכתוב ואשר הרעותי וגו׳ ואמר שנפל פתקא כו׳ דהוה כתיב ביה אמת דהיינו כמה שאמרו שהודה הקב״ה בדבר ויצא להם זה הדרש מדכתיב בסוף תפלתם דאנשי כנסת הגדולה ואתה צדיק על כל הבא וגו׳ כי אמת עשית דהיינו שקבלו וצדקו דין שמים עליהם ואמרו ואתה צדיק על כל עונש הבא עלינו בעבור שהלכנו אחר יצרנו ואף כי הוא אמת שאתה עשית את היצר הרע ובידך להסירו ויש לנו לומר לא איהו כו׳ מכל מקום אנחנו הרשענו שלא נצחנו אותו כיון שהבחירה ניתן לאדם כמה שאמרו לעיל ואמר שישבו בתענית עד שנמסר יצרא דע״ז בידם דהיינו שבטלו כחו שבלב בסיוע דשמים כמה שאמרו בדרך שאדם רוצה כו׳ והבא לטהר מסייעין לו ויצרא דע״ז הוא היצר הרע שבלב כמה שאמרו מחשבה רעה דע״ז הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר למען תפוש ישראל בלבם ודו״ק:

מעשה בכותית אחת כו׳. מוטב שתחזור האשה לחולי׳ כו׳. נראה שנסמך האי עובדא למאמר דלעיל ורב אמרן תרוייהו שאמר לעיל יודעין היו ישראל בע״ז שאין בה ממש ולא עבדו ע״ז אלא להתיר להם עריות אמר כמו כן בבעל פעור בכותית אחת וכו׳ והרי ישראל גם כן ידעו שאין בה ממש אבל היו נצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל שהוא נצמד יפה בשעוה כפירוש רש״י מפני היתר עריות של בנות מואב שזה הביאם לעבוד ע״ז בזויה כזו אבל הדבקים בה׳ אלהיכם אינו רק כב׳ תמרות כו׳ שאין אתם דבוקים בו כ״כ מפני איסור בנות עכו״ם כמ״ש ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו וגו׳ ובמתני׳ תנא בהיפך הנצמדים לבעל פעור כצמיד על ידי אשה דהיינו הצמידים שעל ידיה שאינן דבוקין יפה ממש ובקל יכולה להסירן מעל ידיה כן היו הנצמדים לבעל פעור שהיה אהבה התלויה בדבר בזנות של בנות מואב בטל דבר בטלה האהבה אבל אתם הדבקים וגו׳ דבוקים ממש לעולם שהיא אהבה שאינה תלויה בדבר וק״ל:

שם והיו הכומרים מקלסין לו פירש״י משבחין עכ״ל ואפשר דנקיט האי לישנא שהוא סובל ג״כ לשון לעג וקלס כמו שכתבו התוס׳ דהיינו שהכומרים עצמן ג״כ אפשר שנתכונו באמירתם לגנאי ליהודי וק״ל: