מתני׳ על ב׳ חדשים וכו׳ – פי׳ עדים שראו חלבנה ביום שלשים לבא לב״ד לקדשו ואלו מדאורייתא בכל החדשים מחללין משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה וכדתניא לקמן על קריאתן אתה מחלל אבל רבנן בטלוהו שלא יחללו אלא היכא דאיכא תקנה בפני הבית על כלן מפני תקנת קרבן ושלא בפני הבית על ניסן ועל תשרי מפני תקנת המועדות ולקמן בפ׳ י״ט של ר״ה השיב להא מתשע תקנות שהתקין ריב״ז ומאי דמוכחינן מהא מתניתא לעיל דחלול עדים (לאו) משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה [ול״ק] שבהן השלוחין יוצאין לסוריא בגמרא מפרשינן לה.

גמ׳ ופרכינן על ב׳ חדשים שלוחין יוצאין ותו לא וכו׳ אמר אביי – פרש״י ז״ל על ד׳ חדשים שלוחין יוצאין כשיצא יום שלשים בערב מכיון שראו שלא קדשוהו ביום שלשים והולכין ומודיעין לגולה שהוקבע ביום שלשים ואחד ואינם צריכים להמתין יותר שא״א לחדש שיהא יותר משלשים יום אבל על ניסן ותשרי אינם יוצאין ביום שלשים עד שישמעו מפי ב״ד מקודש וא״כ אתיא מתניתין דלא כר׳ אלעזר בר צדוק דאמר לקמן שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וזה ודאי קשה לאוקמי מתניתין דלא כהילכתא ועוד מדלא אמרינן בגמרא דמתניתין דלא כר׳ אלעזר בר צדוק ועוד דבתוספתא קתני לה בהדיא בשם ר׳ אלעזר בר צדוק דקתני רבי אלעזר בר צדוק אומר אין השלוחין יוצאין לסוריא עד שישמעו מפי ב״ד מקודש למחר ועוד קשה למה אין יוצאין על ניסן ועל תשרי מבערב כיון שעכ״פ יתעבר ביום שלשים ואחד והרב בעל המאור היה מפרש שלא אמרו כן אלא כשנראה בזמנו ביום שלשים שאף על פי שראו השלוחין שבאו עדים להעיד שראו החדש ביום שלשים אעפ״כ אין להם לצאת ולהעיד לגולה שנקבע החדש ביום שלשים בניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש כי שמא יסכימו ב״ד לעברו לצורך אבל בשאר חדשים יכולין לצאת לאלתר כיון שיש עדים שראוהו בזמנו שהרי אין טעם לב״ד לעברו אבל כשלא נראה בזמנו אף בניסן ותשרי יוצאין בליל שלשים ואחד שהרי עכ״פ יקבעו ב״ד ביום שלשים ואחד ומ״מ קשה לפי׳ זה לישנא דיוצאין מבערב דאי בערב דיום שלשים דהיינו אורתא דיום שלשים ואחד בכולן יכולין לצאת ואי בערב דכ״ט אורתא דשלשים הא לא משמע שיהו שלוחין יוצאין קודם ליל שלשים ואחד שהוא זמן שהיו משיאין בו משואות ויש לתרץ לפי דברי רש״י ז״ל שעיקר התקנה שלא יצאו שלוחין עד שישמעו מפי ב״ד מקודש משום יום שלשים הוא כשנתקדש בזמנו ותקנו כן אף ביום שלשים ואחד גזירה אטו יום שלשים והא דנקט עד שישמעו מפי ב״ד מקודש לאו דוקא אלא שישלחו אותם ב״ד ומשום יום שלשים נקט האי לישנא והשתא אתיא אף כר׳ אלעזר בר צדוק והא דתלי תנא טעמא דעל ב׳ חדשים מחללין את השבת שבהן השלוחין יוצאין מבערב אתי שפיר לפרש״י דה״ק מה טעם מחללין העדים ניסן ותשרי יותר משאר חדשים לפי שבניסן ותשרי אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב״ד מקודש הילכך עידי ראיה מועילין להוסיף יום אחד על הלוך השלוחין שאם ראוהו עדים בשבת שהוא יום שלשים ויבאו לב״ד היום ויעידו ויקדשוהו היום ילכו השלוחים לאלתר בערב במוצאי שבת ואם לא יבאו העדים לב״ד היום ויהיה החדש מעובר אף על פי שודאי מעובר הוא אין השלוחין יוצאין עד למחר שישמעו מפי ב״ד מקודש אבל בשאר חדשים אין שלוחין מרויחין כלום בחלול העדים שהרי אף על פי שלא יבאו עדים שראו היום ביום שלשים השלוחין יוצאין למוצאי שבת ואינם צריכין [להמתין] שהרי יודעין בודאי שהחדש מעובר ואפי׳ יבאו העדים היום ויקדשוהו ביום שלושים לא היו (העדים) יוצאין היום שאין השלוחין דוחין שבת נמצא שאין חלול העדים בשבת מועיל כלום ביציאת שלוחין בשאר חדשים ומועיל בניסן ותשרי ולהכי עביד תנא מיניה טעמא לחלול העדים על ניסן ותשרי אבל לפי הר״ז הלוי אף בניסן ותשרי לא הועיל כלום שהרי אף בניסן ותשרי בין שיבאו עדים היום או שלא יבאו היום למוצאי שבת השלוחין יוצאין ואינם צריכין להמתין ולפיכך פי׳ הוא ז״ל דמתניתין לא קתני שבהם השלוחין יוצאים לתת ממנו טעם לחלול העדים דהא חלול העדים מדאורייתא הוא וגזירת הכתוב כדי לקדש ע״פ הראיה ומדרבנן מפני תקנת המועדות ומשום תקנת הקרבן אלא תנא מעלות ניסן ותשרי קתני שבהם העדים מחללין ובהן מתקנין המועדות ובהן שלוחים אינם יוצאין מבערב. ופרש״י מחוור יותר דלישנא דקתני שבהן הכי דייק ועוד דא״כ ה״ל למתני שבהן אין שלוחין יוצאין דהיינו רבותא דידהו והיכא קתני שבהן שלוחין יוצאין ואלו לפרש״י א״ש שבהן שלוחין יוצאין מבערב כשחללו עדים שבת ובאו ביום שלשים מה שלא היו יוצאין עד למחר אלו לא באו העדים היום ומיהו אף לפרש״י לאו למימרא שיהא טעם החלול מפני יציאת העדים דהא מדאוריתא היינו משום כדי לקדש ע״פ הראיה ומדרבנן מפני תקנת המועדות ותקנת הקרבן כדאיתא במתניתין ועוד סמך בתוס׳ דכי מקלע יום שלשים דאלול בשבת צריכין לחלל העדים שראוהו בו ביום כי היכא דלא ליקלע יום ערבה בשבת כשיקבעו תשרי באחד בשבת דאפי׳ כי אתי ממילא בשבת דחינן ליה מהאי טעמא כדאיתא בהחליל ומאי דתלי הכא יציאת השלוחין בטעם החלול להרבות בטעמים לחילול שבת דעדים היא וסעד בעלמא הוא ולאו עיקר טעמא וכן נשמר רש״י ז״ל מזה שכתב שזה כאותה שאמרו בסנהדרין גבי עבור שנה אין מעברין השנה מפני גדיים וטלאים אבל עושים אותם סניפין לשנה וטעם תועלת רבוי יום אחד ביציאת השלוחין כדי שילכו יותר וידעו הרבה בא״י ובגולה קביעות החדש ולא יתקלקלו המועדות באותן מקומות שלא היו עדים מגיעין אלמלא כן והא דאמרינן לעיל אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר אמאי מחללינן נעבריניה ונקדשיה למחר ופרקינן משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה ולא פסקינן דמחללין משום יציאת השלוחין עיקר טעמא דאוריתא בעי למנקט ואידך סעד בעלמא כדכתיבנא וכ״ת ודקארי לה מאי קארי לה דהא במתניתין קתני שבהן השלוחין יוצאין ומהאי טעמא הוא דמחללין וי״ל דאיהו נמי מידע הוה ידע דהני טעמא דמתניתין סעד בעלמא הוא ועיקר טעמא משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה הוא וא״ת ואמאי לא קתני במתניתין טעם הערבה שאמר בתוס׳ וי״ל דלא תני אלא טעמי דשייכי בניסן ותשרי ולא טעמא דערבה דליתיה אלא בתשרי.

על קריאתן אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן – ומ״מ נשמע מינה שטעם חלול העדים מפני הראיה הוא בלחוד מדאורייתא ואפי׳ לאחר שחרב בהמ״ק הי׳ ראוי לחלל על כולם מן התורה ורבנן הוא דאצרוך או משום תקנת מועדות או משום תקנת קרבן כדאיתא במתני׳ וכדפרישית לעיל.

מתני׳ בין שנראה וכו׳ ר׳ יוסי וכו׳ – פי׳ מדרבנן דאלו מדאורייתא מחללין.