פרק ט – רבי אליעזר
(1)
Chapter 9
MISHNA: Rabbi Eliezer says: When halakhic authorities are approached with regard to the dissolution of a vow, they may broach dissolution with a person who took a vow by raising the issue of how taking the vow ultimately degraded the honor of his father and mother, asking him the following: Had you known that your parents would experience public shame due to your lax attitude toward your vow, would you still have taken the vow? But the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and prohibit broaching dissolution of a vow with this particular question.מתני׳ רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו – שאומר לו אילו היית יודע שאומרים על אביך אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה שהוא פרוץ בנדרים שכן רשעים דרכן לנדור כדאמרינן לעיל בפירקין קמא (דף ט.) ואם אמר לאו דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו.
וחכמים אוסרין – שאפילו אין דעתו להתחרט נותנים לו דעת להתחרט.
[סימן תקעז]
והבאא לישאל על נדרו אין פותחין לו בחרטה לומר לנודר מתחרט אתה או לא, אלא פותחין לו פתח ממקום אחר. כעין זה שאומ׳ לו אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך בשעה שנדרת כלום היית נודר אם אמר לא הייתי נודר מתירין לו. וכי ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר א״ל ר׳ אלעזר בעית נדר, כלומר רוצה אתה בקיום הנדר, אמר ליה אילו לא היו מכעיסין אותי לא הייתי רוצה כלום בנדר אמר ליה כיון שמחמת כעס נדרת תהא עכשיו כדבעית, והתיר לו נדרו. וכי ההיא איתתא דאדרתה לברתה אתת לקמיה דר׳ יוחנן אמר לה אילו הות ידעת דאמרי שכינותיך עלה דבתך דאם לא ראית בה בבתך דברים כעורין בחנם לא אדרתה יתה מי אדרתה אמרה ליה לאו, ושרא יתה. וכגוןב דביתהו דאביי הוה לה ברתא הוא אמר לקרובי והיא אמרה לקריבה אמר לה תיתסר הנאתי עליך אי יהבת לה לקריבך אזלת ואנסבה לקריבה, אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אילו הוה ידעת דעברת על דעתך כלום אדרתה אמר ליה לאו, ושרייה רב יוסף. וכי האי גוונא נמי שרא ר׳ יוסי תנא. וכיג האי דרב סחורה הוה ליה נידר׳ למישריה אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה נדרת אדעתא דהכי אמר ליה אין נדרתה אדעתא דהכי אמר ליה אין כמה זימנין אמר הכי איקפד רב נחמן אמר ליה זיל לקילעך נפק רב סחורה ופתח פתחא לנפשיה רבי אומר איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה וכו׳ והשתא דרתח רב נחמן אדעתא דהכי לא נדרי ושרא לנפשיה. וכי הא דר׳ שמעון ברבי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמייהו דרבנן אמרו ליה כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי ואמר אין והוו מצערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול מי נדרת אדעתא דמצערין רבנן הכי אמר ליה לא ושריוה רבנן. וכיד הא דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמייהו דרבנן אמרו ליה כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי א״ל אין כיון דחזא ההוא קצרא דקא מצערי רבנן מחייה באוכלא דקצרי אמר להוןה אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי ושרי ליהו. ונולד לא הוי דשכיחו אפיקורי דמצערי רבנן.
וכיון דפסק רבא אמר רב נחמןז פותחין בחרטה ונזקקין לנדר שהודר בפירוש בשם כגון אלהי ישראל להתירו כמו שניזקק לכינויין, פתחינן בכי הא דההואח דאתא לקמיה דרב הונא אמר ליה לבך עלך אמר ליה לא ושרא ליהט. מיהו כל זמן שיכול לפתוח שלא בחרטה שפיר דמיי. ואיןכ פותחין בכי האי דההוא דאתא לקמיה דר׳ ינאי רבאל אמר ליה אילו ידעת דפתחי פינקסך ומשמשיןמ בעובדך כדכת׳ ואחר נדרים לבקר מי נדרת א״ל לאו ושרייה. ולאנ פתחינן נמי בהא דפתח ר׳ גמליאל יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה, כמו נודר, לבטא בשפתיםס, ראוי לדוקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא שמתיר הנדר. ואיןע פותחין נמי בדר׳ נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו, בשעת איסור הבמותפ, לא ברישא ולא בסיפא. ולאצ פתחינן נמי בדשמואל דאמר כל הנודר נקרא רשע, לפתוח לו ולומר אילו היית יודע שהנודר נקרא רשע מי נדרת, דאם כן לא היה נדר מקויים לעולם. וכן בכולן.
ואיןק פותחין לאדם בכבוד המקום ולא בכבוד אביו ואמו. שמאר אילו היית יודע שאינו כבוד המקום מה שנדרת או אינו כבוד אביך ואמך מי נדרת. דאם כן לא היה אדם צריך שאלה לחכם לפתוח לו פתח, דפתח זה היה כל אדם פותח לעצמו. אבל בנדר שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו.
א. כא ע״ב.
ב. כג ע״א.
ג. כב ע״ב.
ד. כג ע״א.
ה. לפנינו ליתא ׳להון׳. אבל כעי״ז בכמה ראשונים. עדק״ס הע׳ 15. ולפי״ז אמר לחכמים והם התירו לו. ועי׳ הערה הבאה.
ו. נדצ״ל ושרו ליה. לפנינו ׳ושרי לנפשיה׳ אבל הרבה ראשונים גרסי: ושרו ליה רבנן. ועי׳ הערה הקודמת.
ז. בדף כב ע״ב.
ח. כא ע״ב.
ט. וכ״ד רוב הראשונים וכ״פ בשו״ע סי׳ רכח ס״ז.
י. וכ״ד רבינו פרץ בהגהת סמ״ק וכ״כ הכל בו בשמו (הו״ד בב״י סי׳ רכח ס״ע תלד): שאין הכל בקיאין בחרטה זו וגם פעמים שהנודר אומר שמתחרט מעיקרו ואינו וכו׳. ואולי גם רבינו היינו טעמיה.
כ. כב ע״א.
ל. כגי׳ שבדק״ס. לפנינו סבא.
מ. כגי׳ שבדק״ס.
נ. כב ע״א.
ס. ויקרא ה ד. וכן פרש״י במשלי יב יח.
ע. כב ע״א.
פ. וכן פירש רבינו לעיל בהל׳ עירובין עמ׳ תיב. וכ״פ הרא״ש והר״ן והטור סי׳ רג ס״ג עי״ש בב״י.
צ. שם.
ק. סד ע״א.
ר. נדצ״ל שאומרים.
מתני׳ רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו – כלומר אילו היית יודע שאומרים עליך לאביך ולאמך ראיתם בנכם קל בנדרים ויתביישו וי״מ שיאמרו העולם אוי לאב ולאם שהגדילו בן שקל בנדרים כזה.
וחכמים אוסרין – דחיישינן שמא יתבייש ויאמר מדעת כן לא נדרתי וישקר.
רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין א״ר צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתח לו בכבוד המקום אמרו לו אם כן אין נדרים ומודים חכמים לר״א בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו.
פרק תשיעי בעזר הצור ובישועתו:
ר׳ אליעזר אומר וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכת שהחלק השביעי שבה הוא בענין היתר הנדרים על אי זה הצד מתירין אותם הן על ידי חכם או על ידי הדיוטות הן בעל בנדרי אשתו הן אב בנדרי בתו הן אב וארוס בנדרי נערה המאורסה ושזה החלק יתבאר בשלשה פרקים אלו ר״ל פרק זה ושני פרקים שאחריו ובאו עניני זה הפרק לבאר עניני היתר הנדרים שעל ידי חכם או הדיוטות שכבר הותחל ביאורו על ידי גלגול בפרק ארבעה נדרים ועניני שני הפרקים שאחריו ר״ל פרק נערה ופרק אלו נדרים באו לבאר עניני היתר הנדרים שעל ידי האב או על ידי אב וארוס או על ידי הבעל כמו שיתבאר ונשוב לעניני זה הפרק ונאמר שעל הצד שהזכרנו יחלקו עניניו לשני חלקים הראשון לבאר ענין הפתחים ר״ל במה פותחין לו לומר אדעתא דהכי מי נדרת ובמה אין פותחין לו לקצת סבות שנבאר השני לבאר בנדר שהותר מקצתו על אי זה צד הותר כלו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:
רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. ואומרים לו אילו היית יודע שיאמרו העולם לאביך ולאמך ראו גידולין שגידלתם כמה בנכם קל בנדרים ונמצאת מזלזל בכבודם כלום היית נודר:
וחכמים אוסרים. דחיישינן שמא משקר כי הוא בוש לומר שלא היה מניח בשביל כבודם ונמצא שחכם מתיר נדר זה בלא חרטה ומיירי שאינו מתחרט מעיקרא דקי״ל פותחין בחרטה ואין צריך למצוא לו פתח כשהוא מתחרט מעיקרא:
רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו – פי׳ אומר לו אילו היית יודע כשנדרת שיש גנאי לאביך ולאמך שהבריות אומרות להם ראו גדולים שגדלתם כלום היית נודר ואם אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר מתירין לו. וחכמים אוסרין לפי שאין זה פתח יפה כדמפרש רבי צדוק.
מתני׳ רבי אליעזר אומר פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו – שאומרין לו אילו היית יודע שמבזין אותך1 אביך ואמך על שאתה קל בנדרים וכדאמרינן (סנהדרין נ״ב.) דקרו לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא, כלום היית נודר. לשון אחר שיאמרו שאתה למדת מהם שאף הם מזלזלין בנדרים.
וחכמים אוסרים – בגמרא מפרש טעמיהו.
1. כן הוא בכת״י. ואולי ר״ל שמבזים אותך ואת אביך ואמך, שקורין לו רשיעא וכו׳.
Chapter 9
MISHNA: Rabbi Eliezer says: When halakhic authorities are approached with regard to the dissolution of a vow, they may broach dissolution with a person who took a vow by raising the issue of how taking the vow ultimately degraded the honor of his father and mother, asking him the following: Had you known that your parents would experience public shame due to your lax attitude toward your vow, would you still have taken the vow? But the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and prohibit broaching dissolution of a vow with this particular question.
הכל
(2) אָמַר רַבִּי צָדוֹק בעַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם אִם כֵּן אֵין נְדָרִים גמוֹדִים חֲכָמִים לר׳ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.
To support the opinion of the Rabbis, Rabbi Tzadok said: Instead of broaching dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, let them broach dissolution with him by raising the issue of the honor of the Omnipresent. They should point out that a vow taken in the name of God lessens the honor of God, so they could ask him: If you had known that your vow would diminish the honor of God, would you have taken your vow? And if so, if this is a valid method of broaching dissolution, there are no vows. Nevertheless, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, as in this case the extenuation is connected to this particular vow.
To support the opinion of the Rabbis, Rabbi Tzadok said: Instead of broaching dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, let them broach dissolution with him by raising the issue of the honor of the Omnipresent. They should point out that a vow taken in the name of God lessens the honor of God, so they could ask him: If you had known that your vow would diminish the honor of God, would you have taken your vow? And if so, if this is a valid method of broaching dissolution, there are no vows. Nevertheless, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, as in this case the extenuation is connected to this particular vow.
רבי צדוק אומר ער שפותחין לו בכבוד אביו ואמו כו׳ – כלומר אם כן יכולים לפתוח לו בכבוד אביו ואמו פותחין לו נמי בכבוד המקום שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב״ה עושה שנודר ורשע הוא לשמים.
אלא אם אתה אומר כן – שפותחין לו בכך.
אין נדרים – בגמרא מפרש לה.
בדבר שבינו לבין אביו ואמו – במה שהדיר והם צריכים לו להנאתו שפותחין לו בכבודם.
אמר ר״א בר צדוק – ראייה לדברי חכמים.
עד שפותחין בכבוד אביו יפתחו בכבוד המקום – פירוש אילו היית יודע שקוראין אותך רע לפני המקום כלום היית נודר.
אמרו לו אין נדרים – ובגמרא מפרש ליה.
מאי אין נדרים אמר אביי אין נדרים ניתרין יפה רבא אמר א״כ אין נדרים נשאלין לחכם: ירושלמי הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים הילכך אין פותחין: גרסינן בפ׳ ארבעה נדרים בר ברתיה דרבי ינאי סבא נדר אתא לקמיה דר׳ ינאי א״ל אילו ידעית דהוו פתחין פנקסך וממשמשים בעובדך מי נדרת אמר רב אבא מאי קרא ואחר נדרים לבקר ולא פתחינן בהדא אוחרנייתא דאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן מאי פתח ליה רשב״ג לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא ולא פתחינן כהדא אוחרנייתא דתניא ר׳ נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה בסיפא לא פתחינן ברישא אביי אמר פתחינן רבא אמר לא פתחינן והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחינן בהדא דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיים נקרא רשע: ירושלמי רבי ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברים שבינו לבין אביו ואמו דברים שבינו למקום מהו איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח והיינו כבוד המקום משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח.
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר ר׳ אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין אמר ר׳ צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אם כן אין נדרים מודין חכמים לר׳ אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו אמר הר״ם פי׳ אמר ר׳ אליעזר כי כאשר אמרו אביו ואמו בזיתנו בזאת השבועה או עברת על רצוננו הנה לא יצטרך שאלה לחכם ולא הפרה ואמר ר׳ צדוק שאם היה הענין הזה ידוע שהשם לא רצה בנדר ואסר ונאמר לו בכל שבועה שהשם אינו חפץ בזה אשר הכריחך לעשות שבועה ולא תהיה אם כן אצלנו שבועה בשום פנים שיצטרך בה שאלה לחכם עד שיפר אותה וזה אמרם בביאור זה הענין אם כן אין נשאלין נדרים לחכם אולם החכמים אמרו שאי אפשר משאלה לחכם ויתיר לו נדרו והלכה כחכמים:
אמר המאירי ר׳ אליעזר אומר פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו כלומר שאומרים לו אלו היית יודע שאביך ואמך מתביישין בך כשהבריות אומרות להן ראו בנכם כמה הוא פרוץ בנדרים מי נדרת וכל שיאמר הוא לאו מתירין לו וחכמים אוסרין ומפני שאם כן אין נדרים כמו שאנו מבארים עכשו במה שאמר אמר ר׳ צדוק וכו׳ פי׳ לר׳ אליעזר הוא משיב לאחר שאתה מתיר לפתוח באביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום כלומר אלו היית יודע שאתה קרוי רע לשמים על שאתה פרוץ בנדרים מי נדרת ואם יאמר לאו יתירוהו בפתח זה ואם אתה אומר כן אין כאן נדרים ואם כן ודאי אתה צריך להודות שאין פותחין בכבוד המקום ואחר שכן אף בכבוד אביו ואמו אין פותחין שאם כן אין כאן נדרים ושאלו בגמרא מאי אם כן אין נדרים ופירש אביי אם כן אין נדרים נתרין יפה כלומר שבודאי אף על דעת כן נדר אלא שמתבייש לומר שלא חס על כבוד קונו ועל כבוד אביו ואמו ומחמת בשתו הוא אומר דאדעתא דהכי לא נדר ורבא פרשה אם כן אין נדרים נשאלין לחכם אלא סומכין על אי זה שימצאו ביודעים ושלא ביודעים שהרי פתחים אלו ידועים הם לכל ויבאו לידי מכשול אבל כשאין פותחין לו בכך אלא שמזקיקין עצמן לחזר אחר פתחים אחרים מזקיקין עצמן לבא לפני חכם או לפני שלשה שידעו לפתוח שלא הרשו את ההדיוטות להתיר אלא אם כן יודעים לפתוח כמו שאמרו בתלמוד המערב שלשה שיודעים לפתוח פותחין כזקן:
ומודים חכמים לר׳ אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו כגון שנדר או נשבע שלא יהנה מנכסיו או שלא ידבר עמהם שפותחין לו בכך שאם מטעם שאין נדרים נתרים יפה אלו לא היה אומר כן בגמר מחשבה לא היה מתבייש בכך הואיל ואיחצף איחצף ואם מטעם שאין נדרים נשאלין לחכם הואיל ולשאר נדרים צריכין לבא לפני חכם אף בזו אינו טועה שלא לילך אצל חכם ויראה לי שכן הדין בכל שהנדר הוא דבר שאביו ואמו מצירים עליו מצד הנדר עצמו ולא נאסר אלא בשאין מצירים עליו אלא דרך כלל על שהוא פרוץ בנדרים וכן בכבוד המקום לא נאסר אלא על דרך כלל כשהוא מכעיסו על שהוא קל בנדרים אבל אם נדרו על צד שמצד עצמו של נדר הוא מתריס כנגדו ית׳ הן בנדר בנדנוד מניעת מצוה כגון ענג שבת או שמחת יום טוב הן בנדנוד או סרך עברה פותחין כמו שיתבאר למטה במשנה השניה ובתלמוד המערב אמרו הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד מורא רבך כמורא שמים כלומר והרי הוא ככבוד המקום:
ושמא תאמר והיאך אפשר שלא לפתוח בכבוד המקום והלא בפרק ארבעה נדרים אמרו ברבן גמליאל שפתח לאדם אחד יש בוטה כמדקרות חרב וגו׳ כלומר כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב כלומר שיש איסור בדבר אלא שלשון חכמים מרפא וכן ר׳ ינאי פתח לאחרים ידעת דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת כלומר שיפשפשו מן השמים במעשיך פרשו בתוספות שאף לדעת אלו בלשון זה שהזכרנו אסור שמתבייש הוא להיות מזלזל בכבוד המקום וזו שבכאן נקרא פתח של זלזול כבוד ואותו האמור שם נקרא פתח של איסור נדר ומכל מקום אנו כבר פסקנו שם שאף בפתח איסור נדר אין פותחין:
משנה ועוד אמר ר׳ אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו ואמר אלו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית הזה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אלו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר ר׳ אליעזר מתיר וחכמים אוסרים אמר הר״ם פי׳ ר׳ אליעזר מתיר אחר שאלת חכם אפילו לא יתחרט ובל יכריחהו הענין המתחדש וכונתו היה שלא יתחדש זה הענין ויתחרט על מה שנשבע עליו וחכמים אומרים לפי שדעתם על עצם הענין אשר נשבע עליו והשתנה בו ואחר זה תועיל לשאלה לחכם והתירה והלכה כחכמים:
אמר המאירי ועוד אמר ר׳ אליעזר פותחין בנולד ר״ל אע״פ שאינו מצוי שמאחר שמכל מקום אלמלא היה יודע שכן לא היה נודר בטל הנדר מעיקרו ונעשה כעין טעות וחכמים אוסרין שהרי זו אינה חרטה שבעיקר הנדר דאדרבה רוצה היה בקיומו אלמלא הנולד והנולד אינו מצוי ואינו ראוי להעלות על לב הא נולד מצוי אף לרבנן פותחין בו שאף בשעת הנדר יש לדון שהעלהו על לבו והרי הוא כמי שהיה הנולד בשעת הנדר אלא שנעלם ממנו ואלו היה יודע לא היה נודר וכיצד הוא נולד שאינו מצוי קונם שאני נהנה לפלוני כלומר קונם הנאתו עלי ונעשה סופר העיר וצריך לו לכתוב שטרותיו או שהיה משיא את בנו וצריך ליכנס לביתו לשמוע שבע ברכות ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר וכן קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ר׳ אליעזר מתיר וחכמים אוסרין שכל אלו נולד שאינו מצוי הם ואף לדבר מצוה אין פותחין בו והלכה כחכמים ולמדת לפי דרכך שאין פותחין בנולד שאינו מצוי אף לדבר מצוה שהרי בית הכנסת מצוה היא וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה:
וראיתי מי שסובר על גדולי המחברים שפרשו במשנתנו שלדעת ר׳ אליעזר מותר בלא שאלה אחר שנולד דבר שאלו היה שם בשעת הנדר לא היה נודר ולדעת רבנן צריך שאלה הא בשאלה מתירין אותו על סמך אותו נולד שהרי הם כתבו בפרק שמיני שאם אסר עצמו בהנאת פלוני ונעשה סופר אסור עד שיתירו נדרו הא מכל מקום רשאי הוא להתיר נדרו בכך אע״פ שלא נתחרט אלא מצד הנולד ומתמיהים עליהם הרבה ובפרט ממה שאמרו בפרק ארבעה נדרים אדעתא דמחיין קצרא וכו׳ והקשה והא נולד הוא ולדבריהם הרי מכל מקום נשאל הוא ואיני רואה קושיא בדבריהם שאין כונתם לומר אלא עד שיתיר נדרו מצד אחר ואף הם כתבוה כן בהלכות שבועות בפרק ששי אלא שבפירוש המשניות בחמישי של נזיר ראיתי להם דברים שלא נתישבה דעתי בהם:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
יפתחו לו בכבוד המקום. בא להקשות על דברי ר״א כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא ישקר יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו לו אילו היית יודע שתקרא רע לפני המקום כלום היית נודר:
אמרו לו. השיבו חכמים דרבי אליעזר מהא לא תסייען דאף ר״א מודה בהא דודאי ישקר דלא חציף איניש כולי האי שיאמר שלא היה מניח בשביל זה ולא דמי לרשב״ג דפתח לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולהא דאמרי׳ בריש ארבעה נדרים (לעיל כב.) דפתחינן בסיפיה דר׳ נתן המקיימו כאילו מקריב עליו קרבן דהיינו כבוד המקום דהתם אומר לו מן הפסוקים כהך דתנן במתני׳ (לקמן סה:) שעובר על לא תשנא ולא תקום ולא תטור אבל היכא שמזכיר לו כבוד המקום אז ודאי משקר:
בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדיר אביו:
א״ר צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום – פירוש שהנודר עובר הוא על כבוד המקום ומצותו דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם לא תחדל יהיה בך חטא ואילו אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר כלום מתירין אם כן אין נדרים כלומר אם אתה אומר שפותחין לו בכבוד המקום אין נדרים אלא ודאי אין פותחין וכך אין פותחין בכבוד אביו ואמו.
וחכמים מודים לר׳ אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו – פי׳ אם נדר או נשבע כלום כנגד אביו ואמו.
אמר ר׳ צדוק עד שפותחין בכבוד אביו ואמו פותחין לו בכבוד המקום – כלומר רבי אליעזר כי היכי דשרי לפתוח בכבוד אביו ואמו שרי נמי לפתוח בכבוד המקום שאומרין לו אלו היית יודע כשנדרת שהיית מיקל בכבוד המקום, דהא אמרינן בספרי שהוא כנודר במלך עצמו, כלום היית נודר.
אמרו לו אם כן אין נדרים – כלומר אפילו ר׳ אליעזר מודה לרבנן דבכבוד המקום אין פותחין, דאם איתא דפותחין אין נדרים, ובגמרא מפרש אמאי.
דבר שבינו לבין אביו ואמו – כגון שאסרם בהנאתו.
ומיהו נהי דמסקינן הכא דאין פותחים בכבוד המקום, דוקא בכבוד המקום הוא דאין פותחין, משום דאם איתא דפותחים אין נדרים נתרין יפה כדאיתא בגמ׳ שאין שום אדם שיעיז פניו לומר שאפילו היה יודע שהוא מקל בכבוד המקום היה נודר, ואפי׳ לא היה נמנע בכך מתחלה, ישקר לומר כן, אבל בכבוד מצוה אחת פותחין וכדתנן לקמן (ס״ה:) פותחין לו מן הכתוב בתורה, אלו היית יודע שאתה עובר על לא תשנא את אחיך בלבבך כלום היית נודר, משום דמצוה אחת כי הני דמני תנא, לא חמירא להו לאינשי כולי האי, ואי אפילו אדעתא דהכי היה נודר, לא ישקר לומר אלו הייתי יודע זה לא היה נודר, והינו נמי דתנן (לקמן ס״ו.) פותחין בשבתות.
ירושלמי הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים, הלכך אין פותחין בו.
עד שפותחין לאדם בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום. מאחר שהתרת לפתוח בפתח של אביו ושל אמו למה לא תתיר לפתוח בכבוד המקום שיאמרו לו אלו היית יודע שיהיו העולם קורין לך רע לשמים שאתה קל בנדרים ואומר אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר שיהא מותר. אלא ודאי כשם שאין פותחין בזה כדאמרינן בפרק ארבעה נדרים ולא פתחינן כהדא דרשב״ג כל הבוטה ראוי לרקרו בחרב וכן לא פתחינן בההיא דרבי נתן כל הנודר כאלו בונה במה וכן לא פתחינן בההיא דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע כך אין פותחין לו בכבוד אביו ואמו. אם כן אין נדרים. ועוד אם פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו אם כן אין נדרים נתרין יפה שכל אדם מפני הבושת כשישאלו לו בית דין אלו היית יודע שיגיע בושת ופגם לאביך בדבר זה היית נודר ויאמר לאו מפני הבושת ואין הדבר בלבו כן אלא דעתו על כל פנים על הנדר בין שיגיע בין שלא יגיע ונמצא שאין פיו ולבו שוים ולא יתירוהו כהוגן. הילכך אין פותחין לו בכבוד אביו ואמו. ודעת בגמרא דהוא הדין אין נדרים נשאלים לחכם כי מאחר שכל הנדרים פותחין להם בכבוד אביו ואמו ובפתח זה נפתרים כלם אין אדם שישאל לחכם על נדרו שיאמרו והלא בית דין יתירו אותו בפתח זה ולמה אצטרך לבא לפניהם על כך אני אתירנו לעצמי מטעם זה והתורה תלה הפרשה בראשי המטות שצריך חכם להתיר על כן אין פותחין בכבוד אביו ואמו. הרי״ץ ז״ל.
ומצטרך צריכי נולד דסופר והוצאת בניו ובית הכנסת שהוא חד מצוי יותר מחבירו והייתי אומר דאינו נולד דמידי דשכיח לא הוי נולד כדאמרינן לעיל בארבעה נדרים. הרא״ם ז״ל.
ומה שמשמע למקצת בני אדם מדברי הר״ם שכתב פ״ח מהלכות נדרים דנולד יש לו התר על ידי חכם אין דעת הר״ם שיפתחו לו בנולד ועל ידי הנולד יתירו לו אלא על ידי חרטה שמתחרט הוא עצמו מפני הנולד קאמר כי הוא עצמו כתב בהלכות שבועות פ״ו שאין פותחין בנולד כי הא מתניתין דהכא. הרי״ץ ז״ל.
אמר ר׳ צדוק כסיוע לדברי חכמים: עד (במקום) שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום (הקדוש ברוך הוא), וכבוד המקום הוא שלא ידור נדרים והוא בנדרו גרם לפגיעה בכבוד המקום, ואם כן — אין נדרים! אולם מודים חכמים לר׳ אליעזר בדבר שנדר בינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, מאחר שפתח זה שייך לגופו של הנדר.
To support the opinion of the Rabbis, Rabbi Tzadok said: Instead of broaching dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, let them broach dissolution with him by raising the issue of the honor of the Omnipresent. They should point out that a vow taken in the name of God lessens the honor of God, so they could ask him: If you had known that your vow would diminish the honor of God, would you have taken your vow? And if so, if this is a valid method of broaching dissolution, there are no vows. Nevertheless, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother, as in this case the extenuation is connected to this particular vow.
הכל
(3) וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד וַחֲכָמִים דאוֹסְרִין כֵּיצַד אָמַר קוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.
And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. How might they broach dissolution by asking about a new situation? If one said: It is forbidden to me like an offering [konam] that I will therefore not derive benefit from so-and-so, and that person later became a scribe [sofer], and the one who took the vow now requires his services, or if the one forbidden by the vow was marrying off his son and prepared a feast for all the residents of his town, and the one that had taken the vow said: Had I known that he would become a scribe, or that he would be marrying off his son in the near future, I would not have vowed.
And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. How might they broach dissolution by asking about a new situation? If one said: It is forbidden to me like an offering [konam] that I will therefore not derive benefit from so-and-so, and that person later became a scribe [sofer], and the one who took the vow now requires his services, or if the one forbidden by the vow was marrying off his son and prepared a feast for all the residents of his town, and the one that had taken the vow said: Had I known that he would become a scribe, or that he would be marrying off his son in the near future, I would not have vowed.
פותחין בנולד – בדבר שלא היה בעולם בשעת נדרו ועדיין עתידין לבוא לעולם לאחר שנדר ומפרש כיצד.
ונעשה סופר – אית דאמרי תלמיד שהוא צריך לו ואית דאמרי לבלר שצריך לו נמי.
או שהיה משיא – המודר את בנו ואמר אילו הייתי יודע כו׳ בקרוב זמן לא הייתי נודר.
ואין פותחין בנולד. כגון קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר, אין פותחין לו לומר אילו היית יודע שסופו להיות סופר מי נדרת. דאם כן לא היה צריך שאלה לחכם דמעצמו היה פותח כןא. וכן קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת לא יפתחו לו אילו היית יודע כן.
א. והוא הטעם שאמרו בגמ׳ (והביאו רבינו לעיל) לענין כבוד המקום ואו״א. ועי׳ מה שפירש הטור סי׳ רכח.
קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר – וצריך לו לפי שהוא כותב שטרות העיר או שמשיא בנו וצריך ליכנס לביתו לחופת בנו.
ועוד אמר ר׳ אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין – פירוש: טעמא דחכמים משום דכל פתח דפתחינן ליה למימר אדעתא דהכי מי נדרת מיחזי כאילו נדר על תנאי שלא יהיה דבר זה ועכשיו שהוא אותו הדבר נמצא שנדרו בטל אבל בנולד ליכא למימר הכי כשנודר הנאה מאותו פלוני לא אסיק אדעתיה שייעשה סופר הילכך כשנדר בכל לב נדר ולא על תנאי שלא ייעשה סופר הילכך לא פתחינן בנולד אלא במידי דמסיק איניש אדעתיה.
ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שיהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי מודר רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין.
ועוד אמר ר״א. קולא אחרת בנדרים פותחין בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואילו ידע מעיקרא שיתחדש דבר זה לא היה נודר:
וחכמים אוסרים. דטעמא דחרטה משום שע״י חרטה נעקר הנדר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר טעות מעיקרו כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם:
ונעשה סופר. תלמיד חכם והכל צריכין לו:
והיה משיא את בנו. כגון שהדירו לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו:
ועוד אמר ר׳ אליעזר: פותחין בנולד, וחכמים אוסרין. כיצד הוא ״נולד״? אמר ״קונם שאני נהנה לאיש פלוני״ ואחר זמן נעשה אותו אדם סופר (חכם, או לבלר, או מלמד תינוקות) שהוא נזקק לו, או שהיה המודר משיא את בנו ועורך סעודה לכל בני העיר, ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר.
And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. How might they broach dissolution by asking about a new situation? If one said: It is forbidden to me like an offering [konam] that I will therefore not derive benefit from so-and-so, and that person later became a scribe [sofer], and the one who took the vow now requires his services, or if the one forbidden by the vow was marrying off his son and prepared a feast for all the residents of his town, and the one that had taken the vow said: Had I known that he would become a scribe, or that he would be marrying off his son in the near future, I would not have vowed.
הכל
(4) קוּנָּם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְנַעֲשָׂה בֵּית הַכְּנֶסֶת אָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים האוֹסְרִין.:
The mishna cites another example of a new situation. If one said: Entering this house is konam for me, and that house became a synagogue, and he said: Had I known that it would become a synagogue, I would not have vowed, in this and all such cases Rabbi Eliezer permits the halakhic authority to use this as a basis for the dissolution of the vow, and the Rabbis prohibit it.
The mishna cites another example of a new situation. If one said: Entering this house is konam for me, and that house became a synagogue, and he said: Had I known that it would become a synagogue, I would not have vowed, in this and all such cases Rabbi Eliezer permits the halakhic authority to use this as a basis for the dissolution of the vow, and the Rabbis prohibit it.
ונעשה – אותו בית.
בית הכנסת – האי נולד ממש הוא.
ר״א מתיר וחכמים אוסרין – דקסברי אין פותחין בנולד ובמס׳ נזיר בפ׳ ב״ש (דף לב:) מפרש דזכינהו חכמים לר׳ אליעזר והודה להם.
או שאמר ״קונם לבית זה שאני נכנס״ ונעשה אחר כך אותו בית בית הכנסת, אמר: ״אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר״. בכל אלה ר׳ אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.
ב גמרא שואלים: מאי [מה] פירוש דברי ר׳ צדוק ״אם כן אין נדרים״? אמר אביי: הכוונה היא: אם כן אין נדרים ניתרין יפה. שמפני שמאיימים על הנודר ואומרים לו שהנדר עצמו יש בו צד עבירה וזלזול בכבוד המקום, הוא אומר שמתחרט על הנדר, אף שבאמת אינו חוזר בו מכוונתו הראשונה, ונמצא שאין היתר אמיתי וראוי לנדר.
The mishna cites another example of a new situation. If one said: Entering this house is konam for me, and that house became a synagogue, and he said: Had I known that it would become a synagogue, I would not have vowed, in this and all such cases Rabbi Eliezer permits the halakhic authority to use this as a basis for the dissolution of the vow, and the Rabbis prohibit it.
GEMARA: The Gemara clarifies the meaning of the statement made by Rabbi Tzadok. What does: If so, there are no vows, mean? Abaye said: It means: If so, vows are not dissolved properly. The one who took the vow might say he regrets doing so only because he is not willing to publicly state that he would have taken his vow despite knowing that it diminishes the honor of God. He may not actually regret having taken the vow, and this will lead to the improper dissolution of the vow.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי אֵין נְדָרִים אָמַר אַבָּיֵי ואִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִיתָּרִין יָפֶה
GEMARA: The Gemara clarifies the meaning of the statement made by Rabbi Tzadok. What does: If so, there are no vows, mean? Abaye said: It means: If so, vows are not dissolved properly. The one who took the vow might say he regrets doing so only because he is not willing to publicly state that he would have taken his vow despite knowing that it diminishes the honor of God. He may not actually regret having taken the vow, and this will lead to the improper dissolution of the vow.
GEMARA: The Gemara clarifies the meaning of the statement made by Rabbi Tzadok. What does: If so, there are no vows, mean? Abaye said: It means: If so, vows are not dissolved properly. The one who took the vow might say he regrets doing so only because he is not willing to publicly state that he would have taken his vow despite knowing that it diminishes the honor of God. He may not actually regret having taken the vow, and this will lead to the improper dissolution of the vow.
גמ׳ מאי אין נדרים – דקאמר לן רבי צדוק לר׳ אליעזר אין נדרים.
ניתרין יפה – כדפרשינן לעיל אפילו שאין דעתו להתחרט מתוך שמאיימין עליו כל כך משום כבוד אביו ואמו אומר שמתחרט אבל אין מתחרט לגמרי.
מאי אין נדרים. אמר אביי אין נדרים נתרים יפה – כלומר שבלב מקיים הנדר ומחמת בושת אומר שלדעת כן לא נדר.
אמרו לו מת – ובגמרא פריך מת נולד הוא.
אמרו לו אם כן אין נדרים – כלומר בהא אפילו רבי אליעזר מודה שאין פותחין, שאם כן אין נדרים. ואם תאמר ומאי קושיא והלא בריש פרק ארבעה נדרים אמרינן דר׳ שמעון בן גמליאל פתח יש בוטה כמדקרות חרב, וכן אמרו שם דפותחין בהך דרבי נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה. ויש לומר דלא אסרינן הכא אלא דוקא כדאמר בלשון זה שממעט כבוד המקום הא בדלאו הכי פתחינן, ומיהו אפילו בהנך לא פתחינן כדאיתא התם [ב]ירושלמי [כאן פרק תשיעי הלכה א׳] הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד, דתנינן מורא רבך כמורא שמים, הלכך אין פותחין.
גמ׳ א״כ אין נדרים נשאלין לחכם. דפתיחה דבכבוד המקום שייכא בכל הנדרים ואם יפתחו לו בכבוד המקום כשידור פעם אחת לא יבא לחכם להתיר לו אלא יפתח זה הפתח לעצמו והוא אינו יודע דהוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו:
גמ׳ מאי אין נדרים אמר אביי אין נדרים ניתרין יפה – פירוש שהרי כשפותחין לו לומר אילו היה יודע שעובר על כבוד אביו ואמו או על כבוד המקום אילו היה נודר אין לך עז פנים שלא יאמר שאילו ידע כן לא היה נודר ולפעמים היה משקר ואין ההיתר כלום.
גמ׳ מאי אין נדרים אמר אביי אם כן אין נדרים מותרין יפה – שאפילו אם מתחלה לא היה נמנע מפני [כבוד1] המקום לא יעיז פניו בכך לפני חכם, וישקר ויאמר אלו הייתי יודע לא הייתי נודר, ונמצא שאין נדרים מותרין יפה, ומשום הכי מודה רבי אליעזר לרבנן שאין פותחין לו בכבוד המקום. ומיהו בכבוד אביו ואמו פליג, דרבנן [אסרי2] דסבירא להו דלא שנא בכבוד המקום ולא שנא בכבוד אביו ואמו אין אדם מעיז הלכך אין פותחין, ורבי אליעזר סבר בכבוד המקום הוא דאין אדם מעיז אבל בכבוד אביו ואמו מעיז ומעיז3 הלכך פותחין.
1. נוסף בדפוסים.
2. נוסף בדפוסים.
3. תיבת ״ומעיז״ נשמט בדפוסים. וכעין זה איתא בב״ק ק״ז. אבל גבי פקדון מעיז ומעיז.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים סד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים סד., עין משפט נר מצוה נדרים סד. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים סד., ראב"ן נדרים סד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים סד., תוספות רי"ד נדרים סד., הלכות נדרים לרמב"ן נדרים סד., רשב"א נדרים סד. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים סד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים סד., ריטב"א נדרים סד., ר"ן נדרים סד. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים סד., מהרש"א חידושי הלכות נדרים סד., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים סד.
Nedarim 64a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 64a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 64a, Attributed to Rashi Nedarim 64a, Raavan Nedarim 64a, Tosafot Nedarim 64a, Tosefot Rid Nedarim 64a, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 64a, Rashba Nedarim 64a, Meiri Nedarim 64a, Peirush HaRosh Nedarim 64a, Ritva Nedarim 64a, Ran Nedarim 64a, Shitah Mekubetzet Nedarim 64a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 64a, Steinsaltz Commentary Nedarim 64a
פרק ט