ופרקי׳ שני שולחן של מקדש דהא אף על גב דמצופה זהב1 הוא איקרי עץ, שנאמר: המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצועותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני י״י, אלמא דמקרי עץ. ומשום הכי בענן להיותו מטלטל מלא וריקם, זו ההלכה כולה עניין השלחן שצפויו אינו מבטל העץ שלו היא במסכת מנחות בפרק שתי הלחם (מנחות צ״ז.), ומפורשת שם כאשר פירשנו. והרבה טעו בה דכתיב: על השולחן2 הטהור (ויקרא כ״ד:ו׳), מכלל דזימנין הוא טמא, והשלחן פשוטי כלי עץ הוא ומסגרתו למטה היתה. ותניא (תוספתא חגיגה ג׳:ל״ה): שלחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפילו בשבת. משום דמיטלטל מלא וריקם. ומעשה שהטבילו המנורה בלילי יום כו׳.
(1) 
דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ עֵץ דִּכְתִיב {יחזקאל מ״א:כ״ב} הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳.
דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ עֵץ דִּכְתִיב {יחזקאל מ״א:כ״ב} הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳.because the Merciful One called it: “Wood,” as it is written with regard to the table of the shewbread: “The altar, three cubits high, and its length two cubits, was of wood, and so its corners, its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse indicates that even though the table was coated, its identity as a wooden vessel was preserved, which means that, like all wooden vessels, it would not be susceptible to impurity were it not for the fact that they took it out to show to the pilgrims.
ערך סלמנדרא
סלמנדרא – א(חגיגה כז) ומה לסלמנדרי שתולדת אש היא הסך מדמה אין האור שולטת בו תלמידי חכמים שכל גופן אש על אחת כמו וכמה וכו׳ (סנהדרין סג:) אף חזקיהו מלך יהודה ביקש להעבירו אביו באש אלא שסכתו אמו סלמנדרא (חולין קכז.) ת״ר הצב זה הצב למינהו להביא ערוד ובן הנפילים וסלמנדרא עד יש לך בריות גדולות באור וגדילות באויר. החלד והעכבר תרגום ירושלמי ית כרכושא וית סלמנדרא. פי׳ כשמבערין אש שבעה שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי מין שרץ ותנשמת הקדמונים אמרו מה שאמרו אך האמת כי מפני לחותו וקרירותו אינו נכוה באש כי אם אחר זמן רב).
ערך פשט
פשט – ב(עירובין יז:) ד׳ דיומדין וד׳ פשוטין (שבת יז) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין משנה זו (כלים פ״ב ובפרק טו) ועל אילו המשניות ק״ל ר׳ נסים ז״ל הא דתניא בספרא בענין שרצים כלי חרש אין לי אלא כלי חרש מנין לרבות כלי נתר ת״ל וכל כלי חרס ומנין לרבות אהלין ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטיו וטיהר אוהליו אלמא פשוטי כלי עץ טמאין ופריק דהני דחזו למדרסות קאמר כגון המטה והכסא והספסל והקתידר׳ שהן פשוטין ומקבלין טומא׳ והתם בבכורות כשהקשינו ואיו לו תוך בכלי שטף מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא דומיא דשק בעינן דמטלטל מלא וריקם ופירקנו בהנך חזו למדרסות פי׳ דאלמא מקבלי טומאה מדאורייתא. והתם נמי (שבת סו.) כסא סמוכות שלו טמאים מדרס ואמרנו לעיל סנדל של סיידין טמא מדרס והא לאו להילוכה עביד א״ר אחא בר רב אויא שכן הסייד מניחו ברגלו ומטייל בו עד שמגיע לביתו וגמרת מינה דכל דעביד להלוכה טמא מדרס אבל שאר פשוטי כלי עץ דלא עבידה למדרס ולא מטלטלי מלא וריקן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דבעינן דומיא דשק. (שבת קכג) קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואמרי׳ עלה בגמ׳ אמאי פשוטי כלי עץ ננהו וכו׳ (חגיגה כז) לענין שולחן אקשינן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכו׳ ופרקינן מלמד שמגבי׳ אותו וכו׳ ואיתא (מנחות צז) דכוותה אמרינ׳ נמי (מגילה כז) והתם (בבא בתרא עו) אמרינן לענין דף של נחתומין שקבעו בכותל ר״א מטהר שאני פשוטי כלי עץ דרבנן דאלמא מדאורייתא טהורין נמצאו פשוטי כלי עץ תרי גווני מאי דחזי למדרס מקבל טומאה מדאורייתא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה מדאורייתא אא״כ דרכו לטלטל מלא וריקן כדאמרינן. מחזי פשוט כבר פי׳ בערך כף (כתובות קח) הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל כלומר שאמר לו טול רגלי שאין לו המעות שפסק ליתן לו לשון בני אדם הוא: פ״א אם היית תולה אותו ברגל של עץ אינו נותן לך כלום. פ״א כאדם מתלוצץ בחברו וטופח לו ברגלו ואומר לו אפי׳ שתחת רגלי איני נותן לך.
א. [פייער גליג.]
ב. [אויסשטרעקען אין פאך.]
זה שפתח בפסוק זה במזבח וסיים בשלחן כדי להעיר ולומר לך בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עכשו שאין בית המקדש קיים שלחנו של אדם בהכנסת אורחים מכפרת עליו:
המשנה השביעית כיצד מעבירי׳ על טהרת העזרה מטבילי׳ את כל הכלי׳ שהיו במקדש ואומרי׳ להם הזהרו שמא תגעו בשולחן ובמנורה ויתטמאו את כל הכלי׳ כל הכלים שהיו במקדש היו להם שניים ושלישיי׳ שאם נטמאו הראשונים יבאו השניי׳ תחתיהם כל הכלים שהיו במקדש טעוני׳ טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע דברי ר׳ אליעזר וחכ״א מפני שהן מצופין אמר הר״ם פי׳ זהו לפי שבני אדם היו מעורבין במקדש ברגלים כמו שנצטוינו יראה כל זכורך אבל היו נזהרי׳ בשלחן לבדו לפי שאמר השם ית׳ לפני תמיד ואי אפשר לסלקו ולשום אחר במקומו:
אמר המאירי כל הכלים שהיו במקדש היו בהם שניים ושלישיים שאם נטמא אחד יביאו אחר תחתיו עד שיטבילוהו ובשלחן מיהא ראיתי לקצת מפרשים שלא היה שם אלא אחד וכל הכלים שהיו במקדש היו טעונין טבילה ר״ל אם נגעו בהם עמי הארץ או אם נטמאו בשאר טמאות וכו׳ וטעונין הערב השמש חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת שהן כקרקע שהכתוב קרא מזבח הנחשת מזבח אדמה וכתיב במקום אחר המנורה והמזבחות הוקשו זה לזה ובתלמוד המערב מביאה למזבח הזהב מדכתי׳ את גגו ואת קירותיו הכתוב קראו קרקע וחכמים אומרים מפני שהם מצופים פי׳ בגמ׳ כלו׳ אינך צריך לטהרם מטעם שהם כקרקע שאפי׳ היו של עץ הרי אין מטלטלין ואם מפני צפוים הרי כלי בית המקדש אינם בטלים לגבי צפוים אלא צפוים בטל אצלם:
זהו ביאור המשנה והלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
ונשלם הפרק תהלה לאל זהו שיעור מה שראינו לכללו בפסקי מסכת חגיגה תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בפסקי מסכת יום טוב בעזר הצור ובישועתו אמן אמן.
דרחמנא קרייה [שהתורה קראה אותו] ״עץ״, דכתיב [שנאמר]: ״המזבח עץ שלש אמות גבה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳ ״ (יחזקאל מא, כב), משמע שהשולחן קרוי בכתוב ״עץ״, אף על פי שאין העץ שבו נראה, ומטעם זה נדון ככלי עץ, ולא היה מקבל טומאה לולא היו מזיזים אותו.
because the Merciful One called it: “Wood,” as it is written with regard to the table of the shewbread: “The altar, three cubits high, and its length two cubits, was of wood, and so its corners, its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse indicates that even though the table was coated, its identity as a wooden vessel was preserved, which means that, like all wooden vessels, it would not be susceptible to impurity were it not for the fact that they took it out to show to the pilgrims.
הכל
(2) פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם עַכְשָׁיו שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.:
As the Gemara has cited the above verse, it clarifies a puzzling aspect of it: The verse began with the word “altar” and ended with the word “table,” both words describing the same item. Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say the following exposition: When the Temple is standing the altar atones for a person; now that the Temple has been destroyed, it is a person’s table that atones for him, for his feeding of needy guests atones for his sins.
As the Gemara has cited the above verse, it clarifies a puzzling aspect of it: The verse began with the word “altar” and ended with the word “table,” both words describing the same item. Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say the following exposition: When the Temple is standing the altar atones for a person; now that the Temple has been destroyed, it is a person’s table that atones for him, for his feeding of needy guests atones for his sins.
כיון שהוזכר פסוק זה, מבארים דבר תמוה שבו; פתח הכתוב במזבח וסיים בשלחן! ר׳ יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] והסבירו מדוע פתח במזבח וסיים בשלחן, ודרשו: בזמן שבית המקדש קיים — מזבח מכפר על אדם, עכשיו משחרב בית המקדש שלחנו של אדם מכפר עליו, שאם הוא מאכיל עליו אורחים, הרי זו כפרת עוון בשבילו.
As the Gemara has cited the above verse, it clarifies a puzzling aspect of it: The verse began with the word “altar” and ended with the word “table,” both words describing the same item. Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say the following exposition: When the Temple is standing the altar atones for a person; now that the Temple has been destroyed, it is a person’s table that atones for him, for his feeding of needy guests atones for his sins.
הכל
(3) כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים כּוּ׳.: מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת דִּכְתִיב {שמות כ׳:כ׳} מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי מִזְבַּח הַזָּהָב דִּכְתִיב {במדבר ג׳:ל״א} הַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת אִיתַּקּוּשׁ מִזְבְּחוֹת זֶה לָזֶה.:
§ The mishna taught: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, etc. All the vessels that were in the Temple required immersion, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground. The Gemara cites the relevant sources: The bronze altar is considered like the ground, as it written concerning this altar: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21). The golden altar is considered like the ground, as it is written: “The candelabrum and the altars” (Numbers 3:31). The plural word “altars” indicates that the two altars of the Temple, the bronze one and the golden one, are compared to each other, teaching that just as the bronze altar is like the ground in that it cannot contract impurity, the same applies to the golden altar.
§ The mishna taught: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, etc. All the vessels that were in the Temple required immersion, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground. The Gemara cites the relevant sources: The bronze altar is considered like the ground, as it written concerning this altar: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21). The golden altar is considered like the ground, as it is written: “The candelabrum and the altars” (Numbers 3:31). The plural word “altars” indicates that the two altars of the Temple, the bronze one and the golden one, are compared to each other, teaching that just as the bronze altar is like the ground in that it cannot contract impurity, the same applies to the golden altar.
חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת שהן כקרקע. דכתיב: מזבח אדמה, וכתיב: המנורה והמזבחות {אתקוש מזבחות}1 להדדי דליהוו כולהו כאדמה דלא מקבלי טומאה.
1. כן הושלם בדפוס וילנא מן הבבלי. בכ״י וטיקן 128 הושמט ע״י הדומות: ״איתקוש מזבחות״.
הכי גרסינן: מזבח הנחושת דכתיב מזבח אדמה הכתוב קראו אדמה למזבח שמעלין עליו העולות והשלמים והיינו מזבח הנחשת.
מזבח אדמה תעשה לי – וכי מוקמי לה בזבחים פרק קדשי קדשים (דף נח. ושם) גבי מזבח אבנים להאי קרא דמזבח אדמה אמר הר״ר אלחנן דקאי לתרוייהו ולמורי נראה לפי שהיה מזבח של משה במקום מזבח של אבנים של בית עולמים וכי האי גוונא דריש התם (דף נט.) כי מזבח הנחשת אשר לפני ה׳ קטן מהכיל ודריש ליה מזבח אבנים במקום מזבח דנחושת.
א שנינו במשנה: כל הכלים שבמקדש יש להם שניים כדוגמתם, מפני שהם עשוים להיטמא, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת שאינם מקבלים טומאה. מזבח הנחושת — דכתיב [שנאמר]: ״מזבח אדמה תעשה לי״ (שמות כ, כא), שמזבח הנחושת נקרא ״אדמה״, ללמדנו: כשם שאדמה אינה נטמאת — כך המזבח איננו נטמא. מזבח הזהב — דכתיב [שנאמר]: ״המנרה והמזבחת״ (במדבר ג, לא), איתקוש [הוקשו, הושוו] בפסוק זה המזבחות זה לזה, שכשם שמזבח הנחושת אינו מקבל טומאה גם זה של הזהב אינו מקבל טומאה.
§ The mishna taught: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, etc. All the vessels that were in the Temple required immersion, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground. The Gemara cites the relevant sources: The bronze altar is considered like the ground, as it written concerning this altar: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21). The golden altar is considered like the ground, as it is written: “The candelabrum and the altars” (Numbers 3:31). The plural word “altars” indicates that the two altars of the Temple, the bronze one and the golden one, are compared to each other, teaching that just as the bronze altar is like the ground in that it cannot contract impurity, the same applies to the golden altar.
הכל
(4) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.: אַדְּרַבָּה כֵּיוָן דִּמְצוּפִּין נִינְהוּ מִיטַּמְּאוּ אֵימָא וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.
§ According to the mishna, Rabbi Eliezer maintains that the altars are pure because they are like the ground, and the Rabbis say: It is because they are coated. The mishna seems to be saying that the Rabbis are offering a different reason for the altars not being susceptible to impurity, namely, that they are coated. The Gemara is puzzled by this: On the contrary, since they are coated with gold or bronze that is a reason that they should contract impurity, as the metal coating makes the entire altar considered as a metal vessel, as stated above, and metal is susceptible to impurity. The Gemara answers: Say and emend the mishna text as follows: And the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer altogether, and declare the altars to be susceptible to impurity, because they are coated.
§ According to the mishna, Rabbi Eliezer maintains that the altars are pure because they are like the ground, and the Rabbis say: It is because they are coated. The mishna seems to be saying that the Rabbis are offering a different reason for the altars not being susceptible to impurity, namely, that they are coated. The Gemara is puzzled by this: On the contrary, since they are coated with gold or bronze that is a reason that they should contract impurity, as the metal coating makes the entire altar considered as a metal vessel, as stated above, and metal is susceptible to impurity. The Gemara answers: Say and emend the mishna text as follows: And the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer altogether, and declare the altars to be susceptible to impurity, because they are coated.
וחכמים אומרים: מפני שהן מצופין. ומקשינן: אדרבה כיון דמצופין נינהו ליהו ככלי מתכות ומקבלי טומאה. ותרצינן אימא וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין.
ב שנינו במשנה שר׳ אליעזר נתן טעם לטהרת המזבחות מפני שהם כקרקע, וחכמים אומרים: מפני שהן מצופים. ותוהים: אדרבה (להיפך) כיון שמצופין נינהו [הם] מיטמאו [הרי הם נטמאים], שהרי ציפויים עשוי מתכת, ומתכת הלא מקבלת טומאה! ומתרצים: אימא [אמור] ותקן את הגירסה, וחכמים אומרים: אכן מטמאין הן, מפני שהן מצופין.
§ According to the mishna, Rabbi Eliezer maintains that the altars are pure because they are like the ground, and the Rabbis say: It is because they are coated. The mishna seems to be saying that the Rabbis are offering a different reason for the altars not being susceptible to impurity, namely, that they are coated. The Gemara is puzzled by this: On the contrary, since they are coated with gold or bronze that is a reason that they should contract impurity, as the metal coating makes the entire altar considered as a metal vessel, as stated above, and metal is susceptible to impurity. The Gemara answers: Say and emend the mishna text as follows: And the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer altogether, and declare the altars to be susceptible to impurity, because they are coated.
הכל
(5) ואב״א וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבָּנַן לר״א לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרִי מַאי דַּעְתָּיךְ מִשּׁוּם דִּמְצוּפִּין.
And if you wish, say that that our text of the mishna is correct, and we should understand that the Rabbis were saying their statement in response to Rabbi Eliezer: What is your reasoning for stating that the altars are not susceptible to impurity because they are like the ground? Why didn’t you say simply that they are wooden vessels fixed in one place? For that is sufficient reason for them not to be susceptible to impurity. Is it because they are coated with metal, and therefore they would be considered metal vessels rather than wooden ones, and susceptible to impurity, were it not for the fact that they are considered like the ground?
And if you wish, say that that our text of the mishna is correct, and we should understand that the Rabbis were saying their statement in response to Rabbi Eliezer: What is your reasoning for stating that the altars are not susceptible to impurity because they are like the ground? Why didn’t you say simply that they are wooden vessels fixed in one place? For that is sufficient reason for them not to be susceptible to impurity. Is it because they are coated with metal, and therefore they would be considered metal vessels rather than wooden ones, and susceptible to impurity, were it not for the fact that they are considered like the ground?
אי בעי תימא לר׳ אלעזר קאמרי ליה טעמא – מפני שהן כקרקע דלא מטמו. הא לאו הכי הוו מיטמין. והא פשוטי כלי עץ נינהו ולא מטמו. וכי תימא משום דמצופין. דברי חכמים לר׳ אליעזר בתימה האי דאמרת דמטמו משום ציפויו.
מאי דעתיך – דילפת טעמא מדקרינהו אדמה הא לאו הכי טמאין אע״ג דעשוין לנחת.
מפני שהן מצופין – ובעי למימר שהציפוי מבטלן והוי להו ככלי מתכות.
ואיבעית אימא רבנן לר״א כו׳ – וקשה למה לי השלחן הטהור מכלל שהיה טמא תיפוק ליה משום ציפוי דאף במזבחות נמי הוה מטמא [ר״א] משום ציפוי אי לאו טעמא דכקרקע נינהו ללישנא בתרא אע״פ דרחמנא קרינהו עץ אם כן השלחן נמי טמא אע״ג דאיקרי עץ משום ציפוי וללישנא קמא דמוקי לה כרבנן דמטמא ולא בטל הציפוי לגבי עץ ותירץ הר״ר אלחנן דאיצטריך שפיר קרא דהשלחן דאף במזבחות נמי לא ידעינן ליה שיהיה בטל לגבי הציפוי אלא משום דיליף משלחן דאף על גב דמיקרי עץ התורה טמאתו משום ציפוי ורבנן דאמרי מבטיל בטיל ציפוי לגבייהו אמרי מדאיצטריך לרבויי שלחן דהא מסברא טמא משום ציפוי אלא ודאי לאשמועינן דאע״ג שיש לו ציפוי צריך קרא לרבויי דמקבל טומאה ואי לאו הרבוי הציפוי בטל א״כ ממילא גבי מזבח דליכא רבוי הצפוי בטל ללישנא בתרא.
כז תד״ה מזבח אדמה כו׳ גבי מזבח אבנים כו׳ אומר הרר״א דקאי לתרוייהו ולמורי נראה כו׳ עכ״ל ר״ל דק״ל דהכא מוקמי׳ קרא מזבח אדמה על מזבח נחושת שהיה בימי משה והתם בזבחים מוקמינן לה על מזבח שהיה בבית עולמים ודרשינן מיניה התם מזבח אדמה שלא יבננו ע״ג כיפין ותירצו דאומר הר״א דמזבח אדמה קאי לתרוייהו בין אמזבח נחושת ובין אמזבח אבנים ולמורי נראה דחדא נינהו דמזבח של משה נחושת היה במקום מזבח אבנים שהיה בבית עולמים וכה״ג כו׳ וק״ל:
ואיבעית אימא [אם תרצה אמור] שהגירסה כפי שאמרנו, וכך יש להבין: רבנן [חכמים] לר׳ אליעזר קאמרי [אומרים]: מאי דעתיך [מה דעתך] שאתה נותן טעם זה לטהרתם, משום שמצופין הם במתכת, ולכן לולא הטעם שהם כקרקע היו נטמאים — זה אינו, כיון שציפוי המתכת אינו חשוב, אלא
And if you wish, say that that our text of the mishna is correct, and we should understand that the Rabbis were saying their statement in response to Rabbi Eliezer: What is your reasoning for stating that the altars are not susceptible to impurity because they are like the ground? Why didn’t you say simply that they are wooden vessels fixed in one place? For that is sufficient reason for them not to be susceptible to impurity. Is it because they are coated with metal, and therefore they would be considered metal vessels rather than wooden ones, and susceptible to impurity, were it not for the fact that they are considered like the ground?
הכל
(6) אמִיבְטָל בָּטֵיל צִפּוּיָין גַּבַּיְיהוּ.
This is a mistake, for the coating is not important, and their coating is nullified and considered subordinate to them, so that they are indeed considered wooden vessels in a fixed place and therefore not susceptible to impurity. Although generally the status of a vessel does follow its coating, the Temple table and its altars are exceptions, as derived from the verse in Ezekiel cited above (41:22). There is therefore no need to mention that they are compared to the ground. Since these altars are made of wood they do not contract impurity, irrespective of whether or not they are attached to the ground.
This is a mistake, for the coating is not important, and their coating is nullified and considered subordinate to them, so that they are indeed considered wooden vessels in a fixed place and therefore not susceptible to impurity. Although generally the status of a vessel does follow its coating, the Temple table and its altars are exceptions, as derived from the verse in Ezekiel cited above (41:22). There is therefore no need to mention that they are compared to the ground. Since these altars are made of wood they do not contract impurity, irrespective of whether or not they are attached to the ground.
כיון בטולי בטיל ציפויהו והוו להו כלי עץ. אלא בין משום שהן מצופין בין משום שהן כקרקע, אפילו הכי טעונין טבילה לפי׳ שנינו כל הכלים טעונין טבילה ואפילו המזבח.
מיבטל בטיל צפויין גבייהו [בטל הציפוי לגביהם], וכיון שגוף המזבחות הללו אינו של מתכת אינם מקבלים טומאה, גם אם אינם נחשבים כמחוברים לקרקע.
This is a mistake, for the coating is not important, and their coating is nullified and considered subordinate to them, so that they are indeed considered wooden vessels in a fixed place and therefore not susceptible to impurity. Although generally the status of a vessel does follow its coating, the Temple table and its altars are exceptions, as derived from the verse in Ezekiel cited above (41:22). There is therefore no need to mention that they are compared to the ground. Since these altars are made of wood they do not contract impurity, irrespective of whether or not they are attached to the ground.
הכל
(7) א״ר אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר ת״ח תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן ק״ו קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ ת״ח תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ דִּכְתִיב {ירמיהו כ״ג:כ״ט} הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.
§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.
א״ר אלעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולט בהן קל וחומר מסלמנדרא – ומה סלמנדרא שהוא תולדת אש הסך מדמו אין אור שולט בו, ת״ח שמשתמשין1 שכל גופן אש כדכתיב: הלא כה דברי כאש עאכ״ו.
1. כן בכ״י וטיקן 128, וצ״ע. המלה אינה מופיעה בעדי נוסח של הבבלי ובערוך ״סלמנדרא״, ובדפוס וילנא הקיפו אותה בסוגריים.
ת״ח אין אור של גיהנם שולטת כו׳. ובפרק אין דורשין באחר שהיה עולה עשן מקברו והיה אור של גיהנם שולטת בו כבר כתבנו בו בשם הירושלמי שהיה גרע טפי משאר תלמידי חכמים פושעי ישראל שהיה יודע רבונו ומרד בו וכהאי גוונא חילקו בתוס׳ לקמן גבי פושעי ישראל:
ת״ח שכל גופן אש כו׳ דברי כאש וגו׳. דמתוך דברי תורה אש שבהן נעשה גופן אש כמ״ש ת״ח דרתח אורייתא הא דרתחא ביה:
כיון שהוזכר ציפויו של המזבח מביאים מה שאמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר: תלמידי חכמים אין אור (אש) של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא שהיא בריה שאמרו שנבראת מן האש ואין האש שולטת בה, ומה סלמנדרא שתולדת אש בלבד היא בכל זאת הסך מדמה על גופו אין אור (אש) שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב [שנאמר]: ״הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ ״ (ירמיהו כג, כט), שתלמידי חכמים מתאחדים עם התורה שהם לומדים, ואם כן כולם אש — על אחת כמה וכמה שאין האש שולטת בהם.
§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.
הכל
(8) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן דִּכְתִיב {שיר השירים ד׳:ג׳} כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אַל תִּקְרֵי רַקָּתֵךְ אֶלָּא רֵקָנִין שֶׁבָּךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.:
Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.
Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.
אמר ריש לקיש: אפילו פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהן קל וחומר ממזבח הזהב – ומה מזבח הזהב שאין ציפויו אלא כעובי דינר הוה כמה שנים אין אור שולט בו, פושעי ישראל שהן מליאין מצוות כרימון. שנאמר: כפלח הרימון רקתך. אפילו ריקנין שבך מליאין מצוות כרימון עאכ״ו.
הדרן עלך חומר בקדש.
סליקא ליה מסכת חגיגה.
האל יסיר ממנו אף ורוגז וחימה ותוגה.
פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו׳ – נראה לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין (עירובין דף יט.) וכי אמרינן בסוף הזהב (ב״מ דף נח:) הכל יורדין ועולין חוץ משלשה לאו בגיהנם מיירי אלא במקום אחד לידון הן יורדין ואף הנידון לאחר שנים עשר חדש עולין ואין נידונין יותר משנה תמימה.
שאין בו אלא עובי דינר – בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל (שמות ג).
שאין עליו אלא כעובי דינר כו׳ אין האור כו׳. כפרש״י דינר זהב דבר מועט לא חסר זהבה כו׳ עכ״ל ומדברי התוס׳ נראה לפרש דה״ק שלא היה העובי יותר מדינר זהב ואעפ״כ לא נשרף העץ שתחתיו שהזהב הדק מגין עליו ובדמיון זה פושעי ישראל שגם הם מלאים מצות כדכתיב כפלח הרמון וגו׳ ואלו המצות שהם דמיון הזהב כמ״ש הנחמדים מזהב הם מגינין עליהם מאש של גיהנם שלא ישלוט בהן:
אמר ריש לקיש: אין אור (אש) של גיהנם שולטת גם בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב; מה מזבח הזהב שאין עליו ציפוי אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים שמבערים עליו קטורת ואין האור שולטת בו, שאין הזהב נפחת, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, ומניין לנו — דכתיב [שנאמר]: ״כפלח הרמון רקתך״ (שיר השירים ד, ג), ודורשים: אל תקרי ״רקתך״ אלא רקנין שבך (שדורש כאילו כתוב ״ריקתך״), שאף הם מלאים במצוות כרימון — על אחת כמה וכמה.
Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חגיגה כז. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה כז., ר׳ חננאל חגיגה כז., הערוך על סדר הש"ס חגיגה כז., רש"י חגיגה כז., תוספות חגיגה כז., בית הבחירה למאירי חגיגה כז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה כז., מהרש"א חידושי אגדות חגיגה כז., גליון הש"ס לרע"א חגיגה כז., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה כז.
Chagigah 27a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 27a, R. Chananel Chagigah 27a, Collected from HeArukh Chagigah 27a, Rashi Chagigah 27a, Tosafot Chagigah 27a, Meiri Chagigah 27a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 27a, Maharsha Chidushei Aggadot Chagigah 27a, Gilyon HaShas Chagigah 27a, Steinsaltz Commentary Chagigah 27a