[חלוקין קרבנות – פרי החג]:
(1) 
כֹּל יוֹמָא דְּחַג חֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן דְּפֶסַח אֵין חֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן.
כֹּל יוֹמָא דְּחַג חֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן דְּפֶסַח אֵין חֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן.every day, but only on the first day? The Gemara answers: The days of the festival of Sukkot are distinct from one another with regard to their additional offerings, as the number of bulls offered changes each day of Sukkot (see Numbers 29:12–38). Since each day is unique, the full hallel is recited on each day. By contrast, the days of Passover are not distinct from one another with regard to their additional offerings (see Numbers 28:24), and therefore the full hallel is recited only on the first day, which is the first day on which the additional offerings for a Festival are sacrificed.
כל יומא [כל יום]? ומשיבים: ימי החג חלוקין בקרבנותיהן, שהרי מספר הפרים שמקריבים למוסף מתמעט כל יום מימי החג (ראה במדבר כט, יב—לח), ומפני החידוש שיש בכל אחד מן הימים אומרים בו הלל, ואילו ימי הפסח אין חלוקין בקרבנותיהן זה מזה, ולכן גומרים את ההלל רק ביום הראשון של פסח, מפני שבו יש חידוש ביחס לימים שלפניו.
every day, but only on the first day? The Gemara answers: The days of the festival of Sukkot are distinct from one another with regard to their additional offerings, as the number of bulls offered changes each day of Sukkot (see Numbers 29:12–38). Since each day is unique, the full hallel is recited on each day. By contrast, the days of Passover are not distinct from one another with regard to their additional offerings (see Numbers 28:24), and therefore the full hallel is recited only on the first day, which is the first day on which the additional offerings for a Festival are sacrificed.
הכל
(2) שַׁבָּת דַּחֲלוּקָה בְּקָרְבְּנוֹתֶיהָ לֵימָא לָא אִיקְּרִי מוֹעֵד.
The Gemara objects: On Shabbat, which is also distinct from the other days of the week with regard to its additional offerings, let us say hallel. The Gemara explains: Shabbat is not called an appointed day in the Torah, and hallel is recited only on days that are referred to in the Torah as appointed days (see Leviticus 23:4), which are days of rejoicing.
The Gemara objects: On Shabbat, which is also distinct from the other days of the week with regard to its additional offerings, let us say hallel. The Gemara explains: Shabbat is not called an appointed day in the Torah, and hallel is recited only on days that are referred to in the Torah as appointed days (see Leviticus 23:4), which are days of rejoicing.
ושואלים: שבת שחלוקה בקרבנותיה מימי השבוע לימא [שיאמר בה הלל]! ומשיבים: שבת לא איקרי [לא נקראת] ״מועד״, והלל אומרים רק בימים שנקראו מועד, שיש בהם שמחה מיוחדת.
The Gemara objects: On Shabbat, which is also distinct from the other days of the week with regard to its additional offerings, let us say hallel. The Gemara explains: Shabbat is not called an appointed day in the Torah, and hallel is recited only on days that are referred to in the Torah as appointed days (see Leviticus 23:4), which are days of rejoicing.
הכל
(3) רֹאשׁ חוֹדֶשׁ דְּאִיקְּרִי מוֹעֵד לֵימָא לָא אִיקַּדַּישׁ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה דִּכְתִיב {ישעיהו ל׳:כ״ט} הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג לַיְלָה הַמְקוּדָּשׁ לֶחָג טָעוּן שִׁירָה וְשֶׁאֵין מְקוּדָּשׁ לֶחָג אֵין טָעוּן שִׁירָה.
The Gemara objects: On the New Moon, which is called an appointed day, let us say hallel. The Gemara explains: The New Moon is not sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, and hallel is recited only on a day that is sanctified, as it is written: “You shall have a song as in the night when a festival is sanctified” (Isaiah 30:29), which indicates that a night that is sanctified as a Festival, which includes a prohibition of labor, requires song, but one that is not sanctified as a Festival does not require song.
The Gemara objects: On the New Moon, which is called an appointed day, let us say hallel. The Gemara explains: The New Moon is not sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, and hallel is recited only on a day that is sanctified, as it is written: “You shall have a song as in the night when a festival is sanctified” (Isaiah 30:29), which indicates that a night that is sanctified as a Festival, which includes a prohibition of labor, requires song, but one that is not sanctified as a Festival does not require song.
[ר״ח דאיקרי מועד – ליגמר ביה הלל בגמרא במסכת שבועות [דף י.] קרא עלי מועד. תמוז דההוא שתא עבורי עברוה:
טעון שירה – הלל:
ושואלים: ראש חודש דאיקרי [שנקרא] ״מועד״ לימא [שיאמר בו הלל]! ומשיבים: ראש חודש לא איקדיש [הוקדש] באיסור עשיית מלאכה, ואומרים הלל רק במועדים חגיגיים במיוחד האסורים בעשיית מלאכה, דכתיב [שנאמר]: ״השיר יהיה לכם כליל התקדש חג״ (ישעיה ל, כט), כלומר, שהשיר (ההלל) על הגאולה יהיה כהלל הנאמר בליל חג הפסח שבכל שנה. ומ״התקדש״ למדים שלילה המקודש לחג כלומר, שאסור במלאכה — טעון שירה (הלל), ולילה (או יום) שאין מקודש לחג — אין טעון שירה.
The Gemara objects: On the New Moon, which is called an appointed day, let us say hallel. The Gemara explains: The New Moon is not sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, and hallel is recited only on a day that is sanctified, as it is written: “You shall have a song as in the night when a festival is sanctified” (Isaiah 30:29), which indicates that a night that is sanctified as a Festival, which includes a prohibition of labor, requires song, but one that is not sanctified as a Festival does not require song.
הכל
(4) רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים דְּאִיקְּרוֹ מוֹעֵד וְאִיקַּדּוּשׁ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה לֵימָא מִשּׁוּם דר׳ דְּרַבִּי אֲבָהוּ.
The Gemara objects: On Rosh HaShana and Yom Kippur, which are called an appointed day and also are sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, let us say hallel. The Gemara explains: Hallel is not recited on those days due to the statement of Rabbi Abbahu.
The Gemara objects: On Rosh HaShana and Yom Kippur, which are called an appointed day and also are sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, let us say hallel. The Gemara explains: Hallel is not recited on those days due to the statement of Rabbi Abbahu.
ושואלים: ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו [שנקראו] ״מועד״ ואיקדוש [ונתקדשו] בעשיית מלאכה, לימא [שיאמר בהם הלל]! ומשיבים: אין אומרים בהם הלל משום דברי ר׳ אבהו,
The Gemara objects: On Rosh HaShana and Yom Kippur, which are called an appointed day and also are sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, let us say hallel. The Gemara explains: Hallel is not recited on those days due to the statement of Rabbi Abbahu.
הכל
(5) דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ע רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנֶיךָ בר״ה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר לָהֶן אאֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִין לְפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי.
As Rabbi Abbahu said that the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, for what reason do the Jewish people not recite songs of praise, i.e., hallel, before You on Rosh HaShana and on Yom Kippur? He said to them: Is it possible that while the King is sitting on the throne of judgment and the books of life and the books of death are open before Him, the Jewish people would be reciting joyous songs of praise before Me? Rosh HaShana and Yom Kippur are somber days of judgment whose mood is incompatible with the recitation of hallel.
As Rabbi Abbahu said that the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, for what reason do the Jewish people not recite songs of praise, i.e., hallel, before You on Rosh HaShana and on Yom Kippur? He said to them: Is it possible that while the King is sitting on the throne of judgment and the books of life and the books of death are open before Him, the Jewish people would be reciting joyous songs of praise before Me? Rosh HaShana and Yom Kippur are somber days of judgment whose mood is incompatible with the recitation of hallel.
אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר״ה וביום הכיפורים – אבל לא קאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אומר ר״י דבר״ה וביום הכיפורים אין לדלג והחיות ישוררו וכרובים יפארו.1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״אין פוחתין״, ״ולא מוסיפין״ שמופיעים במהדורתנו בדף י׳. וכן מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״אין פוחתין״ שמופיע במהדורתנו בדף י״ג:.
א״ל אפשר מלך כו׳ וספרי חיים וספרי מתים פתוחים כו׳. כדקאמר פ״ק דר״ה ג׳ ספרים נפתחין בר״ה כו׳ צדיקים לחיים ורשעים למיתה ובינונים בכלל אם לחיים נכתבים ביוה״כ אם למיתה ובכלל ספרי חיים וספרי מתים הוא דקאמר הכא וק״ל:
שם וישראל אומרים שירה. היינו שירת הלל אבל שירת אז ישיר אומרים בראש השנה וביה״כ דאינו אלא סיפור דברים שירה שאמרו משה וישראל וכה״ג כתבו התוס׳ די״ל בר״ה ויה״כ והחיות ישוררו כו׳ דאינו אלא סיפור דברים מה שהחיות אומרים וק״ל:
שאמר ר׳ אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה (הלל) לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להן: אפשר, מלך יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה לפני?
As Rabbi Abbahu said that the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, for what reason do the Jewish people not recite songs of praise, i.e., hallel, before You on Rosh HaShana and on Yom Kippur? He said to them: Is it possible that while the King is sitting on the throne of judgment and the books of life and the books of death are open before Him, the Jewish people would be reciting joyous songs of praise before Me? Rosh HaShana and Yom Kippur are somber days of judgment whose mood is incompatible with the recitation of hallel.
הכל
(6) וְהָא חֲנוּכָּה דְּלָא הָכִי וְלָא הָכִי וְקָאָמַר מִשּׁוּם נִיסָּא פּוּרִים דְּאִיכָּא נִיסָּא לֵימָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה עַל נֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara objects: But what about Hanukkah, which has neither this or that, i.e., there is no special offering on it, nor is labor prohibited, and yet one says hallel. The Gemara explains: Hallel is recited on Hanukkah not because of its status as a Festival, but because of the miracle that occurred on those days. The Gemara objects: If so, on Purim, when there is also this factor, i.e., a miracle occurred on that day, let us say hallel. Rabbi Yitzḥak said: Hallel is not recited on Purim because one does not recite a song of praise for a miracle that occurred outside of Eretz Yisrael.
The Gemara objects: But what about Hanukkah, which has neither this or that, i.e., there is no special offering on it, nor is labor prohibited, and yet one says hallel. The Gemara explains: Hallel is recited on Hanukkah not because of its status as a Festival, but because of the miracle that occurred on those days. The Gemara objects: If so, on Purim, when there is also this factor, i.e., a miracle occurred on that day, let us say hallel. Rabbi Yitzḥak said: Hallel is not recited on Purim because one does not recite a song of praise for a miracle that occurred outside of Eretz Yisrael.
שם אין אומרים שירה על נס שבח״ל כו׳. יש לתת טעם זה לפי שכשנכנסו לא״י נתקדשה והקב״ה נקרא אלהי ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה תמיד כמ״ש הרמב״ן פרשת נצבים ע״ש והנס שם על ידו ולא ע״פ שליח וראוי לומר עליו הלל משא״כ נס שבח״ל שנעשה ע״פ שליח או ע״י מלאך ורב נחמן דסבר לקמן כיון שגלו חזרו להיתרן הראשון היינו משום דודאי כשישראל על אדמתן אין השכינה שורה אלא בא״י במקום קדושה ואין לומר שירה אלא על נס שבא״י אבל כשגלו הרי גם שכינה עמהם בח״ל כדאמרינן עמו אנכי בצרה ויש לומר הלל גם על נס שבח״ל ובפורים קרייתא זו הלילה וק״ל:
ושואלים: והא [והרי] חנוכה דלא הכי ולא הכי [שלא כך ולא כך], שאין בו קרבן מיוחד, ולא נתקדש באיסור מלאכה, וקאמר [ואומר היחיד הלל]! ומשיבים: טעם אמירת ההלל בחנוכה אינו משום הקדושה שיש בו, אלא משום ניסא [הנס] שהיה באותם ימים. ושואלים: אם כן, פורים דאיכא ניסא לימא [שיש בו נס, שיאמר הלל]! אמר ר׳ יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ.
The Gemara objects: But what about Hanukkah, which has neither this or that, i.e., there is no special offering on it, nor is labor prohibited, and yet one says hallel. The Gemara explains: Hallel is recited on Hanukkah not because of its status as a Festival, but because of the miracle that occurred on those days. The Gemara objects: If so, on Purim, when there is also this factor, i.e., a miracle occurred on that day, let us say hallel. Rabbi Yitzḥak said: Hallel is not recited on Purim because one does not recite a song of praise for a miracle that occurred outside of Eretz Yisrael.
הכל
(7) מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וַהֲרֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם דְּנֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ הוּא וְאָמְרִינַן הַלֵּל כִּדְתַנְיָא עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הוּכְשְׁרוּ כׇּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְאָרֶץ לֹא הוּכְשְׁרוּ כׇּל אֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this explanation: But there is the exodus from Egypt, which was a miracle that took place outside of Eretz Yisrael, and yet we say hallel on Passover night in commemoration of it? The Gemara responds that this is as it is taught in a baraita: Until the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.
Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this explanation: But there is the exodus from Egypt, which was a miracle that took place outside of Eretz Yisrael, and yet we say hallel on Passover night in commemoration of it? The Gemara responds that this is as it is taught in a baraita: Until the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים שנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן [ואומרים אנו] עליו הלל! ומשיבים: הטעם הוא כדתניא [כפי ששנינו בבריתא]: עד שלא נכנסו ישראל לארץ — הוכשרו (ראויות היו) כל הארצות לומר שירה על נס שאירע בהן, משנכנסו לארץ — לא הוכשרו שאר כל הארצות לומר שירה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this explanation: But there is the exodus from Egypt, which was a miracle that took place outside of Eretz Yisrael, and yet we say hallel on Passover night in commemoration of it? The Gemara responds that this is as it is taught in a baraita: Until the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.
הכל
(8) רַב נַחְמָן באָמַר קְרִיָּיתָהּ זוֹ הִיא הַלֵּילָאּ רָבָא אָמַר בִּשְׁלָמָא הָתָם הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳ וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה הָכָא הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳ וְלֹא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן.
Rav Naḥman says an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla, i.e., the Scroll of Esther, is equivalent to reciting hallel. Rava says a third reason: Granted, hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after that salvation one can recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1), since after the Israelites’ servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? Not so, as even after the miracle of Purim, we are still the servants of Ahasuerus, since the Jews remained in exile under Persian rule.
Rav Naḥman says an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla, i.e., the Scroll of Esther, is equivalent to reciting hallel. Rava says a third reason: Granted, hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after that salvation one can recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1), since after the Israelites’ servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? Not so, as even after the miracle of Purim, we are still the servants of Ahasuerus, since the Jews remained in exile under Persian rule.
רב נחמן אמר טעם אחר: קרייתה זו היא הלילא [קריאת המגילה היא ההלל] של פורים. רבא אמר טעם אחר: בשלמא התם [נניח שם], בנס יציאת מצרים, יכולים אנו לומר בהלל ״הללו עבדי ה׳ ״(תהלים קיג,א) — ולא עבדי פרעה, מזכירים אנו את הנס של היציאה משעבוד מצרים, אבל הכא [כאן], בפורים, האם ניתן לומר הללו עבדי ה׳ — ולא עבדי אחשורוש? והלא גם לאחר הנס, אכתי [עדיין] עבדי אחשורוש אנן [אנו]! ושואלים,
Rav Naḥman says an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla, i.e., the Scroll of Esther, is equivalent to reciting hallel. Rava says a third reason: Granted, hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after that salvation one can recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1), since after the Israelites’ servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? Not so, as even after the miracle of Purim, we are still the servants of Ahasuerus, since the Jews remained in exile under Persian rule.
הכל
(9) ולר״נ וּלְרַב נַחְמָן דְּאָמַר קְרִיָּיתָהּ זוֹ הִיא הַלֵּילָאּ הָתַנְיָא מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְאָרֶץ לֹא הוּכְשְׁרוּ כׇּל אֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ חָזְרוּ לְהֶיתֵּירָן הָרִאשׁוֹן.:
The Gemara objects: And according to the opinion of Rav Naḥman, who says that the reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel, there is a difficulty: Isn’t it taught in a baraita: Once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. How, then, may one recite a form of hallel by reading the Megilla? The Gemara answers: He maintains that once the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel, in commemoration of miracles performed within them.
The Gemara objects: And according to the opinion of Rav Naḥman, who says that the reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel, there is a difficulty: Isn’t it taught in a baraita: Once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. How, then, may one recite a form of hallel by reading the Megilla? The Gemara answers: He maintains that once the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel, in commemoration of miracles performed within them.
ולהסברו של רב נחמן שאמר: קרייתה זו היא הלילא [קריאת המגילה זו היא אמירת הלל], כיצד אומרים הלל על נס פורים שהיה בחוצה לארץ? התניא [והרי שנויה ברייתא]: משנכנסו לארץ — לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה! ומשיבים: כיון שגלו מהארץ — חזרו להיתירן הראשון, לומר שירה גם על נס שבחוצה לארץ.
The Gemara objects: And according to the opinion of Rav Naḥman, who says that the reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel, there is a difficulty: Isn’t it taught in a baraita: Once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. How, then, may one recite a form of hallel by reading the Megilla? The Gemara answers: He maintains that once the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel, in commemoration of miracles performed within them.
הכל
(10) לֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחוֹשֶׁת וְכוּ׳.: פָּתַח בְּחָלִיל וּמְסַיֵּים בְּאַבּוּב א״ר אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ חָלִיל הַיְינוּ אַבּוּב וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ חָלִיל דַּחֲלֵי קָלֵיהּ.:
§ The mishna teaches: And one would not play a copper flute [abuv]; rather, one would play a flute [abuv] of reed, because its sound is pleasant. The Gemara asks: The mishna opens by referring to flutes and calls them ḥalil and then concludes by referring to playing an abuv. Rav Pappa said: A ḥalil is the same as an abuv. Its original name was abuv; and why does the mishna call it a ḥalil? The reason is that its sound is sweet [ḥali].
§ The mishna teaches: And one would not play a copper flute [abuv]; rather, one would play a flute [abuv] of reed, because its sound is pleasant. The Gemara asks: The mishna opens by referring to flutes and calls them ḥalil and then concludes by referring to playing an abuv. Rav Pappa said: A ḥalil is the same as an abuv. Its original name was abuv; and why does the mishna call it a ḥalil? The reason is that its sound is sweet [ḥali].
א שנינו במשנה: החליל מכה לפני המזבח... ולא היה מכה באבוב של נחושת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב. ותמהים: פתח [פותח] התנא בחליל ומסיים באבוב! אמר רב פפא: היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו התנא] חליל? דחלי קליה [מפני שמתוק קולו] לשמיעה.
§ The mishna teaches: And one would not play a copper flute [abuv]; rather, one would play a flute [abuv] of reed, because its sound is pleasant. The Gemara asks: The mishna opens by referring to flutes and calls them ḥalil and then concludes by referring to playing an abuv. Rav Pappa said: A ḥalil is the same as an abuv. Its original name was abuv; and why does the mishna call it a ḥalil? The reason is that its sound is sweet [ḥali].
הכל
(11) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן אַבּוּב הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ חָלָק הָיָה דַּק הָיָה שֶׁל קָנֶה הָיָה וּמִימוֹת מֹשֶׁה הָיָה צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְצִיפּוּהוּ זָהָב וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב נָטְלוּ אֶת צִפּוּיוֹ וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה צִלְצוֹל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיָה וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב וְנִפְגַּם וְשָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִקְּנוּהוּ וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב נָטְלוּ אֶת תִּיקּוּנוֹ וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
The Sages taught in a baraita: There was a flute in the Temple; it was smooth and it was thin, i.e., its sides were thin; it was made from reed, and it was in existence from the days of Moses. The king issued a command and they plated the flute with gold, but then its sound was not as pleasant as it was previously. They therefore removed its plating and its sound was then as pleasant as it was before. Similarly, there was a cymbal in the Temple; it was made from copper and its sound was pleasant. It became damaged and the Sages sent for and brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but its sound was not as pleasant as before. They removed the materials with which the cymbal had been repaired and its sound was then as pleasant as it had been before the repair.
The Sages taught in a baraita: There was a flute in the Temple; it was smooth and it was thin, i.e., its sides were thin; it was made from reed, and it was in existence from the days of Moses. The king issued a command and they plated the flute with gold, but then its sound was not as pleasant as it was previously. They therefore removed its plating and its sound was then as pleasant as it was before. Similarly, there was a cymbal in the Temple; it was made from copper and its sound was pleasant. It became damaged and the Sages sent for and brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but its sound was not as pleasant as before. They removed the materials with which the cymbal had been repaired and its sound was then as pleasant as it had been before the repair.
שם צלצל היה כו׳ והביאו אומנים מאלכסנדריא כו׳ ומכתשת היתה כו׳. לא קאמר הכא אל יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ כדלקמן גבי מי שילוח דהתם בא לשנות המי שילוח מכמות שהיה מי השילוח וכתיב הכל בכתב מיד ה׳ וגו׳ אבל הכא מימי משה היה ולא באו לתקן אלא הפגם וכמו שהיה מתחלה בלא פגם אלא שהאומנים של אלכסנדריא לא ידעו לתקן וכה״ג אמרינן בפרק א״ל הממונה גבי מעשה לחם הפנים וקטורת דאומנין של אלכסנדריא לא היו יודעים וק״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה בדפנותיו, של קנה היה, ומימות משה רבינו היה. צוה המלך וציפוהו זהב, ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה. וכן צלצול (מצלתיים) היה במקדש, של נחושת היה, והיה קולו ערב, ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו, ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה קודם שתיקנוהו.
The Sages taught in a baraita: There was a flute in the Temple; it was smooth and it was thin, i.e., its sides were thin; it was made from reed, and it was in existence from the days of Moses. The king issued a command and they plated the flute with gold, but then its sound was not as pleasant as it was previously. They therefore removed its plating and its sound was then as pleasant as it was before. Similarly, there was a cymbal in the Temple; it was made from copper and its sound was pleasant. It became damaged and the Sages sent for and brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but its sound was not as pleasant as before. They removed the materials with which the cymbal had been repaired and its sound was then as pleasant as it had been before the repair.
הכל
(12) מַכְתֶּשֶׁת הָיְתָה בְּמִקְדָּשׁ שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיְתָה וּמִימוֹת מֹשֶׁה הָיְתָה וְהָיְתָה מְפַטֶּמֶת אֶת הַבְּשָׂמִים נִתְפַּגְּמָה וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִיקְנוּהָ וְלֹא הָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה נָטְלוּ אֶת תִּיקּוּנָהּ וְהָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה.
There was a mortar in the Temple; it was made of copper and it was from the days of Moses, and it was used to compound the spices for the incense. It became damaged and they brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but it did not compound the spices as well as it had before. They removed the materials with which the mortar had been repaired and it then compounded the spices as it had before it was repaired.
There was a mortar in the Temple; it was made of copper and it was from the days of Moses, and it was used to compound the spices for the incense. It became damaged and they brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but it did not compound the spices as well as it had before. They removed the materials with which the mortar had been repaired and it then compounded the spices as it had before it was repaired.
מפטמת את הבשמים – שבה היו כותשין סממני הקטרת והיה קולה צלול ומפטמת הבשמים יפה ונותנת בהן ריח כדאמרי׳ בכריתות (דף ו:) השוחק אומר היטב הדק הדק היטב שהקול יפה לבשמים.
ועליהם אמר דוד נחושת ממורט – פ״ה על נחושת שמוציא בהם מיהו קשה דהאי קרא בעלמא במלכים דכתיב נחשת ממורט ובדברי הימים (ב ד) כתיב נחשת מרוק ומאי קאמר ועליהם אמר דוד ונראה לר״י דה״ג ועליהם אמר קרא נחשת ממורט נחושת (ממורק).
וכן מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת (היו רוקחים בה) את הבשמים לצורך הקטורת, נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה, ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה קודם שתיקנוה.
There was a mortar in the Temple; it was made of copper and it was from the days of Moses, and it was used to compound the spices for the incense. It became damaged and they brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but it did not compound the spices as well as it had before. They removed the materials with which the mortar had been repaired and it then compounded the spices as it had before it was repaired.
הכל
(13) אֵלּוּ שְׁנֵי כֵלִים נִשְׁתַּיְּירוּ מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְנִתְפַּגְּמוּ וְלֹא הָיָה לָהֶם אֲרוּכָה וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד {מלכים א ז׳:מ״ה} נְחוֹשֶׁת מְמוֹרָט {דברי הימים ב ד׳:ט״ז} נְחוֹשֶׁת (מְמוֹרָק) וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר {עזרא ח׳:כ״ז} וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מוּצְהָב שְׁנַיִם חֲמוּדוֹת (מִזָּהָב).
The baraita concludes: These two copper vessels, the cymbal and the mortar, were remnants from the First Temple and they were damaged and they could not be repaired in an effective manner. And it was with regard to the copper vessels constructed for the First Temple that David said: “All these vessels, which Hiram made for King Solomon, in the House of the Lord, were of burnished brass” (I Kings 7:45), and, in a parallel verse, “bright brass” (II Chronicles 4:16). And with regard to these two items it states in the verse describing the vessels that Ezra brought to Jerusalem: “And vessels of fine golden brass, two, precious as gold” (Ezra 8:27).
The baraita concludes: These two copper vessels, the cymbal and the mortar, were remnants from the First Temple and they were damaged and they could not be repaired in an effective manner. And it was with regard to the copper vessels constructed for the First Temple that David said: “All these vessels, which Hiram made for King Solomon, in the House of the Lord, were of burnished brass” (I Kings 7:45), and, in a parallel verse, “bright brass” (II Chronicles 4:16). And with regard to these two items it states in the verse describing the vessels that Ezra brought to Jerusalem: “And vessels of fine golden brass, two, precious as gold” (Ezra 8:27).
נשתיירו ממקדש ראשון – מן המשכן:
ממורט – צהוב הרבה:
ממורק – חלק הרבה ואף בימי עזרא היו ועליהן אמר כו׳:
שם ועליהם אמר נחושת ממורט נחושת ממורק כו׳. צ״ע בהנהו תרי קראי דמלכים וד״ה כתיב ואת הסירות ואת היעים וגו׳ והנהו ב׳ כלים מפורש בהו אשר עשה חירם הכא קאמר דמימי משה היו ועוד דבהנהו קראי כתיב ואת הסירות ואת היעים כו׳ והנהו ב׳ כלים לצל ומכתשת לא הוזכרו כלל ודו״ק:
שם ועליהם הוא אומר וכלי נחשת טובה מוצהב שנים כו׳. פ״ה בעזרא בכלים ששבו מן הגולה ולפי פשוטיה שנים היינו ב׳ כלים אבל א״כ ה״ל למכתב וכלי נחושת שנים או ושני כלים מוצהב גו׳ אבל כתב שנים בסוף למדרש שנים חמודות כזהב אי כמר שהיה טוב כפול כזהב שהיה כ״א וא׳ שקול כפול כזהב מתוך חמודתו וחשיבתו ואי כמר שהיו שניהם שקולים כזהב שהיה נחושת טוב כ״כ שהזהב לא היה שקול ושוה אלא כשנים מהם ורבי נתן דריש מיניה שנים שהיה כ״א כפול דהיינו ב׳ צלצלים וב׳ מכתשות ודו״ק:
אלו שני כלים של נחושת (צלצול ומכתשת) נשתיירו ממקדש ראשון, ונתפגמו ולא היה להם ארוכה (רפואה), כלומר, לא הועיל להם התיקון, ועליהם, על כלי הנחושת שמזמן בית ראשון, אמר דוד: ״כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלמה בית ה׳ נחשת ממורט״ (מלכים א ז, מה), וכן נאמר בכתוב המקביל ״נחושת ממורק״ (דברי הימים ב ד, טז), כלומר, מלוטש ומבריק, ועליהם (על הצלצול והמכתשת) הוא אומר ברשימת הכלים שהעלה עזרא לירושלים: ״וכלי נחשת מצהב שנים חמודות מזהב״ (עזרא ח, כז).
The baraita concludes: These two copper vessels, the cymbal and the mortar, were remnants from the First Temple and they were damaged and they could not be repaired in an effective manner. And it was with regard to the copper vessels constructed for the First Temple that David said: “All these vessels, which Hiram made for King Solomon, in the House of the Lord, were of burnished brass” (I Kings 7:45), and, in a parallel verse, “bright brass” (II Chronicles 4:16). And with regard to these two items it states in the verse describing the vessels that Ezra brought to Jerusalem: “And vessels of fine golden brass, two, precious as gold” (Ezra 8:27).
הכל
(14) רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר כׇּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כִּשְׁנַיִם שֶׁל זָהָב וח״א וְחַד אָמַר שְׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין כְּאֶחָד שֶׁל זָהָב תָּנֵי רַב יוֹסֵף שְׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין כְּאֶחָד שֶׁל זָהָב.
Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the phrase: Two, precious as gold. One said: Each and every one of these brass vessels was as valuable as two vessels made from gold. And the other one said: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold. Similarly, Rav Yosef teaches the following explanation found in a baraita: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold.
Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the phrase: Two, precious as gold. One said: Each and every one of these brass vessels was as valuable as two vessels made from gold. And the other one said: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold. Similarly, Rav Yosef teaches the following explanation found in a baraita: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold.
ואגב מביאים מה שנחלקו רב ושמואל בפירוש הביטוי ״שנים חמודות מזהב״, חד [אחד] אמר: כל אחד ואחד שקול כשנים של זהב, וחד [ואחד] אמר: שניהם שקולין כאחד של זהב. תני [שנה] רב יוסף בברייתא: שניהם שקולין כאחד של זהב.
Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the phrase: Two, precious as gold. One said: Each and every one of these brass vessels was as valuable as two vessels made from gold. And the other one said: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold. Similarly, Rav Yosef teaches the following explanation found in a baraita: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold.
הכל
(15) תַּנְיָא ר׳ רַבִּי נָתָן אוֹמֵר שְׁנִיִּים הָיוּ שֶׁנֶּאֱמַר שְׁנַיִם אַל תִּיקְרֵי שְׁנַיִם אֶלָּא שְׁנִיִּים.
The Gemara cites another explanation of the verse in Ezra. It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The cymbals and mortars were pairs, i.e., there were two cymbals and two mortars, as it is stated in the aforementioned verse “two”; do not read it as two [shenayim], but as pairs [sheniyyim].
The Gemara cites another explanation of the verse in Ezra. It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The cymbals and mortars were pairs, i.e., there were two cymbals and two mortars, as it is stated in the aforementioned verse “two”; do not read it as two [shenayim], but as pairs [sheniyyim].
ועוד תניא [שנויה ברייתא] אחרת בפירוש ביטוי זה, ר׳ נתן אומר: שניים (כפולים) היו, שנאמר: שנים, אל תיקרי ״שנים״ אלא ״שניים״.
The Gemara cites another explanation of the verse in Ezra. It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The cymbals and mortars were pairs, i.e., there were two cymbals and two mortars, as it is stated in the aforementioned verse “two”; do not read it as two [shenayim], but as pairs [sheniyyim].
הכל
(16) תָּנֵי רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שִׁילוֹחַ הָיָה מְקַלֵּחַ מַיִם בִּכְאִיסָּר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהִרְחִיבוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ מֵימָיו וְנִתְמַעֲטוּ וְחָזְרוּ וּמִיעֲטוּהוּ וְהָיָה מְקַלֵּחַ מַיִם לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ט׳:כ״ב} אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחׇכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל גִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ.
§ Rabban Shimon ben Gamliel teaches in a baraita: The Siloam pool used to spurt forth water through an opening with a diameter like that of an issar coin.The king issued a command and they widened the opening so that its waters would increase, but the waters actually decreased. And they subsequently decreased the size of the opening again and it once again spurted forth water as it had before. All this serves to uphold that which is stated in the verse: “Let not the wise man glory in his wisdom, neither let the mighty man glory in his might” (Jeremiah 9:22), i.e., man should not think that he can accomplish anything he wishes.
§ Rabban Shimon ben Gamliel teaches in a baraita: The Siloam pool used to spurt forth water through an opening with a diameter like that of an issar coin.The king issued a command and they widened the opening so that its waters would increase, but the waters actually decreased. And they subsequently decreased the size of the opening again and it once again spurted forth water as it had before. All this serves to uphold that which is stated in the verse: “Let not the wise man glory in his wisdom, neither let the mighty man glory in his might” (Jeremiah 9:22), i.e., man should not think that he can accomplish anything he wishes.
בכאיסר – פי המעיין שהוא נובע שם רחב כאיסר.
אל יתהלל חכם – שחכמתו אינה אלא מקלקלת לפי שכלי מקדש ראשון ע״פ הגבורה נעשו דכתיב (ד״ה א כח) הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכת התבנית.
שם שילוח היה מקלח כו׳ צוה המלך והרחיבוהו כדי כו׳. יראה ע״פ מ״ש פ״ק דכריתות שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותן שנאמר והורדתם אותו אל גיחון גו׳ והוא מעיין השילוח כת״י וזה המלך חשב אם יתרבה מימיו ומשיכתו יותר תימשך מלכותו והראו לו דאינו כן אלא נתמעטו המים והמשיכה דהיינו ביותר שהמלך מתגאה במלכותו נתמעט והוא ענין המקרא יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט גו׳ דהיינו שמאסו במיעוטו והרחיבו שימשך מים הרבה ע״ש מלכותו ואמר לקיים מה שנאמר אל יתהלל בג׳ הצלחות שזכר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו׳ ע״ש הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל וגו׳ ודו״ק:
תני [שנה בברייתא] רבן שמעון בן גמליאל אומר: מעין השילוח היה מקלח מים בפתח שגודלו כמטבע הקרוי איסר, צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו, ונתמעטו, וחזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים כמו שהיה, וכל זה בא לקיים מה שנאמר: ״אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו״ (ירמיה ט, כב), שלא יחשוב האדם שכל דבר הוא מסוגל לעשות על ידי חכמתו.
§ Rabban Shimon ben Gamliel teaches in a baraita: The Siloam pool used to spurt forth water through an opening with a diameter like that of an issar coin.The king issued a command and they widened the opening so that its waters would increase, but the waters actually decreased. And they subsequently decreased the size of the opening again and it once again spurted forth water as it had before. All this serves to uphold that which is stated in the verse: “Let not the wise man glory in his wisdom, neither let the mighty man glory in his might” (Jeremiah 9:22), i.e., man should not think that he can accomplish anything he wishes.
הכל
(17) וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הִרְדַּוְלִים לֹא הָיָה בְּמִקְדָּשׁ מַאי הִרְדַּוְלִים אָמַר אַבָּיֵי טַבְלָא גּוּרְגְּדָנָא מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב וּמְעַרְבֵּב אֶת הַנְּעִימָה.:
And likewise Rabban Shimon ben Gamliel would say, with regard to the musical instruments in the Temple: There was no hirdolim in the Temple. The Gemara asks: What is a hirdolim? Abaye said: It is a hydraulic organ. It was not used in the Temple because its sound is pleasant but it disrupts the melody.
And likewise Rabban Shimon ben Gamliel would say, with regard to the musical instruments in the Temple: There was no hirdolim in the Temple. The Gemara asks: What is a hirdolim? Abaye said: It is a hydraulic organ. It was not used in the Temple because its sound is pleasant but it disrupts the melody.
ערך הורדולוס
הורדולוס – א(ערכין י:) מאי הורדולוס אמר אביי טבלא גורגנא מפני שקולה עב ומערבב את הנעימה. (ירושלמי בסוכה) עוגב זה ארדבלס. (בראשית רבה כד) אבי כל תופש כנור ועוגב ערדבלין וכרבלין (ובפרשה נ״א ויהי כמצחק בעיני חתניו) ערדבלין וכרבלין במדינה ומדינה נהפכה (א״ב פירוש הורדוליס בלשון יוני מין עוגב ואולי יש טעות בגרסאות אשר בהם קדם אות רי״ש לאות דל״ת או בלשון תלמוד הוחלפו האותיות וכן היה במלות ספסל קלוסקא ואחרות ופי׳ כרבלוס בלשון יוני עוגב ידים וטעם הדרבליס עוגב של מים והיה כלי נגון ידוע אצלם ותופשי כלים אלו נקראים הדורלין וכרבלין).
ערך אבוב
אבוב – בנתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו.) אבוב של קליות (במשנה דכלי׳ כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו׳ כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא׳ אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת״ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי׳ קולו ערב כמו שהיה (סוכה נ׳: פרק החליל חמש׳ וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו׳ אבוב אי אפשר לעשות׳ ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי׳ כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי.
ערך חל
חל – ג(בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם (שבת קנא.) עכו״ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. (סוכה נ.) החליל חמשה וששה. (בבא מציעא עה) חלילין למת או לכלה. (ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י״ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב׳ חלילין (ערכין י) אמר ר״פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי׳ בערך אבוב.
ערך חל
חל – ד(בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם (שבת קנא.) עכו״ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. (סוכה נ.) החליל חמשה וששה. (בבא מציעא עה) חלילין למת או לכלה. (ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י״ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב׳ חלילין (ערכין י) אמר ר״פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי׳ בערך אבוב.
ערך חרב
חרב – ה(בריש מעשרות) החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו. (ירושלמי) תנא רבי חנינא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן וכל השחורין כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא רבי חנינא משיעשו נקודות נקודות שחורות. ויש מפרשים משינקדו זרע שבתוך. (ערכין י) דתנן (בבא בתרא עא:) המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה.
ערך מכתש
מכתש – ו(בבא בתרא סה.) מכר את המכתש הקבועה אבל לא את המיטלטלת (תענית כח.) במכתשת שלפנינו בעלי שעל כתפינו (ערכין י) מכתשת היתה במקדש כבר פי׳ בערך אסייתא.
א. [איין ארט אורגיל.]
ב. [ארגל.]
ג. [פלייט.]
ד. [פלייט.]
ה. [יאהניס בראד בוים.]
ו. [מערזער.]
הרדווליס בסמ״ך גריס רש״י ונראה לר׳ הרדוולים במ״ם וכן יש בבראשית רבה ערדולין בעיר ומדינה נהפכה פירוש ערדוולין כמו הרדוולין והם מיני כלי זמר מ״ם מתחלפת בנו״ן הרדוולים זהו תרגום של עוגב.
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר בענייני כלי הנגינה שבמקדש: כלי נגינה הנקרא הרדולים לא היה במקדש. ומבררים: מאי [מהו] הרדולים? אמר אביי: טבלא גורגדנא (מעין פעמון). וטעם הדבר שלא היה במקדש — מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה.
And likewise Rabban Shimon ben Gamliel would say, with regard to the musical instruments in the Temple: There was no hirdolim in the Temple. The Gemara asks: What is a hirdolim? Abaye said: It is a hydraulic organ. It was not used in the Temple because its sound is pleasant but it disrupts the melody.
הכל
(18) אָמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַגְרֵיפָה הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ
Rava bar Sheila said that Rav Mattana said that Shmuel said: There was an instrument called magreifa in the Temple.
Rava bar Sheila said that Rav Mattana said that Shmuel said: There was an instrument called magreifa in the Temple.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ערכין י: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין י:, מיוחס לר׳ גרשום ערכין י:, הערוך על סדר הש"ס ערכין י:, רש"י ערכין י:, תוספות ערכין י:, מהרש"א חידושי אגדות ערכין י:, גליון הש"ס לרע"א ערכין י:, פירוש הרב שטיינזלץ ערכין י:, אסופת מאמרים ערכין י:
Arakhin 10b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 10b, Attributed to R. Gershom Arakhin 10b, Collected from HeArukh Arakhin 10b, Rashi Arakhin 10b, Tosafot Arakhin 10b, Maharsha Chidushei Aggadot Arakhin 10b, Gilyon HaShas Arakhin 10b, Steinsaltz Commentary Arakhin 10b, Collected Articles Arakhin 10b