×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַב עָנָן בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעָא לֵיהּ וְדִשְׁמוּאֵל מִמַּאי דְּאֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת חוֹזְרִין דִּלְמָא אֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת מַתָּנָה מִידֵּי דְּהָוֵה אַמְּקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ דְּאִיתְּמַר הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ רַב אָמַר מָעוֹת חוֹזְרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר אמָעוֹת מַתָּנָה.
The Gemara explains: And Rav Anan did not resolve his dilemma from the baraita, as he did not learn this baraita. And he could not resolve it from the statement of Shmuel itself, that the sale of a field during the Jubilee Year is ineffective, as the meaning of Shmuel’s statement is unclear. From where can one infer that Shmuel means that the field is not sold and the money is returned? Perhaps he means that the field is not sold and the money is considered a gift, just as it is considered a gift in his opinion in the case of one who betroths his sister. As it was stated: With regard to one who betroths his sister, a betrothal that is invalid, Rav says that the money with which the brother betrothed his sister is returned, as he knew that the betrothal was invalid and merely intended to deposit the money with her for safekeeping. And Shmuel says that it is assumed that he wished to give her the money as a gift.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא):
[הא ברייתא דצריך גט שחרור מרבו שני לא שמיעא ליה:
מדשמואל נמי ליכא למשמע דהדרי זביני דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא אינה מכורה ומעות מתנה דלא הדרי. מידי דהוה אמקדש אחותו דרב אמר מעות חוזרין דאין קדושין תופסין באחותו:
ושמואל אמר מעות מתנה – דאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לה לשום מתנה. [ואי קשיא] השתא כיון דאמרת לשמואל דמעות מתנה דלא הדרי ללוקח זוזי א״כ היינו דרב ומאי בינייהו]. איכא בינייהו אי שמיט לוקח ואכיל פירי לרב דאמר מכורה לא משלם פירי לשמואל דאמר אינה מכורה משלם פירי:
ורב ענן – דהוה מספקא ליה בהי הדרי ובהי לא הדרי הך ברייתא דצריך גט שיחרור לא הוה שמיעא ליה ומהא דאמר שמואל אינה מכורה לא הוה מצי למשמע מידי דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא מעות שנתן לוקח למוכר מתנה הן ביד מוכר ואיכא בין רב לשמואל הך דפרישית לעיל.
ומעות חוזרין – דאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון ולשמואל גמר ונתן לשם מתנה.
דלמא אינה מכורה ומעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו – ומיהו לפי האמת שהוכחנו דמעות חוזרים אמרי׳ דלא דמי למקדש אחותו לפי שאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם מתנה אבל במוכר שדהו בשנת היובל אין העולם בקיאין בכך ולא גמר לשום מתנה.
ומעירים: ורב ענן לא פשט את ספקו מן הברייתא בענין עבד עברי, משום שברייתא זו לא שמיעא ליה [לא שמע]. ואילו מדבריו של שמואל עצמו, ששדה שמכרה ביובל אינה מכורה כל עיקר — לא יכול היה לפשוט את הספק, שכן ממאי [ממה, מניין] שכוונתו לומר שאינה מכורה ומעות חוזרין ללוקח? דלמא [שמא] כוונתו היתה שאינה מכורה, ומעות לשם מתנה ניתנו למוכר, מידי דהוה [כמו שהוא] הדין לדעת שמואל ביחס למקדש אחותו. דאיתמר [שנאמר]: המקדש את אחותו, ואין הקידושין חלים — רב אמר: המעות שנתן לה לשם הקידושין חוזרין לאח, מפני שהוא יודע שאין הקידושין חלים, ונתנם כדי שתשמרם עבורו, ושמואל אמר: כוונתו לתת לה את המעות למתנה. ושבים לברייתא שהבאנו, שהמוכר עבדו בחוצה לארץ — צריך הקונה לשחרר את העבד, ומכל מקום אינו מקבל את מעותיו בחזרה.
The Gemara explains: And Rav Anan did not resolve his dilemma from the baraita, as he did not learn this baraita. And he could not resolve it from the statement of Shmuel itself, that the sale of a field during the Jubilee Year is ineffective, as the meaning of Shmuel’s statement is unclear. From where can one infer that Shmuel means that the field is not sold and the money is returned? Perhaps he means that the field is not sold and the money is considered a gift, just as it is considered a gift in his opinion in the case of one who betroths his sister. As it was stated: With regard to one who betroths his sister, a betrothal that is invalid, Rav says that the money with which the brother betrothed his sister is returned, as he knew that the betrothal was invalid and merely intended to deposit the money with her for safekeeping. And Shmuel says that it is assumed that he wished to give her the money as a gift.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מַאי חָזֵית דְּקָנְסִינַן לֵיהּ לְלוֹקֵחַ נִקְנְסֵיהּ לְמוֹכֵר.

The Gemara earlier (29a) cited a baraita that teaches that if one sells his slave to a Jew outside of Eretz Yisrael, the buyer must free the slave. Nevertheless, his money is not refunded. With regard to this, Abaye said to Rav Yosef: What did you see to say, that we penalize the buyer and he loses his money? Let us penalize the seller and require him to refund the money he received, so that he loses both the money and the slave.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי חזית דקנסינן ליה ללוקח:
שקנאו בחוצה לארץ שמניחו לחירות ומאבד מעותיו:
ליקנסיה למוכר – כל שמכרו לחוצה לארץ:
דקנסת ללוקח – גבי מוכר עבדו בחוצה לארץ דאמרי׳ לא הדרי זביני ויוצא עבד לחירות ומפסיד לוקח.
ליקנסיה למוכר – שיהו מעות חוזרין ויוציאו מוכר לחירות.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מאי חזית דקנסינן ליה ללוקח [מה ראית שאנו קונסים את הלוקח]? נקנסיה למוכר [נקנוס את המוכר], שיחזיר את המעות ללוקח, ויישאר בלא העבד ובלא המעות!
The Gemara earlier (29a) cited a baraita that teaches that if one sells his slave to a Jew outside of Eretz Yisrael, the buyer must free the slave. Nevertheless, his money is not refunded. With regard to this, Abaye said to Rav Yosef: What did you see to say, that we penalize the buyer and he loses his money? Let us penalize the seller and require him to refund the money he received, so that he loses both the money and the slave.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ לָאו עַכְבְּרָא גַּנָּב אֶלָּא חוֹרָא גַּנָּב אִי לָאו עַכְבְּרָא חוֹרָא מְנָא לֵיהּ מִסְתַּבְּרָא הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא קָנְסִינַן.:

Rav Yosef said to Abaye: It is not the mouse that steals; rather, it is the hole that steals, as a mouse cannot steal any item unless he has a hole in which to hide it. In other words, the seller could not have sold his slave outside of Eretz Yisrael had the buyer been unwilling to purchase the slave. Abaye replied: The opposite is also true, namely that if not for the mouse, from where would the hole obtain the stolen item? Had the seller refused to sell his slave, the buyer could not have purchased him and taken him out of Eretz Yisrael. Rav Yosef replied to Abaye: Although both parties are at fault, it stands to reason that we apply the penalty wherever the subject of the prohibition is currently located. Since the buyer is now in possession of the slave, he is the one who is penalized.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חורא גנב – כלומר אותו שקונה גורם לזה שמוציאו לחוצה לארץ ומוכרו:
היכא דאיתיה לאיסורא – שהוא ביד הלוקח ליה קנסינן הלכך קנסינן ליה ללוקח:
ערך חד
חדא(משנה פאה ד חולין קלב) חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית פי׳ ולא חשוב שכחה ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים דאמרינן נפלו בשעת קצירה והתחתונים של בעל הבית דאמרינן חורי נמלים הן. (ירושלמי) רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקים פירוש לבנים הן המבושלים ואיכא למימר בשעת קצירה נפלו ירוקין שאינן מבושלים דודאי מקודם לכן נפלו ותנן איזה לקט הנושר בשעת בצירה וספק לקט לקט מנין שנאמר עני ורש הצדיקו עד ובמתנותיו לא תטה וכו׳. (גיטין מה. קידושין נו: ערכין ל.) לא עכברא גנב אלא חורא גנב אי לאו עכברא חורא מנא ליה וכו׳. (פרק ו׳ במקואות) כל המעורב למקוה כמקוה חורי
א. [לאך.]
לאו עכברא גנב – עכבר הגונב ומניח בחוץ אם לא היה לו חור להניח בו לא היה גונב הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה ה״נ אם לא היה מוצא לוקח לא היה מוכרו.
חורא מנא ליה – החור מאין לו הגניבה.
דאיתא לאיסורא – דהיינו לוקח שהעבד אצלו.
אמר ליה [לו] רב יוסף לאביי במשל: לאו עכברא גנב אלא חורא גנב [לא העכבר הוא הגונב אלא החור גונב], כלומר, לולי הקונה — לא היה העבד נמכר לחוצה לארץ. אמר לו אביי לרב יוסף, והרי ניתן לומר גם להיפך: אי לאו עכברא, חורא מנא ליה [אם לא העכבר, החור מנין לו]? כלומר, אם לא המוכר שמכר — לא היה העבד יוצא לחוצה לארץ בידי הקונה! אמר לו רב יוסף לאביי: אמנם שניהם אשמים בחטא, ואולם מסתברא היכא דאיתיה לאיסורא קנסינן [מסתבר שבמקום שנמצא האיסור קונסים], כלומר, שקונסים את הלוקח שהעבד נמצא בידיו.
Rav Yosef said to Abaye: It is not the mouse that steals; rather, it is the hole that steals, as a mouse cannot steal any item unless he has a hole in which to hide it. In other words, the seller could not have sold his slave outside of Eretz Yisrael had the buyer been unwilling to purchase the slave. Abaye replied: The opposite is also true, namely that if not for the mouse, from where would the hole obtain the stolen item? Had the seller refused to sell his slave, the buyer could not have purchased him and taken him out of Eretz Yisrael. Rav Yosef replied to Abaye: Although both parties are at fault, it stands to reason that we apply the penalty wherever the subject of the prohibition is currently located. Since the buyer is now in possession of the slave, he is the one who is penalized.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן כּוּ׳.: הַשְׁתָּא הוֹבִירָהּ עוֹלָה לוֹ נָרָהּ מִיבַּעְיָא.

§ The mishna teaches: If one of the two years after the sale was a year of blight, the buyer is entitled to an additional year’s crops. If the buyer plowed the field but did not sow it, or if he left it fallow, that year counts as part of his tally, as it was fit to produce a crop. The Gemara asks: Now that it was taught that if the buyer left his field fallow that year counts as part of his tally, even though he did not cultivate the field at all, is it necessary for the mishna to teach that the year counts as part of his tally if he plowed the field but did not sow it?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נרה מיבעיא – דעולה לו מן המנין דהא כבר עבד בה מידי עבודה:
א שנינו במשנה: המוכר שדה בשעת היובל, ומותר לגואלה רק לאחר שתי שנים לפחות, אם היתה שנת שדפון או ירקון, או שנת שביעית — אינה עולה מן המנין, אבל אם נרה (חרש אותה בלא לזורעה) או הובירה (השאירה כשדה בור, בלא לחרוש בה) — עולה לו מן המנין. ושואלים: מדוע צריך להזכיר גם נרה וגם הובירה? השתא [עכשיו, הרי] אם הובירה, למרות שלא עשה בה דבר — עולה לו השנה בחשבון שתי שנות תבואה, אם נרה, שחרש בה, ועשה בה מעשה — מיבעיא [נצרכה לומר] שעולה לו?
§ The mishna teaches: If one of the two years after the sale was a year of blight, the buyer is entitled to an additional year’s crops. If the buyer plowed the field but did not sow it, or if he left it fallow, that year counts as part of his tally, as it was fit to produce a crop. The Gemara asks: Now that it was taught that if the buyer left his field fallow that year counts as part of his tally, even though he did not cultivate the field at all, is it necessary for the mishna to teach that the year counts as part of his tally if he plowed the field but did not sow it?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) נָרָהּ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אָמְרִינַן לֵיהּ הַב לֵיהּ דְּמֵיהּ וְלִיסַּק קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara answers: It was necessary to teach the case of a buyer who plowed the field but did not sow it, as it might enter your mind to say that we say to the seller: Give the monetary value of the enhancement of the field to the buyer, and then he will leave the field. The mishna therefore teaches us that the seller does not have to pay him that amount.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נרה איצטריך ליה – דעולה לו דסד״א כיון דנרה ולא זרעה ולא נהנה (זה) ממנה הלוקח כלום דאמרינן ליה למוכר בשעה שפודה כיון שטרח (זה) בה שנרה והשביחה ולא נהנה ממנה הב ליה ללוקח דמי כרביה שחרשה והשביחה:
וליסק – כלומר (והחזר) [כשיחזיר] לו העודף הדמים שכנגד השנים שיש עוד עד היובל ודמי חרישתו ודמים שהשביחו ואח״כ יסתלק ויצא (לו) חוץ (מן) לשדה:
קמ״ל – דלא יהיב ליה המוכר מידי שכר חרישה דאמר ליה כיון שהיתה ברשותך שהיתה יכול לזורעה וליקח תבואתה ולא עבדת את הוא דאפסדת נפשך וינכה לו המוכר שיגרע לו דמי אותן שני שנים כאילו היו זרועות ואכל הלוקח תבואתן:
[הב ליה דמיה – פי׳ דמי הניר קמ״ל].
ומשיבים: נרה איצטריך ליה [הוצרכה לו], שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: אמרינן ליה [אומרים אנו לו] לבעל השדה: הב ליה דמיה וליסק [תן לו על כל פנים את דמיו, מה שהשביח את השדה בחרישתו, ויצא ממנה], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאינו צריך לתת לו דבר עבור שנה זו.
The Gemara answers: It was necessary to teach the case of a buyer who plowed the field but did not sow it, as it might enter your mind to say that we say to the seller: Give the monetary value of the enhancement of the field to the buyer, and then he will leave the field. The mishna therefore teaches us that the seller does not have to pay him that amount.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְכָרָהּ לוֹ כּוּ׳.: תַּנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאִם מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַנַּח לְפָנַי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ה:ט״ו} בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְּבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ פְּעָמִים שֶׁאָדָם באוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים.:

§ The mishna states that Rabbi Eliezer says: If the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana and the field was full of produce, and the owner redeems the field after two years, the buyer consumes three crops of the field’s produce in two years. With regard to this halakha it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: From where is it derived that if the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana full of produce, that the seller should not say to the buyer when he redeems the field after two years: Leave the field for me full of produce in the manner that I left it for you? The verse states: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), indicating that the payment is calculated according to the number of years, not according to the number of crops. Consequently, sometimes a person consumes three crops in two years.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מנין שלא יאמר לו המוכר ללוקח הנח לפני השדה מליאה פירות בסוף שני שנים שלא תיטול פירותיה כדרך שהנחתיה מליאה לפניך בשעה שמכרתיה לך:
ת״ל מספר שני תבואות ימכר לך – כלומר כל התבואות שאפשר להיות בה משעת מכירה עד סוף שני שנים הן מכורות והן של לוקח:
שלא יאמר – מוכר הבא לפדותה לסוף שתי שנים הנח לפני מליאה פירות כדרך שהנחתי לפניך כשמכרתי לך.
במספר שני תבואות – משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוה ליה למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות.
שנינו במשנה, ר׳ אליעזר אומר: מכרה לו לפני ראש השנה והיא מליאה פירות — הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים. ומביאים: תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: מנין שאם מכרה לו לפני ראש השנה מליאה פירות, ובא לגואלה כעבור שנתיים, שלא יאמר לו הגואל לקונה: ״הנח לפני את השדה מליאה פירות כדרך שהנחתי לפניך״? תלמוד לומר: ״במספר שני תבואת ימכר לך״ (ויקרא כה, טו), כלומר, לפי מספר השנים, ולא לפי מספר התבואות, ולכן פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים.
§ The mishna states that Rabbi Eliezer says: If the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana and the field was full of produce, and the owner redeems the field after two years, the buyer consumes three crops of the field’s produce in two years. With regard to this halakha it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: From where is it derived that if the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana full of produce, that the seller should not say to the buyer when he redeems the field after two years: Leave the field for me full of produce in the manner that I left it for you? The verse states: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), indicating that the payment is calculated according to the number of years, not according to the number of crops. Consequently, sometimes a person consumes three crops in two years.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְנִי׳: גמְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה וּמָכַר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:כ״ז} [לָאִישׁ] אֲשֶׁר מָכַר לוֹ.

MISHNA: When the Jubilee Year is in effect, one may sell a field only until the Jubilee Year, at which point the field returns to its original owner. If the owner redeems the field before the Jubilee Year, the payment per annum is calculated by dividing the sale price by the number of years from the sale until the Jubilee Year. The owner returns the per annum payment multiplied by the number of years remaining until the Jubilee Year. If the owner of a field sold it to the first buyer for one hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for two hundred dinars, when the original owner redeems the field he calculates the payment only according to the price that he set with the first buyer, as it is stated: “And he calculates the years of its sale, and he returns the remainder to the man to whom he sold it” (Leviticus 25:27).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכרה שדהו לראשון במנה וחזר הלוקח ראשון ומכרה לשני במאתים כשהוא פודה אותה המוכר שהוא בעל השדה]:
אינו מחשב – כדכתיב וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף:
אלא עם הראשון – למי שמכרה לו כדי להקל על הגואל ויפסיד (זה) הלוקח שני מנה אחד וכן מכרה לראשון במאתים (וזה) [וחזר] הלוקח ומכרה לשני במנה אינו מחשב אותו שהיה בעל השדה כשבא לגאול אלא עם הלוקח אחרון:
מתני׳ אינו מחשב – המוכר כשבא לגאלה אלא עם הראשון ומחשב כמה שנים היו משמכרה לו עד שנת היובל ומחשב כמה מגיע מן המנה לכל שנה ולפי אותו חשבון ינכה לו לוקח לכל שנה ושנה שאכלה והמותר יחזיר לו.
[לאיש] אשר מכר לו – והשיב את העודף לאיש וגו׳ בגואל שדה ממכרו כתיב.
ב משנה המוכר שדה בשעת היובל, כשהוא גואלה מיד הקונה, מחשב כמה קיבל עבור השדה לכל שנה עד היובל, ומשלם לו לפי השנים הנותרות. אם מכרה לראשון במנה, ומכר הקונה הראשון לאדם שני במאתים, כאשר בא הגואל לגואלה מיד השני — אינו מחשב את התשלום אלא ביחס למחיר שקבע עם הראשון, שנאמר: ״וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו״ (ויקרא כה, כז).
MISHNA: When the Jubilee Year is in effect, one may sell a field only until the Jubilee Year, at which point the field returns to its original owner. If the owner redeems the field before the Jubilee Year, the payment per annum is calculated by dividing the sale price by the number of years from the sale until the Jubilee Year. The owner returns the per annum payment multiplied by the number of years remaining until the Jubilee Year. If the owner of a field sold it to the first buyer for one hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for two hundred dinars, when the original owner redeems the field he calculates the payment only according to the price that he set with the first buyer, as it is stated: “And he calculates the years of its sale, and he returns the remainder to the man to whom he sold it” (Leviticus 25:27).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָאַחֲרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:כ״ז} וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעוֹדֵף לָאִישׁ (אֲשֶׁר מָכַר לוֹ) לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ.

If the owner of a field sold it to the first buyer for two hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for one hundred dinars, when the original owner redeems the field, he calculates the payment only according to the price that was paid by the last buyer, as it is stated: “And he calculates the years of its sale, and he returns the remainder to the man to whom he sold it.” The superfluous term “to the man” indicates that the verse is referring to the man who is currently in possession of the field.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר והשיב את העודף לאיש – [לאיש שבתוכה] כלומר לאותו שתופס השדה והאי דדרשינן לקרא הכי מפני שאנו רוצים להקל על הגואל. אבל בענין זה נחמיר על הגואל:
לאיש אשר בתוכה – ובגמ׳ פריך מנלן דדרשינן לקולא לידרוש לחומרא.
ואולם אם מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנהאינו מחשב את התשלום אלא עם הקונה האחרון, לפי מה ששילם עבור השדה, מפני שבמקרה זה אנו דורשים את מה שנאמר שם: ״וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו״, שהכוונה היא לאיש אשר בתוכו כעת.
If the owner of a field sold it to the first buyer for two hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for one hundred dinars, when the original owner redeems the field, he calculates the payment only according to the price that was paid by the last buyer, as it is stated: “And he calculates the years of its sale, and he returns the remainder to the man to whom he sold it.” The superfluous term “to the man” indicates that the verse is referring to the man who is currently in possession of the field.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דלֹא יִמְכּוֹר בְּרָחוֹק וְיִגְאַל בְּקָרוֹב בְּרָעָה וְיִגְאַל בְּיָפָה וְלֹא יִלְוֶה וְיִגְאַל וְלֹא היִגְאַל לַחֲצָאִין וּבַהֶקְדֵּשׁ ומוּתָּר בְּכוּלָּן זֶה חוֹמֶר בַּהֶדְיוֹט מִבַּהֶקְדֵּשׁ.:

One may not sell his ancestral field that is located in a distant area and redeem with the proceeds a field that he sold in a nearby area. Likewise, he may not sell a low-quality field and redeem with the proceeds a high-quality field. And he may not borrow money and redeem the field, nor may he redeem the field incrementally, half now and half at a later date. But with regard to redeeming a field from the Temple treasury, it is permitted to redeem the field in any of these ways. This is a halakha where greater stringency applies with regard to redeeming a field from an ordinary individual than with regard to redeeming it from the Temple treasury.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא ימכור ברחוק [ויגאול בקרוב – כלומר שאם יש לו לגואל שדה אחת ברחוק ממנו אינו רשאי למכור אותו כדי לגאול באותן דמים שדה זו שהיא בקרוב לו שמכרה לשני תבואות ומפרשינן בגמרא טעמא מאי. וכן לא ימכור ברע שדה רעה שיש לו כדי לגאול באותן דמים שדה יפה לו שמכרה לשני תבואות. וכן אינו רשאי ללות מעות מאחר כדי לגאול שדה זו וכן אינו רשאי לגואלה בחצאין אא״כ יתנו לו הדמים כולן בבת אחת]:
ובהקדש – המקדיש שדהו בשעת היובל מותר בכולן למכור ברחוק ולגאול בקרוב [ולמכור] ברע. [ולגאול ביפה] [לוה וגואל] וגואל לחצאין ואע״ג דאמרי׳ לעיל אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו ה״מ דאין שומעין לו [לגואלה] ליתן סלע ופונדיון לכל שנה אבל אם נותן החצי (פונדיון) [ביחד] ולבסוף חצי האחר מותר והיינו דקאמר ובהקדש מותר לגאול לחצאין:
לא ימכור שדה רחוקה – שיש לו כדי לגאול זו שהיא קרובה לו. בגמרא מפרש מנלן.
ולא ילוה – מעות כדי לגאלה.
מותר בכולן – המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת או ללות כדי לגאלה וגואל לחצאין אם אינו מספיק לגאול את כולה יגאל חציה ולכשיוכל יגאלנה כולה.
לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב – ה״ה איפכא דלא אלא אורחא דמילתא נקט.
לא ימכור אדם שדה אחוזתו שבמקום רחוק וכדי שיגאל בכסף שיקבל שדה שמכר בקרוב, וכן לא ימכור בשדה רעה שלו ויגאל ביפה, ולא ילוה כסף ויגאל, ולא יגאל לחצאין, כלומר חצי השדה כעת, וחציה בפעם אחרת. ואילו בפודה שדהו מן ההקדשמותר לפדות בכולן, בכל האופנים שנאסרו בגאולת שדה מיד הקונה. זה חומר בגואל שדה שנמכרה להדיוט מב גואל שדה שהוקדשה מה הקדש.
One may not sell his ancestral field that is located in a distant area and redeem with the proceeds a field that he sold in a nearby area. Likewise, he may not sell a low-quality field and redeem with the proceeds a high-quality field. And he may not borrow money and redeem the field, nor may he redeem the field incrementally, half now and half at a later date. But with regard to redeeming a field from the Temple treasury, it is permitted to redeem the field in any of these ways. This is a halakha where greater stringency applies with regard to redeeming a field from an ordinary individual than with regard to redeeming it from the Temple treasury.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה וּמְכָרָהּ רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר [לָאִישׁ] אֲשֶׁר מָכַר לוֹ.

GEMARA: The Sages taught: Consider the case where the owner of a field sold it to the first buyer for one hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for two hundred dinars. From where is it derived that when the original owner redeems the field, he calculates the payment only according to the price that he set with the first buyer? The verse states: “And he calculates the years of its sale, and he returns the remainder to the man to whom he sold it” (Leviticus 25:27).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג גמרא בענין ששנינו במשנה, תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: מכרה לראשון במנה, ומכרה הקונה הראשון לשני במאתים, מנין שאינו מחשב את התשלום לפי מה ששילם השני לראשון, אלא ביחס למחיר שקבע עם הראשון? תלמוד לומר: ״והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו״ (ויקרא כה, כז).
GEMARA: The Sages taught: Consider the case where the owner of a field sold it to the first buyer for one hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for two hundred dinars. From where is it derived that when the original owner redeems the field, he calculates the payment only according to the price that he set with the first buyer? The verse states: “And he calculates the years of its sale, and he returns the remainder to the man to whom he sold it” (Leviticus 25:27).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא עִם הַשֵּׁנִי ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לָאִישׁ [לָאִישׁ] אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ דִּבְרֵי רַבִּי.

Now consider the case where the owner of a field sold it to the first buyer for two hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for one hundred dinars. From where is it derived that when the original owner redeems the field, the payment is calculated only according to the price that was paid by the second buyer? The verse states: “And he returns the remainder to the man to whom he sold it.” The superfluous term “to the man” indicates that the verse is referring to the man who is currently in possession of the field. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם מכרה לראשון במאתים, ומכר הקונה הראשון לשני במנה, מנין שאין מחשבין אלא עם השני, לפי המחיר ששילם עבור השדה? תלמוד לומר: ״והשיב את העודף לאיש״ (שם) — לאיש אשר בתוכו כעת, לפי מה שנתן עבור השדה, אלו דברי רבי.
Now consider the case where the owner of a field sold it to the first buyer for two hundred dinars and the first buyer then sold it to the second buyer for one hundred dinars. From where is it derived that when the original owner redeems the field, the payment is calculated only according to the price that was paid by the second buyer? The verse states: “And he returns the remainder to the man to whom he sold it.” The superfluous term “to the man” indicates that the verse is referring to the man who is currently in possession of the field. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מְכָרָהּ לוֹ בְּמָנֶה זוְהִשְׁבִּיחָהּ וְעָמְדָה עַל מָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא בְּמָנֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הָעוֹדֵף הָעוֹדֵף שֶׁבְּיָדוֹ.

Rabbi Dostai ben Yehuda says that the verse should be interpreted differently: Consider the case where the owner of a field sold it to the buyer for one hundred dinars, and the field appreciated in value while in the buyer’s possession and its value stood at two hundred dinars. From where is it derived that when the seller redeems the field he calculates the payment only according to the one hundred dinars he originally received for the field?As it is stated: “And he returns the remainder to the man to whom he sold it,” that is, the seller returns only the remainder of the original payment that is in his possession.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
העודף שבידו – כלומר העודף שביד המוכר שיש לו מן הדמים שנתן לו הלוקח [הוא מחזיר ללוקח] ולא משבח שהשביחה:
גמ׳ והשביחה – מאליה.
העודף שבידו – הנשאר בידו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון המגיע לכל שנה שאכלה.
ואילו ר׳ דוסתאי בן יהודה אומר, כך יש לדרוש מן הכתוב: אם מכרה לו במנה, והשביחה השדה ביד הקונה ועמדה על מאתים, מנין שאינו מחשב את התשלום על השנים הנותרות אלא ביחס למנה שקיבל ממנו? שנאמר: ״והשיב את העדף״ (שם)העודף שנשאר בידו ממה שקיבל עבור השדה.
Rabbi Dostai ben Yehuda says that the verse should be interpreted differently: Consider the case where the owner of a field sold it to the buyer for one hundred dinars, and the field appreciated in value while in the buyer’s possession and its value stood at two hundred dinars. From where is it derived that when the seller redeems the field he calculates the payment only according to the one hundred dinars he originally received for the field?As it is stated: “And he returns the remainder to the man to whom he sold it,” that is, the seller returns only the remainder of the original payment that is in his possession.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מְכָרָהּ לוֹ בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיפָה וְעָמְדָה עַל מָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא בְּמָנֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הָעוֹדֵף הָעוֹדֵף שֶׁבַּקַּרְקַע.

Rabbi Dostai ben Yehuda continues: Consider the case where the owner of a field sold it to the buyer for two hundred dinars, and the field depreciated in value while in the buyer’s possession and its value stood at one hundred dinars. From where is it derived that when the seller redeems the field, the payment is calculated only according to the one hundred dinars the field is currently worth? As it is stated: “And he returns the remainder to the man to whom he sold it,” i.e., he returns that which now remains of the value of the land.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
העודף שבקרקע – כלומר דאזלינן גבי (כהן) [גואל] לקולא:
הכסיפה – נתקלקלה ופחתו דמיה.
שבקרקע – עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו הלוקח לשנים שאכלה דהאי עודף איכא למדרש להכי ולהכי.
ואם מכרה לו במאתים והכסיפה (התקלקלה) ביד הקונה, ופחת שוויה ועמדה על מנה, מנין שאין מחשבין את התשלום על השנים הנותרות אלא ביחס למנה? שנאמר: ״והשיב את העדף״העודף שנשאר בקרקע כעת.
Rabbi Dostai ben Yehuda continues: Consider the case where the owner of a field sold it to the buyer for two hundred dinars, and the field depreciated in value while in the buyer’s possession and its value stood at one hundred dinars. From where is it derived that when the seller redeems the field, the payment is calculated only according to the one hundred dinars the field is currently worth? As it is stated: “And he returns the remainder to the man to whom he sold it,” i.e., he returns that which now remains of the value of the land.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי בֵּינַיְיהוּ דְּאִיַּיקַּר וְזָל וְאִיַּיקַּר.

The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Dostai ben Yehuda? The Gemara responds: The practical difference between them is in a case where the field’s value was high at the time of the first sale, e.g., it was worth two hundred dinars, and when the field was sold a second time it had depreciated in value and was worth only one hundred dinars. And when the original owner came to redeem it, it again appreciated in value until it was worth two hundred dinars. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the redemption payment is calculated according to the one hundred dinars paid by the second buyer for the field. According to Rabbi Dostai ben Yehuda, it is calculated either according to the remainder of the original payment or according to that which now remains of the value of the land. Either way, it is calculated according to the remainder of two hundred dinars.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי בינייהו – [בין ר׳ לר׳ דוסתאי] דהא תרוויהו מקילין גבי גואל:
איכא בינייהו דאייקר וזול ואייקר – כלומר שמכרה לו במאתים והוזלה [דהכסיפה] ובשעת פדיה הוקרה ושויא מאתים לר׳ דלא איירי בעודף שבידו ולא בעודף שבקרקע ולא בהכסיפה [לטעמיה] אם מכרה במאתים והוזלה [דהיינו שהכסיפה] וחזרה ועמדה במאתים [דהיינו שהוקרה] ואין שם אלא לוקח אחד אמרינן גואלה במאתים [דהיינו לאשר מכר לו ולר׳ דוסתאי דאזיל בתר עודף שבידו ועודף שבקרקע אזלינן נמי בתר קרקע דמחשב ליה בחשבון הזול:
[ואית דאמר לר׳ דאזיל בתר קרקע הואיל ובשעת פדייה שוה כשעת מכר נותן לו מאתים כשעת המכר – למ״ה]. וממאי דלקולא אימא לחומרא. כלומר דקראי אפשר למידרשינהו [גבי גואל לקולא ואיכא למידרשינהו] לחומרא דאיכא למימר כי מכרה הראשון לשני במאתים מנין שאין מחשב אלא עם השני ת״ל לאיש אשר בתוכה והיינו חומרא וכי [מכרה] לראשון במאתים מנין שאין מחשב אלא עם הראשון ת״ל לאיש אשר מכר לו והיינו חומרא ומנ״ל דדרשינן להו לקולא:
מאי בינייהו – בין רבי לר׳ דוסתאי מ״מ בין למר בין למר לקולא אזלינן.
כגון דאייקר וזל ואייקר – שמכרה לו במאתים ומכרה ראשון לשני במנה ונתייקרה ביד השני ועמדה על מאתים. לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהיב בה שני לר׳ דוסתאי יהיב מאתים דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא.
איכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר – ה״ה דהוה מצי למימר דאייקר וזל בלוקח אחד בלבד דאילו לרבי דלא דריש העודף בין לאיש אשר מכר בין לאיש אשר בתוכה צריך לגואלה כפי המכר דהיינו ביוקר ולרבי דוסתאי ברבי יהודה אזלינן בתר העלוי שבקרקע ונגאלת כפי העלוי אלא לפי דאיירי במתניתין בשני מוכרין ניחא ליה למינקט נמי איכא בינייהו בשני מוכרין.
ושואלים: מאי בינייהו [מה הבדל הדין ביניהם], בין שתי הדרשות? ומשיבים: במקרה דאייקר [שהיתה השדה יקרה] כשמכרה לראשון, כגון שהיתה שווה מאתיים, וזל [ונעשתה זולה], כלומר, פחת ערכה לכדי מנה בזמן שמכרה הראשון לשני, ואייקר שוב נעשתה יקרה] כשבא הבעלים לפדותה מהשני. לפי דרשת רבי, שיש חשיבות למחיר שנתן השני עבורה — יכול הבעלים לפדותה בשיעור הזול שנתן השני עבורה. ואילו לדרשת ר׳ דוסתאי, שהולכים לפי העודף, הרי בין אם מדובר בעודף ממה שקיבלו הבעלים, ובין אם הולכים אחר העודף לפי מצב השדה כעת — מדובר בשווי היקר יותר.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Dostai ben Yehuda? The Gemara responds: The practical difference between them is in a case where the field’s value was high at the time of the first sale, e.g., it was worth two hundred dinars, and when the field was sold a second time it had depreciated in value and was worth only one hundred dinars. And when the original owner came to redeem it, it again appreciated in value until it was worth two hundred dinars. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the redemption payment is calculated according to the one hundred dinars paid by the second buyer for the field. According to Rabbi Dostai ben Yehuda, it is calculated either according to the remainder of the original payment or according to that which now remains of the value of the land. Either way, it is calculated according to the remainder of two hundred dinars.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִמַּאי דִּלְקוּלָּא דִּלְמָא לְחוּמְרָא.

The aforementioned practical difference aside, Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Dostai ben Yehuda agree that the verses are interpreted in a manner that benefits the original owner. The Gemara asks: And from where is it derived that the verses should be interpreted as a leniency for the seller? Perhaps they should be interpreted as a stringency for the seller.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולעצם העיקרון המוסכם גם על רבי וגם על ר׳ דוסתאי, שדורשים את הכתוב להקל על המוכר, שואלים: וממאי דלקולא [וממה, ומנין שבכל מקרה הולכים אחר דרשות הכתוב, להקל על המוכר]? דלמא לחומרא [שמא להחמיר]!
The aforementioned practical difference aside, Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Dostai ben Yehuda agree that the verses are interpreted in a manner that benefits the original owner. The Gemara asks: And from where is it derived that the verses should be interpreted as a leniency for the seller? Perhaps they should be interpreted as a stringency for the seller.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּגָמַר {ויקרא כ״ה:כ״ו} גְּאוּלָּה {ויקרא כ״ה:מ״ח} גְּאוּלָּה מֵעֶבֶד עִבְרִי.

The Gemara responds: Such a possibility should not enter your mind, as it is learned by means of a verbal analogy between the term “redemption” written in this context and “redemption” from the passage discussing a Hebrew slave that the Torah is lenient with regard to the redeemer. The verse states with regard to the redemption of a field: “And he prospers and finds sufficient means to redeem it” (Leviticus 25:26), and with regard to the redemption of a slave who was sold to a gentile, the verse states: “After he is sold he shall attain redemption” (Leviticus 25:48). Accordingly, just as the Torah is lenient with regard to the redemption of a Hebrew slave, so too the Torah is lenient with regard to redeeming a field.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[דגמר גאולה גאולה מעבד עברי כתוב כאן והשיג ידו ומצא כדי גאולתו וכתיב בעבד עברי לפיהן ישיב גאולתו:
גאולה גאולה – כתיב הכא (ויקרא כה) ומצא כדי גאולתו וכתיב בעבד עברי (שם) גאולה תהיה לו.
ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] להחמיר, דגמר הרי הוא לומד] שצריך להקל על הגואל בגזירה שווה ״גאולה״ ״גאולה״ מעבד עברי, שנאמר בגאולת שדה אחוזה: ״והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו״ (ויקרא כה, כו), ונאמר בעבד עברי הנמכר לגוי: ״אחרי נמכר גאולה תהיה לו״ (שם מח).
The Gemara responds: Such a possibility should not enter your mind, as it is learned by means of a verbal analogy between the term “redemption” written in this context and “redemption” from the passage discussing a Hebrew slave that the Torah is lenient with regard to the redeemer. The verse states with regard to the redemption of a field: “And he prospers and finds sufficient means to redeem it” (Leviticus 25:26), and with regard to the redemption of a slave who was sold to a gentile, the verse states: “After he is sold he shall attain redemption” (Leviticus 25:48). Accordingly, just as the Torah is lenient with regard to the redemption of a Hebrew slave, so too the Torah is lenient with regard to redeeming a field.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָתָם מְנָלַן דְּתַנְיָא נִמְכַּר בְּמָנֶה חוְהִשְׁבִּיחַ וְעָמַד עַל מָאתַיִם מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא מִמָּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:נ״א} מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ.

The Gemara asks: And there, in the case of a Hebrew slave, from where do we derive that the Torah is lenient with regard to his redemption? The Gemara responds: As it is taught in a baraita: Consider the case of a Hebrew slave who was sold for one hundred dinars, and he appreciated in value during his term of servitude and his value stood at two hundred dinars. From where is it derived that if he redeems himself, the sum he pays for the remaining years of his service is calculated only according to the one hundred dinars for which he was originally sold? As it is stated: “If there are yet many years, according to them he shall return the price of his redemption from the money of his purchase” (Leviticus 25:51).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכסף מקנתו – מנין שאין מחשב אלא ממנה שהוא גורע נמי דמי שני עבודתו ונותן מותר דמי השנים שיש עד שנת השביעית שנאמר מכסף מקנתו דמחשב משעה שנמכר כפי שניו שהוא שוה עכשיו והני קראי משתעי בעבד עברי שנמכר לעובד כוכבים]:
אלא ממנה – כשבא לפדות עצמו מחשב כמה שנים משעה שנמכר (עד שנת היובל) ומחשב כמה מגיע מאותו מנה לכל שנה ושנה ואם עברו שתים או שלש שנים ינכה לו אדוניו לפי חשבון המגיע לכל שנה כדכתיב כימי שכיר יהיה עמו.
ושואלים: והתם [ושם] בעבד עברי, מנלן [מנין לנו] שמקילים בגאולתו? ומשיבים: דתניא [ששנויה ברייתא]: נמכר העבד העברי במנה, והשביח שוויו ועמד על מאתים, מנין שאין מחשבין את כסף גאולתו לפי השנים הנותרות עד היובל, אלא ממנה, כלומר, לפי המנה שהיה שווה בשעת המכירה? שנאמר: ״אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו״ (שם נא) — מן הכסף שנמכר בו.
The Gemara asks: And there, in the case of a Hebrew slave, from where do we derive that the Torah is lenient with regard to his redemption? The Gemara responds: As it is taught in a baraita: Consider the case of a Hebrew slave who was sold for one hundred dinars, and he appreciated in value during his term of servitude and his value stood at two hundred dinars. From where is it derived that if he redeems himself, the sum he pays for the remaining years of his service is calculated only according to the one hundred dinars for which he was originally sold? As it is stated: “If there are yet many years, according to them he shall return the price of his redemption from the money of his purchase” (Leviticus 25:51).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) נִמְכַּר בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיף וְעָמַד עַל מָנֶה מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא מִמָּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:נ״ב} כְּפִי שָׁנָיו.

The baraita continues: Consider the case of a Hebrew slave who was sold for two hundred dinars, and he depreciated in value during his term and his value stood at one hundred dinars. From where is it derived that if he redeems himself, the sum he pays for the remaining years of his service is calculated only according to the one hundred dinars he is currently worth? As it is stated: “According to his years he shall return the price of his redemption” (Leviticus 25:52). The verse indicates that the sum is calculated according to the value of his remaining years of service.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כפי שניו – משמע כפי שנים שעמד בהן כלומר לפי מה שהוא שוה באותה שעה.
ואם נמכר במאתים, וכשבא להיגאל הכסיף (פחת שוויו) ועמד על מנה, מנין שאין מחשבין את כסף גאולתו לפי השנים הנותרות, אלא ממנה, כלומר לפי המנה שהוא שווה עתה? שנאמר: ״כפי שניו ישיב את גאולתו״ (שם נב), כלומר, כפי מה שהוא שווה כעת.
The baraita continues: Consider the case of a Hebrew slave who was sold for two hundred dinars, and he depreciated in value during his term and his value stood at one hundred dinars. From where is it derived that if he redeems himself, the sum he pays for the remaining years of his service is calculated only according to the one hundred dinars he is currently worth? As it is stated: “According to his years he shall return the price of his redemption” (Leviticus 25:52). The verse indicates that the sum is calculated according to the value of his remaining years of service.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאֵין לִי אֶלָּא עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְגוֹי1 שֶׁנִּגְאָל וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה נִמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ה:נ׳} שָׂכִיר {דברים ט״ו:י״ח} שָׂכִיר לִגְזֵירָה שָׁוָה.

The baraita continues: And I have derived only with regard to a Hebrew slave who was sold to a gentile, that he is redeemed and that he has the advantage, as the price of his redemption is always calculated according to the lesser value. From where is it derived that this halakha also applies in the case of a Hebrew slave who was sold to a Jew? The verse states: “Hired worker,” “hired worker,” in order to derive a verbal analogy, indicating that this halakha applies both to a slave sold to a gentile and to one sold to a Jew. The verse states with regard to a slave sold to a gentile: “According to the time of a hired worker shall he be with him” (Leviticus 25:50), and with regard to a slave sold to a Jew, the verse states: “For double the hire of a hired worker he served you six years” (Deuteronomy 15:18).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכיר שכיר לגז״ש – כתיב הכא בנמכר לישראל כשכיר כתושב יהיה עמך וכתיב הכא בנמכר לעובד כוכבים כשכיר שנה בשנה:
אין לי וכו׳ – דהאי קרא בנמכר לעובד כוכבים כתיב כדכתיב (שם) וכי תשיג יד גר ותושב וכו׳.
שכיר שכיר – כתיב הכא (שם) כימי שכיר יהיה עמו וכתיב בנמכר לישראל (דברים טו) כי משנה שכר שכיר עבדך וגו׳.
ואין לי אלא עבד עברי הנמכר לגוי שהוא נגאל וידו על העליונה, עבד עברי הנמכר לישראל מנין שנוהגים בו דין זה, כשהוא נפדה קודם שיעברו שש שנים מלאות? תלמוד לומר: ״שכיר״ ״שכיר״ לגזירה שוה, נאמר בנמכר לגוי: ״כימי שכיר יהיה עמו״ (שם נ), ונאמר בנמכר לישראל: ״כי משנה שכר שכיר עבדך״ (דברים טו, יח), ולמדים מכך שגם בעבד עברי הנגאל מישראל צריך להקל בפדייתו.
The baraita continues: And I have derived only with regard to a Hebrew slave who was sold to a gentile, that he is redeemed and that he has the advantage, as the price of his redemption is always calculated according to the lesser value. From where is it derived that this halakha also applies in the case of a Hebrew slave who was sold to a Jew? The verse states: “Hired worker,” “hired worker,” in order to derive a verbal analogy, indicating that this halakha applies both to a slave sold to a gentile and to one sold to a Jew. The verse states with regard to a slave sold to a gentile: “According to the time of a hired worker shall he be with him” (Leviticus 25:50), and with regard to a slave sold to a Jew, the verse states: “For double the hire of a hired worker he served you six years” (Deuteronomy 15:18).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר אַבָּיֵי

The Gemara relates that Abaye said:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובענין זה מסופר, אמר אביי:
The Gemara relates that Abaye said:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144